תביעה ייצוגית - אי השבת יתרות זכות שנרשמות לטובת נישומים, ואשר מגיעות לנישומים בגין תשלומי חובה, על ידי המשיבה. המשיבה אינה פונה מיוזמתה לנישום על מנת ליידעו אודות יתרת הזכות, ומבצעת השבה רק אם הנישום פונה אליה. ההשבה נעשית ללא ריבית והצמדה (להלן: "בקשת האישור"). המבקש פנה למשיבה בדרישה לגילוי פרטים ומסמכים, במכתב מיום 14.5.13 (להלן: "המכתב"). המשיבה הסכימה לגילוי המסמכים שנמנו בסעיפים 1 ו-4 במכתב, אך היא מתנגדת לגילוי המבוקש בסעיפים 2 ו-3 במכתב שזה עניינם: גילוי יתרות הזכות של נישומים שהצטברו בספרי המשיבה בשל תשלומי חובה עירוניים למועדים 31.12.10, 31.12.11, 31.12.12 בליווי תצהיר אישור של משרד רואי החשבון של המשיבה. דו"ח יתרות זכות של נישומים נכון להיום, ונכון ליום הגשת בקשת האישור, בשל תשלומי חובה עירוניים. הדו"ח המבוקש יפרט את מועד רישום יתרת הזכות, סכום יתרת הזכות, סוג תשלום החובה בגינו נותרה יתרה, מספר חשבון המשלם. הדו"ח יכלול יתרת זכות ש"גילם" עולה על 60 ימים. כמו כן נדרשת המשיבה לגלות את מספר הזכאים הרשומים אצלה כבעלי יתרת זכות וסכומן הכללי של היתרות. תמצית טענות הצדדים המבקשת - המשיבה הסכימה בתשובתה לבקשה כי חובתה להשיב יתרות זכות שנצברו בגין תשלומי חובה, לנישומים, והיא טענה שהיא אכן משיבה יתרות אלה. המשיבה צרפה לתשובתה דו"חות המלמדים לטעמה על ביצוע ההשבה. המשיבה טענה כי יש מקרים בודדים בהם עקב שגגה לא הושבו יתרות הזכות. הונחה תשתית ראייתית ראשונית לקיום תנאי סעיף 8(א) בחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "חוק תובענות ייצוגיות"). המבוקש מצוי בשליטת המשיבה שכן הרישומים מצויים בספרי העירייה. המסמכים המבוקשים ניתנים להפקה בקלות במערכת הממוחשבת, כעולה מהדו"חות שצרפה המשיבה לתגובתה. אישור רואה החשבון, המבוקש, יכול להמחיש אם מדובר במקרים בודדים או בתופעה רווחת. המשיבה - המבקש לא העמיד תשתית לקיומה של עילת תביעה אישית נגד המשיבה. המבקש אינו עומד בתנאי תקנות תובענות ייצוגיות, התש"ע-2010 (להלן: "תקנות הייצוגיות") לשם קבלת צו לגילוי מסמכים. כמו כן הוא לא העמיד תשתית ראשונית לקיומם של התנאים שבסעיף 8(א) בחוק תובענות ייצוגיות. עניינו של המבקש הוא מקרה פרטני וחריג, טעות תמימה של המשיבה. המבקש לא הרים את הנטל הראשוני להוכחת קיומה של קבוצה. בקשת המבקש דורשת עיבוד והכנה של מסמכים שכלל לא מצויים בידי המשיבה. בקשת המבקש להמצאת יתרות זכות בשל תשלומי חובה בשלושה מועדים תחייב עבודה שתיארך זמן רב ותדרוש מהמשיבה הקצאת משאבים רבים. דיון ברע"א 10052/02 יפעת נ' דלק מוטורס, פ"ד נ"ז(4) 513 (2003) הכיר בית המשפט בזכותו של תובע ייצוגי לקבל צו לגילוי מסמכים של הצד שכנגד ולעיין בהם בכפוף לקיומם של שלושת התנאים הבאים: "ראשית, הזכות לעיין במסמכי הצד שכנגד ראוי שתתייחס אך ורק למסמכים שהם רלוונטיים לשלב זה של ההליך, דהיינו רק למסמכים שיש בכוחם להשליך אור על שאלת התקיימות תנאי הסף לאישורה של התובענה כייצוגית. על התובע מוטלת החובה לשכנע את בית-המשפט כי זה טיבם של המסמכים אשר גילוים מבוקש על-ידיו. שנית, כדי למנוע בקשות סרק, שכל מטרתן פגיעה בנתבע, על בית-המשפט לוודא עובר למתן צו הגילוי כי המבקש העמיד תשתית ראייתית ראשונית המלמדת על קיומה של עילה אישית כנגד הנתבע ועל סיכוי להתקיימותם של תנאי הסף לאישורה של התובענה כייצוגית. שלישית, על צו לגילוי ועיון בשלב זה יוחלו המגבלות המוטלות על צו גילוי ועיון שניתן בשלבים אחרים של הדיון" (שם, בעמ' 519). סוגיית הגילוי והעיון במסמכים עוגנה מאוחר יותר בתקנה 4(ב) בתקנות הייצוגיות שזה לשונה: "4(ב) לבית המשפט בדונו בבקשה תהיה הסמכות למתן צו לגילוי ועיון במסמכים, ובלבד שנתקיימו תנאים אלה: (1) המסמכים שגילוים נדרש נוגעים לשאלות הרלוונטיות לאישור התובענה כתובענה ייצוגית; (2) המבקש העמיד תשתית ראייתית ראשונית לגבי קיומם של התנאים הקבועים בסעיף 8(א) לחוק". ברע"א 6715/05 מחסני ערובה נעמן בע"מ נ' איזנברג (1.11.05) (להלן: "הלכת מחסני ערובה") נדרש בית המשפט להיקף חובת הגילוי, במסגרת הליכים מקדמיים בכלל, ותובענה ייצוגית בפרט וקבע: "בגדר הליך של גילוי מסמכים ניתן לחייב בעל דין לגלות מסמכים קיימים הנמצאים ברשותו או בשליטתו. במסגרת צו לגילוי מסמכים אין לחייב בעל דין להפיק או לייצר מסמכים. עם זאת, ייתכן שכאשר הפקת המסמכים טעונה השקעה של משאבים מעטים, יצווה בית המשפט על בעל דין להפיקם". בקשת המבקש נועדה לאפשר למבקש לבסס עובדת קיומה של קבוצה, וכן את קיומה של שאלה משותפת שבעובדה - קרי האם אכן קיימות בידי המשיבה יתרות זכות שאינן מוחזרות מיוזמת המשיבה. על כן לכאורה המסמכים שגילויים מבוקש נוגע לשאלות הרלבנטיות לאישור התובענה כייצוגית. עם זאת, כאמור, תנאי למתן צו הגילוי הוא שהמבקש העמיד תשתית ראשונית לקיומם של התנאים הקבועים בסעיף 8(א) בחוק תובענות ייצוגיות. אני סבורה כי כבר מטעם זה דין הבקשה להידחות. לטעמי המבקש לא הניח תשתית ראייתית ראשונית לקיומה של קבוצה ולקיומה של שאלה משותפת הדורשת הכרעה. לעניין הקבוצה - למרות שבסעיף 2 בבקשה נטען כי "המשיבה אינה עומדת במקרים רבים בחובתה להשיב תשלומי חובה שניגבו ביתר", המקרה היחיד שהובא לביסוס הבקשה הוא מקרהו של המבקש. לעניין השאלה הדורשת הכרעה, ממילא בהיעדר קבוצה אין שאלה משותפת. זאת ועוד. דין הבקשה להידחות גם לגופה. אשר לגילוי "יתרות הזכות של נישומים שהצטברו בספרי המשיבה בשל תשלומי חובה עירוניים למועדים 31.12.10, 31.12.11, 31.12.12 בליווי תצהיר אישור של משרד רואי החשבון של המשיבה". אינני סבורה כי יהיה בגילוי זה לתרום לביסוס השאלות שבמחלוקת בבקשה, שכן יתרות כאמור לא ילמדו על מועד היווצרותן ועל כן ממילא לא יוכלו ללמד אם אכן לא הוחזרו היתרות בתוך המועד הקבוע בדין (אציין כי המבקש עצמו, בעניין יתרות הזכות הפרטניות, מבקש גילוי יתרות זכות שגילם עולה על 60 יום). אשר ל"דו"ח יתרות זכות של נישומים נכון להיום, ונכון ליום הגשת בקשת האישור, בשל תשלומי חובה עירוניים. הדו"ח המבוקש יפרט את מועד רישום יתרת הזכות, סכום יתרת הזכות, סוג תשלום החובה בגינו נותרה יתרה, מספר חשבון המשלם. הדו"ח יכלול יתרת זכות ש"גילם" עולה על 60 ימים. כמו כן נדרשת המשיבה לגלות את מספר הזכאים הרשומים אצלה כבעלי יתרת זכות וסכומן הכללי של היתרות", המבקש עותר לייצור דו"חות ונראה לי כי לעניין כזה בדיוק מכוונת הלכת בעניין מחסני ערובה. סוף דבר הבקשה נדחית. ההוצאות יובאו בחשבון בסיום ההליך. תביעה ייצוגיתמיסים