עתירה על החלטה שלא לקיים דיון בערר

עתירה על החלטה שלא לקיים דיון בערר

שהגישה חברת "מציצים על הים בע"מ" (להלן: "חברת מציצים") נגד חיובה בארנונה.

רקע
הנכסים מושא העתירה הינם חניונים הממוקמים ברחוב רענן וברחוב שלמה בתל אביב (להלן: "הנכסים"). חוב ארנונה עבור הנכסים הצטבר לכ- 3 מיליון ₪. העותרת טוענת כי אינה המחזיקה בנכסים בפועל. טענתה נדחתה על ידי המשיבה וכפועל יוצא ננקטו על ידה הליכי אכיפה מנהלית במסגרתם עוקל חשבון הבנק של העותרת.

ההליכים הקודמים
ברקע העתירה שלפני פסק דינו של בית משפט זה (כב' השופטת שטופמן בעת"מ 20561-04-11 להלן: "העתירה הראשונה") מיום 29.3.2012. במסגרתו, עתרה העותרת נגד הליכי גביית הארנונה שנקטה נגדה המשיבה לגבי הנכסים ברחוב דרך שלמה 2 וברחוב רענן 1. במסגרת ההליך הציגה העותרת נתונים שונים המעידים, לטענתה, כי אינה מחזיקה בנכסים. מנגד, הציגה המשיבה אסמכתאות התומכות בטענתה לפיה העותרת היא המחזיקה בנכסים. לשם בירור השאלות העובדתיות, התיר בית המשפט לעותרת להעלות את טענת "אינני מחזיק" לגבי הנכסים שבגינם נצבר חוב הארנונה וקבע כי בירור טענה זו יעשה במסגרת ועדת הערר לענייני ארנונה כללית. בית המשפט קבע כי אם תבקש העותרת להגיש ערר זה, עליה לעשות זאת תוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין.
בתאריך 5.6.2012 ולאחר שחלף המועד שנקבע להגשת הערר (29.4.12), נעתר בית המשפט לבקשת העותרת והאריך את מועד הגשת הערר עד ליום 12.6.12 בקבעו כי ההארכה מותנית בתשלום הוצאות המשיבה בסך 7,500 ₪ טרם הגשת הערר. בעקבות ההחלטה הגישה העותרת בקשה לבטל או לדחות את תשלום הוצאות המשיבה עד לתום הדיון בוועדת הערר הואיל וחשבונה עוקל על ידי המשיבה. בתאריך ה7.6.2012 דחה בית המשפט בקשה זו בציינו כי התחשב בעותרת עת האריך את המועד להגשת הערר.
בסופו של יום, הוגש ערר באיחור של שישה ימים, ביום 18.6.12 על ידי חברת מציצים ולא על ידי העותרת, מבלי ששולמו ההוצאות שנפסקו כתנאי להגשת הערר. יתרה מכך הערר מתייחס לנכס ברחוב שלמה 4 תל אביב. לטענת העותרת מצבו הרפואי של בנה של אחת מבעלי מניותיה, הוא שמנע את הגשת הערר בזמן. בתאריך 20.6.12 ניתנה על ידי המשיבה החלטה לפיה סרבה לדון בערר מן הנימוקים כדלקמן: "לערר זה לא צורפה השגה או החלטה בהשגה. אין בתיק החלטת בית משפט הקובעת כי יש לפתוח תיק ערר. בהעדר השגה, אין לפתוח הליך של ערר".
בתאריך 6.7.2012 הגישה העותרת בקשה לביטול העיקול שהוטל על חשבונה. ביום 15.7.12 הוגשה על ידה בקשה נוספת לעיכוב הליך, בה ביקשה מבית המשפט שיורה למשיבה לא לממש את כספיה בטרם התקיים הדיון. בתאריך 25.7.2012 קבע בית המשפט (כב' השופטת ר' רונן) כי העיקולים לא יבוטלו אך המשיבה לא תממש את הכספים המעוקלים עד למתן החלטה של ועדת הערר. בנוסף, הורה בית המשפט לעותרת להודיע האם קיים בעניין זה תיק תלוי ועומד.
ביום 30.7.2012 השיבה העותרת, על פי החלטת בית המשפט והודיעה כי קיים הליך תלוי ועומד בפני ועדת הערר. העותרת סמכה טענה זו על בקשה שהגישה יחד עם חברת מציצים לעיון חוזר בהחלטת ועדת הערר מיום ה20.6.12. משכך, ביקשה העותרת מבית המשפט שיורה כי החלטתו לעניין עיכוב ההליכים תעמוד בעינה. מנגד, טענה המשיבה בתגובתה מתאריך 31.7.12 כי אין כל הליך תלוי ועומד בעניין העותרת, ולפיכך, ביקשה מבית המשפט שיקבע כי המשיבה רשאית לממש את הכספים שעוקלו על ידה כדין.
בתאריך 1.8.2012 דחתה המשיבה את בקשת העותרת לעיון חוזר בציינה כי לא מצאה מקום לשנות את החלטתה המקורית מיום 20.6.12. לכן, לא יפתח תיק ערר. נוכח זאת, עתרה העותרת בבקשה לעיכוב הליך מימוש העיקול ב-14 יום, על מנת שבתקופה הזו תוכל להגיש עתירה. בית המשפט (כב' השופט בכר) נעתר לבקשה בקבעו כי הליך מימוש העיקול יוקפא למשך שבוע ימים. במידה והעותרת לא תגיש עתירה, תוכל המשיבה לממש את העיקול.

טענות הצדדים
במרכז העתירה שלפני עומדת טענת העותרת למצג כוזב והטעיה על ידי מזכירת ועדת הערר, הגברת "אורלי שוורץ". העותרת טוענת כי ביום 18.6.12 הגיעה בעלת מניות בחברה, הגברת בן שושן, להגיש את הערר למשיבה, אך הגברת שוורץ הבהירה לה כי לא היא שצריכה להגיש את הערר, אלא הגורם המחזיק בפועל בנכסים. כתוצאה מהמלצה זו, הגישה חברת מציצים את העתירה. לטענת העותרת, הגברת שוורץ עוד הוסיפה ואמרה שהואיל וחברת מציצים היא זו שהגישה את הערר, אין העותרת חייבת לשלם את ההוצאות שנפסקו לחובתה. העותרת תומכת טענה זו על ידי הצגת כרטיס ביקור המציין את שמה הפרטי (אורלי) ותפקידה של מנהלת ועדת הערר. לטענתה, כרטיס ביקור זה נשלח לב"כ העותרת לאחר פגישתה של הגברת בן שושן עם הגברת שוורץ.
בנוסף לאמור לעיל, מלינה העותרת על כך שלא קיבלה לידה את החלטת ועדת הערר מיום 20.6.12, אלא רק ביום 22.7.12 לאחר שהגישה המשיבה כתב תגובה לבקשת העותרת.
כמו כן, לגישת העותרת אין לחסום את דרכה להגשת הערר בשל טעמים פרוצדוראליים בלבד. טענה זו היא מנמקת במספר טעמים: לגרסתה, מדובר בנסיבות חיצוניות שאינן תלויות בעותרת, דהיינו, מצבו הרפואי של בנה של נציגת העותרת; ההתנהלות המטעה מצד המשיבה היא שגרמה לטעויות שבבסיס ההחלטה לדחיית הערר; החוב שהיא תצטרך לשאת בסופו של יום עומד על למעלה מ-3 מיליון שקלים.
זאת ועוד, העותרת מבקשת לחייב את המשיבה לקיים בדיקה מעמיקה בשאלה מיהו הגורם המחזיק בפועל בנכסים. לגישתה, על המשיבה להסביר לכל הפחות מדוע אינה מוכנה לערוך בירור מעמיק שכזה. שכן, לראייתה קיימות ראיות כבדות משקל לכך שהעותרת כלל אינה מחזיקה בנכסים נשוא העתירה. לחיזוק טענתה מפנה העותרת את בית המשפט לכתב אישום אשר הגישה המשיבה (עירית תל אביב) נגד העותרת בטענה כי אין לנכסים שבנדון רישיון עסק. בסופו של יום, מחקה המשיבה את העותרת מכתב האישום מאחר שהבינה כי לאחרונה אין קשר לנכסים בנידון. לגישת העותרת אין לקבל את טענות המשיבה בהליך שלפני בשל טענת השתק, מניעות וחוסר תום לב. שכן, לדידה לא ניתן לטעון דבר והיפוכו בשתי ערכאות שונות. עוד טוענת העותרת שעל המשיבה היה להגיע לשטח בעצמה. לו היתה עושה כן, היתה מגלה שבכל כניסה לחניון מוצב שלט שלפיו חברת "נו אלי בע"מ" היא זו שמפעילה את החניון. לטענת העותרת, המשיבה לא העמידה לרשותה מסמכים או הוכחות המעידים שיש לחייב את העותרת בתשלום הארנונה. לדידה, החלטות המשיבה ניתנו בחריגה מסמכות, בחוסר סבירות ואף פוגעות בזכויות היסוד של העותרת.
עוד מוסיפה העותרת וטוענת כי התנהלות המשיבות עומדת בסתירה לעקרונות כללי צדק טבעי ובניגוד לתחושת הצדק הבסיסי. בנוסף הן חורגות מחובת ההגינות המוטלת עליהן בהיותן רשויות ציבוריות.
לסיכום, מבקשת העותרת מבית משפט זה שלוש בקשות נוספות: ראשית, כי ייתן צו לפי שיקול דעתו; שנית, כי יורה למשיבה, ומי מטעמה, לבטל כל פעולה מנהלית שננקטה נגד העותרת וביניהן ביטול עיקול חשבונה; ולבסוף, כי יחייב את המשיבות בשכר טרחת עו"ד.
מנגד לאמור לעיל, דוחה המשיבה את טענותיה של העותרת. תחילה, טוענת המשיבה כי בוועדת הערר לא קיימת מנהלת בשם אורלי שוורץ. המשיבה עומדת על כך שרכזת ועדת הערר הינה גברת אורלי אדות. לטענתה, גב' אדות לא פגשה את גברת בן שושן ואיש לא שוחח עמה על התיק. כרטיס הביקור, אשר צורף לבקשה מיום 17.12.12, נשלח לבא כוחו של אדם בשם יחזקאל כהן שביקש את פרטי ההתקשרות עם ועדת הערר.
כמו כן, לגישת המשיבה בקשת העותרת לשינוי החלטת ועדת הערר המבוססת על פסיקת כב' השופטת שטופמן, היא מעין ניסיון ערעור. לדידה, אין בסמכות בית משפט זה לשבת כערכאת ערעור על פסק דינה ועל החלטותיה של כב' השופטת שטופמן באותה עתירה.
עוד מפנה המשיבה לאי התאמה בציון כתובתם של הנכסים. בעתירה הראשונה דובר על שני נכסים, האחד ברחוב שלמה 2 והשני ברחוב רענן 1. לעומת זאת, בערר שהוגש ביום 18.6.12 צויינה כתובת הנכס רחוב סלמה 4, ת"א.
זאת ועוד, מדגישה המשיבה כי עד היום העותרת לא שילמה את הוצאות שנפסקו לחובתה. תחילה מכחישה המשיבה את הייעוץ המוטעה שקיבלה העותרת מנציגת ועדת הערר. בנוסף טוענת המשיבה שגם לו קיבלה העותרת ייעוץ כזה, אין היא יכולה להסתמך עליו מאחר שהיא מיוצגת על ידי עורך דין.
המשיבה מציינת כי הערר שהוגש על ידי חברת מציצים נדחה על ידי ועדת הערר. בהחלטה נאמר שהליך הערר לא יפתח משום שלא צורפו לבקשה השגה, החלטה בהשגה או החלטה של בית משפט הקובעת שיש לפתוח תיק ערר. מאחר שהעותרת לא הגישה ערעור מנהלי תוך 45 יום כפי שחוק הערר מורה, שומות המס הפכו לסופיות ולא ניתן עוד להשיג עליהן. לדעת המשיבה, נימוק זה יפה גם לעניין הבקשה לעיון חוזר על החלטת ועדת הערר. כאמור, גם בעניין זה היה על העותרת להגיש ערעור מנהלי. לפיכך, לגישת המשיבה אין בית משפט זה רשאי לדון בטענות אלו, שכן מקומן בדיון במסגרת הליך ערעור מנהלי כקבוע בחוק.

דיון
הרחבתי בפירוט הדיונים אשר קדמו להגשת העתירה שלפני, על מנת להמחיש את הדרך הפתלתלה בה נוקטת העותרת לאורך כל ההליכים, התנהלות המעלה את החשש כי מדובר בנסיון מכוון לזרות חול בעיני בית המשפט ולהתחמק מכל תשלום, כולל הוצאות שהוטלו עליה בהמשך לבקשה להארכת מועד.
הצדדים לעתירה הראשונה היו דרך הנדל"ן בע"מ והמשיבה. פסק הדין ניתן בעניינם של צדדים אלה, ובהתייחס לנכסים בדרך שלמה 2 ורחוב רענן 1. בעמ' 6 לפסק הדין ציינה כב' השופטת שטופמן כי "על אף האיחור, לכאורה, בהעלאת טענת 'אינני מחזיק' יש לאפשר לעותרת להעלות טענתה זו לצורך בירור המחזיק על ידי ועדת הערר".
ברקע החלטה זו עמדה פניית העותרת למשיבה, בה טענה כי אינה מחזיקה בנכסים הנ"ל. בפסק הדין ציינה כב' השופטת שטופמן כי המשיבה רואה בפנייה זו השגה ופסק הדין, המאפשר דיון בועדת הערר, למרות חלוף הזמן להגשתו, מהווה קביעה לפיה העותרת הגישה השגה בשאלת זהות המחזיק, השגתה נדחתה והיה עליה להביא עניינה לפני ועדת הערר. על פסק הדין לא הוגש ערעור, והעותרת אף פנתה לבית המשפט וביקשה הארכת מועד להגשת הערר בשמה היא.
למרות האמור לעיל, הוגש הערר על ידי חברת מציצים, שלא היתה צד להליך הקודם.
משכך, בדין סרבה ועדת הערר לדון בערר, בציינה שלא הוצגה ההשגה נשוא הערר ולא הוצגה החלטה של בית משפט המורה לועדה לדון בערר זה.
סבורה אני, לנוכח התנהלותה העקבית של העותרת, שלא בכדי נמנעה מלצרף את פסק הדין, מאחר שכאמור, אין הוא מקנה לועדה סמכות לדון בעררה של חברת מציצים, מבלי שזו הגישה השגה.
יתר על כן, פסק הדין קובע מועד להגשת הערר. העותרת לא עמדה בלוח הזמנים, ואף איחרה את המועד הנדחה ולא שילמה את ההוצאות שנפסקו לחובתה.
גם נסיונה של העותרת להתלות בעצה שניתנה לה כביכול על ידי מזכירת ועדת הערר "אורלי שוורץ" להגיש את הערר בשמה של דרך הנדל"ן ולא לשלם את ההוצאות, לא יצלח.
ראשית, בשל העובדה שגם לגרסתה הערר הוגש באיחור של ששה ימים ללא צידוק, שעה שבית המשפט הבהיר כי הוא רואה במועד הגשתו של הערר ענין מהותי, בכך שחייב את העותרת בהוצאות בשל בקשתה להארכת מועד. לא נטען על ידי העותרת כי אותה אורלי התירה לה להגיש הערר באיחור.
העותרת היתה מיוצגת בהליכים בבית המשפט לעניינים מנהליים והבקשות להארכת מועד ולביטול ההוצאות הוגשו על ידי בא כוחה, אולם משום מה בחרה שלא להתייעץ עם בא כוחה בעת שהחליטה להגיש את הערר באיחור של ששה ימים, מבלי שקיבלה אישור להגשתו במועד זה.
העותרת טוענת כי בשל מחלתו של בנה של בעלת המניות, נמנע ממנה להגיש הערר במועד. דא עקא שלעתירה לא צורף כל מסמך רפואי התומך בטענה זו, כשם שלא הובהר מדוע נזקק בא כוחה של העותרת לנוכחותה של גב' בן שושן, דווקא, לצורך הגשתו של הערר, כפי שנטען באופן סתמי ובלתי מפורט בסעיף 40 לעתירה.
אין אני סבורה שאיחור בן ששה ימים בהגשת הערר הינו איחור זניח ואין להשלים עם העובדה שבעל דין נוהג ככל העולה על רוחו במועדים שנקבעו על ידי בית המשפט, ואף אינו טורח להגיש בקשה להארכת מועד להגשת ההליך, כפי שנקבע בע"א 10152/07 מרסל פדידה נ' רפאלי ליאור:
"אין להקל ראש באי עמידה בלוחות זמנים להגשת כתבי בי דין נוכח חשיבותם...
הקפדה נאותה של לוחות זמנים בהליך השיפוטי הינה כורח המציאות, שאחרת לא ניתן לנהל מערכת שיפוט סדירה ותקינה".

יפים דברים אלה גם ביחס ללוחות זמנים שנקבעו בהחלטה שיפוטית לצורך דיונים בפני גוף מעין שיפוטי דוגמת ועדת הערר.
גם ההסתמכות הנטענת על "עצתה של אורלי שוורץ" דינה להידחות.
על פי הנטען בעתירה, בתאריך 18.6.12 התייצבה נציגה מטעמה של העותרת במשרדי ועדת הערר כשבידה ערר אותו ביקשה להגיש בשם העותרת, אלא שמזכירת הועדה גב' אורלי שוורץ סרבה לקבלו מידה, והורתה לה להגישו בשם המחזיקה בפועל (סעיף 5 לעתירה).
העותרת, אשר היתה מיוצגת בהליכים שקדמו להגשת הערר, החליטה, באמצעות שליחתה, לפעול על פי עצתה של מזכירת הועדה, מבלי להתייעץ עם עורך דינה, ולא זו בלבד ששינתה את שם מגיש הערר, אלא גם את זיהוי הנכס נשוא הערר.
מעבר לדרוש יצויין בעניין זה, כי לא הובהר מדוע שונה מענו של הנכס ברחוב שלמה והושמט הנכס ברחוב רענן.
תיאור עובדתי זה אינו סביר בעיני, בעיקר לנוכח העובדה שבמשרדי ועדת הערר לא מועסקת מזכירה בשם "אורלי שוורץ".
אמנם אין חולק כי שמה של מנהלת ועדת הערר "אורלי", אולם שם משפחתה אדות. לא ניתן לפטור "טעות" זו כשולית, לנוכח העובדה שבכותרת העתירה שלפני, שהוגשה על ידי עורך דין, צויין מפורשות השם "אורלי שוורץ" וניתן היה לצפות כי עובר להגשת העתירה תבדקנה העובדות המהותיות המשמשות בסיס לעתירה.
יתרה מכך, לאחר שנשמעו טיעוני הצדדים בעתירה, הגיש ב"כ העותרת ביום 17.12.12 הודעה לה צירף תצהירה של גב' מלי בן שושן, אשר טענה כי בתאריך 16.12.12 הגיעה למשרדי המשיבה ושוחחה עם הגב' אורלי שוורץ, ואף הובהר לה שהגב' הנ"ל משמשת כמנהלת ועדת הערר, ואף ניתן לה כרטיס ביקור המוכיח עובדה זו.
לדבריה, היא ביקשה ממזכירות ועדת הערר לשלוח למשרדו של בא כוחה העתק מכרטיס הביקור ואכן כך נעשה.
בהסתמך על כרטיס הביקור, טוענת גב' בן שושן כי ב"כ המשיבה שיקרה לבית המשפט בכל הנוגע להעסקתה של הגב' אורלי שוורץ בועדת הערר.
עיון בנספח א' להודעה הנ"ל מעלה כי מנהלת ועדת הערר שמה אורלי, אך לא צויין שם משפחתה של אותה אורלי, בניגוד לטענת גב' בן שושן כי מדובר באורלי שוורץ.
יתרה מכך, אורלי ששמה צויין על כרטיס הביקור, מסרה תצהיר תגובה ומסתבר כי שמה אורלי אדות (לפחות משנת 2002 שהוא התאריך המצויין על צילום תעודת הזהות שצורף לתצהיר) והיא משמשת כמרכזת ועדת הערר.
גב' אדות הצהירה כי בועדת הערר אין עובדת בשם אורלי שוורץ.
עוד טוענת המצהירה, כי בתאריך 16.12.12, המועד בו נטען על ידי גב' בן שושן שפגשה באורלי שוורץ, לא פגשה גב' אדות את גב' בן שושן, שכן זו לא ביקרה בועדת הערר.
מי שביקר באותו יום במשרדי המשיבה היה מר יחזקאל כהן, שגם אותו לא פגשה גב' אדות, מכיוון שבשעה בה הגיע היתה גב' אדות בהפסקה.
כהשלמה לתצהירה של גב' אדות, הוגש תצהירה של גב' דנה בר עוז המשמשת כמזכירה בועדת הערר ולדבריה בתאריך 16.12.12 התייצב במזכירות הועדה מר יחזקאל כהן וביקש ממנה את פרטי ההתקשרות עם ועדת הערר. לבקשתו של מר כהן שלחה גב' מירית עמרם בפקס לעורך דינו את כרטיס הביקור (נספח א' להודעה).
לדברי גב' בר עוז, גב' מלי בן שושן לא נכחה במשרדי המשיבה ולא שוחחה עמה. גם גב' אדות לא היתה במשרד בעת הגעתו של מר כהן.
עינינו הרואות שהדיוק אינו משמש נר לרגלי הגב' בן שושן, אשר הצהירה מפורשות כי שוחחה עם אורלי שוורץ.
יתרה מכך, ניתן היה לצפות מבא כוח העותרת, כי בטרם יטיח האשמות קשות בב"כ המשיבה, יבדוק את העובדות באופן יסודי ולא יטען כי הוא מצרף כרטיס ביקור של אורלי שוורץ שעה שכרטיס הביקור אותו צירף אינו נושא שם משפחה.
מאחר שבית משפט זה אינו שומע הוכחות, אני נמנעת מקביעות נוספות ביחס לאמיתות טענות העותרת בסוגיה זו.

מן המקובץ עולה, כי העותרת כשלה במימוש הזכות שניתנה לה בפסק הדין בעתירה הראשונה, ולא זו בלבד שאחרה, ללא כל צידוק שבדין בהגשת הערר, הערר הוגש בשם חברה אחרת שלא היתה צד להליכים הקודמים ביחס לנכס שונה.
אין אני מקבלת את טענת העותרת לפיה הוטעתה על ידי מזכירת ועדת הערר.
לאור האמור לעיל, אני קובעת כי בדין סרבה המשיבה לדון בערר שהוגש על ידי חברת מציצים.

העתירה נדחית.
העותרת תשלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. פגם דיוני

  2. רציפות הדיון

  3. חוק פומביות הדיון

  4. קיום דיון בהעדר התובע

  5. העברת דיון באותו מחוז

  6. בקשה לביטול הסדר דיוני

  7. בקשה להקדמת מועד דיון

  8. החלטה ללא דיון בועדת ערר

  9. הפרדת דיון בתביעה שכנגד

  10. בקשה לדיון בפני דן יחיד

  11. אי התייצבות התובע לדיון

  12. אי התייצבות עו''ד לדיון

  13. דיון חוזר בוועדה המחוזית

  14. פסיקה בניגוד להסדר דיוני

  15. אי התייצבות לדיון בפני רשם

  16. פרסום דיון בדלתיים סגורות

  17. התייצבות לדיון בזמן שביתה

  18. העברת דיון לסניף בירושלים

  19. פסילת שאלה של עו''ד בדיון

  20. ערעור לעליון בנושא הקדמת דיון

  21. דיון מהיר בבית הדין לעבודה

  22. האם ניתן לחדש דיון בעתירה ?

  23. פיצול הדיון – רק במקרים חריגים

  24. העברת מקום הדיון מטעמי אתיקה

  25. בקשה להפריד את הדיון בתביעות

  26. בקשה להעברת דיון לאזור הצפון

  27. המלצת שירות המבחן לדחיית דיון

  28. דיון חוזר בבקשה לשחרור על תנאי

  29. פיצול הדיון ברכיבי שכר של עובד

  30. אי הגעה לדיון בבית הדין לעבודה

  31. אי התייצבות לדיון עקב תקלה ברכב

  32. אי התייצבות לדיון עקב טעות אנוש

  33. החלטה על העברת דיון במעמד צד אחד

  34. בקשה לפיצול דיון בבית הדין לעבודה

  35. עתירה על החלטה שלא לקיים דיון בערר

  36. אי התייצבות לדיון בבית הדין לעבודה

  37. חובת זימון לדיון חוזר בועדה המחוזית

  38. הדיון פוצל כך שתחילה תידון שאלת החבות

  39. אי התייצבות לדיון בגלל סיבות אישיות

  40. דיון ללא נציג ציבור בבית הדין לעבודה

  41. מחיקת טענות שיכולות להפריע לדיון הוגן

  42. דחיית בקשה להעביר התביעה לדיון בפני שופט

  43. דיון בבית הדין לעבודה בשאלת זהות המעביד

  44. דיון מוסכמות ופלוגתאות בהעדר אחד הצדדים

  45. אי הזמנת בעלי דין לדיון בבית הדין לעבודה

  46. הגשת בקשה לדחיית מועד דיון ללא אישור רפואי

  47. חופשה מהעבודה לצורך דיון בבית הדין לעבודה

  48. בקשה להעברת הדיון לבית הדין לעבודה בבאר שבע

  49. אי התייצבות ההסתדרות לדיון בבית הדין לעבודה

  50. חוק ההוצל"פ לא חל לאחר העברת הדיון לבית המשפט

  51. עורך דין טען שלא קיבל מהמזכירות פקס הזמנה לדיון

  52. בקשה לקיום דיון בדלתיים סגורות בבית הדין לעבודה

  53. הרשאה להתייצב לדיון: תקנה 28 לתקנות סדר הדין האזרחי

  54. הציג עצמו כעורך דין, במסגרת הדיון התברר כי כלל אינו עורך דין

  55. ביטוח לאומי יזם הליך של דיון מחודש לפי תקנה 37 לתקנות הביטוח הלאומי

  56. בקשה לדחיית דיון עקב כך שבאותו מועד קבועים לבא כוח דיונים בתיקים אחרים

  57. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון