התחזות לבעלים של קרקע

התחזות לבעלים של קרקע

נטען בכתב התביעה כי כעבור 8 חודשים לערך ממועד ביצוע עסקאות המכר, הוגשה ע"י אדם אחר בשם X X X, הנושא דרכון בריטי (להלן: "מר X האמיתי"), המרצת פתיחה (ה.פ 200083/98) בה הוא מבקש להכריז על ביטול כל חוזי המכר הנוגעים למקרקעין האמורים ולצוות על לשכות המקרקעין למחוק את הערות האזהרה אשר נרשמו על סמך חוזי המכר (להלן: "המרצת הפתיחה"). מר X האמיתי טען כי הוא הבעלים החוקיים של המקרקעין ולראייה הציג הסכם את מכר בנוגע למקרקעין האמורים, משנת 1975, אשר מכוחו נרשמה הבעלות בנכס ביום 4.3.76 על שם X X X מטהרן (קטין). מעיון במסמכי המרצת הפתיחה התברר לתובעים כי האדם בשם מר X (או המתחזה לו), אשר יוצג לכאורה ע"י עו"ד X, התחזה לבעלים של המקרקעין שנמכרו לתובעים או לחלופין לא היה קיים מעולם. למעשה אף אחד מהנתבעים לא פגש מעולם את הבעלים החוקיים של המקרקעין האמורים. כמו כן התברר כי ייפוי הכוח הבלתי חוזר אשר היה בידיו של עו"ד X הינו ייפוי כוח מזויף או ייפוי כוח אשר אינו עונה להגדרתו של ייפוי כוח נוטריוני. הגורם אשר הציג עצמו בפני עו"ד X כמר X, בעל המקרקעין, ואשר חתם כביכול על ייפוי כוח בלתי חוזר, אינו אלא מתחזה ומר X האמיתי לא נכנס למעשה בשערי המדינה במשך 7 השנים שקדמו לביצוע עסקאות המכר.

7. לטענת התובעים לאחר הגשת המרצת הפתיחה עו"ד X "ייצג" אותם ללא ידיעתם בהליכים שננקטו, כאשר עצם קיומם של ההליכים המשפטיים, ייצוגם ע"י עו"דX, ותוצאות ההליכים הועלמו מעינם. בדיון שהתקיים ביום 7.7.98 נתן עו"ד X את הסכמתו למתן פס"ד לפיו בוטלו כל הסכמי המכר בנוגע למקרקעין שבמחלוקת וכן לביטול הערות האזהרה שניתנו מכוחם של הסכמי המכר שבוטלו. התובעים כאמור כלל לא ידעו לטענתם על ההליכים שהתנהלו ושמעו לראשונה על ההליכים לאחר מתן פסק הדין. התובעים שהיו המומים מיהרו לפנות לעו"ד X וכן למר X בדרישה כי אלה האחרונים ישיבו להם את הXם שהועברו לידיהם אך לשווא. לאחר פניות חוזרות ונשנות השיב עו"ד X לתובעים סך של 42,937$ ארה"ב. בנוסף ניתנה המחאה של מר יצחק X ע"ס 125,000 ₪ לטובת מר פרץX, אביו של עו"ד X (להלן: "ההמחאה"). במעמד מסירת ההמחאה ע"ס 125,000 ₪ לידי התובע 1 אף הוחתם תובע 1 על כתב ויתור והעדר תביעות כנגד עו"דX. ההמחאה הועברה לידי התובעים ביום 28.3.01. אולם היא מעולם לא כובדה, ויתרת הסכום ששלמו התובעים עבור המקרקעין, בגובה 99,563$ לא הושבה לידם.

8. מבירור שערכו התובעים מאוחר יותר התברר לטענתם, כי עסקאות המכר שביצעו במקרקעין לא דווחו לרשויות המס ע"י עו"ד X ואף לא הוגש כל דיווח על העסקאות שבין התובעים לעו"דX, או דיווח על קיומה של נאמנות לרכישת המקרקעין. כמו כן לא נערך הסכם בכתב, כנדרש, למכירת זכויותיו של מר X במקרקעין לידי התובעים. פרטי תעודת הזהות או דרכונו של הבעלים האמיתי של המקרקעין לא הוצגו בפני הנתבעים או רשם המקרקעין. ייפוי הכוח הנוטריוני הבלתי חוזר שהיה בידיו של עו"ד X הינו ייפוי כוח מזויף או ייפוי כוח שאינו עומד בהגדרה של ייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר. עוד התברר לטענתם כי עו"ד X כלל לא פתח חשבון נאמנות כמתחייב על פי הסכם המכר וכאשר התבקש להציג עותק מפרטי זהותו של מר X, המתחזה, סירב עו"ד X לשתף פעולה ולחשוף את המסמכים המצויים בידיו.

לאור האמור התובעים הגישו תביעתם זו לחייב את הנתבעים יחד ולחוד להשיב את יתרת הסכום ששילמו עבור המקרקעין וכן לחייבם לפצות את התובעים בגין כל הנזקים הרבים שנגרמו להם לטענתם כתוצאה מהאירועים המתוארים. ביום 9.3.08 ניתן פס"ד כנגד הנתבע מס' 3, מר X , מאחר וזה האחרון לא התייצב לדיונים ולא המציא כתב הגנה וזאת למרות שכתב התביעה הומצא לו כדין.

9. הנתבעים 1 ו-2 כפרו בעובדות ובטענות התובעים ופרטו בהרחבה, בכתבי טענותיהם ובראיותיהם וכן בסיכומים שהוגשו את עיקרי הגנתם כפי שיפורט להלן.

דיון

10. למעשה בתיק זה יש שלוש שאלות משפטיות עיקריות. הראשונה שבהן היא האם חלה התיישנות על תביעה זו. השנייה היא האם הנתבעים אכן ביצעו מעשה מרמה כנגד התובעים, והשלישית היא האם הנתבעים התרשלו בפעולתם וגרמו לנזק הנטען ע"י התובעים. לא ניתן לענות על שאלה אחת מבלי לבחון את האחרות ועל כן, נבחן שאלות אלה לפי סדרן.

טענת ההתיישנות
11. ככל שהדבר נוגע לטענת ההתיישנות מבקשים התובעים לחזור על טענותיהם במסגרת תגובתם לבקשת הנתבעים לדחיית התביעה על הסף. לטענתם מכלול הנתונים הובאו לידיעתם רק לאחר שנודע להם דבר ביטול עסקאות המכר. בהתחשב במועד בו בוטלו עסקאות המכר הרי שטרם התיישנה התביעה. לטענתם, הם הסתמכו על הסבריו ונימוקיו של עו"ד X אשר הוליך אותם שולל, במטרה ברורה למנוע מהם להגיש תביעות בעניין, תוך שהוא מרגיע אותם כי Xהם יושבו לידיהם. לפיכך יש להחיל את האמור בסעיפים 6 ו - 7 לחוק ההתיישנות, תשי"ח - 1958 (להלן: "חוק ההתיישנות").


12. לטענת עו"ד X על פי חוק ההתיישנות כאשר קמה העילה, תקופת ההתיישנות מתחילה ל"רוץ". אין כאן תביעת נזיקין כלל אלא תביעת השבה בלבד. עו"ד X יפנה לפסק הדין שניתן (בהעדר) נגד הנתבע 3, X . כבר אז ושם, דחה בית המשפט את החלק הנזיקי של התביעה (וזאת ללא הגנה כלל) והכיר רק בחלק של ההשבה, דהיינו 99,563$ (שהוא סכום אשר על פי טענת התובעים שילמו לנתבע 3) לאחר שהתובעים הודו כי קיבלו מעו"ד X סכום הקרוב ל- 45,000$ בחזרה.

לטענתו, התביעה הוגשה לאחר שהתיישנה. מדובר באירועים שאירעו לפני כ- 15 שנה, ואם בכל תביעה שהתיישנה או הוגשה בשיהוי ניכר יש קושי בזכירת פרטים ושמירת מסמכים, הרי שבמקרה זה, התנהלה חקירת משטרה עקב תלונה שהוגשה ע"י ב"כ בעלי הקרקע וכל תיק המסמכים של העסקה נתפס על ידי המשטרה, דבר שהקשה עוד יותר על זכירת הפרטים הרלוונטיים. בנסיבות אלה, כל העדות שסיפק עו"ד X בתיק זה מתבססת על זיכרון בלבד, כאשר מדובר באירועים טראומטיים מלפני כ-15 ואשר כל מה שרצה הינו להדחיק את המקרה כולו. המשטרה ניהלה חקירה מקיפה, יסודית וארוכה, אשר, לאחר סיומה, הוחלט על סגירת התיק ללא הגשת כתב אישום, לרבות סגירת התיק נגד עו"ד X. כמי שפעל ביושר ובנאמנות, החוסר במסמכים פועל לרעת עו"ד X, וכמובן שהסכים לבקשת ב"כ של עו"ד X למתן צו למשטרה להמציא את כל תיק החקירה (כולל, כמובן, המסמכים שנתפסו מידי עו"ד X ולא הושבו מעולם). לאורך כל אותן שנים, מעולם לא פנו אליו התובעים לא בטלפון, לא בכתב ולא בכל דרך אחרת וגם לא עו"דX. עו"ד X ממשיך ומכחיש כי סירב לשתף פעולה עם התובעים. לטענתו המכתב אותו הציגו התובעים כמכתב שנשלח אליו למעשה נשלח לכתובת ישנה ולא קיימת מזה כ- 6 שנים, והוא ראה אותו לראשונה כנספח של כתב התביעה. התובעים מעולם לא טרחו להסביר את הסתירה בין חוסר הטענות כלפי עו"ד X במשך למעלה משבע שנים, לבין העובדה כי ביום 11.5.05 הפך לנתבע מס' 1 בתביעה מופרכת והזויה שהתיישנה, כאשר התובעים משתמשים בביטויים וטענות מכפישים ונטולי כל בסיס. נטען כי בהתאם להחלטת ביהמ"ש המחוזי בבר"ע שהוגש על החלטת ביהמ"ש זה יש לשוב ולהכריע בטענת ההתיישנות במסגרת פסק הדין.

לגופו של עניין טוען עו"ד X כי התובעים שילמו את הסכום הראשון בעסקה שעשו מול עו"ד X ביום 1.8.97. את התשלום השני היה עליהם לשלם עד- 16.9.97 והם לא עשו כן. לטענתם הם קיבלו הוראות מעו"ד X לא לשלם והסתפקו בכך. גרסתם מעלה תמיהות לגבי המועד בו ידעו על העילה הלכאורית. מדובר באב בן 65 ובן בן 22 שזו לא העסקה הראשונה שעשו. כאשר אדם מן היישוב מפסיק לשלם את התשלומים של עסקה לאחר ששילם כבר 30,000$, החודשים חולפים והעברת זכויות לא התבצעה עד יום 15.10.97 (כפי שהתחייב על פי ההסכם), האדם הסביר והזהיר (זה שאליו הכוונה בס' 8 לחוק ההתיישנות) לא יקבל, סתם ככה, הוראות מב"כ להפסיק לשלם ואם כן יבקש לבטל את העסקה ולקבל לידיו את הסך של 30,000$ שכבר שילם. מעבר לכך, בהסכם יש פיצוי מוסכם של 30,000$ ובכל זאת לא התובעים לא טרחו להסדיר את העניין או לבוא בדברים עמו. לפיכך נטען כי כבר אז בשלהי שנת 1997 לא פעלו התובעים "בזהירות סבירה" לבירור המצב העובדתי.
חלפו 5 חודשים עד שהתובעים קיבלו את מכתבו של עו"ד שפר ובו הוא הודיע להם כי הקרקע נמכרה להם על ידי מתחזה כאשר הוא מייצג את בעל הקרקע האמיתי. ניסיונות התובעים להציג מצג שווא כאילו לא קיבלו את מכתבו של עו"ד שפר (אשר נשלח בדואר רשום והתקבל על ידי אם המשפחה) נכשלו כישלון חרוץ. אילו היו התובעים פועלים כאדם "הסביר והזהיר" היו מתייצבים מייד במשרדו של עו"ד שפר והיו מקבלים שם את כל ההסברים והראיות לבעלותו של לקוחו של עו"ד שפר במקרקעין ולעובדה כי לא הוא מכר את הקרקע אלא מתחזה. למעשה כבר באותו זמן ידעו התובעים את המצב לאשורו מעו"דX, דהיינו שאת העסקה עשו עם מתחזה ולא עם בעל הקרקע וכי המשמעות היא כי לא רכשו דבר וכי יש להם עילה לתבוע את ששילמו בחזרה.

13. זאת ועוד; באפריל 1998 הוזמן עו"ד X למשטרת כפר סבא לחקירה בקשר למרמה בעסקאות השונות. כאן שוב הוטחו העובדות הרלוונטיות בפניהם של התובעים והפעם במשטרה, כאשר לאחר החקירה היה ברור להם, כי לא רק עו"ד שפר מטפל בעניין בטעם הבעלים האמיתי, אלא שהמשטרה גם מנהלת חקירה, באשר למכירה על ידי מתחזה. בכדי לחמוק מטענת ההתיישנות על התובעים לטעון ולשכנע כי הם עדיין לא הבינו כי למעשה הייתה כאן פעולה של מתחזה וכי יש להם עילה להשבת Xם. מכתבי הטענות ומחקירות התובעים עולה כי לא נוסף להם כל מידע עובדתי חדש לאחר אפריל 1998. מכאן שהעילה הייתה קיימת לכל המאוחר באפריל 1998 וכך גם הידיעה של התובעים. לאור האמור ברור כי התביעה הוגשה לאחר שהתיישנה ועל כן יש לדחותה. לטענתו, התובעים עשו שימוש לרעה בשנים הרבות שחלפו (עד כדי התיישנות) וכאשר ברור כי לנתבעים נגרם נזק ראייתי כבד עקב חדלונם של התובעים. התובעים "בונים" עובדות מופרכות ולרבות הטענה כי לא היו חשבונות נאמנות. התובעים אף טוענים כי לא היו תצהירי אימות. עו"ד X מכחיש זאת וטוען כי העדר המסמכים היום נגרם עקב מחדליהם של התובעים אשר השתהו בהגשת התביעה עד שמסמכים רלוונטיים בוערו.
עו"ד X מתייחס גם לטענת התובעים לפיה אי מענה להמרצת הפתיחה מהווה הודאת בעל דין על ידו וטוען כי באותו זמן הועסק באופן אינטנסיבי ע"י חוקרי המשטרה בכפר סבא (חקירות אשר הסבו לו טראומה קשה) כך שלא היה מסוגל לתפקד בבית המשפט ובמשרד במהלך החקירה. בהמרצת הפתיחה שהגיש בזמנו עו"ד שפר, לא נטען דבר נגד עו"ד X ועל כן לא היה זה הכרחי להגיב ואמנם גם בפסק הדין בהמרצת הפתיחה אין כל קביעה נגד עו"ד X.

14. עו"ד X אף הוא טען כי התביעה התיישנה שכן תביעת התובעים הינה להשבת Xם ששילמו לטענתם לידי המתווך בעסקאות, מר X , מחוץ להסכמים הכתובים. התביעה להשבת ה"כסף השחור" ששולם למר X לכאורה, מוגשת בחלוף כ-8 שנים מהמועד בו ידעו התובעים את כל העובדות הנדרשות לתובענה, מבלי שניתן כל הסבר הגיוני לשיהוי הניכר בהגשת התביעה לאחר שזו התיישנה. עו"ד X טוען כי הסכם המכר הראשון נחתם ביום 1.8.97 ואילו השני ביום 30.9.97. מספר חודשים לאחר ביצוע העסקאות התגלה כי בעל המקרקעין שיוצג ע"י עו"ד X הנו מתחזה. התביעה דנן הוגשה ביום 11.5.05 . לפיכך ככל שעילת התביעה נולדה לפני 12.5.98, יש לדחות על הסף את התביעה מטעמים של התיישנות. עו"ד X מוסיף כי נקודת ציון חשובה הינו ההליך של המרצת הפתיחה שהסתיים בפסק דין ביום 7.7.98. התובעים טענו כי לא ידעו על הליך זה וכי יוצגו ע"י עו"ד X בהליך זה ללא הרשאה. עו"ד X מכחיש טענה זו וטוען כי התובעים צירפו בין היתר את מכתב של עו"ד שפר מיום 19.3.98 וכן את התלונה שהוגשה במשטרה ע"י עו"ד שפר ביום 5.4.98. בנוסף, במסגרת החקירה הנגדית שערך של תובע 2 הוא אישר כי בחודש אפריל היה במשטרה לצורך חקירה בקשר למרמה בעסקאות השונות. בעדותו הוא נשאל האם הוא קיבל את מכתבו של עו"ד שפר מיום 19.3.98 והשיב כי קיבל מעטפה של פסק הדין הגם שלא נשאל על פסק הדין כי אם על מכתב עו"ד שפר . לאחר סימון של ב"כ התובעים שינה תובע 2 את תשובתו דבר המעיד לטענת עו"ד X כי מדובר בתשובה שהוכנה מראש וכי התובעים אכן קיבלו את המכתב. זאת ועוד, במסגרת החקירה הנגדית הראשית, אישר התובע 2 כי הזימון לדיון בהמרצת הפתיחה נמסר בכתובת מגורי התובעים ונחתם ע"י אמו. לאור האמור ברור כי התובעים ידעו שישנה בעיית מרמה עם העסקאות כבר במהלך החודשים מרץ- אפריל 1998. בעדתו תובע 2 אף הודה לבסוף כי ידע שמשהו לא בסדר עם העסקאות. למעשה מלוא העובדות הנדרשות היו בידיעתם של התובעים בחודשים מרץ - אפריל 1998 , ולפיכך תביעתם הXת התיישנה ויש לדחותה. הטענה כי לא ידעו מהי העבירה אינה אלא טענה בעלמא שאין מאחוריה כל תוכן עובדתי שלא היה ידוע לתובעים כבר בחודשים מרץ- אפריל 1998. בניסיון להתגבר על טענת ההתיישנות, הוסיפו התובעים וטענו כי הXם ששילמו למר X או לעו"ד X, עשו דרכם בדרך עקיפה לידיו של עו"ד אורן X , אשר לטענת התובעים "פעל בקנוניה" עם עו"ד X ולמעשה "המתחזה " לא היה ולא נברא. טענת התובעים, שנשמעה לראשונה בחקירתו הנגדית של עו"ד X, לפיה עו"ד X הוא המתחזה מעולם לא נשמעה מפיהם של התובעים בעבר גם במהלך הדיונים ועדותם של התובעים וקל וחומר שלא הוכחה .

15. האם התביעה התיישנה? שקלתי את טענות הצדדים והראיות שהובאו והגעתי למסקנה כי יש להשיב על כך בחיוב. ראשית יש לקבוע מס' קביעות עובדתיות כאשר החשובה שבהן היא מתי נודעו לתובעים כל העובדות הרלוונטיות לתביעה זו. מהעדויות שנשמעו לפני וכן מהמסמכים שהוגשו, נראה כי התובעים ידעו את כל העובדות הרלוונטיות להגשת תביעה זו כבר בחודש אפריל 1998. ראשית אין מחלוקת כי ביום 27.5.98 הגיעה הזמנה לדיון בהמרצת הפתיחה (ה.פ 200083/98) לידיהם של התובעים. אישור הקבלה החתום ע"י אימו של התובע (ראה: נ/1 וכן ראה דברי התובע מס' 2 בעמ' 34 לפרוטוקול הדיון מיום 4.7.11).
שנית, ברור כי התובעים כבר ידעו לפני הגעת ההזמנה לדיון על הבעייתיות הנוגעת לעסקאות המכר וזאת עקב העובדה כי לא ביצעו את המשך התשלום ,כפי שנקבע בחוזה, ובעיקר עקב זימונו של התובע מס' 2, מר תומר X לחקירה במשטרה.


16. מר תומר X נשאל בעניין בעמ' 7 לפרוטוקול הדיון מיום 10.7.07:
"ש. אתה חתמת בחודש יולי 97 על ההסכם בחלוף שנה אתה לא מקבל את הקרקע באפריל אתה מגיע לחקירה במשטרה לא משלם את התמורה בעד העסקה ונפגש עם עוה"ד שלך בחניון ואתה אומר שלא הבנת שום דבר ושהכל בסדר.
ת. עו"ד X היה חבר בזמנו, שכן שלנו, בן אדם שאתה מכיר לאורך שנים, אני חייל משוחרר נתתי בו אמונים, הוא אמר לי שיהיה בסדר שהוא מטפל והכסף יחזור אלי, הוא משך אותי 4-5 שנים עד שנפקחו עיניי והבנתי שיש פה מעשה מרמה..".

ושוב בעמ' 9 - 10:
"ש. כאשר היית עם אורן במשטרה לפני ששואלים אותך שאלות נותנים לך תמונה איזה תמונה נתנו לך על אותו מתחזה X.
ת. לא נתנו לי שום תמונה, התקשרו ואמרו שיש לי חקירה במשטרה כפר סבא. הוא נכנס ראשון לחקירה.
ש. אבל הבנת שאם יש תיק משטרה יש עבירה פלילית, מרמה, זיופים.
ת. אני מסכים איתך ידעתי שמשהו לא בסדר אבל אני יודע מה היא העבירה?..."



תשובתו של המשיב מס' 2 אינה יכולה להתקבל. אדם, גם אם הוא צעיר בן 22, אינו יכול להתעלם מהעובדות הברורות הצצות אל מול עיניו. הרי ברור לכל בר דעת כי אם מזמנים אותו לחקירה במשטרה בפרשת מרמה שהתרחשה בקשר לקרקעות אותן רכש , יש בעייתיות חמורה בעסקה. כמו כן, כל אדם יודע, כי אם לא ממשיכים בתשלום התמורה שנקבעה לפי חוזה המכר, יש בעיה בעסקה. תשובתו של התובע מס' 2 כי הותיר את כל העניין בידיו של עו"דX, במעין חוסר אכפתיות או מעורבות אישית, לא יכולה להתקבל.

17. גם תשובתו של התובע מס' 1, מר ג'ק X בעדותו (בעמ' 13 לפרוטוקול הדיון מיום 10.7.07), תמוהה בעיניי ואינני מקבלה וכך השיב;

"ש. אתה יודע שבאפריל 98 בערך בפסח תומר היה בחקירה במשטרה.
ת. את האמת לא ידעתי מזה. אני שמעתי שהייתה חקירה לא יודע אם היה או לא היה. הוא לא סיפר כלום שהוא חזר מהמשטרה...".

לא מתקבל על הדעת כי בהעדר נסיבות מיוחדות שלא פורטו במקרה זה, נאמין שאב נורמטיבי שיודע שבנו נחקר במשטרה בנוגע לעסקה אותה הם ביצעו יחדיו, לא שואל את בנו לאחר מכן האם הייתה או לא הייתה חקירה? האם הוא לא מתעניין מה נשאל בנו בחקירה? כאמור תשובה שכזו לא יכולה להתקבל.

18. סעיף 8 לחוק ההתיישנות קובע:

"נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה מסיבות שלא היו
תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנות אותן, תתחיל תקופת
ההתיישנות ביום שבו נודעו לתובע עובדות אלה"

סעיף 8 מאריך את תקופת ההתיישנות כאשר נעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היות תלויות בו ושאף בזהירות סבירה לא יכול היה למנוע אותן( ראה: ז. יהודאי, דיני התיישנות בישראל - תוך זיקה למשפט האנגלי והאמריקאי, ((1991 ע"מ 210 ). אין חולק, כי מלשונו הברורה של הסעיף כמו גם מתכליתו עולה, כי אין די בכך שיוכיח התובע כי לא ידע בפועל על העובדה, אלא, עליו להוכיח כי אף 'בזהירות סבירה' לא יכול היה לגלותה, קרי, מדובר באמת מידה אובייקטיבית של האדם הסביר. קביעת היקף החובה המוטלת על הניזוק על מנת לעמוד בסטנדרט זה אינה פשוטה, ונגזרת מתכליות דוקטרינת ההתיישנות. מובן הוא, כי ככל שהנזק חמור יותר וככל שהנסיבות בהן נגרם הנזק מעוררות חשד הן, כן תגבר הציפייה ממנו לפעול לבירור זכויותיו (ראה: בע"א 2387/06 פלונית נ. טבע תעשיות פרמצבטיות ואח', וכן ראה: בש"א (תל-אביב-יפו) 14954/09 - אלקה חיה גרינשפן-רזניק ואח' נ' אברהם בידרמן ואח' . תק-מח 2009(4), 7650).

19. ומן הכלל אל הפרט; האם ניתן לומר במקרה שלפניי כי נעלמו מן התובעים העובדות המהוות את עילת התובענה, מסיבות שלא היו תלויות בהם ושאף בזהירות סבירה לא יכלו היו למנוע אותן? התשובה לשאלה זו הינה שלילית. לאחר שהוגשו כל הראיות בתיק ולאחר שנשמעו עדויות הצדדים לפני, הנני קובע כי התובעים ידעו, או היו צריכים לדעת, לו נקטו בזהירות סבירה, את העובדות הרלוונטיות לתביעה זו כבר באפריל 1998.

מאחר וחלק מעילות התביעה של המשיבים כלפי התובעים הן עילות נזיקיות. נפנה גם לסעיף 89 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקודת הנזיקין) אשר קובע:

"תחילת התיישנות
לענין תקופת-התיישנות בתובענה על עוולות - "היום שנולדה עילת התובענה" הוא אחד מאלה:
(1) מקום שעילת התובענה היא מעשה או מחדל - היום שבו אירע אותו מעשה או מחדל; היה המעשה או המחדל נמשך והולך - היום שבו חדל;
(2) מקום שעילת התובענה היא נזק שנגרם על ידי מעשה או מחדל - היום שבו אירע אותו נזק; לא נתגלה הנזק ביום שאירע - היום שבו נתגלה הנזק, אלא שבמקרה אחרון זה תתיישן התובענה אם לא הוגשה תוך עשר שנים מיום אירוע הנזק..."

הפסיקה קובעת כי הסדר ההתיישנות בנזיקין מורכב משני רבדים, שתי מערכות דינים המשלימות זו את זו. ההסדר הכללי המצוי בחוק ההתיישנות ואשר אליו מצטרף ההסדר הספציפי הקבוע בדיני הנזיקין כפי שהוא מוצא את ביטויו בסעיף 89 לפקודת הנזיקין.

סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין, בדומה לסעיף 8 לחוק ההתיישנות, נועד להושיט עזרה לתובע באותם מקרים בהם נגרם לו נזק סמוי שסימניו מופיעים רק במרוצת הזמן. על פי הוראה זאת, מועד לידת התביעה הוא מועד גילוי הנזק, אך הסעיף מציב רף עליון של 10 שנים מיום אירוע הנזק, להגשת תביעה במקרים בהם הנזק סמוי ואירוע הנזק לא חופף למועד הגילוי, אף אם טרם חלפה תקופת ההתיישנות ממועד הגילוי. מרוץ ההתיישנות מתחיל משנתגלה הנזק, גם אם הנזק לא נתגבש במלוא היקפו (ראה: ע"א 9292/07 - חברות שדמות הדרום בע"מ נ' וועדה מקומית לתכנון ובנייה "שמעונים" ואח' . תק-על 2010(1), 2035) (להלן: "פרשת שדמות הדרום").

כאשר לא מדובר בבחינת אירוע מתמשך אשר מוליד עילות תביעה בזו אחר זו, נקבע בפרשת שדמות הדרום כי אין תחולה לסעיף 89 (2) סיפא לפקודת הנזיקין, המאפשר הארכת תקופת ההתיישנות לעשר שנים לגבי רכיב הנזק. על ביהמ"ש לשקול את התכלית שבבסיס מוסד ההתיישנות, את אינטרס הנתבע ויכולתו להתגונן בראיות מפני תביעה שהוגשה לאחר זמן רב ואת אינטרס הציבור שפעולות הערכאה השיפוטית יתרכזו בהווה ולא בעניינים שעבר זמנם (ראה: ע"א 9413/03 אלנקווה נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה, ירושלים (ניתן ביום 22.6.08); ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים, פ"ד נז (5) 433 וכן ראה: ת"א (תל-אביב-יפו) 44650-05-13 - מדינת ישראל נ' צמל מדיקל בע"מ . תק-מח ת"א (תל-אביב-יפו) 44650-05-13(4), 4665).

20. כאמור, במקרה שלפנינו לא מדובר בעוולה נמשכת אלא באירוע נקודתי. להבדיל מאירוע מתמשך המוליד עילות תובענה בזו אחר זו, הרשלנות הנטענת נופלת לקטגוריה של מעשה עוולתי-נקודתי אחד המביא בעקבותיו נזק, ואין לראותו כעוולה נמשכת. עם תחילת חקירת המשטרה בעניין באפריל 1998 ועצירת תשלום המשך התמורה עוד קודם לכן, החל מירוץ ההתיישנות וממועד זה ואילך נמנית תקופת ההתיישנות של שבע שנים. אין בפעולות שנעשו לאחר מכן על ידי התובעים (או העדר הפעולות יותר נכון) כדי לעצור את מרוץ ההתיישנות. בהיעדר פער זמנים בין מועד התרחשות הנזק ומועד גילויו, אין תחולה לסעיף 89(2) סיפא לפקודת הנזיקין, המאפשר הארכת תקופת ההתיישנות לעשר שנים לגבי רכיב הנזק, ומאחר שמדובר בנזק ממשי וברור עליו אף נחקר במשטרה תובע מס' 2, אין לקבל טענת התובעים כי המתינו לראות כיצד הדברים יתפתחו ואילו פעולות ינקוט עו"דX.

סיכומו של דבר, הנני קובע על יסוד כל האמור לעיל, כי עילת תביעתם הXת וכן הנזיקית של התובעים התיישנה בעת הגשת התביעה במאי 2005.

למעשה ניתן היה להסתפק במסקנה האמורה ולדחות את התביעה אולם בנסיבות המיוחדות של תיק זה, שמא טעיתי במסקנתי האמורה, מצאתי לנכון להמשיך ולבחון את שתי השאלות הנוספות.

טענת התרמית או המרמה המיוחסים לנתבעים 1 ו-2

21. לטענת התובעים, עו"ד X ועו"ד X פעלו בכל שלב בתהליך הנוגע לעסקאות המכר, בחוסר תום לב שאינו יודע גבולות, ברשלנות קיצונית וחמורה ואף במרמה תוך תיאום עמדותיהם מבלי ליתן הסבר כלשהו למחדליהם. התובעים שילמו Xם לידיו של מר X , בהנחייתו של שכנם, חברם ועורך דינם, עו"דX, בו בטחו. תשלום הXם בסך 99,536 $ ארה"ב לידי מר X נעשה, בשתי הזדמנויות שונות, באמצעות עו"ד X אשר עודדם להתקשר במאין עסקת בזק אל מול מר X , בידיעה כי עסקה זו נגועה באי חוקיות ומשכך בטלה מעיקרה. עו"ד X לא הגן על זכויות וX מרשיו, לא התריע בפניהם על הסכנות ולא פעל בדרך כלשהי להשבת הXם המגיעים להם. לטענת התובעים עו"ד X ידע כי הוא מוביל אותם לביצוע עסקה העומדת בסתירה להוראות חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן: "חוק המקרקעין"), המחייבות כריתת הסכם מכר בהסכם כתוב וחתום בלבד. נטען כי למעשה העסקה הייתה בפועל עסקה למראית עין כאמור בסעיף 13 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים") אשר נוצרה במטרה ברורה לסייע למר X להעלים הכנסות ומיסים מאוצר המדינה תוך חשיפתם של התובעים לסיכונים קיצוניים ובלתי מתקבלים על הדעת.לטענתם על עו"ד X להשיב Xם אלה לידיהם וזאת מכוח וכפועל יוצא מהפרת חובות האחריות, הנאמנות, המקצועיות והאמינות בה הוא חב כלפי התובעים. כמו כן, הפרת החובות האמורות ביחסי עו"ד לקוח ליוו כל פעולה מפעולותיו של עו"דX, הן בשלבים שקדמו לביצוע העסקה, מבדיקת נתוני העסקה (ייפוי הכוח, מסמכי האימות, תצהירי האימות, בדיקה פיזית של המקרקעין בדיקה אצל הרשויות וכיוצב'), והן בשלב ביצוע העסקה וחתימת ההסכם. בענייננו לא רק שעסקינן ברצף פעולות רשלניות קיצוניות וחמורות, אלא שרצף הכשלים בפעולותיו של עו"ד X מתיישב אחד לאחד עם אותם כשלים ומחדלים שהוביל וביצע עו"ד X. דבר זה מחזק ומאשש לטענת התובעים את החשד כי השניים למעשה תיאמו את פעולות המרמה והוצאת הXם יחדיו עם מר X . כך גם לגירסתם, עצם העובדה שהנתבעים לא הגישו תצהיר או כל תגובה מצדם כנגד המרצת הפתיחה מר X האמיתי, במיוחד על רקע הטענות הקשות המועלות בה כנגדם, מהווה למעשה הודאת בעל דין בפעולות המרמה המיוחסות להם ויש לראות בהמרצת הפתיחה ובפסה"ד שניתן השתק שיפוטי ו/או השתק פלוגתא כנגד טענותיהם בהליך כאן.
נטען כי הנתבעים באופן מוזר ומתואם הסכימו כמעט באופן אוטומטי לביטול עסקאות המכר ומחיקת הערות האזהרה.
כמו כן נטען כי הן עו"ד X והן עו"ד X לא פגשו אישית במתחזה מעולם, הם גם לא נקטו בכל פעולה לשם איתורו. הנתבעים קיבלו לידיהם נתונים כלשהם הנוגעים לבעלותו של המתחזה במקרקעין ובאופן מתואם, התעלמו מהוראות הדין והנוהל (נוהל 1.2.1030 לנוהלי רישום והסדר מקרקעין) בכל הקשור להוכחת זהות הבעלות במקרקעין קודם לביצוע העסקה. הם פעלו על סמך ייפוי כוח שלא ניתן היה לעשות בו כל שימוש, ושניהם, למרות הטענות הקשות המועלות כנגדם, לא סיפקו את המידע והראיות הנדרשים במצב זה.
שניהם גם לא הציגו כל מסמך המעיד כי משטרת ישראל תפסה מסמכים במשרדו של מי מהם וכן לא הציגו כל מסמך לפיו נמנעה מאת מי מהם האפשרות לצלם העתקים מן המסמכים שנתפסו. השניים אף לא טרחו לצרף ראייה שיש בה כדי לתמוך בטענת עו"ד X כי המסמכים הרלוונטיים לפרשה זו נתפסו ע"י המשטרה וכי נמנעה ממנו האפשרות לצלמם. תביעת התובעים הוגשה עוד בשנת 2005 ולמרות הזמן הרב שחלף אף לא אחד מהנתבעים פעל לצלם את חומר הראיות מתיק המשטרה או הציג כל ניסיון לאתר מסמכים רלוונטיים להגנתו. שני הנתבעים אף לא הציגו במסגרת ההליך שמתנהל בתיק זה מסמכים אשר אמורים היו להימצא בידם. מסמכים כגון: בדיקות שביצעו קודם לחתימת ההסכם- כך לא הוצגו קושאנים, בדיקות ביחס לשטרי המכר המקוריים, התוכנית התקפה, התוכנית לשינוי יעוד המקרקעין, עותקים של תעודת הזהות או דרכונים של הצדדים הנוגעים לדבר.

כמו כן שניהם לא פנו אל עורכי הדין ששמותיהם מצוינים בתיק הטאבו ואשר ייצגו בעבר את אביו של הבעלים האמיתי, X, בעסקת הרכישה. הם לא בדקו האם חל הסכם שיתוף בין הרוכשים והבעלים השונים של החלקה, ולא בדקו בקרב רשויות המס פרטים ביחס לחלקה, קודם לביצוע עסקה. הם לא טרחו לבדוק את סבירות גובה התמורה המבוקשת עבור המקרקעין באמצעות שמאי, ולא טרחו להציג ראיות כי בדקו המקרקעין באופן פיזי, בדקו את זהות המחזיקים ובדקו פרטים רלוונטיים ברשות המקומית קודם לביצוע העסקה (דבר שלו היה נעשה היה מגלה את זהות המחזיק שכן הנ"ל משלם ארנונה ככל שחלה וכן את הוצאות המים הביוב וכו').

השניים לא הציגו טיוטות הסכמים שהוחלפו ביניהם קודם לחתימת ההסכם, קבלות בגין תשלומים שנעשו לעו"דX, פירוט העברות בנקאיות שיקים וכו' בגין העסקאות. כמו כן לא הוצגו דיווחים לרשויות מס שבח, לא הוצגה הודעת נאמנות בגין העסקה השנייה שבין עו"ד X לתובע מס' 1 ולא הוצגו שוברי התשלום. לא הוצג כל מסמך המופנה אל רשויות מיסוי מקרקעין לעניין ביטול העסקאות ואו דיווח הנאמנות שבין תובע 1 לעו"דX. עו"ד X כלל לא ידע כי קיימת נאמנות בעסקה השנייה אותה ביצע מול עו"דX. מכאן ברור כי הנ"ל לא הגיש בעבור עו"ד X הודעת נאמנות לרשויות המיסוי.

22. עו"ד X כפר בטענות שהופנו כלפיו בעניין זה. לטענתו הוא פעל בעניינים הנוגעים לתיק זה כב"כ של X (אשר התברר מאוחר יותר כמתחזה) עפ"י ייפוי כוח בלתי חוזר אשר נערך ונחתם ע"י עו"ד נוטריון טוקר, אשר זיהה את X בפניו. מעולם לא נטען כי הנוטריון עו"ד טוקר לא אימת כדין את חתימת המתחזה ומעולם לא נטענה נגדו כל טענה וכמובן לא הוגשה נגדו תביעה. הטענות באשר לזיוף ייפוי כוח שנחתם בפני הנוטריון אלחנן טוקר מופרכות ואין להן על מה לסמוך, מה גם שלא הוכח זיוף ולא הובהר מהו הזיוף. התובעים בחוסר תום לב מנסים לטעון "טענות עובדתיות חילופיות" כאשר אין להם ידיעה אמיתית והם מרשים לעצמם להכפיש את שמו ללא כל בסיס.
עו"ד X מכחיש את טענות התובעים לפיהם עשה שינויים בייפוי הכוח לטובתו שלא בהסכמה או ידיעה של מר X המתחזה. זאת ועוד התובע 2, בחקירתו הנגדית, הודה כי קיבל מעו"ד X בחזרה כ- 45,000 $ (כולל 15,000$ מעבר ל- 30,000$ אשר שולמו ע"י התובעים). כמו כן בחקירתו של התובע 2, התברר כי הטענה כי לא נפתח חשבון נאמנות מופרכת. כל הXם שהתקבלו מהתובעים הופקדו בחשבון נאמנות. הXם הועברו לתובעים דרך עו"ד X וההעברה הייתה ישירות מחשבון הנאמנות.

נטען עוד כי התובעים מעולם לא הגישו תלונה במשטרה נגדו והמשטרה בדקה את הפרשה וסגרה את התיק מחוסר ראיות. הוכח כי לא הייתה לו כל הכרות מוקדמת עם הנתבעים האחרים ומן הסתם לא פעל בשיתוף עם מי מהם, לא הטעה ולא רימה איש.
עוד טען כי ייפוי הכוח נחתם בפני הנוטריון אלחנן טוקר ולא הייתה לו כל סיבה להאמין כי הוא מזויף. הוצג בפני עו"ד X העתק דרכון אשר הוצג במקור בפני הנוטריון אלחנן טוקר והוא האמין בתום לב כי מדובר בבעלים האמיתי והנכון. התובעים יודעים כי ייפוי הכוח על פיו בוצעו העסקאות הוא כשר לחלוטין וכי הכשל היה בשלב ה"זיהוי" של המתחזה הוא כשל שבוצע על ידי עו"ד טוקר. יש לציין כי התובעים עצמם לא מטילים בעו"ד טוקר כל דופי ולמותר לציין כי לא נקטו נגדו בכל פעולה או הליך. התובעים קובלים על כך כי עו"ד X, לא זימן את הנוטריון טוקר. כאשר מדובר בייפוי כח נוטריוני הנחזה להיות חתום על ידי הנוטריון עו"ד טוקר, אשר לא נפל בו כל דופי, הרי שחזקה על המסמך שהוא תקין! אילו רצו התובעים לטעון שהמסמך מזויף היה עליהם להוכיח את הזיוף ולצורך כך לזמן את עו"ד טוקר שיעיד על המסמך ומה זויף בו, כלומר מה לא נרשם על ידו. אם התובעים עצמם לא מצאו דופי בנוטריון עו"ד טוקר, מדוע היה על עו"ד X למצוא בו דופי ולחשוד שלא זיהה והחתים את האדם הנכון. לטענתו, בשום שלב הוא לא היה שותף או מבצע של מעשי מרמה כלשהם. עוד לטענתו, הוא אף שוחח עם עו"ד טוקר ונודע לו שגם עו"ד X נפגש אתו וקיבל אישור לכך שייפוי הכוח כשר. התובעים היו מיוצגים על ידי עו"ד X כאשר הוא עצמו בדק את ייפוי הכוח ומצא אותו מתאים וכשר.

23. עו"ד X טען כי מתוך כל הXם בסך 45,000 $ ששילמו התובעים והועברו לידיו של עו"ד X הוא דאג כי יוחזרו לתובעים סך 42,937$, כך שה"נזק" המקסימאלי שנגרם לתובעים עומד על סך של 2,063$ בלבד . נזק שאינו מצוי באחריותו של עו"ד X בנסיבות דנן, שפעל באופן סביר וזהיר כנדרש בעסקת מקרקעין וזאת בנוסף לטענת ההתיישנות וכתב ויתור הטענות עליו חתמו התובעים .

עוד לטענתו, ככל שהתובעים שילמו למר X Xם נוספים, הדבר נעשה ללא ידיעתו. מאחר ואין מחלוקת כי העסקאות השונות בוטלו מהטעם שהמוכר של המקרקעין, אשר יוצג ע"י עו"ד X , נמצא כמתחזה. התובעים מנסים כיום להשתמש בעניין ההתחזות כדי ליחס למר X , עו"ד X ועו"ד X טענות של קנוניה ומרמה. אולם התובעים כלל לא הוכיחו כי שילמו למר X סכומים של מאות אלפי שקלים, או שעו"ד X ידע על תשלומים אלו. למעשה התובעים מבקשים מבית המשפט כי יעניק להם סעד עבור תשלום כסף שחור ששילמו ,לטענתם, למר X , מבלי שהביאו כל ראיה לתשלום, ומבלי שהזמינו את מר X לעדות או ניסו לגבות ממנו את הXם שלטענתם שילמו לו.

לטענת עו"ד X התובעים מעלים שאלות שונות בסיכומיהם. שאלות הנוגעות להסכמי המכר כדוגמת האם זייף עו"ד X את ייפוי הכוח של עו"ד טוקר ? האם ביצע עו"ד X את הבדיקות הנדרשות? האם יכול היה עו"ד X לגלות את הזיוף שביצע לכאורה עו"ד X בייפוי הכוח ? האם נעשתה בדיקה מספקת ברשות המקומית? לתשובות יכולה להיות משמעות בדיון בסוגיית האם הייתה רשלנות בלבד. ברם אין ולא יכול להיות כל קשר בין שאלות אלו לטענות המרמה שהעלו התובעים ולידיעתו של עו"ד X על היחסים המורכבים שבין התובעים לבין מר X לאחר חתימת ההסכמים ולאחר התערבות המשטרה.

24. שקלתי את טענות הצדדים ועיינתי במסמכים הרבים שצורפו והוגשו. התובעים הקדישו את חלקם הארי של סיכומיהם להעלאת טענות תרמית כאלה ואחרות כנגד התובעים. כאמור לעיל, עו"ד X ועו"ד X הכחישו טענות אלה מכל וכל.

חובת ההוכחה בטענת מרמה ותרמית גבוהה היא, שכן במישור האזרחי נוהגת בנסיבות מיוחדות מעין מידת הוכחה שלישית, המצויה בין מידת ההוכחה האזרחית המקובלת לבין מידת ההוכחה הפלילית, מעין "מידת הוכחה מוגברת", אשר זכתה לכינוי "דרגת ביניים" או "רמת ביניים". כאשר התובע מעלה טענת תביעה המייחסת לנתבע עבירה פלילית, מדובר בטענות המייחסות ליריב ביצוע עבירות רציניות, המטילות עליו סטיגמה ושיש עימן משום קלון. משקלן הסגולי ("כמותן" או "רצינותן") של הראיות הדרושות לעמידה במידת ההוכחה הדרושה, משתנה בהתאם לחומרתו ולרצינותו של העניין הטעון הוכחה. על משקל הראיות בעניין שהוא 'רציני' יותר, להיות גדול יותר. בענייננו, מדובר בטענה, המייחסת לנתבעים, שני עורכי דין במקצועם, מעשה בעל גוון פלילי, ועל כן 'רצינותו' גדולה יותר מאשר מעשה שאינו נושא גוון כאמור. על כן, נדרש מהתובעים להביא כמות ראיות רבה יותר, במשקל גדול יותר, בהשוואה לדרוש בהוכחת טענות ללא גוון פלילי (ראה: י. קדמי, על הראיות - הדין בראי הפסיקה [חלק שלישי, תשנ"ט - 1999] עמ' 1316 - 1319).

במילים אחרות, טענת תרמית היא טענה רצינית בעלת גוון הפוגע כאמור, בשמו הטוב של האדם שנגדו היא מכוונת. לפיכך, טבעי הדבר, שבית-המשפט הנתקל בטענה כזאת ידרוש מידת הוכחה יותר גדולה וודאית. את התרמית יש להוכיח על כל חלקיה ופרטיה, על כל תגיה ודקדוקיה, ובדרגת שכנוע לגבי כל עניין ועניין (ראה והשווה: ע.א. 400/86 עזבון המנוח בן-ציון קריגר נגד ד"ר סבינה שטנה פ"ד מ"ב(4) 500, 504 ). הצד שעליו רובץ הנטל להוכיח עובדות המטילות על יריבו סטיגמה של ביצוע עבירה פלילית, חייב לעשות זאת באמצעות ראיות בעלות משקל רב ונכבד יותר ממה שדרוש במשפטים אזרחיים רגילים (ע.א. 475/81 זיקרי נ. כלל פ"ד מג(1) 589, עמ' 600-599). עול ההוכחה לעניין טענות המרמה הינו "כבד למדי" (ע.א. 51/89 האפוטרופוס הכללי נ. צאלח אסעד פ"ד מו(1) 491, 500).

25. במקרה שלפניי, לא שוכנעתי כי התובעים עמדו בנטל "הכבד למדי" המוטל עליהם להוכיח מרמה מצד הנתבעים. משקלן של הראיות שהובאו כנגד הנתבעים "אינו משקל רב וכבד" והתובעים לא הצליחו להמציא "הוכחה קרובה לוודאות" והתרמית לא הוכחה "על כל חלקיה ופרטיה ועל כל תגיה ודקדוקיה" - כפי שדורשת הפסיקה הנ"ל. אבהיר מסקנתי זו.

ראשית יש לזכור כי בוצעה בעניין חקירת משטרה יסודית, רצינית וארוכה אשר בסיומה הוחלט לסגור את התיק כנגד שני עורכי הדין. המשטרה חקרה את כל המעורבים בדבר, חקרה את עו"ד X במשך שעות, את עו"ד X ואף את התובע מס' 2 והגיעה למסקנה כי אין להגיש כתב אישום כנגד נתבעים מס' 1 ו – 2 או מי מהם.

שנית, התובעים עצמם בדיונים שנערכו לפני לא הצליחו לספק ראיות המוכיחות כי בוצעה תרמית על ידי עו"ד X, עו"ד X או בקשירת קשר ביניהם. כאשר מר תומר X נשאל בעמ' 34 לפרוטוקול הדיון מיום 4.7.11 בעניין בנוגע לתרמית שבוצעה לא ידע לספק תשובות ברורות:
"ש. היום אחרי שאתה כבר דש בחומר הזה קרוב ל 14 שנים, והתייעצת כבר עם שני עו"ד, יש לך ספק שהיה פה מתחזה?
ת. יש לי ספק שהיתה פה מרמה ורשלנות.
ש. שיש מתחזה?
ת. אין לי השכלה משפטית. לא יודע אם היה פה מתחזה או שזה קנוניה בין עוה"ד ואת זה ביהמ"ש יגלה..."

כאשר צד מעלה טענות כה חמורות כלפי הצד השני, בעיקר כאשר הצד השני הוא עו"ד אשר מטה לחמו תלוי בשמו הטוב, עליו לספק ראיות בעלות משקל רב ונכבד. ראיות אשר מגובות במסמכים, ראיות ברורות לגבי זמנים, שמות, ודרכי פעולה.
התובעים לא יכולים לצפות כי מאן דהוא יעשה את העבודה עבורם, יצא לשטח, יחקור בעצמו ויקבע מהו מנגנון התרמית בו הם מאשימים את הנתבעים.

26. בחנתי את תמלול ההקלטות אותן צירפו התובעים (ראה: נספחים יב' לת/1). מעבר לעובדה כי משקלן מוטל בספק, לאור העובדה כי אין תאריכים של השיחות, יש קטיעות רבות בשיחה, לא ברור מי תימלל וכו', לא מצאתי כי יש בהן כדי לשפוך אור על הפרשה. הדבר אשר בלט לכל אורך התמלול הוא שעו"ד X חוזר וטוען כי הוא לא חב Xם לתובעים (ראה: עמ' 2, 3 , 4 בנספח יב/1, עמ' 4 בנספח יב/2). זאת ועוד, התובע מס' 2 למעשה מנסה לאיים על עו"ד X כי אם לא ישיב לו את כספו באופן אישי (Xם שכנראה הועברו למר X ) הוא יתבע אותו וכו'. אין בתמלול ההקלטות כדי לסייע לתובעים בתביעתם.

זאת ועוד, נראה לאורך כל הדיונים בהליך זה כי הפרטים לא ברורים לתובעים עצמם וכן כי רב הנסתר על הגלוי. לא ברורה מערכת היחסים בין מר X לתובעים, לא ברור מקור הכסף אותו הם טוענים כי העבירו למר X . לא ברור מהו אותו "כסף שחור" עליו מדבר התובע בהקלטות (ראה עמ' 11 לנספח יב/4 לת/1 שיחה מס' 3).

מר תומר X נשאל על כך (בעמ' 31 לפרוטוקול הדיון מיום 4.7.11) והשיב:
"ש. 97,500 לשיטתך החזקתם בבית במגרה?
ת. מה זה חשוב איפה?
ש. הכסף מזומן החזקת במגרה?
ת. היה לנו את הכסף במזומן וזה הכל.
ש. אתה לא יכול להצביע ששמרת את הכסף ושלמת כזה סכום?
ת. לא.
ש. לביהמ"ש - לא אמרת שזה היה מX הפרישה של אביך?
ת. כן. היה לו מפעל והוא מכר את המפעל וחלק מהX הוא קיבל במזומן וחלק מהXם לא. היה לו מפעל לייצור מרססים לחקלאות..".

התובעים היו גם מעורפלים בנוגע לזהות האדם לו מסרו את הXם, בתחילה אמרו שזה עו"דX, לאחר מכן טענו כי נתנו את הXם למר X ולאחר מכן העבירו את הXם למר X דרך עוזרו של מר X . כאמור אין בגרסאותיהם השונות כדי לעמוד בנטל הראייה הנדרש במקרה זה. התרמית הנטענת לא הוכחה ועל כן טענתיהם של התובעים בעניין זה דינן להידחות.

טענת הרשלנות
27. טענה נוספת שהעלו התובעים הינה כאמור טענת הרשלנות (התרשלות הנתבעים כלפיהם).
לטענתם, גם עו"ד X וגם עו"ד X לא מחזיקים בידיהם תצהירי אימות בעלות. השניים גם לא זוכרים מי אימת את הבעלות ולא טרחו להציג את תיק העסקה אצל רשם המקרקעין. בידי עו"ד X אין כל ראייה כי הוא העביר Xם כל שהם לעו"ד X בגין חלקו בעסקה השנייה. לא הוצגה ולא קיימת תכתובת בין עו"ד X ועו"ד X בנוגע לדרישות החזר Xם ששולמו כביכול ע"י עו"ד X לעו"ד X וזאת כאשר עו"ד X טוען כי החזיר את כל הXם ששולמו לידיו.

נטען כי שניהם לא מחזיקים בחשבוניות מס או קבלות שהונפקו לתובעים או למתחזה לעניין תשלום שכר טרחת עו"ד בגין הטיפול בכל אחת משני העסקאות והדבר תמוהה. עו"ד X שנפגע מהפרשה לטענתו, לא הגיש תלונה במשטרה כנגד עו"ד X או תלונה ללשכת עוה"ד ואף לא טרח להגיש תביעה Xת בעניין, בין אם לשם הגנת האינטרס האישי שלו או לשם קידום האינטרס של לקוחותיו. עו"ד X, באופן לא מוסבר, החזיק בידיו את התשלומים הראשונים ע"ח כל אחת מהעסקאות למרות שלכאורה Xם אלה אמורים היו לעבור אל בעליי המקרקעין כאשר רק יתרת התשלומים היו אמורים לשמש לכיסוי חובות המיסים או כל חוב אחר החל על המקרקעין לשם העברת הזכויות.
עוד נטען כי על פי ייפוי הכוח שהיו בידי עו"ד X, עו"ד X ידע או אמור היה לדעת כי בעל המקרקעין מצוי בארץ נכון ליום 4.8.97 שהרי בתאריך זה נחתמו לפחות שני ייפוי כוח. כיצד אם כן קרה שעו"ד X לא עמד על קיום פגישה פנים אל פנים עם מר X?
הרי הנ"ל היה מצוי לכאורה בארץ. עו"ד X כלל לא תהה מדוע המתחזה לא הגיע למעמד חתימת ההסכם ואף לא הגיע באותו המועד למשרדו של עו"ד X לשם חתימת ייפוי הכוח. עו"ד X אשר רשם לטובת עצמו הערת אזהרה על בסיס אותו ייפוי הכוח גם לא נתן דעתו לכך שיפוי הכוח נחתם באופן בלתי מוסבר ביום 4.8.97.
גם בכל הנוגע למגעים שניהל עו"ד X עם מר X יש לתובעים טענות רבות. לטענתם עו"ד X היה מעורב בהעברת הXם אל מר X , הוא ניהל וקידם את העברות Xם וזאת מבלי שהגן על האינטרסים של התובעים. הוא לא החתים את מר X על חוזה מחייב ולא דאג להבטיח את הXם בנאמנות למקרה שהעסקה מול המתחזה לא תושלם.
בנוסף הוא גם לא פעל בדרך כלשהי לגביית הXם ממר X .
זאת ועוד, העסקה השנייה, עסקת הנאמנות, נוסחה, נערכה ונועדה על מנת להוציא Xם נוספים מאת תובע מס' 1 ומאידך נועדה לשוות למעשיו של עו"ד X "מעין הגנה" שהרי הנ"ל יוצג בהמשך "כקורבן" למקרה ובו המרמה תתגלה. בדיקה מדוקדקת בעניין מלמדת כי עו"ד X לא שילם דבר בגין עסקה זו (עסקת הנאמנות) למר X בעבור חלקו לכאורה בעסקה. ועובדה כי עו"ד X לא נדרש ולא השיב לו דבר. גם עו"ד X לא הצליח להוכיח את קיומו של חשבון נאמנות. טיעונו כי חשבון הנאמנות עוקל ע"י המשטרה לא אומת בראיות כלשהן ומהווה הרחבת חזית אסורה. למעשה אין בידי עו"ד X כל הוכחה המעידה כי הוא העביר את X התמורה למר X המתחזה.

28 התובעים טוענים כי התנהלותו המפורטת של עו"ד X בהקלטות שהוגשו לתיק בית המשפט, משתלבת בהתאמה מלאה עם רשלנותו הכללית בטיפול בעסקאות בעבורם כמו גם עם מעשיו של עו"ד X. עו"ד X כשל בכל שלב משלבי העסקאות. הוא התנהל תוך הפרת חובת האחריות, המקצועיות והנאמנות בהן חב עו"ד כלפיי לקוחותיו. הוא לא בדק כדרוש את ייפויי הכוח בטרם נחתמה העסקה. הואיל והיה צורך לתקן את ייפוי הכוח על מנת שאפשר יהיה לרשום הערות אזהרה לטובת התובעים פנה עו"ד X לתיקון ייפוי הכוח ולמעשה הוכן ייפוי כוח חדש (גם הוא באופן מוזר נושא תאריך 17.7.97) הנושא הפעם, את שמות התובעים והנחזה להיות חתום ע"י בעליי החלקה "האמיתי". הואיל ובייפוי כוח עדכני וחדש עסקינן, היה מתבקש כי עו"ד X (וכן עו"ד X) יטרחו לבקש ולהיפגש עם המתחזה X.
עיון מדוקדק בייפוי הכוח המתוקן מלמד כי הגם שזה נחתם רק לאחר 3.8.97, מתנוססת על גבי מסמך האימות חתימה מיום 17.7.97 - דבר העומד בניגוד לרצף הכרונולוגי של האירועים. ואם בכך לא די הרי שגם ייפוי הכוח נושא תאריך 17.7.97 למרות שברור לכל המעורבים כי נחתם רק לאחר 3.8.97. הפערים ואי ההתאמות כה בולטים לעין ולא ברור כיצד קרה ששני עוה"ד בד בבד, התעלמו מהשינויים והמשיכו בביצוע העסקה.

29. עו"ד X הכחיש כי התרשל. לטענתו, הוא נקט בכללי הזהירות הסבירים והנאותים לאמת את העובדות, ואילו היה לו כל חשד באמיתות הדברים הוא לא היה מבצע כל עסקה. בסופו של דבר, לא רק שלא הרוויח ולו שקל אחד לרפואה, הוא נשא בכל ההוצאות מכיסו מעבר לטראומה הקשה מנשוא ועגמת הנפש, בגין החקירה הקשה והליכים אלה. התובעים היו מיוצגים על ידי עו"ד X אשר מתפקידו היה לשמור על זכויותיהם ולבדוק את כל הטעון בדיקה והוא מצידו אמנם עשה זאת. עו"ד אורן X אישר בחקירתו, כי לא הגיש כל תביעה או תלונה נגד עו"ד X, כאשר ברור לו, כי לא ביצע כל מרמה, מה גם שהמשטרה הגיעה למסקנה כי לא דבק בו כל רבב. באשר לגובה הנזק, התובעים תובעים "נזק" בגובה 100,000$ כאשר הם לא הוכיחו כל נזק, למעשה זנחו טענה זו. לחילופין טוען עו"ד X לריחוק הנזק, מה גם שהוכח, כי כל X התובעים ששילמו לעו"ד X הוחזרו להם בצרוף סכום נוסף של 15,000$ אשר שילמו לכאורה לגורמים אחרים. לפיכך כך טען, יש להחיל את עקרון ריחוק הנזק ולקבוע כי אין לו כל אחריות לתוצאות עסקאות שבין התובעים לעו"ד X ומר X . התובעים תובעים מהנתבעים ללא אבחנה וללא הפרדה, סכומים שהם Xם בגדר "כסף שחור" אשר שולמו לכאורה לגורמים אחרים. הם הסתירו את עסקאותיהם עם המתווך X , לא הזמינו אותו לעדות ונמנעים מגביה ממנו על אף שניתן נגדו פס"ד. העובדה כי התובעים מעולם לא פנו אליו עד להגשת התביעה, מדברת בעד עצמה ומעידה כאלף עדים כי לתובעים מעולם לא הייתה כל טענה נגדו.

30. עו"ד X כפר גם הוא בטענות התובעים כי התרשל בייצוגם בהסכם המכר. לטענתו בשים לב כי הסכמי המכר בוטלו בשל קיומו של מתחזה, יש לבחון עניין זה לאור הנסיבות שהיו ידועות לעו"ד X במועד ביצוע העסקאות ולאור הנתונים והעובדות שידע. עו"ד X לא ידע ולא יכול היה לדעת במועד כריתת ההסכמים כי ייפוי הכוח מכוחו פעל עו"ד X אינו תקין. כל טענות התובעים לפיהן ההסכמים לא דווחו לרשויות המס, לא נפתחו חשבונות נאמנות, לא דווחה נאמנות ולא נעשתה בדיקה מספקת ברשות המקומית , הינן טענות שלא הוכחו. גם שאלת קיומם של תצהירי הזיהוי נדונה בהרחבה והוכח כי תצהירי הזיהוי הומצאו, הערות האזהרה נרשמו, ולמעשה ה"כשל" היחיד בעסקאות שהביא לביטול העסקאות הינו קיומו של המתחזה.
לטענתו, חתימת הסכם מול מיופה כוח שהינו עורך דין, מהווה פעולה שגרתית ומצויה בהסכמי מכר , בודאי כאשר הבעלים המוכר הוא תושב חוץ, כפי שנעשה בעניין דנן. אין כל דרישה בדין ו/או בנוהג הקיים להטיס את הבעלים לחתום באופן אישי על כל הסכם. זוהי תכליתו של ייפוי הכוח הנוטריוני , וצדדים נוהגים לעשות בו שימוש כדבר שבשגרה. ייפוי הכוח הנוטריוני מיום 17.7.97 נחזה להראות תקין ונערך כדין. עו"ד X העיד כי פנה לעו"ד טוקר וזה אישר כי ערך את ייפוי הכוח כנוטריון.
עו"ד X מעולם לא נדרש לזהות את הבעלים שכן מי שהיו בקשר עם הבעלים היה עו"ד X שעשה שימוש בייפויי הכוח ועו"ד טוקר שאימת אותו כנוטריון לאחר שהבעלים חתם עליו בפניו.
הXם ששולמו על ידם הושבו להם במלואם. הסיבה היחידה לביטול ההסכמים הייתה קיומו של מתחזה, ובנקודה זו פעל עו"ד X בסבירות ראויה ובאופן שאין בו כדי להפר את חובת הזהירות המוטלת עליו.
לטענתו לא הוכח כי התובעים שילמו תשלומים נוספים למר בדלה. לתובעים בעצמם אין גרסה אחידה בנוגע לזהות הנוכחים במעמד תשלום הXם לגירסתם. או לזהות מקבל הXם האם מדובר במר X או העוזר שלו. מגרסה החלטית שצוינה בכתב התביעה כי הכסף שולם לידי עו"דX, תוקנה הגרסה במהלך הדיונים והתצהירים לתשלום לידי מר X בנוכחות עו"דX, ובסיומה של החקירה הנגדית התגלה כי הכסף שולם לידי העוזר של מר X . מעבר לכך, לטענת התובעים הסכום ששולם על ידם למר X היה 57,500$ במזומן ביחס לעסקה הראשונה. ביחס לעסקה השנייה טענו התובעים כי שילמו 40,000$ . סכום כולל זה של כמעט 100,000$ הינו סכום מהותי לכל הדעות ואינו מצוי בכיסו של אדם מן היישוב ובודאי שלא במזומן. מלבד הסתירה בין שתי הגרסאות של התובעים בנוגע למקור הXם ובנוגע למקום שמירת הXם, בטרם העבירו אותם לכאורה לידי מר X , שני התובעים לא יכולים היו להראות ולו בדל של ראיה כי Xם בסכומים כה נכבדים של מאות אלפי שקלים אכן היו ברשותם במועדים הרלבנטיים.

31. עוד נטען כי מר X לא הובא להעיד ויש בכך כדי לפעול לחובת התובעים. התובעים לא דרשו ולא תבעו את מר X כאשר הסיבה לטענתם היא כי הוא נוכל רציני. הטענה כי הם זימנו את מר X לעדות והוא לא הגיע התבררה כלא נכונה ומכל מקום בתיק בית המשפט אין כל זכר לבקשה לזימון מר X לעדות. גם הנסיבות שאופפות את עובדות מעורבותו של מר X בעת ביצוע העיסקות והתלוותו לתובעים בעת החתימות ותשלום הXם נמצאו כסותרות זו את זו. התובע לא זכר מהו המועד בו שילם את הXם? מדוע התובעים אינם זוכרים מי התלווה אליהם לנסיעה למשרדו של X? מדוע רק בחקירה הנגדית טען התובע במפתיע כי ביחסים עם מר X קיים גם העוזר של X ? לטענתו, התובעים לא שילמו כל Xם מזומנים לו או לכל גורם אחר. אין כל ראיה מהו סכום הXם ששילמו למר X או לעוזרו, והם כלל לא זומנו לעדות על מנת לאשר קבלת Xם אלו ואת ידיעתו של עו"דX. מלבד חוסר הוכחת תשלום הXם כאמור לעיל, התובעים גם לא הוכיחו טענתם לפיה לא היה כל מתחזה וכי המתחזה הוא עו"ד X, וכן וודאי שלא הוכיחו כי הייתה קיימת קנוניה בין עו"ד X ומר X לבין עו"דX, כך שהXם ששילמו התובעים לכאורה למר X הועברו לעו"ד X שהוא לכאורה המתחזה, ומשם בדרך עקיפה לידי עו"דX.

32. בנוסף טען עו"ד X כי הוא עצמו נפל בפח כאשר רכש בעצמו וביחד עם התובע 1 מגרש נוסף והשקיע מכספו סך של 15,000$ כך לא נוהג מישהו המעורב בקנוניה. טענות התובעים עומדות גם בסתירה לעובדה כי כבר בחודש אוגוסט 1998 הושבו לידם כל הXם ששולמו במסגרת ההסכמים (למעט סך של 2,063$). ברור כי כך לא נוהגים מי שפעלו בקנוניה ויכולים היו לגנוב מאות אלפי שקלים. באשר לקלטות שהוצגו ע"י התובעים טען, כי הוא הכחיש במועד ביצוע העסקאות ו/או בכל מועד אחרכי ידע שהתובעים שילמו למר X את הסכומים הנטענים כיום על ידם. אין מחלוקת כי ההקלטות שהגישו התובעים נעשו בתקופה שלאחר העסקאות ולאחר חקירת המשטרה (בשנים 2002-2005), דהיינו האמור בהקלטות הינו בדיעבד. לטענתו, תמלילים אלו תומכים דווקא בגרסתו והצגת הדברים בסיכומי התובעים נעשתה באופן מטעה בעליל.
שמו של מר X נקשר גם בשתי סוגיות נוספות: האחת, מסירת השיק ע"ס 125,000 ₪ שמסר מר X לאביו של עו"ד אורן X וחתימתו של התובע 1 על כתב הויתור והשנייה, בתמלול אחת הקלטות. טענת התובעים לפיה סכום השיק מהווה ראיה לXם ששילמו התובעים למר X במאות אלפי שקלים במזומן, אין בה ממש. לטענתו הסכומים המרכיבים את סכום השיק, יכולים להצביע על אפשרות לקיומה של עסקה נוספת.
בתמלילים אין כל תמיכה בטענת התובעים בנוגע לXם נשוא השיק.
אין מחלוקת כי מר X מסר את השיק לידי מר פרץX, אביו של עו"ד X בשנת 1999. לאחר שלא ניתן היה לגבות את השיק שכן התברר כי מר X חסר כל רכוש, העביר מר פרץ X את השיק לידי התובע 1 ביום 28.3.2001. מעדותם של התובעים אין כל ספק כי בינם לבין מר X נוצר קשר לצורך גביית השיק שמסר מר X לאביו של עו"ד X , כאשר פניהם של התובעים הינה לגבות ממנו את השיק בכל דרך אפשרית.
הימנעותם של התובעים מלזמן את מר X לעדות בנסיבות דנן נבעה מהחשש כי X יחשוף את האמת לפיה לא קיבל כל Xם מאת התובעים. או לחילופין כי אינו חייב להם דבר לאור שיתוף הפעולה והעסקאות שהיו ביניהם כך שהשיק של X נפרע במסגרת קיזוז בעסקאות אחרות.

33. עוד טען עו"ד X כי התובעים בסיכומיהם וכן בחקירותיהם בהליך זה דאגו כי ייווצר בלבול בין יפויי הכוח השונים והמועדים השונים, תוך שהם מניחים ומציינים עובדות שגויות בעליל ומנסים בכל כוחם לייחס לעו"ד X ידיעות על ביקוריו של מר X בישראל. הטענות הנ"ל, כך טען, מנוגדות בעליל למסמכים שצירף עו"ד שפר. לטענת עו"ד X ההסכם המכר הראשון נחתם ביום 1.8.97, והערת האזהרה נרשמה ביום 4.8.97 עפ"י בקשה שנחתמה ע"י עו"ד X. הסכם המכר השני בו הרוכש הינו גם עו"ד X נחתם ביום 30.9.97. הערת אזהרה נרשמה ביום 25.11.97 עפ"י בקשה שנחתמה ע"י עו"ד אורןX. לטענת עו"ד X היה גם הסכם מכר שלישי בו הרוכש הינו אדם בשם כתריאל אשר נחתם ביום 9.12.97. הערת אזהרה נרשמה ביום 10.12.97 ע"י עו"ד אורןX.

אין חולק כי לאחר חתימת הסכם המכר הראשון ביום 1.8.97 נעשתה ביום 3.8.97 פניה של עו"ד X לנוטריון עו"ד טוקר להוספת שמות התובעים בייפוי הכוח . פנייה זו נעשתה לטענתו של עו"ד X ללא ידיעתו. רק לאחר כשמונה חודשים ממועד חתימת הסכם המכר הראשון ולאחר פנייתו של עו"ד שפר לעו"ד X נודע עניין זה לעו"ד X (במרץ 1998). ייפוי הכוח הנוטריוני מיום 17.7.97 מאומת בחותמתו של עו"ד טוקר ללא שמות הרוכשים הוא ייפוי הכוח המקורי, שלגביו נעשו בדיקותיו של עו"ד X (להלן: "ייפוי הכוח המקורי").

מאחר ועו"ד X כלל לא היה מעורב ברישום הערת האזהרה בעקבות הסכם המכר הראשון הוא לא יכול היה לדעת מהם המסמכים בהם עשה עו"ד X שימוש. עו"ד X ידע על ייפוי הכוח המקורי בלבד ולא ראה כל מניעה לרישום הערת האזהרה מכוח ההסכם וייפוי הכוח המקורי. גם ביחס להסכם המכר השני שנחתם ביום 30.9.1997, בה הרוכש הינו גם עו"ד X ייפוי הכוח היחיד מכוחו יכול היה עו"ד X לחתום ואשר הוצג בפני עו"ד X ,הינו ייפוי הכוח המקורי. הערת האזהרה בגין העסקה השנייה נרשמה ע"י עו"ד אורן X ביום 25.11.97 כאשר לבקשה לרישום מיום 25.11.97 צורף ייפוי כוח כללי , ללא שמות הרוכשים מאומת ע"י עו"דX, כאשר מועד ייפוי הכוח הינו 4.8.97. גם בהסכם המכר השלישי, נרשמה הערת אזהרה לטובת הרוכש כתריאל על פי אותו ייפוי הכוח.

34. עוד טען עו"ד X כי אין כל ראיה מטעם התובעים כי הוא קיבל את יפוי הכוח לידיו ביום 4.8.97. נהפוך הוא, לא יכול להיות שייפוי כוח זה הומצא לו במועד זה שכן הוא המתין לקבלת יפויי כוח עם שמות הרוכשים עבור העסקה הראשונה וייפוי הכוח מיום 4.8.97 כלל אינו כולל את שמות הרוכשים. בנוסף, בשים לב כי עסקינן בהסכם המכר השני, הרי שעו"ד X ידע על דרישתו של עו"ד X לקבלת ייפוי כוח עם שמות הרוכשים , לפיכך סביר יותר כי ייפוי כוח זה לא נמסר ובודאי שלא הוצג בפני עו"ד X במועד ביצוע העסקה ביום 30.9.97 אלא מאוחר יותר ובסמוך למועד רישום הערת האזהרה. עו"ד X מדגיש כי ייפוי הכוח ללא שמות הרוכשים מיום 4.8.97 נמסר לידיו בסמוך למועד רישום הערת האזהרה השנייה ( 25.11.97 ) וכי במועד זה גם הוסדר עניין תצהירי הזיהוי. ביום 25.8.97 פנה עו"ד X לעו"ד X ואישר לעו"ד X להפקיד את השיק שנמסר לו כתשלום הראשון, לאחר שביצע את הבדיקות אצל עו"ד טוקר והעלה את הדרישה להמצאת תצהירי זיהוי. לטענתו דרש תצהירי זיהוי לאור אופן רישום הזכויות של המוכרים. בשים לב לאופן רישום הזכויות של הבעלים בנכס, נדרשו תצהירי זיהוי לצורך קבלת אישורי המסים הסופיים לעסקה. עו"ד X וכן עו"ד X אישרו כי מסמכי ההעברה כוללים אישורי מסים לטאבו כך שמובן מאליו כי על עו"ד X היה להמציא תצהירי זיהוי. זאת ועוד, לטענתו קיים שוני בולט ומהותי בין הוראות ההסכם הראשון ליתר ההסכמים. בעוד שבהסכם הראשון, ניתנה למוכרים הזכות לקבל את X התשלום הראשון כנגד הערת האזהרה ואילו יתרת התשלומים הייתה מותנית בקבלת מסמכי ההעברה , הרי שביתר ההסכמים כל התשלומים לרבות התשלום הראשון הופקד לנאמנות עד לקבלת מסמכי ההעברה. עו"ד X מוסיף וטוען כי לאחר חקירת המשטרה הבין כי עו"ד X אינו רמאי ומטעם זה לא פעל כנגדו, למרות שספג הפסד X באופן אישי. עו"ד X מבהיר כי לא הכיר את עו"ד X לפני העסקאות, ועו"ד X אישר כי לא הכיר את עו"ד X או את מר X לפני העסקאות. בנסיבות אלו, אין כל בסיס וראייה לטענת התובעים לקנוניה או לטענה כי עו"ד X הוא המתחזה.

זאת ועוד, עוד" X מפנה למסמך מיום 28.3.2001 ,שכותרתו "זיכרון דברים " , אשר נחתם ע"י התובע 1 (להלן: "זיכרון הדברים"). במסמך זה צוין כי התובע 1 מאשר קבלת צ'ק מספר 5000083 ממשפחת X וכן שאין לו ולא יהיו לו טענות ו/או תביעות כלפי או כלפי עו"דX, ללא קשר אם הצ'ק יפרע או לא. בחקירתם של התובעים בדיון מיום 10.7.2007 הודו התובעים כי התובע 1 חתם על זיכרון הדברים, גם מר פרץ X העיד ארוכות על נסיבות מסירת השיק ועל הצורך החתמת התובע 1 על זיכרון הדברים. התובע 1 הינו איש עסקים מנוסה אשר בחר ביודעין לקבל את השיק ולגבות את השיק ממר X בכל אמצעי ביחד עם בנו , ולפיכך ויתור הטענות שלא בוטל מעולם, כנגד עו"ד X הינו ברור , תקף וחד משמעי.

35. הארכתי במעט בטיעוני הצדדים ודומה כי גירסתם, כעולה מטענותיהם, לא נסתרה ולכן יש לקבלה בנסיבות העניין. הנני מקבל את טענות הנתבעים 1 ו-2 כי לא עלה בידי התובעים להוכיח כי הנתבעים או מי מהם, התרשלו בטיפול המשפטי אותו העניקו להם או כי גרמו לתובעים לנזקים שנגרמו להם לטענתם.

הכלל במשפט האזרחי הוא כי "המוציא מחברו עליו הראיה" (משנה בבא קמא ג יא). על התובע להוכיח את עילת תביעתו על כל מרכביה העובדתיים. במישור האזרחי, מידת ההוכחה היא הטיית מאזן ההסתברות לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות אשר הובאו בפניו, את דיותן והמשקל שיש להעניק להן ומגיע למסקנה כי גרסה אחת סבירה יותר ומתקבלת יותר על הדעת מן הגרסה שכנגד. על התובע להוכיח את תביעתו בחמישים ואחד אחוזים בלבד, כדי לצאת ידי חובתו (ראה: ד"ר נ. קנת ועו"ד ח. קנת, נטל ההוכחה והחזקות במשפט האזרחי ובמשפט הפלילי [הוצאת בורסי, התשס"ב - 2002] עמ' 49). חובת שכנוע זו מעוגנת בעקרון הבסיסי של דיני הראיות, שלפיו בעל דין במשפט אזרחי הטוען טענה משפטית התומכת או מבססת עמדתו ישא בנטל להניח את התשתית העובדתית הנחוצה לביסוס טענתו, ולשכנע כי זו אכן מתקיימת (ראה: ע"א 533/87 - ארגון מושבי הפועל המזרחי בע"מ נ' משה ולך . פ"ד מג(2), 864).

36. החובה המוטלת על עורך הדין הינה למיומנות משפטית מקובלת, וכן הימנעות ממעשים או מחדלים אשר עורך דין סביר ונבון היה נשמר מפניהם באותן הנסיבות (ראה: אברהם זר, רשלנות מקצועית של עו"ד, רופאים, מהנדסים ואדריכלים [תשס"א - 2001] עמ'7). האם הנתבעים במקרה שלפני התנהגו כעו"ד סבירים?

אכן התוצאה של הפרשה שלפנינו הינה מצטערת ביותר, אולם לא ברור האם האצבע המאשימה הופנתה לאנשים הנכונים. כיום כולנו "חכמים יותר" לאחר מעשה. כמובן שהיה טוב יותר אם שני עו"ד הנתבעים שבפניי, היו בודקים עמוק יותר ובאופן מקיף יותר ואולי בדרך זאת התרמית הייתה מתגלה מוקדם יותר.

עם זאת, כאמור מדובר במעשה תרמית שביצע מתחזה אשר הציג עצמו כמר X. מתחזה זה היה מצויד בייפוי כוח נוטריוני החתום על ידי הנוטריון עו"ד טוקר אשר ווידא את זהותו ואישר אותה. עו"ד X וכן עו"ד X אף יצרו קשר עם עו"ד טוקר אשר אישר להם כי אכן מר X היה במשרדו והזדהה כנדרש.

בנסיבות כפי שהוכחו, יש לקבל את עמדתו של עו"ד X לפיה בחן את תצלום דרכונו של מר X אשר נחזה על פניו להיות אמיתי. מכאן נשאלת השאלה כיצד היו אמורים שני עורכי הדין לדעת כי מדובר במתחזה?
הרי אין לצפות מעו"ד המקבל ייפוי כוח החתום ע"י נוטריון, ואשר הנוטריון בעצמו מאשר בפניו כי מדובר באותו האדם, לחשוד כי ייפוי הכוח הינו מזויף ולהתחיל לחקור בעצמו מי הוא אותו X. התובעים לא הצביעו על הוראות שבדין המחייבים עו"ד לעשות מעבר למה שביצע עו"ד X בעניין זה ונראה כי עו"ד X כמו גם עו"ד X נפלו כקרבן למעשי הזיוף והנוכלות נשואי הדיון.

37. זאת ועוד; התובעים העלו טענות רבות כלפי עו"ד X. חלק מהטענות היו כי לא פתח חשבון נאמנות, לא דיווח לשלטונות המס ועוד. עו"ד X הכחיש את הטענות המועלות נגדו וטען כי הוא העביר את כל הXם חזרה לתובעים, דרך עו"דX, ישירות מחשבון הנאמנות בו היו. בעדותו של מר תומר X התברר כי הטענות בעניין חשבון הנאמנות הועלו באופן סתמי כאשר אין כל ראיות לתמוך בהן. (בעדותו ׁׁׁבעמ' 24 לפרוטוקול הדיון מיום 4.7.11) נשאל בעניין:

"ש. מאיפה הממצא הזה שלא פתחתי חשבונות נאמנות. אם אתה לא יודע קח עט ותמחק סעיף זה.
ת. יש לי המון נעלמים פה. אני לא יכול לדעת הכל.
ש. אתה מסכים שזה משפט שאתה מצאת אותו כתוב בתצהיר ועל הדרך חתמת אבל בעצם אין לך מושג על מה כתוב בסעיף 42 הזה, כלומר זה ספקולציה.
ת. לא שאין לי מושג, זה ספקולציה רוב הנעלמים שהיו לי, אני טוען שהועברו אליך 45,000 ואתה אומר 30,000 . היו הרבה נעלמים...".


תיק זה נמשך במשך זמן רב, היה בידי כל הצדדים ובודאי בידי התובעים לברר בהליכים מקדמיים, בשאלונים ובפניות לבנקים או זימון עדים את כל הדרוש להוכחת טענותיהם. אולם, בסופו של יום, נותרו טענותיהם ללא כל תמיכה וללא הוכחה של ממש.
אם התובעים מודים כי אינם יודעים וכי "המון נעלמים פה", כיצד בית המשפט יכול להתייחס לטיעוניהם. יש לזכור כי התביעה הוגשה לאחר שיהויי מאוד גדול, כאשר רוב המסמכים הרלוונטיים נתפסו ע"י המשטרה ובוערו לפני שנים, ועל כן טענותיהם של נתבעים 1 ו - 2 לפיהם הם לא יכולים להשיב או להתגונן כלפי טענות שנזרקו בעלמא ללא כל הוכחה וללא כל מסמכים שיפריכו את הטענות כנגדם לא נסתרו למעשה.

38. זאת ועוד; התובעים גם לא עשו דבר כדי לנסות ולהביא לעדות את מר X שקרוב לוודאי יכול היה לשפוך אור על הפרשה. כמו כן לא עשו דבר על מנת לנסות ולהקטין את הנזק, ולא ניסו לגבות את שמגיע להם לפי פס"ד ממר X . מר תומר X נשאל על כך (בעמ' 31 לפרוטוקול הדיון מיום 4.7.11) והשיב:

"ש. בתיק הזה יש כבר פס"ד נגד מר X ?
ת. כן.
ש. אתה ניסית לגבות את פסק הדין דרשת את הכסף ממנו?
ת. לא דרשתי את הכסף, מר X מה שהתברר לי שהוא נוכל רציני וכל הנכסים שלו הועברו לכל מיני מקומות אחרים אך מבחינתי אני בא למי שהדריך אותי ייצג אותי. לא ניסית לגבות.
ש. אתה יודע איפה גר X ?
ת. אולי בהרצליה. אין לי מושג.
ש. ניסית לאתר אותו?
ת. לא.
ש. חשבת לזמן אותו לעדות?
ת. אנו זמנו אותו לעדות והוא לא הגיע. עו"ד מייצג אותי ואין לי מושג אם הוא זומן לעדות או לא.
ש. אני אומר לך שאין דבר כזה?
ת. אז לא. ..".

עדותם של עו"ד X וכן עו"ד X כי הם ביצעו בדיקות שונות, יצרו קשר עם הנוטריון לוודא את זהותו של מר X ופעלו כעו"ד סבירים בנסיבות העניין למעשה לא נסתרו.

אציין כי גירסת עו"ד X כפי שפורטה באריכות לעיל, מלמדת כי הגם שבעת התרחשות האירועים לא היה בעל ניסיון רב במקצועו כעו"ד פעולותיו ודרישותיו למעשה היו סבירות והגיוניות ולפיהן הוא אף ביקש תצהירי אימות בשלב מתקדם יותר של העסקה (ראה: נ/4)
וכן כי אין כל הוכחה שייצג את התובעים בהמרצת הפתיחה שהגיש עו"ד שפר שלא בידיעתם ובהסכמתם וגם טענות אלה דינן להידחות.

התברר כי הXם ששולמו על ידי התובעים בעיסקאות שבוטלו לאחר שהתברר כי מדובר במתחזה, הושבו להם, הודות לפעולותיו של עו"ד X שפעל כעו"ד סביר.

טענות התובעים לגבי ביצוע תשלומים נוספים למר X נטענה בכמה גירסאות ולא הוכחה כדבעי. לא הוכחו מקור הXם, דרך תשלומם ומועדי התשלום ולמי שולמו. כאשר מדובר בסכומים של עשרות ומאות אלפי דולרים היה מצופה מהתובעים להציג אסמכתאות ביחס לכל אחד מהדברים הנזכרים.
מכל מקום הנזק, פסק הדין כנגד מר X ניתן לפני למעלה מ-5 שנים, אולם כאמור, התובעים לא עשו דבר ולא ניסו לגבות את שמגיע להם לפי פס"ד זה וזאת מטעמים השמורים עימם.

אשר על כן, במצב דברים זה, גם אם הפרשה מעלה תמיהות ותהיות, גם אם הייתי קובע כי כפות המאזניים שקולות, מקום בו נטל ההוכחה הוא על התובעים, אין מנוס אלה דחיית הטענות לפיהם התרשלו עו"ד או מי מהם.

תוצאה

39. אשר על כן מהנימוקים שפורטו לעיל, התביעה כנגד נתבעים מס' 1 ו - 2 לא הוכחה והיא נדחית.

בשים לב לנסיבות כפי שפורטו בהחלטות הרבות בתיק זה, התובעים ישלמו לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 12,000 ₪ בסכום כולל, לכל אחד. הסכומים ישולמו תוך 30 יום ויישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. קרקע מטרוקה

  2. קרקעות מלחה

  3. זיהום קרקע דלקים

  4. טעות ברישום קרקע

  5. קרקעות בשטח ההפקר

  6. עסקת חילופי קרקעות

  7. קניית קרקע ממושכנת

  8. ייעוד קרקע לתעשיה

  9. קרקע מירי התיישנות

  10. עורך דין קרקעות

  11. פלישה לקרקע שהופקעה

  12. עסק על קרקע חקלאית

  13. הגדרת "קרקע ציבורית"

  14. התחזות לבעלים של קרקע

  15. היתר לשינוי פני קרקע

  16. הכרזה על קרקע חקלאית

  17. מגורים בקרקע חקלאית

  18. ארנונה על קרקע תפוסה

  19. סכסוך בין בעלי קרקעות

  20. סעיף 8 לפקודת הקרקעות

  21. עורך דין לענייני קרקעות

  22. מכרז הקצאת קרקע במושב

  23. סכסוך בעלות על קרקעות

  24. זכרון דברים למכירת קרקע

  25. הקצאת קרקע רשות מקומית

  26. קו מתח גבוה בקרקע חקלאית

  27. תביעת בעלות על קרקע בנגב

  28. ארנונה על חניון תת קרקעי

  29. הקצאת קרקעות בקרית שמונה

  30. ערעור על צו תפיסת קרקעות

  31. עסקה סותרת בקרקע חקלאית

  32. הקצאת קרקעות באזור תעשיה

  33. בניית חממות בקרקע חקלאית

  34. הבטחה להקצאת מקרקעי ישראל

  35. מכירת קרקע לרשות ציבורית

  36. הקצאת קרקע לבניית בית ספר

  37. הסכמה שבשתיקה לשימוש בקרקע

  38. הקצאת קרקע לבעלי קרקע אחרת

  39. אולם אירועים על קרקע חקלאית

  40. צו לפי סעיף 8 לפקודת הקרקעות

  41. השכרת קרקע ללא הסכמת השותפים

  42. זיכיון על הקרקע למשך 40 שנה

  43. ארנונה על מבנים בקרקע חקלאית

  44. סכסוך קרקע בבעלות רשות הפיתוח

  45. ביטול אישור הסכם הקצאת קרקעות

  46. החלטה 1180 מינהל מקרקעי ישראל

  47. החלטה 737 מינהל מקרקעי ישראל

  48. החלטה 1101 מינהל מקרקעי ישראל

  49. בנייה לא חוקית על קרקע חקלאית

  50. בניה על קרקע ציבורית ללא היתר

  51. ניוד שטח עיקרי ממרתף לקומת הקרקע

  52. סעיף 78 לחוק הקרקעות העותומני

  53. פיצוי עבודות חפירה בקרקע פרטית

  54. הקצאת קרקע למגורים ליד ירושלים

  55. בקשה לתוספת יחידת דיור בקומת הקרקע

  56. ביטול הסכם עם מינהל מקרקעי ישראל

  57. רישום מוריש בעל זכויות בקרקע כנאמן

  58. העברת קרקע ללא תמורה - זכות קדימה

  59. מתקנים סולאריים על קרקע בייעוד תעשיה

  60. העברת קרקע ללא תמורה למועצה מקומית

  61. בניה על קרקע שהופקעה על ידי העירייה

  62. תשלום דמי היתר למינהל מקרקעי ישראל

  63. סעיף 8 לפקודת הקרקעות: צו מסירת חזרה

  64. ארנונה - שימוש לא חקלאי בקרקע חקלאית

  65. בקשה לתוספת שטח מגורים וממ"ד בקומת הקרקע

  66. ניוד שטחי בניה בין הקומות מעל ומתחת לקרקע

  67. פיצוי נמוך בגין רכישת קרקע לצורכי ציבור

  68. זכויות יורשים של בעלי קרקעות שנפטרו בחו''ל

  69. קביעת מפלס ה 0.00 לפי גובה פני הקרקע הטבעיים

  70. בקשה לפתיחת פתח יציאה בקומת קרקע לחצר משותפת

  71. אחריות מינהל מקרקעי ישראל כלפי מציעים במכרז

  72. העלאת מקומות חניה תת קרקעיים אל מעל לפני הקרקע

  73. רכב הנע בכוח מכאני על פני הקרקע - הגדרת תאונת דרכים

  74. בניית אולם אירועים בקרקע של מינהל מקרקעי ישראל

  75. החזר כספים שנגבו שלא כדין ע''י מינהל מקרקעי ישראל

  76. סמכות ועדה מקומית להפקיע קרקע ללא אישור ועדה מחוזית

  77. נטען כי שטח המריבה הינו חלק מחלקת קרקע אותה ירשו מאב לבן

  78. ערר על החלטת הועדה לדחות התנגדות לבקשה לתוספת מגורים בקומת קרקע

  79. בקשה למתן הצעת מחיר לשירותי פיקוח וניהול פרויקט בניה של יחידת דיור צמודת קרקע

  80. כל עסקה במקרקעי ישראל תעשה בידי המינהל בשם הבעלים הרשומים של הקרקע כסוכן של הבעלים

  81. האם העותר הוא "מי שיש לו ענין בקרקע" אשר רשאי להכין תכנית ולהגישה לפי סעיף 61א(ב) לחוק התכנון והבניה ?

  82. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון