מבוא: הוגשה תביעת פיצויים בגין תאונת מלגזה לטענת התובעת פגיעת מלגזה הינה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. לטענת התובעת, התאונה ארעה עת הלכה ברחוב החרושת ברעננה, רכב מנועי (להלן: "המלגזה") פגעה בה, ונמלטה מהמקום. התביעה הוגשה כנגד הנתבעת - קרן סטטוטורית (להלן: "קרנית"), שהוקמה עפ"י דין, על מנת לפצות, בין היתר, נפגעים בתאונות. קרנית הינה "קרן ציבורית" אשר המבטחות מפרישות אליה, על פי דין, חלק מסוים מהפרמיה שהן גובות ממבוטחיהן. במילים אחרות, המבטחות הן שנושאות בתשלומים לנפגעים גם באותם מקרים בהם החיוב מוטל על קרנית ואין זו האחרונה בגדר קרן צדקה, או קרן שכספיה ניזונים מתקציב המדינה או ממוסדות ציבור. טענות קרנית: לטענת קרנית, דין התביעה להדחות מהטעמים כדלקמן: לא עומדת לתובעת עילת תביעה כנגד קרנית, שכן לא שקדה במידה סבירה על מנת להיוודע את זהות הנהג ו/או הרכב הפוגע. אין לתובעת עילת תביעה עפ"י החוק, שכן לא הרימה את נטל הראיה המוטל עליה להוכיח כי המלגזה הינה "רכב מנועי" כהגדרתו בחוק. האם התובעת שקדה במידה סבירה: סעיף 12 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים קובע: ''(א) תפקידה של הקרן הוא לפצות נפגע הזכאי לפיצויים לפי חוק זה, ואין בידו לתבוע פיצויים מאת מבטח, מחמת אחת מאלה: (1) הנוהג האחראי לפיצויים אינו ידוע;" בית המשפט ציין כי מעדות התובעת עולה כי בעת שפסעה בזהירות על המדרכה לאחר שהבחינה במלגזה העומדת בסמוך. לפתע החלה המלגזה לנסוע, פגעה בתובעת וגרמה לה חבלה. התובעת הועברה ממקום אירוע התאונה לביה"ח מאיר בכפ"ס. בית המשפט לא קבע ממצא עובדתי באשר למעשיו של הנהג מיד לאחר התאונה, דהיינו האם נמלט מהמקום (תאונת פגע וברח) , אם לאו. מכל מקום, התובעת לא הבחינה בנהג מיד לאחר התאונה וניסיונותיה לאתרו באותו מפעל כחודש ימים לאחר התאונה לא עלו יפה. לאחר שהוגשה התביעה לביהמ"ש פנה לתובעת חוקר מטעם קרנית, אולם זו סירבה לשתף עימו פעולה והפנתה אותו לבאת כוחה. איני סבור כי התנהגותה זו של התובעת עומדת לה לרועץ, שכן משהוגשה תביעה - ניתן היה לפנות ישירות לתובעת, אך ורק בתיאום מראש ובהסכמת באת כוחה. קביעות בית המשפט: בית המשפט קבע כי עדותה של התובעת באשר לנסיבות אירוע התאונה, כמו גם פעולותיה למן אירועה, אמינות וסבירות. לתובעת אין ולא היה אינטרס למנוע מקרנית הגשת תביעת שיבוב על ידי קרנית כנגד נהג חסר ביטוח, כמו גם כנגד מבטחתו. עוד צוין כי מקום בו עסקינן בהולך רגל תמים ותם לב שנפגע על ידי כלי רכב מנועי אשר זהותו אינה ידועה - השיקולים שיש לשקול בעת דיון בתחולת סעיף 12(א) לחוק אינם צריכים להיות שיקולים מחמירים יתר על המידה עם אותו נפגע. החמרה משמעה - דחיית התביעה והותרת הנפגע ללא כל פיצוי ומסר של בית המשפט כי אין מקום להעניק לנפגע זה סעד, שכן יכול היה "בשקידה סבירה" לאתר את הנהג ומבטחתו של אותו נהג, ואם היה עושה כן - אותה מבטחת, ולא קרנית, הייתה נושאת בחיוב. משלא עשה כן - דין תביעתו להדחות, אולם דחיית התביעה בשל קביעה מחמירה של קריטריונים למונח "שקידה ראויה" משמעה - "הענשת" הנפגע התמים והתם על כי מנע את האפשרות לחיוב מבטחת בתשלום הפיצוי אינה מתיישבת עם כוונת המחוקק. האם המלגזה הינה כלי רכב מנועי כהגדרתו בחוק: לתצהיר התובעת צורפו תמונות שצולמו כשנתיים לאחר התאונה, בקרבת מקום אירוע התאונה, בהן ניתן לראות, בין היתר, מלגזה המובילה מטען. כן ניתן להבחין כי המלגזה הנראית בתמונות נוסעת על הכביש שבסמוך למפעל ממנו יצאה, ואשר לטענת התובעת, נכנסה אליו מיד לאחר התאונה (סעיף 8 לתצהיר התובעת). בחקירתה הנגדית אישרה התובעת כי המלגזה הנראית בתמונות ''דומה מאוד'' למלגזה נשוא הדיון, התובעת לא יכלה לאשר בוודאות כי עסקינן באותה מלגזה, שכן, אינה יודעת את מספרה. ברע"א 613/95 קרנית, קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' עופר נחום ואח', פד"י נ"א (4) 659 (2007), נקבע, מעיון בתמונות המלגזה נשוא הדיון כי עסקינן בכלי רכב מנועי כהגדרתו בחוק. ביהמ"ש השאיר בצריך עיון את השאלה האם יש מקום לבדוק מהי כשירותה הנורמטיבית של המלגזה לנוע בכביש עפ"י דיני התעבורה. ביהמ"ש העליון לא נזקק לשאלה זו, מאחר ונוכח התמונה הגיע למסקנה כי אותה מלגזה הינה בגדר כלי רכב מנועי. ברע"א 3534/97 לינה אטליס נ' יוסף ישראלי ואח' פד"י נ"ג (4) 780 (1999) נדונה שאלה, האם מכבש הדרכים נשוא הדיון הינו בגדר כלי רכב מנועי. ביהמ"ש העליון קבע כי יש לבחון שאלה זו בהתאם לכשירות הנורמטיבית לנוע בכביש, ומשמהירותו של המכבש הנדון פחותה מ - 30 קמ"ש - הוא אינו בעל אותה כשירות נורמטיבית, ועל כן, אינו כלי רכב מנועי כלי רכב מנועי. סוף דבר: אשר על כן, בית המשפט קבע כי עומדת לתובעת עילת תביעה כנגד קרנית. תאונת דרכיםציוד מכני הנדסי (צמ"ה)מלגזההכרה בתאונת דרכים