נוצרי, נתין ניגריה נכנס לישראל באשרת תייר מסוג ב/2

נוצרי, נתין ניגריה נכנס לישראל באשרת תייר מסוג ב/2. 2. ביולי 2010, במהלך שהותו בישראל, הגיש העותר בקשה למקלט מדיני בישראל. ביום 18.7.10 נערך לעותר ראיון רישום וזיהוי ביחידת המסתננים. ביום 2.8.10 נערך לו ראיון בסיסי לבחינת בקשתו למקלט מדיני וביום 14.10.12 נדחתה בקשתו על הסף על פי סעיף 4 ל"נוהל הטיפול במבקשי מקלט בישראל" (להלן: "הנוהל"). 3. כנגד החלטה זו הוגשה העתירה נשוא פסק דין זה. עיקרי טענות העותר: 4. העותר טוען כי בעקבות סכסוך אלים, על רקע דתי-אתני-פוליטי בכפר "Dogonahawa" בו התגוררו בני משפחתו, תקפו מוסלמים מבני ה"פולאני" את אנשי כפרו, נוצרים מבני ה"ברום". במהלך התקיפה נרצחו אביו של העותר ושני אחיו. העותר הצליח לנוס מביתו ולהתחבא בזמן הארוע וכך ניצלו חייו. למחרת הארוע חזר העותר לביתו בכפר כשהוא מצוייד בסכין והחל לתור אחר האנשים שהביאו לרציחתו של אביו. העותר נעצר ונכלא על ידי כוחות הבטחון בחשד שהיה שותף למעשיהם של התוקפים. במהלך כליאתו הוחזק העותר בתנאים קשים ועבר עינויים, כך לדבריו. כחודש לאחר מכן הגיעו חבריהם של התוקפים, פרצו לבית המעצר כדי לשחרר את חבריהם והעותר הצליח להמלט, להתחבא ולנוס ממדינתו ולהגיע לישראל. 5. העותר טוען לרדיפה על רקע חברותו בקבוצה על בסיס אתני, על רקע פוליטי ועל רקע דתי, ואם יוכחו טענותיו כנכונות כי אז הוא זכאי לקבל מעמד של פליט. העותר טוען לפחד מבוסס היטב שכן אביו ואחיו נרצחו כתוצאה מרדיפה זו ולא ניתן היה לקבל הגנה ממדינתו. 6. העותר ער לטענת המשיב כי מדובר באכיפה לגיטימית של רשויות החוק בארצו אך לטענתו, ובנסיבותיו האישיות, עניין האכיפה הלגיטימית הינו שולי וזניח ביחס לבקשתו למקלט המבוססת על הארועים שהתרחשו בכפרו ועל הסכנה הצפויה לו בשל כך. 7. העותר טוען כי בקשתו נדחתה על הסף שלא כדין מהטעמים כדלקמן: א. העובדות עליהן מבסס העותר את בקשתו עומדות ביסודות הקבועים באמנת הפליטים ולפיכך שגה המשיב כשדחה את בקשת העותר על הסף. ב. לא ניתן לעשות שימוש רטרואקטיבי בסעיף 4 לנוהל מאחר ובמועד בחינת בקשתו של העותר לא היה קיים הליך של דחיית בקשה על הסף. ג. הראיון הבסיסי התקיים ביום 2.8.10 אולם ההחלטה לדחיית הבקשה על הסף ניתנה כשנתיים לאחר מכן, ביום 14.10.12. לשון הנוהל קובעת כי החלטה לדחייה על הסף של בקשה תינתן בתום הראיון הבסיסי משמע, מיד בסיומו. בענייננו ניתנה ההחלטה לאחר כשנתיים ומשום כך לא היה המשיב מוסמך לדחות את הבקשה על הסף לאחר כשנתיים. ד. המשיב התייחס באופן נרחב למהימנותו של העותר בטופס הערכת מעמד פליט ואף התייחס לכך בהחלטתו נשוא העתירה. המשיב חרג מסמכותו כשהתייחס למהימנות העותר שכן אין מקום לדון במהימנות מבקש מקלט במסגרת דחייה על הסף של בקשתו. 8. העותר טוען כי מיד לאחר קבלת ההחלטה, ובמסגרת 7 הימים, הוא הגיש ערעור על ההחלטה כשהוא מצרף כנספח ד' לעתירתו את עותק משלוח הדואר הרשום. עוד מוסיף הוא כי לא הבין כראוי את ההליך בו היה עליו לנקוט. 9. העותר טוען כי ההחלטה כוללת נימוקים סותרים. לא ברור על בסיס איזו עילה נדחתה בקשתו, אם על בסיס חוסר מהימנות או משום שאין העותר עומד בתנאי האמנה. כל אלה מעידים גם על חוסר תום לב, פזיזות ושיקול דעת מוטעה בקבלת ההחלטה ע"י המשיב. 10. העותר טוען לעקרון "אי ההרחקה" לפיו אין לגרשו חזרה לניגריה שם נשקפת סכנה לחייו ולחירותו. העותר מוסיף כי המשיב לא התייחס באופן ברור ומפורש בהחלטה לסכנת החיים הנשקפת לו. 11. העותר מבקש כי בקשתו למקלט תיבחן בשנית ע"י יחידת ה- RSD , כי הוא ישוחרר ממשמורת וכי תונפק לו אשרת שהייה אשר תחודש מעת לעת עד למיצוי כל זכויותיו המשפטיות ביחס לשהייתו בישראל. עיקרי טענות המשיב: 12. המשיב מבקש להורות על סילוק העתירה על הסף מחמת שיהוי, עשיית דין עצמי והעדר עילה. 13. לטענת המשיב העותר אינו עומד בתנאים הקבועים באמנת הפליטים ולא הוכיח חשש מפני רדיפה אישית. חששו של העותר הוא מאכיפה לגיטימית של רשויות החוק בארצו. העותר מבוקש בניגריה בשל חשד שהיה מעורב ברצח המוני בכפרו במהלך שנת 2010, בשל בריחה ממעצר ובשל חשד במעורבות בהרג של שוטרים במסגרת הימלטותו. 14. המשיב מפנה לעת"מ (ת"א) 31920-01-12 ZHANG QIMING נ' משרד הפנים, שם נקבע כי "... במציאות כזאת קל מאוד למסתנן להפריח באויר טענות לנרדפות, טענות שנקלטות בידו מן הסביבה או כ'עצות אחיתופל' שונות ומשונות. לא מתקבל על הדעת שנטל ההפרחה של טענות סתמיות אלה ירבץ לפתחה של הרשות". 15. המשיב טוען כי העותר לא הניח תשתית ראייתית מינימאלית להוכיח כי צפויה לו סכנת חיים וכי סכנה זו מצויה בכל אתר ואתר במולדתו, וכי אין מניעה כי יחזור למולדתו. בנוסף מפנה המשיב ל-עת"מ (י-ם) 31600-3-11 צ'יקה קווין אוקפור נ' משרד הפנים, לפיו חששו של העותר בדבר סכנת חיים צריך היה להיות מוכח בנתונים אובייקטיביים. 16. המשיב טוען כי גרסאותיו של העותר מגלות סתירות רבות הפוגמות במהימנותו. 17. העותר טוען כי היה על המשיב לבחון את בקשתו על פי הנוהל הישן ולא על פי הנוהל החדש שכן בעת הגשת הבקשה חל הנוהל הישן. המשיב מבקש לדחות טענה זו מאחר והנוהל החל הוא הנוהל התקף במועד מתן ההחלטה. 18. העותר טוען כי הגיש ערעור על ההחלטה אולם המשיב טוען כי לא התקבל במשרדו כל ערעור מטעם העותר. האישור שצירף העותר על משלוח בדואר רשום איננו מעיד על ערעור שנשלח, האישור איננו מציין את שם העותר, לא ברור מה תאריך ומתי נשלח בפועל. 19. החלטת המשיב מצויה במתחם הסבירות, לא נפל בה פגם המצדיק את התערבות בית המשפט בשיקול דעתו של המשיב ומשום כך יש לדחות את העתירה. דיון: 20. לאחר הגשת העתירה שוחרר העותר ממשמורת ומשום כך אין עוד לדון בבקשתו לשחרור ממשמורת. 21. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בנספחים ובטיעוני הצדדים במהלך הדיון בפני הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות. 22. אחת מטענתיו המרכזיות של העותר היא כי המשיב חרג מסמכותו והתייחס למהימנותו של העותר כאשר אין הוא רשאי לעשות כן במסגרת דחייה על הסף של הבקשה. עוד טוען הוא כי בהחלטה מופיעים נימוקים סותרים ולא ברור מהי העילה לפיה נדחתה הבקשה. 23. אכן, בטופס הערכת מעמד פליט ובהחלטה קיימת התייחסות למהימנותו של העותר. יחד עם זה, ההחלטה מתייחסת באופן מפורש ומפורט גם לעובדות ונושאים אחרים אשר בגינם מוסמך המשיב לדחות את הבקשה על הסף. עיון בהחלטה מעיד כי המשיב הפריד באופן ברור בין נושא המהימנות לבין הנימוקים האחרים שבגינם נדחתה ההחלטה על הסף על פי סעיף 4 לנוהל. משום כך לא מצאתי כי יש בהתייחסותו של המשיב למהימנות כדי לפגום בהחלטה כולה. 24. סעיף 4 לנוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל מיום 2.1.11 קובע כדלקמן: "4. דחייה על הסף א. (1) בתום הראיון הבסיסי, היה ומצא המראיין על יסוד הראיון הבסיסי, כי הטענות והעובדות העומדות בבסיס הבקשה, גם אם יוכחו כולם, אינן מגבשות אף לא אחד מהיסודות הקבועים באמנת הפליטים, יעביר את החומר בעניינו של המבקש לראש צוות אשר עבר הכשרת RSD, לאישור דחיית הבקשה על הסף". מנוסח סעיף 4 לנוהל עולה כי בשלב מתן ההחלטה לדחיית בקשה על הסף אין לדון במהימנות המרואיין. בשלב זה על המשיב להתייחס לעובדות הנטענות, כאילו הוכחו כולן, ולקבוע אם הן עומדות בתנאי אמנת הפליטים. זוהי ההלכה ובדין יסודה. יחד עם זה מצאתי כי יש לאבחן בין מקרה בו מציג מרואיין גרסה אחת, שאם תוכח, היא תעמוד בתנאי אמנת הפליטים לבין מקרה בו מציג מרואיין מספר גרסאות מהותיות (שתיים או יותר) העומדות בסתירה זו לזו. כאשר מרואיין מציג שתי גרסאות כשהאחת, אם תוכח כנכונה, היא תעמוד בתנאי האמנה וגרסה שניה, הסותרת את הגרסה הראשונה, אשר גם אם תוכח כנכונה, לא תעמוד בתנאי האמנה, אין מדובר רק בחוסר מהימנות אלא באי עמידה בתנאי סעיף 4 לנוהל. במקרה כזה עולה השאלה מהי הגרסה של המרואיין ומהן "הטענות והעובדות העומדות בבסיס הבקשה" הנדרשות בסעיף 4 לנוהל? האם אלה הן העובדות בגרסה הראשונה או העובדות בגרסה השניה? 