תביעה לתשלום כספי פיצויים נוספים, מעבר לפיצויים אשר שולמו לו, לטענתו, באופן לא צודק, ותוך העלמת מידע ממנו. ראשיתה של התובענה המאוחדת בשתי תובענות לקבלת מידע ומסמכים מן הנתבעים. לאחר שהתקיימו, בפני המותבים הנכבדים הקודמים, מספר דיונים בנושא המסמכים והמידע, מצא התובע כי בידו כל המידע הדרוש לו כדי לגבש תובענה כספית, וזו הוגשה על דרך של תיקון כתב תביעה, לאחר נטילת רשות. כן נתבקש סעד הצהרתי נגד הנתבע 4, כפי שיפורט בהמשך הדברים. התובע בעל משק מספר 19 (להלן: "הקרקע") במושב "רווחה" (להלן: "המושב"), כעולה מכתב התביעה המתוקן אשר הוגש ביום 11/10/10. הנתבע 1 , היה יו"ר וועד המושב, הנתבע 2 היה חבר וועד המושב ומי שעיבד את הקרקע נשוא התובענה, הנתבע 3 הינו המושב עצמו, אגודה שיתופית. תמצית העובדות שאינן שנויות במחלוקת בקרקע נשוא התובענה פעלו 3 גופים לצורך העברת קו תקשורת: חברת סלקום, חברת ערוצי זהב ומע"צ. פעולות אלו בקרקע בוצעו בתמורה לתשלום פיצוי אשר שולם גם לתובע. התובע קיבל מחברת סלקום וערוצי זהב, לאחר מו"מ שניהלו הנתבעים בשם התובע עם החברות, פיצוי בסך 10,000 ₪. ממע"צ קיבל התובע פיצויים בסך של 53,638 ₪. כאמור, בתחילה הגיש התובע שתי תובענות, במסגרתן עתר למתן צו עשה כנגד הנתבעים 1-3, שיורה להם לגלות לו כל ידיעה, ולמסור לו כל מסמך הנוגע לנושא השליחות, וליתן לו דין וחשבון על פעולותיהם, לרבות על שיעור הסכומים שהתקבלו כפיצוי ממע"צ, סלקום וערוצי זהב, הקריטריונים לחלוקת הכספים ואופן חלוקתם. ביום 6/12/09 ניתנה החלטת בית המשפט, מפי כבוד השופטת נצר, לפיה יאוחד הדיון בשני התיקים. כפועל יוצא, התרתי ביום 6/6/10 את תיקון כתב התביעה, כך שהתובע כלל בכתב תביעתו המתוקן סעד של פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לו, לטענתו. נתבעת 4 הודיעה לבית המשפט, ביום 1/11/10, כי הליכי הגבייה כנגד התובע מוקפאים בזאת עד לברור בתובענה, וכן טענה להעדר יריבות. על כן, פטרתי אותה מהתייצבות לדיונים. טענות הצדדים טענות התובע: הפעולות אשר בוצעו בקרקע נעשו בתמורה לתשלום פיצוי לתובע, תשלום נמוך מדי, אשר לטענתו שולם לו באופן לא צודק ולא מנומק. הנתבעים 1-3 התקשרו עמו על מנת שהתובע ייפה את כוחם לנהל את המו"מ עבורו, לקבלת הפיצויים מחברת סלקום וערוצי זהב. לאחר שהמו"מ עם החברות הושלם, ניתן לו פיצוי בסך 10,000 ₪. לאחר תשלום הפיצוי, פנה התובע לנתבעים 1-3 בבקשה לקבלת הסבר מפורט אודות גובה הפיצוי שקיבל. משנענה בשלילה, עתר לבית המשפט, לסעד של קבלת מידע על אופן קבלת ההחלטות לגבי הפיצוי. לטענתו, הנתבעים 1-3 העלימו ממנו מידע רב ומהותי, אותו מידע לגביו עתר למתן צו עשה במסגרת תביעתו המקורית בראשיתה. כתוצאה מהמידע שנחשף בפניו במהלך עתירתו בתיק הקשור, הוא תיקן כתב תביעתו והינו עותר לסעד כספי על הנזק שנגרם לו. בנוסף, טוען התובע כי במקרקעין שיש לו זכויות בהן, נעשה שימוש ע"י מע"צ לצורך הרחבת נתיבים בכביש. אגב ההפקעה, נעקרו מחוברים שעל הקרקע, קרי, גידולים שגידל, והנתבעים 1-3 פנו לתובע בבקשה שייפה את כוחם לנהל המו"מ בנוגע לפיצויים. בסופו של יום, לאחר שהמו"מ עם מע"צ הושלם, נמסרו לו בגין חלקו בפיצוי וללא הסבר נלווה מספק, כך לדבריו, שתי המחאות בסך 37,841 ₪ ו- 15,797 ₪. סה"כ קיבל התובע סכום של 53,638 ₪ בגין עבודות מע"צ. לטענת התובע, סכום הפיצויים שקבלה הנתבעת 3 הינם כדלקמן: 110,000 ₪ עבור העבודות של חברת סלקום וערוצי זהב, ו- 187,013 ₪ ממע"צ. סה"כ קבלה הנתבעת 297,000 ₪. לאחר קבלת הפיצוי שמקורו בעבודות מע"צ, קיבל התובע התראה בגין חוב למס שבח הנוגע לפיצויים בגין ההפקעה, חוב בסך 55,496 ₪. מכך הסיק כי לשלטונות המס דווח שהוא קבל לידיו פיצוי גבוה יותר פי כמה ממה שקיבל בפועל, היות וגובה החוב למס שבח אינו עולה בקנה אחד עם סכום הפיצוי שקיבל ממע"צ. כאמור, במהלך בירור התובענה, נתגלו לתובע, כטענתו, מספר עובדות והן הבסיס לתובענה בתיק כיום: התגלה לו כי הכסף לפיצוי התקבל לאחר שהפיצוי שולם לחברה מסוימת וזו מסרה למושב שיקם שחזרו, ואשר התמורה בגינם נגבתה בסופו של דבר בהוצאה לפועל (אין לכך כל נפקות לענייננו). עוד טוען התובע כי הוא גילה כי לנתבעים 1-3 אין חוות דעת כתובה ומסודרת בנוגע לשיעור הפיצוי המגיע בעקבות העבודות במקרקעין. כן טוען הוא כי הנתבע 3 הטעה את אותו להניח שעניין מס השבח הוסדר, בעוד התובע שב וממשיך לקבל חיובים ועיקולים בגין אותו חוב. טיעוני התובע כלפי הנתבעים 1-3 נשענים על העילות הבאות: עשיית עושר ולא במשפט, הפרת חוזה ורשלנות. טיעוני התובע כלפי הנתבע 4 נשענים על עילה חוזית. לדבריו, קיים ביניהם הסדר דיוני לפיו לא ימשיכו הליכי גביית חוב התובע בקשר למקרקעין נשוא התיק עד להכרעה בתובענה. הסעדים להם עותר התובע הינם: צו הצהרתי לפיו על הנתבעים 1-3 לשאת בכל חיוב שנובע וינבע ממיסוי המקרקעין, בעקבות העבודות וההפקעות שנעשו במקרקעין של התובע, באופן שייגזר משווי הפיצוי הראוי ביחס לנזקו של התובע; צו מניעה נגד הנתבעת 4, לפיו הליכי גביית החוב יוקפאו עד להכרעה בתיק זה (זהו סעד תמוה, שכן במסגרת פסק הדין בית המשפט מכריע בתיק, ולכן לא יהיה עוד צורך בסעד נגד הנתבעת 4); השתת פיצוי כספי ראוי לחלקו של התובע ולנזקים שספג בעקבות העבודות וההפקעות שנעשו במקרקעין של התובע ביחס לסכומים שהתקבלו - מחצית מהסכום שהתקבל כפיצויים, קרי, 148,506 ₪. טענות הנתבעים 1-3 הנתבעים 1-3 טוענים כי עסקינן בתביעת סרק סתמית ונטולת בסיס משפטי ועובדתי, כאשר בין התובע לנתבעים 1-2 אין כלל יריבות, ובין התובע לנתבע 3 ישנו "מעשה בית דין", וכן כי מכתבי טענותיו של התובע עצמו עולה כי ממילא, כבר זכה לכלל הסעדים המבוקשים מהנתבע 3. נטען שהתובע היה שותף לכל השלבים ופרטי המו"מ, הסכים לסכומי הפיצוי וקיבל לאורך כל הדרך את כל המידע והמסמכים הרלוונטיים. כן טענו הנתבעים כי התובע אינו הבעלים של הקרקע בה פעלו שלושת הגופים האמורים אלא כי הוא בר רשות בלבד, מטעם הנתבעת 3. נטען שהתובע אינו משתמש בקרקע מזה שנים, אלא העביר את זכויותיו לעיבוד הקרקע לבן דודו, הוא הנתבע 2. לטענתם, הפיצויים שולמו באופן מלא וצודק, על פי ההסדרים שהושגו ובהתאם לתחשיבי השמאים שהצדדים עצמם הסכימו למינוים. כספי הפיצויים מקווי זהב וסלקום הועברו לחברים הזכאים, לרבות לתובע, דרך הנתבעת 3, ואילו כספי הפיצויים ממע"צ הועברו לתובע ע"י בא כוחו המיוחד ששכר לצורך הטיפול בפיצויים אלו. זאת ועוד, לטענתם, עולה מהמסמכים אשר הוצגו במהלך הדיון בתובענה, כי התובע קיבל את כל האינפורמציה לידיו ובדק את כל תחשיבי הפיצוי והחלוקה שנערכו על פי הערכת שמאי. מוסיפים הנתבעים וטוענים למעשה בית דין ביחס לנתבעת 3, בכך שרשם האגודות השיתופיות דחה את עתירת התובע כנגד הנתבעת 3 בעניין נשוא תובענה זו (מסמך זה צורף לכתבי הטענות) ולפיכך, לשיטתם, היה מקום לדחות את התובענה כנגד הנתבעת 3 על הסף. הנתבעים בדעה שהתובע לא הוטעה, היות ואף היה מיוצג ע"י עו"ד במהלך המו"מ לקבלת הפיצויים. לפיכך, אם הוא קובל על ההסדרים להם הסכים ולפיצויים אשר קיבל, עליו להלין על עורך דינו ולפעול כנגדו בכלים המשפטיים העומדים לרשותו. בדיווח ב"כ הנתבעים מיום 25/12/07, אשר הוגש בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 26/11/07, ניתן הסבר בעניין הנתונים אשר עמדו בבסיס חלוקת הפיצוי שהתקבל עבור פעילות הגופים בשטחו של התובע. מהסבר זה עולה כי בעוד לכל בעל נחלה במושב ניתנה רשות לעבד 25 דונם קרקע לשימוש חקלאי, התובע הינו אחד משני בעלי נחלות באגודה אשר קיבל קרקע עודפת לעיבוד, בגודל של כ- 40 דונם לערך. מכך עלה כי האגודה עשתה למעלה מן הנדרש, לא טענה כי השטח שנגרע שייך כולו לאגודה וכי בנסיבות העניין, הוסכם בין התובע לאגודה כי הפיצויים שיתקבלו מהקרקע יחולקו שווה בשווה בין התובע לאגודה. כפי שכבר צויין לעיל, התובע לא עיבד בעצמו את הקרקע אלא העביר את רשות העיבוד לנתבע 2 , וע"פ הסכם עמו, על התובע לקבל פיצוי בגין הקרקע ואילו הנתבע 2 יקבל פיצוי בגין המחוברים. זאת ועוד, סכומי הפיצוי, הן לגבי הקרקע והן לגבי המחוברים, נקבעו ע"י שמאי מטעם מע"צ. משכך, לטענתם, התובע קבל בפועל את כל הסעדים אותם הוא דורש ותביעתו כעת נעדרת כל בסיס וחסרת תום לב. טענות הנתבעת 4 הנתבעת 4 הודיעה ביום 9/11/10 על הקפאת הליכי הגביה כנגד התובע בגין החוב, עד להכרעה סופית בתובענה. כן היא ביקשה לפטור אותה מהתייצבות לדיונים ובקשתה התקבלה. מעדותה של גב' אביגיל שמי יוסף, המפקחת הראשית של יחידת מיסוי המקרקעין, אשר הוגשה בפני כתעודת עובד ציבור ביום 20/5/12 (נ/8), עולה כי מיסוי מקרקעין קיבל דיווח על פיצוי בסך 187,013 ₪ בגין הפקעת מקרקעין ממע"צ, על שם רחמים רוני וישראל. ביום 11/2/03 הוצאה שומה לתובע היות והוא בעל הקרקע. השומה נקבעה על הפקעת הקרקע. בתעודת עובד הציבור קיים פירוט מדויק לגבי המס הנדרש ואופן חישובו. דיון והכרעה: לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והראיות שהונחו בפניי, מצאתי כי דין התביעה כולה להידחות. לטענת התובע, הן במקרה של הפיצוי מסלקום וערוצי זה והן במקרה של מע"צ, הוא לא קבל את החלק המגיע לו, ולצד זאת הוטל עליו נטל מס כבד מכפי הצורך. הפכתי והפכתי בסיכומיו של התובע ולא מצאתי על מה הוא מבסס את טענתו בדבר זכותו לקבל מחצית הסכום שהתקבל משלושת הגופים שביצעו עבודות בקרקע. למעשה, הסיכומים אינם אלא, בעיקרם, חזרה על כתב התביעה המתוקן. התובע טוען טענות כלליות כי הנתבעים שלשלו לכיסם כספים והתעשרו על חשבונו של התובע. הוא טוען כי הם הפרו את חוזה השליחות שהיה לו עמם ונהגו בו בחוסר נאמנות וברשלנות. ואולם, פרט לטענות כלליות כאמור, אין בטענות התובע כל הפניה לראיות, מהן ניתן היה ללמוד על זכותו של התובע לקבל את הסכומים הנתבעים על ידו. אילו מוצא הייתי בראיות שבפניי, ראיות שיהיה בהן משום תמיכה בגרסת התובע בדבר זכותו לקבל סכומים גבוהים מאלה שקבל כפיצוי, יתכן ולא היה מקום למנוע מן התובע את הסעד הנתבעת על ידו או חלק הימנו, גם אם הדברים לא הובררו דיים בטענות התובע. ואולם, ראיות כאמור אין. לגבי התשלום שהתקבל ממע"צ טוען התובע, כי קיבל שומה מס שבח אשר גובהה כגובה הפיצוי ומכך הוא מסיק כי הנתבעים קיבלו סכומים אשר התובע נדרש לשלם את המס בגינם. הוברר במהלך הראיות כי הייתה שומה מתוקנת וכי אם חויב התובע בסכומים גבוהים יותר, הרי הדבר נובע מחיובי ריבית וקנסות בשל אי תשלום במועד. עוד הוברר כי הנתבעת 4 ממתינה לתוצאות פסק הדין בתיק זה כדי לקבוע את גובה החיוב על שיושת על התובע. מכאן כי הנתבעת 4 הביעה את נכונותה לשום את העסקה בהתאם לסכום שקיבל או יקבל התובע בפועל, בהתחשב בכך שהמדובר הוא בהפקעה, וכי היא מוכנה לוותר על חיובי קנסות (ראה נ/8 - תע"צ). כאמור, בין התובע לנתבע 2 הייתה הסכמה כי הפיצוי בגין הקרקע יתקבל בידי התובע ובגין המחוברים - בידי הנתבע 2. תשלום הפיצוי שהתקבל ממע"צ נעשה על פי שומה של השמאי חבקין. לתובע אין כל טענות לגבי השומה. התשלום נעשה בהתאם לאותה השומה, וכך גם חישובי מס השבח. התובע לא הצביע על כל ראיה או עילה, ממנה ניתן היה להסיק כי מגיע לו סכום אחר מזה שקיבל, או מחצית הפיצוי - כטענתו. לא ברור לי על מה מבסס התובע את טענתו בדבר זכותו לקבלת מחצית הפיצוי, ולא די בטענות כלליות כי הנתבעים הפרו חובת נאמנות, כי הם שלשלו כספים לכיסם וכיוב'. לעניין זה לא למותר להפנות לעדותו של עו"ד שוורץ, אשר טיפל בנושא קבלת הפיצוי ממע"צ, לפיה הקריטריונים של קבלת הפיצוי היו זהים לכל חברי המושב, לרבות התובע (ראה ע' 8 שורות 4-8 לפרוטוקול). הוא הדין לגבי הפיצוי שהתקבל מסלקום וערוצי זהב. התובע טוען לחלוקה בלתי צודקת. זאת הוא מסיק מהעבודה שהוא קיבל, לטעמו, פיצוי נמוך. הוא טוען כי חלוקת הכספים לא נעשתה על פי חוות דעת שמאי וכי לא הוצגה כל חוות דעת שמאי. אכן, לא הוצגה חוות דעת שמאי. יחד עם זאת, משלא הציג התובע עצמו כל חוות דעת מטעמו, אשר תבסס חלוקה כספים שונה מזו אשר ביצעה האגודה, הכיצד מצפה הוא מבית המשפט כי יקבע כי החלוקה שנעשתה בפועל לא הייתה צודקת וכי מגיע לו מחצית מהפיצוי? כיצד מצפה הוא שבית המשפט ייעשה חלוקה כזאת או אחרת בין פיצוי על נזק למחוברים לבין פיצוי בגין נזק לקרקע? גם כאן הסתפק התובע בטענות כלליות, ללא כל הפניה לראיות (אשר לטעמי אינן כלל בנמצא בתיק), מהן ניתן היה ללמוד על זכותו של התובע לקבל פיצוי בסכום גבוה יותר, תוך חלוקה שונה מזו שנעשתה על ידי הנתבעים או מי מהם. לעניין זה, לא למותר להדגיש, כי התובע הוא זה אשר מצא, בשלב מסוים של בירור התובענה, שבידיו כל המסמכים והמידע שיש בהם כדי לבסס תביעה כספית וכי לכן, בשלב מסוים, הוא ביקש לתקן את כתב התביעה ולהתחיל בבירור המחלוקות הכספיות. בסופו של יום, כאמור, אין בידי התובע להצביע על מקור זכותו לקבלת הכספים הנתבעים על ידו. התוצאה היא לאחר שנות דיונים, לא ביסס התובע את דרישתו לקבלת מחצית סכומי הפיצוי שהתקבלו ממע"צ, סלקום וערוצי זהב, ודין התובענה להידחות. לא עלה בידי התובע לשכנע כי הנתבעים, או מי מהם, נהגו כלפיו תוך עשיית עושר ולא במשפט, הפרו חוזה שליחות עמו או נהגו כלפיו בנגוד לחובות נאמנות. סוף דבר: התובענה נדחית. התובע ישלם לנתבעים 1-3 את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 17,700 ₪. זכות ערעור- כחוק. מושבים נחלות ומשקיםפיצוייםמשק חקלאי