ביטוח לאומי יזם הליך של דיון מחודש לפי תקנה 37 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 ג. במסגרת ההליך לפי תקנה 37, עניינו של המערער נדון במהלך השנים בהליכים שונים בפני וועדות ואף בפני בית הדין. לענייננו רלוונטי פסק דין מיום 16.3.11 (בל (ת"א) 30907-09-10, כב' השופטת גליקסמן), בו נקבע כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה בהרכב אחר אשר תדון אך ורק בדרגת נכותו של המערער בגין הפגימה בכתף, על פי הנחיות פסקי הדין שניתנו בעניינו של המערער בעבר, דהיינו שלעניין קביעת דרגת הנכות יש לבחון את רמת הפציעה בכתף ואין כל דרישה להגבלה תפקודית, וכן שעל פי קביעת הוועדה מיום 28.12.06, קיימת עדות לקרע רחב כרוני בגיד SS. עוד נקבע כי הוועדה תתייחס לחוות דעתו של ד"ר לאופר בעניין הכתף. ד. הוועדה התכנסה על פי הנחיות פסק הדין והמערער הגיש ערעור על החלטתה. בדיון בערעור, שהתקיים בפני כב' הרשמת כהן (כתוארה אז; בל (ת"א) 2316-06-11, מיום 29.12.11), ניתן פסק דין על יסוד הסכמת הצדדים, לפיו עניינו של המערער יוחזר לוועדה בהרכב אחר, על מנת שתפעל על פי פסק דינה של כב' השופטת גליקסמן. ה. הוועדה בהרכבה החדש התכנסה ביום 20.3.12 וקבעה כי היא מקבלת את חוות דעתו של ד"ר לאופר מיום 13.11.06 לפיה למערער 20% נכות לפי סעיף 42(1)(ד)(II). בתשובה לטענת המערער כי על יסוד בדיקת US מיום 10.2.11, יש לקבוע נכות של 30% לפי סעיף 42(1)(ד)(III), הוועדה קבעה כי מאחר שמדובר בהליך לפי תקנה 37, לא ניתן לדון בהטבה או בהחמרה מתאריך מאוחר ועל המערער לפנות למשיב בתביעה להחמרה על פי תקנה 36. ו. המערער הגיש ערעור על החלטת הוועדה וזה נדון בפני כב' הרשם סילורה (כתוארו אז), ביום 30.10.12 (בל (ת"א) 48980-05-12). באותו דיון הצדדים הגיעו להסכמה לפיה "עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים (תחום נפגעי עבודה), על מנת שתתייחס לבדיקתUS מיום 10.2.11 ותקבע את נכותו בכתף לאור בדיקה זו." ז. הוועדה התכנסה שוב ביום 1.5.13 וקבעה את הדברים הבאים: "ממצא רפואי - הוועדה פועלת מכח פס"ד מיום 30.10.12 ועיינה בתוצאות US מיום 10/2/11 - בו מצויין קרע ישן שלם של גידSSP ללא ציון גודל הקרע. סיכום ומסקנות - הוועדה קובעת שהנכות התואם לממצא US מ 10/2/11, היא נכות בשיעור 20% לפי סעיף 42(1)(ד)(II) כאמור בפרוטוקול ועדה מיום 20.3.12. נכותו בגין שוק ימין 40% לפי סעיף 48(2)(ו')(IV)." 3. לטענת המערער, החלטות הוועדה בשני הפרוטוקולים האחרונים אינן מתיישבות זו עם זו. בעוד שביום 20.3.12, הוועדה הכירה בכך שבדיקתUS מיום 10.2.11 מעידה על החמרה במצבו של המערער, ביום 1.5.13, הוועדה קבעה כי הנכות לפי אותה בדיקת US היא בשיעור 20%, היינו ללא החמרה. בתשובה לטענה כי לפי החלטת הוועדה, ללא ציון גודל הקרע, לא ניתן לקבוע נכות אחרת, המערער הפנה לכך שגם בבדיקת US מיום 9.10.06 לא צוין מהו גודל הקרע והדבר לא מנע מהוועדה קביעת נכות בשיעור של 20%. 4. לטענת המשיב, פסק הדין הורה לוועדה להתייחס לבדיקתUS מיום 20.2.11. הוועדה פעלה על פי פסק הדין, נימקה את החלטתה ומילאה את חובתה על פי דין. לא נפלה טעות בקביעת הוועדה בפרוטוקול מיום 20.3.12 והוועדה אינה יכולה לדון במסמכים חדשים, גם אם הדבר נעשה בעניינו של המערער לפנים משורת הדין. דיון והכרעה 5. החוק מורה כי בערעור על החלטות ועדה רפואית לעררים, בית הדין מוסמך לדון רק בשאלות משפטיות. במסגרת סמכותו, בית הדין בוחן אם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 213 (1999)). כאשר מוחזר עניינו של מבוטח לדיון מחודש בוועדה על פי פסק דין, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין ולפעול על פי הנחיותיו. כמו כן, במקרה של ערעור על החלטת הוועדה, ביקורתו השיפוטית של בית הדין מוגבלת לבחינת השאלה אם הוועדה מילאה אחר האמור בפסק הדין (דב"ע נא/ 01-29 פרנקל - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כד 160 (1992)); עב"ל (ארצי) 114/07 עורקבי - המוסד לביטוח לאומי, 8.1.08; בר"ע (ארצי) 59174-11—0 מברוכה - המוסד לביטוח לאומי, 22.12.10). 6. הוועדה פעלה על פי הנחיות פסק הדין מיום 30.10.12 (להלן - פסק הדין). הוועדה עיינה בבדיקת US מיום 10.2.11 וקבעה את נכותו של המערער. אולם משעשתה כן, החלטתה אינה מתיישבת עם החלטה קודמת שלה ומתעורר קושי המצדיק החזרת עניינו של המערער לוועדה, על מנת שתבהיר את החלטתה. ובמה דברים אמורים? הוועדה התייחסה לבדיקת US מיום 10.2.11 (להלן - הבדיקה) פעמיים: ביום 20.3.12 וביום 1.5.13. על פני הדברים נראה שהתייחסות הוועדה לבדיקה בשתי הפעמים אינה אחידה. ביום 20.3.12, הוועדה קבעה בהתייחס לאותה בדיקה כי מאחר שמדובר בהליך לפי תקנה 37, לא ניתן לדון בהטבה או בהחמרה מתאריך מאוחר ועל המערער לפנות למשיב בתביעה להחמרה על פי תקנה 36. כלומר, ניתן להבין מהנמקתה, כי היא סבורה כי בדיקה זו מעידה על שינוי במצבו של המערער. לעומת זאת, בהחלטה מיום 1.5.13 הוועדה קבעה, על יסוד אותה בדיקה, כי למערער נכות של 20%, כלומר אין שינוי בין הנכות שנקבעה נכון ליום 6.3.05 ובין הנכות שש שנים לאחר מכן. על פני הדברים, הנמקת הוועדה מיום 1.5.13 אינה מתיישבת עם הנמקתה מיום 20.3.12. 7. נוסיף ונציין כי החלטת הוועדה מיום 20.3.12, לפיה לא ניתן לדון בהטבה או בהחמרה מתאריך מאוחר בו הוחלט על דיון מחדש ולמערער נשמרת הזכות לפנות בהליך החמרה לפי תקנה 36, היא נכונה משפטית והיא מתיישבת עם הוראות הדין. ברם, בעניינו של המערער, המשיב עצמו הסכים שהוועדה תקיים דיון לגבי נכותו של המערער, גם על יסוד הבדיקה מיום 10.2.11 ולהסכמה זו של הצדדים אף ניתן תוקף של פסק דין. 8. בנסיבות אלה, לא היה ראוי שהמשיב יטען כי ההסכמה ניתנה לפנים משורת הדין, שהרי חזקה על המשיב כי הוא ער לכך שהסכמה הניתנת במסגרת דיון הערכה מקדמית בפני רשם תקבל תוקף של פסק דין. זאת ועוד, משהמשיב הסכים שהוועדה תדון גם בבדיקה מאוחרת, חרף הנמקת הוועדה מיום 20.3.12, יש לראות בו כמי שהסכים שהוועדה תקבע נכות מאוחרת למועד הרלוונטי לצורך תקנה 37. 9. יש לזכור כי על פי תקנה 37א' לתקנות, לא תקבע דרגת נכות מחדש בעד התקופה שלפני מועד הגשת הבקשה לקביעת דרגת הנכות מחדש. כלומר, בכל מקרה, אם אכן ישנה החמרה במצבו של המערער, לא ניתן יהיה לקבוע אותה ממועד קרוב לבדיקה. אלמלא ניתנה הסכמת המשיב בדיון בפני כב' הרשם סילורה, המערער יכול היה לשקול את צעדיו והוא יכול היה להגיש בקשה לפי תקנה 36 עוד לפני כשנה. הסכמת המשיב להחזיר את עניינו של המערער לוועדה (ההסכמה שכונתה על ידו בדיון האחרון כהסכמה לפנים משורת הדין), הביאה לכך שפרק הזמן בין השינוי לכאורה העולה מהבדיקה ובין הדיון בעניינו של המערער, יהיה ארוך אפילו עוד יותר ובכך עלולה להיות פגיעה בזכותו של המערער על פי הדין. כלומר, גם שיקולי צדק מחייבים את קבלת הערעור. 10. סוף דבר - הערעור מתקבל. א. עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים על מנת שתתייחס שוב לבדיקתUS מיום 10.2.11 ולבדיקת US מיום 10.5.09, תנמק ותסביר כיצד מתיישבת החלטתה האחרונה לפיה אין שינוי בנכות לעומת עמדתה בפרוטוקול מיום 20.3.12, שם הוועדה ציינה כי למערער זכות לפנות בהליך של החמרה נוכח ממצאי הבדיקה מיום 10.2.11, ומדברים אלה משתמע כאילו הוועדה סבורה כי הבדיקה מיום 10.2.11 מעידה על החמרה. בנוסף, על הוועדה להסביר מדוע ממצא של "חסר כמעט שלם של הגיד. מתאים לקרע רחב כרוני" (שנקבע בבדיקתUS מיום 9.10.06), תואם לאותה נכות בעקבות בדיקת US מיום 10.2.11, שבה נרשם כי למערער "חסר שלם של הגיד על רקע קרע ישן". תשומת לב הוועדה כי בנסיבות המיוחדות של ערעור זה, נוכח הסכמת המשיב מיום 30.10.12, שניתן לה תוקף של פסק דין, אם הוועדה סבורה שישנה החמרה במצבו של המערער, על יסוד בדיקת US מיום 10.2.11, היא רשאית לקבוע זאת, למרות שהמערער לא פעל על פי הפרוצדורה בנקבעה בתקנה 36. ב. המשיב ישא בהוצאות המערער בגין הליך זה, בסך 3,500 ₪, שאם לא ישולמו תוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק. 11. על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור, לבית הדין הארצי בירושלים, תוך 30 ימים מקבלתו. דיוןדיני חברותיזמותביטוח לאומי