25. עמדתי היא כי סעיף 4 לנוהל מדבר על גרסה אחת, אשר אם תוכח כנכונה ועומדת בתנאי האמנה, אין לדחות את הבקשה על הסף, ואין הסעיף מתייחס לשתי גרסאות סותרות, כמפורט לעיל. מקום בו ביסס מבקש המקלט את בקשתו על בסיס גרסאות סותרות, כשאחת מהן אינה עמדת בתנאי אמנת הפליטים, יש מקום לדחות את בקשתו על הסף. הדחייה על הסף איננה מטעמי חוסר מהימנות אלא משום שהעובדות העומדות בבסיס בקשה שכזו סותרות אחת את רעותה ואין מקום להעדיף דווקא גרסה אחת על מנת להימנע מדחיית בקשה על הסף. 26. בענייננו, הסתירות שעלו מגרסת העותר הן סתירות בעניין הדרכון, מקום מגוריו של העותר וסתירות דומות, המעידות אמנם על חוסר מהימנות אך אין בהן כדי לפגוע בגרסתו המהותית לעניין הארועים שקרו, נסיבות בריחתו וחששותיו לחזור למדינתו. אי לכך הסתירות בענייננו אינן מהוות נימוק לדחיית הבקשה על הסף. יחד עם זה בדין נדחתה בקשת העותר על הסף, כפי שיפורט בהמשך, משום שהוא לא עמד בתנאי האמנה. 27. בחינת הראיון שנערך לעותר וההחלטה שניתנה בעניינו מעידה כי העותר אינו עומד בתנאי אמנת הפליטים. חששו של העותר נובע מפני מעצר המהווה חלק מפעולה לגיטימית של רשויות אכיפת החוק בארצו, משום היותו עצור שנמלט מהכלא כשהוא חשוד במעורבות ברצח המוני בכפרו ומשום שהוא חשוד במעורבות בהרג של שוטרים במסגרת הימלטותו. צודק המשיב הטוען, בסעיף 95 לתגובה, כי "הטעם היחיד בגינו סבור העותר כי יש ליתן לו מקלט בישראל הוא חששו מפני מעצרו החוקי והלגיטימי במסגרת אכיפת החוק הפלילי במדינתו. מדברי העותר עולה כי הוא נמלט מהכלא וכי הוא מבוקש במדינתו בחשד מפני מעורבותו בהרג של שוטרים במסגרת הימלטות וכן בשל החשד שהיה מעורב ברצח המוני בכפר. לכן, גישת המשיב, הינה כי גם אם המשטרה אכן מחפשת אותו, הרי שמדובר שאכיפה לגיטימית של החוק, מאחר שמדובר במי שעבר על חוקי המדינה ונמלט מן הדין ולא מדובר ברדיפה על יסוד אחד הקריטריונים הקבועים באמנת הפליטים" (ההדגשות במקור- ש.ג.). 28. לא הוכח כי שלטונות החוק בניגריה ינהגו בעותר כפי שציין אולם הוכח, מגרסתו של העותר, כי חששו הוא אך ורק מאכיפה לגיטימית על ידי שלטונות החוק בארצו ולא מפני אחת מהעילות הקבועות באמנה. 29. העותר טוען כי קיימת סכנה לחייו לא רק משלטונות החוק בארצו אלא גם עקב הארועים שהתרחשו בכפרו ובשל רדיפה בגין חברות בקבוצה אתנית מסויימת. טענה זו לא הוכחה, ולו לכאורה. עיון בראיון שנערך לעותר מגלה, כאמור, כי חששו הוא אך ורק משלטונות החוק בארצו ומחשש שיעצר. ר' עמ' 20 לראיון מיום 2.8.10 (נספח ב' לתגובה): "מה גרם לך לצאת את מדינתך? אני מאחל להציל את חיי שלא ניצלו. וזו הסיבה העיקרית אני יודע שאני איאסר ואני יעונה והכאב של אובדן בני משפחתי ואני מקווה שאוכל לסלוח למי שגרמו לי לעזוב את מדינתי בגילי... ... ממה שאני מבין אתה חושש מהמשטרה? מהרשויות." ובעמ' 24 לראיון: "אני מבין למה עזבת את ניגריה, למה אתה מבקש מקלט כעת? ... כדי שיהיה קצת זמן ולא אלך לניגריה. ואם הבעיה תצוץ מחדש, אז יענו אותי ויעצרו אותי. הם יגידו שלא באת לשחרר את ההאוסה ופולאני אלא שאתה הרגת שוטרים במהלך הבריחה. אם אחזור עכשיו, השוטרים שנורו זה פשע גדול יגידו שזו הקבוצה שלך שירתה בשוטרים 3 4 5 שוטרים. העניין נהיה בעיה גדולה". 30. לאור האמור לעיל עולה כי במסגרת הראיון שנערך לעותר הוא לא טען לחשש לחייו ולחירותו מפני קבוצה אתנית והוא אף לא הוכיח טענה זו, ולו לכאורה. מדבריו של העותר עולה גם כי שהה במשך חודש ימים ביחד עם 15 אנשים מקבוצת הפולאני, אנשים שנטלו חלק ברצח תושבי כפרו, אולם לא טען כי הותקף או נפגע מאנשים אלה. אי לכך לא עמד העותר בחובה המוטלת עליו, גם החובה המצומצמת, להוכיח כי הוא חושש מקבוצה אתנית. 31. העותר טוען כי במועד הגשת בקשתו לא היה קיים הליך של דחייה על הסף ולכן לא ניתן להחיל עליו באופן רטרואקטיבי את סעיף 4 לנוהל. דין טענה זו להידחות. בעע"מ 2431/12 מיום 9.5.12 משרד הפנים נ' ג'סטינה אמארש אקוו, נקבע כדלקמן: "אנו סבורים כי על עניינה של המשיבה חל נוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל, שנכנס לתוקף ביום 02.01.2011, שכן תחולתו אקטיבית". נוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני שנכנס לתוקפו בינואר 2011 חל באופן אקטיבי, גם על בקשות תלויות ועומדות, ולפיכך לא שגה המשיב בהחלת הנוהל החדש בעניינו של העותר. 32. העותר טוען כי החלטת המשיב ניתנה שנתיים לאחר שנערך הראיון ולא מיד בסיומו. גם אם יש מקום לצפות כי המשיב יפעל ביתר יעילות ולא ישהה החלטות לתקופה של שנתיים, אין בעובדה זו כדי לבטל את ההחלטה. העותר יכול היה לתקוף את ההחלטה לגופו של עניין, וכך עשה בעתירה זו אולם אין מקום לבטל מטעם זה את ההחלטה. 33. העותר טוען כי על פי עקרון אי ההחזרה אין לגרשו חזרה למולדתו שם נשקפת סכנה ממשית לחייו ולחירותו מצד אנשי קבוצת הפולאני. מדברי העותר עולה כי הוא שהה במשך כחודש ימים במעצר עם 15 אנשים מקבוצת הפולאני, אנשים שנטלו חלק ברצח תושבי כפרו. העותר לא טען כי הותקף או נפגע מאנשים אלה או כי חווה קושי כלשהוא שנגרם לו על ידם. מגרסת העותר עולה כי הוא לא נפגע פיזית במהלך התקיפה בכפרו. לאחר שנמלט ממעצר הוא לא ברח מניגריה באופן מיידי אלא המתין במשך חודש בלאגוס עד להסדרת אשרת כניסה לישראל. לאחר מכן הוא יצא את גבולות מדינתו באופן חוקי, באמצעות דרכונו האישי וללא צו עיכוב יציאה. רשויות החוק בניגריה לא נקטו כל פעולה כדי למנוע את יציאתו של העותר מארצו באופן חוקי. 34. העותר לא עמד בנטל השכנוע להוכיח כי נשקפת סכנה לחייו או לחירותו אם יחזור לארצו ומשום כך אין מקום לקבל את העתירה על בסיס עקרון אי ההרחקה. 35. לאור כל האמור לעיל לא מצאתי פגם בהחלטת המשיב לדחות את בקשת העותר על הסף ואין מקום להתערב בה. 36. סוף דבר, העתירה נדחית. 37. אין צו להוצאותתייראשרה (ויזה)מסמכיםמשרד הפניםאשרת תייר