החלטה 1. מבוא וסקירת ההליך – מונחת לפנינו תביעתו של התובע כנגד החלטת הנתבע, המוסד לביטוח לאומי (להלן: "הנתבע") מיום 24.1.2017. בהחלטתו שבנדון דחה הנתבע את תביעתו של התובע לתשלום דמי פגיעה בגין אקוסטיק נוירומה שנמצאה אצל התובע באוזן שמאל. החלטה זו התבססה על טענת הנתבע, כי לא הוכח קיומו של קשר סיבתי מבחינה רפואית בין מחלתו של התובע לבין תנאי עבודתו, ומשעה שמחלתו של התובע התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור לתנאי העבודה, והיות שמחלתו של התובע לא נקבעה בהוראות הדין כ"מחלת מקצוע". 2. לאחר שהוגשו כתבי הטענות בתיק, נערך דיון מוקדם בהליך בפני אב"ד, ביום 16.10.2017. לאחר מכן התובע הגיש תצהיר עדות ראשית (יצוין כי לא נגבתה ממנו הודעה על ידי הנתבע , בשלב בדיקת התביעה). ביום 12.2.2018 נערך דיון ההוכחות בתיק, במהלכו העיד התובע מטעמו. במהלך הדיון, לבקשת התובע ובהסכמת הנתבע, בית הדין הוציא צו לחברת תקשורת סלולרית על מנת לקבל פירוט בדבר שיחות הטלפון של התובע. לאחר שהתקבל המידע בתיק בית הדין, הנתבע שב והודיע כי הוא עומד על עמדתו בדבר דחיית התביעה. לאחר מכן הצדדים הגישו סיכומים, והתיק הופנה למתן החלטה. 3. התשתית העובדתית וטענות התובע – התובע הינו אדריכל במקצועו, ועובד בו החל משנת 2000, במשרה מלאה וכ-10-12 שעות עבודה ביום. לטענת התובע, במסגרת תפקידו הנ"ל הוא משתמש באופן יומיומי בטלפון סלולארי נייד (להלן: " טלפון נייד"), באמצעותו הוא עומד בקשר עם לקוחותיו ועם הספקים השונים של החומרים והכלים הנדרשים לעבודתו. התובע טוען עוד, כי במהלך השיחה הוא נוהג להצמיד את הטלפון הנייד לאוזן שמאל ולכתוב הערות ביד ימין. כתוצאה מכך ומתנאי עבודתו, התפתחה אצלו מחלת אקוסטיק נוירומה – גידול שפיר שהתגלה אצלו באוזן שמאל. בין היתר, אותו גידול גרם לו לחרשות, פציאליס והפרעה בשיווי המשקל. לטענתו, יש להכיר במחלתו כמחלת מקצוע, ו/או לפי תורת המיקרוטראומה. 4. התשתית הנורמטיבית – תנאי להכרה בפגיעה בעבודה במסגרת תורת המיקרוטראומה הינו "קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע... התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא "זהות במהותן" כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע " ( עב"ל (ארצי) 7807-10-12 ג'בור – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 14.1.2014). 5. בעניין חג'יאג שב וחזר בית הדין הארצי לעבודה על עיקר ההלכות אשר התוו את הדרישות להכרה בפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה, וכך נפסק על ידו ( עב"ל (ארצי) 18324-05-14 חג'יאג – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 2.3.2016): "תורת המיקרוטראומה באה למלא חלל ריק שהותיר המחוקק, כאשר לא כלל ברשימת "מחלות המקצוע", מחלות שונות שהתפתחו לאורך זמן עקב תנאי העבודה, ובכך הותיר את רשימת המחלות "סגורה"... על פי הפסיקה כמובא לעיל, על הטוען לקיומה של עילת המיקרוטראומה להוכיח קיומם של שלושה יסודות: תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונישנות; קיומו של קשר סיבתי בין התנועות לבין הליקוי הגופני מושא התביעה; קביעה לפיה כל אחת מאותן תנועות גרמה לפגיעה זעירה המצטברת יחדיו לכדי ליקוי גופני. הוכחת קיומו של היסוד הראשון – תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונישנות, היא תנאי להעברת עניינו של המבוטח למומחה (יועץ רפואי) לבחינת הקשר הסיבתי ומנגנון הפגיעה (ר' סעיף 16 לפסק הדין בעניין אסתר נוח, וכן עניין חקניזרי). עוד נקבע כי אותן תנועות חוזרות ונישנות אינן חייבות להיות זהות כי אם "זהות במהותן" באופן כזה שהינן " דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר". 6. באשר לפעולה מסוימת ממגוון פעולות, אשר יש בה כדי לגרום למחלתו של מבוטח בעבודתו, הרי שנפסק לא אחת כי ניתן לעיתים לבודד פעולה מסוימת ולהתייחס אליה כראיה להנחת תשתית עובדתית, וזאת בלבד שהוכח הקשר הסיבתי בין אותה פעולה למחלה. ביחס לכך חזר בית הדין הארצי וציין בעניין ישראל, כדלקמן ( עב"ל (ארצי) 9262-07-14‏ ‏ישראל – המוסד לביטוח לאומי , ניתן ביום 3.12.2015): "תדירות התנועות אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, קרי ברציפות וללא הפסקות ביניהן, וניתן לבודד פעולות אילו אצל המבוטח ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודת [עב"ל (ארצי) 465/07 עופר יהודאי – המוסד לביטוח לאומי (20.12.2007)], אך עדיין יש להראות כי התנועות חוזרות ונישנות "בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע" [עניין אשר יניב]. אין בכוחה של עבודה פיסית וקשה להפוך למיקרוטראומה, ויש לאבחן בין פעילות החוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה [עב"ל (ארצי) 1012/00 אלי שבח – המוסד לביטוח לאומי (28.7.2002)]. יחד עם זאת, במקרה של עבודה מגוונת שבה ניתן לאבחן ולבודד תנועת גוף של מבוטח המבוצעת ברצף על פני פרק או פרקי זמן משמעותיים מתקיימת תשתית עובדתית מספקת לעילת המיקרוטראומה [עב"ל (ארצי) 90/06 אמנון כובש – המוסד לביטוח לאומי (17.8.2006)]. ראו גם: עב"ל (ארצי) 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי – אסתר נוח (22.12.2014)." 7. לעניין נטל ההוכחה הנדרש במקרה בו הפגיעה בעבודה מבוססת על תורת המיקרוטראומה, נפסק כי הנטל להוכיח את הקשר הסיבתי באותו עניין מוטל על המבוטח: "לצורך יישום תורת המיקרו-טראומה נדרשת רמת הוכחה מוגברת של הקשר הסיבתי, שכן אין קיימות החזקות המקובלות לעניין מחלת מקצוע ואין חלה התשתית העובדתית העומדת בבסיס הוכחתה של תאונת עבודה במתכונתה המסורתית" ( עב"ל (ארצי) 744/08 המוסד לביטוח לאומי – עזרן, ניתן ביום 27.1.2011). ודוק, גם כאשר המדובר בפגיעה שהיא תוצאה של חשיפה נטענת – ובין היתר לחומרים מסוכנים , הרי שיש להוכיח תשתית עובדתית מתאימה, הכוללת נתוני חשיפה חוזרת לחומרים, זהות החומרים ומידת החשיפה ( עב"ל (ארצי) 10490-10-16 מועדים לשמחה – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 19.10.2017. אותו הליך התייחס אומנם למחלות בדרכי הנשימה ולחשיפה לחומרים מסוכנים, אולם להבנתנו האמור בו נכון וראוי גם ביחס לחשיפה נטענת לקרינה של טלפון נייד). 