מעמד תושבות הקבע שניתנה לעותר, וכנגזרת ממעמדו שלו גם של בני משפחתו - מבוטל רקע רלבנטי 2. סוגיית המעמד בישראל של העותר, מר ראזק אבו קובע, ובני משפחתו, מתבררת בערכאות מזה שנים רבות. תחילתה של ההתדיינות היא בעתירה שהגישו העותר ובני משפחתו - יחד עם עותרים אחרים - לבית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ 699/98). בעתירה נטען, שהעותרים ואותם אחרים מתגוררים ב"ביר עונה". בעתירה נטען, שביר עונה הוא אזור הסמוך לירושלים שסופח לישראל "במועד בלתי ידוע לעותרים" בשנת 1967. עד לסיפוח, נחשבה ביר עונה לחלק מבית ג'אלה שבאיזור. עד לאחרונה, כך נטען עוד, לא ידעו העותרים על הסיפוח. תושבי ביר עונה לא התפקדו במפקד האוכלוסין בשנת 1967. רק בשנים האחרונות התגלתה להם עובדת הסיפוח באקראי. בהמשך לכך, ביקשו העותרים ממשרד הפנים לתת להם אפשרות לכניסה ולתנועה בישראל וכן להעניק להם תושבות ישראלית. עוד צוין בעתירה לבג"ץ, ש"חלקם הגדול של העותרים" הם ילידי ביר עונה והתגוררו בה כל חייהם - כולל בשנת 1967 (סעיף 8 לעתירה). ועוד צוין, שחלק אחר מן העותרים עבר להתגורר בביר עונה לאחר שנת 1967. התבקש מהמשיבים באותה עתירה לתת להם זכויות מלאות במקום מגוריהם עקב המצג המטעה בדבר סיפוח ביר עונה - מצג מטעה לו אחראיות הרשויות השונות. באופן ספציפי, לגבי העותר ובני משפחתו, צוין בעתירה לבג"ץ (סעיף 17) שהוא מתגורר עם בני משפחתו בביר עונה "כל הימים בבית זה בו נישא וגידל את ילדיו". 3. אין חולק, שבעקבות העתירה לבג"ץ ערך המשיב שימועים לעותרים. ביום 4.5.2004 נערך סיור בביתם של העותרים. מסקנת הסיור הייתה שהעותרים מתגוררים בתחום שיפוט ירושלים משנת 1967 "ועד היום". הוחלט בהמשך לכך, להעניק לעותרים רשיונות לישיבת קבע והודעה על כך נמסרה לבית המשפט הגבוה לצדק בעתירה (נספח ו' לכתב התשובה בהליך שלפניי). העותרים קיבלו את מעמד תושבי הקבע ביום 8.8.2004. ביטול הרשיונות לישיבת הקבע 4. אחר הדברים האלה, נישא העותר 3, מר מאג'ד אבו קובע, לתושבת האזור. הוא הגיש בקשה לרישום ילדו במרשם האוכלוסין וזאת ביום 31.10.2006. במסגרת בקשה זו שלח המשיב משרד הפנים שאילתא למל"ל לצורך קבלת מידע אודות העותר 3 או מי מבני משפחתו. סמוך למועד זה התקבלה חקירה של המל"ל מיום 21.4.20016 על אודות העותרים. מחקירה זו עלה, לעמדת המשיב, שעד לחודש ינואר 2006 התגוררו העותרים בנכס של העותר 1 מר ראזק אבו קובע בבית ג'אלה אשר מחוץ לתחום. חקירה זו של המל"ל התבססה בין היתר על תשאול שכנים. עלה ממנה, שמגוריו של העותר 1 בבית ג'אלה היו מתחילת שנות ה-80 ועד לתחילת חודש ינואר 2006. קודם לכן, התגורר העותר 1 אצל אחיו בביר עונה. לאחר שימוע שנערך לעותר 3, הוחלט בוועדה הלשכתית להמליץ על ביטול מעמדם של העותרים בישראל נוכח טענה שלפיה המעמד בישראל הושג במרמה (נספח ט' לכתב התשובה). בהחלטת מטה מיום 25.6.2008 בוטל מעמד הקבע של העותרים. 5. בעקבות החלטה זו הגישו העותרים עתירה לבית משפט זה (עת"מ 8733/08; כב' השופט מ' סובל). בהסכמת הצדדים, הוחזר העניין לבחינה מחודשת של המשיב ולשימוע מחודש. לאחר שהמשיב חזר על עמדתו בדבר ביטול המעמד (ביום 21.4.2009) הוגשה שוב עתירה לבית משפט זה (העתירה השניה- עת"מ 1314/09; כב' השופט י' נועם). גם הדיון בעתירה זו הוביל להסכמה של הצדדים להחזרת העניין לקבלת החלטה חדשה של המשיב ולעריכת שימוע. ההחלטה שהתקבלה בנדון בעקבות זאת - היא ההחלטה מיום 6.1.2013. זו ההחלטה שבה חזר המשיב על עמדתו בדבר ביטול המעמד. בגין החלטה אחרונה זו הוגשה העתירה שבכותרת לפניי. נימוקי ההחלטה בדבר ביטול הרשיון 6. קודם שנבוא בשערי העתירה נביא בקצרה את נימוקי המשיב בהחלטתו מושא העתירה לביטול המעמד. ההחלטה הנזכרת, מיום 6.1.2013, ציינה שמתן המעמד לעותר ולבני משפחתו בשנת 2004 היה בעקבות המצג שהוצג למשיב וממנו עלה לכאורה שהעותר ובני משפחתו מתגוררים בתחום ירושלים ברצף עובר לשנת 1967 ומאז. אלא שלפי ההחלטה, ההצהרה שניתנה לבית המשפט הגבוה לצדק בבג"ץ 699/98 בעניין זה של מגורים ברצף לא הייתה נכונה. כך הסתבר בעקבות חקירות המל"ל וכן השימועים שנערכו לעותרים 1 ו-3. הממצאים שבידי המשיב, מראים שהעותר 1 התגורר בבית ג'אלה כל השנים ושם הוא התפקד עם משפחתו. לעניין זה, צוין פירוט שמקורו בצילומי תיקי מרשם האוכלוסין של העותרים 1 ו-3; ממצאי חקירת המל"ל וכן ממצאי השימועים שנערכו. צוין עוד בהחלטה ש"ברור כי המעמד שניתן בשנת 2004 בהיות ההליך תלוי ועומד ניתן בהתבסס על פרטים כוזבים" (סעיף 11). ועוד צוין, שלו בזמן אמת ועוד בשנת 2004 היה ידוע שעותר 1 אינו תושב ביר עונה ברצף משנת 1967 ועד למתן המעמד, "לא היה ניתן לו מעמד של קבע וזאת כפי שלחלק מהעותרים אשר עתרו ביחד עם מר אבו קובע לא ניתן מעמד של קבע" (פסקה 12 להחלטה). העתירה 7. בעתירה שלפניי נטען שהחלטת המשיב בדבר ביטול מעמדם של העותרים היא החלטה שלא כדין שיש עילה להתערבות בה. בעתירה צוין, במישור העובדתי, שהעותרים לא ידעו על סיפוח ביר עונה עוד בשנת 1967. ועוד צוין, שהעותר 1 נולד בשנת 1942 בביר עונה בבית שהיה בבעלות אביו. ביר עונה הייתה ונחשבה חלק בלתי נפרד מבית ג'אלה. כדי להקל על לימודי הילדים בבית ספר בבית ג'אלה הוסיפה המשפחה למגוריה בשנות ה-80 גם מגורים חלקיים בלבד בבית בבית ג'אלה - בית בבעלות המשפחה. היו אלה אפוא "מגורים כפולים" בפרברי העיר ובעיבוריה (סעיף 5 לעתירה). עוד צוין, שהטעות בעניין מעמד השטח התגלתה עוד בשנת 1996. במשך שנתיים התכתבו העותרים עם משרד הפנים והמציאו לו כפי בקשתו טפסים מיוחדים וראיות. גם לאחר הגשת העתירה לבג"ץ, נמשכו בדיקות מעמיקות של משרד הפנים, כולל ביקור במקום. מתן המעמד על ידי משרד הפנים בא אפוא רק לאחר בדיקה מעמיקה ויסודית. ההכרה בעותרים כתושבי קבע היא הכרה משנת 1967 ומדובר בהחלטה רטרואקטיבית. בכל הקשור לראיות שעליהן נסמך המשיב בהחלטתו, נטען שמסמכים מתיקי משרד הפנים מהם עלה לכאורה שהעותר 1 מתגורר בבית ג'אלה (ולא בביר עונה כביכול) היו לפני המשיב עוד טרם קבלת ההחלטה בה הוענקה לעותרים התושבות. לכן אין מקום להתייחס אליהם היום. אשר לחקירות המל"ל משנת 2006, הרי שהן אינן מוכיחות את שטוען לו המשיב. ועוד נטען, שלא ייתכן שהתחקור השטחי שנערך על ידי המל"ל יחליף בדיקות ממושכות שנערכו בשעתו בזמן אמת על ידי המשיב עובר למתן תושבות הקבע לעותרים. התשובה 8. המשיב, בכתב התשובה מטעמו, טען שדין העתירה להידחות. המשיב הפנה לממצאי חקירת המל"ל, מהם עלה כאמור לשיטתו, שמגורי המשפחה היו בבית ג'אלה וכך היה הדבר מתחילת שנות ה-80 ועד לתחילת חודש ינואר 2006. בשימוע שנערך לעותר 3 ביום 6.6.2007, הוא ציין בעצמו לפי הטענה, שהם התחילו לבנות בית בביר עונה רק בשנת 2005 והבית בבית ג'אלה נבנה בשנות ה-80 כאשר העותרים גרו בו עד לפני שנת 2000. 9. בשימוע שנערך לעותר 1, ביום 23.2.2009, כך נטען, אמר העותר 1 שהוא התפקד בשנת 1967 בבית ג'אלה. ומשעומת עם הגרסה שמסר למל"ל לפיה הוא גר בביר עונה רק מתחילת שנת 2006, תשובתו הייתה: "האנשים המוסלמים משקרים...". ועוד נטען על ידי המשיב, שבביקור שנערך על ידי עובדי המל"ל בביר עונה בשנת 2004, לאחר מתן תעודות הזהות לאותם התושבים, נערך מיפוי של כל משפחה ומשפחה ביחידות הדיור השונות. גם ממסמך זה עלה שהעותרים לא התגוררו בביר עונה בשנת 2004 שכן שמם לא הופיע במסמך האמור (נספח ט"ז לתשובה). 10. המשיב הדגיש בתשובתו ובטיעון לפניי, שבהעדר התפקדות במפקד האוכלוסין שנערך בירושלים בשנת 1967, מתן מעמד של תושבות אפשרי אמנם בנסיבות חריגות של טעות, אולם זאת כאשר מוכח שמבקש המעמד היה בירושלים משנת 1967 ולאחר מכן באופן רצוף. משמעות הדבר היא, שהעותר היה צריך להראות ולהוכיח את רציפות מגוריו בביר עונה. העותר טען כך אמנם בעתירה לבג"ץ; אולם מן הראיות השונות שהובאו ושפורטו לעיל, ברי כי מדובר היה בהצהרה כוזבת. המשמעות היא שהעותר (וממילא בני משפחתו הזכאים מכוחו שלו למעמד) לא עמד בנטל המהותי המוטל עליהם לקבלת מעמד תושבות הקבע. מעבר לכך, המשמעות היא שהם מסרו מידע כוזב לרשות המינהלית. כך או כך, התוצאה הסבירה שאינה מצדיקה התערבותו של בית משפט זה היא ביטול המעמד. דיון והכרעה 11. לאחר שעיינתי במכלול החומר שלפניי ושמעתי בהרחבה את טענות באי כוח הצדדים, מסקנתי היא שדין העתירה להתקבל. אין להותיר על כנה את החלטת המשיב בדבר ביטול תושבות הקבע של העותרים בישראל ויש להשיב להם את מעמדם (כפוף להיעדר מניעה לכך בדין). הקושי הראייתי 12. נעמוד תחילה על התשתית העובדתית הרלבנטית להכרעה שלפניי. אין חולק שבמסגרת העתירה שהוגשה לבית המשפט הגבוה לצדק והנזכרת לעיל (בג"ץ 699/98) טענו העותרים כאמור - והרלבנטיות העיקרית היא לעותר 1 שמזכותו נגזרת זכותם של שאר בני המשפחה - שהם מתגוררים בביר עונה מזה שנים רבות. בכלל זה בתקופה שמשנת 1967 ועד לאותה העת. כיום, ובמסגרת העתירה שלפניי, ברור שהצהרה זו כלשונה היא לכל הפחות לא מדוייקת. כבר מן העתירה הקודמת שהוגשה לבית משפט זה עלה שלפחות בחלק מן התקופה התגוררו העותרים בבית ג'אלה. בכתב העתירה שלפניי, העניין נטען גם כן, כאמור לעיל, משעה שצוין שהמשפחה הוסיפה בשנות ה-80 למגוריה גם מגורים בבית ג'אלה. בדיון שהתקיים לפניי, התבקשה באת כוח העותרים להבהיר במפורש את טענתם העובדתית בכל הקשור בסוגיית הרצף המגורים בביר עונה ובבית ג'אלה. תשובתה הייתה זו: משנת 1967 עד 1980 "ומשהו" העותרים גרו בביר עונה. ב-1980 "ומשהו" רווח למשפחה והם בנו בית נוסף, קרוב לבית ג'אלה, קרוב לבתי הספר כאשר הם התגוררו קרוב לבית זה. ועוד צוין לפרוטוקול, שכאשר העותרים גילו שהם זכאים להיות תושבי ישראל, הם התחילו לבנות בשנים 1996-1994. הם עדיין התגוררו בשני המקומות - בביר עונה ובבר ג'אלה. כך גם היה הדבר כאשר התקבל המעמד של תושבות הקבע. בית נוסף בביר עונה נבנה בשנת 2004 (עמ' 6 שורות 30-17 לפרוטוקול). 13. ציינו כבר שמדובר באי דיוק לכל הפחות בטענת העותרים; וכעת נבהיר: גרסת ה"מגורים הכפולים" אינה הגרסה שנמסרה לבית המשפט הגבוה לצדק, לפחות לפי כתב העתירה שהוגש בשעתו לבית המשפט הגבוה לצדק ושממנו נבנה המשיב בכל הקשור לטיעון של העותרים בזמן אמת. בעתירה לבית המשפט הגבוה לצדק לא צוין הבית בבית ג'אלה. לא באה בה הגרסה בדבר המגורים המקבילים בבית ג'אלה ובביר עונה. לא בא פירוט של התאריכים השונים. על כך יש להוסיף, שגרסה זו שבאה לפניי בסופו של יום אינה קוהרנטית לגמרי אפילו עם הגרסאות שבאו בשימועים ולו במובן זה שהיא לא מצאה ביטוי במפורש, לא בגרסת העותר עצמו ולא בגרסת בנו העותר 3. על רקע זה, מוכן אני לצאת מנקודת המוצא שלפיה קיימת (כיום) לכל הפחות בעייתיות בשאלת רצף המגורים בביר עונה בכל התקופה שמשנת 1967 ועד למתן המעמד בשנת 2004. השאלה המרכזית המונחת לפתחי היא אפוא מהי המשמעות של מצב דברים זה והאם הייתה בידי המשיב תשתית מספקת להחלטה בדבר ביטול מעמד תושבות הקבע של העותרים בנסיבות אלה. תשובתי לשאלה זו היא בשלילה. אסביר. 14. נקודת המוצא היא שלשר הפנים שיקול דעת רחב בכל הקשור למתן רשיון לישיבה בישראל. ועוד, אין חולק שלשר הפנים סמכות לבטל מעמד שניתן - לרבות תושבות קבע - וזאת אם המעמד הושג על יסוד מידע כוזב (ראו סעיף 11(א)(2) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952; בג"ץ 9047/00 יגמור נ' שר הפנים (12.1.2003); וראו עוד, עע"ם 8844/04 שעבאן נ' משרד הפנים (12.22006); עע"ם 3658/06 לוח נ' שר הפנים (5.3.2008)). עם זאת, ככל רשות מינהלית, חייב שר הפנים לבסס את החלטתו על תשתית עובדתית בדוקה שהתקבלה לאחר איסוף נתונים ראוי. כאשר מדובר בהחלטה שמשמעותה ביטול רשיון לישיבת קבע, יש צורך בראיות משכנעות וברורות ובמטען ראייתי כבד משקל (ראו פסק דינו של כב' השופט משה יועד הכהן בעת"מ (י-ם) 1729/09 קיסיה נ' שר הפנים (6.6.2012), והאסמכתאות שם). אלא שבמקרה שלפניי, לא מצאתי כי התגבשה התשתית הנדרשת כאמור לשם החלטה בדבר ביטול מעמד תושב הקבע של העותרים. ומדוע? 15. תחילה אציין, שמלכתחילה ספק בעיניי אם מצבור הראיות שהיה בידי המשיב במקרה שלפניי הצדיק מסקנה שלפיה העותרים מסרו מצג כוזב - להבדיל ממצג לא מדוייק - בכל הקשור לנטען בעתירתם לבית המשפט הגבוה לצדק. כמצוין לעיל, גם לפי עמדת המשיב, לכל היותר העותרים לא הוכיחו שהם התגוררו ברצף בביר עונה לאורך כל השנים אלא שהיה להם בית מגורים למשך חלק מן התקופה, בבית ג'אלה. טענת העותרים שלפיה מדובר במקומות סמוכים זה לזה (ביר עונה ובית ג'אלה) וביכולת להתגורר בשני המקומות בו זמנית, לא נסתרה. הנתונים מתוך תיקי משרד הפנים, שעליהם נסמך בין היתר המשיב בהחלטתו, היו לפניו גם קודם למתן המעמד בעקבות העתירה לבג"ץ. בכלל זה אותם מסמכים שבהם העותרים כתבו את בית ג'אלה ככתובתם בזמן אמת (עמ' 8 שורה 4 לפרוטוקול הדיון שלפניי). ויודגש, שממסמכים אלה עלה שהעותר רשם במספר הזדמנויות בטפסים שמילא שהוא נולד ומתגורר בבית ג'אלה (נספחים א-ד לתשובה). המשמעות היא, שקודם למתן רשיון הקבע לעותר ידע המשיב על גרסה זו של העותר ועל המגורים בבית ג'אלה ולאחר שבדק אותה בפועל מצא מקום לתת לעותר את המעמד. במובן זה, הסקת מסקנה הפוכה בעת הזו על ידי המשיב מעוררת קושי. 16. זאת ועוד: המשיב החליט לתת לעותרים את המעמד, לאחר בדיקות מקיפות שבוצעו, לרבות ביקורים במקום, והכל כעולה גם מהתכתובת העניפה שצוינה בעתירה ובפרק זמן ממושך של מספר שנים שבו התברר עניינם של העותרים. אין בכך כדי לגרוע מאי הדיוק בגרסה שמסרו העותרים לבית המשפט הגבוה לצדק. אולם לא זה העיקר, אלא השאלה אם אכן העותרים לא התגוררו בביר עונה במשך התקופה הרלבנטית לפי עמדת המשיב בזמן אמת. כאמור לעיל, התשתית הראייתית שעומדת לפני המשיב בעניין זה, אינה חד משמעית. קיימים אמנם קשיים לא מבוטלים בדברי העותר 1 והעותר 3 בשימועים שנערכו להם, כמו גם בחקירת המל"ל. עם זאת, בבחינה כוללת של התשתית הראייתית, ובשים לב לזמן הרב שחלף מאז מתן מעמד תושבות הקבע לעותרים (בשנת 2004), ספק בעיניי אם ניתן לראות בתשתית הראייתית שעמדה לעיני המשיב כמבססת מסקנה לפיה העותרים לא הוכיחו את מגוריהם ברצף בביר עונה ולו במובן זה שהם מסרו מידע כוזב שעל יסודו ניתן להם המעמד. בחלוף פרק זמן כה ממושך, משעה שהמעמד ניתן לאחר בדיקה יסודית של המשיב בזמן אמת, היה נטל מוגבר על הרשות המינהלית בביטול המעמד. בחקירות המל"ל ובשימועים, קיים כאמור קושי אולם קושי זה מאבד מעוקצו במידה לא מועטה משעה שלכל היותר מדובר במגורים במשך חלק מן התקופה ולו במקביל בבית ג'אלה. 17. ואותה אי בהירות ראייתית, בכל הקשור לתשתית העובדתית שעומדת לפני המשיב בהחלטתו, יורדת היא גם לשורש טענת המשיב שלפיה מדובר בנסיבות שבהן נמסר מידע כוזב המצדיק את ביטול החלטת הרשות המינהלית שהתקבלה על יסוד הטיעון הכוזב. הרשות המינהלית רשאית לבטל החלטה בשל מידע כוזב שנמסר לה על ידי הפרט - אולם לא בכל מקרה מוצדק ומידתי הוא לעשות כן. משעה שנערכו בדיקות מקיפות בזמן אמת בשעתו, לרבות סיור במקום; וכאשר לפחות חלק מן הראיות המינהליות היו כבר לנגד עיני המשיב באותה העת והוא החליט לתת לעותרים את המעמד, הרי שהיה על המשיב להראות שאכן מדובר במידע כוזב שהיה בו די כדי להביא לקבלת החלטה אחרת באותה העת. חרף הקשיים העובדתיים בגרסת העותרים היום, איני סבור שעלה בידי המשיב לבסס את הנטל המוטל עליו בעניין זה. ואוסיף, שמלכתחילה נהג המשיב בנדון בעת הדיון בבית המשפט הגבוה לצדק באמת מידה מקלה. הדברים צוינו בהודעת המשיב לבג"ץ מיום 21.1.2004 (נספח ז' לתשובה שלפניי, בסעיף 9). גם בדיון שלפניי ציין זאת בא כוח המשיב בטיעוניו (עמ' 8 שורות 25-24). לא נטען לפניי שאמת מידה זו השתנתה והוחמרה במהלך השנים שחלפו וביחס לתושבי ביר עונה שעניינם נבדק אז. בכלל זה - העותרים. ואם כך הדבר, הרי שאמת מידה מקלה זו צריכה להמשיך ולפעול לטובת העותרים. וספק ראייתי בנדון, יכול לפעול לטובת העותרים גם-כן. ואם כך בעת מתן המעמד, לא כל שכן בחלוף השנים ובבוא המשיב לשקול את ביטול המעמד שכבר ניתן. היעדר הרציפות ומשמעותה 18. מעבר לנדרש, ואפילו אם אניח שהמשיב צודק בעמדתו העובדתית ולפיה העותרים לא הוכיחו מגורים ברצף בביר עונה לאורך כל התקופה שמשנת 1967 ועד למועד שבו ניתן להם מעמד תושבות הקבע בשנת 2004, ובכלל זה תוך דחיית גרסתם העובדתית שלפיה בחלק מן התקופה הם התגוררו לסירוגין הן בביר עונה והן בבית ג'אלה, עדיין מסקנתי היא שההחלטה לבטל את מעמד תושב הקבע של העותרים בנסיבות המקרה הייתה שלא כדין ודינה להתבטל. ומדוע? 19. בדיון שהתקיים לפניי, ומעבר למישור העובדתי, עלתה השאלה המשפטית והיא אם הדרישה להוכחת מגורים בביר עונה ברצף במשך כל התקופה שמשנת 1967 ועד לקבלת מעמד תושבות הקבע בשנת 2004, הייתה תנאי קונסטיטוטיבי לקבלת המעמד. עמדת המשיב בעניין זה הייתה חד משמעית: לפיה, לא ניתן היה לקבל מעמד של תושב קבע בשנת 2004 כחלק מקבוצת העותרים תושבי ביר עונה, בלא הוכחה של מגורים בבית שנמצא בביר עונה, ברצף משנת 1967 ועד לקבלת המעמד. "דרישת רציפות המגורים בשטח ירושלים היוותה תנאי מרכזי לשם קבלת מעמד של תושב קבע" (סעיף 2 להודעה המשלימה מטעם המשיב). בעניין זה הפנה המשיב לתכתובות השונות שצורפו למסמכים שלפניי והנוגעות למתן רשיון ישיבת הקבע בשנת 2004, כמו גם לאמירות שונות בפסקי הדין והחלטות הנוגעים לעניין. כך, למשל, לפסק הדין בבג"ץ 3652/96 הנזכר לעיל, והעוסק בתושבי ביר עונה, בו ציין כב' הנשיא א' ברק ש"רוב העותרים קיבלו רשיון לישיבת קבע, משום שהראו כי התגוררו בירושלים ברציפות מאז עריכת מפקד האוכלוסין בשנת 1967 (פסקה 4 לפסק הדין; ההדגשה שלי, י.מ.). ועוד צוין, ש"בהליך שלפנינו נקבע העקרון (המוסכם על המדינה) לפיו מי שהתגורר בביר-עונה באזור תחום השיפוט של ירושלים מאז 1967 זכאי לרשיון לישיבת קבע בעיר" (שם, פסקה 5 לפסק הדין; ההדגשה שלי, י.מ.). הפנייה גם באה אל מכתב מיום 5.7.2004 (נספח ו' לתשובה), שנשלח בשעתו אל עו"ד אורית קורן מפרקליטות המדינה, שבו צוין לגבי העותר ומשפחתו, שלפי הנתונים "קבוצת עותרים זו מתגוררת בתחום שיפוט י-ם עובר לשנת 1967 ועד היום...".באת-כוח העותרים, טענה אחרת בכל הקשור בדרישת הרציפות ביחס לתושבי ביר עונה ומשמעותה. היא גרסה, שקבלת המעמד של העתרים בנסיבות המקרה לא הייתה תלויה בהוכחת הרציפות הנטענת. 20. אכן, לא היה לפניי חולק על כך שכעיקרון קבלת רשיון לישיבת קבע כאשר מדובר בתושבי מזרח ירושלים, מותנית היא בהתפקדות במפקד האוכלוסין שנערך בירושלים בשנת 1967. הדבר בואר בפסיקה (בג"ץ 282/88 עווד נ' ראש הממשלה, פ"ד מב(2) 424 (1988); בג"ץ 7603/96 וופא נ' הממונה על מרשם האוכלוסין במשרד הפנים, פ"ד נט(4) 337 (2005)). אלא שהמשיב גם הכיר בכך שבמקרים חריגים - למשל כאשר מדובר בטעות - ניתן לזכות במעמד של קבע, גם אם לא הייתה התפקדות במפקד האוכלוסין (ראו למשל עע"ם 9981/05 עאבד נ' שר הפנים (16.4.2007); אך ראו ודוקו בחלוף הזמן את "הסדר 87" שעוגן בהחלטת ממשלה מס' 2492 מיום 28.10.2007). צוין בפסיקה, שהמעמד ניתן גם למי שלא התפקד בירושלים בשנת 1967 אך הוכח לגביו בראיות אובייקטיביות וחד משמעיות כי התגורר בירושלים דרך קבע עובר לאיחודה בשנת 1967 והוא ממשיך להתגורר בה באופן רצוף (ראו למשל כב' הנשיאה מ' ארד בעת"מ (י-ם) 812/05 סעיד נ' משרד הפנים (19.7.2006); עת"מ (י-ם) 229/05 בדר נ' שר הפנים (12.12.2005); עת"מ (י-ם) 834/06 שקיראת נ' שר הפנים (17.9.2007)). 21. אלא שבכל הקשור לדרישת הרציפות, בנוסף למגורים בשנת 1967, הרי שמהות דרישה זו ביחס לעותר לא הובהרה לפניי כל צורכה. ברי, שככל שהיא לא נדרשה מלכתחילה, אין לזקוף לחובת העותרים את הקשיים בגרסתם בעתירה לבית המשפט הגבוה לצדק, בעניין המגורים הרציפים בביר עונה. ככל שלא נדרשה רציפות, מדובר אמנם בגרסה לא מדוייקת שנמסרה לבית המשפט הגבוה וצדק, ואולי אף מעבר לכך; אולם לא במצב המצדיק - כענין מידתי - את ביטול רשיון ישיבת הקבע - וככל שהעותרים עצמם לא נדרשו לבסס רציפות מלכתחילה כתנאי למתן תשבות הקבע בעניינם. כך בכלל וכך בפרט בחלוף כל השנים מאז מתן המעמד. מהו אפוא מצב הדברים המשפטי הרלבנטי לנדון? האם אכן בדין נדרשו העותרים עת ניתן להם המעמד בשנת 2004 לבסס רציפות מגורים בביר עונה משנת 1967 ועד לקבלת המעמד? בענין זה קיימת לכל הפחות אי בהירות הרובצת בנסיבות המקרה לפתחו של המשיב: 22. אכן, שהגם שככלל מתן רשיון ישיבה מכוח מגורים בירושלים בשנת 1967 כאשר לא הייתה התפקדות במפקד האוכלוסין משנת 1967 דורשת היא לפי הנטען לפניי בין יתר התנאים הוכחת רציפות (וראו לענין זה גם ההסדר ההומניטארי המכונה "הסדר 72" - שעוגן במכתבו של מזכיר הממשלה ליועץ המשפטי לממשלה מיום 4.2.1998 - ושהובא במלואו בפרשת סעיד, שלעיל), הרי שבכל הקשור לעותרים עצמם, נראה שלא הייתה דרישה שכזו בדין או שלכל הפחות קיימת אי בהירות בנדון שהספק בה פועל לטובת העותרים. כך הדבר, שכן הסיבה לכך שהעותר 1 לא התפקד במפקד האוכלוסין בשנת 1967 בירושלים, הייתה נעוצה בטעות של המשיב. הטעות הייתה בכך שביר עונה נכללה אמנם בשטח ירושלים ואולם הדבר לא הודע לתושבים אלא בחלוף שנים רבות. ואם כך הדבר, נסיבות המקרה בכל הקשור לתושבי ביר עונה הן כאלו שהמשיב לא ביסס את הטענה שלפיה הם נדרשים מלכתחילה להוכיח רציפות מגורים בביר עונה משנת 1967 ועד לקבלת רשיון תושבות הקבע. משעה שהוכח שהעותר התגורר בביר עונה בשנת 1967 (ועל כך לא היה לפניי חולק), הוא זכאי היה לקבל בדין מעמד של רשיון לתושבות קבע ועוד משנת 1967. מדובר, אפוא, ב"זכאות רדומה" לרשיון לישיבת קבע, שקמה לה לתחיה (כדימויה של ב"כ העותרים). 23. חיזוק לקו מחשבה זה, ניתן למצוא במידה מסוימת בפסק דינו של בית המשפט העליון בנוגע לחלק אחר מתושבי ביר עונה. בפסק דין זה, התבררה בין היתר הטענה שכל העותרים שקיבלו תושבות קבע בעקבות העתירות, זכאים שתושבותם תיחשב כאילו הוענקה בשנת 1967. בפסק הדין צוין, שמבחינת משרד הפנים "העותרים שקיבלו רשיונות לישיבת קבע 'זכאים לתושבות כדין משנת 1967'". ובית המשפט העליון ציין בפסק דינו ש"כך אנו קובעים" (פסקה 3 לפסה"ד בבג"ץ 3652/96 אבו סעד נ' המפקד הצבאי (14.6.2005). חיזוק נוסף לכך ניתן למצוא ב"הודעה המשלימה" שנמסרה לבית המשפט העליון בבג"ץ 3652/96 ושבה נמסר דיווח גם לענין העותרים המיוצגים על ידי עו"ד צמל (באת כוח העותרים דכאן). לפי הודעה זו, רוב תושבי ביר עונה קיבלו תושבות קבע; ואילו לגבי אחרים הוחל "הסדר 72" (שצוין כבר לעיל), והמאפשר מתן מעמד על בסיס שהייה ממושכת בלא מגורים או התפקדות במפקד בשנת 1967. לכאורה, מכלל הלאו ניתן ללמוד על ההן, כלומר, שלא נדרשה בדין הרציפות ביחס למי שהוכיח שגר בביר עונה עוד בשנת 1967. ויובהר, שניתן למצוא הגיון בקו מחשבה זה בכל הקשור במצבם של העותרים. משעה שהאשם בכל הקשור באי התפקדות העותר 1 במפקד האוכלוסין שנערך בירושלים בשנת 1967 הוא על הרשות המינהלית, ולא על העותר, מוצדק הוא לכאורה לראות את מעמדו של העותר בדומה למי שהתפקד בשנת 1967 במפקד האוכלוסין. ומי שכך עשה - ולא נטען לפניי אחרת - אינו נדרש להוכיח רציפות כתנאי להכרה בו כבעל רשיון קבע בשנת 1967. ולכאורה, זהו גם הדין בעניינו של העותר. 24. ודוקו: גם בהינתן רשיון לישיבת קבע של העותר 1 משנת 1967 ולו רק בשל מגוריו בביר עונה אותה העת ובלא הוכחת רציפות מאז ועד החלטת המשיב מושא העתירה שלפניי - יכולה הייתה לכאורה לעלות טענה שלפיה רשיון ישיבת הקבע של העותרים "פקע מאליו" (בהתאם לפסק הדין בעניין עווד הנזכר לעיל). פקע מאליו - בשל עזיבת העותר ובני משפחתו את ביר עונה ומגוריהם בבית ג'אלה במשך שנים לא מעטות. אולם לא זו הייתה טענת המשיב בענייננו. המשיב לא הודיע לעותר על פקיעת תושבותו אלא על ביטולה בשל טענת המצג הכוזב. ספק הוא מלכתחילה אם ניתן היה לטעון את הטענה בעניין פקיעת הרשיון, שעה שהעותר באותה העת לא ידע על המצב המשפטי המיוחד של ביר עונה ואף המשיב לא העמיד אותו על עניין זה. כך או כך, יש להבחין בין שאלת קיום הרשיון לישיבת קבע בשנת 1967 לבין שאלת פקיעתו במועד מאוחר יותר בשל עזיבת ביר עונה למשך מספר שנים. החלטת המשיב בעתירה שלפניי מתייחסת רק לביטול הרשיון לישיבת קבע בשל היעדר הרציפות. היא אינה מתייחסת לפקיעת הרשיון וגם לא נערך כל הליך המתחייב בדין מן הרשות לעניין זה של הודעת פקיעה. גם אנו לא נביע בכך עמדה. החשוב הוא, שאת דרישת הרציפות יש לכאורה ולכל היותר לראות בנסיבות המקרה - ואם בכלל - כחלק מבחינת פקיעת הרשיון ולא בשאלת קיום הרשיון מלכתחילה. ואם זהו מצב הדברים, לא היה מקום לבטל את הרשיון רק בשל הקושי בעניין גרסאות העותרים בכל הקשור להוכחת הרציפות. 26. הנה כי כן, והכל למעלה מן הצורך כאמור, בעצם העובדה שהמשיב סבור היום שהעותרים לא גרו בכל התקופה שבין 1967 לבין מתן רשיון ישיבת הקבע ב-2004 בביר עונה, אלא בחלק מן התקופה גרו בבית ג'אלה, אין די כדי לבסס החלטה בדבר ביטול רשיון ישיבת הקבע של העותרים. כך, בהעדר ביסוס מספיק של הקשר בין דרישת הרציפות - ככל שהייתה - לבין המידע שנמסר על ידי העותרים. ובהצטרף גם הספק הראייתי מלכתחילה בכל הקשור לתשתית שעמדה לפני המשיב בנסיבות המקרה, המסקנה היא שההחלטה בדבר ביטול רשיון ישיבת הקבע של העותרים אינה יכולה לעמוד ודינה להתבטל. התוצאה 27. העתירה מתקבלת אפוא כאמור לעיל. החלטת המשיב מיום 6.1.2013 - מבוטלת, ורשיונות ישיבת הקבע יושבו לעותרים בהיעדר מניעה אחרת לכך בדין. בנסיבות העניין, ונוכח הקשיים גם בהתנהלות העותרים עצמם כמתואר לעיל, לא מצאתי לעשות צו להוצאות, וכל צד ישא בהוצאותיו. הסדרת מעמדתושב קבע / מעמד קבעמשרד הפניםתושבות