חובת הזהירות של רופא: במקרים שנבחנת רשלנות רפואית, נקודת המוצא העקרונית הינה כי בין רופא למי שמטופל על-ידיו קיימים יחסי "רעות". הרופא הוא "שכן" של המטופל. הרופא צריך לקחת בחשבון כי המטופל על-ידיו עלול להיפגע אם הרופא לא ינקוט אמצעי זהירות סבירים ואין זה משנה אם המטופל פונה מיוזמתו שלו לרופא ומציג לפניו בעיה רפואית, או שהמטופל מופנה לרופא על-ידי מישהו אחר, כלומר, האופן שבו נוצר הקשר בין הרופא למטופל אינו משפיע על קיומה של חובת זהירות של הרופא כלפי המטופל מהרגע שהקשר ביניהם נוצר. מבחן הרשלנות הרפואית של רופא: המבחן איננו מבחן של חכמים לאחר מעשה אלא של הרופא הממוצע, בשעת מעשה של רופא עשוי לטעות אך לא כל טעות מהווה רשלנות, אי-הצלחתו של ניתוח או נזק שנגרם בעטיו אינם, כשלעצמם, מקימים חזקה או מסקנה של רשלנות רפואית. גם טעות באבחנה אין בה בהכרח ראיה בדבר קיומה של רשלנות, על רופא להשתמש ברמה של ידע, כישרון ואכפתיות, הקיימת וּמופעלת על-ידי רופאים ברמה מקצועית טובה.רפואהחובת הזהירות