היתר להריסת בית והקמת מבנה חדש מכוחו בוצעו עבודות בניה מסיביות

התובעים טוענים, כי הנתבעים קיבלו היתר להריסת ביתם והקמת מבנה חדש, ומכוחו ביצעו עבודות בניה מסיביות תוך חריגות בניה וגרימת נזקים קשים לבית התובעים. בגין הנזקים שנגרמו לביתם, הגישו התובעים תביעתם זו.
הנתבעים טוענים מנגד, כי התובעים השתהו בהגשת התביעה, הם מנועים מהגשתה וכי התביעה קנטרנית וטורדנית. לגופו של עניין, הכחישו הנתבעים את כל הנזקים הנטענים.
הנתבעים הגישו תביעה שכנגד לצו עשה וסעד כספי, בה טענו כי התובעים סיפחו לשטחם שביל ציבורי ומנעו כל גישה אליו. עוד טענו כי התובעים בנו בביתם בניה ללא היתר בניה כדין ובכך כיערו בצורה חמורה את הסביבה ואת הנוף סביב ביתם. לפיכך עותרים הנתבעים לחייב את התובעים לסלק ידם מהשביל הציבורי ולפצות את הנתבעים בסכום של 15,000 ש"ח בגין הנזקים שנגרמו להם עקב מניעת השימוש בשביל הציבורי.




טענות התובעים
2. התובעים טענו, כי הנתבעים חפרו, בנו ועשו בחלקת התובעים כבשלהם, ללא היתר בניה ללא תיאום או התחשבות. הנתבעים גרמו לנזקים ביסודות הבניין ולפגעים חמורים המסכנים את שני הצדדים בקריסת הבניין, כתוצאה מחפירת החלקה והגעה ליסודות המבנה בצורה בלתי מבוקרת. לטענתם, הנתבעים הפחיתו מעובי הקיר המשותף שבין הבתים מעובי של כ-20 ס"מ לעובי של 5-10 ס"מ. הפחיתו את הבידוד בין הבתים, חתכו את הגג בלא לדאוג לאיטום הדופן של הגג שנחתכה.
התובעים הסתמכו על שתי חוות דעת מומחים מטעמם וכן על דו"ח שמאי על פיו חלה ירידת ערך של דירתם ובכך הוכיחו לטענתם, כי נגרמו לבתים נזקים רבים.
התובעים הם זוג מבוגרים, אשר מתגוררים בדירתם שנים רבות. מיום הגיע הנתבעים לדירה הצמודה, הם בדאגה בלתי פוסקת לביתם ולשגרת חייהם שהשתנתה. לטענתם, בשל התנהגותם הרשלנית של התובעים, הם נאלצים להתגורר בדירה שאינה ראויה למגורים.
נוסף לפיצוי בגין הנזקים הספציפיים שפורטו בחוות הדעת, טענו התובעים, כי נגרם להם כאב וסבל בשל נזקי הבניה הקשים והנזקים לרכושם, ותובעים בגין כך סך של 10,000 ₪.
אשר לתביעה שכנגד, טענו התובעים, כי הנתבעים לא הביאו ראיות להוכחת טענותיהם. בביקור במקום שנערך ניכר כי לא קיים שביל ציבורי בין החלקות, בנוסף, העיריה הממונה על השביל הודיעה כי תסלול את השביל, והתחייבה לכך בהתכתבות. גם בית המשפט קבע כי אין כל הסגת גבול, וכי השביל הוא שטח ציבורי שבאחריות העיריה.

טענות הנתבעים
3. הנתבעים טוענים, כי התביעה מבוססת על נזקים שאין להם אחיזה במציאות, ועל מקרים שהיו יכולים להיפתר בדרכי שלום ובעלויות נמוכות לו היו התובעים מעוניינים בכך. התובעים בנו את ביתם טלאי על טלאי, עם הפרשי גובה בין הגגות הגורמים לצבירת מים בתפר, ללא אוורור והם מנסים בכל דרך לקשור בין מצב דירתם לבניה המקצועית שביצעו הנתבעים בביתם. עוד נטען , כי התובעים השתהו זמן רב עד אשר הגישו את תביעתם, חמש שנים לאחר קרות הנזקים הנטענים על ידם. הנתבעים הוסיפו, כי יידעו את התובעים כי העבודות שביצעו מבוטחות על ידי חברת ביטוח, אולם התובעים לא פנו לחברת הביטוח בדרישה לפיצוי, ומשום כך הם מושתקים כעת.

