אחריות בגין העדר ביטוח רשלנות רפואית

מה הדין במקרה של אי עריכת ביטוח רשלנות רפואית ? ##רשלנות רפואית בלי ביטוח אחריות מקצועית:## הטלת אחריות נזיקית ברשלנות בגין אי-עריכת ביטוח אינה מובנת מאליה. בע"א 4493/05 ירושלמי נ' פולריס יבוא כלים בע"מ (7.3.2007) נטען לרשלנות בגין אי-עריכת ביטוח תאונות אישיות במיזם ספורטיבי משותף, כאשר התובע היה נהג אופנועים שהשתתף במירוץ ספורטיבי-אתגרי ונפצע במהלכו, והנתבעת היתה חברה שעימה התקשר לשם קבלת תמיכה כלכלית בהשתתפותו במירוץ. בית משפט זה (מפי השופטת א' חיות) דחה את טענת הרשלנות, תוך שעמד על כך שהיא מעוררת קשיים עקרוניים, מפני שהטלת חובה לערוך ביטוח באמצעות עילת הרשלנות עלולה לטשטש את הקו המפריד בין משטר של אחריות מוחלטת לבין משטר של אחריות המבוססת על עקרונות של אשם. עם זאת, באותו מקרה הכיר בית המשפט בכך שייתכנו מקרים בהם ראוי יהיה להכיר בעילת רשלנות בגין אי-עריכת ביטוח: "כל מקרה צריך שייבחן על פי מאפייניו ועל פי מכלול השיקולים הצריכים לעניין, ובכלל זה שיקולים של סבירות ההתנהגות, צפיות הנזק, ויחסי קירבה והסתמכות בין המזיק לניזוק. החשש מפני פריצת גבולות עוולת הרשלנות איננו צריך להכריע את הכף בכל מקרה ומקרה. זהו שיקול שיש לבחון את תוקפו ואת משקלו בהתאם לנסיבות". כך למשל, מנה בית המשפט מקרים שבהם קיימת חובה סטטוטורית לערוך ביטוח, וכן מצבים אחרים שיכול שיצמיחו חובה כזו (שם): "בנסיבות שבהן מתקיימים בין המזיק לניזוק יחסי קירבה והסתמכות, עשויה לקום חובת זהירות מצד המזיק כלפי הניזוק לשמור על טובתו הכלכלית. יתכן שבנסיבות כאלה ניתן יהיה לראות באי ביטוחו של הניזוק על ידי המזיק מחדל רשלני. יחסי קירבה והסתמכות כאמור עשויים להתקיים, בין היתר, מקום שבו צד אחד הבטיח מפורשות לאחר לערוך עבורו ביטוח או מקום בו מתחייב הדבר מנוהג בין הצדדים. לעומת זאת, מקום שבו בחר הניזוק להיות מעורב בפעילות מסוכנת בשל טובות ההנאה שהיא מצמיחה לו יתקשה לטעון, בהיעדר סיכום מפורש, כי הסתמך על אחר לעניין ביטוחו". הציפייה הטבעית והלגיטימית של המטופל או המטופלת, כאשר הם נכנסים לבית חולים לצורך עריכת פרוצדורה רפואית – שלעולם, למרבה הצער, כרוכה בסיכון – היא שיוכלו להיפרע מחברת הביטוח אם חלילה יתרשל הצוות הרפואי ויגרום להם לנזקים; ודאי שאין לצפות מהמטופל כי יברר אם מתקיימים יחסי עובד-מעביד בין בית החולים לבין הרופא המטפל בו, אם זה נכלל ברשימת הרופאים המכוסים בגדרי פוליסת הביטוח, ועוד בירורים כיוצא באלה. המטופל מתמסר לטיפולו של הרופא בבוטחו בכישוריו המקצועיים, בהקפדתו על כללי האתיקה הרפואית, ובמסירותו לעבודתו ולמטופליו, וכן בהנחה שבמקרה הצורך יימצא מאחוריו אותו 'כיס עמוק' שממנו יוכל המטופל להיפרע, ככל שתיקבע חבות בפיצויים; וכמו המטופל, כך גם הרופא. לעניין מערכת היחסים בין ד"ר ג'ושה לבית החולים, יפים דברי הנשיא מ' שמגר, ב-ע"א 4114/90 בן שושן נ' כריכיה קואופרטיבית בע"מ, פ"ד מח(1) 415, 424 (1993): "אין [המערער] זכאי לסטאטוס של עובד (employee) בחברה, אך אין ספק שהוא עדיין מבצע את הפעולה הפיסית של העבודה (work) בה. השאלה היא, אם קיימת חובת זהירות מושגית כלפי אדם שמבצע עבודה, בעבור אחר, אף שאינו בגדר עובד שלו. לשיטתי, כלל אין ספק שבעל מכונה – שבשליטתו ופיקוחו נמצאת המכונה – יכול וצריך לצפות נזק שיארע לאדם העושה שימוש ברשות במכונה, במסגרת פעילותה הרגילה. דינו איננו צריך להיות שונה מדינו של בעל מקרקעין החב חובת זהירות מושגית כלפי מבקר ברשות". וראו גם ע"א 14/08 אלרחים נ' פלסטניר מפעל אריזות פלסטיות בקיבוץ ניר אליהו, בפסקה 6 (2.12.2009); ע"א 7130/01 סולל בונה בנין ותשתית בע"מ נ' תנעמי, פ"ד נח(1) 1, 17-16 (2003); ע"א 485/60 ברמן נ' מרזיוף, פ"ד טו 1913, 1919-1917 (1961). בין בית חולים לבין רופא הפועל תחת קורתו, אף אם לא כעובד מן המניין, קיימים יחסים הדוקים, הכוללים קרבה פיזית, זיקה משפטית והסתמכות כלכלית. אלה עולים כדי "שכנות" משפטית, הדרושה לביסוס חובת הזהירות המושגית. משכך, חלה על בית חולים ככזה, חובה לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי למנוע את הסכנה (ראו: עניין פלוני, בפסקה 13; ע"א 4025/91 צבי נ' קרול, פ"ד נ(3) 784, 788 (1996); עניין גורדון, בעמוד 129; עניין ועקנין, בעמוד 125). בקיומה של חובת זהירות מושגית אין די לשם קביעת אחריות, שכן יש לבחון גם, כאמור, אם קיימת חובת זהירות קונקרטית בנסיבות המסוימות של המקרה. אכן, נסיבותיו של המקרה דנן, בכל הנוגע למערכת היחסים שבין ד"ר ג'ושה לבין בית החולים, הן ייחודיות. בית משפט קמא פרש יריעה עובדתית רחבה ביחס לפעולותיו של ד"ר ג'ושה בבית החולים במקרה נושא הערעור. כך, נקבע כי המערער פעל במסגרת בית החולים ברשות; כי הועסק בו בעבר כעובד מן המניין, והוא האמין כי מצב זה עשוי להתחדש; כי נעזר בצוות ובמכשור שהעמיד עבורו המוסד הרפואי; כי לא קיבל כל תמורה בגין הלידה, מאת בית החולים או מאת האם, ואין מדובר ב"לידה פרטית" במובנה המקובל; וכי פעילותו שם לא הותנתה בעריכת ביטוח אחריות מקצועית אישי.רפואהתביעות רשלנות רפואיתרשלנות