תכליתו של חוק הביטוח הלאומי

ביטוח לאומי תכליתו של חוק הביטוח הלאומי תכליתו של חוק הביטוח הלאומי, החוק הסוציאלי העיקרי, הינה חלוקת הגמלאות לסוגיהן, על פי קריטריונים סוציאליים, לאותם נזקקים בחברה, כנכה, הזקן, הילד, היולדת, המובטל, היתום והאלמנה. על מנת לממש זכות לקבלת גמלה, על המבוטח להגיש תביעה לביטוח הלאומי. הגשת התביעה היא תנאי חיוני והכרחי ובלעדיה לא תבחן זכאותו של המבוטח. לב לבו של הקשר בין המוסד לביטוח לאומי לבין המבוטח, הוא בזכותו של המבוטח לקבל גמלה מהמוסד ובחובתו של המוסד לתיתה למבוטח, ובלבד שנתקיימו התנאים שבחוק, על פיהם קמות, בו זמנית, הזכות והחובה. מימושה של הזכות, ראשיתו בהגשת תביעה למוסד לביטוח לאומי בהתקיים כל התנאים הדרושים, במצטבר, נוצרת עילה. האבחנה בין זכאות לגמלה לבין זכאות לתשלום גמלה עוד נקבע בהלכה הפסוקה כי, על פי חוק הביטוח הלאומי יש לאבחן בין זכאות לגמלה לבין זכאות לתשלום גמלה. הזכאות לגמלה משמעה שהתובע עונה על תנאי הדין המזכים בגמלה. הזכאות לתשלום גמלה נבחנת לאחר שקמה הזכאות לגמלה והיא מותנית בתנאים נוספים, בין השאר, מועד הגשת התביעה לנתבע. על פי ההלכה הפסוקה, הדיבור "תביעה" מתייחס לדרישת תשלום המופנית אל המוסד לביטוח לאומי, ופנייה למוסד לשם בירור דרך החישוב של הקצבה, כמו גם מקום בו מבוטח במודע, הצהיר על סירובו לקבל גימלה, אינו "תביעה" כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי. התניית תשלום הגמלה, במועד הגשת התביעה לגמלה למוסד לביטוח לאומי, עולה בקנה אחד עם תכלית תשלומה של הגמלה לשם מתן מענה לצרכי הקיום השוטפים של המבוטח. ביטוח לאומי