הנתבעים טוענים עוד, כי התובעים הרחיבו את ביתם תוך ביצוע חריגות בניה נרחבות, בצורה לא מקצועית על ידי פועלים שוהים בלתי חוקיים, וללא פיקוח הנדסי, והבית רווי ליקויי בניה. מדובר בליקויים שהיו קיימים בביתם הישן והרעוע של התובעים, והם הוחמרו לאור הבניה הבלתי חוקית והחובבנית של התובעים עצמם.

הנתבעים הוסיפו, כי מתמונות שבידיהם ניתן לראות את הרטיבות הנטענת בבית התובעים ואת נפילת הטיח, עוד לפני שהנתבעים החלו לבנות את ביתם. גם התובעים הבינו כי מקור הרטיבות בהפרשי הגובה בין שני חלקי הגגות של ביתם ובשנת 2008 תקנו את המפגע והגביהו את החלק הנמוך של הגג, כך שכיום בעיית היקוות המים כבר לא קיימת.
הנתבעים טענו, כי רכשו את הקרקע בשנת 97' והקימו את ביתם בין השנים 1999-2000. הם הרסו את הבית הישן והקימו תחתיו בית חדש. לטענתם, הם לא הסתמכו על בית התובעים, ביתם אינו נשען על בית התובעים, אלא בנוי כיחידת דיור נפרדת ועצמאית לחלוטין. הווה אומר שהקיר בין הדירות הינו בעצם שני קירות- האחד שבנו התובעים והאחד שבנו הנתבעים.
לטענתם, חוות הדעת שהגישו התובעים, נערכו 5 שנים לפני הגשת התביעה, בלא שהמומחים נכנסו לבית הנתבעים וללא שהמומחים יודעים מה היה מצב בית התובעים עובר לבניה- כך שאין בידם לדעת מה היה המצב קודם לכן.
ביחס לתביעה שכנגד- טענו הנתבעים, כי הוכח שהתובעים השתלטו על שטח ציבורי המהווה קיצור דרך בין בית הנתבעים לרחוב הראשי, רחוב דהומי. מדובר בשטח שאמור לשמש הולכי רגל, ואף אם בפועל לא נבנה הרי שהעובדה שהחלקה יועדה למעבר לציבור מעלה כי מיקומה אידאלי לשמש כמעבר.

דיון והכרעה
4. מטעם התובעים העידו מר יוסי גדעוני, קבלן שביצע תיקונים ושיפוצים בבית התובעים ומר בוריס סדצקי, מהנדס שערך חוות דעת מטעמם.
לא נשמעו עדים נוספים.
ביום 5.10.11 ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים להצעת בית המשפט לפיה יינתן פסק דין על דרך הפשרה בתוקף סמכותו לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, על יסוד כתבי הטענות, התצהירים, חוות הדעת וכל המסמכים שבתיק ולאחר שהצדדים יסכמו את טענותיהם בכתב.
ביום 25.10.11 ערכתי ביקור במקום במעמד הצדדים וב"כ. דו"ח הביקור מפורט בעמ' 20 לפרו'.
לאחר עיון בכתבי הטענות ובמכלול המסמכים שבתיק ובכלל זה חוות הדעת והסיכומים, ולאור התרשמותי מהביקור במקום ובתוקף סמכותי לפי סעיף 79א ' לחוק, אני מורה כדלהלן:

רכיבי התביעה
עלות פינוי ופירוק גדר בטון חדשה
5. התובעים טוענים, כי הנתבעים הקימו גדר בטון לקויה בין גינות הצדדים, כך שקיימת סכנת נפילה לבור בגינת התובעים, אזורים בגדר הבטון הותקנו ללא יסוד מתאים והם נתמכים על גבי קורות מעץ ושברי אבנים, מרכז הגדר הותקן בהיקף של גזע עץ ברוש שעוביו כמעט כעובי הגדר, והליקויים פוגמים בחוסנה של הגדר. על פי חוות דעת המומחה סדצקי מטעם התובעים (ת/5), מאחר שהגדר הותקנה ללא תוכנית או פיקוח הנדסי, ללא ביסוס מתאים, היא עלולה לקרוס בעת רעידת אדמה. לפיכך, מסר המומחה בחוות דעתו, כי אם לא יינתן אישור שהגדר נבנתה בפיקוח הנדסי, יש לפרק ולפנות את הגדר, להתקין גדר חדשה או לבצע ביסוס וחיזוק לגדר, שעלות של 7,000 ₪.
בניית הגדר יצרה בור בחצר התובעים. עלות חסימת הגישה לבור הוערכה על ידי המהנדס סדצקי בסך של 2,500 ₪.
בנוסף, נטען, כי קיימים בגדר הבטון חורים ויש לבצע תיקונים לאזורי סגרגציה בסך של 8,750 ₪(ס' 1 לחוות דעת מומחה סדצקי).
הנתבעים טענו מנגד, כי הגדר נבנתה בצורה מקצועית בפיקוח הנדסי של המהנדס גדליה אודלשטיין, אשר פיקח על הבניה בביתם, וגם מבחן המציאות מעיד על חוסנה של הגדר, הקיימת למעלה מ-11 שנים ועודה יציבה, בטוחה ואסתטית (ס' 16(יג) לתצהיר מטעם הנתבעים).
המהנדס אלכסיי גנישב שערך חוות דעת מטעם הנתבעים (חוות דעת מיום 17.5.11, להלן: "חוות דעת הנתבעים"), קבע בחוות דעתו, כי לא אותר בור בחצר התובעים, הגדר נתמכת בקירות ופודסטים של בטון, ולא אותרו בה תזוזות, סדקים או ממצאים אחרים המעידים על אי יציבותה. יחד עם זאת, קבע המומחה גנישב, כי יש לבצע עיבוד של הגדר עקב סגרגציה על פני הבטון, ושווי העבודה הוא 500 ₪.
לאחר שבחנתי את העדויות וחוות הדעת לעניין הגדר, אני מחייב את הנתבעים בתשלום סך 500 ₪ עבור התיקון כאמור בחוות דעת הנתבעים.

חיתוך תקרת הבטון
6. התובעים טענו, כי הנתבעים ביצעו חיתוך מסוכן בתקרת הבטון המהווה גג ויצקו במפלס גבוה ב-20 ס"מ מעל פני המפלס המקורי. הדבר לא הוצג בתכנית הרישוי למרות שיש חובה להציג כל שינוי ופגיעה בשלד. לטענתם, הפגיעה בניקוז הגג גורמת לחדירת רטיבות לדירת התובעים לחדר המערבי ולחדר האמבטיה. לשיטת התובעים, עלות התיקון מוערכת ב- 11,000 ₪.
הנתבעים טענו מנגד, כי בבית הישן לא הייתה תקרת בטון אלא תקרת רביץ ישנה מאוד שלא היה צורך לחתוך אותה, כך שחוות הדעת של המומחה פורת, עליה מתבססים התובעים לעניין נזק זה, שגויה עובדתית. בחוות הדעת מטעם הנתבעים נקבע כי המקור לרטיבות בבית התובעים, הוא באיטום לקוי של התפר בין התובעים לנתבעים, אשר נעשה על ידי התובעים והאחריות לו – מוטלת עליהם מאחר שמדובר בקיר שלהם. עוד נקבע, כי כיום לא קיים כל סימן לחיתוך כל שהוא שנעשה בתקרת הבטון של התובעים, וכי לא נדרש חיתוך שכזה שכן אין לבתים קיר משותף. כמו-כן, קבע המומחה כי לא אותרו בבית הנתבעים כל עבודות תמיכה או חיזוקים מפרופילי פלדה או שקיעות או סדקים המצביעים על פגיעה כלשהי בשלד באזור התפר בין הבתים. על כן, סיכם המומחה מטעם הנתבעים, כי על פי הממצאים לא נדרש תיקון כלשהו באזור. לשיטת המומחה, מאחר שהתובעים הם שביצעו איטום בין הבתים באזור הרטיבות בחדרי הרחצה, עליהם לשאת באחריות על תיקון הנזקים העכשוויים בקירות ותקרות חדרי הרחצה.
בדוח הביקור במקום, לעניין הרטיבות ציינתי כך: "מעל שני הבתים קיים גג, ומפלס גג דירת חדד נמוך יותר מגג חסידים ב-30-60 ס"מ. על פניו נראה כי מקור הרטיבות הוא בתפר בין שני הגגות".
התרשמתי כי מקור הרטיבות הוא בחיבור שבין שני הגגות, חיבור ששונה, נפגע או נגרם כתוצאה מהבניה שבנו הנתבעים, ומשום כך, אני פוסק בגין כך פיצוי כפי שביקשו התובעים, בסך של 11,000 ₪.

כבל חשמלי בקורת בטון
7. לטענת התובעים, הנתבעים השאירו כבל חשמלי ראשי בתוך קורת בטון חדשה שנוצקה לאור קו החיבור בין שתי הדירות. השרוול של הכבל מוליך מי גשם לתוך הקורה ומחליש אותה בכך עד כדי סיכון היציבות. את עלות התיקון העריך השמאי מטעם התובעים בסך של 1,950 ₪.
הנתבעים טענו, כי כבל החשמל עובר מעל לקיר החיצוני השייך לבית התובעים, בתוך הגבהה שבוצעה על התובעים בשנת 2003, ולכן האחריות לביצועו- מוטלת עליהם.
לא מצאתי לנכון לפסוק פיצוי בגין רכיב זה.

אי ביצוע העגלות לאורך קווי המפגש בין תקרות הדירות
8. התובעים טענו, כי הנתבעים לא דאגו לבצע העגלות-'רולקות' מבטון ואספלט לאורך קווי המפגש החדשים בין התקרות של הדירות. לטענתם, על פי היתר הבניה שניתן להם לא היו דרישות איטום מיוחדות, אך למרות זאת הם ביצעו איטום התפר בין תקרת ביתם לבין קיר החוץ של התובעים, על ידי מסטיק גמיש, רולקת טיט צמנטי עם תוסף אקרילי ומרחו חומר אטימה ביטומני באזור. על פי המומחה מטעם הנתבעים, הרולקות עם מריחת האיטום נראות על הגג עד היום ובמצב העכשווי מערכת האיטום בתפר בוצעה ע"י התובעים בעת ביצוע הגבהת מפלס הגג של ביתה, ולכן האחריות על הנזקים העכשוויים מוטלת עליה.
בעת הביקור במקום, נצפה כי בקיר המשותף בדירת הנתבעים, אין סימני רטיבות, ומכאן שמקור הרטיבות בגג. יחד עם זאת, נכתב בדו"ח הביקור במקום, כי מקור הרטיבות הוא בתפר שבין שני הגגות.
לפיכך, בגין רכיב זה אני פוסק לתובעים סך של 1,500₪ כמבוקש על ידי התובעים.

תיקוני טיח וסיוד
9. התובעים העריכו את שווי תיקוני הטיח והסיוד בדירה בגין נזקי הבניה והרטיבות בסך של 7,100 ₪.
הנתבעים התייחסו לרכיב זה וטענו, כי אין כל הוכחה או הסבר לכך שהצורך בתיקוני טיח וסיד מקורו בנזקי בניה שקשורים בעבודות שהם ביצעו, וכי המומחה שהעריכם לא היה נוכח בעת הבניה ועל כן אין בידו ידיעה לגבי מצב הדירה טרם הבניה שבצעו הנתבעים. מכל מקום, המומחה מטעם הנתבעים, העריך את עלות תיקונים אלה, בסך 500 ₪.
שוכנעתי כי יש לפסוק בגין רכיב זה סכום של 5,000 ₪.

חשיפה ואקוסטיקה
10. התובעים טענו, כי העבודות שביצעו הנתבעים גרמו ל"חשיפה של 60 ס"מ" כך שהבידוד והאקוסטיקה נפגעו.
בחוות דעת המומחה סדצקי מטעם התובעים, נכתב כי יש לבצע ביקורת הנדסית בדירת הנתבעים על מנת לבדוק את מצבו ועוביו של הקיר החוצץ בין שתי הדירות ולתקן בהתאם לממצאים. המומחה ציין, כי הוא לא נוקב במחיר עד לממצאי הבדיקה של הפגם האקוסטי. חוות הדעת של המומחה פורת לא התייחסה לרכיב זה. התובעים הסתמכו ברכיב זה על הצעת המחיר של מי שביצע את השיפוצים בדירתם, מר גדעוני, אשר כתב "חשיפת תפר בין הקירות של שתי הבתים ... חשיפה ברוחב 60 ס"מ" (ס' 9 להצעת המחיר). לא נעשתה כל ביקורת או בדיקה אשר תאשר טענה זו.
המומחה מטעם הנתבעים, קבע כי לבתים אין קיר משותף, שכן בבית משפחת הנתבעים קיים קיר נפרד במרווח כ- 2 ס"מ מקיר בית התובעים, והקיר בבית משפחת הנתבעים הינו קיר בטון באזור הממ"ד וקיר בנוי באזור הסלון וחדר השירות. כמו כן הקיר באזור הסלון מחופה אבן טבעית. לכן לשיטתו, לא קיימת פגיעה ברמת הבידוד האקוסטי בין חללי הבתים בהשוואה לרמת הבידוד האקוסטי שהייתה לפני הבניה על ידי הנתבעים.
לאחר שבחנתי את האמור בחוות הדעת מטעם שני הצדדים, לא ראיתי לנכון לפסוק פיצוי בגין רכיב זה.

"עלות תיקון בפועל"
11. נוסף לנזקים האמורים לעיל, ביקשו התובעים לחייב את הנתבעים בתשלום עבודות שביצע עבורם קבלן השיפוצים, מר גדעוני. סך עלות העבודות הוא 18,000 ₪ .טענת התובעים היא, כי הנזקים לביתם היו כה רבים, ופניותיהם לנתבעים לא נשאו פרי ועל כן, הם נאלצו להזמין את מר גדעוני אשר תיקן עבורם באופן מיידי את הנזקים הדחופים. התובעים צירפו לתביעתם קבלות על תשלומים ששילמו למר גדעוני עבור תיקונים שביצע בביתם.
הנתבעים טענו, כי עדות גדעוני הייתה מבולבלת ומלאת סתירות והקבלות שהוגשו לא מוכיחות כי התיקונים שנעשו היו נחוצים עקב נזקים שגרמו הם, וייתכן שהתובעים בחרו לשפץ את ביתם ומבקשים מהנתבעים לממן זאת.
מטעם התובעים אכן הוגשה "הצעת מחיר וחוות דעת על ליקויי בניה" שערך מר גדעוני (ת/2). בעדותו מסר מר גדעוני, כי אינו בעל מומחיות כלשהי בתחום הנדסת הבניין או שמאות, אלא הוא "עוסק בשיפוצים" מגיל צעיר.
במסמך שערך, קובע גדעוני, כי יש לבצע קילוף ותיקוני טיח, עקב "סדק שנבע בעת עבודות הבניה או הריסה של השכן חדד", ועוד כהנה וכהנה עבודות שלשיטתו נגרמו בשל העבודות שביצעו הנתבעים.
התובעים הגישו שלוש קבלות כנגד תשלומים ששילמו למר גדעוני בסך כולל של 18,000 ₪. אחת הקבלות הוצאה על שם התובע, אך הכתובת המופיעה בו אינה כתובת בית התובעים.
נוכח הליקויים שכן נוצרו בדירת התובעים, אך בהתחשב בקשיים שעלו מעדותו והמסמך שהגיש, אני פוסק בגין עבודות אלה סך 9,000₪.

ירידת ערך
12. השמאי פורת התייחס לירידת ערך בדירת התובעים וקבע, כי בגין הבנייה בניגוד להיתר, חלה ירידת ערך בשיעור של 12.5%, כלומר בסך של 185,638 ₪.
התובעים טוענים, כי משלא הובאה חוות דעת נגדית לעניין ירידת ערך והמומחה לא נחקר, יש לאמץ את חוות הדעת מטעמם.
הנתבעים מכחישים את קיום הנזק, את פיצול דירתם ואת ירידת הערך של דירת התובעים, וטוענים כי התובעים לא הוכיחו את קיום הנזק. הנתבעים טענו, כי ביתם לא פוצל ועל כן ירידת הערך הצפויה בחוות דעתו של פורת לא מומשה. מנגד, התובעים בעצמם בנו יחידת דיור נוספת ללא היתר בניה, והם אלה שחייבים פיצוי לנתבעים. מכל מקום על פי הסכם שנכרת ביניהם ביום 17.12.97, כל אחד מהצדדים רשאי היה להוסיף יחידת דירות על חלקו במקרקעין (ההסכם צורף כנספח ב' לסיכומי התובעים).
עיון בחוות הדעת פורת מעלה, כי הנזק העיקרי הצפוי לדירת התובעים, הוא בגין החשש שדירת הנתבעים שהיא דירת חדר, תהפוך לדירה בת 2 יחידות, תוך הגברת הצפיפות העירונית ובכך תיגרם ירידת ערך. לפיכך קבע פורת בחוות הדעת:

"ניתן לאמוד את ירידת הערך של דירת חסידים בגין הגדלת שטחי הבניה בדירת השכן הצמוד בשעור (זהיר) של חצי חדר-ברוטו, כלומר 17,500 דולר".

עם הגשת הסיכומים, הגישו התובעים "נספח ירידת ערך" מטעם השמאי פורת ובו הוא שב על קביעתו כי הנזק העיקרי הצפוי הוא בגין אישור בקשת הנתבעים להפוך את דירתם לדירה בת 2 יחידות, והעריך את שווי ירידת הערך ב- 12.5% בסך של 185,638 ₪.
נוכח הראיות שעמדו לפניי, ההסכם הבין צדדי, שוכנעתי כי לא חלה ירידת ערך נכון להיום המצדיקה פסיקת פיצוי לתובעים.



עגמת נפש

13. התובעים הוסיפו וטענו, כי מלבד הנזקים שנגרמו להם ברכוש, נגרמו להם קשיים של עוגמת נפש, בזבוז זמן, פגיעה בבריאותם והפרת שגרת חייהם. נזקים אשר לא ניתן לתארם במילים. בגין כך, ביקשו לפסוק להם סכום של 10,000 ₪.
בנסיבות התיק שלפניי, אני פוסק לטובת התובעים סכום של 5,000₪ בגין רכיב זה של התביעה.

התביעה שכנגד
14. בתביעה שכנגד טענו הנתבעים, כי הוכח שהתובעים השתלטו על שטח ציבורי המהווה קיצור דרך בין בית הנתבעים לרחוב הראשי-רחוב דהומי, המרכז המסחרי השכונתי, ובית הספר היסודי שם. הדבר חוסם את השטח הציבורי בפני הנתבעים, ומחייב אותם לעשות עיקופים בדרכם לביצוע פעולות יום-יומיות כך הם נאלצים לעשות שימוש ברכבם ולהוציא לשם כספים תחת שילכו בדרך הקצרה אל המרכז המסחרי. לשיטתם, גידור החלקה מונע מעבר ויש בו הרעה מוחשית המשפיעה באופן ממשי על איכות חייהם, ופוגעת בזכות השימוש הסביר במקרקעי הציבור במיוחד בהתחשב בסמיכותם לביתם.
הנתבעים ביקשו לצרף את עיריית ירושלים כנתבעת נוספת בתביעה שכנגד, אולם הבקשה נדחתה מהטעם שעיקר התביעה סכסוך שכנים, וצירוף העיריה רק תסבך את ההליכים בין הצדדים (ר' החלטת כב' השופט א' רון מיום 26.5.08).
התובעים טענו מנגד, כי לא קיים שביל ציבורי בין החלקות. השביל חסום על ידי השכנים, ובסופו עומד בית מגודר ואין כל המשך לשביל הנטען. עוד נטען, כי העיריה הודיעה שתבצע את השביל והאחריות לכך עליה, ואף הוסכם על כך שבהתכתבות ובהתחייבות של העירייה לבצע את התיקון ולא להגיש יותר כתבי אישום נגד הנתבע שכנגד.
בדו"ח הביקור במקום נכתב:
" בשטח לא קיים שביל ציבורי בין חלקה 80 לבין חלקה 82 (קיימת טרסה במקום)".
כך כתב הממונה על נכסי העיריה לנתבע ביום 21.2.06 (נספח יג לתצהיר הנתבע):
"לאחר סיור בשטח עולה על פניו כי משפחת חסידים לא סיפחה את שטח המעבר ולא מחזיקה חזקה ייחודית ובלעדית בשטח המעבר. מדובר בשטח לא מפותח (יש טרסות עם עצים וגדר המפרידה בי השטח הפרטי של מר חסידים למעבר וכן גדר מוגבהת לכיוון הכביש) שכנראה מעולם לא שימש כמעבר, ולמעשה הוא קיים רק בתוכנית ולא משמש מעבר בין שני שטחים ציבוריים.
פנייתך בעניין תועבר לאגף שפ"ע לממש את היעוד הציבורי, לפעול לפרוק גדר האבן בחזית הכביש ובניית מדרגות.
אם נתקל בבעיות והפרעות מצדו של מר חסידים ו/או אחרים נפעל על פי דין לפנותם".
נוכח התרשמותי מהביקור במקום ויתר הראיות, שוכנעתי כי אין מקום לקבל את התביעה שכנגד.
לסיום, אני רואה לנכון לציין, כי ההליכים בתיק זה התמשכו מעל לנדרש שכן בירור התובענה הועבר ממותב אחד למשנהו עד שהגיע לידיי. על כך ראויים הצדדים להתנצלות.
סיכומו של דבר
15. נוכח כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה העיקרית בחלקה ומחייב את הנתבעים לשלם לתובעים את הסכום של 30,500 ₪ בערכם היום. סכום זה ישולם ב-5 תשלומים שווים החל ב- 17.12.13 ובכל 15 לחודש שלאחריו.
התביעה שכנגד נדחית.
אשר להוצאות משפט- אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעים הוצאות משפט ובנוסף
שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. בטיחות בעבודות בנייה

  2. מכרז עבודות בניה משרדים

  3. עבודות בניה המהוות מטרד

  4. עבודות בניה בשכירות מוגנת

  5. בקשה להשלמת עבודות בנייה

  6. עלות עבודות בניה ושיפוצים

  7. צו מניעה להפסקת עבודות בניה

  8. תשלום על עבודות בניה בקניון

  9. נזקים מעבודות בניה ליד הבית

  10. צו מניעה קבוע נגד עבודות בנייה

  11. תניית בוררות בחוזה עבודות בניה

  12. תביעה בגין ביצוע עבודות בניה בטמרה

  13. טענת הריסה בגין עבודות בניה רשלניות

  14. ביטול צו ביניים עיכוב עבודות בנייה

  15. ביצוע עבודות בניה ללא היתר ע''י קבלן

  16. ניכוי תשלום עבור עבודות בניה עקב פגמים

  17. קיזוז ליקויי בניה מתשלום על עבודות בניה

  18. תביעה בגין עבודות בניה ופיתוח במגרשי ספורט

  19. עבודות בנייה בהיקף נרחב ללא היתר בנייה כדין

  20. תביעה בגין חוב על עבודות בניה בבית מגורים

  21. עבודות בניה איטום ושיפוצים במשרד ארגון המורים

  22. קשיים כלכליים של חברה במהלך עבודות בניה בפרויקט

  23. תביעה בגין יתרת חוב מתוך תמורה מוסכמת לעבודת בניה

  24. הכחשת "שימוש למגורים" בביצוע עבודות בניה ללא היתר

  25. תביעה נגד עיריית תל אביב בגין התמשכות עבודות בניה

  26. טענה להפרת חוזה עבודות בניה בגלל עיכוב בקבלת היתר בניה

  27. תביעה לפיצוי בגלל אי יכולת להשתמש בגינה בגלל עבודות בניה

  28. דוגמא למסמך ערבות אישית לסיום עבודות בניה עדת תאריך מסויים

  29. תביעה בסדר דין מקוצר בגין יתרת התמורה עבור ביצוע עבודות בנייה

  30. היתר להריסת בית והקמת מבנה חדש מכוחו בוצעו עבודות בניה מסיביות

  31. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון