עתירת אדם ממוצא ניגרי לתת לו מעמד פליט עפ"י אמנת הפליטים

עתירת העותר ממוצא ניגרי, להורות לתן לו מעמד פליט עפ"י אמנת הפליטים והפרוטוקול הנלווה לה או לחלופין להעביר את עניינו של העותר לבחינה מחודשת וראויה לאחר ראיון מקיף שייערך עמו. לחלופין עתר שלא לגרשו עפ"י עקרון אי ההחזרה וכל זאת לאחר שבקשתו למקלט מדיני נדחתה ע"י יחידת הטיפול במבקשי מקלט של המשיב.

עובדות המקרה:


בתאריך 10.9.2010 העותר עזב את מדינתו ונכנס לישראל ביום 11.9.2010 באשרה חוקית.




במהלך חודש אוקטובר לשנת 2010 פנה העותר ליחידת הפליטים והמסתננים והגיש בקשה לקבלת מקלט מדיני בישראל. לאחר הגשת הבקשה הנפיק המשיב לעותר אשרות שהייה חוקיות שהוארכו מעת לעת.




בתאריך 14.11.10 עוכב העותר על-ידי יחידת עוז. בו ביום הוא הובא בפני הממונה לביקורת גבולות. במהלך השימוע הציג העותר אישור כי הוזמן לראיון ביום 15.11.10. בתום שמיעת הטענות, ניתן כנגד העותר צו הרחקה וצו משמורת, אך יחד עם זאת הוחלט לשחררו בכפוף לתנאים עד להחלטת ועדת הפליטים בעניינו.




בתאריך 15.11.10 נערך לעותר "ראיון זיהוי" ביחידת המסתננים, לצורך בירור זהותו וכן לצורך מילוי טופס פרטים אישיים, כך לטענת המשיבה.




בתאריך 27.11.10 נערך לעותר ראיון ביחידת ה-RSD לטיפול במבקשי מקלט, בו נשאל שוב אודות זהותו, סביבת מגוריו הנוכחית וזאת שבניגריה וכן הסיבות שבגינן עזב את ארץ מוצאו.




בתאריך 12.12.12 נשלח לעותר מכתב הדוחה את בקשתו למקלט. במכתב הדחייה הוסבר לעותר כי מהראיון שנערך עמו עלה שהבסיס לבקשתו היינו סכסוך משפחתי, שאינו מבוסס על אחד מהיסודות הקבועים באמנת הפליטים. לפיכך הוחלט לדחות בקשתו על הסף. ההחלטה ציינה כדלקמן:


"…AFTER THE DEATH OF YOUR MOTHER IN 2003, YOU HAD A PERSONAL AND FAMILY DISPUTE WITH YOUR FAMILY MEMBERS IN LAGOS...FAMILY MEMBERS THREATENED YOU WITH A SPIRITUAL ATTACK….."

ובהמשך:

"YOUR CLAIM DOES NOT INVOLVE ANY OF THE 1951 CONVENTION GROUNDS. YOU ARE NOT ELIGIBLE FOR REFUGEE STATUS…"

עוד צוין בהחלטה כי העותר לא הוכיח פחד מבוסס היטב מפני חזרה למדינת מוצאו וכלשון ההחלטה:

"…YOU DID NOT PROVE A WELL FOUNDED FEAR OF RETURN TO YOUR COUNTRY.."

מהאמור ניתן ללמוד כי יחידת ה- RSD לטיפול במבקשי מקלט, אמנם התייחסה לעקרון אי ההרחקה, למרות שהעותר אינו עומד בתנאים לקבל מקלט מדיני על-פי אמנת הפליטים משנת 1951.

טענות העותר


לטענת העותר, אמו נפטרה בשנת 2003 ומאז הוא היה מאוים על-ידי משפחת אביו, שגם הוא נפטר כשהיה העותר צעיר, וזאת עד שעזב את מדינתו.




העותר הוסיף וציין, הן במהלך הריאיון והן בעתירה, כי משפחת אביו מתנכלת לו עקב הירושה שירש בעקבות מות אמו וכי הוא פוחד לשוב למדינת מוצאו שמא יבצעו נגדו טקסי פולחן וכישוף הנקראים "JUJU".




עוד טען, כי בין התאריכים 14-18.04.13, היינו לאחר הגשת העתירה, הוא קיבל שיחה ממספר לא מזוהה בניגריה מאדם אשר לא הזדהה ואמר שירצחו אותו, לאחר מכן קיבל מסרון בו נכתב כי אחותו נלקחה בשבי, ובמידה וישוב לניגריה ירצחו אותו אלא שהעותר לא הציג כל ראיה ולו לכאורה כי דברים אלו אכן קרו ומכאן גם המשקל הנמוך שיש לטענות אלה.




עיקר טרוניית העותר הופנתה כלפי הראיון שנערך עמו בתאריך 27.11.10. העותר טען, כי הריאיון שנערך לו הינו "ראיון מקיף" כמוגדר בסעיף 5 לנוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל (להלן: "הנוהל"). מאחר וכך הרי שדחיית הבקשה על הסף מכוח סעיף 4 לנוהל, ניתנה בחוסר סמכות.




עוד הוסיף, כי הדרך לדחיית הבקשה למקלט, לאחר שנערך "ראיון מקיף", הנה על דרך העברת הבקשה, הריאיון וכל יתר המסמכים בעניינה לבחינת הועדה בסדר דין מקוצר או לחילופין לדיון בוועדה.




לחילופין טוען העותר, כי החלטתו של המשיב בנסיבות העניין אינה סבירה, זאת מאחר והעותר עומד בקריטריונים לקבל מקלט מדיני במדינת ישראל, ואף ביסס ראשית עילה לקבלת מקלט מדיני על יסוד אמנת הפליטים.




בנוסף טען העותר, כי הרדיפה אחריו הינה רדיפה אישית, שנכנסת תחת הקריטריונים שנקבעו באמנה.




לבסוף טען העותר, כי על-פי עקרון אי ההרחקה, אף אם אינו עומד בחמשת טעמי הרדיפה המוכרים באמנת הפליטים, על המשיבה לבחון האם יש להימנע מגירושו בשל הסכנה הנשקפת לחייו בטרם תדחה בקשתו. עוד טען בקצרה, כי רשויות האכיפה ובכללן המשטרה במדינתו, מושחתות ומתנכלות לאזרחים, יחד עם זאת טען כי פנה למשטרה על מנת שתטפל באיומים מצד משפחת אביו, אך לא זכה לכל מענה.

אציין כבר עתה, כי למרות הטענה כי פנה רבות למשטרת ניגריה, בראיון שנערך לו טען כי לא פנה למשטרה בניגריה.

טענות המשיבה


המשיבה מצידה טענה, כי הריאיון שנערך לעותר במשרדי ה-RSD הינו "ראיון בסיסי" כמוגדר בסעיף 3 לנוהל, להבדיל מ"ראיון מקיף" כטענת העותר ובסיומו מחליט המראיין האם המבקש יעבור לראיון מקיף או שבקשתו תידחה על הסף על-ידי ראש צוות ה-RSD מכוח סעיף 4 לנוהל, כבמקרה דנן.




עוד הוסיפה, כי העותר אינו עומד בתנאים לקבלת מעמד של פליט על-פי האמנה, מאחר וחששו מבוסס על רקע סכסוך משפחתי ו/או בשל המצב הכללי בניגריה.




מעבר לכך טענה, כי מאחר והעותר טוען להתנכלויות ואיומים מצד משפחת אביו מאז אמו נפטרה בשנת 2003 אך לא חווה כל פגיעה פיזית משנת 2003 ועד לעזיבתו בשנת 2010 הרי שהעותר לא הוכיח תשתית אובייקטיבית לרדיפה או חשש אובייקטיבי מפגיעה בעת חזרתו למדינתו.




עוד הוסיפה, כי העותר יצא את מדינתו באופן חוקי לאחר שהוציא דרכון מבלי שנתקל בכל קושי מצד הרשויות בניגריה, מכאן שאין כל התנכלות כלפיו מצד הרשויות והעותר אינו מבסס את פחדיו מפניהן.




בנוסף טענה, כי העותר לא הוכיח שנשקפת לו סכנת חיים ממשית במידה וישוב למדינת מוצאו. לפיכך, עקרון אי ההרחקה אינו יכול לעמוד לו.

בעת בחינת עיקרון אי ההרחקה, כך המשיבה, נשאלים המבקשים האם הם חוששים לחייהם ומהי הסיבה לחשש זה. אין לתן לכל מבקש אשר מציין כי הוא חושש לחייו להישאר מכוח עיקרון זה, מאחר והדבר פותח פתח להגשת אין ספור בקשות סרק שכולן בסופו של דבר, נסמכות על עיקרון אי ההרחקה.
לאור כל אלה עתרה לדחיית העתירה.


דיון והכרעה:
אמנת הפליטים ועקרון "אי ההחזרה"


נקודת המוצא לדיון הינה "אמנת הפליטים" (להלן: "האמנה") לה הצטרפה מדינת ישראל בשנת 1951. מציאות החיים בה מסתננים רבים פוקדים את גבולותינו, חייבה את המדינה להקים גופים מקצועיים שיתנו מענה ראוי והולם, לבעיית המסתננים מחד ולמבקשי המקלט הזכאים לכך מכוח האמנה. מעבר לכך הותקנו נהלי עבודה המתעדכנים מעת לעת ומטרתם להתמודד עם המציאות המשתנה בעניין זה.

מכאן גם התקנת נוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל אשר נכנס לתוקף ביום 2.1.2011 ומבקש להגשים את מטרות האמנה.



על פי האמנה, אדם אשר נרדף על רקע גזעו, דתו, אזרחותו, השתייכותו לקבוצה חברתית מסוימת או השקפתו הפוליטית, ואינו יכול לקבל הגנה מארץ אזרחותו זכאי למקלט במדינה אחרת.

כפי המוסבר בחוברת ההדרכה של נציבות האו"ם, לא די בכך שאדם יטען כי הינו נרדף, עליו להוכיח באופן אובייקטיבי פחד מבוסס היטב מרדיפה על רקע אחד או יותר מהקריטריונים המוזכרים לעיל, וכלשון חוברת ההדרכה "well-founded fear" .

"This implies that is not only the frame of mind of the person concerned that determines his refugee status, but that this frame of mind must be supported by an objective situation…"



מהראיונות שנערכו לעותר עולה, כי הוא אינו מצליח להוכיח פחד מבוסס היטב מרדיפה על רקע אחד מהקריטריונים המוזכרים באמנה. כזכור לפי טענתו הוא ספג איומים מצד משפחתה של אמו לאחר מותה, וכך גם ממשפחת אביו. איומים נטענים אלה אינם מהווים את אותו עילה לרדיפה ולפגיעה בעותר שיהיה בהם כדי להכיר בעותר כמי שזכאי למקלט.


מהראיון:
" ש: ממי אתה מפחד בניגריה?
ת: אני חושש ממשפחה
ש: איזו משפחה?
ת: המשפחה שלי ככלל
ש: מאיזה צד?
ת: בעיקר של אבי
ש: למה אתה פוחד מהם?
ת: בגלל שלפני שאמי מתה היא אמרה לי שלא אלך למשפחתו של אבי, שאלתי למה היא לא מסרה לי פרטים, לאחר מכן למדתי שהם מלאים ברוע.
ש: האם היה לך קשר איתם?
ת: לא כלל לא היה לי קשר עם משפחתו של אבי רק עם המשפחה של אמי
........
ש: האם מישהו מבני משפחתך פגע בך או איים עלייך?
ת: כן
ש: מי?
ת: מצד....אני לא יודע את שמו הוא מצד אמי
ש: באיזה אופן?
ת: יש להם פה ומילים רעות "

מכאן, שקשה להלום "פחד מבוסס היטב" על אמירות ורבליות של בני משפחה המבוססות על דברי העותר בלבד.



מעבר לאמור, גרסת העותר אינה אמינה על פניה כפי העולה משני הראיונות שנערכו עמו. כך, בראיון הראשון מתאריך 15.11.2010, ציין, כי יצא את מדינתו לישראל לצורך השתתפות בתחרות ג'ודו, והוסיף, כי הוא מבקש מקלט מאחר ובניגריה יש רבים המתאמנים בג'ודו.

" ש: סיבת יציאתך מן הארץ?
ת: בגלל תחרות ג'ודו
.....
ש: אז מדוע אתה מקבל מקלט?
ת: בניגריה יש המון מזה
ש: ממה?
ת: מקונפליקטים
.....
ש: הבעיה שלי היא שאיבדתי את הוריי..
.....
ש: ובגלל הסיבה הזאת לא יכולת להמשיך להתאמן בג'ודו?
ת: כן בגלל זה ניסיתי לתת את המיטב שבי אני רוצה להצליח בגדול...."

עוד טען בראיון הראשון, כי בני משפחתו פגעו בו, ואף פנה בעקבות כך למשטרה, אך בראיון השני מיום 27.11.10 טען כי לא פגעו בו פיזית, רק איומים, וכי לא פנה למשטרה.

15.11.10
" ש: מה קרה?
ת: הם קראו לי לפגישה ואחר כך אחד מהם קרוב משפחה שלי דקר אותי ביד
.....
ש: פנית למשטרה?
ת: כן התלוננתי."

27.11.10
" ש: האם תקפו אותך באופן אישי?
ת: לא אמרו מילים רעות האיש. לא רבו איתי ואני לא רבתי איתם
ש: פנית למשטרה?
ת: לא
ש: למה לא?
ת: בהתאם לאמונתי ולדתי אני משאיר זאת בידי האל."



ניראה אם כן כי טענות העותר בדבר הפחד והסכנה אשר לה נחשף במדינתו, וכן מהחזרה אליה, אינה מבוססת כמו גם אינה אמינה דיה.

ביהמ"ש עמד בעבר על כך, שאין זה מספיק להעלות את הטענה. על הטענה להיות מבוססת ומהימנה, על מנת להעניק לעותר מקלט מכוח האמנה ומכוח עקרון אי ההחזרה.

"...אין להסתפק באמירות כלליות וסתמיות לגבי היותו של אדם פליט ו/או לגבי סכנת חיים הנטענת, אלא יש לבחון את המקרים הספציפיים לאור הראיות המנהליות הקיימות, תוך התחשבות בין היתר במועד העלאת הטענה הראשונה, בדברים שנאמרו בראיון, בשלב בו מוגשת הבקשה למקלט מדיני, בראיות החיצוניות הקיימות...."
(עת"מ (ת"א) 11890-04-12 IC FRIDAY MADUABUCH נ' משרד הפנים, (12.6.12-).

יתירה מכך, כאשר גרסת המבקש גם אינה אמינה, עליו להמציא ראיות מוצקות אף יותר, על-מנת להוכיח טענתו בדבר סכנת החיים בה הינו מצוי. עמד על כך ביהמ"ש בעת"מ (ת"א) 4759-12-09 ויקטור אולדימד'י אוליניק נ' מדינת ישראל, ( 14.11.10):

"...כאשר גרסתו העובדתית של הפליט נמצאה כלא אמינה, הריהו נדרש להביא ראיות נוספות אשר תומכות בטענותיו..."



בענייננו, העותר לא המציא ולו בדל ראיה לפחדיו באופן שיהיו מבוססים היטב. בראיונות עמו נמצאו סתירות בין גרסאותיו השונות, כך העותר, שלכאורה מצוי בפחד מבני משפחתו, שוהה במדינת מוצאו כשבע שנים מאז התחילו האיומים על חייו כטענתו עד לעזיבתו מה שאינו מלמד על חשש יוצא דופן, ולבסוף אין להתעלם מכך שהעותר יצא את מדינתו באופן חוקי עם אשרה חוקית ובלא כול התנגדות מצד הרשויות, מה שאינו מלמד על התנכלות מצד אלה כלפיו.

מעבר לאלה, אין להתעלם מן העובדה, ולפיה ניגריה הינה מדינה גדולה עד למאוד, עם אוכלוסייה המונה כמאה ושבעים מיליון נפש, ובנקל יכול העותר להתגורר באזור אחר בניגריה שם יוכל התמודד הן עם בעיותיו הכלכליות והן להתרחק מבעיותיו המשפחתיות.

לאור כל האמור לעיל דין טענות העותר הן לעניין פחד מבוסס היטב בכל הקשור לרדיפתו כמו גם ליתר דרישות האמנה וכן לתחולת עקרון אי ההחזרה בנסיבות להידחות.

נוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל:


טענה נוספת שטען העותר התייחסה לאופן קבלת ההחלטה בעניינו ככזו שהתקבלה בחוסר סמכות.

למבקש המקלט נערכים לפי הנוהל שלושה סוגי ראיונות, הראשון הינו "ראיון זיהוי", השני הינו "ראיון בסיסי" והשלישי "ראיון מקיף", שנערך ככל שבקשתו למקלט לא נדחתה עוד בשלב הראיון הבסיסי.

הנוהל מציין את הראיונות השונים כך:
"1. הגשת בקשה
......
2. רישום וזיהוי
א. לנתין זר שהגיע למשרדי הרשות להגיש בקשה כאמור בסעיף 1, ייערך הליך רישום וזיהוי, במסגרתו יצולם הנתין הזר, יינטלו ממנו אמצעי זיהוי ביומטריים, וימסרו כתובתו המלאה, פרטי ההתקשרות עימו ופרטים מזהים נוספים ככל שידרשו....
......
3. ראיון בסיסי –
א. (1) .....
(2) בתום הליך הרישום והזיהוי היה וזהותו ונתינותו של הנתין הזר לא הופרכו, ייערך לו במקום ראיון בסיסי.
......
4. דחייה על הסף
א. (1) בתום הראיון הבסיסי, היה ומצא המראיין על יסוד הראיון הבסיסי, כי הטענות והעובדות העומדות בבסיס הבקשה, גם אם יוכחו כולם, אינן מגבשות אף לא אחד מהיסודות הקבועים באמנת הפליטים, יעביר את החומר בעניינו של המבקש לראש צוות אשר עבר הכשרת RSD , לאישור דחיית הבקשה על הסף.
.....
5. ראיון מקיף
א. החליט המראיין בתום הראיון הבסיס כאמור לעיל בסעיף 3, להפנות את המבקש לעריכת ראיון מקיף, תינתן למבקש הזמנה לראיון מקיף, וככל שהמבקש...."



המחלוקת בין הצדדים בעניין זה, הינה האם הריאיון שנערך לעותר בתאריך 27.11.10, הינו ראיון בסיסי או ראיון מקיף.


לטעמי שני הראיונות שנערכו לעותר אינם עולים כדי ראיון מקיף כטענת העותר.

הראיון הראשון הינו ראיון זיהוי מובהק, אורכו אינו עולה על שלושה עמודים, השאלות בעיקרן הן שאלות היכרות, כדוגמת שמו, מהיכן הגיע, מדוע הגיע, היכן שוהה כיום וכיו"ב.



הריאיון השני, למרות שאינו מוכתר כך בכותרתו, אף הוא אינו ניראה כראיון מקיף על-פי תוכנו. בראיון זה נשאל העותר שאלות המכוונות לבחון האם הינו עונה לקריטריונים באמנה אם לאו, בין היתר נשאל האם הוא משתייך למפלגה פוליטית כלשהי, האם ספג איומים על חייו, מהם הדברים שהניעו אותו להגיע לארץ וכיו"ב. ניתן להבחין בברור, על פי השאלות והתשובות, שראיון זה אינו אותו "ראיון מקיף" אליו מכוון העותר באשר הוא נשאל בו שאלות שטחיות בלבד ואף השיב בשטחיות, מבלי שנכנסו לפרטים נחוצים ומהותיים, מבלי שנערך אימות/עימות עם הריאיון הקודם והעולה ממנו, מבלי שפורטו בו עברו ואורח חייו בניגריה ומבלי שפורטו בהרחבה כ"ג אלול תשע"ג, 29 אוגוסט 2013הנסיבות אשר הביאו אותו לעזוב את מדינתו.




יתירה מכך, הריאיון כולו נמשך כשעה בודדת, זמן שאינו מספיק לשם עריכת ראיון מקיף אשר בעקבותיו יקבל המבקש מקלט מדיני. לפיכך נראה, כי לאור העולה מהראיון, משכו לרבות סדר עריכת הראיונות שנקבעו בנוהל, כי הראיון מתאריך 27.11.10 הינו "ראיון בסיסי" בלבד להבדיל מראיון מקיף. מכאן, שדחיית הבקשה על הסף מכוח סעיף 4 לנוהל ניתנה בסמכות.


סוף דבר


העותר אינו עומד בקריטריונים המצויים באמנה לשם לקבל מקלט מדיני בישראל.




החלטת המשיב הדוחה בקשתו של העותר הינה סבירה, ראויה וניתנה בסמכות.




דין העתירה להידחות. העותר יעזוב את ישראל בתוך 45 ימים מיום מתן פסק הדין בכוחות עצמו. ככל שלא ייעשה כן בתקופה זו רשאית המדינה לנקוט בצעדים על פי דין לשם הרחקתו מישראל.




לפנים משורת הדין ובהתחשב במצבו הכלכלי של העותר, איני עושה צו להוצאות.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. פקיעת מעמד קבע

  2. עורך דין מעמד אישי

  3. הסדר מעמד לבן זוג זר

  4. הסדרת מעמד לבת זוג זרה

  5. בקשה לקבלת מעמד של פליט

  6. ארכה להסדרת מעמד בישראל

  7. הענקת מעמד מטעמים הומניטריים

  8. הוכחת חיים משותפים הסדרת מעמד

  9. בקשה חדשה למתן מעמד מכוח זוגיות

  10. עתירה לבטל הוראה לצאת מישראל ולהעניק מעמד

  11. קבלת מעמד ממשרד הפנים לאזרח גרוזיה / גאורגיה

  12. עתירת אדם ממוצא ניגרי לתת לו מעמד פליט עפ"י אמנת הפליטים

  13. עתירה מנהלית בעניין האמנה הבינלאומית בדבר מעמדם של פליטים

  14. עתירה עקב סירוב משרד הפנים לתת מעמד קבע או כל מעמד אחר בישראל

  15. בקשה לקבלת מעמד מכוח נוהל הטיפול במתן מעמד לבני זוג של אזרחים ישראלים

  16. הסדרת מעמד לפלסטיני במסגרת איחוד משפחות ושיתוף פעולה עם כוחות הביטחון של ישראל

  17. עתירה למתן צו אשר יורה למשרד הפנים לנמק מדוע לא יינתן מעמד פליט על פי אמנת הפליטים

  18. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון