נדחתה בקשת העותרת למתן רישיון לשנת לימודים - פיקוח על בתי ספר

נדחתה בקשת העותרת למתן רישיון לשנת לימודים ועל החלטה זו הגישה העותרת (ביום 20.02.13) עתירה מנהלית (שכונתה על ידה "בקשה למתן צו מניעה"). בגדר העתירה ביקשה העותרת "לתת צו מניעה כנגד החלטת צו הסגירה", ולחלופין - "להשהות את הצו עד לאחר קיום דיון בערר שהגישה בפני ועדת הערר שעל פי חוק הפיקוח על בתי ספר, תשכ"ט-1969". בד בבד, הגישה העותרת בקשה למתן צו ביניים למניעת ביצועו של הצו לסגירתו של בית הספר עד למתן פסק דין בעתירה או עד להחלטה אחרת של בית המשפט. לאחר שהתקיים בפניי דיון בבקשה למתן צו ביניים, ניתנה ביום 21.03.13 החלטתי, במסגרתה הוריתי על עיכוב ביצוע צו הסגירה עד למתן החלטתה של ועדת הערר בעררה של המבקשת. כן הוריתי כי בא כוח העותרת ימסור הודעת עדכון בתוך 48 שעות מהמצאת החלטת ועדת הערר לידיו, ובהתאם לכך אחליט באשר להמשך ההליכים בתיק. ביום 14.07.13 הודיעה המשיבה כי ועדת הערר דחתה באותו יום את עררה של העותרת. משכך ביקשה המשיבה לבטל את החלטתי מיום 21.03.13, בגדרה הוריתי על עיכוב ביצוע צו הסגירה, וכן ביקשה לקבוע כי הצו עומד בעינו. במסגרת ההודעה הפנתה המשיבה לקביעת ועדת הערר לפיה "בנסיבות אלו, אנו סבורים כי צדק המשיב [משרד החינוך] עת החליט שלא ליתן לעוררת רישיון לשנה"ל תשע"ג" (עמוד 14 להחלטת ועדת הערר). בתגובה להודעת המשיבה ובקשתה, טענה העותרת כי ההודעה אינה עולה בקנה אחד עם הכתוב בהחלטת ועדת הערר, בהפנותה לסיפא שבפסקה החותמת את ההחלטה (כפי שהודגשה על ידי במובאה דלהלן): "לצד האמור נוסיף, כי התרשמנו מכוונותיה הטובות של העוררת בכל הנוגע לבית הספר ולטובת הילדים. כן התרשמנו מהצהרותיה של העוררת, כי בכוונתה להפיק לקחים מהעבר ולתקן את הדרוש תיקון. ואכן, בסוף שנה"ל תשע"ג מונה מנהל בית ספר בעל הכשרה מתאימה והוצג האישור הנדרש בנוגע להיתר הבניה. בכך לא די כאמור, על העוררת יהיה להראות כי היא מבצעת מעקב ובקרה אפקטיביים על השעות ועל אופן הלימוד של הילדים וכי אלו לומדים את הנדרש בהתאם לתוכנית הליבה. הצהרות העוררת בהקשר זה יבחנו בעת בדיקת הבקשה לרישיון לשנה"ל תשע"ד" (עמוד 16 להחלטה ועדת הערר). לטענת העותרת, פשיטא שאי אפשר לבצע מעקב ובקרה כאשר בית הספר סגור והילדים בבתיהם. העותרת הוסיפה עוד כי ועדת הערר דחתה ופסלה את כל 27 הסעיפים בעטיים נדחתה הבקשה למתן רישיון לבית הספר לשנת הלימודים תשע"ג, למעט שלוש נקודות: היתר הבניה, מינוי מנהל במשרה מלאה והמעקב והבקרה אחר אופן הלימוד של הילדים. שתי הנקודות הראשונות נפתרו, ולגבי האחרונה קבעה הוועדה כי יש לבחון כיצד מיישמת העותרת את תיקון הליקוי. לבסוף מציינת העותרת, כי שנת הלימודים תשע"ג הסתיימה זה מכבר ולשנת הלימודים תשע"ד ממילא הוגשה בקשה חדשה "התואמת את העובדה שבית הספר עובר למתחם חדש". לגישתה, אף מטעמים אלה - חלוף שנת הלימודים והמעבר למקום חדש - פקע צו הסגירה שהוצא ביחס לקיומו של בית הספר במתחם בית הספר החקלאי ברנקו וייס בפרדס חנה. בנסיבות אלה, סבורה העותרת, שמתייתר הדיון בעתירה. העותרת הוסיפה כי אם המשיבה תתמיד בבקשתה לקיום צו הסגירה, הרי שבית משפט זה מוסמך לקבוע כי עמדת המשיבה מנוגדת להחלטת ועדת הערר, וכי ממילא צו הסגירה פקע. כך, שיש לקבל את העתירה ולחייב את המשיבה בהוצאות. לחלופין, מבקשת העותרת להורות כי צו הביניים יעמוד על כנו עד שתסתיים בדיקת הבקשה שהגישה לצורך מתן רישיון לשנת הלימודים תשע"ד. לאחר שעיינתי בהודעת המשיבה ובתגובת העותרת לה, כמו גם בהחלטת ועדת הערר, שוכנעתי כי בנסיבות העניין יש להורות על מחיקת העתירה - וכך אני מורה. אינני רואה צורך להכריע בשאלה האם צו הסגירה עומד בעינו, משום שהוא הוצא נגד בית הספר במתחם מסוים (מתחם ברנקו וייס). עתה משהועבר בית הספר למתחם אחר, והוגשה בקשת רישיון חדשה לשנת הלימודים תשע"ד, אינני מוצא כל נפקות לשאלה האם צו הסגירה קיים אם לאו. ואחרון - דבריה של ועדת הערר בסיפא של הפסקה החותמת את החלטתה בעניין בדיקת בקשתה של העותרת למתן רישיון להפעלת בית ספר בשנת הלימודים תשע"ד: "על העוררת יהיה להראות כי היא מבצעת מעקב ובקרה אפקטיביים על השעות ועל אופן הלימוד של הילדים וכי אלו לומדים את הנדרש בהתאם לתוכנית הליבה. הצהרות העוררת בהקשר זה יבחנו בעת בדיקת הבקשה לרישיון לשנה"ל תשע"ד" (עמוד 16 להחלטה ועדת הערר). בהקשר לדברים אלה מבקש אני להעיר, כי אכן קיים קושי מובנה במקרים כגון דא בהם מתן הרישיון מותנה בקיומם של תנאים, אשר מעצם טיבם מחייבים הפעלתו של בית ספר, בטרם ניתן לו רישיון. דומה, כי פתרון אפשרי לכך הוא מתן היתר זמני בהתקיים כל התנאים הנדרשים לשם מתן רישיון קבוע (כגון: היתר בנייה ומינויו של מנהל בעל הכשרה מתאימה), פרט לאותם תנאים שבחינתם מותנית בהפעלתו של בית הספר הלכה למעשה (למשל, פיקוח ובקרה על אופן הלימוד של התלמידים). דוגמה לפתרון מעין זה היא מתן היתר זמני שהונהג במסגרת תיקון מס' 15 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח-1968 (ס"ח 1684, בעמ' 329; להלן - חוק רישוי עסקים). על תכלית התיקון ניתן ללמוד מדברי ההסבר להצעת החוק שקדמה לו: "רשות הרישוי ונותני האישור נמנעים כיום מלתת רישיון לעסק במהלך החודשים הראשונים לפעילותו קודם שיבחנו את אופן ניהולו בפועל. מוצע לאפשר לרשות הרישוי לתת היתר זמני להפעלת עסק טעון רישוי, לפני מתן רישיון קבוע להפעלת העסק, ולאפשר לאדם לעסוק בעסק טעון רישוי אם יש בידו היתר זמני ובהתאם לתנאיו, וזאת גם אם טרם קיבל רישיון לפי החוק... האפשרות לתת היתר זמני להפעלת העסק תוך קביעת תנאים בהיתר, תמנע את המצב האמור שבו פועלים עסקים ללא רישיון במהלך החודשים הראשונים לפעולתם" (הצעת חוק רישוי עסקים (תיקון מס' 15), התשנ"ח - 1997, ה"ח 2648, בעמ' 2). לטעמי, מתן היתר זמני, בדומה למתווה שנקבע בחוק רישוי עסקים, עשוי להוות פתרון הולם ויעיל לקושי המובנה בהליך רישוי של בתי ספר שרישיונם מותנה בפעילותם הלכה למעשה. כך, מחד, בתי ספר אלה יוכלו לפעול כחוק עם תחילת פעילותם בקבלם היתר זמני ממשרד החינוך, ומאידך, יקוצר באופן משמעותי הליך מתן הרישיון הקבוע, באשר יתמקד אך בתנאים שניתן לבחון את קיומם רק לאחר שהחלה פעילותם של בתי הספר. מכל מקום, לא נותר לי אלא לקוות כי משרד החינוך והמחוקק יידרשו בהקדם לסוגיה זו ויתנו לה מענה ראוי. סיכומו של דבר: העתירה נמחקת. בנסיבות העניין לא ראיתי ליתן צו להוצאות. דיני חינוךרישיון / היתר להפעלת בית ספרפיקוח על בתי ספרבית ספר