תביעת פיצויים בגין נזקים כתוצאה מביצוע עבודות של פריצת דרך חקלאית

תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי התובע כתוצאה מביצוע עבודות של פריצת דרך חקלאית הגובלת במקרקעיו.

נתוני רקע וגדר המחלוקת:
1. התובע הוא הבעלים והמחזיק של חלקת קרקע נטועה עצי זית, הידועה כחלקה 22 גוש 18889 מאדמות כפר ירכא (להלן – "החלקה").

2. אין חולק, כי בקיץ שנת 2002 ביצעה הנתבעת 2, חברת נדים כמאל ובניו בע"מ (להלן – "החברה"), שהנתבע 3 הוא מנהל העבודה בה (להלן- "מר כמאל"), עבודות של שיקום דרך חקלאית בתוואי דרך סטטוטורית שגובלת בחלקה מצד צפון, וזאת לפי הזמנת הנתבעת 1, המועצה המקומית ירכא (להלן– "המועצה"), ובאשור משרד החקלאות.

3. התביעה דנן נסבה על טענות התובע לגבי הסגת גבול החלקה תוך גרימת נזקים שונים, בעיקר בגין עקירת שני עצי זית; גניבת אדמה; והריסת גדר אבן – נזקים אשר נגרמו על ידי עובדי החברה והכלים הכבדים בהם נעשה שימוש, והמסתכמים בסך של 15,050 ש"ח לפי הערכת השמאי החקלאי מטעם התובע, מר אסי חורש.

4. הנתבעים הכחישו כל טענות התובע לגבי הסגת גבול החלקה וגרימת נזק כלשהו. לטענתם, העבודות בוצעו בתוואי הדרך המאושרת ובתוואי זה בלבד. במסגרת סיכומיהם בקשו הנתבעים לתקוף את ממצאי השמאי והמודד מטעם התובע בדבר הסגת גבול החלקה וגרימת נזקים כמפורט לעיל, כממצאים שלא הוכחו בראיות כלשהן.

5. ביחסים שבין הנתבעים לבין עצמם נטען, כי אם תתקבל התביעה יש להשית את החיוב על הנתבע האחר, החברה או המועצה בהתאמה, ומכל מקום יש לפטור את מר כמאל מכל אחריות משום שהלה ביצע את עבודתו במסגרת מילוי תפקידו בחברה, ואילו התובע לא פירט מהי עילת התביעה נגדו.

דיון והכרעה:
6. בדיון אשר התקיים לפניי העידו התובע, השמאי והמודד מטעמו. מטעם הנתבעים העידו מר כמאל ומר פריד ח'טאר, מי שכיהן כמנהל פרויקטים במועצה באותה תקופה (להלן – "מר חטאר").

7. בפתח הדברים אבקש להדגיש ומבלי להתעכב על כל פרט ופרט, כי המסקנות והסתירות אליהן מכוונים החברה ומר כמאל בסיכומיהם על ידי הבאת קטעים מסוימים מתוך דברי התובע והמומחים מטעמו במהלך החקירה הנגדית, הן מסקנות שאינן עולות בהכרח מתוך הציטוטים המפורטים שם, ולעתים אף לא עולות בקנה אחד עמם. כך למשל, 'הסתירה' בין דברי התובע כי ראה את שני עצי הזית כרותים, ומנגד כי העצים נעלמו והוא לא ראה אותם עוד, לאו סתירה היא, שכן ברור מתוך דבריו כי התובע התכוון לומר שלא ראה יותר את העצים בשטח החלקה אחרי שנכרתו והועמסו על רכבי החברה. כמו כן, כל ההשגות ביחס לזיהוי (וליתר דיוק - אי זיהוי) החלקה ועצי הזית בצילומים אשר צולמו על ידי השמאי מטעם התובע, בין בזיהוי של התובע ובין בזיהוי של השמאי והמודד מטעמו, אינן כצעקתה, משום שהשמאי תיאר בדבריו תהליך הצילום ורישום ההערות בצדן, ואילו אי זיהוי החלקה בצילומים על ידי הגורמים הנ"ל, נובע מהעובדה כי מדובר בצילומי תקריב של שטח חקלאי המאפיין את כל הסביבה באזור, ולכן תשובותיהם מחזקות דווקא את מהימנותם בעיניי.

8. לגופו של עניין, טענות התובע לגבי נזקים אשר נגרמו לו כתוצאה ובעקבות העבודות שבוצעו על ידי החברה תוך הסגת גבול חלקתו, הן טענות שהוכחו דיין לפי מבחן מאזן ההסתברות. על מנת לפשט את הדיון אתייחס לכל אחד מרכיבי התביעה בנפרד.

9. האם הייתה הסגת גבול לתוך החלקה?
מלבד לעדותו של התובע בדבר הסגת גבול חלקתו באמצעות עובדים וכלי עבודה כבדים מטעם החברה, אני מוצאת כי הצילומים של השמאי תומכים בטענה זו. הדבר ניכר במיוחד בצילומים שסומנו 3,5 ו-6 שבהם ניתן לראות סימני צמיגים של מעבר כלים כבדים בתוך גבולות החלקה. ודוק, לפי עדותו של השמאי וגם לפי מה שעולה מהצילומים, סימני הצמיגים לא מעידים על מעבר של טרקטורים חקלאיים לחלקות אחרות – כפי שהנתבעים ניסו לטעון – אלא על מעבר של כלים כבדים בתוך החלקה עצמה ובמקביל לדרך, כאילו בקשו לעקוף עץ זית אחד. חיזוק לכך הן תלוליות העפר שלצד סימני הצמיגים (צילום מס' 3) המעידות על ביצוע עבודות עפר בתוך החלקה, ולא על מעבר תמים של כלי רכב.

10. זאת ועוד, בגלגול הקודם התובע הגיש את תביעתו לבית המשפט לתביעות קטנות (ונמחקה לבסוף), ובמכתבה של החברה מיום 14/1/03 לבית המשפט לתביעות קטנות, ששימש ככל הנראה ככתב הגנה מטעמה, צוין כי בעיצומן של העבודות התובע הביא מודד מטעמו על מנת לסמן את גבול חלקתו הגובל בדרך "ומאז אף אחד לא נכנס לחלקתו" – ללמדנו, כי קודם לכן היתה ככל הנראה כניסה לתוך שטח החלקה. גם בכתב ההגנה מטעם המועצה אשר הוגש באותו תיק נרשם על ידי מר חטאר, כי "כנראה שהמשאיות שנסעו נתנו לרכבים אחרים גם לעבור לידם, וסיכמנו שמאותו רגע שלא יתקרבו המשאיות לחלקתו ובזה תם העניין", וברור שגם בדברים אלה יש כדי לתמוך בגרסת התובע אודות הסגת גבול החלקה.

11. די בכך כדי לקבוע כי אכן היתה הסגת גבול. בהערת אגב אוסיף, כי ההתנהגות המיוחסת לתובע, איש מבוגר בשנות השבעים לחייו, כמי שניסה להכשיל בזמן אמת את ביצוע העבודות בקטע הסמוך לחלקתו, אף שברור כי הדרך החדשה אמורה לשרת אותו ואת החקלאים באזור, תומכות באופן מסוים בטענתו כי העבודות גלשו לתוך חלקתו פנימה.

12. אעבור כעת לשאלת הנזק ובראשה עומדת השאלה, האם אכן נעקרו שני עצי זית מהחלקה תוך כדי ביצוע העבודות, כטענת התובע?

הראיות אשר הונחו לפניי הביאו אותי לכלל מסקנה כי התשובה לכך היא חיובית. דברי התובע אודות 'היעלמותם' של שני עצים משורת העצים הסמוכה לדרך, כאשר הוא עצמו ראה את העצים מועמסים על רכבי החברה, נתמכת בעדותו של המודד מטעמו, אשר הגיע לשטח בזמן ביצוע העבודות – כפי שגם מר כמאל ומר חטאר אישרו זאת בעדותם. המודד מר סעב מסר בעדותו לפניי, כי הוזמן על ידי התובע על מנת לערוך תכנית מדידה ולסמן את גבול החלקה, ותוך כדי כך הבחין בשני בורות במקום בו היו נטועים העצים שנעקרו.

13. זה המקום לציין, כי השגותיהם של הנתבעים לגבי אי סימון הבורות במפה המצבית, וטענתם כי במפה רואים סימון של עצים השולל, לדידם, חסרונם של עצים כלשהם, דינן להידחות אחת לאחת. המודד מר סעב הסביר בעדותו, כי לא ניתן לסמן בורות מסוג זה במפה המצבית שהיא למעשה תכנית מדידה לכל דבר וענין, ואילו סימן העץ שמופיע במפה על פני כל שטח החלקה נועד כדי להצביע על כך שמדובר בשטח נטוע, ולא על מיקומם של העצים בשטח, כך שאין להסיק מהפה המצבית דבר כלשהו לעניין שני עצי הזית שבנדון.

14. אגב כך אוסיף, כי טענות הנתבעים כנגד המפה המצבית של המודד בשל עריכתה בידי מודד שעובד במשרדו ולא על ידו הוא אישית, הן טענות שאינן מקובלות עליי. מר סעב אישר לפניי כי ביצע את המדידות בעצמו, ובנסיבות אלה עריכת תכנית מדידה (המפה המצבית) בידי מודד אחר שעובד במשרדו אין בה כדי לפגום בקבילותה או במשקלה.

15. באותה מידה אני דוחה את טענת הנתבעים אשר לפיה המפה המצבית, המצביעה על חדירת העבודות לתוך שטח החלקה, ולאו דווקא חדירה של תוואי הדרך, היא מפה מופרכת משום שנערכה כביכול לפני התחלת ביצוע העבודות. הטעם לכך נעוץ בעובדה ששני עדי ההגנה, מר חטאר ומר כמאל, אישרו בפניי את גרסת המודד מר סעב, כי הלה הגיע לשטח החלקה לפי הזמנת התובע תוך כדי ביצוע העבודות ועל מנת לסמן את גבול החלקה בשל החשש של האחרון לגבי הסגת גבול חלקתו.

16. אחזור לענייננו. גם דברי השמאי שכנעוני כי אכן נעקרו שני עצי זית משטח החלקה. השמאי הסביר בעדותו לפניי, כי החלקה נטועה עצי זית בשורות, אך לא בשורות מדויקות וברווחים אחידים, כפי שנהוג לנטוע כיום. השמאי הוסיף, כי במהלך ביקורו בשטח החלקה הוא יכול היה להבחין בחסרונם של שני עצים בתוך 'קרחת' שנוצרה בחלקה בעקבות העקירה, כפי שניתן לראות בצילומים, באופן כזה שאם מדמיינים שהם עדיין קיימים באותה 'קרחת' כי אז ניתן להתרשם שעצים אלה משלימים את שורת העצים באותו מקום.

17. בהמשך לאמור אני מקבלת את טענת התובע והשמאי מטעמו אודות שבירת ענפים מעצי זית אחרים, אשר נשברו ככל הנראה תוך כדי מעבר של ציוד וכלים כבדים בתוך שטח החלקה. השמאי מסר בעדותו לפניי, כי הבחין במהלך הביקור שלו בשטח כי בחלק מהעצים קיימים סימנים לשבירת ותלישת ענפים, כשהדגש הוא על שבירה ולא על גיזום. גם בצילומים שלו ניתן להבחין בהימצאות ענפים רבים על הקרקע, כנתון שתומך בממצאיו.

18. לפיכך אני מקבלת את טענת התובע וממצאי השמאי מטעמו אודות עקירת שני עצי זית ושבירת ענפים מעצים אחרים. כפועל יוצא מכך אני מקבלת את מסקנותיו של השמאי, שלא נסתרו בחקירה הנגדית שלו, לגבי שווים של שני העצים שנעקרו (3,000 ש"ח), ההוצאות הקשורות בחריש האדמה המהודקת כתוצאה ממעבר כלים כבדים (850 ש"ח), ההוצאות הקשורות בגיזום העצים שענפיהם נשברו (500 ש"ח), והפסדי היבול מאותם עצים ושני העצים שנעקרו (2,000 ש"ח).

זה המקום להעיר, כי הנתבעים בחרו שלא להגיש חוות דעת של שמאי מטעמם, ולכן יש לראות את חוות הדעת של השמאי מטעם התובע כראיה יחידה לגבי גובה הנזק.

19. אשר לרכיב תביעה אחר, זה המתייחס לאספקת אדמה במקום האדמה אשר נלקחה עפ"י הנטען משטח החלקה, התוצאה היא שונה. להבדיל מרכיבי התביעה הקודמים, הרכיב שקשור להשלמת אדמה במקום זו שנלקחה הוא רכיב שלא הוכח דיו. הצילומים של השמאי מעידים אומנם על קרקע במפלס לא סימטרי, אך קשה להבחין דרכם בבורות או בפערים משמעותיים בגובה פני הקרקע, באופן המעיד על 'גניבת' אדמה. על כך אוסיף, כי על אף שמפלס הדרך הוא גבוה יותר מפני הקרקע בסביבה, הרי שמהצילומים ניתן להתרשם כי הגבהת הדרך נעשתה על ידי שכבת כורכר ולא באמצעות אדמה טבעית.

אשר על כן, אני דוחה את רכיב התביעה המתייחס לאספקת והשלמת אדמה כאמור.

20. רכיב הנזק האחרון שנכלל בחוות הדעת של השמאי, הוא הרכיב המתייחס לבניית גדר אבן לקט (טרסה) בגבול החלקה הגובל בדרך, במקום זו שנהרסה במהלך ביצוע העבודות.

הנתבעים בתורם חולקים על עצם קיומה של הגדר באותו מקום וטוענים כי אין כל ראיה שתומכת בגרסת התובע בעניין.

דעתי שונה. מלבד לאמון הכללי שאני נותנת בגרסת התובע, אני מוצאת כי הצילומים של השמאי תומכים באופן עקיף בטענתו אודות קיומה של הגדר. כך, יש לציין, השמאי הצביע בצילום מס' 4 על גדר אבן דומה שקיימת בגבול המערבי של החלקה, ומכאן שאפשרות קיומה של גדר כזו בגבול הצפוני, הוא הגבול הגובל בדרך, היא אפשרות סבירה בהחלט. ניתן לראות גם בצילומים מס' 2 ו-4 כי בשולי הדרך פזורות מספר אבנים הדומות בצבען וצורתן לאבנים של הגדר בגבול המערבי – שהן ככל הנראה שיירים של אבני הגדר שנהרסה.

21. כמובן שגדר האבן בגבול המערבי של החלקה הנראית בבירור בצילום מס' 4, מפריכה מניה וביה את דברי מר חטאר במהלך חקירתו הנגדית, אשר מסר כי ברדיוס של 5 ק"מ לא ניתן לראות גדר אבן כלשהי בסביבה.

22. אשר על כן, יש לפצות את התובע בגין רכיב זה, אם כי בסכום הנופל מהסכום שצוין בחוות דעת השמאי. זאת כיוון שאין בידי להתעלם מכך שהשמאי מסר בחקירתו לפניי, כי שומתו נעשתה על יסוד ההנחה כי אורך הגדר הוא 150 מ' לפי המדידה שעשה על ידי ספירת צעדים ולא במדידה מדויקת. לעומת זאת, המודד מטעם התובע, מר סעב, אישר בחקירתו כי אורך גבול החלקה הצפוני הוא 109.34 מ' בלבד. לפיכך, סכום הפיצוי יועמד לפי אורך הגבול הנכון והמדויק, כאמור לעיל, באופן יחסי לסכום בו נקב השמאי (7,500 ש"ח), אשר מתייחס כזכור לאורך של 150 מ', כך שהפיצוי יעמוד בסופו של דבר על סכום של 5,467 ש"ח.
23. לא אסיים את הדיון בשאלת הנזק מבלי להתעכב על שני רכיבי נזק נוספים שנכללו בתביעה דנן. האחד, מתייחס להפסדי היבול מתום התקופה שצוינה בחוות דעת השמאי ועד להגשת התביעה, בסך של 8,000 ש"ח, שלגביהם לא העלו הנתבעים בסיכומיהם הסתייגות ספציפית, ולכן יש לקבל רכיב זה כמות שהוא.

הרכיב השני, הוא הרכיב שנסב על עוגמת הנפש אשר נגרמה לתובע למראה הנזק בחלקתו, וכן הוצאותיו בגין נסיעות וטרחה. בשים לב למכלול הנסיבות העולות מהתיק, יש לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש באופן פרופורציונאלי לנזק הממוני, אותו אני מעמידה על סך של 2,000 ש"ח. אשר להוצאות – אין מקום לפסוק פיצוי בגין הוצאות שלא הוכחו, פרט כמובן לשכר טרחת השמאי אשר יקבל ביטוי במסגרת הוצאות המשפט.

24. הנושא האחרון שנותר על הפרק נוגע לשאלת האחריות של כל אחד מהנתבעים, ובראשה אחריותו של מר כמאל, שהוא כזכור הנתבע 3. מר כמאל שימש באותה תקופה כמנהל העבודה בחברה והיה מעורה בעבודות נשוא הדיון ואף נכח בשטח בזמן ביצוען.

בחינה של כתב התביעה, תצהיר התובע והסיכומים מטעמו מגלה, כי אין בהם כל התייחסות לאחריותו האישית של מר כמאל, ששימש כבעל תפקיד בחברה, הא ותו לא. די בכך כדי להוביל למסקנה כי יש לדחות את התביעה נגדו.

25. ומה באשר לאחריותם של החברה והמועצה?
הגם שהשתיים גילו עמדה משותפת כנגד התביעה וטענותיו של התובע לגבי הנזק אשר נגרם לו כתוצאה מעבודות פריצת הדרך, כל אחת מהן בקשה להשית את האחריות על כתפי השניה: על כתפי המועצה, בשל טענת החברה כי פעלה לפי הנחיותיה של המועצה בתור מזמינת העבודה; על כתפי החברה, לאור טענת המועצה כי זו ביצעה את העבודות בפועל.

26. מבין שלל העילות אשר הוזכרו בכתב התביעה, העיקר לענייננו היא העילה בגין הסגת גבול שבצדה נזק של ממש, והרי הנזק הוא אחד מיסודותיה של עוולה זו.

27. התשתית הראייתית אשר נפרשה לפניי מצביעה על אחריותן של השתיים באותה מידה. אומנם הדרך נפרצה לבסוף לפי תוואי הדרך הסטטוטורית, ברם הראיות והצילומים שצורפו לתיק מצביעים בבירור על 'גלישה' של העבודות וכניסה של כלי העבודה אל תוך שטח החלקה ללא כל צורך וללא הצדק סביר.

28. בהינתן העובדה כי נציג המועצה, מר חטאר, נכח בשטח מדי יום, ברי כי יש להשית על המועצה אחריות שווה לזו של החברה, בהיותה מזמינת העבודה שבשטחה נפרצה הדרך.
29. על יסוד האמור לעיל אני קובעת, כי יש לחלק את האחריות בגין מעשי הנזק בין החברה לבין המועצה בחלקים שווים ביניהן.

אחרית דבר:
30. אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעות 1 ו-2 (המועצה והחברה) לשלם לתובע סך של 19,817 ש"ח (שהינו חיבור של הסכומים הבאים: 3,000 ש"ח בגין שני עצים; 850 ש"ח עבור חריש; 500 ש"ח בגין גיזום; 10,000 ש"ח עבור הפסדי יבול; 5,467 ש"ח בגין הגדר) בצירוף הפרשי הצמדה בלבד מיום הגשת התביעה ועד היום. התשלום יבוצע בחלוקה שווה בין השתיים (כל אחת מחצית) ובחיובים נפרדים.

31. אני מורה על דחיית התביעה נגד הנתבע 3.

32. אני מחייבת את הנתבעת 1 לשלם לתובע שכר טרחת עו"ד בשיעור של 20% מהפיצוי אשר הושת עליה, כמצוין לעיל, וכן מחצית מסכום האגרה ששולמה ועוד סך של 750 ש"ח, בגין מחצית משכר טרחת השמאי. שתי הוצאות אלו (האגרה ושכר טרחת השמאי) נושאות הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלום כל סכום וסכום ועד היום.

33. כמו כן, אני מחייבת את הנתבעת 2 לשלם לתובע שכר טרחת עו"ד בשיעור של 10% מהפיצוי אשר הושת עליה, כמצוין לעיל, וכן מחצית מסכום האגרה ששולמה ועוד סך של 750 ש"ח, בגין המחצית השניה של שכר טרחת השמאי. שתי הוצאות אלו (האגרה ושכר טרחת השמאי) נושאות הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלום כל סכום וסכום ועד היום. יובהר, כי שיעור שכר טרחת עו"ד הוא מופחת לעומת זה שהוטל על הנתבעת 1, לנוכח דחיית התביעה נגד הנתבע 3 אשר ניהל את הגנתו במשותף עם הנתבעת 2.

34. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, שאם לא כן יישא כל סכום שלא ישולם במועדו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. בניה בשטח חקלאי

  2. מהי אדמה חקלאית ?

  3. הסדר חובות חקלאיים

  4. זכויות האישה במשק חקלאי

  5. העברת זכויות במשק חקלאי

  6. היתר לבניית יקב וחממה חקלאית

  7. תוכנית להרחבת חווה חקלאית

  8. פיצוי לחקלאי על הפסקת מים

  9. מה מותר לעשות עם קרקע חקלאית ?

  10. חקירה במשרד החקלאות נגד וטרינרים

  11. זכות קדימה בין יורשים במשק חקלאי

  12. סעיף 28 לחוק ההסדרים במגזר החקלאי

  13. שימושים שאינם שימושים חקלאיים במבנים במשק

  14. תביעה להפסיק את השימוש הלא חקלאי במשק במושב

  15. תכנית להקמת תחנת דלק בשטח המיועד כיום לחקלאות

  16. ביצעו בנייה בלתי חוקית של דירת מגורים על שטח חקלאי

  17. האם מותר לבנות מגרש משחקים לילדים על קרקע חקלאית ?

  18. חוק הסדרים במגזר החקלאי המשפחתי - הסדרת החובות במגזר החקלאי

  19. תביעת פיצויים בגין נזקים כתוצאה מביצוע עבודות של פריצת דרך חקלאית

  20. שינוי חלוקת שטחי מגורים וחקלאות בנחלה ללא שינוי בסך השטחים בכל ייעוד

  21. הקמת בית ספר ללימודי נהיגה על טרקטורים חקלאיים ומלגזות על קרקע חקלאית

  22. תשלום היטל השבחה שטח המיועד למתקנים הנדסיים (בריכת מים) במקום שטח חקלאי

  23. בפסק הבוררות נקבע כי על המינהל לפצות בגין השטחים החקלאיים שהוקצו לחברי האגודה

  24. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון