עתירה על החלטה שלא לחדש רישיון לנשיאת כלי ירייה שהיה בידי העותר. רקע רלבנטי העותר יליד 1965, והוא עובד כמנהל תפעול במשחטה. משנת 2013 הוא משמש יו"ר ועד מושב שדות מיכה. העותר החזיק ברישיון לאקדח משנת 1996. רישיון הנשק של העותר לא חודש מיום 28.2.2004 (לטענת העותר - היות שהוא נאלץ להפקיד את הנשק במשטרה - עת/1). לפי האמור בעתירה, העותר שימש מספר רב של שנים כמתנדב במערך של משטרת הגבולות ואף כרכז הבטחון השוטף של הישוב. נרשם גם בעתירה, שהעותר קיבל מידיו של ראש הממשלה עיטור התנדבות בשל האופן שבו הוא פעל במסגרת אירוע בטחוני מיום 19.3.2002. פסק הדין הראשון סירוב משרד הפנים לחדש את רישיון נשיאת כלי הירייה של העותר עמד במוקד שתי עתירות קודמות שהוגשו בעבר לבית משפט זה. העתירה הראשונה התבררה לפני כבוד השופטת י' צור, סגנית נשיא, ב-עת"מ 200/07. עתירה זו באה לאחר שהמשטרה התנגדה לחידוש הרישיון בשל חומר חסוי הנוגע לעותר ותוך קביעה שאם העותר יישא נשק יהיה בכך סיכון לשלום הציבור ולבטחונו. בפסק הדין נדחתה העתירה. צוין בהנמקת הדחיה, שהחלטת המשיב מבוססת בעיקרה על מידע מודיעיני חסוי שלפיו "בין השנים 2002 עד 2004 היה העותר מעורב בפלילים בתחומי גניבות ומעורבות בשוק האפור". הוצג לבית המשפט חומר חסוי במעמד צד אחד ובית המשפט הגיע למסקנה שיש בחומר זה כדי לבסס את ההערכה המקצועית של המשטרה שחידוש רישיון לנשק לעותר מהווה "סיכון לציבור". בית המשפט גם התייחס לנוהל שהיה בתוקפו אותה העת מטעם המשיב והוסיף וציין שאפילו אם המידע המודיעיני שהיה בידי המשטרה לא עמד בהוראות הנוהל כלשונן - הרי שיש לבחון את איכותן ומשקלן של הידיעות. מדובר במידע בעל מהימנות גבוהה שהוצלב עם כמה מקורות ויש בו חשש סביר לשלום הציבור המצדיק את החלטת המשיב. עוד צוין, שהרישיון לא נדרש לעותר לצורך פרנסתו או עיסוקו אלא לצורך פעולה התנדבותית. לאחר פסק הדין שניתן בעתירה זו, ביקש העותר לחדש את רישיונו אולם משרד הפנים הודיע לעותר (ביום 11.1.2010) שבקשתו מסורבת בשל אי המלצה של משטרת ישראל. על החלטה זו הוגש ערר לוועדת הערר - והוא נדחה (נספח ח' לעתירה). צוין בנימוקי הדחיה, שנמצא שיש לעותר תיק פתוח בתחנת בית שמש בעבירה של תגרה במקום ציבורי וכן שלושה תיקים סגורים בין השנים 2007-2003 בעבירות של גניבה, סחיטה באיומים ואיומים - שנסגרו מחוסר ראיות. עוד צוין בנימוקי הערר, שקיים מידע מן השנים 2004-2002 הקושר את העותר לעבירות של גניבת תשתיות, מרמה וקשר עברייני. לעותר היו טענות שונות נגד החלטה זו ודחיית בקשתו. בין היתר הוא טען שאותו תיק פתוח - של תגרה - עניינו תלונה של העותר דווקא שהותקף על ידי חבר מושב והקדים והגיש תלונה. אשר לתיקים הסגורים, הרי שאחד מהם היה תיק של גניבה שמדינת ישראל חזרה בה ממנו לבסוף. גם בכל הקשור לסחיטה באיומים, הרי שמדובר בתיק שנסגר בלא הגשת כתב אישום. ועוד צוין, שעמדתו של בית המשפט לעניינים מינהליים (כב' השופטת צור) - בדיון לא פורמלי - הייתה שכאשר יחלוף זמן יוכל העותר לשוב ולפנות כאשר לפנייתו "יהיו סיכויים גדולים יותר". פסק הדין השני בהמשך לכך הגיש העותר לבית משפט זה עתירה נוספת - היא עת"מ 49303-06-11 (נספח ט' לעתירה). העתירה התבררה לפני כב' השופט י' נעם. במסגרת הדיון בעתירה זו - וכעולה מן הפרוטוקול שצורף לפניי - עלתה שאלה בכל הקשור לחומר הרלבנטי להתייחסות באותה העת במסגרת קבלת החלטה בעניינו של העותר. העותר לא התנגד שבית המשפט יראה את המידע המודיעיני בין השנים 2004-2002. עלתה גם במהלך הדיון השאלה אם יש מקום להיזקק לאותם התיקים שנסגרו וזאת בהמשך לפסק דינה של כב' השופטת י' צור. הצדדים הודיעו בהמשך לכך לבית המשפט שתוך שהם שומרים על טענותיהם תוחזר בקשתו של העותר לחידוש הרישיון להחלטת ועדת הערר וזאת לאחר שמיעת טענות ולאחר קבלת עמדה עדכנית של המשטרה. על יסוד הודעה זו ובקשתם נמחקה העתירה ללא צו להוצאות. ההחלטות מושא העתירה דנן בהמשך לאמור לעיל הוגשו נימוקי העותר למשיב. המשיב דן בערר והחליט לדחות אותו בהתאם להחלטה מיום 28.10.2012 (נספח י"ג לעתירה). בהחלטה צוין, שעמדת המשטרה היא שאם העותר יישא נשק יהיה בכך משום סיכון לשלום הציבור ולבטחונו. עמדת המשטרה התבססה על מידע הקושר את העותר לעבירות מרמה וקשר עם עבריינים; שלושה תיקים סגורים מהשנים 2001, 2003 ו-2007 בעבירות גניבה, סחיטה באיומים (תיקים שנסגרו מחוסר עניין לציבור וחוסר ראיות); וכן שלושה תיקים שבהם הורשע העותר בין השנים 2007-2001 בעבירות של העלמת מס ומע"מ תוך שהוא נדון לששה חודשי מאסר בפועל. ועדת הערר קבעה בהחלטתה שנוכח רישומיו המשטרתיים של העותר ומעורבותו בפלילים הרי שמדובר בדפוס תפקודי העלול להוות סכנה לציבור. אשר על כן הוחלט לדחות את הערר. על החלטה זו של ועדת הערר הוגשה עתירתו של העותר שבכותרת. המשיבים הודיעו לאחר הגשת העתירה שהתקבל בידם חומר נוסף מן הגורמים הרלבנטיים נגד העותר ונפתח נגדו תיק חקירה נוסף. עניינו של העותר הוחזר לוועדת הערר תוך שהעתירה נותרה תלויה ועומדת. העותר השלים טיעון לפני ועדת הערר. החלטתה האחרונה של ועדת הערר הייתה מיום 21.5.2013. צוין בה, שלאחר הגשת העתירה לבית משפט זה התקיים דיון נוסף בעניינו של העותר "בהשתתפות נציגי משטרה ונציגה מהלשכה המשפטית של המשרד לבטחון הפנים". עוד צוין שבדיון האמור חשפו נציגי המשטרה את המידע המודיעיני שהצטבר במשך השנים נגד העותר. בהחלטה נדחה הערר (וממילא נותרה ההחלטה שלא לחדש את רישיון כלי הירייה של העותר על כנה). זאת מן הנימוקים שפורטו כבר לעיל בהחלטה המקורית מושא עתירה זו; וכן נתון נוסף שצוין - והוא פתיחת תיק חקירה בעבירה של שיגור חומר נפיץ לאחר שלא כדין וזאת ביום 21.1.2013. צוין עוד בהחלטה, ומעבר לנדרש, שהעותר אינו עונה על תבחינים מזכים לקבלת רישיון כלי ירייה או חידושו. העתירה העותר הגיש בהמשך לכך עתירה מתוקנת, וזו העתירה שלפניי. בעתירה נטען שההחלטות שהתקבלו בעניינו של העותר הן החלטות בלתי סבירות ולמעשה שרירותיות. העותר טוען, שבכל פעם שהוא מבקש לחדש את רישיונו - ואף פונה לערכאות לצורך עניין זה - "צץ ועולה לו" חומר מודיעיני חדש ובאות לעולם טענות חדשות שאין להן כל יסוד במציאות. הכל - על מנת למנוע שלא כדין מן העותר לחדש את רישיון הנשק שבו הוא אחז. העותר מסביר התנהלות נטענת זו במאבק שמנהלים נגד העותר מתנגדיו של העותר בוועד האגודה של המושב; ובהתנכלות למעשה של תחנת בית שמש של משטרת ישראל לעותר - שעה שאשתו של אחד המתנגדים היא מתנדבת במשטרת בית שמש. העותר טען עוד, שההחלטות שמתקבלות בעניינו במהלך השנים על ידי ועדת הערר נשענות על בסיס עובדתי רעוע ובלתי רלבנטי. למעשה, ההחלטות שמתקבלות רובן ככולן הן "העתק-הדבק" של נימוקים שניתנו כבר בעבר ואין להן עוד בסיס במציאות היום. עוד טען העותר, שבמסגרת ההליך שהתנהל לפני כב' השופט י' נעם הוסכם שעניינו של העותר ישוב ויידון בהתאם לחומר הקיים וללא הוספת חומר נוסף - בניגוד למה שאירע בפועל. ועוד נטען (סעיף 41 לעתירה) - ובכל הקשור למידע המודיעיני - ש"על פי תבחיני משטרת ישראל, אין להתחשב במידעים אלה". העותר הדגיש, שהתיקים הסגורים בעניינו אינם רלבנטיים ומלכתחילה לא היה מקום להתייחס אליהם. אשר לתיקי המס, הרי שמדובר בהרשעה בגין חשבונית אחת שהייתה רקע לשני תיקים, וכך או כך תיקי מס אינם יכולים להוות בסיס לאי חידוש רישיון הנשק. לא היה גם מקום להסתמך על מידע בעניין שיגור חומר נפיץ ומדובר במידע שאותו "מייצרת" תחנת בית שמש. העותר שב ומדגיש כי הוא נקי מכל רבב ושלא הייתה כל עילה שלא לחדש את רישיונו. העותר הראה בהתנהלותו שהוא שומר על בטחון הציבור ואף "חרף את נפשו על מזבח שלום הציבור" (בהיותו מתנדב). יש אפוא לפי הנטען לקבל את העתירה ולחדש את רישיון כלי הירייה שלו. התשובה המשיבים בתשובתם טענו שיש לדחות את העתירה שכן ההחלטה מושא העתירה הייתה סבירה ולאחר הפעלת שיקול דעת מקצועי ומבוסס. המשיבים טענו שקיים חומר מודיעיני שיש בו כדי לקשור את העותר לגורמים עברייניים ולפעילות פלילית וזאת בהתייחס לשנים 2008-2002. ועוד נטען, שקיים מידע מודיעיני נוסף משנת 2013. המשיבים שבו וטענו לעניין הרשעות העותר בעבירות המס וכן הרישום המשטרתי - אותם תיקים סגורים - בגין עבירות של גניבה, איומים וסחיטה באיומים, כאשר שני התיקים הראשונים נסגרו מחוסר עניין לציבור והשלישי נסגר בשל היעדר ראיות. בתשובה צוין, בהתייחס לתיק החקירה שעניינו שיגור חומר נפיץ - שתיק זה נסגר בעילה של "עבריין לא נודע" (על"ן). עם זאת צוין עוד, שהממצאים המודיעיניים הקיימים המשתלבים בתיק זה "תומכים בהמשך הסירוב". לגופו של עניין נטען שבשל טעמי ההגנה על הציבור והחשש לשלומו - יש לקבל את עמדת המשטרה בנסיבות המקרה ולהעדיף אותה על פני טענות העותר. המשיבים רשאים היו להתחשב בתיקים שנסגרו אפילו אם אלה לא הגיעו לכדי הגשת כתב אישום והרשעה. המשיבים טוענים עוד שהעותר הוא בעל דפוס התנהגות "עברייני". בכל הקשור להתנדבות העותר, נטען שהעותר נגרע ממצבת המתנדבים עוד בשנת 2004. התבחין שעניינו "מתנדבים במשמר האזרחי" בוטל בשנת 2008. התבקש אפוא לדחות את העתירה בהיות החלטת המשיבים סבירה ובלא עילת התערבות. דיון והכרעה לאחר שעיינתי במכלול החומר שלפניי ושמעתי בהרחבה את טענות באי כוח הצדדים, מסקנתי היא שדין העתירה להידחות. העותר לא ביסס במקרה שלפניי עילה להתערבות בשיקול הדעת של המשיבים והחלטתם סבירה היא לעת הזו. קודם שנעבור לגופם של דברים, יש לציין תחילה שהמסגרת לבחינת טענות העותר היא בגדר החלטת משיב שלא לחדש רישיון כלי ירייה - להבדיל מסירוב ראשוני לתת רישיון שכזה. המשמעות של הבחנה זו - ידועה ומוכרת (ראו בג"ץ 799/80 שללם נ' פקיד הרישוי, פ"ד לו(1) 317, 329-328 (1981)) על פיה, שלילת רישיון דורשת בחינה זהירה של הסיכון המצדיקה החלטה שכזו ועל בסיס תשתית ראייתי מספקת (עע"ם 5878/11 קלנטריה נ' פקיד רישוי (28.1.2013)). הבהרה זו שלפיה מדובר בנסיבות המקרה בחידוש רישיון - נדרשת היא נוכח אי בהירות לכאורה בנדון שעלתה מכתבי הטענות; אולם אי בהירות זו הוסרה בפתח הדיון שהתקיים לפניי משעה שאף באת כוח המשיבים הסכימה שזו המסגרת שעל פיה יש לבחון את ההליך דנן ולו מכוח ההסכמות הקודמות שהיו בין הצדדים (עמ' 1, שורות 23-19 לפרוטוקול). הבהרה נוספת שיש להבהיר, קודם שנבוא לנימוקי ההכרעה לגופם, קשורה למהות ההסכמה הדיונית שהייתה בין הצדדים במסגרת העתירה הקודמת שהתבררה לפני כב' השופט י' נעם. עתירה זו נמחקה לבסוף, כאמור לעיל, תוך שהעניין הושב למשיב לקבלת החלטה מחודשת. אלא שברי מן ההסכמה עצמה, שהמשיב לא כבל את עצמו לראיות שעמדו לפניו קודם להגשת אותה העתירה. צוין במפורש בהסכמה, שהחלטה בעניינו של העותר תתקבל "לאחר קבלת עמדה עדכנית של המשטרה". ויש להוסיף ולציין, שמחיקת העתירה כפי המוסכם הייתה ביום 24.6.2012; וממילא עד לעת הזו חלף פרק זמן לא מבוטל ורשאים היו המשיבים לקבל החלטה חדשה ועדכנית עובר לדיון בבית משפט זה לגופו של עניין. ממילא הבחינה שתיעשה מתייחסת למכלול החומר שעמד לפני המשיבים במסגרת החלטתם. החומר המודיעיני לגופו של עניין - מסקנתי היא שאין בנסיבות המקרה עילה להתערבות בשיקול הדעת הרחב העומד למשיבים בכגון דא. בדיון שהתקיים לפניי הסכים העותר באמצעות בא כוחו לכך שבית המשפט יעיין בחומר החסוי שעמד ביסוד החלטת המשיבים - ובמעמד צד אחד. במסגרת זו הוצג לעיוני החומר המודיעיני האמור לרבות החומר המודיעיני העדכני משנת 2013. כן נמסרו הסברים מפי קצין המודיעין של ימ"ר ירושלים - רפ"ק ציון עמדי. מבלי חשיפת החומר המודיעיני האמור, אציין ששוכנעתי שיש בחומר זה לעת הזו בסיס לעמדה המקצועית של המשטרה בנסיבות המקרה כמו גם עמדתה של ועדת הערר שדחתה את הערר שהגיש העותר. כך בהתייחס לחומר הפחות עדכני (שעמד לפני הגורמים המחליטים בעתירות הקודמות) וכך גם לגבי החומר העדכני יותר (משנת 2013). החלטת המשיבים לפי כתב התשובה התייחסה למכלול החומר בעניינו של העותר - ועל בסיס עיון בו לא מצאתי עילה להתערבות בשיקול דעתם של המשיבים בנדון. ואוסיף, שבמהלך הדיון שהתקיים לפניי במעמד צד אחד, התבקשו הסברים - ואלו ניתנו - גם לטענת ה"התנכלות" של העותר לו על ידי תחנת משטרת בית שמש ובהתייחס לחומר המודיעיני משנת 2013 והסברים אלה מספקים הם בכל הקשור לסבירות עמדת המשיבים בנסיבות המקרה והיעדר עילה להתערבות בהם; וכדי דחיית טענות העותר בעניין זה של המניע כביכול לעמדת המשטרה השלילית בעניינו. תבחיני המשטרה בדיון שהתקיים לפניי הרחיב בא כוח העותר טעון ביחס לתבחיני המשטרה בעניין רישוי כלי ירייה ועל פי נהליה (נוהל 02.222.01). העותר טען וביקש לוודא, קודם לשמיעת החומר החסוי במעמד צד אחד (בהסכמה), שהסתמכות המשיבים על המידע המודיעיני יכולה להיות רק בהינתן מגבלות הזמן (התקופה שחלפה) כמו גם כמות הידיעות - ולפי סעיף י"א לתבחינים. בהמשך לכך, ובהסכמת המשיבים, נמסר לעותר - משהתחדש הדיון במעמד שני הצדדים - שהסתמכות המשיבים על המידע המודיעיני הייתה בהתאם לסעיף יא(2)(ג) לנוהל. תבחין זה קובע שמותר לקחת בחשבון מידע מודיעיני אם "במשך שבע השנים האחרונות התקבלה על מבקש הבקשה רישיון נשק לפחות ידיעה אחת באחד מן הנושאים הבאים: סחר בנשק ואמל"ח, עבירות בטחון, סד"צ לאומני, אלימות, סחר בסמים ועבירות מין". אציין שהחומר שהוצג לעיוני עומד בתבחין זה. בא כוח העותר הוסיף וטען במהלך הדיון ובהמשך לכך, שעדיין לא ניתן היה להסתמך על המידע המודיעיני האמור, שכן היה צורך להיוועץ "עם גורמי אמ"ן במטא"ר". באת כוח המשיב הודיעה לבית המשפט בהמשך לכך שזוהי ההתייעצות שהייתה, וזהו ההליך שהיה, כאשר ההחלטה בעניינו של העותר התקבלה בהתייעצות עם קצין המודיעין ביחידת האבטחה, שזהו הגורם הרלבנטי לפי הנוהל. לא מצאתי שבטענות העותר שבאו בעניין זה רק במהלך הדיון, יש כדי לסתור את חזקת התקינות של מעשה המינהל בנסיבות אלה. נכון הדבר שרק במהלך הדיון התחוור לעותר על פי איזה תבחין התקבלה ההחלטה בעניינו; אולם בעתירה עצמה נטענה מלכתחילה טענה כוללת ביותר בנדון (בשאלת העמידה בתבחינים) וזאת הגם שהעותר ידע על סוגיית התבחינים לפי טענתו שלו כבר מן התשובות לשתי העתירות הקודמות. משמעות הדבר היא שטענה בעניין אי עמידה בתבחינים הייתה צריכה להיות טענה מפורטת; והיא גם הייתה זוכה בהתאם לכך לתשובה מפורטת ולא במהלך הדיון עצמו בהכרח. מעבר לנדרש אוסיף, כי סוגיית ההתייעצות עם גורמי אמ"ן במטא"ר נדרשת - ולפי הנוהל - "במקרה בו קיים מידע מודיעיני בלבד נגד המבקש". אולם כעולה מהנמקת המשיבים, המידע בעניינו של העותר אינו המידע המודיעיני בלבד ונלקחו בחשבון גם ההרשעות של העותר וגם התיקים הסגורים. ועוד אוסיף, שאפילו לא עמדה החלטת המשיבים אחת לאחת בהוראות הנוהל האמור - הרי שטענה שכזו עלתה כבר כאמור לעיל לפני כב' השופטת י' צור בעתירה שהתבררה לפניה; וזכתה למענה בפסק הדין כמתואר לעיל ולפיו יש לבדוק את איכות הידיעות ואת משקלן. בבחינה זו, לא מצאתי כאמור עילה להתערבות בעמדת המשיבים. ובכל הקשור לדברים שנאמרו כביכול בדיון הלא פורמלי לפני כב' השופטת י' צור בעניין המועד להגשת העתירה, הרי שככל שהדברים נאמרו - אין בהם כדי לכבול את שיקול הדעת של המשיבים בעת הזו. פסק הדין בעתירה הנזכרת ניתן ביום 20.5.2007. מאז חלפו מספר שנים כאשר ההחלטה בעניינו של העותר התקבלה סמוך לדיון שלפניי על בסיס הערכה מקצועית מחודשת ובין היתר על יסוד מידע מודיעיני עדכני. לא ניתן לומר שמדובר במקרה שבו תמונת המצב העובדתית והראייתית שעמדה לפני המשיבים - נותרה בלא שינוי בחלוף הזמן. יתר נימוקי המשיבים ובכל הקשור לטענות העותר בעניין ההיזקקות החוזרת והנשנית של ועדת הערר לאותם נימוקים - הרי שלא מצאתי ממש בטענה זו. השאלה המרכזית היא אם המשיבים רשאים להסתמך על אותו המידע אם לאו. ככל שהם רשאים להסתמך כיום על המידע - הם רשאים לעשות כן בין בהחלטה ראשונה, בין בהחלטה שניה ובין בהחלטה מאוחרת. ככל שאין הם רשאים כיום להסתמך על המידע - אין רלבנטיות לכך שהם שבים ומסתמכים עליו בהחלטות הניתנות בעניינו של העותר. בכל הקשור לעצם ההסתמכות על המידע האמור, הרי שאכן יש משמעות לחלוף הזמן, כמו גם למהותו של החומר הנוסף שעליו הסתמכו המשיבים. לחלוף הזמן - שכן התיקים הסגורים בעניינו של העותר הם מן השנים 2001, 2003 ו-2007 ובפי העותר הסברים שונים לעניין חוסר התוחלת מלכתחילה בפתיחת התיקים הללו. בין היתר, טענות העותר בעניין תיק הגניבה (של אמצעים משטרתיים) וטענות העותר שמדובר באמצעים שהיו ברשותו לצורך תפקידו כרכז בטחון - פרטי לבוש שוליים שלבסוף לא הוגש בגינה כתב אישום. עם זאת, אין בכך הסבר מספק לכל התיקים שנסגרו. ועוד יש לציין, שאכן הרשעות העותר בתיקי המס והעובדה שהוא נדון לחודשי מאסר - גם היא מתייחסת להרשעות שהאחרונה שבהן היא משנת 2007 וכאשר אין טענה שמדובר בעבירות שבפני עצמן יש בהן כדי לבוא להחלטה של אי חידוש רישיון כלי ירייה. אולם גם בשים לב לטענות אלה של העותר ביחס לתשתית עובדתית ראייתית מנהלית זו של המשיבים - עדיין אין בהן כדי מסקנה שמדובר בנתונים שהמשיבים לא היו רשאים לקחת בחשבון; ואם לא כשהם עומדים בפני עצמם - הרי שבוודאי יחד עם החומר המודיעיני המפורט לעיל. התוצאה בשל מכלול הטעמים שלעיל, מסקנתי שאין עילה להתערב בהחלטת המשיבים בנסיבות המקרה שלפניי ועמדתם שלפיה יש לדחות את בקשת העותר בהמשך לעמדת המשטרה שלפיה מתן רישיון כלי ירייה לעותר יהווה סיכון לשלום הציבור. משזו מסקנתי, איני נדרש גם לנימוק הנוסף של ועדת הערר - שלא חזר בכתב התשובה שלפניי - ולפיו ממילא העותר אינו עומד בתבחינים המזכים כיום לצורך קבלת רישיון לכלי ירייה או לחידושו. העתירה נדחית אפוא. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. החומר המודיעיני יושב לבאת כוח המשיבים במעטפה סגורה באמצעות המזכירות ועל פי נהליה. נשקרישיון נשק