עתירה לביטול החלטת עירית תל אביב לפיה, הועברו בדיעבד, יחידות שומה על שמה של העותרת (להלן: "ההחלטה") ולביטול דרישות התשלום שנשלחו בעקבותיה. העתירה מתייחסת לחיוב ארנונה של בניין משרדים ברחוב הצפירה 17, תל-אביב (להלן: "הנכס ו/או הבניין"). חברת חן ראד ניהול נכסים בע"מ (להלן: "חן ראד") נרשמה בעבר כמחזיקה בנכס מכוח מסמכים שהומצאו למשיבה לפיהם היא ניהלה והשכירה את הנכס עבור הבעלים (למעט באותם חשבונות לגביהם נמסרה הודעה על קיומם של שוכרים אחרים). בשלב מסוים החליטה המשיבה לרשום את בעלי הנכסים כמחזיקים. בעלי הנכס הגישו השגה על כך וערר שנדחו, וכן עתירה מס' 260/09 לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל-אביב על החלטת ועדת הערר שהתקבלה. במהלך ניהול ההליך בבית המשפט נודע למשיבה כי במסגרת תיק הפירוק של חברת חן ראד הגישו בעלי הנכס בצוותא עם העותרת תגובה ובה נטענו טענות שונות מהטענות נשוא העתירה בנוגע לזהות המחזיק בנכס. בתגובה דנן נטען כי חן ראד הפסיקה את פעילותה עוד בשנת 2006. עוד נטען כי כבר בשנת 2002 הוקמה העותרת על מנת להחליף את חן ראד בניהול הנכס וכי העותרת מנהלת את הנכס במשך 8 שנים (התגובה הוגשה בשנת 2010), בעוד שחן ראד המשיכה בפעילות מצומצמת בנכס עד לשנת 2006. בסופו של יום, בית המשפט קיבל את העתירה וקבע שאין לראות את בעלי הנכס כמחזיקים. עוד נאמר כי על-פי התגובה שהוגשה בתיק הפירוק, העותרת (בתיק שבפנינו) מנהלת את הנכס משנת 2002, כך שאם המשיבה הייתה משנה את הרישום, ומחליפה את חן ראד בעותרת משנת 2002 ואילך, על סמך המידע בתיק הפש"ר, היה מקום לבחון האם מוצדק השינוי הרטרואקטיבי של הרישום דנן. לאור פסק הדין והטענות שנטענו במסגרת התגובה בתיק הפירוק החליטה המשיבה לרשום את העותרת כמחזיקה יחד עם חברת חן ראד בשנים 2002-2005, וכמחזיקה יחידה בנכס משנת 2006 ואילך, וזאת באשר ליחידות לגביהן לא נמסרה הודעה על מחזיקים אחרים. בהמשך נשלחה על כך הודעה בכתב לעותרת ואף הודעת חיוב בגין כל אחד מהחשבונות. העותרת פנתה למשיבה בבקשה לקבל פרטים נוספים על החיוב, בקשתה נענתה על-ידי המשיבה ונמסרו כל הפרטים המבוקשים. כאמור ביום 24.01.13 השיגה העותרת על החיוב והשגתה נדחתה על-ידי מנהל הארנונה. על החלטה זו של מנהל הארנונה הגישה העותרת ביום 23.05.13 ערר. וזאת לאחר הגשת העתירה נשוא הדיון שבפני בתאריך 24.01.13. טענות הצדדים: טיעוני העותרת: 1. העותרת מפעילה ומתחזקת את הנכס עבור הבעלים, ובין היתר דואגת להשכרת המשרדים שבבניין לצדדים שלישיים. העותרת עתרה כאמור לביטול הודעת המשיבה במסגרתה נודע לה על ההחלטה לצרפה בדיעבד ולראשונה כנישום נוסף ב-21 חיובי ארנונה ומים שהוציאה העירייה בעבר בגין יחידות שונות המצויות בבניין לחברה אחרת אשר נקלעה להליכי חדלות פירעון, וזאת באופן רטרואקטיבי החל משנת 2002. זאת ועוד, בתשובת מנהל הארנונה להשגה שהגישה העותרת הובהר לה כי קיימים חיובים נוספים אשר אינם מופיעים בהחלטה ואף לא נמסרו בעקבות הבקשה למתן פרטים נוספים, שהתקבלו ביום 11.12.12. 2. ב"כ העותרת טען לעניין הסמכות העניינית של בית המשפט כי ההחלטה נשוא הדיון איננה שומת ארנונה שכן היא אינה כוללת התייחסות לקובעי המס כגון סיווגים, שטחים, תקופות חיוב, מיקום היחידות (ו/או אזור המס), או סכום השומה שהעותרת נדרשה לשלם. לדבריו עסקינן בהחלטה מנהלית לכל דבר וענין, ועל אף שהיא עוסקת בענייני ארנונה לא מדובר בשומת ארנונה שעליה יש להגיש השגה, אלא בהחלטה מנהלית בעניין ארנונה שעליה ניתן להגיש עתירה מנהלית לפי סעיף 5 (1) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, תש"ס - 2000. עוד נאמר כי במסגרת תגובתה לערר טענה המשיבה, כי לוועדת הערר אין סמכות עניינית לדון בערר וביקשה לדחותו על הסף. מנגד- בעתירה זו טענה ב"כ המשיבה טענה הפוכה וסותרת, לפיה, המשיבה סבורה כי הסמכות לדון בטענות הללו מסורה לבית משפט המינהלי. 3. עוד לטענת ב"כ העותרת, יש לבטל את החלטת המשיבה, לנוכח העדר תשתית ראייתית בבסיסה. בהחלטה לא פורט היכן בדיוק מצויות אותן יחידות היסטוריות בגינן תחויב עתה העותרת, לא פורטו תקופות החיוב ולא פורטו הסכומים הנדרשים מהעותרת. פנייתה של העותרת מיום 26.11.12 לקבלת פרטים נוספים לא נענתה ובקשה חוזרת מיום 04.12.12 נענתה באופן חלקי בלבד במכתב מנהל השומה מיום 11.12.12, כאשר את הסכום המדויק העותרת אינה יודעת עד היום, לאחר שמכתב התשובה התברר לה כי החוב גבוה מ- 3 מיליון ₪ בעוד החיובים שקיבלה עומדים על כ-1 מיליון ₪. ולכן לא ברור מהי השומה המדויקת. 4. ב"כ העותרת ציין כי לאחר קבלת ההחלטה ועובר להגשת עתירה זו נפגשו נציגי העותרת עם נציגי העירייה, במטרה לקבל פרטים נוספים ועל מנת להבין מהי דרישת העירייה מהעותרת ולבחון את האפשרות להגיע להבנות עובר לפנייה לערכאות משפטיות. פגישה זו הסתיימה ללא תוצאות וללא קבלת מידע נוסף. הזמנת העותרת לפגישה לאחר הגשת העתירה נועדה, לצאת ידי חובה בלבד ואין בה כדי למלא אחר חובת השימוע בנוגע לשימוע מאוחר, הפנה ב"כ העותרת לאמור בבג"צ 3638/99 בלומנטל נ' עיריית רחובות, מיום 24.08.00). 5. זאת ועוד, יכולתה של העותרת להתגונן כיום נגד דרישת תשלום הכוללת 30 נכסים שונים, בתקופות שונות, כאשר בנכסים אלו החזיקו שוכרים שונים, ונעשו בהם שימושים שונים נפגעת בצורה קיצונית לנוכח הלאקוניות שבהחלטה שבה לא הוסבר מדוע העותרת תחשב בדיעבד לבעלת הזיקה הקרובה ביותר לנכס במשותף עם חב' חן ראד ; מדוע השיתוף ביניהן נקבע עד תחילת שנת 2006 ולא במועד אחר. יכולתה של העותרת להתגונן כיום נפגעת בצורה קיצונית גם לנוכח הזמן שחלף ממועדי החיוב הרלוונטיים ולנוכח כניסתה של חב' חן ראד להליכי פירוק. 6. גם תשובת מנהל הארנונה להשגה לא הוסיפה מידע רב שכן לא פורטו תקופות החיוב כשהן כוללות הפרדת הקרן מהחיובים נוספים כנדרש, לא צורפו מסמכים שיסבירו מדוע רשם מנהל הארנונה את חב' חן ראד כמחזיקה בנכסים בזמן אמת, לא נאמר מדוע דווקא מתחילת שנת 2006 הוחלט כי העותרת תירשם כמחזיקה יחידה, לא נאמר אילו הליכי גביה הפעילה המשיבה כנגד חב' חן ראד, לא פורט האם העירייה הגישה תביעת חוב כנגד חב' חן ראד ובאיזה סכום, וכיוצא בזאת. גם בתשובת מנהל הארנונה, מלבד התייחסות נקודתית לטעויות שמצאה העותרת בהחלטה, אין הסבר ראוי להשתת חוב של נישום אחר, הגבוה מ-3 מיליון ₪, על כתפי העותרת, ואין גם הסבר מדוע הייתה העותרת לנישום שהוא בעל הזיקה הקרובה ביותר לאותם נכסים (יחד עם חב' חן ראד או בנפרד). 7. על-ידי ההחלטה דנן, הופר עקרון ההסתמכות של העותרת על חזקת התקינות המנהלית. במשך שנים חייבה המשיבה בארנונה את העותרת בגין יחידות שונות בבניין והעותרת שילמה את הנדרש ממנה. המשיבה לא הודיעה לעותרת על חובה של חב' חן ראד קודם לכן. במעשיה ובמחדליה, לא נתנה המשיבה לעותרת כל סיבה לחשוש שיום יבוא וכל חיובי הארנונה והמים שהושתו על חן ראד יוטלו על כתפיה שלה. לאחר שהעירייה תשנה לפתע את הסטטוס שלה ותכריז עליה כנישום בארנונה בגין היחידות שפורטו בהחלטה. על העותרת לא מוטלת חובה לוודא שהמחזיק באותן יחידות שילם את חובותיו. אילו הייתה המשיבה מודיעה לעותרת כי חב' חן ראד אינה משלמת את חובותיה, אולי הייתה יכולה העותרת לדחוק בה לשלם את חובותיה. לחילופין, אילו הייתה מקבלת הודעות בזמן אמת, יכולה הייתה העותרת להגיש השגה ו/או ערר לצורך הקטנת החיובים בגין אותן יחידות. 8. זאת ועוד, לטענת ב"כ העותרת, יש לבטל את ההחלטה הנוגעת לחיוב רטרואקטיבי משום שהשתת מיסי ארנונה באופן רטרואקטיבי אינה חוקית (לעניין זה הפנה ב"כ העותרת לעעמ 4551/08 עיריית גבעת שמואל נ' חברת החשמל לישראל בע"מ). המשיבה לא חלקה על כך שמדובר בחיוב רטרואקטיבי אך טענה שמדובר בחיוב מותר. 9. לדברי ב"כ העותרת, טענת המשיבה לפיה העותרת "הודתה" במסגרת תיק הפש"ר של חב' חן ראד בכך שהחזיקה ביחידות הנזכרות בהחלטה הינה הטעיה לשמה. העותרת אכן החזיקה יחידות אחרות בבניין, אולם לא את אותן יחידות נשוא ההחלטה, ובגינן היא שילמה ארנונה. עוד ציין כי בענייננו, המשיבה ידעה והכירה היטב את העותרת במשך שנים שהרי העותרת הודיעה לה על השכרת יחידות שונות בבניין ועל חדילת החזקה בהן וכן הגישה השגות ועררים על שומות הארנונה שהוצאו לה. המשיבה ידעה על פעילותה של חב' חן ראד ועל חובותיה. המשיבה ניסתה את מזלה תחילה אצל בעלי הנכס לפני שפנתה אל העותרת. ומשלא הצליחה להעביר החיובים על שמם פנתה לעותרת. קביעת זהות הנישום לפי אפשרויות הגביה ממנו היא פסולה, וכך גם פסק בית המשפט. 10. זאת ועוד, ברע"א 187/05 נעמה נסייר נ' עיריית נצרת עלית, נקבע כי הליך הגבייה המנהלי נפתח בהפניית דרישה לנישום לשלם את חובו לרשות לפי סעיף 4 לפקודת המסים (גביה), וכי דיני ההתיישנות יחולו גם בהגנה מפני הליכי גביה מנהליים. לאור העובדה שאת הודעות דרישת התשלום שיגרה המשיבה לידי העותרת לפי סעיף 3 לפקודת המיסים (גביה) רק לאחר 11.12.12 , מתבקש בית המשפט לקבוע כי בכל מקרה, דרישות התשלום בגין תקופות המוקדמות ליום 11.12.05 מבוטלות מכוח התיישנותן. 11. לטענת ב"כ העותרת, כאשר הרשות המנהלית מבקשת לשנות מהחלטתה המוקדמת ובכך לפגוע בקניינה של העותרת, הרי שהמשיבה היא בגדר "המוציא מחברו", ועליה הראיה כי העותרת היא זו שחייבת לשלם הארנונה עבור אותן יחידות הנזכרות בהחלטה, במיוחד כאשר היה נישום אחר המחזיק בנכס במשך שנים. טיעוני המשיבה: 12. לטענת ב"כ המשיבה, הסמכות העניינית מסורה לבית המשפט זה לדון בשאלת חוקיותו של החיוב הרטרואקטיבי, אולם יתר הטענות בעתירה (כגון שאלות בנושאי: סיווג ורישום החזקה) אינן בסמכות בית המשפט לעניינים מנהליים כי אם בסמכות מנהל הארנונה בהתאם להוראות חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו - 1976 (להלן: "החוק"). במיוחד כאשר במקרה דנן עסקינן בסוגיות עובדתיות הדורשות הכרעה לאחר הבאת ראיות, העדת עדים, וקביעת ממצאים עובדתיים. 13. ב"כ המשיבה טענה כי אף התובעת סברה כי הסמכויות מסורות למנהל הארנונה, משהשיגה על החיוב בפני מנהל הארנונה, ומשנדחתה השגתה הגישה ערר על ההחלטה. משכך, יש לאפשר לוועדת הערר לדון תחילה בטענות שבתחום סמכותה, ולדון במסגרת ההליך המנהלי רק בטענות אשר אינן בסמכות מנהל הארנונה. עוד הדגישה, כי העותרת אינה יכולה לנהל שני הליכים במקביל בשתי ערכאות שונות בגין אותן הטענות ממש. 14. בתגובה לטענות העותרת לפיהן, לא נערך לה שימוע בטרם נקבעה השומה ו/או החיובים הרטרואקטיביים, ב"כ המשיבה טענה כי מנהל הארנונה אינו מחויב על-פי דין בהליך של שימוע . אלא הוא קובע חיובים בהתאם לסמכותו הסטטוטורית ועל-פי שיקול דעתו. הדרך לתקיפת שומות היא באמצעות ערר בפני ועדת הערר כאשר על החלטתה ניתן להגיש ערר לבית משפט לעניינים מנהליים. 15. ב"כ המשיבה טענה כי העותרת נרשמה כמחזיקה בנכס יחד עם חן ראד בין השנים 2002-2005 בהתאם למסמכים החדשים אשר על קיומם נודע למשיבה, כאמור, במהלך הדיון בעתירה שהוגשה על-ידי בעלי הנכס על חיובם בתשלום הארנונה ומכוח פסק הדין שניתן ב-עת"מ 260/09. לדברי ב"כ המשיבה הסברה של העותרת ולפיו, כתבי בית הדין "שהוגשו בעניינים שונים, נוסחו על ידי עורכי דין שונים, נתמכו בתצהירים של אנשים שונים והתייחסו לענייניים נקודתיים ולא נאמרו כמכלול...". איננו הסבר לגיטימי וכי הדברים המפורטים בתגובה שהוגשה בתיק הפירוק של חן ראד הינם חד משמעיים, ועניינם עובדות גרידא. העותרת אינה יכולה לטעון הטענה כי בהליכים שונים נטענו טענות עובדתיות סותרות עקב קיומם של מספר מצהירים או בשל ייצוגה על-ידי עורכי דין אחרים. 16. ב"כ המשיבה הדגישה כי אף בעתירה נשוא הדיון (בסעיפים 50-51) מודה העותרת כי ניהלה בשנים אלה יחידות בבניין. אולם נוכח סירובה לפרט אילו יחידות ליתן או מידע מדויק אחר באשר ליחידות בבניין אשר היו בניהולה, והתעקשותה להשאיר את הנושא עמום, נרשמו שתי החברות כמחזיקות יחד ולחוד בכל היחידות בבניין 17. לטענת ב"כ המשיבה כל שטוענת העותרת היא כי במשך שנים הצליחה להסתיר את המידע האמיתי באשר לזהות המחזיקים, וכיום משגילתה המשיבה את העובדות האמיתיות, היא מנועה מלפעול על פיהן, בשל אינטרס הסתמכות של העותרת על המצג המטעה שיצרה. 18. ב"כ המשיבה הודתה בפה מלא כי עסקינן בחיוב רטרואקטיבי של העותרת, אולם בחיוב רטרואקטיבי מותר לטענתה, בין היתר עקב מידע מוטעה שהועבר למשיבה ולפיו חן ראד המשיכה להיות רשומה כמחזיקה הגם שפעילותה הסתיימה בשנת 2006. רישומה של העותרת מתבסס על הודאה מפורשת של כל המעורבים בניהול הנכס, ורישומה של העותרת תואם את קביעת פסק הדין בעת"מ 260/09 הנ"ל שניתן בנוגע לרישום בעלי הנכס כמחזיקים. 19. ב"כ המשיבה טענה כי מאחר ומדובר בחיוב רטרואקטיבי מותר בכל התקופה, יש לדחות את טענת ההתיישנות שהעלתה העותרת. מכל מקום, בנסיבות המיוחדות של התיק דנן עקב מצג השווא שהציגה העותרת היא מנועה מלטעון טענת התיישנות. 20. עוד נטען כי הסתרת המידע על-ידי העותרת במשך כל השנים הביאה לדחיית מועד ההתיישנות בין מכוח סעיף 8 לחוק ההתיישנות התש"יח -1958 (התיישנות שלא מדעת) או בהתאם לסעיף 7 לחוק, שכן התנהלות כל המעורבים, לרבות העותרת עולה כדי תרמית או הונאה ובין מכוח סעיף 9 לחוק ההתיישנות, שכן האמור בתיק הפירוק משמש הודאה בקיום זכות. בנסיבות אלה, כאשר המשיבה פעלה בהתאם להודאתה המפורשת של העותרת עצמה, היא מנועה מלטעון להתיישנות, שכן ההודאה ניתנה רק ביום 23.11.10, והגיעה למשיבה לאחר מכן. 21. לעניין טענת העותרת ולפיה הודעת החיוב איננה ברורה ו/או מדויקת, ב"כ המשיבה טענה כי עסקינן בהיתממות מצד העותרת וכל מטרתה להתחמק מתשלום המס. העותרת פנתה למשיבה בבקשה לקבל פרטים נוספים על החיוב ונשלחו לה כל הפרטים הנדרשים במכתב. למעשה נמסר לה כל המידע הדרוש, והראיה לכך שעלה בידיה להגיש את ההשגה הערר והעתירה נשוא הדיון. 22. באשר לטענה לפיה המשיבה דיברה בשני קולות, מחד בתגובתה לערר טענה לחוסר סמכות של וועדת הערר לדון בטענות הללו ואילו במסגרת הדיון שבפנינו טענה כי הסמכות העניינית מסורה לוועדת הערר, טענה ב"כ המשיבה כי עמדת המשיבה לעניין חלוקת הסמכות העניינית בין מנהל הארנונה וועדת הערר לבין בית משפט לעניינים מנהליים הינה כפי שפורטה בתגובת המשיבה לעתירה נשוא הדיון. דהיינו- השאלה בנוגע לעצם הסמכות להשית חיוב רטרואקטיבי הינה בסמכות בית המשפט, ואילו יתר טענות העותרת לעניין החיוב אשר במהותן עוסקות בנושאים אשר בסמכות מנהל הארנונה בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשל"ו-1976 (להלן: "חוק הרשויות המקומיות") (כגון טענות : "איני מחזיק", "סיווג" וכו') צריכות להתברר במסגרת השגה וערר כדין. דיון והכרעה: 23. חוק הרשויות המקומיות הנ"ל קובע בסעיף 3 לחוק מהי השגה ובאילו נושאים ניתן להשיג למנהל הארנונה: "השגה (תיקון מס' 1) תשמ"ב-1981 (תיקון מס' 3) תשנ"ג-1993 3. (א) מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה: (1) הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באזור כפי שנקבע בהודעת התשלום; ... (2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השימוש בו; ... (3) הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 ו-269 לפקודת העיריות; ... ". 24. הנה כי כן, על-פי החוק טענות בנושאי: החזקה, סיווג, שטח הסיווג, השימוש בו וכו' הינן טענות שיש להשיג עליהן במסגרת השגה בפני מנהל הארנונה. גם ב- עע"ם 5640/04 מקורות מים חברת מים בע"מ נ' מועצה אזורית לכיש ואח' קבע בית המשפט כי במקרים כגון דא הסמכות ככלל מסורה למנהל הארנונה [הגם שיש מסלול חלופי המאפשר פנייה ישירה לבית המשפט על יסוד טענה לפי סעיף קטן (א)(3)]. בית המשפט הדגיש וציין כי סמכות מנהל הארנונה "מוגבלת לעניינים טכניים-עובדתיים", דוגמת המקרה שבפנינו. 25. יודגש כי העותרת בחרה בדרך של הגשת השגה למנהל הארנונה (שנדחתה) וכנגד החלטת מנהל הארנונה הגישה העותרת ערר מס' 140008722 בפני ועדת הערר. נכון למועד כתיבת שורות אלה, טרם ניתנה החלטה בערר ומן הראוי היה להמתין להחלטת ועדת הערר בטרם הוגשה עתירה זו. שהרי מה הטעם לפנות בגין אותו עניין במקביל לשתי ערכאות שונות. 26. אכן מחלוקות בנושאים של חיובים רטרואקטיביים והתיישנות הינן בסמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים ואולם בנסיבות נשוא הדיון, אין מחלוקת כי השאלות הללו כרוכות בשאלות עובדתיות שענינן הסיווג, ההחזקה. דהיינו - מי מחזיק בנכס בתקופות השונות, שהרי מדובר במספר ניכר של יחידות, סווגן בתקופות השונות וגודלן המדויק. לטענת העותרת ועל כך אין חולק, אין להתייחס אל הבניין כאל "נכס" אחד המחויב בארנונה. ויש לבחון את החיובים שהם בגין יחידות ריקות בבניין, אשר לא הושכרו לצדדים שלישיים. בגין כל יחידה קיים חשבון ארנונה נפרד, לכל יחידה יש שטח מסוים וסיווג מסוים. זאת ועוד במהלך השנים נערכו שינויים באותן יחידות, אשר חולקו או צורפו ליחידותיהם של שוכרי משרדים בבניין. לפיכך במקרה דנן לא ניתן להפריד בין הסוגיות השונות מאחר והן בנויות נדבך על נדבך. דהיינו- תחילה יש לקבוע לאחר שמיעת ראיות, ממצאים עובדתיים בשאלות השנויות המחלוקת כמפורט לעיל, ורק לאחר מכן יש לבחון את חוקיותם של החיובים הרטרואקטיביים ולדון בטענת ההתיישנות, אם עדיין תעמוד הטענה דנן לדיון לאחר קביעת הממצאים העובדתיים. מכאן גם שאין מקום ליתן עתה החלטה נפרדת אשר תהיה תיאורטית בלבד בסוגיית החיוב הרטרואקטיבי כעתירת המשיבה. שכן בית המשפט לעניינים מנהליים דן במקרים ספציפיים ולא בסוגיות תיאורטיות. היעלה על הדעת, שבית המשפט יקבע לדוגמה כי החיוב הרטרואקטיבי הינו חוקי וראוי, ובהמשך וועדת הערר תקבע כי העותרת איננה מחזיקה כלל בנכס? או לחילופין תקבע כי העותרת מחזיקה בנכס רק בשנים האחרונות כך שאין צורך כלל לדון בשאלת ההתיישנות? במקרה שלפנינו מן הראוי שוועדת הערר תקבע תחילה את הממצאים העובדתיים ורק לאחר מכן ובהתאם לממצאים שיקבעו על ידה, ניתן יהיה להגיש ערעור מנהלי או עתירה מנהלית לפי הצורך. 