העתירה לבטל את החלטה המאריכה את שלב ביצוע הכריה והחציבה בתוכנית מחצבת נדיר, באזור כחל (להלן: "מחצבת כחל") ב- 15 שנים ממועד קבלת ההחלטה, וכן לאסור על מדינת ישראל להתקשר בהסכם עם המשיבה 7 (להלן: "חברת שפיר"), או כל גוף אחר בטרם הוכנה ואושרה תכנית מפורטת. העותרים 2-9 הינם תושבי הישוב מרעית, ישוב שהתוכניות לגביו אושרו בשנת 2002, ישוב הנמצא בסמוך למחצבת כחל נשוא הדיון. בחלוף השנים התרחב הישוב ונוספו לו מעת לעת שכונות חדשות על פי תכניות עדכניות, כאשר התוכנית האחרונה שאושרה להרחבת הישוב אפשרה הקמת בתים עד בסמוך למחצבת כחל. חששם של התושבים כי המחצבה תחדש פעילותה במקום הביא להגשת עתירה זו. 2. המשיבים טענו כי יש לדחות את העתירה על הסף מחמת שיהוי, ככל שהעתירה מבקשת לתקוף את החלטת המשיבה 1 מיום 29.10.07. ולחילופין, מחמת היות העתירה מוקדמת, ככל שמבקשים למנוע התקשרות המנהל עם חברת שפיר, מאחר וטרם התבצעה כל התקשרות ביניהן. 3. הצדדים התייצבו בפני לדיון מקדמי, כאשר הדיון התמקד בטענות מקדמיות אלו, להן ראיתי לנכון להידרש בטרם אדרש לעתירה גופה. אקדים ואומר, כי לאחר שחזרתי וקראתי את טענות הצדדים בסוגיה זו, וכן שמעתי ארוכות את טענות הצדדים, אני מוצאת לנכון לדחות את העתירה על הסף, הן מחמת שיהוי, ככל שהעתירה מבקשת לתקוף את החלטת המשיבה 1, מיום 29.10.07, והן מחמת היות העתירה מוקדמת ככל שמבקשת היא לצאת כנגד התקשרות המדינה עם חברת שפיר, התקשרות שטרם באה לעולם. 4. הפן העובדתי שאינו שנוי במחלוקת - מחצבת כחל הינה מחצבה להפקת חצץ הנמצאת בסמוך לעיר ערד. מאז שנת 1993 הופעלה המחצבה ע"י חברת נדיר מחצבים (1991) בע"מ (להלן: "חברת נדיר"). חברת נדיר קידמה תכנית מתאר מקומית להסדרת פעולת המחצבה מבחינה תכנונית, והתוכנית אושרה ופורסמה למתן תוקף ביום 19.10.99, לאחר מיצוי ההליכים הנדרשים לרבות הגשת סקר סביבתי, סקר גיאולוגי, שמיעת התנגדויות וכו'. בשנת 2005 אושרה בקשת חברת נדיר להאריך את תקופת ההרשאה לכריה במחצבה ופטור ממכרז לחמש שנים נוספות. אולם, בשל קשיים אליהם נקלעה חברת נדיר מונה לה, בספטמבר 2005, כונס נכסים. כונס הנכסים ניהל מו"מ עם חברת שפיר למכירת זכויות החציבה במחצבה, ושפיר הודיעה למינהל כי השלימה את ניהול מו"מ ורכישת זכויותיה של נדיר במחצבה, אך התנתה את ביצוע העסקה בקבלת אישור המינהל להארכת תקופת ההרשאה לחציבה. ביום 3.1.07 החליט המינהל להקצות את מחצבת כחל לחברת שפיר בפטור במכרז, לאור קיומן של נסיבות מיוחדות ונדירות, וההקצאה ניתנה עד תום שנת 2013, כשההארכה הותנתה, בין היתר, בהארכת תוקף התוכנית. ביום 29.8.07 הוגשה עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, ע"י חברת אבן וסיד, בה תקפה את החלטת וועדת פטור. בית המשפט המחוזי קבע כי החלטת וועדת הפטור ניתנה כדין, ואולם, תקופת ההרשאה לחברת שפיר תוגבל עד לשנת 2013. על החלטת בית המשפט המחוזי הוגשו ערעורים הדדים לבית המשפט העליון, וביום 13.9.10 קבע בית המשפט העליון כי תקופת ההרשאה לחברת שפיר תעמוד על חמש שנים ממועד מתן פסק הדין, דהיינו, עד ליום 13.9.15, בכפוף להארכת תכנית המתאר החלה על המקום. ביום 29.10.07 דנה המשיבה 1 לבקשת שפיר להאריך את שלב ביצוע החציבה והכרייה ב- 15 שנה. לאחר שנשמעו עמדות נציגי המינהל והמפקח על המכרות, ניתנה החלטה לפיה קיבלה הוועדה את הבקשה והאריכה את תוקף התוכנית ב- 15 שנים ממועד קבלת ההחלטה. בחודש פברואר 2011 הגישו העותרים עתירה מנהלית בבית המשפט לעניינים מנהלים בבאר שבע (עת"מ 26216-02-11) במסגרתה ביקשו לאסור על המינהל להתקשר בהסכם עם חברת שפיר, בטרם הוארך תוקף התוכנית, ובטרם הוכנה תכנית מפורטת לפי תכנית תמ"א 14, לרבות הכנת תסקיר השפעה על הסביבה ומסמכים סביבתיים נוספים. לעתירתם צירפו העותרים את מכתבו של הממונה על מחוז הדרום במשרד הפנים, מיום 9.11.10, בו נרשם, בין היתר: "הוועדה המחוזית בישיבתה מיום 27.10.07 האריכה את השלביות בתוכנית ל- 15 שנים נוספות ( מ-2007)". במסגרת תגובה מקדמית שהוגשה מטעם המדינה באותה עתירה נטען, בין היתר, כי המדובר בעתירה מוקדמת מאחר והסכם בין המינהל לבין חברת שפיר טרם התגבש. העותרים, בדיון שהתקיים בפני כב' הנשיא אלון, קיבלו את המלצת בית המשפט ומחקו את העתירה. בראשית יולי 2011 הגישו העותרים עתירה לבג"צ במסגרתה ביקשו למנוע את התקשרות המינהל עם חברת שפיר להפעלת המחצבה, וכן טענו כנגד ההחלטה של הוועדה המחוזית לתכנון ובניה מיום 29.10.07, החלטה אותה הם מבקשים לתקוף בעתירה זו. העתירה לבית המשפט העליון נמחקה מחוסר סמכות עניינית והוגשה במתכונת דומה לבית משפט זה, זו העתירה העומדת בפני. 8. נמצא אפוא, כי אין חולק שהעותרים מבקשים לתקוף החלטה של הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, שהתקבלה ביום 29.10.07, לפיה הוארך שלב ביצוע החציבה והכרייה ל- 15 שנה, דהיינו, עד לשנת 2022. עתירה זו נגועה בשיהוי ניכר. תקנה 3 לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהלים (סדרי דין), תשס"א - 2000, קובעת כי המועד להגשת עתירה הוא: "...בלא שיהוי, לפי נסיבות העניין, ולא יאוחר מ- 45 ימים מיום שההחלטה פורסמה כדין או מיום שהעותר קיבל הודעה עליה או מיום שנודע לעותר עליה לפי המוקדם". בהתאם להלכה הפסוקה (ראה עע"ם 8412/07 חברת מלון סוויטות אפ.אס.אר בירושלים בע"מ נ' שימי הורן) קיימים שלושה תנאים מצטברים לדחיה של עתירה בשל קיומו של שיהוי: "הראשון, האם ניתן להסיק מהתנהגותו של העותר כי לנוכח חלוף הזמן הוא החליט לוותר על זכותו לפנות לערכאות, הוא השיהוי הסובייקטיבי. השני, מה היא המשמעות האופרטיבית של דחיית טענת השיהוי והאם כתוצאה מכך עלולים להיפגע אינטרסים של הרשות או של צדדים שלישיים, הוא היסוד האובייקטיבי. השלישי, הינו חריג מן המקרים בהם מתקיימים שני היסודות הנ"ל, ובמסגרתו נבחנת השאלה האם במידה ותתקבל טענת השיהוי ובית המשפט ימנע מלדון בעתירה לגופה, עלולים להיפגע עקרונות היסוד של שלטון החוק". העותרים טענו כי לא ידעו על החלטת הארכת שלב הכרייה והחציבה במועד שניתנה, וכי לראשונה קיבלו עותק מפרוטוקול הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, מיום 29.10.07, רק לקראת הדיון שהתקיים בפני כב' הנשיא אלון במסגרת עת"מ 26216-02-11. אולם, עיון במסמכים שצורפו לעתירה (נספח 10) מלמד כי ביום 9.11.10 נשלח אל העותרים מכתב מהממונה על המחוז בו נרשם מפורשות כי הוועדה המחוזית, בישיבתה מיום 27.10.07, האריכה את השלביות בתוכנית ל- 15 שנים נוספות. די במכתב זה כדי לבסס, בפן הסובייקטיבי, את דבר הידיעה של העותרים אודות ההחלטה האמורה, ויש לדחות טענתם כי רק עם קבלת הפרוטוקול של הישיבה נחשפו לתוכן ההחלטה. תמצית ההחלטה הועברה לידיעתם, כאמור, כבר ביום 9.11.10. טענת העותרים בדבר דקויות לשוניות כאלה ואחרות, קרי, האם הוארך תוקף התוכנית או האם הוארכה השלביות בתוכנית, אין בהן כדי להעלות או להוריד לעניין מהות ההחלטה גופה, אותה מבקשים כיום העותרים לתקוף. העותרים ידעו על ההחלטה לכל המאוחר ביום 9.11.10, ולא עשו דבר בנדון. עתירתם לבית המשפט העליון נעשתה רק 8 חודשים לאחר מכן, ביום 3.7.11. כאשר בין לבין הוגשה עתירה אחרת לבית המשפט לעניינים מנהלים בבאר שבע, במסגרתה תקפו אפשרות קשירת הסכם בין המינהל לבין שפיר מבלי להתייחס למישור התכנוני, דהיינו להחלטת המשיבה 1 מיום 9.11.10. במישור האובייקטיבי, יש לקחת בחשבון את הנזקים שנגרמים לשפיר אשר נאלצת לעכב תחילת עבודות במחצבה בשל העתירות המוגשות על ידי העותרים מחשש להשקעת משאבים שיאבדו. מעבר לנדרש, אינני סבורה כי דחיית העתירה תביא לפגיעה חמורה בעקרונות שלטון החוק, וזאת לנוכח השיהוי הניכר בנסיבות דנן, שיהוי הנוגע להחלטה שהתקבלה לפני למעלה מ- 4 שנים, החלטה שהתקבלה על פי מצב נתון שהיה ידוע לוועדה באותה עת. כפי שצויין לעיל, העותרים הינם תושבי הישוב מרעית, ישוב שהתוכניות לגביו אושרו בשנת 2002, ישוב הנמצא בסמוך למחצבת כחל. בחלוף השנים התרחב הישוב ונוספו לו מעת לעת שכונות חדשות על פי תכניות עדכניות, כאשר התוכנית האחרונה שאושרה להרחבת אחת השכונות הינה משנת 2011, וקיימת תכנית נוספת להרחבת שכונה נוספת שהופקדה בשנת 2012. נמצא אפוא כי השאלה האם יש לפעילות המחצבה השלכה על אותן שכונות בישוב, הינה שאלה שמקבלת תשובות אחרות לאורך סרגל הזמן. ההחלטה שהתקבלה בשנת 2007 נבחנה על פי המצב הנתון שהיה קיים בשנת 2007 ולא על פי המצב כיום. ככל שהשתנו הנסיבות מאז ועד היום, אין בהן כדי להשליך על החלטת הוועדה שהתקבלה אז, בשנת 2007, וככל שמבקשים העותרים לשנות את אותה החלטה, על בסיס מצב כיום, עליהם למצות זכויותיהם בדרך אחרת. בהינתן כל האמור לעיל, לא נותר לי אלא לדחות על הסף את העתירה מחמת שיהוי, ככל שיש בה כדי לתקוף את החלטת המשיבה 1 משנת 2007. 9. עתירה זו נדחית על הסף גם בהקשר לסעד החלופי המבוקש, במסגרתו מבקשים העותרים לתקוף הסכם שטרם בא לעולם, מחמת היות העתירה מוקדמת. אין חולק בין הצדדים שלא נחתם עד היום כל הסכם בין המדינה לבין חברת שפיר להקצאת מקרקעי מחצבה כחל, וכשם שחזרו בהם העותרים מעתירתם הקודמת, שהתבררה בפני כב' הנשיא אלון (במסגרת עת"מ 26216-02-11), במסגרתה התבקש סעד זהה, מחמת היותה מוקדמת, כך בהעדר שינוי נסיבות יש למחוק העתירה על הסף גם כעת, ככל שהיא מתייחסת להסכם שטרם בא לעולם. 10. מעבר לנדרש, אמליץ למדינה, כי ככל שתקדם חתימת הסכם עם חברת שפיר, תקדים ותזמין תסקיר מלא של השפעת המחצבה על הסביבה, אשר יבחן את המצב העדכני של השטח לאור הרחבת הישוב, כפי שנעשתה במהלך השנים מאז אישור התוכנית ב2007 ועד היום. בהינתן האמור, העתירה נדחית על הסף. העותרים יישאו בהוצאות המשיבים בסך של 10,000 ₪. כרייה וחציבה