בקשה למתן צו מניעה זמני במסגרת סכסוך קיבוצי 2. להלן עיקרי העובדות: א. המשיבה היא חברה ממשלתית המפעילה את התחבורה המסילתית במדינת ישראל. המבקשת 1 הינה ארגון העובדים היציג במשיבה. המבקשים 2 ו - 3 הינם נציגויות עובדי המשיבה לפי מחוזות. ב. בין הצדדים נחתמו במהלך השנים מספר הסכמים קיבוציים, וביניהם הסכם קיבוצי מיום 12.9.94 והסכם קיבוצי מיום 6.12.12. נכון לשלב זה, טרם הובא בפנינו המערך ההסכמי המלא בין הצדדים. ג. ההסכם הקיבוצי מיום 12.9.94 (שהובא בפנינו בשלב זה באופן חלקי בלבד; להלן - הסכם 94) קובע בין היתר כי "עובדים להם משולמים דמי נסיעה... זכאים להסעה לעבודה בשעות ובאתרים בהם לא קיימת תחבורה ציבורית" (פרק ט"ו סעיף 2(ו)). המשיבה לומדת מכך כי עובדים שאינם מקבלים דמי נסיעות, אלא השתתפות בהוצאות רכב (בהתאם להסדר הקבוע בקשר לכך בהסכם 94) - אינם זכאים להסעה לעבודה וממנה (והדבר נרשם במפורש בסעיף 4 לזכרון דברים מיום 7.4.92, שצורף לכאורה כנספח להסכם 94). עוד לומדת מכך המשיבה כי בשעות ובאתרים בהם קיימת תחבורה ציבורית - כל העובדים אינם זכאים להסעה. ד. בהתאם לנתונים שהובאו בפנינו נכון לשלב זה, בהסכמים הקיבוציים שנחתמו לאחר שנת 1994 אין התייחסות לנושא ההסעות. ה. הצדדים אינם חלוקים כי בפועל, במהלך השנים ולכאורה מזה שנים רבות, גם עובדים שאינם עומדים בתנאיו של הסכם 94 נהנו מהסעות למקום העבודה וחזרה. היינו, בפועל, מכוח הסדרים מקומיים כאלו ואחרים (שבשלב זה איננו מביעים דעה על מעמדם) - נהנו מהסעות על חשבון המעסיק גם עובדים שמקבלים השתתפות בהוצאות רכב, וגם עובדים שמגיעים למקום העבודה בשעות בהן פועלת תחבורה ציבורית. הדרך בה בחרה המשיבה לבצע את ההסעות הינה באמצעות שימוש במוניות, ותשלום עלותן באופן ישיר. ו. במהלך שנת 2012 הגיעה המשיבה למסקנה כי קיימים "אי סדרים מהותיים בכל הנוגע למערך הסעות העובדים בחברה" (סעיף 16 לתגובתה). לטענתה, המוכחשת על ידי המבקשים, אף ציינה נושא זה במהלך המו"מ שקדם לחתימת ההסכם הקיבוצי מיום 6.12.12 - הגם שאין חולק כי בסופו של דבר לא אוזכר נושא זה במסגרת אותו הסכם. ז. במהלך חודש מרץ 2013 הוטמעה במשיבה מערכת לניהול היסעים, אשר לימדה את המשיבה - לטענתה - "עד כמה בעייתי וחורג השימוש שעושים עובדי החברה במוניות וכן הגידול בהוצאות השימוש בהסעות..." (סעיף 23 לתגובת המשיבה). ח. ביום 30.5.13 החליטה הנהלת המשיבה, ללא שיתוף המבקשים, "לנקוט בצעדים מיידיים אשר יקטינו באופן משמעותי את ההוצאה החריגה שעושים עובדי החברה בשימוש במוניות..." (סעיף 24 לתגובתה). במסגרת זו החליטה שלא לאשר הסעות העולות על 4,000 ₪ לחודש לעובד; שלא לאשר הסעות העולות על 300 ₪ לנסיעה בודדת; ושלא לאשר כלל הסעות בין השעות 6.00 - 20.00, בהן פועלת תחבורה ציבורית (למעט ביחס לנהגים ופקחים). המשיבה לא הציגה כל מסמך המעיד על החלטה זו, או על כך שנמסרה לעובדים או נציגותם. ט. ביום 2.6.13 התקיימה ישיבה בין נציגי הצדדים, במהלכה נמסר למבקשים - לטענת המשיבה - על האמור לעיל. המבקשים כופרים בכך; טוענים שקיבלו הודעה חלקית המתייחסת לשישה עובדים בלבד (כפי שעולה לכאורה ממכתבם מאותו יום, נספח 1 לבקשה); ומדגישים כי סוכם בסוף אותה פגישה להמשיך ולנהל מו"מ בנושא ההסעות. עובדת ניהולו של מו"מ בין הצדדים בקשר לכך עולה גם ממכתב תשובתו של סמנכ"ל משאבי אנוש ולוגיסטיקה במשיבה, מר ירון הדרי, מיום 3.6.13, בו צוין בין היתר כי "בימים אלה ממש מתנהל משא ומתן בין החברה לבין נציגות העובדים בנושא זה וכל טענותיכם ידונו במסגרתו" (נספח 2 לבקשה). י. החל מיום 4.6.13 (לטענת המשיבה) או 6.6.13 (לטענת המבקשים) החלה מיושמת בפועל החלטתה החד צדדית של המשיבה מיום 30.5.13, כפי שפורטה לעיל. לטענת המבקשים, יישום ההחלטה נעשה בלא לעדכנם כלל ואף בלא ליידע את העובדים עצמם - אשר המתינו בסוף משמרת עבודתם להסעה וזו לא הגיעה. לטענת המשיבה, המנכ"ל הנחה את "מנהלי החברה... לעדכן את עובדיהם" (סעיף 35 לתגובה) - אך לא צורף כל מסמך ממנו ניתן ללמוד כי אכן בוצע עדכון כאמור בפועל. יא. ביום 6.6.13 הוגשה הבקשה שבפנינו, ובמסגרתה התבקשנו ליתן צו האוסר על המשיבה לשנות באופן חד צדדי את הסדר ההסעות הנוהג בה מזה שנים. 3. במהלך הדיון הסכימו הצדדים להיכנס באופן מיידי להליך אינטנסיבי של הידברות, מתוך מטרה להגיע לפתרון מוסכם בנושא ההסעות. נציין בהקשר זה כי הנתונים שהועלו על ידי המשיבה בתגובתה מלמדים לכאורה כי אכן יש הצדקה לבחון מחדש את המצב הקיים ולשנותו, והמבקשים הביעו נכונות לעשות זאת. על אף ההסכמה דלעיל, המשיבה לא הסכימה לדחות בשלב זה את יישום החלטתה החד-צדדית מיום 30.5.13 על מנת ליתן הזדמנות למו"מ - ולכן נדרשנו ליתן את הכרעתנו בנקודה זו. 4. לאחר שקילת טענות הצדדים, שוכנענו כי יש להיענות לבקשה, וליתן צו מניעה זמני אשר יאסור על המשיבה ליישם באופן חד צדדי את החלטתה מיום 30.5.13 - זאת בתקופת הביניים שעד להגעה להסדר, ובשלב ראשון למשך שבעה ימים (היינו עד לדיון שיפורט להלן). שוכנענו כאמור שכן לכאורה, נושא ההסעות נוגע באופן ישיר לזכויות העובדים, באופן שאינו מאפשר לשנותו באופן חד צדדי ללא הידברות מוקדמת (כאשר בשלב זה אין צורך כי נכריע בסוג המדויק של ה"הידברות" הנדרשת). מהנתונים שהובאו בפנינו עלה לכאורה כי בין הצדדים החל להתנהל מו"מ בקשר לכך אך לאחרונה (ראו את מכתב סמנכ"ל המשיבה מיום 3.6.13) - כאשר מסיבה לא ברורה החליטה המשיבה, לכאורה, לקטוע את המו"מ באיבו ולנקוט בצעד חד צדדי. שוכנענו כי קטיעה זו של המו"מ באיבו ומתן היתר לצעדים חד צדדיים בנושאים שנוגעים ישירות לזכויות העובדים עלולה להיות בעלת משמעות קשה למעמדה של נציגות העובדים ולמערכת היחסים הקיבוצית בין הצדדים, ולפיכך מוצדק ליתן צו זמני. 5. באשר לבקשת המשיבה לצרף להליך את הממונה על השכר - בשלב זה איננו נכנסים לטענות הצדדים לגבי חוקיות ההסדרים שנהגו במשך השנים, ונושא זה ידון במסגרת ההליך העיקרי. עם זאת, המשיבה רשאית לעדכן את הממונה על השכר בהליך כבר בשלב זה, ולהציע לו לשקול את הצטרפותו ככל שימצא לנכון. 6. סוף דבר - ניתן בזאת צו מניעה זמני כמפורט בסעיף 4 לעיל. דיון נוסף יתקיים ביום 16.6.13 בשעה 11.30. עד אז ינהלו הצדדים הידברות אינטנסיבית מתוך מטרה להגיע לפתרון מוסכם של סוגיית ההסעות. כמקובל בסכסוכים קיבוציים, אין צו להוצאות. צו מניעה זמניסכסוך קיבוציצוויםהסכם קיבוציצו מניעהסכסוך