27. לעניין תיקון הרישום בדיעבד לאור הקביעות בעת"מ (ת"א) 260-09 יחיה מחמלי מולוק נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו ( מיום 03.11.11), יובהר כי העותרת לא הייתה צד לאותו הליך ולא ניתן לה יומה בבית המשפט. מכאן שקביעותיו ומסקנותיו של בית המשפט בעתירה הנ"ל אינן חלות עליה ואינן מחייבות אותה. לרבות האימרה בפסק הדין עליה מנסה להיבנות המשיבה, שהינה אמרת אגב בלבד. ובלשון פסק הדין: "חרף האמור לעיל, אני סבורה כי אין מקום לדחות את הערעור. הטעם לכך הוא כי לו היה המשיב מקבל את עמדת המערערות כפי שהיא עולה מהתגובה בתיק הפש"ר, מסקנתו לא היתה צריכה להיות לשנות את הרישום על ידי הוספת שמות המערערות בדיעבד. המשיב היה עשוי לשנות את הרישום על ידי ביטול רישומה של החברה כמחזיקה, או לשנותו על ידי החלפת החברה כמחזיקה בחברת מרום פאר - וזאת משנת 2002 ואילך. לו היתה העירייה נוהגת באופן זה - על סמך המידע החדש שהגיע לידיה (עמדת המערערות בתיק הפש"ר) - היה מקום לבחון האם מוצדק השינוי הרטרואקטיבי של הרישום לאור מידע זה. אולם, לא זה המצב במקרה דנן. יתכן כי העירייה תמצא לנכון לפעול באופן זה בעתיד.". 28. באמרת אגב אף ייאמר לעניין תיקון הרישום בדיעבד, כי ככלל, מוסמך מנהל הארנונה לתקן את רישומיו גם באופן רטרואקטיבי, כאשר מסתבר כי נפלה טעות ברישומים. אולם תיקון כזה צריך שייעשה רק במקרים חריגים. אם מבקש מנהל הארנונה לתקן בדיעבד את רישומיו, עליו להביא בחשבון את האינטרס של הפרט שהסתמך על רישומיו של מנהל הארנונה. בעת"מ 260-09 ציין בית המשפט את השיקולים אותם יש לשקול בטרם ישונה הרישום רטרואקטיבית: "בין יתר השיקולים שיובאו בחשבון בהקשר זה - כך נפסק, יהיה גם משך הזמן שלגביו מבוצעת התחולה הרטרואקטיבית, מידת ההסתמכות של האזרח, ומידת היעילות והצדק שבחיוב למפרע. כן יש חשיבות לשאלה האם הטעות נגרמה כתוצאה מהטעייה של האזרח (ר' ע"א 4452/00 ט. ט. טכנולוגיה מתקדמת בע"מ נ. עיריית טירת הכרמל, פ"ד נו(2) 773 (להלן: "פס"ד ט. ט. טכנולוגיה"). גם בע"א 975/97 המועצה המקומית עילבון נ. מקורות חברת מים בע"מ (פ"ד נד(2) 433), קבע בית המשפט כי קיימת אפשרות לתקן שומת ארנונה באופן רטרואקטיבי, אולם מאחר שסמכות כזו לא הוקנתה במפורש בפקודת העיריות, ידו של בית המשפט תהיה קפוצה במתן אפשרות כזו.". 29. לאור העובדה כי בעניין נשוא העתירה שבפני הוגש ערר לוועדת הערר במקביל להגשת העתירה דנא, וטרם ניתנה החלטת וועדת הערר בשאלות הנוגעות לתשתית העובדתית בענייננו, הרי שלמרות הסמכות נתונה לבית משפט לדון בנושאים כגון: חיובים רטרואקטיביים והתיישנות, לא ניתן לדון בנושאים הללו בטרם הונחה תשתית עובדתית, שיש בה כדי לשמש בסיס לדיון בשאלות הללו. כאמור, במקרה דנן אין בפני תשתית עובדתית המאפשרת דיון בנושאים הללו. כאמור, על כן מן הראוי להמתין למתן החלטה בערר ובהתאם לממצאים שיקבעו להחליט במידת הצורך האם להגיש ערעור. 30. אי לכך ולאור כל האמור לעיל, אני דוחה את העתירה. העותרת תשלם למשיבה שכר טרחת עו"ד והוצאות בסכום כולל של 15,000 ₪. הסכום דנן ישולם תוך 30 יום מהיום, ולא יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. מיסיםשומהתל אביב