##התיישנות תביעת רשלנות רפואית: ## שאלת התיישנות תביעת רשלנות רפואית הינה סוגיה מורכבת ודינאמית לאור מורכבות התחום היות וקיימים מקרים שהרשלנות או הנזק אינם מתגלים באופן מיידי אלא רק לאחר מספר שנים, במרבית המקרים יש התיישנות של התביעה לאחר 7 שנים מיום שניתן הטיפול הרשלני. כאשר מדובר בקטין תקופת ההתיישנות הינה 7 שנים מיום הגיעו לגיל 18 כלומר עד שהקטין מגיע לגיל 25, אולם במקרים שהנזק לא מתגלה מיידית יש התיישנות של התביעה לאחר 7 שנים מיום גילוי הנזק ובלבד שלא עברו 10 שנים מיום הטיפול. חשוב לזכור כי יש מקרים בהם תקופת ההתיישנות יכולה להיות ארוכה יותר. תקופת ההתיישנות של 7 שנים לוקחת בחשבון את צורכי ההיערכות להגשת התביעה, ובכלל זה את הזמן הרב הנדרש, לעיתים, לצורך ריכוז הנתונים, המוביל, פעמים, גם לפתיחת הליך משפטי שמטרתו לאכוף על הצד המחזיק בחומר למוסרו לתובע. מהלכים אלה הם בגדר המאמץ הסביר שעל התובע לנקוט בו כדי להיערך להגשת תביעתו, ואין הם בגדר נסיבות יוצאות דופן המצדיקות החלת עקרון "ההתיישנות שלא מדעת", היפה למקרים בהם עובדות מהותיות לעילת התביעה אינן מצויות בידיעת התובע גם 'בכח', ואשר גם בזהירות סבירה הוא אינו יכול להשיגן. אכן, לצורך איתור עובדות ונתונים, ניתנה בידי תובע שהות ארוכה של שבע שנים להיערך להגשת תביעתו, וכל עוד לא קיימת מגבלה אובייקטיבית שבשלה גם בזהירות סבירה לא ניתן לאתר את העובדות המהותיות לעילה, לא יחול עיכוב במירוץ ההתיישנות. ##שיהוי בהגשת תביעת רשלנות רפואית:## הפסיקה קבעה שהשימוש בדוקטרינת השיהוי שמור ל"נסיבות נדירות בלבד" ול"מקרים חריגים" (ע"א 10152/07 מרסל פדידה נ' רפאלי ליאור, פסקה 12 (12.15.2010)). בבואו של בית המשפט להידרש לטענת השיהוי יש להתחשב בשני פרמטרים כפי שנקבע בע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, פ"ד נז (5) 433: הפרמטר הראשון - התנהגות הצדדים ושאלת הנזק שנגרם לנתבע: "השתהות בהגשת תביעה אינה, כשלעצמה, שיהוי כמובנו במשפט. שיהוי בתוך תקופת ההתיישנות נוצר מקום שיש בהשתהות בפנייה לבית-המשפט משום שימוש לא נאות בזכות התביעה הנתונה לתובע ופגיעה בציפייה הלגיטימית של הנתבע שלא להיתבע – שימוש המגיע כדי ניצול לרעה של ההליך השיפוטי" (שם, עמוד 446). הפרמטר השני, שנגזר מהאמור, הוא נטל ההוכחה המוטל על הנתבע. עליו להוכיח בראיות ממשיות את טענותיו, הן ביחס להתנהגות התובע הן ביחס לשינוי מצבו לרעה בעקבות השיהוי. היו שהוסיפו תנאי חלופי שלישי שעניינו שיהוי שנגרם עקב חוסר תום לבו של הנתבע (ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים , פ"ד נז(5) 433,פס' 14 לפסק דינה של השופטת פרוקצ'יה (2003)). איחור בהגשת התביעה כשלעצמו אינו מעיד כי התובע זנח את הזכות העומדת לו והנפקות העיקרית של טענת שיהוי היא בהחלת דוקטרינת הנזק הראייתי (רע"א 9788/08 מדינת ישראל- הוועדה לאנרגיה אטומית נ' עזבון המנוח אלקסלסי ז"ל, פס' 97 לפסק הדין של השופט י.עמית). רפואהתביעות רשלנות רפואיתרשלנותהתיישנות