החלטת הממונה בערר לפי חוק כלי היריה לבטל רשיון לנשיאת כלי יריה

החלטת הממונה בערר לפי חוק כלי היריה, לבטל רשיון לנשיאת כלי יריה שהיה בידי העותר.

רקע רלבנטי

2. על פי העתירה, העותר הוא בן 37, בעל משפחה, תושב רמלה. עיסוקו הוא בתחום השמירה. הוא עבד במספר חברות שמירה. הוא הגיש בקשה לקבלת רשיון לנשיאת כלי יריה (ארגוני) ביום 23.3.2010. משטרת ישראל העבירה את עמדתה לבקשה (ביום 10.5.2010) ולפיה אין לה התנגדות לבקשה. ביום 17.8.2011 קיבל העותר רשיון לנשיאת כלי יריה ארגוני. רשיון זה ניתן תחילה לפרק זמן של שנה אחת (עד לחודש מאי 2012). לאחר מכן הוארך הרשיון "אוטומטית" עד לחודש מאי 2015. כנזכר לעיל, ביום 14.8.2012 הוחלט על ידי המשיב 1 שרשיון נשיאת כלי היריה של העותר מבוטל. העותר הגיש השגה על החלטה זו. הממונה בערר (בהחלטה מיום 7.3.2013) הנזכרת לעיל, דחה את הערר.

ההחלטה בערר

3. בהחלטה בערר צוין שביטול רשיון כלי היריה של העותר בא בהתאם להמלצת משטרת ישראל. המלצה זו בתורה הייתה מבוססת על שני תיקים שנפתחו נגד העותר: תיק אחד מתייחס לעבירות שבוצעו לכאורה ביום 3.10.2010 ועניינו החזקת כלי יריה שלא כדין, איומים ותקיפה סתם. תיק שני מתייחס לעבירות שבוצעו לכאורה ביום 1.10.2011. עניינו עבירות לכאורה של איומים ותקיפה הגורמת חבלה של ממש. בנימוקי הערר צוין ששני התיקים תלויים ועומדים. עוד צוין שקיים חומר חסוי "הקושר אותו [את העותר, י.מ.] לעבירות של רכוש וקשר לעבריינים". צוין עוד בהחלטה, שלאחר שקילת כל השיקולים הרלבנטיים לרבות טענות העותר ורצונו לעסוק בעבודות אבטחה ושמירה, כמו גם את עמדת המשטרה וההגנה על שלום הציבור, הוחלט "להכריע את הכף, לטובת האינטרס של שלום הציבור... מעשיו ומעורבותו של העורר המפורטת לעיל מלמדים על דפוס תפקודי העלול להוות סכנה לציבור". מכאן העתירה שלפניי.

העתירה

4. בעתירה נטען, שהחלטת המשיב, כמו גם הממונה בערר, אינן סבירות ואינן מידתיות. יש להורות על ביטולן. העותר הדגיש שאין לו הרשעות קודמות. נפתחו נגדו בעבר תיקי חקירה שונים אולם כולם נסגרו. רובם ככולם נפתחו בשל התחזותו של אדם אחר לעותר והתיקים נסגרו אף מבלי שהעותר נחקר עליהם. בכל הקשור לשני התיקים הממתינים לבירור דין, שצוינו בהחלטת הממונה בערר, נטען שמדובר באירועים שחלף זמן לא מבוטל מאז שאירעו. במיוחד התיק הראשון, המתייחס לאירוע שאירע עוד לפני מתן הרשיון להחזקת כלי היריה. בשני התיקים מדובר בסכסוכים בין בני המשפחה, כאשר גרסת העותר היא שהוא לא עבר כל עבירה והתלונות שהוגשו נגדו הן תלונות שווא; בעוד שהתנהלותו באירועים השונים הייתה תקינה ובלא כל איום או שימוש בנשק (כאשר היה כבר ברשותו) ותוך שהעותר פועל דווקא להרגעת הרוחות. העותר גם הדגיש בעתירתו, את עמדת המשטרה שלא התנגדה בשעתו למתן הרשיון מלכתחילה; ועוד הוסיף והדגיש, שמדובר בנסיבות המקרה בביטול רשיון ולא בסירוב למתן רשיון מלכתחילה. הנטל שמוטל על המשיבים בנסיבות מעין אלה, במיוחד כאשר רשיונו חודש לתקופה ממושכת שעד שנת 2015 – הוא נטל כבד. בנטל זה לא עמדו המשיבים ואשר על כן מן הדין לבטל את ההחלטות שניתנו בעניינו. כך בפרט, וכך בכלל, נוכח הפגיעה הקשה בעיסוק של העותר והסתמכותו על הרשיון שניתן לו לתקופה ממושכת.

דיון והכרעה

5. לאחר שעיינתי במכלול החומר שלפניי ושמעתי את טענות ב"כ הצדדים בדיון שהתקיים ביום 9.6.2013, כמו גם בהודעות הנוספות שהגישו הצדדים לאחר הדיון, מסקנתי היא שדין העתירה להידחות. אכן, לא היה לפניי חולק על כך שבנסיבות שבהן העותר אחז כבר ברשיון לנשיאת כלי היריה; וכן משעה שמדובר ברשיון הנדרש לעותר לצורך עיסוקו כמאבטח בחברת אבטחה – הרי שמוטל על המשיבים נטל מיוחד להצדיק את ההחלטה לבטל את רשיונו (ראו בג"ץ 799/80 שללם נ' פקיד הרישוי, פ"ד לו(1) 317, 329-328 (1981); עת"מ (י-ם) 765/04 דנציגר נ' ועדת הערר (13.4.2005)). "נדרשת בחינה זהירה של הסיכון המצדיק שלילת רשיון על בסיס תשתית ראייתית מספקת" (עע"ם 5878/11 קלנטריה נ' פקיד רישוי (28.1.2013)). כך גם בשים לב לעמדת המשטרה הראשונית שכבר צוינה לעיל, ולפיה לא הייתה התנגדות של המשטרה לבקשה. ובכל זאת, מסקנתי היא שבנסיבות המקרה ועל פי החומר שהוצג לפניי, החלטות המשיבים בדבר שלילת רשיון נשיאת כלי היריה שהיה בידי העותר, כמו גם דחיית הערר שהגיש, הן החלטות סבירות שאין הן מקימות עילה להתערבות בשיקול הדעת הרחב העומד למשיבים בכגון דא (וראו למשל עת"מ(חי') 27480-01-11 קלנטיריה נ' פקיד הרישוי (3.7.2011)). אסביר:

6. תחילה יש לדייק בלוחות הזמנים הרלבנטיים, כמו גם בתשתית הראייתית. עמדת המשטרה הראשונית, שכאמור לא התנגדה לבקשה שהגיש העותר לקבלת הרשיון, הייתה מיום 10.5.2010 כאמור. במועד זה, לא נפתחו עדיין שני תיקי החקירה שעליהם בעיקר התבססה ההחלטה לשלול את הרשיון של העותר. על כך יש להוסיף, שאכן תדפיס הרישום הפלילי בעניינו של העותר (שצורף לעתירה עצמה) (ע/3) פירט שמונה תיקי חקירה באישומים שונים שנסגרו – בין מחוסר ראיות ובין באין עניין לציבור. אלא שנתון זה היה כבר קיים בעת מתן עמדת המשטרה הנזכרת לעיל, וחרף זאת לא הובעה התנגדות; וממילא נתון זה לא עמד במוקד ההחלטה לשלול את רשיונו של העותר.

7. שינוי הנסיבות, כעולה מההחלטה בערר כמו גם הטיעון הנרחב שנשמע לפניי, מקורו בעיקר באותם שני תיקי החקירה שנפתחו במסגרת אותו סכסוך משפחתי. התיק הראשון נפתח כאמור ביום 3.10.2010. במועד זה, הייתה בקשת העותר לקבלת רשיון תלויה ועומדת. עמדת המשטרה הועברה כבר; אולם ההחלטה הסופית בבקשת הרשיון טרם ניתנה. הרשיון ניתן ביום 17.8.2011. למשמעות נתון זה שעיקרו מתן הרשיון שעה שתיק החקירה הראשון כבר נפתח, נשוב להלן. תיק החקירה השני, שגם הוא קשור לאותו סכסוך במשפחה, נפתח כאמור חודש וחצי לאחר שהעותר קיבל את רשיון כלי היריה (ביום 1.10.2011).

8. בדיון שהתקיים לפניי התאפשר לבית המשפט לעיין בחומר החקירה המתייחס לשני התיקים האמורים לעיל וכן נמסרו לבית המשפט במעמד צד אחד (והכל בהסכמת ב"כ העותר) הסברים מפורטים על אודות מצב החקירה בשני התיקים מטעם הפרקליטה המלווה את התיקים (עו"ד מורן גילסטרוין). חומר החקירה עצמו חסוי בשלב זה, וטרם הוחלט אם להגיש כתב אישום נגד העותר או אחרים בגין אותם אירועים. ניתן עם זאת לציין, שאכן חומר החקירה בשני התיקים מתאר סכסוך מתמשך בתוך המשפחה שיש בו מאפיינים של אלימות נטענת וכן מסוכנות וחשש ממשי מפני אירועים נוספים של אלימות בין הנוגעים בדבר – ובכלל זה העותר. מדובר באירועים לכאוריים שאירעו לפני זמן לא רב (והשוו ודוקו עע"ם 3344/12 שופאני נ' משרד הפנים (4.4.2013) בו הוסכם על בחינה מחודשת כעבור חמש שנים מסגירת התיק); אירועים בסמיכות זמנים יחסית; וכאשר האירוע המאוחר יותר היה כאמור זמן קצר לאחר שהעותר קיבל את רשיון כלי היריה. על יסוד תשתית עובדתית זו וראיות מנהליות אלה שיכול המשיב להסתמך עליהן בכגון דא (ראו למשל עת"מ (י-ם) 475/06 סטי יעקב נ' משרד הפנים (20.11.2006)), ואפילו בהיעדר כתבי אישום או הרשעות (ומבלי כל הבעת עמדה של בית משפט זה בסוגיית האישום או אחריותו הפלילית של העותר), ניתן לקבוע שמדובר בתשתית ראייתית סבירה שהיא רלבנטית ומשמעותית בכל הקשור לסיכון בהחזקת העותר ברשיון לכלי יריה בעת הזו.

9. נשאלת השאלה, אם בתשתית עובדתית זו יש די כדי להצדיק כאמור את ביטול הרשיון שכבר ניתן ואת הפגיעה בעיסוק של העותר? תשובתי לשאלה זו היא בחיוב במובן זה שאין עילה להתערבות כאמור בהחלטת המשיבים בנסיבות המקרה. תחילה יש לציין, שהגם שבעתירה נטען בתחילה שרשיון כלי היריה של העותר חודש בחודש מאי 2012 לשלוש שנים נוספות, תוך שהשתמע מכך שהופעל שיקול דעת מחודש של המשיב בנדון, הרי שהסתבר במהלך הדיון שלא הוגשה בקשה בעניין זה והדבר נעשה אותה עת (בחודש מאי 2012) "כעניין אוטומטי". משמעות הדבר היא שאין בנמצא הערכה מחודשת של המשטרה מחודש 2012 – או של המשיבים – שבה הם סברו שיש להותיר את רשיון היריה של העותר בידיו.

10. מעבר לכך, בכל הקשור בתיק החקירה הראשון, הרי שהמלצת המשטרה נמסרה כאמור קודם לפתיחת התיק. רשיון כלי היריה ניתן אמנם לאחר מכן; אולם נטען לפניי על ידי ב"כ המשיבים שמדובר היה בטעות של המשיבים. הוסף ונטען על ידם, שדי היה באירועים המתוארים בחומר החקירה שבתיק הראשון, המתייחס לאירועים מיום 3.10.2010, כדי לסרב לבקשה לרשיון לכלי יריה. אלא שמסיבה לא ברורה, המידע האמור בעניין פתיחת תיק החקירה, לא הוביל להחלטה בשעתו שלא ליתן את הרשיון. אכן, מצב דברים זה מעורר תמיהה ומצריך הוא "בדק בית" בכל הקשור בהפעלת שיקול הדעת עובר למתן רשיון כלי יריה. אלא שחומר החקירה עצמו, הנזכר לעיל ועוצמת הסכסוך המשפחתי כמו גם מאפיינו, הם כאלה שמבססים את סבירות טענת הטעות של הרשות המינהלית. והגם שהנטל על הרשות המינהלית בטענה לשינוי החלטה עקב טעות שלה עצמה הוא גם כן נטל מיוחד, הרי שבנסיבות בהן תוצאת הטעות עלולה לגרום לציבור נזק חמור – וכזה הוא המצב בכגון דא – רשאית היא לבטל את ההחלטה או לשנותה (ראו יצחק זמיר, הסמכות המינהלית 1396 (כרך ב, 2011); דפנה ברק-ארז, משפט מינהלי 399 (כרך א', 2010)). כזה הוא המקרה שלפניי; והמשיבים עמדו בנטל הנדרש לעניין זה של שינוי החלטתם.

11. על כך יש להוסיף, את פתיחת תיק החקירה הנוסף. חומר החקירה שבו שהוצג גם הוא לעיוני (במעמד צד אחד – ובהסכמת ב"כ העותר), כאשר תשתית עובדתית מצטברת זו מניחה בסיס מספיק להחלטת המשיבים לשלול את רשיון כלי היריה של העותר. ואוסיף ואציין, על יסוד החומר שהוצג לעיוני, שזהו עיקר התשתית העובדתית המנהלית הרלבנטית, כאשר הנתונים הנוספים שאותם הזכירו המשיבים בנימוקיהם – אותו "ספק מודיעיני" בעניינו של העותר, כמו גם תיקי החקירה הנוספים (שנסגרו) – לא עמדו בלב ההחלטה. אולם בשים לב לנתונים שעולים לכאורה מחומר החקירה בשני התיקים הפתוחים ועומדים, רשאים היו המשיבים בעת הזו להביא בחשבון במסגרת נימוקיהם גם עניינים אלה.

12. העולה מן המקובץ הוא אפוא שנסיבות המקרה אינן מקימות עילה להתערבות בהחלטות המשיבים. לא מצאתי גם מקום לשנות ממסקנה זו נוכח טענת ההסתמכות של העותר על הרשיון שניתן לו. שלילת הרשיון הייתה מכאן ולהבא, והיא מבוססת על טעות במתן הרשיון מלכתחילה. חידוש הרשיון בחודש מאי 2012, נעשה כנזכר בלא בקשה של העותר (הגם שעל חידוש "אוטומטי" זה בנסיבות המקרה ונוכח עמדת המשיבים והראיות המינהליות שהוצגו ניתן גם כן לתמוה). בין מתן הרשיון (הראשוני) לעת הזו חל שינוי נסיבות והוא פתיחת תיק החקירה הנוסף. כמו כן, העותר טען שלאחר החקירה בתיק השני, כלי היריה שהיה בידיו אותה העת הוחזר לו; אולם מן החומר שהוצג לעיוני עולה שכלי היריה הופקד בידי המעסיק ולא בידי העותר עצמו, והעותר לא ביסס מצידו את טענתו להחזרת כלי היריה לידיו.

13. אכן, מדובר בפגיעה ביכולתו של העותר לעסוק בעיסוק בו עסק בשנים האחרונות (כמאבטח). אלא שבאיזון הכולל, השמירה על שלום הציבור שהועדפה על ידי המשיבים בנסיבות המקרה אינה מקימה עילה להתערבות בית משפט זה בשיקול דעתם. ויש עוד להוסיף, שכעולה מהודעה שהוגשה מטעם המשיבים לבית המשפט לאחר הדיון וקודם למתן פסק הדין, תוכל המשטרה לשקול את המלצתה מחדש "ככל שיחולו התפתחויות" כאשר העמדה הנוכחית היא כאמור שלעת הזו היות ו"מדובר בתיקי אלימות חמורים ובסכסוך משפחתי מורכב", אין מקום לשנות מן העמדה. כמו כן יצוין, שהפרקליטה המלווה את התיק הודיעה לבית המשפט במעמד הדיון, שייעשה מאמץ מיוחד להביא לסיום החקירה וזירוזה.

14. ועוד צוין בהודעה שהגישו המשיבים לאחר הדיון, שביום 27.8.2013 צפויות להיכנס לתוקפן הנחיות חדשות, שבאו בעקבות מדיניות חדשה שעניינה צמצום כלי יריה המוחזקים בידי הציבור "בעקבות אירועי ירי חריגים בעת האחרונה בהם קיפחו את חייהם אזרחים חפים מפשע". במסגרת זו נשקלת האפשרות לפעול להפקדת כלי יריה המוחזקים בידי מאבטחים ושומרים בחברות שמירה ובארגונים אחרים, במקום העיסוק. חלופה זו הועלתה גם בעת הדיון שהתקיים לפניי כאשר העותר עצמו הסכים לה (וכמשתמע מעמדת המשיבים, הם מתנגדים לה בעת הזו). אין עם זאת בפסק דיני זה, המתייחס למצב הדברים הקיים ולנהלים הקיימים, כדי למנוע מן העותר לשוב ולהגיש בקשה חדשה למשיבים על פי הנהלים החדשים – ככל שיהיו (וראו פרשת קלנטריה, לעיל); ותוך שהמשיבים יקבלו החלטה בבקשה זו על פי אותם הנהלים ושיקול דעתם אותה העת (ומבלי שאביע עמדה בנדון בשלב זה). לעת הזו, כאמור לעיל, לנוכח התשתית העובדתית שהוצגה לעיוני, דין העתירה להידחות – וכך אני מורה.

15. העתירה נדחית. בנסיבות העניין, ונוכח עמדת הרשות בעניין הטעות שנפלה במסגרת החלטותיה שלה, אין צו להוצאות.

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון