מעדה ונפלה מצוק גבוה עליו עמדה קבוצת המטיילים, כתוצאה ממשקל יתר אותו אמורה היתה לסחוב על גבה ובידיה כחלק מעבודתה כאמור. בתצהיר העדות מטעם התובעת (ת/1) אישרה התובעת כי התלוותה לטיול במסגרת עבודתה, תפקידה היה מגישת עזרה ראשונה ומלווה חמוש, נשאה באותו יום תיק גב אשר הכיל ציוד עזרה ראשונה, חפצים אישיים ואוכל ואף נשאה גם נשק מסוג "קרבין". בסעיף 6 לתצהירה (מוצג ת/1) ציינה התובעת כדלקמן: "המסלול היה כה צר, עד שאני, ובין היתר, בשל הציוד הרב אותו נאלצתי לשאת - ובמיוחד הנשק אשר מונח בתנוחת "צלב" אשר הוסיף לרוחבי ובשל היותי כבדת משקל (גובהי אותה עת 1.50 ס"מ ומשקלי כ-80 ק"ג) לא יכולתי ללכת בהליכה רגילה כשפני לכיוון ההליכה אלא נאלצתי ללכת כשגופי מכיוון צלע ההר, פני בלבד מופנות לכיוון ההליכה, ועל מנת להימנע מנפילה נאחזתי בזיזי סלעים בולטים". בסעיף 7 למוצג (ת/1 ) ציינה התובעת כי : "כתוצאה ממשקל הציוד ואופיו של המעבר הצר בו, נאלצתי ללכת, נפלתי לאחור, למדרון בגובה של כ-2.5 מטרים תוך שאני נפגעת מאבנים וסלעים ותוך שבדרך נגרמה לי פגיעה בגב וברגל". 2. נסיבות התאונה; התובעת שימשה כמאבטחת. על פי הראיות שהובאו בפני, היתה בתפקיד "המאסף" דהיינו היא היוותה המלווה האחרון לקבוצה שהצטרפה אליה. התובעת העידה בפני לגבי נסיבות התאונה ולגבי מנגנון הנפילה אין עדים מלבד עדותה. שני הילדים, שהתובעת העידה לגביהם שנותרו מאחור יחד אתה, לא ראו את עצם הנפילה. גם יתר העדים שהובאו בפני, אף לא אחד מהם ראה את הנפילה עצמה. על כן בכל הקשור לאירוע הנפילה, כיצד התרחשה הנפילה ומה גרם לנפילת התובעת, אין לנו אלא עדות התובעת, והיא מהווה עדות יחידה של בעל דין. אין מחלוקת כי התובעת נפלה במהלך הטיול, על כך אנו למדים מהתיעוד הרפואי, מעצם העובדה כי בוצע חילוץ לתובעת ממקום הנפילה. המחלוקת היא ביחס לנסיבות הפרטניות של מנגנון הנפילה, בעניין זה אין לנו אלא עדות התובעת, אשר לא נסתרה. מדובר בעדות אחידה, רציפה, שלא נתגלו בה כל סתירות, ביחס למנגנון הנפילה, שהוא הדבר היחידי שנתון במחלוקת עובדתית, ולא עצם הנפילה. אין מקום, לאור הראיות שהובאו בפני, לא לקבל את גרסתה כפי שהובאה בסעיף 6 למוצג (ת/1), שלא נסתר בחקירה ממושכת וארוכה, מסתדר עם יתר הראיות בתיק ועל כן אני קובע כי התובעת נפלה, ומנגנון הנפילה כפי שתואר על ידה בסעיף 6. 3. המשקל שנשאה התובעת; התובעת העידה על עצמה שהיא בגובה 1.50 ס"מ ומשקל כ-80 ק"ג באותה עת. נתונים אלה לא נסתרו, התובעת בכתב התביעה חזרה וציינה שנשאה משקל יתר (סעיף 4 לכתב התביעה) וכן טענה כי נשאה ציוד רב וכן גם נשק שהונח בתנוחת "צלב" אשר הוסיף לרוחבה של התובעת, משכך נאלצה לשנות בשל תנאי המקום את צורת הליכתה, כשפניה לכיוון ההליכה אך גופה לכיוון צלע ההר. ממכלול הנתונים ועדויות שבפני ניתן אכן לקבוע כי התיק של עזרה ראשונה הינו עד כ-4 ק"ג ובנוסף אין מחלוקת כי הנשק שנשאה התובעת גם הוא שקל כ-4 ק"ג. בין לבין יש גם להתייחס לתוספת בדמות המזון והמים, שהייתה אמורה התובעת גם להוסיף לתיק שנשאה, תוספת זו הוסיפה גם למשקל הכולל של התיק. אם כך מדובר במשקל שלא פחת מ-8 ק"ג. (ראו בעניין זה את עדותה של התובעת עמ' 5 שורות 16-32 נ/15, נ/8). 4. קטע המסלול בו נפלה התובעת; התובעת העידה כי במקום שבו נפלה המסלול היה צר, עובדה זו לא נסתרה כלל ועיקר. העד מר בן דוד אברהם, ששימש כמנהל שמורת עין גדי באותם זמנים, נ/11, אישר כי מדובר במסלול למיטיבי לכת, ואף לגרסתו מדובר בשביל מסומן, שמסלולו מוגדר למיטיבי לכת, וזאת מפאת אופיו של השטח העובר באזורים תלולים ומצוקים לאורך תוואי הנחל, אשר הינם אזורים קשים יותר להליכה (סעיף 5 ל-נ/11). בתצהירו לא טרח לציין מה רוחב אותו קטע שבו נפלה התובעת אם כי במהלך חקירתו ומבלי שמדד ניסה לתאר שמדובר בקטע שרוחבו כ-2 מטר. אין בידי לקבל עדותו זו ביחס לרוחב שכן יכול הוא למדוד את הרוחב ולציין אותו בצורה מפורשת, אם כי אני מקבל את הגרסה בכל הקשור לכך כי מדובר בקטע תלול יותר, שביל רחב יחסית ונוח להליכה, וזאת מבלי לקבל את הנתון כי הרוחב באותו קטע הוא כ-2 מטר וכי מדובר בשביל עליו צעדו וצועדים אלפי אנשים מידי חודש. 5. קיומה של הדרכה; התובעת, שימשה בשני תפקידים בעת ובעונה אחת: מאבטחת הנושאת נשק וגם כמספקת עזרה ראשונה. כתוצאה מכפל תפקידים זה נאלצה גם לשאת נשק, אשר הונח בתנוחת "צלב" (על פי כל העדויות אין תנוחה אחרת להנחת הנשק) ובנוסף נשאה על גבה תיק אשר הכיל את כל הציוד של העזרה הראשונה אשר משקלו כ-4 ק"ג ובנוסף גם את כל הציוד האישי שלה כגון אוכל ושתיה וציוד אישי אחר אשר גם הוא נכלל בתוך אותו תיק שנשאה על גבה התובעת. מעדות הנתבעת עולה כי התובעת עברה קורס עזרה ראשונה, מטווח על נשק וקיבלה שיעורים בנושא בטיחות הנשק וכי התובעת עברה הדרכת בטיחות בתחילת עבודתה ולפני כל טיול. מכאן לא ניתן ללמוד כי התובעת קיבלה הדרכה, מטעם המעביד, כיצד ללכת במסלולים שונים כגון מסלול קל ו/או מסלול מיטיבי לכת, וכיצד לנהוג בקטע שביל שהוא צר ותלול עם הנחת הנשק על גבה בתנוחת "צלב", לא קיבלה הדרכה כיצד גם לשאת את הנשק ואת הציוד של העזרה הראשונה, לא ניתנה אפשרות של פיצול התפקיד של עזרה ראשונה וכן כמאבטחת ולא נבדקה האפשרות כי התובעת לא יכולה, לפי תנאי השטח לקיים את שני התפקידים יחדיו. על כן ניתן לקבוע כי הדרכה של ממש מטעם המעביד ששולח את עובדו למסלול טיול של מטיבי לכת, כאשר נושא ציוד שלא פחת מ-8 ק"ג, לא קיבלה כל הדרכה כיצד לנהוג וכיצד ללכת במסלולים תלולים. 6. אחריות הנתבעות; אין חולק כי המסלול שבו הלכו התלמידים וגם התובעת הוא מסלול מאושר להליכה, אך הוא מסלול שמוגדר על פי עדות מנהל שמורת הטבע, כמסלול למיטיבי לכת. מסלול שמבחינת הקשיים מדובר במסלול קשה יותר ממסלול רגיל, מסלול אשר באופיו תלול יותר. אין חולק כי עצם ההליכה בחיק הטבע יוצרת סיכונים סבירים וטבעיים לאופי ההליכה בחיק הטבע, סיכונים אלה הם סיכונים סבירים ולא ניתן לצפות ממי שארגן טיול בחיק הטבע ליישר את המסלול, שעה שאופי המסלול הוא אופי הררי; יחד עם זאת, מקום שבו הנפילה אירעה בעקבות סיכון בלתי סביר וחורג מהסיכונים השגרתיים הטמונים בפעילות שבוצעה, משנה הסיכון את אופיו מסיכון רגיל וסביר לסיכון חריג ואשר בגינו אכן יש להטיל אחריות. בנסיבות העניין נשיאת נשק בתנוחת אלכסון ("צלב") על הגב, משקל לא מבוטל של לפחות 8 קילוגרם מצטרפים לקטע המסלול צר יחסית, תלול וסלעי, גרמו לשינוי צורת ההליכה של התובעת. נסיבות אלו התלויים בתנוחת הנשק, המשקל נשאה התובעת, הופכים את ההליכה במסלול מיטיבי לכת בקטע שבו היא נפלה מהלכיה בתנאי סיכון רגילים לתנאי סיכון בלתי סביר. הנפילה היא לא בעטיו של אופי המסלול, שכן מדובר במסלול מאושר, למרות שמדובר במסלול למיטיבי לכת. העובדה כי התובעת נאלצה לשאת את הנשק בתנוחת צלב, ובנוסף למשקל שנשאה על גבה בתיק העזרה הראשונה שאליו התווספו חפציה האישיים והמזון שנכללו כולם בתוך התיק, גרמו לתובעת לשנות את אופי ההליכה בקטע המסלול ומשכך הדבר גרם לנפילתה. 7. אחריות כמעביד; התובעת כעובדת בשירות הנתבעת, נשלחה לבצע עבודה מטעם המעביד , אך אין בכך כדי להפחית את היקף האחריות של התובעת בשל שליטה פחותה במקום. מדובר בחברה המספקת כוח אדם , כל עובדיה או רוב עובדיה נשלחים לזירה שאינה נשלטת בלעדית בידי המעביד, בעיני נראה שעל המעביד לנקוט באמצעי זהירות על מנת להפחית את הסיכונים העומדים בפניהם. המעביד לא טרח לקיים הדרכה נאותה. ( ראה פרק ד) עמוד 3 לעיל). המעביד לא שקל ולא בחן השפעת המשקל שנושאת התובעת במסלול מיטיבי לכת, ואשר הופך את הסיכון הרגיל לסיכון לא רגיל. המעביד לא שקל כלל אם לפצל את תפקידה של התובעת ולהטיל את שני התפקידים על מאבטח אחר או לא שקל להגדיל את מספר המלווים ;הטלת שני התפקידים, החיוב בנשיאת נשק, יחד עם המשקל שנשאה התובעת , במסלול מיטיבי לכת , תוך כדי נשיאת נשק בצורת "צלב" הפכה, את הסיכון לסיכון לא רגיל , ואשר לא נקטה בגין כך כל אמצעים למניעת התממשות הסיכון. הנתבעת כולה ממכלול הראיות שהובאו בפני לא בחנה את המסלול כלל ועיקר את אופיו ואם הוא מתאים לתובעת כאשר מוטל עליה לבצע שני תפקידם יחדיו ולשאת גם נשק וגם כבודה אחרת במשקל של לפחות 8 ק"ג. הנתבעת מס' 1 לא בחנה את יכולתה של התובעת, בטרם הטלת המשימה עליה, תוך התעלמות מיכולתה הפיזית וכישורה לבצע את שני התפקידים יחדיו כאשר גם נשאה נשק בצורת "צלב" וגם נשאה את הציוד וחפציה במשקל, שגרם לנפילתה. 8. האשם התורם: בנסיבות העניין מצאתי לנכון לזקוף חובת התובעת אשם תורם בשיעור 15%. מדובר בעבודת שכבר ביצעה תפקיד הזו במספר הזדמנויות במסלולים בטבע, הבחירה לעבור את הקטע הצר של המסלול בדרך שבה היא בחרה מבלי לבחון דרכים אחרות, יש בכך תרומת רשלנות מצדה לאירוע הנפילה. 9. היקף הנזק; א. הנכות; כתוצאה מהתאונה נחבלה התובעת בגבה. התובעת הועברה , לאחר טיפול בידי יחידת החילוץ לבית החולים הדסה. שם טופלה ונשלחה להמשך טיפול ומעקב רפואי. המומחה מטעם בית המשפט פרופ' וולפין מציין כי בעקבות התאונה סבלה התובעת מחבלת גב תחתון. התובעת טופלה תרופתית ועברה סדרת טיפולי פיזיותרפיה. כמו כן עברה ניתוח של שאיבת וצריבת דיסק, אך מאז ביצוע הניתוח אין שיפור במצבה וסובלת מכאבי גב תחתון קורנים לרגליים. המומחה ציין כי קיימת הגבלה בדרגה קלה בטווח התנועות של עמוד השדרה המותני. המומחה קבע בגין הגבלת תנועות בעו"ש מותני בשיעור 10%. ביחס לנכות התפקודית ובשים לב למכלול הנסיבות והנתונים, אני סבור כי אין מקום לסטות מהנכות הרפואית ,ולקבוע כי נכותה התפקודית הינה בשיעור 10%. ב. בסיס השכר; לפני התאונה נתוני שכרה של התובעת לימדו על שכר חלקי בלבד כעולה מתלושי השכר. ביחס להפסדי שכר בעבר יש להיצמד לשכרה כעולה מנתוני המוסד לביטוח לאומי, ולגבי העתיד נראה לי יש להעמידו על סך 4,000 ₪. קביעה זו מבוססת על כך שמדובר בצעירה שטרם מיצתה את מלוא פוטנציאל ההשתכרות. מכאן לבחינת ראשי הנזק: 1. כאב וסבל: בגין נכות בשיעור 10% , ובשים לב לגילה, אורך הטיפול הרפואי, תקופת ההחלמה הארוכה , ניתוח של שאיבה בגב, מספר הבדיקות ושאר הנסיבות הנני סבור כי יש לפסוק סך 45,000 ₪. 2. הפסד שכר לעבר תקופה ראשונה ; התובעת נעדרה מעבודתה עקב אי כושר מלא למשך 4 חודשים. שכרה לאות עת עמד על ס 1,864 ₪ ונכון להיום משוערך עומד על סך 2450 ₪. על כן נזקה בגין כך עומד על סך 9,800 ₪. 3. הפסדי שכר לעבר תקופה שנייה, לאחר תקופת אי הכושר ועד ליום מתן פסק הדין, לא ניתן להעריך במדויק את הפסדה . התובעת אינה עובדת עקב העדפה בטיפול בילדיה, עבדה לסירוגין ולכן ראוי לפסוק בגין כך סכום גלובאלי, בסכום של 30,000 ₪. 4. הפסד שכר לעתיד; קיימת נכות תפקודית . אין מספיק נתונים על מנת לפסוק בדרך חישוב מדויקת. אין מספיק נתונים בפני על מנת לאמוד את היקף הנזק בראש נזק זה. אני מעדיף לפסוק סכום כולל. בגין ראש נזק הנני פוסק סך 70,000 ₪. 5. בגין הפסדי פנסיה: סך 7,000 ₪. 6. עזרת צד ג' עבר ועתיד סך 8,000 ₪. 7. בגין הוצאות סך 2,000 ₪. לסיכום: בגין כל ראשי הנזק סך 171,800 ₪. בניכוי אשם תורם יש להעמיד את הנזק על סך 146,000₪. ג. ניכויי מל"ל; התובעת קיבלה דמי פגיעה בסך 5,892 ₪ ( ראה חישובי הנתבעת שלא נסתרו). התובעת לא פנתה למל"ל ביחס לקביעת דרגת נכות ויש לנכות באופן רעיוני את התקבול לו הייתה פונה. חישובי המענק שבוצע בידי הנתבעת לא נסתר. על כן הנני מעמיד את הסכום לניכוי על סך 16,890ש"ח. התוצאה; הנני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סכום 129,110 ₪ (לאחר ניכוי אשם תורם ותקבולי מל"ל ), בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל. 10. הודעת צד ג'; א. ההודעה כלפי רשות הטבע והגנים: אין חולק כי רשת הטבע והגנים היא הבעלים ,המנהל והשולט על שהמורה בה התבצע הטיול. הטיול אורגן בידי בית הספר. השביל שנבחר להליכה, הינו מסלול מסומן למיטיבי לכת, מתאים לגיל של התלמידים. מדובר במסלול בדרגת קושי גבוהה יותר ממסלול שאינו מוגדר ככזה, אך לא הייתה כל בעיה הן במסלול והן בסימונו. הרשות לא הייתה מתכננת או מפקחת והתאונה התרחשה בשל נשיאה למשקל יתר וביצע כפל תפקידים ונשיאה בנשק בתנוחה שלא אפשרה לתובעת ללכת כשאר המשתתפים בטיול, בכך לא מצאתי כי יש לייחס לרשות הטבע והגנים כל אחריות לקרות התאונה. התובעת אינה תלמיד המשתתף בטיול אלא מלווה. עצם השוני הזה משנה גם את מידת האחריות שיש לייחס לכל המעורבים. רשות הטבע והגנים , לא בחרה את המסלול לא שכרה את שירותי המודיעה . המסלול מאושר ומסומן. הנפילה לא התרחשה בשל תנאי השטח כגורם לאירוע הנפילה. הגורם לאירוע הנפילה כטענת התובעת , נעוץ בהתנהלות האחראים על התובעת ולא בגורם באחריות צד שלישי 1. תנאי השטח כשלעצמם לא היוו גורם להתרחשות התאונה( ראו עדות התובעת עמ' 8 שורות 7- 9 וגם עמוד 7 שורות 14-15). מכאן יש לדחות את הודעת צד ג' כלפי צד ג' 1 (רשות הטבע והגנים). ב.ההודעה כלפי מדינת ישראל- משרד החינוך ורשת בתי ספר אורט: נחזור ונציין כי נפילה במהלך טיול בטבע הוא סיכון רגיל, וציינתי לעיל , מדוע הסיכון במקרנו שינה את עורו לסיכון בלתי רגיל שיש לנקוט על מנת למנוע את התרחשותו אמצעי זהירות. הדבר נעוץ לא בתנאי השטח הכל כמפורט לעיל. התובע הינה מלווה. אין לחלוק על חובת הזהירות שחבים מארגני הטיול כלפי המשתתפים בו, לרבות כלפי המלווים. ע.א. 541/88 החברה להגנת הטבע נ' עז' המנוחה אורה פורמן, פ"ד ו'(1) עמ' 133. בת.א. (נצרת) 464/87 לינה הנדל נ' מדינת ישראל, ( לא פורסם) נדון ענינה של מורה מלווה, שבעת צעדה ברכס הר הכרמל מעדה, נפלה, ונגרם שבר ברגלה הימנית. כב' השופט בן דוד קבע כי הטיול התנהל במסלול מוכר להליכה ומסומן, והייתה רשלנות מצד המדריכה בכך שסטתה אל דרך בלתי מסומנת שהייתה תלולה במיוחד וקשה למעבר בבחינת "דרך לא דרך". הדבר קרה לשיטתו של כב' השופט בן דוד : "בעת שחל שינוי קיצוני בתנאי הדרך, היינו, הקבוצה... סטתה מהשביל המסומן הנוח והבטוח ביותר ומיועד להליכה, ירדה אל תוך תחומו של שביל שאינו להליכה, קשה למעבר ומסוכן הרבה יותר מאשר השביל המסומן ואשר לא נועד כלל לטיול מעין זה ובכך יצרה (המדריכה) בעבור התובעת (ושאר המטיילים) סיכון בלתי סביר" במקרנו לא הייתה כל סטייה , המשתתפים צעדו בשביל מסומן , אותו מסלול שנבחר מלכתחילה , ללא כל שינוי. מדובר במלווה , להבדיל מתלמיד, רשאי, לטעמי, היה משרד החינוך ובנעליו מורה השל"ח וכן רשת בתי ספר אורט , להניח כי מלווה זו שמוטל עליה שני תפקידים ומשמשת "כמאסף" ,תהיה מיומנת, מנוסה וזהירה ותדע לבחור את דרך המלך, כדי לצמצם את הסכנות לילדים המשתתפים בטיול ובוודאי לעצמה. מן העדויות שבפני עולה שהטיול, ארגונו וכל הקשור אליו, נוהלו באופן מקצועי, תוך ירידה לפרטים, קבלת אישורים, הפעלת מורים, מדריכים ומלווים כנדרש, ונקיטת אמצעי זהירות המתחייבים מהוצאתו לפועל של טיול מסוג זה. על כן , הודעת צד ג' כלפי משרד החינוך ורשת בתי הספר אורט דינה להידחות. הנני מחייב את המודיעה לשלם לכל אחת מיחידי צד שלישי, סך של 6,000 ₪. 11. ההודעה לצד רביעי; עקב דחיית הודעת צד שלישי, דין ההודעה לצד רביעי להידחות. ביחס להודעת צד רביעי, אין צו להוצאות.תאונות בטיוליםעמוד השדרהכאבי גב / בעיות גבנפילה