האם פעל בניגוד ענינים בין תפקידו, ככונס נכסים, לבין היותו ב"כ הזוכים ולא מנע מהמשיבים להוציא מקופת החברה את הכספים שהיו בה ? ובכך גרם לירידת ערך מניותיו של המערער עד כי אלה נמכרו בסכום של 10,000 ₪ בלבד, ובכך מנע מהמערער לפרוע את חובו בתיק ההוצל"פ. לאחר הגשת התביעה, נשוא הערעור, הגיש המערער בקשה בבית המשפט המחוזי בירושלים לאשר הגשת תביעה נגזרת נגד המשיבים 1 ו-2 ולחייב המשיבים 1 ו-2 להשיב לחברה סך של 415,979 ₪, שהוצאו שלא כדין. בית המשפט קמא קבע כי "עיקרן המכריע של הטענות המועלות בתביעה זו, צפויות להתברר בהליך הנוסף, וכן גם נראה כי ההליך הנוסף, הינו ההליך המתאים יותר לבירורן של הטענות המועלות על ידי התובע". במצב זה, סבר בית המשפט קמא כי אין מקום להמשיך בניהול התביעה כל עוד לא הוכרעו הטענות בהליך הנוסף. בנסיבות אלה, הציע בית המשפט לצדדים להפסיק התובענה, המערער לא הגיב, על כן ראה אותו בית המשפט כמסכים להצעה. על החלטה זו הוגש ערעור בו נטען כי בית המשפט נעדר סמכות להורות על הפסקת התובענה מיוזמתו, שעה שהצדדים לא עתרו לכך. עוד נטען, כי גם לגוף העניין טעה בית המשפט שעה שסבר כי עם הגשת התביעה הנגזרת, יש להפסיק ההליך שבפניו, כיוון שהתביעה הנגזרת לא היתה דומה כלל לתביעה שהונחה לפתחו של בית המשפט קמא, שכן בה היו שלושה נתבעים הם המשיבים 1-3, בעוד שבתביעה הנגזרת היו שני נתבעים, הם המשיבים 1 ו-2. עוד נטען, כי בתובענה שהופסקה, התבקש בית המשפט לחייב בתשלום בגין נזקים בגובה ההפסד שנגרם למערער, כאשר הנתבע העיקרי הוא המשיב 3, בעוד הסעד שבתביעה הנגזרת היה לחייב המשיבים 1 ו-2 להשיב הכספים לקופת החברה, שניטלו שלא כדין. המשיב 3 טוען, כי העובדה שביהמ"ש מיוזמתו הציע את הפסקת התובענה, אין בה כדי לשנות ואינה פוגמת בהחלטה. עוד נטען, כי כאשר קבע בית המשפט קמא, כי לא ניתן לקדם התובענה, בסמכותו היה להורות על הפסקתה ובתנאי שניתנה לצדדים זכות התגובה. ביהמ"ש קמא איפשר למערער לטעון להפסקת התובענה, אך זה בחר שלא להגיב. עוד נטען כי הפסקת התובענה היתה גם נכונה בפן המהותי. לאחר הגשת הערעור, במסגרת דיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי בירושלים, בבקשה לאשר התביעה, כתביעה נגזרת, הגיע המערער להסדר עם המשיבים 1 ו-2, לפיו הצדדים יודיעו על הסכמתם לקבל הערעור שכאן, כך שהתיק יוחזר לבית משפט השלום באשדוד להמשך בירור, תוך שהצדדים לא יטענו להיעדר סמכות של בית משפט השלום. בית המשפט המחוזי בירושלים נתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים (תנ"ג 927-07-12), הסכמה שאושרה גם על ידי במסגרת הערעור ולאור הסדר דיוני זה, התייתר הדיון בערעור, ככל שהוא מתייחס למשיבים 1 ו-2. אשר למשיב 3 - דין הערעור להתקבל, לאור השינוי בנסיבות. אמנם מסמכותו הטבועה של בית משפט להורות מיוזמתו על הפסקת התובענה, יחד עם זאת לאור העובדה שהמערער והמשיבים 1 ו-2 הגיעו להסדר, לפיו יחודשו ההליכים, נשוא הערעור ולאור עמדת המשיב 3, בתגובתו בבית משפט השלום, טרם הורה בית המשפט על הפסקת הדיון בתובענה, לפיה: "הנתבע 3 סבור כי עינוי הדין בהגשת התביעה נגדו תוך שהתובע מתחמק מלנהל אותה והוא מגיש תביעה אחרת באותו עניין בפני בתי משפט שונים ראוי לסיימה...". כמו"כ נטען באותה תגובה, כי העובדות שיקבעו בתביעה הנגזרת, אין בהן כדי לחייב המשיב 3 וככל שיש מקום לעיכוב הליכים- "... הרי יש לעשות זאת בתביעה הנגזרת ולא בתביעה בפני בימ"ש נכבד זה" (ס' 8 לתגובה שהוגשה לבית המשפט קמא נספח 4 למוצגי המשיב 3), יש לברר התובענה בכללותה, לרבות כנגד המשיב 3, כמקשה אחת, כדי להימנע מתביעות נוספות, משהנושא ממילא הוחזר לפתחו של בית המשפט קמא, בענינם של המשיבים 1 ו -2. הערעור מתקבל גם בעניינו של המשיב 3 והתיק ימשיך להתברר בבית משפט השלום. בנסיבות אלה, אין צו להוצאות. הערבון שהופקד יוחזר למערער באמצעות ב"כ. שרה דברת, שופטת,ס.נשיא השופטת ר. ברקאי: אני מסכימה. רחל ברקאי, שופטת השופט א. ואגו: אני מסכים. אריאל ואגו, שופט הוחלט, כאמור, בפסק דינה של השופטת דברת.שאלות משפטיותכינוס נכסים