תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין הידועים כחלקות 1,2,3, ו-4 בגוש 17477 וכן, בחלקות 7,8, ו- 16 בגוש 17476 (להלן: המקרקעין). ביום 4.9.01 ניתן צו מניעה זמני האוסר על הצדדים ביצוע פעולות כלשהן, לרבות עבודות בנייה או חפירה בגוש 17477 חלקה 1. צו זה עומד מאז בתוקפו. אף שהבעלות במקרקעין אינה רשומה על שמם של מרבית בעלי הדין בתיק זה אלא על שמו של הארכיבישוף, בהיותו נאמן על רכוש הכנסייה היוונית קתולית (להלן: הבעלים), שהעביר את הבעלות לצדדים באמצעות ייפוי כוח (ת/1), הורתה כבוד השופטת א. בוהדנה (אשר דנה בתיק זה בראשיתו) ביום 6.11.02, כי אין בכך כדי למנוע את פירוק השיתוף וכי הפירוק יבוצע כדרך שבה מתבצע פירוק שיתוף במיטלטלין. במרוצת השנים תוקן כתב התביעה פעם אחר פעם. בתחילה צורפו בעלי דין נוספים תחת כאלה שהלכו לבית עולמם ולאחר מכן צורפו חלקות נוספות לחלוקה (ראה החלטה מיום 13.12.07). כמו כן מונה מודד מוסמך לצורך הכנת תשריט חלוקה. לצורך קידום ההליך, הועמדה תחילה להכרעה שאלת שיעור זכויות כל אחד מבעלי הדין במקרקעין. הצדדים הגישו תצהירים בעניין זה. לאחר שמיעתם (לרבות דיון במהלכו נערכה טבלה המשקפת את חלקיהם היחסיים של הנתבעים, אשר נזכרו באותה עת בכתב התביעה המתוקן), נדחתה טענת הנתבעים 1 - 10 (ונתבעים נוספים שהצטרפו אליהם בסיכומים) כי הם קיבלו זכויות נוספת על פני אלו המופיעות בייפוי הכוח כנגד שיעור מחצית הזכויות בחלקות 60 ו - 64 בגוש 19359. נקבע כי ייפוי הכוח משקף את החלקים היחסיים כנטען בתביעה, ועל פי האמור בו יש לבצע את חלוקת המקרקעין (החלטה מיום 24.7.11) עוד נקבע באותה החלטה, כי בשלב הראשון יבוצע פירוק השיתוף בין הרוכשים בהתאם לייפוי הכוח לבין עצמם ולבין הנתבעים תושבי רומאנה (הנתבעים 57-115, 195-201, 116-149 וכן, 151-179) כבעלי מחצית הזכויות. לצורך ביצוע החלוקה, הוריתי בהחלטתי מיום 16.2.12 לצדדים להגיש תצהירים בשאלת הזכויות וגלגולן מאז עריכת ייפוי הכוח ועד לאותו מועד. עוד נקבע, כי יש לצרף לתצהירים צווי ירושה וצווי קיום צוואה וכל זאת, בתוך 45 ימים. בהקשר זה הובהר, כי הצורך בהגשת תצהירים אלה נועד כדי למנוע הוצאות סרק במידה וחסרים בעלי דין, יורשים ו/או מחזיקים בפועל. כפי שיפורט להלן, עד למועד כתיבת שורות אלה לא הוגשו תצהירים מלאים ולא צורפו כל בעלי העניין בתיק זה לתובענה. החלטות חוזרות ונשנות לעניין זה לא קוימו הן מצידה של התובעת והן מצד הנתבעים. העדר אפשרות להמשך ניהול ההליך - ביום 13.6.12 הוגשה בקשה לצירוף נתבע נוסף להליך (מר פארס רחאל אשר רכש את המקרקעין שהיו בחזקתו של הנתבע מס' 90). לפי שמדובר במי שהינו בעל עניין בהליך, בקשתו נעתרה במסגרת החלטה מיום 12.7.12 והוא צורף כנתבע מס' 202. במסגרת החלטה זו, ומשהתברר כי חלקים מן המקרקעין נמכרו לבעלי עניין נוספים, נקבע כי במידה וידוע לתובעת על קיומם של רוכשים נוספים, עליה לדאוג לצרפם לכתב התביעה כך שכל מי שהוא בעל עניין בחלקות נשוא תיק זה יצורף כצד. במסגרת החלטה זו, ניתנה ארכה נוספת לצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמם עד ליום 10.10.12. ביום 4.9.12 הגישה התובעת כתב התביעה מתוקן, אליו צורפו 7 נתבעים נוספים (כנתבעים 203-209). נוכח העובדה שהתובעת לא פרטה בתביעה שהגישה באילו חלקות הנתבעים הנוספים הינם בעלי עניין ואיזה עניין יש להם באותן החלקות, ולאור מורכבותו של תיק זה, לא מצאתי כי יש מקום להתיר את תיקון כתב התביעה כמבוקש וקבעתי כי על התובעת להוסיף פרטים ביחס למעמדם של הצדדים אותם מבוקש לצרף להליך (ראו החלטה מיום 8.11.12). חרף הנחיות ברורות אלה, עד למועד זה לא מילאה התובעת אחר החלטה זו. במסגרת אותה החלטה (מיום 8.11.12) נידונה גם בקשתו של עוה"ד שוקרי להארכת מועד להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעים 57-86, 78-104 ו- 105-115. גם מבקשה זו עלה כי טרם צורפו כל הצדדים הרלוונטיים להליך (סע' 4 לבקשה), וברי כי הדבר יחייב תיקון נוסף של כתב התביעה ואף הגשת תצהירים לאחר מכן, מטעם הצדדים אשר יצורפו להליך. כן יצוין, כי עד לאותו מועד מלבד התובעת וחלק מהנתבעים (הנתבעים 87, 90, 92, 134-137, 150, 151, 192 ו - 202) לא הוגשו תצהירים מטעם יתר הנתבעים וזאת חרף העובדה שחלף המועד לעשות כן. בניסיון נוסף לקידום ההליך, נקבעה ישיבת תזכורת בנוכחות הצדדים ליום 10.12.12. במסגרת הדיון התברר, כי קיימים צדדים מעוניינים רבים אשר כלל לא צורפו להליך זה. כך לדוגמא - עוה"ד זיאד חוסין, אשר התייצב לדיון הצהיר כי אמנם כיום אינו בעל מעמד במקרקעין, אולם אביו היה אחד מיורשיו של נתבע 149 אשר הלך לבית עולמו וטרם הוצא צו ירושה. סבורני, כי יש במקרה פרטי זה של עו"ד זיאד כדי להמחיש באופן החד ביותר את עובדת קיומם של בעלי עניין נוספים, אשר אי צירופם אינו מאפשר את קידום ההליך. כן יצוין, כי במסגרת דיון זה הבהיר בנה של התובעת, אשר הינו הרוח הפעילה בתיק זה, כי אין הוא יודע מי הם הקונים אשר רכשו מבעלי הדין הנזכרים בכתב התביעה חלקים מן המקרקעין ובאילו חלקים מדובר (עמ' 112, שורה 9). ההחלטה מיום 20.3.13: לאור דברים אלה ניתנה ביום 20.3.13 החלטה מקיפה, במסגרתה ניתנו הנחיות מדויקות בדבר אופן המשך ניהול ההליך. במסגרת ההחלטה הודגש פעם נוספת הקושי הגלום בניהולו של הליך זה, המונה מספר רב של בעלי עניין במקרקעין אשר אינם רשומים על שמם של בעלי הדין ביניהם מבוקש הפירוק במצב דברים בו חלקים מהמקרקעין נמכרו במרוצת השנים לצדדים אחרים. כן הובהר, שלא ניתן לקדם את ההליך מבלי שכל מי שהינו בעל עניין במקרקעין (כיורש, כרוכש מקורי או כרוכש מיורש) יהיה צד להליך. וכך נכתב במסגרת ההחלטה דלעיל: "לאחר כל האמור לעיל, אני מוצאת לנכון להבהיר כי נוכח מורכבותו של תיק זה והעובדה כי ניהולו נמשך על פני שנים רבות, בין היתר ובעיקר בהעדר יכולת לעמוד על זהות הצדדים שהינם בעלי עניין במקרקעין, הרי שככל שלא יוגשו תצהירים לעניין הזכויות אשר יהיו מניחי דעת, אשקול להורות על מחיקת התביעה כאשר הגשתה בעתיד תוכל להיעשות רק לאחר רישום הזכויות בלשכת רישום המקרקעין". בהקשר זה, אני מוצאת לנכון להפנות להחלטת כב' השופט אטרש בתיק זה מיום 8.4.04, במסגרתה נתקבלה טענה לפיה יש לצרף להליך זה את כל השותפים למקרקעין וכך נאמר שם: "הדין מבקש לעודד ככל האפשר את פירוק השיתוף, ובכך להוביל לחיסולו של מצב השיתוף, אשר נתפס כמצב בלתי רצוי לאור ההכבדה שהוא יוצר על ניצול ראוי של הנכס. הואיל וכך, הרציונל העומד בבסיס דוקטרינת פירוק השיתוף מחייב את צירופם של כל בעלי העניין במקרקעין נשוא התביעה (ראה: ע"א 1849/91 פרידמן נ' חברת אחים ר.י. פנחס בע"מ, פ"ד מז (5) 585). היינו, משנועד פירוק השיתוף לחסל באופן סופי את כל המריבות והסכסוכים בין כל השותפים למקרקעין ישנו הכרח שכל בעלי הזכויות במקרקעין יהיו צדדים להליך הפירוק, אחרת מטרת הפירוק עלולה לרדת לטמיון באם ההליך לא ייגע בכל המחלוקות הנוגעות לחלוקת המקרקעין, שכן עלול להופיע מי שיטען לזכויות במקרקעין לאחר גמר הפירוק ובכך לחשוף מחלוקות חדשות שלא נפתרו בתביעה לפירוק השיתוף (ראה: מיגל דויטש קניין, כרך א', עמ' 595)..." בהחלטתי מיום 20.3.13, נדרשו הצדדים פעם נוספת להגיש תצהירים ולפרט את מהות הזכויות וגלגולן, ולשם כך הוארך פעם נוספת המועד. כמו כן, ולפי שמצאתי טעם בטענת התובעת כי יש לחייב את הנתבעים לפרט במסגרת תצהיריהם את גלגולן של הזכויות, שכן מידע זה מצוי בידיהם, קבעתי כי על התובעת להגיש כתב תביעה מתוקן בתוך חודש ימים מקבלת אחרון תצהירי הנתבעים. כתב תביעה כזה צריך היה לשקף את מצב הזכויות הסופי לצורך הפניית התיק למודד. כן ניתנו הנחיות נוספות באשר לתצהירים שהוגשו מטעם בעלי הדין המיוצגים על ידי עו"ד נאסר. מתצהירים אלה חסרו מספרי הזיהוי של הנתבעים וכן מספרם ברשימת הנתבעים. כמו כן הוגשו תצהירים מטעם נתבעים שעל פי הרישום בתיק, אינם מיוצגים על ידו (ראה סעיף 5 להחלטה). משלא הוגשו עד כה כל התצהירים, הרי שלא יעלה בידי התובעת למלא אחר האמור בהחלטה דלעיל ולהגיש כתב תביעה מתוקן, אשר יכלול את כלל בעלי העניין במקרקעין. כל שהוגש לאחר אותה החלטה הינה הודעתו של עוה"ד נסאר מיום 7.4.13. זו אינה עונה על הדרישה כפי שהובהרה בהחלטה. די אם אציין כי חרף ההחלטה, הודעה זו אינה כוללת ציון מספרי הנתבעים מטעמם הוגשו התצהירים לפי סדר הופעתם בכתב התביעה כנדרש. כמו כן, לא הובהר הכיצד זה קיים תצהיר מטעם נתבעים אחרים, אשר אף לפי ההודעה שלפניי כעת, אינם מיוצגים על ידי עוה"ד. ביום 6.5.13, אף שלא הוגשו תצהירים מלאים, הגישה התובעת בקשה נוספת לתיקון כתב התביעה, במסגרתה עתרה לצרף 23 נתבעים נוספים (ובכללם גם 7 הנתבעים אשר צירופם התבקש במסגרת הבקשה מיום 4.9.13). באשר לחלק מנתבעים אלה, כעולה מההודעה שאינה נתמכת בתצהיר, לא ברור כלל הקשר בינם לבין המקרקעין. חלקם האחר הינם יורשים של נתבעים (רוכשים) שהלכו לבית עולמם. למעלה מן הצורך אציין, כי עיון בהודעת עו"ד נסאר מיום 2.5.13 בדבר יורשי הנתבע 149 המנוח, מעלה כי אין המדובר ברשימה התואמת את התיקון המבוקש. מלבד העובדה כי עצם הגשת הבקשה לתיקון התביעה במועד זה הינה בבחינת אי מילוי ההחלטה דלעיל, שכן טרם הוגשו תצהירים מלאים, הרי שהיא אינה מוגשת בהתאם להחלטות קודמות, בהן הובהר לתובעת כי עליה לפרט מהו העניין שיש לנתבעים אלה במקרקעין ובאילו חלקות מדובר. כמו כן, נמנעה התובעת מלפרט פרטים מהותיים ביחס לנתבעים אלה כגון: מספרי תעודות הזהות וכתובות מגורים. במצב דברים זה, אין מנוס מן הקביעה כי אף התובעת לא מילאה אחר החלטות בית משפט זה. כמו כן נתבעים רבים נוספים, ביניהם אלה המיוצגים על ידי עו"ד לידאווי, לא הגישו תצהירים כלל. בהתחשב בכל האמור לעיל מצוי היום התיק במצב שבו לא ניתן לקדמו. סבורני, כי במצב מורכב זה לא יהיה מנוס מרישום הזכויות תחילה במרשם המקרקעין ורק לאחר מכן, כאשר יהיה נהיר וברור מיהם הצדדים השותפים להליך ומה חלקם במקרקעין, ניתן יהיה להמשיך בו. לאור האמור, ובהמשך להחלטתי מיום 20.3.13, אני מורה על מחיקת התביעה. בשולי הדברים אציין, כי לפניי כעת בקשת התובעת כי יינתן תוקף של פסק דין חלקי להחלטתי מיום 24.7.11. בנסיבות העניין, אני מוצאת לנכון להבהיר כי להחלטה זו, אשר ניתנה לאחר שמיעת ראיות, יש תוקף מחייב בין הצדדים שהיו חלק מההליך במועד שניתנה, וכל עוד לא בוטלה על ידי ערכאה גבוהה יותר. סוגיית ההוצאות: בשלב זה, לבקשת התובעת שייעשה צו להוצאות ולאור החלטתי לפיה יש להורות על מחיקת ההליך, יש לקבל את התייחסות כלל הצדדים לשאלת ההוצאות. החלטה לעניין החיוב תעשה במסגרת שומת הוצאות שיש ממילא לערוך בתיק. הצדדים יגישו תגובתם לבקשת התובעת לחיובם בהוצאות הליך זה בתוך 14 יום. כן יבהירו הצדדים בהודעה זו האם שולמו כספים למומחה בית המשפט, תובהר זהות המשלמים וסכומים ששולמו. עותק החלטה זו יומצא על ידי מזכירות בית המשפט גם למומחה, אשר יגיש בתך 14 יום חשבון שכרו עד לשלב זה של ההליך. במסגרת שומת הוצאות, אדרש גם לשכרו של המומחה עד לשלב זה. עם קבלת עמדת הצדדים, תינתן החלטה נפרדת בדבר חיוב הצדדים ו/או מי מהם בהוצאות ההליך. סוף דבר: לאור כל האמור לעיל נמחקת התביעה כאמור, לסוגיית ההוצאות אדרש בנפרד. פירוק שיתוףצוויםצו מניעה