טענה כי הרופא המוסמך התעלם מכך שהמערער מקבל 4 זריקות אינסולין ביום

הרופא המוסמך התעלם מכך שהמערער מקבל 4 זריקות אינסולין ביום, התעלם מהקשיים התפקודיים הנגרמים כתוצאה מהנוירופטיה הסכרתית ממנה סובל כגון כאבי ברגליים, נימול ועוד. ג. חוות הדעת של פקיד השיקום נסמכת על חוות דעת של רופא מוסמך לעניין כושר ההשתכרות, שנפלו בה כאמור מספר פגמים. ד. המערער סובל מכאבים, שלשולים וסכרת לא מאוזנת. ה. המערער איננו עובד בשל מצבו הרפואי, על אף שמדי פעם הוא מבקר בחנות שבבעלות רעייתו. 4. להלן עיקר טיעוני ב"כ המשיב: א. פקידת השיקום הייתה מודעת למצבו של המערער והייתה מודעת לכך כי הוא מקבל אינסולין. ב. המערער איננו מסתיר את העובדה שהוא נמצא בחנות יחד עם אשתו. טענות המערער בכל הקשור לטיפולים הרפואיים אותם הוא מקבל הן טענות רפואיות גרידא. ג. החלטת הרופא המוסמך אינה חייבת להיות מנומקת. ד. הרופא המוסמך היה מודע למצבו הרפואי של המערער, התייחס ליכולת לנטר את עצמו ובצורך בארוחות סדירות. משכך לא נפל פגם כלשהו בהחלטת הוועדה. 5. החלטת הוועדה - דיון ומסקנות: א. מעיון בפרוטוקול הוועדה, עולה כי המערער הופיע בפניה, התלונן על כאבים ונימולים ברגליים, ולפעמים אף בידיים. המערער ציין בפני הוועדה כי לפעמים אין הוא חש ברגליים ואף דיווח על ערכי סוכר גבוהים. המערער הבהיר כי מדי הוא מגיע לחנות הנמצאת בבעלות אשתו וכי הוא מחליף אותה כשהיא יוצאת מהחנות. ב. לאחר שהוועדה שמעה את דברי המערער, ולאחר שעמדו בפניה מסמכים שונים, לרבות חוות הדעת של פקיד השיקום קבעה כדלקמן: "התובע בן 55, אובחן כסובל מסכרת עם סיבוכים. בבואו בפני הוועדה מוסר על קשיים בתפקוד עקב השלכות מחלת הסכרת כפי שצוינו בפרוטוקול. מצרף מכתב בו מפרט את תלונותיו .... הוועדה בדעה כי במצבו מוגבל לעבודה מאומצת ועם אפשרות לארוחות סדירות וניטור. לדעת הוועדה בנסיבות הנ"ל יש הפחתה מסוימת בכושר עבודתו, אך לא בשיעור של 50% ויותר. במצבו יכול לעבוד בעבודות חרושתיות, מיון ואריזה והרכבה, עבודות שולחן, כן כמוכרן בחנות בבעלות אשתו. לאור האמור לעיל התובע הינו בעל כושר השתכרות וערעורו נדחה". ג. עינינו הרואות כי קביעתה של הוועדה מבוססת בין השאר על חוות הדעת של פקיד השיקום, אשר מבוססת, בין היתר, על חוות הדעת של הרופא המוסמך שקבע כאמור כי המערער מסוגל לעבודה מלאה עם יכולת לנטר את עצמו ותוך שמירה על ארוחות סדירות. מעיון בחוות הדעת של הרופא המוסמך עולה כי הרופא היה מודע לאבחנות והליקויים העיקריים המשפיעים על השתכרותו של המערער. יחד עם זאת בחוות הדעת הנ"ל הרופא המוסמך כלל לא פירט את הטיפול הרפואי הניתן והעומס המוטל על המערער כגון סוג הטיפול, תדירות הטיפול והמשכו המשוער של הטיפול. יתרה מזאת, במסגרת חוות הדעת הרופא המוסמך כלל לא ציין את ההגבלות הנובעות מהליקויים והטיפולים וההשלכות של אותם טיפולים על היכולת של המערער לעבוד. מתלונותיו של המערער בפני הועדה ובפני פקידת השיקום עולה כי הוא סובל מסכרת לא מאוזנת, מסחרחורות ועייפות וכי מזריק אינסולין 4 פעמים ביום. הרופא המוסמך לא התייחס כאמור בחוות דעתו להשלכות אלה ולהשפעתם של תלונות המערער על דרגת אי הכושר. ד. יש להדגיש כי בחוות הדעת של הרופא המוסמך לא צוין דבר בסעיף 2, על אף שמדובר בסעיף מובנה בתוך חוות הדעת. נראה כי היה ראוי לפרט את הטיפולים להם נזקק המערער ולבחון את השפעתם יחד עם מכלול הליקויים על היכולת של המערער לעבוד. אין לקבל את טענת המשיב שחוות הדעת של הרופא המוסמך אינה חייבת להיות מנומקת. יש לזכור כי הוועדה לעררים לעניין קביעת דרגת אי כושר כוללת רופא תעסוקתי, מומחה שיקום ומומחה תעסוקה. אותה וועדה מסתמכת על החומר הרפואי והמידע הסוציאלי המונח בפניה, לרבות חוות הדעת של הרופא המוסמך. 6. לסיכום: א. עניינו של המערער מוחזר לוועדה באותו הרכב על מנת שתבקש לקבל לידיה חוות דעת של רופא מוסמך לעניין כושר השתכרות, אשר תכלול פירוט של הטיפול הרפואי אותו מקבל המערער ואת העומס המוטל בעטיו. על הוועדה להנחות את הרופא המוסמך לפרט את סוגי הטיפול, את תדירותו ואת משכו המשוער. במסגרת חוות הדעת של הרופא המוסמך, יש לפרט את השפעתם של הליקויים והטיפול הרפואי על כושר ההשתכרות, ולקחת בחשבון את ההגבלות הנובעות מהליקויים והטיפולים והשלכותיהם על היכולת של המערער לעבוד. לאחר מכן תשקול הוועדה על סמך חוות הדעת של הרופא המוסמך וכן החלטת פקיד השיקום ככל שהיא מתייחסת לעברו התעסוקתי של המערער אם יש מקום לקבוע למערער דרגת אי כושר. ב. מאחר והמערער מיוצג על ידי הלשכה לסיוע משפטי, אין צו להוצאות. 7. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דין זה, עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. רפואהסוכרת