התנגדות לפשרה בתביעה ייצוגית: העדר פיצוי ממשי לקבוצה

התנגדות לפשרה בתביעה ייצוגית: העדר פיצוי ממשי לקבוצה הסדר הפשרה אינו מפצה כלל את חברי הקבוצה בגין תשלומי יתר מן העבר ואף אינו נותן סעד צופה פני עתיד. אשר לעבר. הערכה מתונה ביותר של המתנגד היא שגביית היתר בראשי הנזק שתוארו בבקשת האישור שלו ובבקשת יהלומי מסתכמת בכ-6 מיליון ש"ח בשנה (כ-21 מיליון ש"ח במשך התקופה שלמן הגשת בקשת יהלומי ועד למועד הסכם הפשרה). חברי הקבוצה אינם מקבלים החזר כלשהו בהקשר לגביית היתר. אשר לעתיד, ההסדר יחול רק עד ליום שבו ייכנס לתוקפו שינוי בהוראות חוק העזר. שינוי זה עשוי להחזיר את שיעורי החיוב הקיימים אל מכונם. זה ועוד זה. הסדר הפשרה "מקנה" לעירייה "אישור" להמשיך בגבייתה הלא חוקית עד ליום 1.1.2013 (תקופה של כחצי שנה לאחר חתימת הסדר הפשרה וכשנה וחצי מיום הגשת הבקשה). בתקופה זו, מוסיפה המשיבה להתעשר שלא כדין על חשבון חברי הקבוצה ויתר משלמי אגרת השילוט בניגוד לדין ולתקנת הציבור. ודוק, גם על פי הערכה שמרנית די בחצי שנה של מתן 'הטבה' זו של התרת המשך גבייה שלא כדין לצורך מימון מלא של ההליך דנן. קל וחומר שהימשכות הגבייה במתכונת הקיימת על פני שנה ומחצה ויותר "תניב" לקופת העירייה סכום שיהא בו כדי לעקר מתוכנה כל תועלת לכאורה שעשויה להיגרם לציבור כתוצאה מן ההסדר. מן הראוי היה למנות "בודק" שיבחן את התועלות הגלומות בהסדר [סעיף 19 (ב) לחוק התובענות}. הבודק עשוי לחשוף את נתוני ה"פוטנציאל הכספי" של התובענה ולהראות קבל עם ועדה שהתועלת הגלומה בהסדר הפשרה קטנה מאד. המתנגד מעריך שהפוטנציאל העיקרי של התביעה הייצוגית נוגע לחיוב המבוסס על עיגול שטח השילוט לצורך האגרה ל-מ"ר (שלושה שלטים בגודל 0.2*0.3 שווים בסה"כ ל-0.18 מ"ר, אולם החיוב בגין כל שלט הוא של מ"ר, היינו חיוב פי חמש עשרה מגודלם האמיתי). חשיפת נתונים אלה לעין הציבור עשויה לגלות שהסדר הפשרה מושתת על שקלול נתונים לא סביר ועל כן אינו מקנה לחברי הקבוצה ערך של ממש [ לעניין מינוי בודק והשפעתו על אי אישור הסדר פשרה ראו ת"צ 1575-09 (מחוזי תל אביב) יוסף מתתיהו נ' הכורמים]. המתנגד גם חולק על סברת בעלי הסדר הפשרה (במיוחד העירייה) שסיכויי ההצלחה של התובענה אינם גדולים [ראו: ת"צ 21549-05-11 (מחוזי ת"א)שטרסר ואח' נ' עיריית נס ציונה]. סבירות הפיצוי לקבוצה ליבת ההתנגדות להסדר נעוצה בטענה שההסדר אינו מקנה פיצוי של ממש לקבוצה. נראה שזו גם השאלה הראשה שצריכה לעמוד לנגד עיני בית המשפט השוקל את נאותות ההסדר [היא נובעת מן ההנחיה לשקול את "הפער בין הסעד המוצע בהסדר הפשרה לבין הסעד שחברי הקבוצה היו עשויים לקבלו אילו היה בית המשפט מכריע בתובענה הייצוגית לטובת הקבוצה" (סעיף 19(א)(א) של חוק התובענות)]. עד שאני דן בסוגיה אקדים הערה בעניין עמדת היועץ המשפטי לממשלה ובעניין אי מינוי בודק. עמדת היועץ המשפטי לממשלה באת כוח היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד טל זרקו סגנית בכירה לפרקליטת מחוז ת"א - אזרחי הודיעה לבית המשפט שהיא אינה מבקשת להביע התנגדות להסדר הפשרה וכי ההכרעה בדבר נותרת לשיקול דעת בית המשפט. הצורך לקבל את עמדת היועץ המשפטי נובע מ"בעיית נציג" שעלולה לחתור מתחת לפני הוגנות ההסדר וסבירותו. בעוד שבניהול הליכי תובענה ייצוגית משתלב האינטרס של התובע המייצג באינטרס של חברי הקבוצה המיוצגת, בנסיבות של הסדר מתקיים חשש מובנה לניגוד עניינים. "התבוננות" היועמ"ש בהסדר נועדה להבטיח שהצדדים להסדר לא יפעלו יחדיו להעדפת האינטרס שלהם על חשבון זה של חברי הקבוצה שאין להם "קול" ואין להם זכות להתערב בגיבוש ההסדר. החוק אינו מחייב את היועמ"ש לפרט ולנמק טעמיו. תשובה לאקונית כגון תגובת היועמ"ש להסדר דנן מתיישבת עם הוראות הדין (שמטיל על בית המשפט את מלוא האחריות לפיקוח הולם על נסיבות ההסדר). על אף הצמצום וברירת המילים נראה שיש לתגובה משמעות חשובה. ראשית ועיקר התגובה מלמדת שאין סיבה לשלול את ההסדר ושלא נראה שבעיית הנציג האפילה על נאותות ההסדר. שנית, באת כוח היועמ"ש העירה שיש לקבוע בחוק עזר עירוני את ההשקפה הפרשנית הגלומה בהסדר. בעיניי אין זו הערה שולית ולהלן אעמוד על משמעותה. שלישית, הודעת היועמ"ש חיזקה את התובנה שהצדדים נסכמו לתשלום גמול מופרז. פיצוייםתביעה ייצוגיתפשרה