תקנה 156 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 "(א) נבצר מבית המשפט לדון בתובענה או להמשיך את הדיון בה מחמת חוסר מעש מצד בעל דין, רשאי בית המשפט... ליתן הודעה לבעלי הדין או למי שבית המשפט הורה ובדרך שהורה לבוא וליתן טעם מדוע לא תימחק התובענה. (ב) לא ניתן כל טעם, בתוך שלושים ימים מיום ההמצאה או פרק זמן ארוך יותר שנקבע בהודעה, יראו את התובענה כתובענה שנמחקה." (ג) בית המשפט או הרשם רשאי למחוק את התובענה אם הטעם שניתן אינו מניח את דעתו". בפני בקשת הנתבעים למחיקת התביעה. הכרעה דין הבקשה להתקבל. כבר בפתח הדברים יודגש, כי הריני ערה לכך שמחיקת התביעה הינה צעד חריג, ואולם במקרה הנוכחי, ובנסיבות העניין כפי שיפורטו להלן, שוכנעתי כי אין מנוס מתוצאה זו. כפי שיפורט להלן, מדובר בתביעה שהוגשה בשנת 2004, כאשר עד היום, וחרף אורכות שניתנו להם, לא עשו התובעים את הנדרש על מנת להביא לבירורה. על כן, דין התביעה להימחק מחוסר מעש. להלן אסקור את הרקע לבקשה ואת עיקרי ההליכים הרלבנטיים להכרעה בה. רקע בין הצדדים מתנהלים הליכים משפטיים קרוב ל-25 שנים. ראשית ההתדיינות החלה בשנת 1989, עת הגישה הנתבעת 1 (להלן: "העירייה") תביעה כנגד התובע 1 (להלן: "מר צמח"). בשנת 1994 ניתן כנגד מר צמח פסק דין בהיעדר התייצבות (להלן: "פסק הדין"). על פי פסק הדין חויב מר צמח לשלם לעירייה תשלומים שונים בגין נכסים שונים, על פי חוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה) התש"מ-1980. מר צמח הגיש ערעור ובפסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי ביום 19/6/96, נדחה הערעור ונקבע כי "פסק הדין של בית משפט קמא עומד בעינו". פסק הדין הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, ובמסגרת אכיפתו מונה הנתבע 2 (להלן: "עו"ד חייקין") ככונס נכסים על שתי חנויות שבבעלות מר צמח (להלן: "שתי החנויות"). התובעת 2 הינה חברה פרטית אשר מר צמח הוא מנהלה ובעל מניות בה, ואשר לגרסתה, שכרה את שתי החנויות לתקופת שכירות של 20 שנה, מראשית 2004 (להלן: "חב' עלאצ"). במשך השנים נקטו מר צמח ו/או חב' עלאצ הליכים רבים במטרה לשנות את תוצאת פסק הדין, ובין היתר הוגשה גם התביעה דנן (להלן: "התביעה הנוכחית"). התביעה הנוכחית הוגשה ביום 5.5.2004 על ידי חב' עלאצ כנגד העירייה ועו"ד חייקין (להלן: "הנתבעים"). הסעד שהתבקש בה הינו "צו הצהרתי, צו מניעה קבוע". בהמשך תוקן כתב התביעה, באופן שגם מר צמח צורף כתובע בנוסף לחב' עלאצ (להלן: "התובעים"). בכתב התביעה המתוקן אשר הוגש ביום 5.12.2004, עותרים התובעים למתן פסק דין הצהרתי, בו מתבקשות שורה של הצהרות, ובכללן הצהרה, כי מר צמח לא נרשם אצל העירייה כמחזיק של שתי החנויות נשוא פסק הדין, ועל כן יש לבטל את פסק הדין ולערוך משפט חוזר. ביום 12.12.04 עתרו מר צמח וחב' עלאצ בבש"א 190418/04, אשר כותרתה: "הודעה על בקשה דחופה ביותר לביטול פסק דין חלוט שניתן במסגרת תיק אזרחי שמס' 15599/89 ולקיים משפט חוזר". השופטת דליה מארק-הורנצ'יק דנה בבקשה, ובהחלטה מיום 20.2.05 קבעה כי "הנני מתירה את הגשתם של הראיות הנוספות באופן שבפסק הדין יכריע בית המשפט גם בטענת המרמה שהועלתה על ידי המבקשים. התוצאה היא כי הבקשה מתקבלת. הרשות ניתנת למבקשים להביא כחלק מן הראיות במשפט את הראיות הנוספות הבאות..." ביום 6.4.06 הגישו מר צמח וחב' עלאצ בקשה למתן פסיקתא בה נרשם כי "לאחר שהתקבלה בקשת המבקשים לביטול פסה"ד בת.א 15599/89 אני מורה על ביטול פסה"ד בת.א 15599/89". (להלן: "הפסיקתא"). ביום 24.4.06 נחתמה הפסיקתא. בשנת 2006 הגישו העירייה ועו"ד חייקין ערעור על הפסיקתא. ביום 7.4.09 קיבל בית המשפט המחוזי את ערעור העירייה ועו"ד חייקין, וקבע כי הפסיקתא בטלה, מאחר שאינה משקפת את המפורט בהחלטת השופטת מארק-הורנצ'יק מיום 20.2.05. לאור פסק הדין האמור, המשיכו ההליכים. במהלך השנים נדונה התביעה הנוכחית בפני מספר גורמים שיפוטיים. עיון בתיק הממוחשב מעלה כי במשך השנים התנהלו כ- 15 דיונים וניתנו כ- 157 החלטות (!) (הן בדיונים והן בבקשות שהוגשו על ידי הצדדים). להלן אציין חלק מהבקשות שהוגשו מאז שנת 2010 : עובר לדיון ביום 28.4.10 הגיש מר צמח "הודעה ובקשה דחופה ביותר מטעם המבקש פסלות שופט במעמד צד אחד ובדיון דחוף ביותר" בדיון מיום 28.4.10, ולאחר ששמעתי את תגובת הצד שכנגד, ניתנה החלטתי שלא לפסול עצמי מלדון בתביעה הנוכחית. בהמשך הדיון, ביום 28.4.10 ניתנו הוראות להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים. בטרם הסתיים הדיון הודיע מר צמח כי בכוונתו לערער על החלטתי שלא לפסול עצמי. ומשהציג מס' ימים לאחר מכן את הודעת הערעור לבית המשפט העליון, עוכבו ההליכים בתביעה הנוכחית. ביום 30.7.12 (בעקבות החלטה שניתנה ביום 13.5.12) הודיעו הנתבעים כי הערעור שהגיש מר צמח לבית המשפט העליון נמחק בשל אי תשלום אגרה, וזאת עוד ביום 20.10.10 . יוער כי מר צמח לא עדכן במועד, ולא בכלל, כי ערעור הפסלות נמחק. ביום 4.9.12 הגישו התובעים הודעה ובקשה שכותרתה "צו מניעה - עיכוב הליכים ומתן הוראות". במסגרת בקשה זו עתרו התובעים כי בית המשפט יורה על "העברת התיק הנ"ל לבית המשפט המחוזי בתל אביב בשיבתו כבית משפט לענינים מינהליים". לאחר קבלת תגובת הנתבעים, הגיש מר צמח ביום 24.10.12 "הודעה ובקשה מטעם המבקש דחופה ביותר", בה טען כי יש "להפריד בין התביעות שכאשר תביעתה של התובעת 1 בתביעה הנ"ל תידון בבית המשפט נכבד זה ותביעתו של המבקש תועבר לבית המשפט המחוזי לענינים מינהליים..." בהחלטה מיום 14.11.12 נקבע כי "לא קיים הליך של 'הפרדת תביעה' לתובעים שונים, באופן המבוקש... בשים לב לניסוחה של התביעה, כמו גם לאופן ניהולה, ובהתחשב בכך שהוגשה עוד בשנת 2004, איני רואה לנכון להורות על העברתה לבית המשפט המחוזי". בסיום ההחלטה מיום 14.11.12 נקבע כי על התובעים למסור עמדתם באשר להמשך ניהול ההליך, וזאת בתוך 7 ימים. במאמר מוסגר יצוין, כי על ההחלטה מיום 14.11.12 הגיש מר צמח בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי (רע"א 53004-12-12). ביום 27.1.13 נדחתה הבר"ע, תוך שנקבע כי "ההחלטה נשוא הבר"ע מנומקת כדבעי ולא מצאתי בה פגם מן הסוג המחייב התערבות בשלב זה." ביום 29.11.12 מסר מר צמח את תגובתו באשר להמשך ניהול ההליכים, בה העלה טענות שונות בדבר מרמה וחוסר סמכות של הנתבעים ובסיום ציין כי "עמדתו של התובע תוגש לאחר בירור המרמה וההונאה כאמור". ביום 6.12.12 ניתנה החלטתי בה נקבע כי "מדובר בתיק משנת 2004 אשר יש לקדם את בירור ולסיימו. ניתנת ארכה אחרונה להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם התביעה וזאת בתוך 30 יום. תשומת הלב להוראות ההחלטה מיום 28.4.10, אשר עומדות בעינן. בהיעדר הגשת תצהירי התביעה במועד - תימחק התביעה." מר צמח ביקש לעכב את ביצוע ההחלטה מיום 6.12.12 וזאת במסגרת רע"א 53004-12-12 בה עתר ב"בקשה דחופה לעיכוב ביצוע במסגרת בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי על החלטת בית משפט השלום בת.א 36535/04". הבקשה לעיכוב ביצוע נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 1.1.13. בין לבין, הגישה חב' עלאצ "הודעת ייצוג מטעם התובעת 2" לפיה עו"ד אמיר פישביין החל לייצגה. ביום 12.12.12 הגישה חב' עלאצ "בקשה דחופה ביותר מטעם התובעת לעיכוב הליכים וביטול צו פינוי". בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 13.12.12. חב' עלאצ הגישה בקשה לעיכוב ביצוע לבית המשפט המחוזי במסגרת רע"א 29978-12-12 על ההחלטה מיום 13.12.12, והבקשה נדחתה, תוך שנקבע כי "לא מצאתי בנסיבות ליתן החלטה בבקשה מבלי שתינתן לצד שכנגד שהות להשיב, בפרט שלא מצאתי בהחלטה נושא הבר"ע העתידית דופי גלוי לעין". ביום 17.1.13 הגיש עו"ד פישביין "בקשה דחופה למתן ארכה להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם המבקשת" וזאת בשל פריצת דיסק חמורה ממנה הוא סובל, אשר אינה מאפשרת לו לשקוד על הכנת התצהירים. במקביל הוגשו 2 בקשות נוספות מטעם התובעים: ביום 20.1.13 הגישה חב' עלאצ בקשת פסילה, אשר נדחתה בהחלטה מיום 26.2.13. ביום 21.1.13 הגיש מר צמח "בקשה למתן החלטה בשאלה האם לבית משפט נכבד זה, יש סמכות עניינית לדון בתביעת המבקש". בהחלטה מיום 23.1.13 נקבע כי משהוגשה בר"ע על ההחלטה מיום 14.11.13, הדנה בעניין סמכות בית המשפט, יש להמתין להחלטת בית המשפט המחוזי. כאמור לעיל, בקשת רשות הערעור על ההחלטה מיום 14.11.13 נדחתה ביום 27.1.13. ביום 7.2.13 הגיש מר צמח "בקשה למתן החלטה בשאלה האם לבית משפט נכבד זה יש סמכות עניינית לדון בתביעת המבקש לאחר מתן החלטה בבר"ע שהגיש המבקש לבימ"ש מחוזי". בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 9.4.13, תוך שנקבע כי "באם לשיטתו של המבקש, אין לבית משפט זה סמכות לדון בתביעתו, פתוחה בפניו הדרך לעתור למחיקת התביעה". ביום 21.3.13 הגישה חב' עלאצ, ע"י עו"ד פישביין, "בקשה דחופה נוספת למתן ארכה להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם המבקשת", וזאת בשל כך שביום 26.2.13 עבר עו"ד פישביין ניתוח גב עקב פריצת דיסק ממנה הוא סובל. בהחלטה מיום 24.3.13 הוריתי לעו"ד פישביין לצרף מסמכים רפואיים המוזכרים בבקשתו. ביום 2.4.13 הגיש עו"ד פישביין, מטעם חב' עלאצ, טופס שחרור מבית חולים. יחד עם זאת, עוד באותו היום, הגיש עו"ד פישביין "בקשה לאשר התפטרות מייצוג". אשר על כן, נקבע בהחלטה מיום 7.4.13, כי לאור התפטרות עו"ד פישביין, נשמט הטעם שביסוד הבקשה למתן ארכה להגשת התצהירים. עוד נקבע כי "לפנים משורת הדין, ניתנת ארכה להגשת תצהירי המבקשת עד ליום 1.5.13 (כפי שהתבקש על ידה)". יוער, כי מטעם מר צמח לא הוגשה כל בקשה למתן ארכה להגשת תצהירי עדות ראשית מטעמו. ביום 6.5.13 הגישו התובעים "הודעה ובקשה דחופה ביותר מטעם המבקשים (1) ו-(2) לעיכוב הליכים בתיק הנ"ל". הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 21.5.13, אשר בסופה צוין כי "אין מקום להשאיר את התיק תלוי ועומד, במיוחד בשים לב לשנים הרבות שחלפו מאז הגשת התביעה בשנת 2004". ביום 23.5.13 הגישו הנתבעים (העירייה ועו"ד חייקין) בקשה למחיקת התביעה, היא הבקשה המונחת בפני. (להלן: "הבקשה"). הנתבעים טענו בבקשתם כי יש למחוק את התביעה בשל כך שהתובעים לא הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם על אף אורכות רבות שניתנו להם. הנתבעים מציינים כי מדובר בהליך אשר החל בשנת 2004 והתובעים עושים כל שביכולתם לעכב את בירורו. נטען כי התובעים עושים דין לעצמם, מגישים עשרות בקשות מופרכות ומשתמשים לרעה בהליך. לנתבעים נגרם עינוי דין וחסרון כיס, עת הם מוציאים כספים רבים לריק על הליכים משפטיים, בו בזמן שהתובעים מזלזלים בהוראות בית המשפט. בהתאם להחלטה מיום 26.5.13 הועברה הבקשה לתגובת התובעים. התובעים טענו בתגובתם כי אין צורך להגיב לבקשת הנתבעים ומאחר ובקשתם "נגררת בפלילים ומבוססת על קונספירציה, תרמית, הונאה, חוסר תום לב - והוגשה לבית המשפט בחוסר סמכות עניינית." בתגובתם מבקשים התובעים כי בית המשפט יפעיל את סמכותו, ויעצור את ההליכים, עד שהנתבעים יגיבו להחלטה שניתנה בבית המשפט לעניינים מינהליים, במסגרת הליך אחר אותו מנהלת חב' עלאצ כנגד ראש עיריית רמת השרון (עת"מ 34125-02-13, להלן: "ההליך בבימ"ש לעניינים מינהליים"). התובעים שבים ומזכירים את החלטת כב' השופטת מארק-הורנצ'יק שניתנה בתביעה הנוכחית לפיה השאלה אם מר צמח נחשב כמחזיק בחנויות הינה שאלה עובדתית אשר יש לשמוע לגביה ראיות. התובעים טוענים שלא היתה כל התייחסות מצד הנתבעים להחלטות הנ"ל והדבר מהווה ביזיון בית המשפט. אשר על כן, מבקשים התובעים לחייב את הנתבעים להמציא לבית המשפט את פירוט חוב הארנונה, בצירוף אישור המעיד על כך שמר צמח נרשם בעירייה כמחזיק החנויות בזמנים הרלוונטיים. אי המצאת הפירוט והאישור האמורים מעידה כי מר צמח אינו מחזיק בחנויות ועל כן אינו חב לעירייה כל חוב. ככל שהנתבעים לא יפעלו כאמור בזמן שיוקצב להם, מתבקש בית המשפט "לדחות את בקשת המשיבים למחיקה על הסף של כתב התביעה ויחד עם זה, לבטל את החלטתו כפי שקבע כי על הצדדים להגיש תצהיר עדות ראשית". בהתאם להחלטה מיום 11.8.13 הועברה תגובת התובעים לתשובת הנתבעים. הנתבעים טענו בתשובתם כי ההליך בבימ"ש לעניינים מנהליים, אליו מפנים התובעים, אינו רלוונטי לתביעה הנוכחית, שכן עתירת חב' עלאצ שם אינה עוסקת בארנונה וממילא היא נמחקה. הדברים אותם מצטטים התובעים נאמרו כאמרת אגב, ובנוסף צויין באותה החלטה כי טענת החזקה הועלתה פעמים רבות בהליכים שונים ונדחתה בפסקי דין חלוטים. עוד צוין בתשובה, כי ההחלטה אליה מפנים התובעים לא קבעה סעד אופרטיבי כלשהו. ומעבר לכך, ככל שהתובעים טוענים כי הנתבעים לא מילאו אחר הוראות בית המשפט, עליהם לפנות לערכאות המוסמכות ולא לבית משפט זה. בנוסף טוענים הנתבעים כי התובעים לא הגיבו בצורה עניינית לגוף הבקשה. ביום 31.10.13 ניתנה החלטה בה נקבע כי: "בהיעדר תצהירים מטעם התובעים, נבצר מבית המשפט להמשיך את הדיון בתובענה, ועל כן אי הגשת התצהירים עולה כדי חוסר מעש אשר יש בו כדי להצדיק את מחיקת התביעה. בנסיבות הענין ולמען הזהירות ניתנת בזאת הודעה בטרם מחיקת התביעה מחוסר מעש, בהתאם לתקנה 156(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 ". ביום 24.11.13 הגישו התובעים שתי הבקשות, האחת חתומה בשם מר צמח והשנייה חתומה בשם חב' עלאצ. בבקשות אלה התבקש בית המשפט "להימנע ממתן החלטה כלשהיא לטובת משיבים (1) ו-(2) ו/או לטובת מי מהם...". בקשות אלה נדחו בהחלטה מיום 2.12.13 תוך הדגשה כי: "יובהר כי ההחלטה מיום 31.10.13 בעינה עומדת והגשת בקשה זו אינה תחליף להגשת תצהירים ואינה מאריכה את המועד להגשתם". ביום 9.12.13 הגישו הנתבעים הודעה לפיה החלטת בית המשפט מיום 31.10.13 נמסרה למר צמח ביום 4.11.13 ועל כן מתבקש ליתן החלטה בבקשה למחיקת התביעה. דיון ומסקנות תקנה 156 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 קובעת כדלקמן: "(א) נבצר מבית המשפט לדון בתובענה או להמשיך את הדיון בה מחמת חוסר מעש מצד בעל דין, רשאי בית המשפט... ליתן הודעה לבעלי הדין או למי שבית המשפט הורה ובדרך שהורה לבוא וליתן טעם מדוע לא תימחק התובענה. (ב) לא ניתן כל טעם, בתוך שלושים ימים מיום ההמצאה או פרק זמן ארוך יותר שנקבע בהודעה, יראו את התובענה כתובענה שנמחקה." (ג) בית המשפט או הרשם רשאי למחוק את התובענה אם הטעם שניתן אינו מניח את דעתו". מהודעת הנתבעים עולה כי ההחלטה מיום 31.10.13, הכוללת התראה בטרם מחיקת התביעה מחוסר מעש נמסרה לתובעים ביום 4.11.13. הנתבעים צירפו את העמוד הראשון של ההחלטה עליו חתום מר צמח בצירוף המילים "אני מאשר כי קיבלתי החלטה זו ביום 4.11.13". גם עצם הגשת בקשות התובעים ביום 24.11.13 מלמדת כי התובעים קיבלו והיו מודעים להחלטה מיום 31.10.13. עד כה לא הוגשו תצהירי התביעה ולא ניתן כל טעם מטעם התובעים מדוע לא תימחק התביעה. יודגש כי הבקשות שהגישו התובעים ביום 24.11.13 (ואשר נדחו בהחלטה מיום 2.11.13) לא מעלות כל טעם, לא כל שכן טעם ראוי, לאי הגשת תצהירי העדות הראשית ואינן מהוות הצדקה לאי מחיקת התביעה. למען הסר ספק, הבקשות שהוגשו על ידי התובעים אינן מניחות את דעתי ואינן מגלות טעם המצדיק שלא למחוק את התביעה מחוסר מעש. כאמור, מדובר בתביעה שהוגשה לפני כ- 9 שנים, ומתייחסת לפסק דין שניתן בשנת 1994, דהיינו לפני כ-20 שנה (!). הוראות ברורות להגשת תצהירי עדות ראשית ניתנו בדיון במעמד הצדדים עוד ביום 28.4.10. חרף אורכות שהתבקשו וניתנו כמפורט לעיל, עד היום לא הוגשו תצהירי העדות הראשית מטעם התובעים. הגם שנשלחה התראה לפני מחיקת התביעה מחוסר מעש, לא נתנו התובעים כל טעם מדוע לא תימחק התביעה. יש לשים קץ לתביעה שהוגשה בשנת 2004, אך אינה מתקדמת מחמת מחדל התובעים להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמם. אי הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם התובעים במשך תקופה כל כך ארוכה, מונעת את בירור התביעה ועולה כדי חוסר מעש המצדיק את מחיקת התביעה. משחלפו למעלה מ- 30 יום ממועד קבלת ההחלטה מיום 31.10.13, משלא מילאו התובעים אחר הוראות בית המשפט, ולא תיקנו את מחדלם חרף ההזדמנות שניתנה להם, בלא כל טעם לכך, אין מנוס ממחיקת התביעה. אשר על כן, דין התביעה להימחק. לעניין ההוצאות - הכלל הוא כי בעל דין שזכה בדין זכאי כי שכרו לא יצא בהפסדו וממילא זכאי הוא להוצאותיו. (ע"א 1182/90 שחם נ' רוטמן, פד"י מו (4) 330 (1992)). עוד קובעת ההלכה הפסוקה, כי ראוי שבעל דין הזוכה במשפט לא יצא בחסרון כיס מבחינת ההוצאות שהוציא ושכר הטרחה ששילם (ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאלק", פ"ד ס(1) 391 (2005)). יחד עם זאת, מסור לבית המשפט שיקול דעת נרחב בשאלת חיוב ההוצאות ושיעורן ורשאי הוא להתחשב במכלול גורמים רלוונטיים, על מנת להגיע לתוצאה הוגנת וצודקת בכל מקרה ומקרה. בענייננו, מחיקת התביעה, מזכה את הנתבעים בפסיקת הוצאות לטובתם. העובדה כי בקשות רבות שהגישו התובעים נדחו, מצדיקה אף היא להשית עליהם הוצאות, והדברים מקבלים משנה תוקף בשים לב לכך שבחלק מההחלטות נקבע כי סוגיית ההוצאות תידון בסיום ההליכים. חרף האמור, לא ניתן שלא להתחשב במצבו הקשה של מר צמח, כפי שעולה מההליכים הרבים בתיק ומהבקשות שהוגשו במסגרתו במשך השנים. על כן, הריני מעמידה את סכום ההוצאות שעל התובעים, יחד ולחוד, לשלם לנתבעים על סך 5,000 ₪. חרף האמור, היה ולא ינקטו התובעים או מי מהם בהליך נוסף כלשהו נגד הנתבעים או מי מהם, יופטרו התובעים מתשלום ההוצאות. חיוב ההוצאות ייאכף רק במידה שהתובעים או מי מהם ינקטו בהליך כלשהו נגד הנתבעים או מי מהם. סוף דבר הריני מורה על מחיקת התביעה. התיק ייסגר. תקסד"א 1984 (הישנות)