הרמת מטען משאית קריסה של מנוף – האם תאונת דרכים

אדם הגיע לאזור הפריקה ירד מהמשאית בעזרת פועל זר שהיה במקום שחרר את הרצועות שקשרו את מטען למשאית, הפועל הזר עלה למשאית וחיבר את הרשתות למנוף. הרכב היה מונע - המנוף גם עזר בתפיסה של המטען, והוא עמד ליד המתגים שהפעילו את המנוף, בשעה שניסה התובע בעזרת המנוף להרים את הרשתות קרסו הרשתות ופגעו בתובע וגרמו לו לנזקי גוף - בפני בית המשפט עמדה שאלה האם המקרה עונה על ההגדרה של "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים – להלן תקציר נרחב של ההחלטה שניתנה בבמשפט השלום תל אביב-יפו ע"י השופט יחזקאל הראל.

הרקע העובדתי
נשוא הדיון שבפניי הינו השאלה האם פגיעתו של התובע בתאונה שאירעה ביום 16.8.01 (להלן: "התאונה") הינה כטענתו, "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "החוק"). התביעה הוגשה כנגד חברות הביטוח אשר בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו ביטחו את השימוש במשאית הצדדים חלוקים בשאלות כדלקמן: נסיבות אירוע התאונה. בהנחה כי גירסת התובע בבית המשפט תתקבל – האם התאונה הינה אכן "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק.

לבקשת הצדדים, פוצל הדיון בתיק והוחלט כי תידון תחילה שאלת החבות. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית באשר לנסיבות אירוע התאונה, וכן תיק מוצגים. חברות הביטוח הגישו תיק מוצגים. כפי שיפורט בהמשך, קיימת מחלוקת בין הצדדים בדבר נסיבות אירוע התאונה. לטענת ב"כ התובע, להלן העובדות הרלוונטיות לצורך ההכרעה בדיון: "במסגרת עבודתו ב-16.1.01 נהג התובע במשאית עם מנוף אנטרגלי. אין מחלוקת כי מדובר במשאית עם מנוף אינטרגלי, רכב המוגדר כדו או רב תכליתי כשהמנוף שמותקן במשאית מופעל תוך ניצול הכח המיכני של המשאית וכך היא אף בוטחה על ידי חברת הביטוח. המשאית היתה עמוסה מאוד. שכבה ראשונה שלה היו עמודי ברזל או ברזלים, בשכבה השנייה שלה היו רשתות ברזל שכל רשת היא בערך 2 מ' רוחב עד 6 מ' אורך ובגובה 3.5-4 מ'. מדובר במטען כבד שלא ניתן לפריקה ביד ואשר אמור היה להיפרק על ידי המנוף שמותקן על המשאית

כפי שתיאר התובע בעדותו ובחקירתו הנגדית בהרחבה לשאלות חברי, הוא הגיע לאזור הפריקה ירד מהמשאית בעזרת פועל זר שהיה במקום שחרר את הרצועות שקשרו את מטען למשאית, הפועל הזר עלה למשאית וחיבר את הרשתות למנוף. הרכב היה מונע. התובע הסביר שהמנוף גם עזר בתפיסה של המטען, והוא עמד ליד המתגים שהפעילו את המנוף, בשעה שניסה התובע בעזרת המנוף להרים את הרשתות קרסו הרשתות ופגעו בתובע וגרמו לו לנזקי גוף. קרי, התאונה התרחשה בעת פריקת המטען מהמשאית שבוצעה כאמור בעזרת המנוף..." (סיכומי ב"כ התובע בעמ' 20-21 לפרוטוקול ישיבת יום 16.12.07). כל ההדגשות להלן אינן מופיעות במקור אלא אם יאמר אחרת

נסיבות אירוע התאונה
לטענת חברות הביטוח, גרסאותיו של התובע במרוצת השנים סותרות זו את זו; אינן עקביות; משתנות בהתאם לנסיבות ועל כן ולו רק מטעם זה יש לדחות את תביעתו. אפרט להלן את גירסאות התובע עפ"י הסדר הכרונולוגי של מועד מסירתן. לצורך כך לא אבחין בין גירסאות שמסר התובע בעצמו ובין גירסאות שנמסרו, לטענתו, על ידי אשתו

בתעודת חדר מיון מיום 16.8.01 נרשם "...היום בעבודה קיבל חבלת ראש על ידי רשת קשה..." בתעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה (נספח א' לתצהיר התובע) נכתב כי גורם הפגיעה הינו "נפילת ברזל"; ההתעסקות בעת הפגיעה – "נהג משאית"; האיבר שנפגע "עין ויד שמאל"; תאריך הבדיקה – "16.8.01"; תאריך מתן התעודה – "21.8.01". עד כאן חלקה העליון של התעודה נושאת חתימתו של ד"ר מאיר חיון. בחלק התחתון של התעודה הנ"ל בפרק "תאור התאונה" נכתב: "אתר פריקה, פתח קשירת הברזל והרשת החליקה עליו ונפגע בראש ובעין השמאלית ובידו השמאלית". בטופס בל/250 נושא חתימת מעבידו המנוח של התובע, מיום 19.8.01 נכתב בפרק תאור התאונה "מכה מברזל". מגיליון אישפוז ושיחרור של מרכז רפואי רבין (נספח ד' לתצהיר התובע) עולה כי התובע אושפז בבית החולים מיום 16.8.01 ועד ליום 21.8.01. בהודעה על פגיעה בעבודה מיום 27.8.01 נכתב כדלקמן:"הגעתי לאתר הבניה ופתחתי את הכבלים הקושרים את רשת הברזל. כאשר פתחתי את הכבלים החליקה רשת ברזל מהמשאית עלי. ניסיתי להתכופף ולברוח אך לא הספקתי וקיבלתי מכה מהקצה של הרשת". יאמר כי מעבידו המנוח של התובע חתם על הטופס במקום המיועד להצהרת המעביד. כן יאמר כי המעביד לא נכח במקום אירוע התאונה

בחוות דעת רפואית מיום 28.2.02 שנערכה על ידי ד"ר משה קינג רופא ומנתח עיניים נכתב בפרק האנמנזה: "...נפגע בתאונת עבודה בתאריך 16.8.01 ממשטח ברזל במשקל של כטון וחצי אשר נפל עליו מהמשאית אשר עליה עבד" (נספח ו' לתצהיר התובע). ביום 10.4.02 הגיש התובע למל"ל תביעה לקביעת דרגת נכות דמי עבודה (נספח ד' למוצגי חברות הביטוח) בפרק פרטי הפגיעה נרשם כדלקמן: "...עבדתי על משאית המובילה ברזל. ביום הפגיעה הגעתי לאתר הבנייה ופתחתי את הכבלים הקושרים את רשת הברזל. כאשר פתחתי את הכבלים החליקה רשת הברזל מהמשאית עליי. ניסיתי להתגונן ולברוח אך לא הספקתי וקיבלתי מכה מהקצה של הרשת, נפגעתי בעין שמאל, יד שמאל, ובראש". ביום 29.5.02 נבדק התובע על ידי הוועדה הרפואית במל"ל (נספח ג' לראיות חברות הביטוח). בפרק "תולדות המקרה מפי התובע" נרשם כדלקמן: "הוריד רשת ברזל שקרסה וקיבל מכה באזור הרקה בכתב התביעה שהוגש ביום 8.6.06 נרשם כדלקמן בסעיף 4 לכתב התביעה: "...התובע הגיע עם המשאית לרח' הברזל בת"א, שם היה צריך לפרוק את תכולת המשאית שכללה בין היתר רשתות ברזל לבניה. עובד זר שעבד במקום עלה על המשאית, קשר את הרשתות למנוף שמותקן על המשאית ובבוא התובע להוריד בעזרת המנוף את הרשתות, פגעו הרשתות בתובע. התובע נפגע כתוצאה מהפעלת המנוף שמותקן במשאית לצורך הורדת המטען שהועמס על המשאית". בשנת 2006, בסמוך להגשת תביעתו לביהמ"ש הגיש התובע בעצת בא כוחו הנוכחי הודעה למשטרת ישראל בדבר פרטי התאונה (ת/1) ובה פירט נסיבות דומות לנסיבות שתיאר בכתב תביעתו. בתצהיר עדותו הראשית שב וחזר התובע על הנטען בסעיף 4 לכתב התביעה, תוך שהוא מוסיף כי מנוע המשאית היה מונע. עד כאן ראיות התובע שהוגשו טרם שמיעת הראיות

הדיון בבית המשפט
ביום 22.4.07 התקיימה ישיבת קדם משפט לה התייצב התובע מיוזמתו. מאחר והצדדים היו חלוקים באשר לנסיבות אירוע התאונה סברתי, מיוזמתי, כי יהיה זה נכון להפנות לתובע שאלות בדבר נסיבות אירוע התאונה. ייאמר כי התובע הגיש קודם לכן את ראיותיו ותצהירו בדבר נסיבות אירוע התאונה

להלן גירסת התובע כפי שהובאה במסגרת תשובותיו לשאלות ביהמ"ש: התובע ועובד זר שחררו את הכבלים שקשרו את המטען למשאית. התובע עלה למשאית והפעיל את כפתור "פרטיקו" המפעיל את המנוף. התובע ירד מהמשאית ונעמד בצידה הימני. העובד הזר עלה למשאית כדי לחבר את השרשראות לרשתות. העובד הזר חיבר את השרשראות לרשתות וירד למטה. בעת שהחל התובע להרים את המטען באמצעות המנוף – המטען קרס עליו. בתשובה לשאלות בית המשפט מדוע עובדת קיומו של המנוף הועלתה בשלב מאוחר יותר השיב התובע כי לא ידע שעניין זה רלוונטי וכי לא ניתן לפרוק את המטען בפריקה ידנית. כן טען כי בא כוחו הקודם הוא שהסביר לו לראשונה כי עומדת לו עילת תביעה עפ"י החוק

בתשובה לשאלה מדוע נפל המטען השיב התובע כי אינו יודע כיצד להסביר זאת וכל שיכול היה לומר הוא כי בעת שהרים את המטען – קרס המטען עליו. להלן גירסת התובע כפי שהובאה במהלך חקירתו הנגדית בישיבת יום 16.12.07. המשאית היתה עמוסה במספר רב של רשתות במשקל כולל של כטונה וחצי. עסקינן בשני סוגי רשתות, האחד בקוטר של כ-6 מ"מ והשני בקוטר של כ-8 מ"מ. סה"כ כמה מאות רשתות בודדות.הרשתות הועמסו אחת על השנייה. כל קבוצת רשתות היתה קשורה אחת לשנייה

שני סוגי הרשתות היו קשורים בשתי חבילות נפרדות. ערימת הרשתות התנשאה לגובה של כ-3.5 – 4 מ'. בצד כל ארגז של המשאית היו עמודונים בגובה של כ-70-80 ס"מ שתפקידם להחזיק את המטען. כל המטען נקשר, עובר לתחילת הנסיעה לצורך הגעה לאתר, באמצעות כבלים שעברו מעליו מצד אחד של רוחב ארגז המשאית לצידה השני. בצד אחד של כל כבל יש מותחן מכני ובצד השני של הכבל מתחבר לוו הממוקם בקצה השני של דופן המשאית. על מנת לקבע את המטען יש למתוח את הכבלים וכן "...מורידים את המנוף על זה שיתמוך בלחץ" (שורה 7 בעמ' 12 לפרוטוקול). הכבלים שוחררו על ידי העובד הזר ועל ידי התובע. התובע הרים באמצעות המנוח את המטען לשרשראות והחל לצודדו.במהלך הצידוד המטען והמנוח קרסו יחדיו.המנוף קרס בשל משקלו הכבד של המטען.בלא הצידוד לא ניתן להוריד את המטען מהמשאית

טענות חברת הביטוח
התובע הביא בפני ביהמ"ש שתי גירסאות אשר מבחינה פיזית כל אחת מהן יכלה להתרחש: "עפ"י גירסה אחת, אחד פותח כבל שמחזיק את אותן רשתות ורשת אחת מחליקה, וזה יכול להיות. הסיפור השני שאתה מרים בעזרת מנוף את הרשתות והן קורסות, המנוף קורס וכו'. שני הסיפורים מבחינה פיזית יכולים להתרחש". (סיכומי ב"כ חברות הביטוח בעמ' 27 לפרוטוקול). גירסאותיו הראשונות של התובע, טרם קבלת ייעוץ משפטי, הן הגירסאות עליהן הוא נתפס ויש לדחות כל גירסה נוספת ובמיוחד גירסה שהועלתה לראשונה במהלך חקירתו הנגדית של התובע ולפיה הרשתות קרסו ביחד עם המנוף בשל העומס הרב

יש לדחות את הסברי התובע באשר לסתירות שבין גירסאותיו. הסתירות בפרטים הקטנים שבגירסאות התובע מלמדות כי אין עסקינן בגירסת אמת ועל כן יש לדחותה

טענות התובע
לטענת ב"כ התובע, עסקינן בהבדלים שוליים בלבד שאין בהם כדי לפגום באמינותו של התובע והם נמסרו בהתאם לרלבנטיות שבמסירתם נכון לאותה עת

ממצאים ומסקנות
אקדים ואומר כי אכן גירסאותיו של התובע באשר לנסיבות אירוע התאונה הולכות ו"מתפתחות" ככל שחולף הזמן, אולם אין הן סותרות זו את זו הכל, כפי שיפורט בהמשך. סביר בעיניי כי התובע סבר בשנים הראשונות שלאחר אירוע התאונה כי התאונה אינה "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק ועל כן יש לבחון את גירסאותיו בהתאם לנסיבות ומועדי מסירתן

סבירה בעיניי טענת התובע כי לא נבדק ביום 16.8.01 ע"י ד"ר חיון. בידיעתו השיפוטית של בית המשפט כי לא אחת, נערכות תעודות רפואיות ראשונות לנפגע בעבודה בהסתמך על תיעוד רפואי בלבד בלא בדיקת הנפגע על ידי עורך התעודה. לא הובא בפניי כל תיעוד הסותר את גירסת התובע (כדוגמאת גיליון טיפול אצל ד"ר חיון) כי לא נבדק על ידיו ביום 16.8.01. עסקינן בתעודה הערוכה כטופס "סטנדרטי" בו מצויין "תאריך הבדיקה" ולא ניתן לקבוע כי הכוונה לתאריך הבדיקה על ידי עורך התעודה בלבד. יתרה מכך, לא אחת נערכות התעודות על ידי רופא המשפחה בהסתמך על המלצת רופא מקצועי שבדק את הנפגע מבלי שעורך התעודה בודק גם הוא את הנפגע. כך גם נהוג במהלך אשפוז ממושך במהלכו מופקות התעודות על ידי רופא המשפחה בהסתמך על תיעוד המוצג בפניו

חיזוק למסקנתי זו מצאתי בעובדה כי התובע אושפז בבית החולים מיום 16.8.01 עד יום 21.8.01 ועל כן אין זה סביר כי ד"ר חיון בדקו ביום 16.8.01. סבירה בעיניי טענת התובע כי התעודה נערכה לאחר ששוחרר מבית החולים ואין לשלול את טענתו כי אשתו היא זו שמסרה לד"ר חיון את נסיבות אירוע התאונהיתרה מכך, בחלק התחתון של התעודה נכתבו תוצאות בדיקת CT שעבר התובע, במועד מאוחר יותר וכן נכתב כי התובע "...ממשיך להתלונן על כאבי ראש...". החלק התחתון של התעודה נושא את חתימתו של ד"ר חיון מיום 20.8.01, דהיינו יום לפני שחרורו של התובע מביה"ח על כן אין זה סביר כי בדקו, ולו גם ב-20.8.01. גם אם נפלה שגגה במסקנתי הנ"ל אין בכך כדי להעלות או להוריד שכן שוכנעתי כי התובע מסר, (עוד קודם לקבלת ייעוץ משפטי), כי רשת (וליתר דיוק רשתות) נפלו על ראשו ולאו דווקא רשת אחת במשקל של 50 ק"ג בלבד מתוך כלל הרשתות. הגעתי למסקנה זו נוכח האנמנזה שמסר התובע לד"ר קינג ביום 28.2.02 לפיה נפגע ממשטח ברזל במשקל של כטונה וחצי