8. הכרעת בית הדין במחלוקת שבין הצדדים – בפתח הדברים נבהיר, כי בכל הקשור לטענת התובע באשר ל"מחלת מקצוע", הרי שזו לא הוסברה ולא פורטה על ידו במהלך ניהול ההליך, ואף לא בסיכומיו (שהוגשו בהיקף החורג מהנחיית בית הדין, וללא קבלת היתר מתאים). על כן, עילת התביעה בגין "מחלת מקצוע" דינה להידחות, כבר בשלב זה. 9. עם זאת, שונים הם פני הדברים ביחס לעילת המיקרוטראומה. ביחס לעילה זו נקדים ונציין, כי לאחר שעיינו בטענות ובעמדות הצדדים וכן בראיות שהוגשו לעיוננו, הגענו לכלל מסקנה כי התובע הוכיח קיומה של תשתית עובדתית, שיש בה כדי להצדיק את מינוי של מומחה רפואי מטעם בית הדין, אשר ידון ויתייחס לקשר הסיבתי הנטען בין מחלתו של התובע לבין תנאי עבודתו. להלן נסביר ונפרט כיצד הגענו למסקנתנו שבנדון. 10. למעשה, אין חולק בין הצדדים ביחס לתשתית העובדתית הבאה: התובע אכן עובד כפי טענתו כאדריכל מאז שנת 2000, ובמסגרת זו הוא משתמש בטלפון הנייד שלו, לצורך קשר עם לקוחות וספקים שונים . לטענת התובע, השימוש בטלפון גבר מאז שנת 2003, מועד בו הוא החל לעבוד בחברת ע.צ.ה. תעשיות ומסחר בע"מ (להלן: " החברה"), העוסקת בתחום העץ. התובע שימש בחברה כאדריכל, איש מכירות ומנהל מחוז (ראו סעיפים 6-7 לסיכומי התובע. יוער, כי משום מה התובע שב ומתייחס לעצמו כ"עצמאי", הגם שעיקר טענותיו הוקדשו לשיחות טלפון שבוצעו במסגרת עבודתו בחברה, בה הוא עובד עד היום). 11. עוד יצוין, כי טענת התובע להגברת השימוש בטלפון הנייד החל משנת 2003, לא הוכחה בפני עצמה, היות שהוצג בפנינו דו"ח פירוט שיחות נכנסות לטלפון הנייד של התובע, רק משנת 2012 ואילך (ראו הודעת התובע לבית הדין, מיום 21.6.2018). עם זאת, מקובלת עלינו טענתו הנוספת של התובע, כי העומס בעבודתו גבר במיוחד, משעה שהחל בשנת 2005 לעבוד בתפקיד ניהולי בחברה. טענה זו לא נסתרה על ידי הנתבע במהלך עדותו המהימנה של התובע . 12. זאת ועוד, נחה דעתנו כי הן לאור פלט השיחות שהוגש לעיוננו , והן לאור עדותו האמינה והרציפה של התובע, אכן הוכח שימוש אינטנסיבי, רצוף ויומיומי של התובע בטלפון הנייד, לצורכי עבודה, בהיקף של כעשרות דקות ביום עבודה ממוצע. התובע אף טען כי רוב גדול משיחותיו בטלפון הנייד היה לצורכי עבודה, ולא לצרכים פרטיים. גם טענה זו לא נסתרה בחקירתו הנגדית. בניגוד גם לטענת הנתבע ביחס לכך בסיכומיו, איננו סבורים כי המדובר בעניין של "ידיעה שיפוטית", כי אם בטענה עובדתית של התובע שהוכחה בפנינו כדבעי . 13. בנוסף, התובע הסביר ופירט בפנינו בחקירתו הנגדית, כי חלק מהשיחות העסקיות שנערכו על ידו בטלפון הנייד , בוצע אל מול לקוחות פרטיים של החברה, וחלק אחר בוצע אל מול לקוחות עסקיים של החברה, והתובע העיד ביחס לכך ש"מהר מאוד התחלתי לעסוק גם וגם". באשר ללקוחות עסקיים, הרי שהיקף העבודה עבורם היה כ-80% מכלל עבודתו של התובע. הטיפול של התובע באותם הלקוחות היה נמשך לאורך כל חיי הפרויקט ("לכל אורך הפרויקט מהרגע של הצעת המחיר ועד כשתוקעים את המסמר האחרון"), ואלה גם היו ממעטים להגיע באופן פיזי למשרדי החברה, ועל כן ההתקשרות מולם היתה נעשית באופן תכוף באמצעות הטלפון. 14. באשר ללקוחות פרטיים, הרי שהיקף העבודה מולם היה כ-20% מכלל עבודתו של התובע. לקוחות אלה היו מגיעים למשרדי החברה ומקבלים הצעת מחיר, ופעמים רבות ההתקשרות היתה נסגרת מולם מאוחר יותר, באופן טלפוני ("חלק גדול מהמקרים העסקה לא נסגרת במקום והלקוחות עוזבים עם כרטיס ביקור, יוצרים קשר טלפוני ברגע שזה רלבנטי, ואז מתקדמים טלפונית לסגירת העסקה"). 15. באשר למשך השיחות, בתצהירו של התובע נטען כי השיחות הנכנסות למכשיר הטלפון הנייד, היו ארוכות יותר מהשיחות היוצאות. בחקירתו הנגדית התובע הבהיר ופירט כי "השיחות היוצאות שאני יזמתי אותן היו כדי להחזיר תשובה ואתן מענה. הן בדרך כלל היו קצרות. השיחות הנכנסות שבהן הייתה הכתבה של כתב כמויות או תיאור של בעיה בשטח ושצריך פתרון אורכות זמן ארוך יותר". גם טענה זו מקובלת עלינו, ולאור עדותו האמינה של התובע. 16. התובע אף ציין בפנינו כי הוא לא יכול היה לערוך את השיחות באמצעות שימוש ברמקול של מכשיר הטלפון, שכן "במשרדים עסקיים לשים לקוח על דיבורית זה מאוד בעייתי וזה משתי סיבות, אחת זה מידע מסחרי חסוי, והשנייה שרעשי הרקע לא מאפשרים שיחה תקינה. מבחינה אקוסטית הייתי בחלל אחד גדול". לגבי סוגי מכשירי הטלפון שבהם הוא היה משתמש, הבהיר התובע כי "היום יש לי גלקסי 5 כבר 3 שנים, לפניו היה גלקסי 3, אני מניח שגם שלוש שנים היות וזו מדיניות החברה, לפניו היה לי גלקסי 1, ולפניו היה גם מכשיר של סמסונג אך איני זוכר את הדגם, זה היה עוד לפני הסמרטפונים". 17. עד כה פירטנו עובדות כלליות שצוינו על ידי התובע, המקובלות עלינו, ואלה אף לא נסתרו על ידי הנתבע. באופן פרטני ולגבי אופן עריכת השיחות, נוסיף ונציין את טענתו של התובע, כי במהלך השיחות הוא הצמיד את הטלפון הנייד לאוזן שמאל (שם התפתחה מחלתו), בעודו רושם ביד ימין. התובע תיאר כי שיחות הטלפון בנושאי העבודה חייבו רישום שלו תוך כדי ביצוע העבודה, במהלכן הוא היה משרטט פיתרון אדריכלי אפשרי לבעיה של הלקוח, אשר הועלתה בפניו באותה העת. 18. התובע העיד בפנינו בהקשר זה, כדלקמן: "אני מקבל שיחת טלפון מהשטח שהרבה פעמים זה מלווה בסרטון או בצילום, ושיש בעיה. אנו מנהלים שיחה על מנת שאבין מה הבעיה בדיוק ומהו מצפה ממני, בחלק מהמקרים אני נותן פתרון בתוך כדי השיחה, ובחלק מהמקרים צריך לחזור לשולחן השרטוט על מנת לבדוק יותר לעומק ולשלוח סקיצה מתוקנת או בנייד או במחשב ומלווה את זה בשיחת טלפון על מנת לוודא שהם הבינו את הדברים". 19. עוד הוא ציין, כך: "... [ש]רוב השימוש היה ביד שמאל, בגלל שבסופו של דבר ההתנהלות של אדם מלווה בתבניות, ולא הייתה לי ברירה היות שהייתי מקבל את השיחה ביד שמאל ורושם ביד ימין או מסתכל על הסקיצה... אני ימני וכותב ביד ימין", וכן "אני יכול להניח לפי אופי ודפוס ההתנהלות שלי שרוב השימוש היה ביד שמאל ובאוזן שמאל". ביחס לכמות השיחות בנושאי העבודה, אשר בהן בוצע על ידו רישום במקביל לעריכת השיחה, העריך התובע ש"לשאלת בית הדין, כמה לשיטתי מכלל שיחות העבודה חייבו רישום, אני משיב שזה נע בין 50-70% ". 20. כאשר התובע נשאל על ידי ב"כ הנתבע, מדוע הטלפון הנייד הוחזק על ידו ביד שמאל (שאינה היד הדומיננטית שלו), גם במקרים שבהם כאשר לא היה נדרש רישום ביד ימין , התובע שב והבהיר ש"יכול להיות שחלק מסוים היה בצד ימין, אך אני לא יודע להגיד בדיוק, אך אני יכול להניח לפי אופי ודפוס ההתנהלות שלי שרוב השימוש היה ביד שמאל ובאוזן שמאל". כלומר, התובע הבהיר כי למרות שידו הדומיננטית הינה יד ימין, הרי שגם בעת ביצוע שיחות טלפון שלא חייבו רישום ביד ימין, הרי שעדיין הוא המשיך להחזיק את הטלפון הנייד ביד שמאל, מפאת הרגל (וכפי שהוא ציין: "התנהלות של אדם שמלווה בתבניות"). 21. לגבי היקף ומשך השיחות – בתצהירו טען התובע, כי ממוצע זמן האוויר היומי של השיחות העסקיות שהוא ביצע בטלפון הנייד עמד על כ-30 דקות ליום (בחלוקה לימים בחודש) ועל כ-45 דקות (בחלוקה לימי עבודה בחודש). לתצהירו צורפו גם מסמכים נוספים: ניתוח פירוט שיחות שבוצע על ידו , דו"חות מהספק הסלולארי ודו"ח שעון נוכחות. יצוין, כי התובע לא נחקר אודות טענתו שבנדון, ואף לא על המסמכים הנ"ל, ועל כן אנו מקבלים את גרסת התובע ביחס לכך. 22. לסיכום נושא זה, והמסקנה העולה עד כה – גרסתו ה מהימנה של התובע, אשר הועלתה בפנינו בפירוט ובהרחבה, לא נסתרה על ידי הנתבע. על כן, אנו מקבלים את טענת התובע, כי באופן כללי, תנאי עבודתו ואופן השימוש בטלפון הנייד, לא נסתרו בחקירתו הנגדית מיום 12.2.2018. אנו אף מקבלים באופן פרטני את טענת התובע, כי רוב שיחות העבודה – 60% מהן ( כממוצע בין המספרים שציין התובע וכפי שצוטט דלעיל: "נע בין 50-70% "), שהוא ביצע בטלפון הנייד, נעשו כאשר הטלפון הנייד הוחזק על ידי יד שמאל של התובע, והוצמד לאוזן שמאל, וכאשר במקביל התובע כתב בידו הימנית. גם לגבי יתר שיחות הטלפון העסקיות , ואשר בוצעו ללא שהתובע כתב במקביל ביד ימין, הרי שעדיין התובע החזיק במהלכן את הטלפון הנייד ביד שמאל, וזאת ברוב המקרים. 23. סיכום כלל האמור לעיל, מעלה כי המדובר בפעולה חוזרת ונשנית של הצמדת הטלפון הנייד לאוזן שמאל של התובע , בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק כדי להוות בסיס לעילת המיקרוטראומה. ודוק – גם טענת הנתבע בסיכומיו, כי היו קיימות הפסקות ממושכות בין השיחות, אין בה כדי לשנות ממסקנתנו שבנדון. שהרי, כפי שכבר צוטט, הובהר על ידי בית הדין הארצי כי תדירות התנועות אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, קרי ברציפות וללא הפסקות ביניהן. זאת, במיוחד משעה שניתן לבודד ולהגיע למסקנה ברורה בענייננו , בדבר משך השיחות. 24. מטעמים אלה, אנו סבורים כי מתקיימת תשתית עובדתית מספקת לשם מינויו של מומחה רפואי מטעם בית הדין, אשר ידון ויתייחס לקשר הסיבתי האפשרי בין תנאי עבודתו של התובע לבין מחלתו. ביחס לכך יצוין, כי בעב"ל (ארצי) 42833-09-14 יעקבי – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 25.2.2018, בית הדין הארצי לעבודה הדגיש כי בירור תביעות הנוגעות לנזקים שמיוחסים לחשיפה לחומרים העשויים להמציא כרעילים (וגם כאן, איננו מוצאים מקום לסייג קביעה זו באשר לטענה לחשיפה לקרינה הנובעת מטלפון נייד, והקשר בינה לבין מחלות שונות), הינו עניין מורכב, הן בהיבט של הוכחת התשתית העובדתית הראשונית הנדרשת לצורך מינוי מומחה רפואי, והן בהיבט של הוכחת הקשר הסיבתי שבין תשתית זו, לבין הפגימה הספציפית שבה מדובר. 25. בכלל זה נקבע על ידי בית הדין הארצי , כי חלק מהקושי מיוחס לתשתית המתייחסת לתקופות עבודה ממושכות וצופות אל פני עבר רחוק. בנוסף, קיים קושי מיוחד לאסוף ראיות מדויקות הנוגעות לסוג החומרים, היקף, משך ואופי החשיפה לכל אחד מהם בנפרד, ואף במצטבר. כמו כן, חלו שינויים עם השנים בהיקף הידע המתייחס לפוטנציאל המסוכנות של החומרים השונים, לסוגיהם. שינויים אלה השפיעו גם על היקף ורמת התקינה והניטור בהשוואה לתקופות עבר, שבהן רמת הביקורת אחר החשיפה לחומרים אלה הייתה פחותה בהרבה, אם בכלל. 26. בית הדין הארצי אף הדגיש, כי מצב דברים זה מקשה, מטבע הדברים, על איסוף מידע רלוונטי הצופה פני עבר באשר לפרטיה של חשיפה, שלא בוקרה בעבר או לא בוקרה דיה. כמו כן, ניתן להצביע על קשיים הכרוכים בנגישות המבוטחים לידע המקצועי המורכב בנוגע לסוג ולהרכב החומרים שאליהם הם נחשפו או נחשפים במסגרת עיסוקיהם השונים ובמהלך תקופות שונות, ללא הסתייעות באיש מקצוע בעל התמחות ספציפית. זאת לצד הקושי הנוסף, הנובע מן השינויים החלים מעת לעת בהרכב החומרים המשמשים לאותן מטרות תעסוקתיות, כפועל יוצא משינוי טכנולוגי או משינוי בתקינה ובחוקי הבטיחות. 27. עוד ציין בית הדין הארצי, כי סוג אחר של קושי שיכול להתעורר, עובר לגיבוש התשתית העובדתית הרלוונטית, נובע מריבוי הפרמטרים העשויים להיות רלוונטיים לצורך הערכת הקשר הסיבתי שבין החומרים השונים לבין ליקויים שונים ובכלל אלה: פרמטרים המשפיעים על רמת הריכוז של החומרים ביחידת נפח, כפועל יוצא מתכונותיו של המקום או המבנה שבו בוצעה העבודה; פרמטרים הנוגעים למערכות האוורור, להיקף השימוש באמצעי מיגון וסוגיהם, בתקופות השונות וליחסי הגומלין שבין החומרים השונים שאליהם נחשף העובד בו זמנית ועוד. 28. מעבר לכך יש גם לציין את הקושי המיוחד הניצב בפני עובד המבקש לאסוף מידע: בין משום שלעתים מקום העבודה נסגר והמעסיק אינו פעיל, בין משום השינויים שחלו עם הזמן בשיטות העבודה או בחומרים שבהם נעשה שימוש (אשר יכול ולא נשמר מידע לגביהם) ובין משום החשש של המעסיק מתביעות נזיקין בהתבסס, בין היתר, על מידע שיינתן על ידו. זאת, באופן המפחית את התמריץ של המעסיק לחשוף ולספק מידע רלוונטי, גם אם הוא מצוי בשליטתו או בחזקתו. 29. שילוב כלל הקשיים והגורמים הנ"ל, הביא את בית הדין הארצי לקבוע (בפסק דינה של כב' השופטת רות), כי אין מקום להסתייג ממינוי מומחה רפואי בתביעות מסוג זה, גם שעה שקיימת עמימות בנוגע לחלק מן הפרמטרים הנדרשים לצורך הרכבת התשתית העובדתית המלאה על פי תורת המיקרוטראומה. זאת, גם במקרים של ספק הנוגע להיקף החשיפה לחומרים בעלי פוטנציאל מסוכנות, ובשים לב לכך שבמקרים כגון אלה ההערכה של משך, אופן וכמות החשיפה לחומרים כאמור (כגורמים אפשריים להתהוות איטית של נזק – "טיפות מים על סלע"), הינה הערכה מורכבת ומצריכה ידע מקצועי ספציפי ומעמיק. 30. משמע – מגמת ההגמשה שבנדון היא לתת ביטוי לשאיפה לצמצם את כמות המקרים שבהם עשוי בית הדין לדחות תביעות על סיפן בשל תשתית עובדתית חסרה. זאת, בנסיבות שבהן לו היה מתמנה מומחה רפואי הרי שיכול והיה מוצא כי די באותה תשתית כדי ללמד על קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין הפגימה שממנה סובל המבוטח. לאור כלל האמור לעיל, אנו קובעים כי ההחלטה בדבר מינוי מומחה רפואי מטעם בית הדין, הינה אף תואמת לפסיקתו העדכנית של בית הדין הארצי לעבודה, ובכלל זה בעניין יעקבי. 31. הערה טרם סיום – למען הסר ספק, איננו מתייחסים בשלב הנוכחי לחוות דעתו מיום 19.11.2017 של ד"ר זמיר שליט"א, שהינו מיקרוביולוג במקצועו, ואשר הוגשה לתיק בית הדין על ידי התובע. תחילה, יצוין כי העד הנ"ל לא העיד מטעם התובע בשלב הנוכחי. בנוסף, ראוי לציין כי העד הנ"ל אינו רופא במקצועו (וכפי שמצביע על כך הנתבע בסיכומיו), ובפסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בפרשת "דייגי הקישון" (ת"א ( חי') 732/01 לוי נ' חיפה כימיקלים בע"מ, ניתן ביום 3.11.2013, כב' השופט שפירא [כתוארו אז]), ואשר אושר על ידי בית המשפט העליון, אף צוין כי אותו עד העיד שהוא "מעולם לא עסק בחקר סרטן". 32. ממילא – ואיננו קובעים מסמרות בעניין זה, חוות דעת של ד"ר שליט"א מבוססת במידה ניכרת , ובין היתר, על תיאוריית "הרדיקלים החופשיים" (ראו עמ' 3, 5, 6, 12, 14, 16, 17, 18, 19, 20, 23 ו-29 לחוות הדעת). אולם, עמדה זו כבר נדחתה בעניין לוי שצוטט דלעיל , וראו הדברים להלן: "... בחוות הדעת של ד"ר שליט"א נכתב כי באופן טבעי בגוף האדם נוצרים רדיקלים חופשיים בתהליכי נשימה בחילוף חומרים ותוך כדי תהליכי לוחמת הגוף בגורמי מחלות... תיאוריית הרדיקלים החופשיים, אותה ניסו התובעים לבסס באמצעות חוות הדעת של ד"ר שליט"א, הינה תיאוריה כללית המתעלמת מהחומרים הספציפיים להם נחשפו התובעים, מדרך החשיפה ומסוג הסרטן בו חלה כל תובע ותובע.. בנוסף, בחקירתו הנגדית של ד"ר שליט"א התברר שתיאוריית הרדיקלים החופשיים כפי שמציג אותה ד"ר שליט"א אינה תיאוריה שמקובלת בעולם המדע, כפי שטען ד"ר שליט"א בתחילה... ד"ר שליט"א התקשה לבסס את התיאוריה על מקורות מדעיים שיש בהם כדי לתמוך באופן פוזיטיבי בתיאוריה זו. כשנתבקש בחקירתו להמציא מאמרים מדעיים התומכים בכך טען שזו תיאוריה שידועה לכל מדען ולא הצביע על מקורות מדעיים לכך." 33. זאת ועוד, גם בעניין מרגי שניתן בבית הדין הארצי לעבודה (עב"ל ( ארצי) 40060-11-10 מרגי – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 9.4.2014), צוטטה בהסכמה עמדת המומחית הרפואית מטעם בית הדין, ולפיה כי "חלק ניכר מחוות דעתו של פרופ' ריכטר מבוסס על אתר אינטרנט של מיקרוביולוג רפואי ד"ר זמיר שליט"א. אתר זה מלמד על דיעותיו של ד"ר שליט"א בנושא קרינה אלקטרומגנטית בלתי-מייננת, דיעות הנוגדות את עמדות הגופים הרשמיים בנושא". על כן, איננו סבורים כי המדובר, ולכל הפחות לשלב הנוכחי, בחוות דעת שהינה רלוונטית לענייננו. 34. באשר ליתר טענות הצדדים בתחום הרפואי, ובכל הקשור ליחס הנטען שבין שימוש בטלפון סלולארי נייד לבין תופעות, תסמונות ומחלות שונות, הרי שאיננו סבורים כי יש מקום להתייחס אליהן כעת, והצדדים יוכלו להעלות טענותיהם בהקשר זה בפני המומחה הרפואי, כדבעי ובצורה סדורה. כך הוא הנכון לגבי טענת הנתבע, שהועלתה לראשונה בסיכומיו, ולפיה לא הוכחה במהלך ביצוע שיחות הטלפון על ידי התובע " כל קרינה מזיקה". אין המדובר בסוגיה שהובהרה בפני בית הדין, ובית הדין אינו קובע לעת עתה ממצאים עובדתיים כלשהם, בהקשר זה. 35. לסיכום – אנו קובעים בזאת כי ימונה מומחה רפואי מטעם בית הדין, לבדיקת הקשר הסיבתי בין מצבו הרפואי של התובע לבין תנאי עבודתו, ובהתבסס על התש תית העובדתית הבאה: א. התובע יליד שנת 1972. ב. התובע הינו אדריכל במקצועו, ועובד במקצוע מאז שנת 2000. ג. מאז שנת 2003 ועד היום, התובע עובד בחברת ע.צ.ה. תעשיות ומסחר בע"מ (" החברה"), בתפקידים שונים: כאדריכל החברה, איש מכירות ומנהל מחוז. החל משנת 2005 התובע נושא בתפקיד ניהולי בחברה. ד. במסגרת תפקידו שבנדון, התובע עמד בקשר הן עם לקוחות פרטיים של החברה והן עם לקוחות עסקיים של החברה , ואף ביצע עימם שיחות טלפון באמצעות מכשיר הטלפון הנייד שלו, שסופק לו על ידי המעסיק. ה. 20% מהיקף העבודה של התובע בחברה היה מול לקוחות פרטיים. לקוחות אלה היו מגיעים למשרדי החברה ומקבלים הצעת מחיר, ופעמים רבות ההתקשרות היתה נסגרת מולם מאוחר יותר באופן טלפוני. בנוסף, הגם שידו הדומיננטית של התובע הינה יד ימין, הרי שרוב שיחות הטלפון שבוצעו על ידי התובע בטלפון הנייד אל מול הלקוחות הפרטיים, נעשו באמצעות הצמדת הטלפון הנייד לאוזן שמאל, בשל הרגלו של התובע לעשות כן . ו. 80% מהיקף העבודה של התובע בחברה היה אל מול לקוחות עסקיים. הטיפול של התובע באותם הלקוחות היה נמשך לאורך כל חיי הפרויקט, ואלה גם היו ממעטים להגיע באופן פיזי למשרדי החברה, ועל כן גם מולם ההתקשרות היתה נעשית באופן תכוף באמצעות הטלפון הנייד . גם כאן, הגם שידו הדומיננטית של התובע הינה יד ימין, הרי שרוב שיחות הטלפון שבוצעו על ידי התובע בטלפון הנייד למול הלקוחות העסקיים, נעשו באמצעות הצמדת הטלפון הנייד לאוזן שמאל, בשל הרגלו של התובע לעשות כן . ז. לגבי כ-60% מכלל שיחות הטלפון שנערכו על ידי התובע בטלפון הנייד בנושאי עבודה אל מול הלקוחות העסקיים, הרי שאלה בוצעו באמצעות הצמדת הטלפון הנייד לאוזן שמאל (שם התפתחה מחלתו של התובע ), בעודו רושם ביד ימין. ח. השיחות הנכנסות לטלפון הנייד של התובע, היו ארוכות יותר מאלה שבוצעו על ידו כשיחות יוצאות. ט. התובע לא יכול היה לבצע את השיחות באמצעות שימוש ברמקול של הטלפון הנייד , מפאת השהיה בחלל פתוח, וכן לשם שמירה על פרטיות הלקוח. י. ממוצע זמן האוויר היומי של השיחות העסקיות שאותן ביצע התובע בטלפון הנייד, הן ביחס ללקוחות פרטיים והן ביחס ללקוחות עסקיים, עמד על כ-30 דקות ליום (בחלוקה לימים בחודש) ועל כ-45 דקות (בחלוקה לימי עבודה בחודש). יא. אצל התובע התגלה גידול שפיר באוזן שמאל מסוג Acoustic Neuroma. 36. באשר לתחום המומחיות של המומחה הרפואי מטעם בית הדין – בדיון ההוכחות ציינו שני הצדדים, כי הם אינם סבורים כי יש מקום למינוי מומחה רפואי, במידה ויוחלט כך, בתחום רפואת האוזניים. ב"כ התובע הוסיף וטען, כי הוא סבור כי יש למנות מומחה לאונקולוגיה, ואילו ב"כ הנתבע סברה כי יש למנות מומחה לרפואה תעסוקתית. לעת הנוכחית אנו קובעים כי יש למנות מומחה בתחום הרפואה התעסוקתית, אשר ייתן/תיתן את דעתו גם לשאלה האם יש מקום למינוי מומחה בתחום הספציפי של מחלת התובע. למותר גם לציין, כי עיון בפסיקה מעלה כי במקרים שבהם נידונה המחלה שבה חלה התובע (אקוסטיק נוירומה), הוגשו על ידי הצדדים חוות דעת שונות אשר ניתנו על ידי מומחים רפואיים בנוירוכירורגיה, ובהמשך אף מונה מומחה בתחום זה מטעם בית המשפט (ראו ת"א (ראשל"צ) 1383/00 ארנפלד נ' קופת חולים לאומית, ניתן ביום 16.1.2005). 37. להלן הנחיות באשר להמשך ניהול ההליך – הנתבע יגיש עד ליום 15.10.2018 בקשה להזמנת החומר הרפואי , ולאחר מכן תצא החלטה נפרדת ביחס למינוי המומחה, ובהתבסס על התשתית העובדתית שנקבעה דלעיל. בנוסף, בשל סיום כהונתו של אב"ד בבית דין זה ומעברו לכהונה בבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, מתבקשת המזכירות להעביר את התיק לעיונו של כב' הנשיא שוורץ, אשר ידון ויחליט ביחס לגורם השיפוטי שימשיך לטפל בהליך.מחלת מקצועאוזנייםרפואהשמיעהאקוסטיקה