בקשה לועדה הציבורית (דיור ציבורי) להחלפת דירה בדירה גדולה יותר בשל צפיפות המגורים

הגיש בקשה להחלפת הדירה בדירה גדולה יותר, בשל צפיפות המגורים. ביום 19.5.08 אשרה הועדה הציבורית את החלפת הדירה לדירה גדולה יותר, החלטה שהתחדשה ביום 23.6.10. 2.2 באוקטובר 2010 , התפנתה הדירה הסמוכה לדירת העותר. העותר פנה למשרד השיכון על מנת לקבל זכות שכירות בדירה הסמוכה. הבקשה נדחתה על ידי משרד השיכון והועדה העליונה בטענה כי הדירה אושרה לאיכלוס זוג נכים, הם המשיבים 3,4. העותר הגיש ערעור לוועדה הציבורית אשר קבלה באופן חלקי את הערעור בהחלטה מיום 7.12.10, כדלקמן : " לדחות את הבקשה לקבלת הדירה הכוונה הצמודה לביתם ולאמץ את החלטת הועדה העליונה....זאת בכפוף להחתמת זוג העוורים על תצהיר כי כאשר תתפנה דירה אחרת בשיכון הציבורי המתאימה לזכאותם יועברו לדירה זאת והדירה הנ"ל תמסר למשפחה באם לא ימצא פתרון דיור אחר למשפחה".(להלן "ההחלטה"). 2.3 המשיבים 3,4, הוחתמו ביום 19.12.10 על תצהיר שזו לשונו - "אנו החתומים ....מסכימים בזאת שכאשר תתפנה דירה אחרת בשיכון הציבורי המתאימה לזכאותנו נעבור לדירה זו. תצהיר זה נחתם על פי החלטת ועדה ציבורית מיום 7.12.10 ותוקפה לשנה מיום ההחלטה." 2.4 ביום 13.12.10 הגיש העותר עתירה מנהלית כנגד החלטת הועדה ומשרד השיכון . העתירה נמחקה ביום 30.1.11 לאחר שהוצהר על ידי משרד השיכון : "על פי רישומי המשיב 1 העותר נמצא בראש רשימת הממתינים לקבלת דירה רחבה יותר. ככל שתתפנה דירה והעותר יהיה הממתין הראשון ברשימה באותה עת, הרי שהמשרד יפעל ליישום ההחלטה". 2.5 ביום 9.1.12 חודשה ההחלטה של ועדת האכלוס הציבורי לשנתיים נוספות. 2.6 בחודש ספטמבר 2012 התפנתה דירה (להלן "דירה אחרת") והמשיבים 3,4, נתבקשו לעבור אליה, אך סרבו. על כך נודע לעותר ממכתב המשיב מיום 6.12.12 בו הודע כי המשיבים 3,4, סרבו לעבור לדירה שהוצעה להם ותנתן להם הצעה נוספת בהתאם לנתוניהם. אם יסרבו - יפעל המשרד בהתאם לנספח עליו חתמו משיבים 3,4. למשיבים 3,4, נשלח מכתב ברוח זו מהמשיב ביום 10.10.12. 2.7 ביום 16.1.13 הגיש העותר את העתירה הנוכחית. הסתבר כי העתירה הוגשה לאחר שכבר אוכלסה הדירה האחרת על ידי צד שלישי אחר, נוכח סרובם של משיבים 3,4, לעבור אליה. האכלוס האמור ייתר את שמיעת הבקשה לצו ביניים, ונקבע דיון בעתירה עצמה. 3. טענות הצדדים 3.1 העותר טוען כי המשיב נמנע משך שנים רבות למלא את התחייבותו להעביר את משפחת העותר לדירה רחבה יותר. עוד נטען כי קיימת התחייבות של המשיב להעביר את משיבים 3,4, לדיור חליפי כשתמצא דירה כזו, ועל אף שנמצאה לא מלאו המשיבים חובתם. עוד נטען כי התנהלות המשיב 1 איננה סבירה בנסיבות. 3.2 המשיב 1 טוען לדחיית העתירה על הסף בשל שיהוי וכן בשל חוסר נקיון כפיים עקב בנייה בלתי חוקית של העותר. התברר כי בצר לו, הרחיב את דירתו ללא קבלת היתר בניה בהיקף של כ-40 מ"ר נוספים. לגופו של ענין נטען כי הנוהל של הקצאת דירה בשכירות בשיכון הציבורי הגדיר קטגוריות הזכאיות להחלפת דירה כאשר הראשונה - נכים בעלי כסא גלגלים, השניה- מצוקה בריאותית עם מגבלה פיסית תפקודית והשלישית - צפיפות דיור. נטען כי הנוהל יושם בסבירות ובמקצועיות. אי מציאת דירה רחבה יותר לא נבעה משיקולים זרים אלא נעוצה במחסור של דירות. נטען כי ההחלטה ליתן הזדמנות שניה למשיבים 3,4 לעבור לדירה מתאימה הינה סבירה נוכח נסיבותיהם האישיות והרפואיות, תוך הבהרה ברורה כי סרוב שני עלול להביא לבחינה מחדש של חוזה השכירות עמם. עוד הובהר כי הנוהל מבהיר בס' 10.5 שבו כי "סירוב לקבלת דירה" משמעו סירוב לשתי הצעות. 3.3 המשיבים 3,4 - המשיבים פרט את בעיית נכותם. המשיב 3 נעזר דרך קבע בקביים וכן סובל מליקוי ראיה עקב מחלת עיניים גנטית. המשיבה 4 סובלת אף היא מליקוי ראיה. לשניהם תעודות עוור. המשיבים טענו כי הסכמתם לעבור לדירה אחרת הוגבלה לתקופה של שנה אחת בלבד ועד ליום 7.12.11 . לכן בחלוף שנה הבינו שלא ידרשו להחליף את הדירה והשקיעו כספים בהתאמתה למגוריהם ובמזגנים. 4. דיון 4.1 חוסר נקיון כפיים - פעמיים בא נושא זה לביטוי בעתירה הנוכחית. פעם אחת בכך שהעותר בצע בניה לא חוקית שהיא כתוספת של כ-60% על הקיים, ופעם שניה בכך שענין זה לא בא לידי ביטוי בנתוני עתירתו. ראו לענין זה בגץ 609/75 מתתיהו ישראלי נ. ראש העיר תל אביב יפו 29.2.76- "רבים המקרים מספור שבהם החלטנו שלא להיזקק לעתירה המוגשת לבית- משפט זה מחמת אי-נקיון-כפיו של העותר, ובראש ובראשונה מחמת אי-נקיון-כפיים הנובע מעבירה על החוק הקשור בנשוא העתירה. כבית-משפט גבוה לצדק אין אנו פותחים את דלתותינו לפני אדם העושה דין לעצמו ועובר על החוק. היו מקרים שבהם נזקקנו לעתירה אף שענינה היה נגוע באי-חוקיות, בעיקר כאשר בעת הפניה לבית-משפט זה כיפר העותר על מעשהו הבלתי-חוקי וחדל ממנו, או מסיבה מוצדקת אחרת." וראו גם בגץ 5812/11 יצחק קלקודה נ. רשות שדות התעופה 1.2.12 - "נקיון הכפיים, קרי, מצב שבו הבא לטעון כנגד הרשות צריך שלא יהיו טענות סף שאפשר להעלותן נגדו כדי לנעול דלת בפניו, הוא יסוד מוסד במשפט המינהלי. ; ראו א' שרגא ור' שחר המשפט המינהלי - עילות הסף (תשס"ח-2008), 149-148 והאסמכתאות שם. בבג"צ 669/85 כהנא נ' יו"ר הכנסת, פ"ד מ(4) 393, 402, ציין השופט ד' לוין כלהלן: "כולי עלמא לא פליגי, כי מי שבא אל מפתנו של בית המשפט הגבוה לצדק שלא בנקיון-כפיים, בחינת היותו 'טובל ושרץ בידו', לא ייענה ויידחה על הסף, אפילו לגופם של דברים עילות עתירתו ראויות להתייחסות". ולימים אמר השופט (כתארו אז) מ' אלון בבג"ץ 400/87 כהנא נ' יו"ר הכנסת, פ"ד מא(2) 729, 741 "כלל גדול הוא בפסיקתנו, שעותר לא יעלה לבית משפט זה ולא יבוא בשעריו לבקש סעד מן הצדק, כאשר הוא ועתירתו לוקים בחוסר-נקיון-כפיים". עינינו הרואות כי עילת סף זו של חוסר נקיון כפיים מושרשת מכבר במשפטנו." העותר מציין בסיכומיו כי למשיבה 2 היה ידוע מזה שנים על הבניה האסורה ולא עשתה מאום בנדון. עוד הוא מציין כי משהותירו אותו ללא פתרון דיור הולם הוא נאלץ למצוא פתרון. עוד הוא מציין כי הבנייה המדוברת תהרס בו ברגע שימצא פתרון אחר. עם כל ההבנה למצבו של העותר, אין הוא רשאי להגיש עתירה ולבקש סעד, כשהוא נגוע בבניה לא חוקית, מה גם שהצפיפות שתיאר בעתירתו (64 מ"ר ל-9 נפשות) איננה נכונה נוכח תוספת הבניה האסורה. אני יכולה להבין את הצורך של העותר למצוא פתרונות, אך אין דרך התנהלותו מצדיקה הגשת עתירה זו. די מסיבה זו כדי לדחות את העתירה. 4.2 שיהוי - המשיב 1 טען לשיהוי בהגשת העתירה שכן הדירה החליפית הוצעה למשיבים 3,4, כבר בספטמבר 2012 ואילו העתירה הנוכחית הוגשה רק בחודש ינואר 2013. העותר ציין במהלך הדיון כי נודע לו באקראי מנציגת עמידר על עובדה זו לכן מהר ופנה למשרד השיכון אשר השיב לו במכתב מיום 6.12.12. הוצג מכתב העותר למשרד השיכון מיום 23.10.12 בו הוא מפרט כי קיימת דירה פנויה לאכלוס משיבים 3,4, והם מסרבים לעבור לדירה זו למרות שהתחייבו לכך. מכאן שכבר בסוף חודש אוקטובר ידע העותר על הבעייתיות ויש למנות את מירוץ 45 הימי ממועד זה. הפסיקה מבחינה בשלוה יסודות לשיהוי - השיהוי הסוביקטיבי, האוביקטיבי וחומרת הפגיעה בשלטון החוק. ראו לענין זה עעמ 6881/07 ברגר נ. המועצה האזורית עמק חפר 14.6.10 - "כידוע לשיהוי שלושה יסודות: השיהוי הסובייקטיבי, השיהוי האובייקטיבי וחומרת הפגיעה בשלטון החוק. בבחינת השיהוי הסובייקטיבי יבחן אופן התנהגות העותרים והשאלה האם התנהגותם זו מלמדת כי ויתרו על זכויותיהם; בבחינת השיהוי האובייקטיבי יבחן האם הייתה פגיעה באינטרסים ראויים להגנה של הרשות המנהלית או של צדדים שלישים בעקבות האיחור בהגשת העתירה וכן יבחן האם אלו שינו את מצבם לרעה כתוצאה מאיחור זה; מנגד - תבחן השאלה האם הימנעותו של בית המשפט להידרש לעתירה מחמת השיהוי בהגשתה תביא לפגיעה קשה וחמורה בחוק או בשלטון החוק [ראו: עע"ם 7142/01 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה נ' החברה להגנת הטבע פ"ד נו(3)673, 679-678 (2002); עע"ם 8723/03 עיריית הרצליה נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה חוף השרון, פ"ד נח(6)728, 735-733 (2004); עע"ם 4768/05 מרי נ' הוועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז הדרום ( 29.3.2006), פסקה 8 לפסק הדין (להלן: עניין מרי); עע"ם 8412/07 חברת מלון ומלון סוויטות אפ.אס.אר בירושלים בע"מ נ' הורן ( 4.3.2009), פסקה 26 לפסק הדין]." במועד בו הוגשה העתירה היתה כבר הדירה האחרת מאוכלסת על ידי צד שלישי כלשהו, מה שהפך את העתירה כולה לעתירה תיאורטית. 4.3 כבר כאן ניתן היה לסיים את הדיון בשל דחייה על הסף, אך מצאתי לנכון להבהיר נושא שעלה במהלך הדיון. משיבים 3,4, טענו כי התחייבותם לעבור לדירה חליפית מוצעת היתה תחומה מלכתחילה לתקופה של שנה, שהסתיימה ביום 7.12.11. טענה זו צריכה להדחות מהנימוקים המצטברים הבאים : א. החתמת המשיבים 3,4, היא פועל יוצא של החלטת ועדת האכלוס הציבורית בערעור שהוגש ואמורה לשקף את האמור בה. ועדת האכלוס הציבורית לא הגבילה את חתימת המשיבים 3,4, לתקופה של שנה אחת בלבד. נהפוך הוא. התחייבות לשנה אחת בלבד, עושה את החלטת הועדה פלסתר. ב. גם אם הועדה מגבילה את תוקף החלטתה לתקופה של שנה, או לתקופה אחרת, אין פועל יצוא מכך כי הדרישה מהמשיבים 3,4, מוגבלת לשנה אחת בלבד. ב. אין חתימת המשיבים על תצהיר יכולה לשנות את תוקף החלטת הועדה , כי החתימה על התצהיר נובעת מהחלטת הועדה. ג. למשיבים 3,4, אין כל מעמד של מכתיבי תנאים. מדובר בהחלטות בנושא הדיור הציבורי, המושפע ממכלול איזונים ושיקולים ציבוריים ושומה עליהם למלא אחר ההחלטה, ללא התחכמויות בניסוח. ד. ועדת האכלוס הציבורית חדשה ביום 9.1.12 את החלטתה מיום 7.12.10. ההחלטה מציינת במפורש כי הדירה מושא הדיון ניתנת למגורי 3,4, בכפוף לחתימתם על תצהיר בו הם מתחייבים כי כאשר תתפנה להם דירה מתאימה יועברו אליה. אם טוענים משיבים 3,4, שאינם רואים עצמם מחוייבים בתצהיר שחתמו, ומשלא נחתם תצהיר אחר, ממילא אין להם זכות מגורים בדירה, שכן הזכות למגורים ניתנה בכפוף לחתימה על תצהיר. ה. גם העובדה שמשרד השיכון פעל לפי הבנה זו, והציע למשיבים 3,4, דירה חלופית בספטמבר 2012, מלמדת כי זו הדרך היחידה לקרוא ולהבין את משמעות החלטת ועדת האכלוס הציבורית. לפיכך יש לראות את משיבים 3,4, כמחויבים למעבר לדירה חליפית המתאימה לזכאותם, מבלי לתחום התחייבות זו לתקופה של שנה אחת. 4.4 נכון להיום, אם אכן יכשירו הרשויות את הבניה הנוספת שבצע העותר, יתכן וכלל לא יעמוד בקריטריונים המזכים אותו למעבר לדירה גדולה יותר. 5. כאמור לעיל, העתירה נדחית על הסף. 6. בנסיבות הענין אין חיוב בהוצאות. מקרקעיןדייר מוגן (הגנת הדייר)