ד"ר קינג בדק את התובע כמומחה רפואי לצורך הגשת חוות דעת ערוכה כדין למל"ל ועל כן היתה רלוונטיות של ממש לשאלה מה היה משקל החפץ שפגע בתובע. בגירסאותיו הראשונות מסר התובע כי הרשת "החליקה" בעוד שבחקירתו הנגדית טען כי הרשת קרסה ביחד עם המנוף שלא עמד תחת העומס. אכן, בפרוטוקול הוועדה הרפואית מיום 29.5.02 נרשם, כאמור, כי רשת הברזל "קרסה". אין עסקינן במילה שכיחה ואין זה סביר כי פקיד הוועדה רשם מילה זו מיוזמתו ולא רשם "נפלה" "החליקה". מכאן עולה כי קיים תימוכין ראשוני לגירסת התובע כי הרשת קרסה. לא נסתרה גירסת התובע בדבר משקל הרשתות וסוגיהן. חברות הביטוח יכלו לנסות ולסתור זאת באמצעות תעודת המשלוח

גם בגרסאותיו הקודמות, כמו גם בביהמ"ש, מסר התובע כי הכבלים שוחררו על ידיו ולא רק על ידי העובד הזר. נוכח מסקנתי כי רשת הברזל קרסה וכי עסקינן ברשת במשקל כבד – אין זה סביר כי מייד עם שחרור הכבלים קרסו הרשתות ממקומן. על מנת שיקרסו היה צורך להרימן. על מנת להרים את הרשתות ולפורקן מחוץ למשאית היה צורך בצידודן לצד המשאית. אין כל אפשרות לצודד את המטען הכבד (ויוזכר כי הוכח שעסקינן במטען שלא ניתן להרימו ידנית) בלא הרמתו באמצעות המנוף. אין חולק, ומכל מקום לא נטען אחרת, כי לא ניתן לעשות שימוש במנוף בלא הנעת מנוע המשאית

כאמור, גרסאותיו של התובע ומסירת פרטי פרטים במהלך חקירתו הנגדית הולכים ומתפתחים במרוצת הזמן. ברם, "התפתחות" זו מתיישבת עם השכל הישר, תוך שיש לבחון מתי נמסרו ולמי. חקירתו הנגדית של התובע עסקה בפרטי פרטים אשר חלקם לא נטען קודם לכן, אך התובע סיפק, באופן מעורר אמון, הסברים המתיישבים עם השכל הישר. אין עסקינן בסתירות ובשקרים כטענת ב"כ חברות הביטוח. הפרטים משלימים ומתיישבים זה עם זה. אין ולו גם אמירה אחת בדברי התובע שאינה מתיישבת עם קודמתה או נסתרת על ידה

התובע מסר לראשונה בחקירתו הנגדית כי במהלך הנסיעה זרוע המנוף הונחה על המטען על מנת לייצבו; כי המטען צודד באמצעות המנוף; כי המטען והמנוף קרסו כתוצאה ממשקל המטען. אין בעובדה כי הזרוע הונחה על המטען על מנת לייצבו במהלך הנסיעה כדי להעלות או להוריד בדבר נסיבות אירוע התאונה. באשר לאמירה כי המטען "קרס" במהלך הצידוד – טענה זו מתיישבת עם היגיון הדברים. מששוכנעתי כי המטען "קרס" (ולא נפל /החליק) - משמע כי פעולה זו אירעה אך ורק בנפילה "למטה". משהתובע עמד מחוץ למשאית (ואין כל היגיון אחר) משמע כי המטען שונע אל מחוץ לדפנות המשאית. אין כל טענה (בכל אחת מגרסאותיו הקודמות של התובע) כי המטען ניתק מהשרשראות ונפל לבדו

לראשונה בחקירתו הנגדית מסר התובע כי גם המנוף קרס ולא רק המטען. בתשובה לשאלת ביהמ"ש בישיבת קדם משפט מדוע נפל המטען השיב התובע כי אינו יודע ולא מסר כי גם המנוף קרס. טענה זו נטענה לראשונה במהלך חקירתו הנגדית של התובע. ברם, משהמטען לא ניתק אלא קרס ומשהאירוע אירע במהלך הצידוד – סבירה טענת התובע כי גם זרוע המנוף קרסה אף היא. לו אכן עסקינן היה בתביעת מרמה – יש להניח כי התובע היה מפרט (לאחר שקיבל ייעוץ משפטי) הן בכתב תביעתו והן בהודעתו במשטרה את כל הנסיבות שתוארו על ידיו במהלך חקירתו הנגדית הפרטנית. אלמלא אותה חקירה יכול ואכן לא היו בפני ביהמ"ש כל העובדות לפרטיהן. תשובותיו של התובע בחקירתו הנגדית מילאו תוכן את הנטען לקונית בכתב התביעה (אך מספק משפטית). התובע נתן מענה לכל שאלה שנשאל, היה קוהרנטי ולא סתר את עצמו; או נתן הסברים וטעמים שונים לשאלות שנשאל. ב"כ חברות הביטוח עשה מלאכתו נאמנה בחקירתו הנגדית את התובע ודווקא משום כך התחזקה דעתי כי אין המדובר בתביעת כזב

יש לזכור כי מהות ופרטי המידע שיש למוסרו בדבר נסיבות אירוע תאונה משתנה בהתאם למטרה לשמה נמסר/מתבקש המידע. אין חולק כי מותקן מנוף במשאית- ברם עובדה זו כמו גם נסיבות הנפילה אינן רלבנטיות כלל וכלל לתיעוד הרפואי כמו גם למסירת ההודעה למל"ל. על מנת לדעת כי יש בעובדות כדי להקים עילת תביעה עפ"י החוק - נדרש הנפגע (בנסיבות המקרה הנדון) לידע משפטי של ממש. איני סבור כי התובע ניחן בידע זה, מה גם שחברות הביטוח אף חולקות על היות התאונה תאונת דרכים גם בהתקיים הנסיבות הנטענות ע"י התובע ועל כן נדרשת מומחיות משפטית של ממש על מנת להגיע למסקנה כי עסקינן בתאונת דרכים ולהדרש במהלך השנים למסירת פרטי הפרטים של נסיבות האירוע

לו הייתי מתרשם כי התובע מתאים גרסאותיו ומשנה אותן לסרוגין בהתאם להתפתחויות - לא הייתי מהסס לדחות את תביעתו כפי שסברתי בת.א 30264/05 בובק נ' צפארי גן חיות לציפורים בע"מ [פורסם בנבו] - ברם, אין זהו המקרה. עסקינן בעדות יחידה של בעל דין כאמור בסעיף 54 לפקודת הראיות (נוסח חדש, תשל"א – 1971). אין לי אלא לאמץ את האמור בסעיף 7 לפסק דינו של כב' השופט זמיר בת.א. 23617/04 גבאי רמי ואח' נ' ליפשיץ ליאת ואח' [פורסם בנבו] (16.12.07) בו קבע את המבחנים הנדרשים לצורך הקביעה האם ניתן לקבל את גירסת התובע אם לאו. במקרה שבפנינו עמד התובע בהצלחה במבחנים שהותוו על ידי כב' השופט זמיר בפרק הנ"ל לפסק דינו

באשר לעובד הזר שלא זומן לעדות - בידיעתו השיפוטית של ביהמ"ש כי עובדים זרים בענף הבנייה אינם שוהים בארץ תקופה של 6 שנים ועל כן אין לזקוף זאת לחובת התובע. זאת ועוד, התובע אף לא נשאל האם ידועה לו זהות אותו עובד זר. סוף דבר – הגעתי למסקנה כי במהלך הרמת המטען מהמשאית באמצעות המנוף קרס המטען ופגע בתובע. המנוף הונע באמצעות כוח הידראולי שהופעל באמצעות הכוח המכני של המשאית. סביר להניח כי קריסת מנוף המשאית ביחד עם המטען אירעה בשל משקלו הרב, שכן לא הובאה בפני כל אפשרות אחרת

הוראות החוק
ההגדרה הבסיסית הקבועה ברישא לסעיף 1 לחוק קובעת כדלקמן: "תאונת דרכים – מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה...". "שימוש ברכב מנועי - ...לרבות התנתקות או נפילה של חלק מהרכב או מטענו תוך כדי נסיעה וכן הינתקות או נפילה כאמור מרכב עומד או חונה, שלא תוך כדי טפולו של אדם ברכב במסגרת עבודתו ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד" הצדדים הגישו אסמכתאות מרובות לתמיכה בטענותיהם. לטענת התובע, התאונה הינה תאונת דרכים בעוד שלטענת חברות הביטוח – לא עומדת לתובע עילת תביעה עפ"י החוק, גם אם התקיימו הנסיבות כפי שנקבעו ע"י ביהמ"ש כמפורט לעיל

לשיטת התובע, קריסת המטען אירעה עקב עומס יתר על המנוף. התובע מסתמך בין היתר על ע"א 9474/02 אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' האחים לוינסון מהנדסים בע"מ ואח', פ"ד נח(1) 337 (19.10.03) הקובע לטענתו "...כי כל מקרה שעומד במבחן המשולב (הסיכון, והסיבתי של שימוש בכח המכני של הרכב) הרי שעסקינן בתאונת דרכים

לטענת חברות הביטוח, לשיטת התובע, (אם אכן תאומץ גירסתו זו ללא גרסאותיו הקודמות), אירעה הקריסה עקב עומס יתר על המנוע ולא "עקב" תזוזת זרוע המנוף, שהרי לא הוכח שתזוזה זו היתה גורם כלשהו ("עקב" ניצול הכח המיכני) לאופן אירוע התאונה ובוודאי לא גורם ממשי! משכך, לאור ההלכה כפי שנקבעה בע"א 7481/00 פטאפטה סועד ואח' נ' סהר ואח', פ"ד נו(3) 707 (25.3.02) ובע"א 9144/05 כלל חב' לביטוח בע"מ נ' אורי צעיר [פורסם בנבו] (21.8.07). "...רוצה לומר, לא די בהוכחת פעולת כח מכני + אירוע אלא יש להוכיח הקשר ביניהם ("עקב") – שהרי אלמלא יסוד ה"עקב" היתה החזקה המרבה נוקטת בלשון כגון תוך כדי ניצול הכח המיכני ולא "עקב ניצול הכח המיכני

לחילופין, מוסיפות וטוענות חברות הביטוח לשם הזהירות כי "...גם גירסתו המקורית אינה מבססת תאונת דרכים הואיל ובתחרות המיוחדת שבין נפילת מטען (הרשת) במהלך פריקה – הפריקה גוברת ..." כפי שנקבע ברע"א 418/03 אסם תעשיות מזון בע"מ נ' יעקב סמג'ה ואח', פ"ד נט(3) 541 (13.12.04), ברע"א 5880/02 ניר לי שיפוצים ובנייה בע"מ ואח' נ' נזרי דניאל ואח', פ"ד נז(2) 614 ( 20.2.03) ובפסקי דין נוספים שהובאו בפני ביהמ"ש

באשר לפסק הדין בפרשת לוינסון – לטענת חברות הביטוח, אין בפסק הדין כדי לסייע בידי התובע מהטעמים כדלקמן: לא התעוררה בפסק הדין שאלת "התחרות" בנפילת חלק מהרכב או במטענו בעת פריקה – כפי שבמקרנו אנו. השאלה היחידה שהתעוררה בפרשת לוינסון היתה אם נפילת הכף היתה למטרת תחבורה ונקבע שלא; באשר לניצול המכני – בפסק הדין לא התעוררה כלל שאלת ה"עקב" הואיל ולא היתה מחלוקת שהנפילה ארעה עקב הנגיעה בידית ההפעלה שהפעילה כח הידראולי שהפיל את הכף – בשונה מאצלנו, שעפ"י גרסת התובע בביהמ"ש (והשקרית!( ארעה התאונה עקב עומס יתר קרי" כח המשיכה – כח הכבידה ולא עקב כוח מכני כלשהו

הכרעת בית המשפט
מסקנתי הינה כי התאונה ארעה בשל השימוש בכוח המכני של הרכב ואבהיר להלן את עמדתי: ברע"א כלל נ' אורי צעיר (21.8.07) נקבע כי כממצא שבעובדה כי "...התאונה אירעה בשל איבוד שווי המשקל של הכלוב שבו עמד המשיב 1, אשר נגרם... בשל חוסר התאמתו לשימוש שנעשה בו, עיגונו הרעוע לשיני המלגזה, והיותן של שיני המלגזה קרובות מידי זו לזו. נוכחנו, אפוא, כי בנסיבות האירוע לא מתקיים הקשר הסיבתי המשפט הנדרש על מנת שתקום תחולה לחזקה המרבה בדבר ניצול הכוח המיכני של הרכב, ומשך לא מדובר בתאונת דרכים כמשמעה בחוק הפיצויים

בפרשת פטאפטה נקבע כי "...אילו היה מונף הצינור כהכנה לפעולה של נסיעה, היינו רשאים לומר כי פעולה זו באה למטרת תחבורה. כך היה הדין גם אילו קבענו כי ההינתקות הייתה חוליה – עצמאית אך קשורה לשרשרת אחת שסופה, או ראשיתה, פריקה וטעינה, אף שמוצאות הן מגדר תחולת החוק כשהרכב חונה או עומד, מהוות הן שימוש ברכב למטרות תחבורה. '...נזק גוף הנגרם בטעינה של מטען על רכב ובפריקתו ממנו, נופל לגדר המבחן התעבורתי. בעניין זה אין הבדל של ממש בין המבחן הייעודי לבין המבחן התעבורתו" (פרשת עוזר [1], בעמ' 564) לפיכך אילו הייתה ההינתקות נקשרת לפעולה של פריקה או טעינה היה ניתן אולי לומר כי היא נועדה ל'מטרות תחבורה'- או אז היה עלינו להכריע בשאלת התחרות שבין שימוש שעליו מוחל החוק לבין ההמעטה שבסיפה להגדרת השימוש ברכב. כאמור, אין זה המקרה כאן. לא נסיעה הייתה כאן ואף לא פריקה או טעינה – בשום שלב רלוונטי

במקרה שבפנינו, הרשת לא החליקה מהמשאית אלא "קרסה". משכך, ברי כי התאונה ארעה עקב הרמת המטען באמצעות המנוף תוך שימוש בכוח המכני של הרכב. בע"א (ת"א) 3215/01 הפניקס חב' לביטוח בע"מ נ' דניאל נתן ואח' [פורסם בנבו] (16.5.05) נדון ערעור על פסק דין של ביהמ"ש השלום בפ"ת "כב' השופטת שרה דותן: "... על-פי העובדות שנקבעו על-ידי בית-משפט קמא ואינן שנויות עוד במחלוקת, המשיב נפגע במהלך פריקתה של מכולה, באמצעות מנוף, שהיה מותקן על משאיתו של מערער 2, אשר בוטחה על-ידי המערערת 1. מאחר שהמשטח שעליו נפרקה המכולה היה משופע ונתמך ברגליות ברזל, הונחו עליו צינורות על-מנת לישרו

לאחר שהונחה על המשטח ושוחררו הכבלים, שבאמצעותם חוברה למנוף, החליקה המכולה ומחצה את ידו של המשיב. באשר לפרק הזמן שחלף, בין שחרור הכבלים להחלקת המכולה, העיד מערער 2, כי הדבר קרה מספר שניות לאחר הנחתה. בית המשפט, אשר קיבל את גירסתם העובדתית של המערערים, כפי שהעיד עליה מערער 2, קבע כי גם בנסיבות המתוארות על ידו העובדות עונות להגדרת "תאונת דרכים" בחוק הפלת"ד. גם על-פי גירסת הנתבעים עצמם, המכולה הונחה על משטח חלק שהיה מורכב מצינורות מתכת שהונחו זה ליד זה ומיד עם הנחתה אירעה התזוזה. דהיינו, מדובר למעשה בפעולת פריקה שהמשכה תזוזה ללא פסק זמן בין שני השלבים

אינני רואה כיצד ניתן לאבחן, רעיונית, בין מקרה בו מטען המונח על משטח משופע מחליק וגורם לניתוק הכבלים לבין מקרה בו מונח המטען על משטח חלק הנע תחת כובד משקלו ומחליק מיד עם שחרורם של הכבלים. כדברי כב' השופט י' אנגלרד בע"א 3999/97 שלום כהן נ' צור שמיר חברה לביטוח בע"מ ואח' [פורסם בנבו] "גם בהנחה ששלב הפריקה הסתיים, עדיין קיימת אפשרות שעצם הפעלת המנוף היא בבחינת שימוש ברכב מנועי", כפי שנפסק בע"א 326/86 סואעד נ' טאהא פ"ד לה(3) 197, הלכה שקיבלה גיבוי חקיקתי בתיקון מס' 8 בהגדרה "מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המיכני של הרכב". דהיינו, עצם סיומה של פעולת הפריקה אינו סותם את הגולל על האפשרות להחיל על האירוע את החזקה המרבה ויש לבחון כל מקרה על-פי נסיבותיו; ולענייננו: האירוע התרחש ללא התערבות גורם נוסף, והיווה המשך ישיר לשלב הפריקה

ובהמשך, כב' הנשיא גורן מצטרף לדעתן של השופטות דותן וענת ברון תוך שהוא מבקש "...בשולי הדברים, להעיר שתי הערות: ראשית, כעולה מקביעותיו העובדתיות של בית משפט קמא – אשר התבססו על עדותו של המערער 2 עצמו – בעת שהמשיב נפגע מהמכולה פעולת הפריקה לא הסתיימה לגמרי וניצול הכוח המיכני של המנוף ממילא שאף הוא לא הסתיים. את מסקנתו זו עיגן בית משפט קמא הן בעובדה שהתאונה התרחשה שניות ספורות לאחר הנחתה של המכולה על המשטח המשופע וטרם שהיא הספיקה להתייצב עליו, והן בעובדה שהכבלים אשר חיברו את המכולה למנוף, הגם שהיו משוחררים, טרם נותקו מהמכולה בעת שידו של המשיב נמחצה על-ידי המכולה אל הקיר. בממצאים עובדתיים אלו אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב, והם, כשלעצמם, תומכים במסקנה המשפטית אליה הגיע בית המשפט בסופו של יום. אכן, נסיבות המקרה מוליכות למסקנה כי מדובר באירוע אשר חוסה תחת החזקה המרבה החלוטה שבהגדרת "תאונת דרכים" שבחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, דהיינו כי הנזק נגרם עקב ניצול הכוח המיכני של המנוף (בייעודו המקורי הלא-תעבורתי), ולא – כטענת המערערים – לאחר שפעולתו של כוח זה כבר הגיעה לקיצה ונותק בינה לבין הפגיעה הקשר הסיבתי

שנית, העובדה כי מדובר בנזק שאירע במהלך פעולת פריקה, המוחרגת מהגדרת ה"שימוש" שבחוק, אינה צריכה לשנות מהמסקנה כי המדובר בתאונת דרכים. הטעם לכך נעוץ בהלכה שלפיה, החזקה המרבה החלוטה, במקום שבו היא מתקיימת, גוברת על חריג הפריקה והטעינה שבהגדרת השימוש - ראו לאחרונה: רע"א 418/03 אוסם תעשיות מזון בע"מ נ' סמג'ה יעקב ([פורסם בנבו]; ניתן ביום 13.12.04), בפסקה 11 לחוות-דעתו של כב' השופט ריבלין

סיכום
סוף דבר - מסקנתי הינה כי התאונה אירעה עקב הרמת המטען באמצעות הכוח המכני של הרכב ועקב משקלו הרב קרס ביחד עם המנוף. אלמלא הכוח המכני של הרכב – המטען לא היה מורם ולא היה קורס

הוצאות משפט
כפי שסברתי לא אחת, מקום בו נדונה שאלת החבות, (בין במאוחד ובין בנפרד), ראוי לפסוק שכ"ט עו"ד בנוסף לשכה"ט שיש לפסוק בגין הנזק. ת.א. (ת"א) 25915/04 לואי קאסם נ' קרנית ומנורה חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (על סוגיה זו בלבד הוגש ערעור התלוי ועומד). לדעתי, בעניין שבפנינו קיימת מחלוקת כנה הן בשאלות העובדתיות והן בשאלות המשפטיות. אלמלא הציג התובע במהלך השנים תמונה חלקית בלבד של העובדות - ספק אם חברות הביטוח היו מכחישות את העובדות הנטענות. משכך - כל צד ישא בהוצאותיו





לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תאונת דרכים משאית

  2. מוות בתאונה עם משאית

  3. ביטוח משאית שנשרפה

  4. בעיות גב נהג משאית

  5. התנגשות משאית ברכב

  6. תביעת ביטוח גניבת משאיות

  7. נפילה בירידה ממשאית

  8. תביעה על נזק למשאית

  9. תביעה נגד נהג משאית

  10. ביטוח התהפכות משאית

  11. פיצוי על גרירת משאית

  12. נפילה במדרגות משאית

  13. העברת בעלות על משאית

  14. דמי השהיה משאית הובלה

  15. גניבת משאית ללא ביטוח

  16. הפרת הסכם קניית משאית

  17. כאבי גב אצל נהג משאית

  18. גניבת משאית לאחר מכירה

  19. גניבת משאית - אשם תורם

  20. מעבר באור אדום - משאית

  21. פיטורי נהג משאית מהעבודה

  22. תאונה חזיתית עם משאית

  23. פגיעת משאית בכבל טלפון

  24. תאונה בין קטנוע למשאית

  25. פיטורים לאחר שוד משאית

  26. התנגשות נגרר במשאית חונה

  27. סיבוב ברך בירידה ממשאית

  28. פגיעה במהלך ירידה ממשאית

  29. נזק למשאית מענפים של עץ

  30. תאונה במהלך עלייה למשאית

  31. נהיגה מעל 12 שעות במשאית

  32. נפילה ממשאית במהלך ירידה

  33. גניבת משאית שהובילה סחורה

  34. נזק למשאית - תביעות קטנות

  35. תאונת דרכים - משאית קידוח

  36. משאית גלידה - תאונת דרכים

  37. ביטוח רכב משאית מפני גניבה

  38. תאונה עם משאית במהלך העבודה

  39. תאונה בין משאית צבאית לטנדר

  40. ביטוח נגרר משאית מפני גניבה

  41. אחריות על גניבת משאית ממוסך

  42. תאונה עם משאית - נזקי רכוש

  43. פריקת סחורה משאית - האם תאונת דרכים

  44. ? נפילה מארגז משאית - האם תאונת דרכים

  45. האם התאונה ארעה בירידה ממשאית

  46. תאונת דרכים באשמת נהג משאית

  47. התנגשות הולך רגל במשאית חונה

  48. תאונה בירידה מהקבינה של המשאית

  49. ירידה ממשאית תוך כדי פריקת מטען

  50. כיסוי מטען משאית - תאונת דרכים

  51. עונש לנהג משאית על תאונה קטלנית

  52. משאית לימוד נהיגה - תאונת דרכים

  53. הכרה בנפילה ממשאית כתאונת דרכים

  54. תאונת דרכים עם משאית מערבל בטון

  55. מוות עקב נפילת חפץ ממשאית נוסעת

  56. תאונת דרכים עם משאית עמוסה בסחורה

  57. תאונה עם משאית שעצרה במקום אסור

  58. השתחררות עמוד ממשאית - תאונת עבודה

  59. דחיית תביעת ביטוח בגין תאונת משאית

  60. נפילת אבן ממשאית - האם תאונת דרכים

  61. הובלת סחורה במשאית יחסי עובד מעביד

  62. תאונה בין מכונית למשאית סמי טריילר

  63. ירידה מתא נהג של משאית תאונת דרכים

  64. נפילת רכב ממשאית גרר שהובילה רכבים

  65. ביטול עסקה לרכישת משאית בגלל תקלות

  66. נזקי רכוש כתוצאה מהתנגשות משאית ברכב

  67. תאונת דרכים בזמן העמסת ארגזים למשאית

  68. חוזה למתן שירותי הובלה של נהג משאית

  69. תאונה בין רכב למשאית - תביעות קטנות

  70. ? התפוצצות צינור גומי משאית - האם תאונת דרכים

  71. הרמת מטען משאית קריסה של מנוף – האם תאונת דרכים

  72. נפילת מוטות ברזל מחוברים למשאית על הנהג

  73. תביעה נגד נהג משאית בגין נהיגה רשלנית

  74. תאונת דרכים: טריקת דלת של משאית על הראש

  75. האם נפילה מסולם משאית נחשבת תאונת דרכים

  76. מכה מדלת של משאית זבל - האם תאונת דרכים

  77. נפגע ממשאית שהידרדרה לכיוונו ונמחץ על ידה

  78. תאונת עבודה במהלך ריקון תכולת משאית אמבטיה

  79. תאונה ארעה עת ברכב והמשאית נסעו אחד מול השני

  80. החלקה בירידה ממשאית לאחר נסיעה ופגיעה בקרסול

  81. טענת חברת הביטוח למעורבות של הנהג בגניבת משאית

  82. האם חוק שעות עבודה ומנוחה חל על נהג משאית פרטית ?

  83. האם נפילה בזמן קשירת משטחי עץ למשאית היא תאונת דרכים ?

  84. תאונת דרכים: נפגע בעת שעלה אל המשאית שנהג במסגרת עבודתו

  85. דיסקת טכוגרף למשאית: מה העונש על אי החלפת דיסקה יומית ?

  86. בקשת רישיון למשאית מעל 15 טון - ערעור על החלטת רשות הרישוי

  87. הצדדים חלוקים מי משני כלי הרכב המעורבים בתאונה שבין הפרטית למשאית

  88. תאונת דרכים: בחקירתה הנגדית אישרה הנהגת כי היא לא ראתה את המשאית

  89. במהלך נסיעה ניתזה אבן ממשאית שנסעה לפניו ופגעה בשמשה הקדמית של הרכב

  90. האם תאונה תוך כדי שימוש במשאית שעליה מותקן מנוף מהווה תאונת דרכים ?

  91. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון