כללי אמות המידה

טוען שפירוט הודעת החיוב התקופתית אינו תואם את דרישת סעיף 39 של כללי אמות המידה, כשבסעיף 15 של בקשת האישור מפרט התובע את הנתונים החסרים בחשבון התקופתי שמשגרת הנתבעת ללקוחותיה.


לטענת התובע חוסר המידע, שחובה היה על הנתבעת לפרטו ולהסבירו, גורם לו ולחברי הקבוצה נזק המתבטא בכך שאילו המידע הרלוונטי היה עומד לרשותם, היה באפשרותם לנהוג בדרך שונה או לכלכל את צעדיהם בדרך אחרת ולהימנע, למשל, מתשלום ריביות מיותרות בגין פיגור בתשלום.

תביעתו האישית של התובע מסתכמת ב- 62.225 ₪, ואילו סכום התובענה הייצוגית: 2,500,000 ₪ כהערכה.

ה. הקבוצות בשמן הוגשה התובענה הייצוגית הינן :
קבוצה 1: לקוחות הנתבעת ששילמו לה ריבית בגין הסדר תשלומים העולה על השיעור הקבוע בסעיף 32 (ב) של כללי תאגידי מים וביוב (אמות מידה והוראות בענין הרמה, הטיב והאיכות של השירותים שעל חברה לתת לצרכניה), התשע"א-2011, החל מיום 1.4.12 ועד למועד בו תחדל הנתבעת מגבייה לא חוקית.

קבוצה 2: כל לקוחות הנתבעת שנפגעו כתוצאה מכך שפורמט הודעת החיוב התקופתית אינו מכיל את רוב הפרטים שקובע סעיף 39 לכללי אמות המידה, החל מיום 1.7.12 ועד למועד בו תסיר הנתבעת את המחדל.

ו. ביום 21.3.13 הגישה הנתבעת את תגובתה לבקשת האישור כשהיא טוענת, בתמצית, שהתובע, אשר לא שילם במועד את חשבונות המים שהוצאו לו, דבר המהווה פגיעה בכלל הציבור, מגיש תביעה שלטעמה של הנתבעת – אינה מבוססת.

לדעת הנתבעת הערכת סכום התביעה הייצוגית מופרז ומופרך, הואיל וגם בהנחה ש-15,000 בתי אב המקבלים ממנה שירות צוברים חובות כלפיה הרי סכום התביעה לא יעלה על 930,000 ₪, הרבה פחות מתחום סמכותו של בית משפט זה.

לטענת הנתבעת סך התשלומים ששולמו על ידי התובע בגין חובותיו מסתכם ב-1,222.33 ₪ והפער בין מה שהיה עליו לשלם לבין הסכומים ששולמו על ידו הינו: 23.97 ₪, כשעיון בתדפיס החיוב מגלה שהתובע חוייב בסך של 22.31 ₪, בגין הוצאת התראה, ובתוספת מע"מ החיוב הוא : 26.10 ₪.

מכאן, שהתובע לא חוייב ביתר אלא שלמעשה הנתבעת גבתה ממנו סכום הנמוך מן הסכום אותו רשאית היתה לגבות ממנו כדין, ומכאן שאין לתובע עילת תביעה.

ז. באשר לטענת התובע שהודעת החיוב אינה כוללת פרטים המחוייבים להיות בה לפי כללי אמות המידה, טוענת הנתבעת שעיון בשני חלקיה של הודעת החיוב מגלה שהיא כוללת את כל הפרטים הנדרשים כדין.

ח. בתשובתו לתגובת הנתבעת ציין התובע, שתגובת הנתבעת לא לוותה בתצהיר, כנדרש. כמו כן טען, שהסמכות העניינית נתונה לבית המשפט לעניינים מנהליים ללא קשר לסכום התביעה. התובע הוסיף והדגיש, שהריבית לפיה אמורה הנתבעת לערוך את החישוב, דהיינו, ריבית החשב הכללי, היא "ריבית דריבית רבעונית" המצטרפת לקרן בסוף הרבעון, ולא ריבית דריבית יומית, ואף לא חודשית, אלא כאמור מתווספת בתחילת כל רבעון חדש (כעולה גם מחוזר מנהל רשות המים מס' 2/2011 מיום 6.2.11 סעיפים 8-10).

ט. עוד מציין התובע, כי חוות דעתו של רואה החשבון נעאמנה עבד אלחלים מטעמו לא נסתרה על ידי הנתבעת, וכי פורמט הודעת החיוב אינו כולל את רוב הפרטים הנדרשים לפי סעיף 39 של כללי אמות המידה.

י. בהמשך הגישה הנתבעת בקשה לצרף מטעמה את חוות דעתו של רואה החשבון פואד גאנם מטעמה (מיום 3.5.13), שמסקנתו היא כי הנתבעת מקיימת את הוראות כללי אמות המידה בדבר גובה חיוב הריבית, ולמעשה אף שילם התובע סכום בחוסר של 0.66 ₪. התובע גם לא הביא בחשבון את המע"מ שנוסף על חיוב הריבית על פי חוק.

י"א. ביום 13.5.13 התקיימה ישיבת קדם משפט. לאחר שמיעת טענותיהם של ב"כ שני הצדדים ניתנה החלטה המאפשרת לנתבעת להגיש את חוות דעת רואה החשבון מטעמה כשזו מתוקנת, וכן להגיש תצהיר התומך בתגובה אותה הגישה הנתבעת.

ואכן, ביום 21.5.13 הגישה הנתבעת את חוות דעת רואה החשבון מטעמה, ערוכה כדין, וכן את תצהירו של מנכ"ל המשיבה, מיום 20.5.13, לתמיכה בתגובתה.

י"ב. ב"כ התובע הגיש ביום 22.5.13 בקשה להוצאת תצהיר הנתבעת מתיק בית המשפט הואיל והיתר בית המשפט להגשת תצהיר הנתבעת התייחס לטענות הקיימות בתגובה, ולא להעלות טענות חדשות (מסעיף 8 של התצהיר ואילך). בשים לב להחלטה שנתתי בענין זה ביום 28.5.13, הגישה הנתבעת את תצהיר מנכ"ל המשיבה (מיום 29.5.13) כנדרש, וזאת בהתייחס לטענות כפי שהועלו בתגובתה של הנתבעת, דהיינו, בהתייחס למועד תחילת הסדר התשלומים, והוספת המע"מ לריבית בגין ההסדר.

י"ג. ישיבת קדם משפט נוספת התקיימה ביום 3.6.13 ובה גיבש בית המשפט, ביחד עם הצדדים, באופן מפורט, את התנאים להגשת הודעת חדילה על ידי הנתבעת, כשבהסכמה הוארך המועד להגשתה.

י"ד. בהמשך לכך הגישה הנתבעת ביום 20.6.13, הודעת חדילה כדלקמן:

1. הנתבעת מבצעת ותבצע את חישוב הריבית בגין הסדר תשלומים לפי סעיף 32 לכללי תאגידי מים וביוב (אמות מידה והוראות בענין הרמה, הטיב והאיכות של השירותים שעל החברה לתת לצרכניה), התשע"א -2011, כדלקמן:

1.1 הריבית בהסדר תשלומים תחושב לפי ריבית החשב הכללי (בחישוב יומי) מיום עריכת הסדר התשלומים (ולא ממועד ביצוע התשלום הראשון).

1.2 ככל שהצרכן אינו עומד בהסדר התשלומים תחושב הריבית לפי ריבית הפיגורים של החשב הכללי (בחישוב יומי).

1.3 לסכומי הריבית, או ריבית הפיגורים, יתווסף מע"מ כדין.

2. הנתבעת מציינת, שאת חישובי הריבית בדרך זו היא מבצעת מאז 1.4.2013.

3. כמו כן תערוך הנתבעת טופס חיוב תקופתי בהתאם לפורמט שבסעיף 39 לכללי אמות המידה.
הודעות החיוב שתישלחנה בחודשים יולי – אוגוסט 2013, תהיינה ערוכות לפי הפורמט שבסעיף 39 לכללי אמות המידה.

ט"ו. ביום 8.9.13 (ובהמשך להחלטת בית המשפט מיום 3.6.13) הגישה הנתבעת את תצהירו של מנהל הגבייה מטעמה, מר אמל פארס, מיום 8.9.13, לביסוס האמור בהודעת החדילה, ובצירוף אסמכתאות לגבי אופן ביצוע האמור בהודעת החדילה.

לפי חוות הדעת של רואי החשבון פתפות את גאנם מטעם הנתבעת, מיום 30.8.13 (חוות דעת המצורפת לאסמכתאות שהגישה הנתבעת), סכום הזיכוי המגיע ללקוחות המשיבה מסתכם ב-205,253 ₪.

ט"ז. ביום 12.9.13 הגיש ב"כ התובע התייחסות לתצהיר ביצוע החדילה של הנתבעת, כשהוא מאשר שהנתבעת עשתה מאמץ סביר לאיתור כל הלקוחות ששילמו ריבית יתר.
ב"כ התובע ביקש הבהרה לגבי השאלה האם תמה מלאכת זיכוי חשבונות הלקוחות, ואם לא, מהו המועד המשוער לסיום.

עוד שואל ב"כ התובע, מדוע בחרה הנתבעת להסתיר מעיני בית המשפט ובשני ימי הדיונים שהתקיימו, את העובדה שהיא חדלה מגביית ריבית היתר עוד ביום 1.4.13 (ולכן תצהיר ביצוע הזיכויים של הנתבעת מתייחס רק לתקופה 1.4.12 – 1.4.13).

מכיוון שטרם נשלחו ההודעות לצרכנים הזכאים, סבור ב"כ התובע שיש לחייב את הנתבעת להגיש תצהיר משלים לאחר משלוח ההודעות לצרכנים. כמו כן מעלה ב"כ התובע שתי הערות בנוגע לפורמט החדש והמשופר של החשבון התקופתי.

י"ז. ביום 23.9.13 הגיש ב"כ התובע את בקשתו לפסיקת גמול ושכר טרחת עו"ד בשים לב להוראות סעיף 22 וסעיף 23 של חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "החוק").

לטענת ב"כ התובע, כתוצאה בלעדית מבקשת האישור חדלה הנתבעת מגביית ריבית יתר ותיקנה את שיעור הריבית במערכותיה, והרי הנתבעת עצמה מאשרת בסעיף 2 של הודעת החדילה, שהגישה ביום 20.6.13:

"ולאור הגשת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית מצאה המשיבה לנכון לעבור לשיטת חישוב זה...".

עוד מציין ב"כ התובע, שכתוצאה בלעדית מהגשת בקשת האישור, החזירה הנתבעת לחברי הקבוצה סך כולל של כ-205,000 ₪. לטענת ב"כ התובע החסכון העתידי של חברי הקבוצה מוערך בשנתיים הקרובות בסך של 410,000 ₪, ומכאן התועלת הממשית שהביאה הבקשה לחברי הקבוצה.

י"ח. מוסיף ב"כ התובע, שהתובע נטל על עצמו סיכון ממשי, הזמין חוות דעת מומחה שעלותה 4,000 ₪ בתוספת מע"מ, ואילו היתה בקשת האישור נדחית היה הוא מחוייב בהוצאות משפט ממשיות.

עוד טוען ב"כ התובע, שגם הטרחה שטרחו התובע ובא כוחו היתה ממשית וחייבה השקעת זמן ומשאבים שהרי תחילה הגישה הנתבעת תגובה בה התכחשה לטענות התובע, ואך בסופו של יום הודתה בטענותיו אלה של התובע.

כל אלה חייבו את התובע בהגשת תשובה לתגובת הנתבעת.

בנוסף, התקיימו שני דיונים ארוכים בבית המשפט, והוגשו מספר בקשת לחוק בית המשפט.

י"ט. כמו כן מצביע ב"כ התובע על החשיבות הציבורית שבתביעה אשר הניבה את הודעת החדילה האמורה.

הסכמת ב"כ התובע להצעת בית המשפט להאריך את המועד להגשת הודעת החדילה ניתנה רק לאחר שהנתבעת הסכימה לבצע בדיקה מקיפה ומעמיקה כדי לזכות את כל הלקוחות בסכומי גביית היתר, ולמעשה, כך מוסיף וטוען ב"כ התובע, אין הבדל בין "הודעת החדילה" לבין קבלת בקשת האישור, ואישור התובענה כייצוגית, שהרי הסעדים שחברי הקבוצה זכו בהם זהים בדיוק לסעדים נשוא התובענה.

כ. ב"כ התובע מפנה בהמשך טיעונו לפסיקה רלוונטית שניתנה על ידי בתי המשפט בנוגע לפסיקת גמול ושכר טרחת עו"ד, ועותר כי בענייננו ייפסק לזכות התובע גמול בסך של 25,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד לב"כ התובע בסכום של 118,000 ₪.

כ"א. הנתבעת מצדה הודיעה, בהתייחס להערותיו –שאלותיו של ב"כ התובע, כי היא אכן ביצעה את הזיכויים.
כמו כן הוסיפה, שנוכח הגשת הבקשה לאישור התובעת כייצוגית (בדצמבר 2012), היא מצאה לנכון לעבור לשיטה הנוכחית של חישוב הריבית כבר בתאריך 1.4.13, לאחר התייעצות עם תאגידים אחרים. עובדה זו נודעה לב"כ הנתבעת רק ביום הגשת הודעת החדילה, כך שלא היתה כל כוונה להעלמת נתונים מעיני בית המשפט.

כ"ב. עוד הוסיף ב"כ הנתבעת, שטופס החיוב התקופתי נערך לפי הפורמט המצורף לבקשה, אם כי טופס חיוב זה טרם נשלח לצרכנים. מכל מקום, הודעות החיוב יודפסו לפי הפורמט הקבוע בסעיף 39 של כללי אמות המידה.

כ"ג. שני הצדדים הסכימו כי ניתן לבטל את הדיון שנקבע לתאריך 30.9.13 הואיל והוא התייתר.

כ"ד. ביום 8.10.13 הגיש ב"כ הנתבעת את תשובתו לבקשת ב"כ התובע לענין פסיקת גמול ושכר טרחת עו"ד.
ב"כ הנתבעת מציין שהתקיימו רק שני דיוני קדם משפט בתיק זה בהם התובע עצמו לא נכח וממילא גם לא נחקר על תצהירו.

גם המומחה מטעם התובע לא נכח בדיון ולא נחקר על חוות דעתו, ולא נגרמה לתובע כל טרחה מיותרת מניהול התיק.

כ"ה. מוסיף ב"כ הנתבעת, שהתובע אף בחר לפנות לבית המשפט טרם הגשת דרישה או בקשה כלשהיא לנתבעת בנסיון לתקן את המעוות טרם פנייה לבית המשפט, התנהלות המצביעה על חוסר תום לב במטרה לנגוס מכספי הציבור לטובת גמול לתובע ושכ"ט עו"ד לבא-כוחו.

אילו היה התובע פונה בכתב לנתבעת בנושא חיובו בריבית, היתה זו מבצעת בדיקה ומתקנת את המעוות לאלתר. ראוי להעביר מסר לתובע ולזולתו כי טרם פניה בהליך של תובענה ייצוגית לשערי בית המשפט ראוי לנסות למצות את ההליכים מול הרשות, שאם לא כן ייפגעו הגמול של התובע ושכר הטרחה של בא-כוחו.

כ"ו. הנתבעת מאשרת שנגרמה לקבוצה הייצוגית תועלת בסכום של כ-200,000 ₪, סכום שהוחזר במלואו לידי כל הקבוצה.

הנתבעת בחרה ללכת בדרך השקופה ו"הקשה", על ידי עריכת חישוב נוסף לכל ההסדרים (כ-23,329 חישובים). מחלקת הגבייה של הנתבעת בליווי רואה חשבון חיצוני עבדו על כך כחודשיים, וזאת כדי להסביר לעובדיה של הנתבעת את חשיבות איכות שירות והדיוק שנדרש מהם במתן שירותים ללקוחות ותוך שמירה על כספי הציבור.

כ"ז. מוסיפה הנתבעת, שהחיובים מתבצעים במסגרת תוכנות האוטומציה, שהנתבעת רוכשת מן החברה לאוטומציה אשר מספקת שירותים לכל המוסדות הציבוריים. לטעמה של הנתבעת, היה על החברה לאוטומציה לערוך את שינוי שיטת החישוב במערכת כדי לאפשר לנתבעת לגבות ריבית כחוק.

החברה לאוטומציה היא הגוף האחראי על כך, והעובדה שהיא לא תיקנה את המערכת כאמור, היא שגרמה לגביית היתר.

מוסיפה הנתבעת שכאשר היא החלה לפעול, ביום 1.10.2010, היא קיבלה את כללי חיוב הריבית ממערכת האוטומציה כפי שהועברו אליה מרשות המים, ולפיהם היא פעלה.
אותם כללים שונו ביום 1.4.12 מבלי שהנתבעת ידעה על השינוי, ואילו היה התובע פונה אליה בכתב, היה הנושא נבדק לגופו ומתוקן מיידית.


כ"ח. עוד טוענת הנתבעת, כי התביעה נשוא הדיון הוגשה בסוף שנת 2012, כתביעת "העתק הדבק", שכן מדובר בתביעה דומה למספר תביעות אחרות שהוגשו כנגד תאגידים אחרים באותו הקשר ואין המדובר במורכבות בניהול הליך או סיכון של התובע או בא כוחו, וכל שהיה הינו שינוי זהות התובע והנתבעת, תוך הסתמכות על פסיקה קודמת.

לטעמה של הנתבעת, הגשת תביעה בשיטת "העתק הדבק", וכן אי משלוח מכתב דרישה תחילה, מצביעים על הכוונות האמיתיות של התובע ובא כוחו בהגשת הבקשה לאישור התביעה כייצוגית.

כ"ט. לגוף הענין סבורה הנתבעת, ששכר הטרחה הראוי בנסיבות הענין הוא 8% לכל היותר מן הסכום שהוחזר בסך של כ-205,000 ₪.

באשר לחוות הדעת שהוגשה מטעם התובע סבורה הנתבעת, שזו לוקה בחסר, אינה נכונה, וגרמה לבלבול בניהול ההליך, וכך, למשל, היתה בחוות דעת זו התעלמות ממרכיב המע"מ. רק עת המציא ב"כ התובע את הודעות החיוב שנשלחו לתובע נתגלתה הטעות בעריכת החישובים. רק אז הציע בית המשפט את מתווה הפשרה. הנתבעת מצדה פעלה נמרצות לעמוד בלוח הזמנים שקצב בית המשפט תוך גיוס כח אדם ומשאבים לביצוע בדיקה יסודית, שארכה כחודשיים.

ל. מוסיף ב"כ הנתבעת, שמרשתו הסכימה לפשרה רק לאחר שנוכחה לדעת שאכן חלק מטענות התובע מוצדקות, וכי יש לערוך בדיקה מקיפה.

אמנם נכון, שהנתבעת לא הגישה מדעיקרא הודעת חדילה בכתב, הואיל ובתגובתה לבקשת האישור היא ערכה את חישוביה בהתאם לנתונים של התובע וחוות הדעת שמטעמו, ולפי חישובים אלה למעשה לא הגיע לתובע כל החזר, ואולם, הנתבעת מדגישה, שהיא פעלה בהגינות והחזירה כל אגורה שגבתה שלא כדין, וללא ספק היתה היא מחזירה את המגיע גם אילו היתה מקבלת מכתב דרישה כאמור, ולאו דווקא תביעה.

ל"א. הנתבעת מציינת, שהיא מקבלת מענקים מן הממשלה לצורך המשך קיומה ובהעדר מענקים אלה היא היתה קורסת ונוטשת כ-70,000 תושבים ללא שירותי מים וביוב.

הנתבעת נלחמת מלחמת קיום יומיומית, ומספקת שירותים לישובים בתחומה שהם בעלי מצב סוציואקונומי מן הנמוכים בארץ, כשאחוזי הגבייה בישובים אלה נושק ל -40%, גביה שאין בה כדי לכסות את עלות רכישת המים והתפעול של התאגיד, ולכן מקבלת הנתבעת מענקים מרשות המים להמשך קיומה.
לכן, כך טוענת הנתבעת, יש לנקוט משנה זהירות בכספי הציבור תוך עריכת איזון ראוי בין האינטרס של התובע ובא כוחו לבין האינטרס הציבורי המצדיק זהירות והקפדה בהערכת שיעורי הגמול ושכר הטרחה, נוכח כל המפורט לעיל.

לב. ביום 9.10.13 הגיש ב"כ התובע את תשובתו לטיעוניה אלה של המשיבה. לטעמו, אין בתגובת הנתבעת מענה לרוב הטענות שהעלה התובע בנוגע לתשלום גמול ושכר טרחת עו"ד.

באשר לטענת הנתבעת בנושא העדר פניה מוקדמת, סבור ב"כ התובע כי דינה להידחות.

טענה מעין זו יכולה להעלות רשות שבחרה בהזדמנות הראשונה שלאחר הגשת בקשת האישור להגיש הודעת חדילה. דא עקא, הנתבעת לא הגישה הודעת חדילה בהזדמנות הראשונה, ניסתה להתגונן מפני בקשת האישור, ואף הגישה תגובה שאליה צירפה, לאחר מתן אורכה, חוות דעת שלטעמו של ב"כ התובע לא היה מקום להגישה.

ל"ג. ב"כ התובע מפנה לטיעוניה של הנתבעת מהם עולה, לשיטת הנתבעת עצמה, שאין המדובר בהודעת חדילה כי אם ב"מתווה פשרה", ולכן אין משמעות לטענה של "העדר פניה מוקדמת".

מכל מקום, גם העדר פניה מוקדמת אין בו כדי למנוע פסיקת גמול לתובע ושכ"ט עו"ד לבא כוחו.

מוסיף ב"כ התובע, שהוא צירף לבקשת האישור חוות דעת מומחה שהיתה נחוצה להגשת בקשת האישור ולהוכחתה. עלות חוות הדעת מטעם התובע הסתכמה ב-4,720 ₪ ובית המשפט מתבקש לחייב את הנתבעת בהחזר הוצאה זו.

ל"ד. עד כאן הבאתי את השתלשלות העניינים והנסיבות שבתיק זה, ואת תמצית טיעוניהם המפורטים של ב"כ שני הצדדים.

בבואי להעריך את הגמול המגיע לתובע (לרבות הוצאותיו), ושכר הטרחה לב"כ התובע עלי להנחות את עצמי, כמובן, בהתאם לאמור בסעיף 22 ובסעיף 23 של חוק תובענות ייצוגיות, ואולם טרם אכנס לשיקולים אלה, עליי לדחות את הטענות שהעלתה הנתבעת בגין העדר פניה מוקדמת מצד התובע.

ל"ה. ככלל, פנייה מוקדמת איננה בבחינת תנאי בל יעבור להגשת תובענה ייצוגית. עיינו בפסק דינו של כב' המשנה לנשיאה (בדימוס) א. ריבלין בע"א 10262/05 אביב שירותים משפטיים נ' בנק הפועלים בע"מ, בפיסקה 9 (11.12.2008):

"אשר לתום הלב, לא מצאנו כי העובדה שהמערערים לא הקדימו פנייה רצינית לבנק עובר להגשת בקשתם מצדיקה את הקביעה שלא נהגו בתום לב. לנוכח תכליותיה של התובענה הייצוגית קשה גם לקבל כי פנייה של התובע הייצוגי להשבת כספו שלו, תהווה תנאי בלעדיו אין לאישור התובענה."

יש, כמובן, נסיבות בהן יש תועלת ויש מקום לפנייה מוקדמת, שיכול ויהא בה כדי להימנע מן הצורך לקיים הליך סרק, ואולם, לא זה המקרה שבפנינו. עינינו הרואות: הלא גם לאחר שהוגשה התובענה והבקשה לאישורה כייצוגית כפרה הנתבעת בתגובתה שבכתב בטענות שהועלו כנגדה. מהלך העניינים השתנה רק בעקבות ישיבת קדם המשפט השניה מיום 3.6.13.

גם אם טוענת הנתבעת שהחישוב שנעשה על ידי התובע (ובחוות הדעת שתמכה את בקשת האישור) איננו החישוב הנכון, הרי אינני סבור שיש בכך כדי להועיל לנתבעת שכן קיים פער כוחות בין התובע, שהוא תושב מן השורה, לבין הנתבעת שהשליטה בנתונים ובנכונותם אמורה להיות בידיה.

ל"ו. ער אני לטענת הנתבעת, שהיא החלה פעולתה ביום 1.10.10, וקיבלה את כללי חיוב הריבית ממערכת האוטומציה כפי שאלה הועברו אליה מרשות המים, ולפיהם היא פעלה, מבלי שידעה על השינוי שחל בהם ביום 1.4.12. ואולם, אין בכך כדי להועיל לנתבעת שהרי אופן חישוב הסכומים המגיעים מן הצרכנים – לקוחות (כולל שיעור הריבית בגין הסדר תשלומים) מוטל על הנתבעת בלבד במערכת היחסים שבינה לבין צרכניה – לקוחותיה. לכן היתה זו חובתה הברורה לוודא שהיא גובה בדיוק את המגיע, ולא מעבר לכך.

ל"ז. אין צורך להרחיב את הדיבור על החשיבות הציבורית שבהליך זה, והתועלת שצמחה לחברי הקבוצה, שהרי אין כל מחלוקת על כך שכתוצאה מן ההליך הוחזר סכום מכובד של כ-205,000 ₪, והדעת נותנת שההקפדה על גביית השיעור הנכון של הריבית תביא ממילא לחסכון גם בעתיד.

ל"ח. מקובלת עלי אמנם טענת הנתבעת, שאין לראות בהליך נשוא הדיון משום חריש ראשון בשדה שטרם נחרש, שהרי אף הוגשו תביעות דומות קודם לכן באותה סוגיה, אך ברי שנקיטת ההליך היתה כרוכה בהשקעת זמן עבודה, וטירחה.

ל"ט. אמנם התקיימו במסגרת ההליך שתי ישיבות של קדם משפט, אך אלה הובילו לסיומו המוצלח של ההליך על ידי הארכת המועד לצורך הגשת הודעת החדילה. מאותו שלב ואילך פעלה הנתבעת באופן שיטתי ויעיל לביצוע התיקון הנדרש ולהשבת הסכומים שהיה עליה להחזירם.

מ. לא למותר ליתן את הדעת לטענתה של הנתבעת, אשר כדברי בא כוחה, מספקת את שירותיה לישובים שמצבם הסוציואקונומי נמוך. אחוז גביית התשלומים המגיעים לנתבעת מצרכניה, על-פי הנטען, נמוך ואין בו כדי לכסות את עלות רכישת המים ותפעול התאגיד.

מ"א. מקובל עליי, שבצד האינטרס הלגיטימי של התובע שיזם את הגשת התביעה ואת הבקשה לאישורה כייצוגית לקבלת גמול על המהלך המוצלח בו נקט, לרבות תשלום שכ"ט עו"ד לבא-כוחו, דבר שיהא בו אף כדי לעודד הגשת תובענות מסוג זה במקרים הראויים והנכונים, יש כמובן להיזהר משנה זהירות בחיוב הנתבעת בתשלום גמול, החזר הוצאות ושכר טרחת עורך דין, שהרי הכספים הם כספיו של הציבור, כפי שנכתב בענן זה בפסק דינו של בית המשפט העליון בעע"מ 2395/07 אכדיה סופטוור סיסטמס בע"מ נ' מדינת ישראל (27.12.2010):

"יש לנהוג זהירות בכספי ציבור המשולמים כגמול ושכר טרחה על ידי הרשות הציבורית, ולאזן את עניינו הלגיטימי של התובע המייצג אל מול האינטרס הציבורי המצדיק זהירות והקפדה בקביעת הזכות לתשלומי הגמול ושכר הטרחה ובהערכת שיעורם הסביר של תשלומים אלה."

מ"ב. כשנימוקים ושיקולים אלה מצויים כולם כנגד עיניי, לרבות הפסיקה הרלוונטית בנושא, אני מחליט לחייב את הנתבעת לשלם לתובע גמול בסכום של 6,000 ₪, ושכר טרחת עו"ד לב"כ התובע בסכום של 48,000 ₪ (כולל מע"מ).

מ"ג. באשר לשכר טרחתו של רואה החשבון עבד אלחלים נעאמנה מטעמו של התובע: לאחר שהבאתי בחשבון את טיעוניהם של שני הצדדים, סבורני כי התובע זכאי לקבל השתתפות בהוצאה זו שהיתה רלוונטית לצורך הגשת ההליך.

לא יאוחר מתאריך 30.10.13 ימציא ב"כ התובע את העתק החשבונית בגין תשלום שכרו של רואה החשבון (עם העתק ישירות לב"כ הנתבעת) ואזי אתן החלטה משלימה לגבי שיעור השתתפותה של הנתבעת בתשלום שכרו של רואה החשבון.


מ"ד. לסיכום הדברים:

1. אני מאשר את הודעת החדילה לפי סעיף 9 של החוק, ולפיכך אני דוחה את התביעה ואת הבקשה לאישורה כייצוגית.

2. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע גמול בסכום של 6,000 ₪ ושר טרחת עו"ד לב"כ התובע בסכום של 48,000 ₪ (כולל מע"מ). התשלום יבוצע על ידי הנתבעת במשרד ב"כ התובע בתוך 45 יום ממועד המצאת פסק הדין שאם לא כן ישא כל סכום שבפיגור הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

3. לא יאוחר מיום 30.10.13 ימציא ב"כ התובע לבית המשפט את העתק החשבונית בדבר תשלום שכרו של רואה החשבון (עם העתק ישירות לב"כ הנתבעת) ואזי אתן החלטה משלימה לגבי שיעור השתתפות הנתבעת בתשלום שכרו של רואה החשבון מטעם התובע.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון