עתירה עקב סירוב משרד הפנים לתת מעמד קבע או כל מעמד אחר בישראל

עניינה של העתירה בסירובו של משרד הפנים ליתן מעמד קבע או כל מעמד אחר בישראל עיקר העובדות הצריכות לעניין 1. בשנת 1993, כשנתיים לאחר לידתה של עותרת 2, עברה משפחתה מירדן לעיר חברון. החל מיוני 2003 מתגוררת המשפחה בעיסוויה, בתחום השטח המוניציפאלי של עיריית ירושלים. בשנת 2004 הגישה עותרת 1 בקשה לרישום ילדיה במרשם האוכלוסין הישראלי. במענה לבקשתה נאמר לה כי עניינה של עותרת 2, שכאמור נולדה בירדן, מחייב הגשת בקשה עבורה לאיחוד משפחות. המועד בתור להגשת הבקשה נקבע ליום 11.6.06. במועד זה הוגשה בקשה מטעם עותרת 1 לאיחוד משפחות עבור אבי המשפחה (נספח מש/ט לכתב התשובה). ביום 22.2.07 הודיע המשיב לעותרת 1 כי הוחלט לרשום את ילדיה שנולדו בירושלים כתושבי קבע בישראל. באותו מועד התקבלה גם בקשתה לאיחוד משפחות עבור בעלה, וניתן לו רישיון ישיבה מסוג ב/1 (נספח מש/5 לעתירה). 2. מזכר מיום 26.3.07 (נספח מש/י"ב לכתב התשובה) מתעד שיחה עם עותרת 1. כותרתו: "1106/06" (מספר בקשת האחמ"ש מיוני 2006). תוכנו כדלהלן: "ביום 25.3.07 המבקשת המציאה קורות חיים עבור הבת פאטמה ללא תמונות וללא דרכון ירדני. שוחחתי עם המבקשת ומסרתי לה שעליה להמציא דרכון ירדני עבור הבת פאטמה ותמונות. רק לאחר המצאת המסמכים הללו יש לשלוח לגורמים. הבת פאטמה תקבל מעמד כמו אביה ב-1 בכפוף לגורמים". כעולה מן העתירה, השגת דרכון ירדני עבור עותרת 2 לא היה עניין של מה בכך. על פי הדין הירדני חובה על מבקש דרכון ראשון להיות נוכח אישית בירדן, על מנת שניתן יהיה לזהותו. בשל מעמדה הבלתי ברור בישראל חששה עותרת 2 לצאת מן הארץ שמא לא תורשה לשוב, והליך הוצאת הדרכון התמשך. 3. ביני לביני, ביום 27.4.07, נישאה עותרת 2 למנצור ג'אבר, תושב קבע בישראל. הסכם הנישואין נערך עוד ביום 28.12.06, בהיות עותרת 2 בת 15. 4. ביום 6.1.08 עלה בידי עותרת 2 להמציא דרכון ירדני, וניתן לה אישור על הגשתו. אישור זה מתועד על גבי טופס רשמי של המשיב, שכותרתו "אישור על הגשת בקשה". לטענת המשיב, זה גם המועד בו הגישה עותרת 2 קורות חיים, על גבי טופס המיועד לכך. יוער, כי על הטופס עצמו לא מופיע תאריך מילויו או שליחתו למשיב. אין חולק, כי בצמוד לשאלה בדבר תאריך נישואין מופיע קו אלכסוני, ממנו יכול הקורא להסיק אך זאת, שעותרת 2 אינה נשואה (במועד מילוי הטופס). בינואר 2009 הודיעו גורמי הביטחון למשיב כי אין להם הערות ביחס לבקשה. 5. ביום 16.2.09 הגישה עותרת 2 למשיב תצהיר ובו ציינה את עובדת נישואיה. בעקבותיו זומנה לשימוע ובמסגרתו אמרה כי נישאה באפריל 2007. בו ביום, נדחתה בקשתה של עותרת 1 עבור עותרת 2 לאיחוד משפחות. כותרתו של מכתב הדחייה (נספח מש/7 לעתירה) מתייחסת אף היא, כמו המסמך הקודם שצוטט לעיל, לבקשה לאיחוד משפחות שמספרה 1106/06, וזה לשונו: "בקשת איחוד המשפחות עבור בתך שבנדון נבחנה. בקשה זו הוגשה על סמך הנתונים לפיהם בתך פאטמה הינה רווקה הסמוכה לשולחנך. ביום 16.2.09 נכחתם במשרדנו ובתך הצהירה כי נשואה למר מנסור גאבר מירושלים, זאת לפני כשנה. לאור האמור לעיל, לא מצאנו מקום לאשר בקשתך לאיחוד משפחות עם בתך שבנדון, שכן הרציונאל העומד בבסיס בקשות אלו, אינו מתקיים במקרה דנן שעה שבתך נישאה והקימה תא משפחתי נפרד. לאור האמור לעיל, בקשתך לאיחוד משפחות עבור בתך שבנדון, נדחית". הליכים קודמים 6. ערר שהוגש על ההחלטה לעיל, נדחה, וכך נדחתה גם ההשגה. המשיב נימק את עמדתו בפני יו"ר ועדת ההשגה בכך שהמועד הקובע לצורך הגשת בקשה לאיחוד משפחות הוא מועד המצאת הדרכון, היינו ינואר 2008. במועד זה הייתה עותרת 2 נשואה, וכך נשמט הטעם לאיחוד משפחות. עוד טען המשיב כי הבקשה לאיחוד משפחות הכילה נתונים כוזבים בדבר מצבה האישי של עותרת 2, שהצהירה בטופס קורות החיים כי אינה נשואה, על אף שבמועד הגשתו כבר הייתה נשואה. ההשגה נדחתה ביום 24.1.11. בהחלטה נקבע כי תנאי המצאת הדרכון הוא מהותי, וכי הבקשה מוגשת בשלמותה רק עם הצגת דרכון בתוקף. מאחר שהמועד הקובע הוא מועד המצאת הדרכון, הרי שבמועד זה הייתה עותרת 2 נשואה. לנוכח קביעה זו, לא ראתה ועדת ההשגה מקום לדון בשאלה האם בעת מילוי טופס קורות חיים נמנעה עותרת 2 במפגיע מלדווח על מצבה האישי או שמא היה זה אך משום שלא נשאלה על כך. 7. על החלטת ועדת ההשגה עתרו העותרות לבית משפט זה, בעת"מ 45269-02-11. העתירה התבררה בפני כב' השופט נ' סולברג. במהלך הדיון בעתירה הביע ב"כ המשיב פקפוק בשאלת מעמדו של בעלה של עותרת 2, היינו האם הוא אכן תושב קבע בישראל אם לאו. ב"כ המשיב העיר, כי גם לשאלה זו יש משמעות, על אף שאין להסיק מכך שההחלטה הייתה שונה לו התברר כי הוא תושב קבע. בית המשפט אפשר לעותרת 2 להציג מסמכים הנוגעים לשאלת מעמדו של בעלה, ולנוכח המצאתם החליט המשיב לבחון מחדש את החלטתו. העתירה נמחקה בהסכמת בעלי הדין. ההחלטה נשוא עתירה זו 8. בשימוע שהתקיים לעותרת 2 ביום 22.8.11 אמרה כי הוסיפה להתגורר בבית הוריה במשך כשישה חודשים לאחר נישואיה. לאחר מכן, בשל החשש כי במהלך הריונה, בהיעדר מעמד, תגורש לירדן, התגוררה בבית הורי בעלה, בחברון. כעבור כשנה שבה להתגורר בירושלים עם בעלה. בסוף השימוע נאמר לעותרת 2 כי עניינה ייבחן בשנית אולם סביר להניח כי הבקשה תידחה. ואכן, ביום 24.8.11 נדחתה הבקשה. 9. במכתב הדחייה מוסבר כי עותרת 2 צורפה לבקשה לאיחוד משפחות שהוגשה עבור אב המשפחה רק לאחר שהוצג דרכון ירדני בר תוקף; כי במועד הגשת הבקשה בפועל (2008) לא צוינה עובדת נישואיה; כי גם בהשגה הראשונה לא הובאו מלוא הפרטים, ובפרט פרטיו המזהים של בעלה ופרטים הנוגעים למועד ולמקום הנישואין; כי בעלה של עותרת 2 לא ביקש לעדכן את מצבו האישי במרשם ורק לאחר הולדת בתם המשותפת הגיש בקשה לרישומה במרשם האוכלוסין; כי בעקבות הבקשה לרישום הבת הופנתה שאילתא למוסד לביטוח לאומי וממצאי החקירה העלו כי עותרת 2 ובעלה התגוררו ממועד נישואיהם בחברון, ועברו לירושלים רק במאי 2009 - עובדה העומדת בסתירה לטענתה של עותרת 2 בשימוע, כמפורט לעיל. בעקבות ממצאים אלה, יש לומר, נדחתה הבקשה לרישום בתם של עותרת 2 ובעלה במרשם האוכלוסין הישראלי, ונראה כי על החלטה זו לא הוגש כל ערר. מכל מקום, המשיב שב והגיע למסקנה כי דחיית הבקשה לאיחוד משפחות בדין יסודה, שכן עותרת 2 הקימה תא משפחתי נפרד מהוריה, בעיר חברון. המשיב הוסיף למעלה מן הצורך, כי גם אם בפברואר 2007 הייתה עותרת 2 ממלאת אחר הדרישות הפורמאליות (היינו, דרכון ירדני בר תוקף), הרי שחודשיים לאחר מכן נישאה והקימה תא משפחתי נפרד בחברון, ולפיכך גם לו הייתה מקבלת אשרת שהייה על יסוד הבקשה לאיחוד משפחות, האשרה לא הייתה מוארכת. 10. השגה שהגישו העותרות על החלטה זו נדחתה ביום 17.12.12. בהחלטתה מציינת יו"ר ועדת ההשגה כי המסגרת הנורמטיבית נותרה על כנה: המדובר בבקשה לאיחוד משפחות שהגישה תושבת קבע בישראל עבור בתה, תושבת האזור (בו התגוררה במשך כעשור עוד לפני נישואיה), בהיותה מעל גיל 14. חוזה הנישואין נערך כחצי שנה לאחר הגשת הבקשה, אולם עוד בטרם אושרה הבקשה או נבחנה (בשל היעדר דרכון). בקורות החיים שהגישה לא ציינה עותרת 2 את דבר היותה נשואה, וכך גם לא עדכנה את המשיב בעובדה זו עת הציגה את הדרכון. גם כשהתבקשה להשלים פרטים בקורות החיים, כחודשיים לפני שילדה את בתה, לא עדכנה את המשיב בעובדת נישואיה. באותו מועד וגם בעת עריכת השימוע התגוררה עותרת 2 באזור. יו"ר ועדת ההשגה קובעת כי אם קודם לכן היה ספק בשאלת ניקיון כפיה של עותרת 2, הרי שעתה ברור כי מסרה פרטים כוזבים או לפחות השמיטה פרטים רלבנטיים, במפגיע. בנסיבות אלה, ולנוכח ההלכה לפי חלה על מבקש המעמד חובה פוזיטיבית למסור מידע רלבנטי לבקשה (בג"צ 6122/11 מטושנקו נ' שר הפנים, מיום 26.12.11), נדחתה ההשגה. יו"ר ועדת ההשגה הוסיפה, כי מכל מקום, גם לו הייתה עותרת 2 מקבלת אשרת שהייה בשעתו, הרי שזו לא הייתה מוארכת בשל נישואיה והעתקת מגוריה לבית בעלה באזור. עיקר טענות הצדדים 11. העותרות טוענות, כי מעולם לא העלימו מן המשיב את דבר נישואיה של עותרת 2. עוד טוענות הן, כי הבקשה הוגשה בשנת 2006, כחלק מן הבקשה לאיחוד משפחות עבור אבי המשפחה, וזה המועד הקובע. במועד זה לא הייתה עותרת 2 נשואה והייתה סמוכה על שולחן הוריה. עוד נטען על ידן, כי החלטת המשיב אינה סבירה, שכן תוצאתה שכל יתר בני משפחתה של עותרת 2 הם בעלי מעמד חוקי בישראל, ואילו לנוכח הוראות חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), תשס"ג-2003 (להלן: חוק הוראת שעה), מנוע בעלה, שהוא תושב קבע, להגיש עבורה בקשה לאיחוד משפחות עד הגיעה לגיל 25, בעוד שלוש שנים מהיום. לכך יש להוסיף כי עותרת 2 אף אינה רשומה במרשם האוכלוסין של האזור ואין בידה תעודת זהות של האזור, אלא דרכון ירדני בלבד. 12. המשיב טוען כי דין העתירה להידחות מן הטעמים המפורטים בהחלטה שביסוד העתירה. דיון והכרעה 13. לנוכח המסקנה אליה הגעתי, ולפיה דין העתירה להידחות מן הטעם שעותרת 2 העתיקה, עם נישואיה, את מרכז חייה לחברון, הרי שהשאלות הנוגעות למועד הגשת הבקשה ולניקיון כפיהן של העותרות איבדו מחשיבותן. עם זאת לא אמנע עצמי מלדון בהן, בטרם אפרט את התשתית להכרעתי. 14. טענת המשיב כי מועד הגשת הבקשה הוא 2008 אינה מקובלת עליי. ראינו לעיל, כי מן המסמכים השונים הקיימים בתיק עולה, כי התייחסותו של המשיב לבקשה לאיחוד משפחות עבור עותרת 2 הייתה כל העת במסגרת הבקשה שהוגשה בשנת 2006 (בקשה שמספרה 1106/06). הצגת הדרכון הירדני בשנת 2008 לא הביאה את המשיב לפתיחת תיק חדש עבור בקשה חדשה, ולא נדרש תשלום אגרה נוספת, מעבר לזו ששולמה בשנת 2006. לכך יש להוסיף, כי מן המזכר מיום 26.3.07 (נספח מש/י"ב לכתב התשובה) עולה, כי יום קודם לכן המציאה עותרת 1 קורות חיים עבור בתה, עותרת 2. אכן, סיום הטיפול בבקשה הוקפא עד להמצאת הדרכון הירדני. אולם הראיות המפורטות לעיל מלמדות כי הבקשה נפתחה בשנת 2006 והוחל הטיפול בה, לרבות בחינת המסמכים שהגישה עותרת 1 לשם ביסוסה. באותו מזכר אף מופיעה הערה לפיה עותרת 2 תקבל רישיון ישיבה מסוג ב/1, כמו אביה, בכפוף לעמדת ה"גורמים". גם הערה זו מלמדת כי למעשה כל שנותר הוא להמתין לדרכון על מנת להעביר את הבקשה לקבלת עמדת גורמי הביטחון, וכי בכפוף לעמדה זו נתקבלה החלטה עקרונית. לא למותר להוסיף, כי נראה שגם ב"כ המשיב עצמו סבור שטענתו לעניין המועד הקובע אינה יכולה להכריע, וכפי שאמר במהלך הדיון: "לו זה היה העניין היחיד אני מניח שהיו מוצאים לזה פתרון" (פרוטוקול מיום 9.5.13, עמ' 5 ש' 25 - 26). 15. ומכאן לשאלה הבאה, היא שאלת ניקיון כפיהן של העותרות. בעת שהוגשה הבקשה, היינו בשנת 2006, לא הייתה עותרת 2 נשואה. מן המזכר מש/י"ב, הנושא תאריך 26.3.07 עולה, כי יום קודם לכן המציאה עותרת 1 קורות חיים עבור עותרת 2. המשיב טוען, כפי שראינו לעיל, כי קורות החיים צורפו לדרכון הירדני, היינו בינואר 2008. אלא שעל טופס קורות החיים אין מופיע תאריך, ובידינו אינדיקציה העולה ממסמכי המשיב דווקא, לפיה קורות החיים הומצאו לעיונו עוד במרץ 2007. לכך יש להוסיף, כי על גבי אישור הצגת הדרכון מיום 6.1.08 (מש/י"ג) מתועדת אך ורק המצאת הדרכון ולא נאמר בו דבר על צירוף טופס קורות חיים בנוסף. אף לא הוצג בפניי טופס נוסף של קורות חיים, או של השלמת פרטים מקורות החיים, שהוגש במועד מאוחר לנישואין. בנסיבות אלה אני סבורה כי יש להניח לטובת עותרת 2 כי המועד (היחיד) בו מלאה את טופס קורות החיים הוא מרץ 2007. במועד זה הייתה עותרת 2 מאורסת לבעלה, אולם נישואיה התקיימו כחודש לאחר מכן. נתון נוסף בר חשיבות בעיני הוא העובדה שביום 16.2.09 פנתה עותרת 2 למשיב והגישה תצהיר בדבר נישואיה. הפנייה הייתה מיוזמתה, ומכל מקום לא נטען אחרת על ידי המשיב. צירוף נסיבות זה מוביל אותי למסקנה כי אין לייחס להתנהלותן של העותרות חוסר תום לב. 16. נותרה לבירור השאלה האחרונה, והיא השלכת עצם הנישואין והמעבר לאזור בעקבותיהם. על פי ממצאי המוסד לביטוח לאומי, החל מנישואיהם ועד למאי 2009, היינו תקופה של שנתיים, התגוררה עותרת 2 עם בעלה בחברון. מן העובדות המפורטות בכתב התשובה, בעלה של עותרת 2 לא עדכן את מרשם האוכלוסין הישראלי בדבר השינוי שחל במעמדו האישי וכך גם נמנע מלהעמיד לביקורת שיפוטית את ההחלטה שהתקבלה בפברואר 2010 ובמסגרתה נדחתה בקשתו לרישום הבת בנימוק שהוא לא התגורר בישראל בשנתיים שקדמו להגשת הבקשה. מטיעוני ב"כ העותרות במהלך הדיון מתברר, כי בינתיים נולדו לבני הזוג שני ילדים נוספים, ושלושת הילדים קיבלו מעמד של תושבי קבע אך לאחרונה, לאחר שהמשיב הגיע למסקנה שמרכז החיים שלהם, החל משנת 2009, הוא בירושלים. נתונים אלה מלמדים, כי העותרת העתיקה את מרכז חייה לאזור, וחזרה לתחומי מדינת ישראל בעבור שנתיים, במאי 2009, כשלושה חודשים לאחר שהבקשה לאיחוד משפחות נדחתה. מכאן, שהטענה שאין לייחס לה העתקת מרכז חיים לאזור, שכן נאלצה לעשות זאת אך בשל החשש שתגורש מישראל בעת הריונה אינה יכולה לעמוד. והלא החשש שהיה קיים בטרם הוחלט סופית בבקשה לאיחוד משפחות אך התגבר לאחר שנדחתה הבקשה. 17. בנסיבות אלה, נשמט הטעם ההומינטארי שעמד ביסוד הבקשה המקורית, שהרי עותרת 2 הקימה את מרכז חייה באזור, מחוץ לגבולות ישראל. ואם כך הוא, חוזר למקומו חוק הוראת שעה על תכליתו, ובקשה לאיחוד משפחות יוכל בעלה של עותרת 2 להגיש עבורה רק עם הגיעה לגיל 25, כהוראת סעיף 3(2) החוק האמור. העתירה נדחית.תושב קבע / מעמד קבעמשרד הפנים