התובע נפגע מטרקטור כאשר רכב על אופניו. התובע הגיע לחדר המיון בבית החולים גליל מערבי בנהריה בשעה 23:20, כשעה לאחר התאונה. אין מחלוקת כי התובע נפגע בתאונת דרכים. המחלוקת בין הצדדים היא על גובה הפיצוי המגיע לתובע בעקבות פציעתו בתאונה. עפ"י המסמכים הרפואיים הראשוניים ככל שניתן להבין, התובע נחבל בידו הימנית, מרפק ושורש כף היד, בחזה ובפניו מצד ימין. טופס חדר המיון מיום 10.5.04 קשה להבנה. ביום 12.5.04 חזר התובע לבית החולים ואז גם נבדק ע"י נוירולוג שמצא כי מצבו מבחינה זו תקין. לתובע ניתנה מנוחה של 7 ימים. ממסמכים מאוחרים יותר ניתן להבין שעבר טיפול של הטריות הפצעים ותפירתם. ב- 23.5.04 חזר התובע לבית החולים והתלונן על כאבים רבים. התובע נשלח לפיזיותרפיה להנעת המרפק שנפגע. המסמך הראשון של קופ"ח כללית המצורף לבקשה למינוי מומחה הוא מ- 18.6.04, האבחנה המשוערת היא: Injury Traumatic וזוהי הפנייה לפיזיותרפיה, וכן מיום 16.7.04. אין פירוט בהפניות אילו לאילו אזורים בגוף התובע יש צורך בפיזיותרפיה. ב- 2.8.04 ביקר התובע אצל ד"ר חדד שרל, רופא מומחה בתחום אף אוזן גרון, אשר בפניו התלונן התובע על ירידה בשמיעה, אטימות באוזניים, טינטון. התובע נשלח לבדיקת שמיעה. תוצאות הבדיקה היו על פי מסמך מ- 6.9.04 כי לתובע יש ליקוי שמיעה תחושתי עצבי בשתי האוזניים בתדר גבוה. בתאריך 9.8.04 נכתב מסמך המתעד את ביקוריו של התובע במכון, במהלך חודשים יוני, יולי ואוגוסט בשנת 2004. שם נכתב: "הנ"ל הופנה לטיפול עקב כאבים בברך שמאל... - שתי מילים לא מובנות - לאחר תאונת דרכים". בביקור אצל הרופא האורטופד, ד"ר שחר רביב, ב- 13.8.04 התלונן התובע על: כאבים בברך השמאלית, כאבים במרפק הימני ובשורש כף היד, ובכתף ובנוסף על פרסטזיס ביד ימין. התובע המשיך לקבל טיפול פיזיותרפי באותו מכון עקב חבלה בתאונת דרכים. המסמך אינו ברור, מדובר על משהו בצד ימין, אך לא מדובר על גב. לו היה הטיפול בגלל כאבי גב תחתון או חלק אחר, המילה גב היתה מופיעה בבירור. התובע המשיך לבקר לעיתים תכופות בקופת חולים כאשר הוא מתלונן על כאבי ראש, סחרחורת וירידה בשמיעה (26.10.04). הבדיקה הנוירולוגית נמצאה תקינה, נערכו לתובע בדיקות כולל מיפוי עצם וארטרוסקופיה בברך שמאל. ניהול התיק נתקל בקשיים וחלוף הזמן לא הקל על הצדדים ועל בית המשפט. עפ"י הודעת התובע לאחר שנשלחה התראה על מחיקה מחמת חוסר מעש, מונו בהסכמה פרופ' שטהל כמומחה מוסכם בתחום האורטופדי וד"ר נחמה אורי בתחום א.א.ג. פרופ' שטהל קבע כי נותרה לתובע נכות צמיתה בתחום הפלסטי בלבד, בשיעור 3% בגלל צלקות במרפק. יש לציין כי לתובע צלקות גם בפניו - לכך לא התייחס. ד"ר שטהל גם קבע כי לתובע נכות בגבו בשיעור 7.5% לפי סעיף 37(7)(א) לתקנות המל"ל, הפעלה חלקית, אך נכות זו איננה קשורה לתאונה, שכן התובע התלונן לראשונה על כאבי הגב עפ"י התיעוד שהומצא לד"ר שטהל רק באוקטובר 2005, דהיינו כשנה ומחצה לאחר התאונה. רק בשנת 2010 הוגש כתב הגנה והחלו ההליכים בתיק. התובע לא השלים עם חוות דעתו של פרופ' שטהל וביקש למנות מומחים גם בתחום הנוירולוגי ובתחום אף-אוזן-גרון ומומחה אחר בתחום האורטופדי. מונתה ד"ר אורי נחמה כמומחית בתחום אף אוזן גרון. ד"ר אורי אשר כתבה משום מה בחוות דעתה כי התובע עיתונאי קבעה כי לתובע לא נותרה נכות. ד"ר אורי כתבה בחוות דעתה כי לא מתואר דימום מהאוזניים למרות שכך כתב התובע. ד"ר אורי קבעה כי בדיקת השמיעה בה נרשמה ירידת שמיעה, היא לא כתוצאה מחבלה, אלא תהליך טבעי הקורה לכולם החל משנות העשרה המוקדמות. ב"כ התובע בסיכומיו, סבור שני המומחים טעו שכן הוכח לבית המשפט שיש קשר בין הפניה לפיזיותרפיה כבר ב- 2004 מיד לאחר התאונה לכאבי הגב של התובע ולקביעת נכות של 7.5% ולדעתו יש לקבוע כי נכותו התפקודית של התובע בגלל התאונה עולה כדי 20%. בישיבה מיום 3.10.10 התובע טען כי יש בידו מסמך שכנראה לא היה בידי פרופ' שטהל המעיד על כך כי כאבי הגב כן קשורים לתאונה. ניתנה אפשרות לתובע להמציא אותו מסמך לפרופ' שטהל כמפורט בהחלטה מיום 3.10.10. פרופ' שטהל בדק את המסמכים הנוספים אשר הומצאו לו, אך לא שינה את מסקנותיו כי במסמכים החדשים שהומצאו לו, לא נמצא כל קשר לכך שכאבי הגב היו קשורים לתאונה. הפנייה לטיפול פזיותרפי (שהוא המסמך הנעלם), בו נכתב כי לתובע יש כאבי גב חזקים והופנה לטיפול פיזיותרפי היא ללא תאריך. יש לציין כי לאותו נספח, דהיינו הפנייה לטיפול פיזיותרפי ללא תאריך, יש קבלות ואישורים לטיפול פיזיותרפי מ- 1.4.04, מה שמעיד לדעתו של ב"כ התובע כי אכן יש קשר בין התאונה לבין כאבי הגב מהם סבל התובע. התובע הודיע באותה ישיבה כי ייתכן וירצה לחקור את המומחה, וכמובן ניתנה אפשרות זו. כאשר הגיע מועד שמיעת הראיות, לא ביקש התובע לזמן את פרופ' שטהל לחקירה, כך גם לא ביקש לזמן את ד"ר נחמה אורי, מומחית בתחום אף-אוזן-גרון כאמור אשר קבעה כי לתובע לא נותרה כל נכות בתחום זה. קביעה עליה חולק ב"כ התובע ומבקש לקבוע כי המומחית טעתה ויש לתובע ליקוי בשמיעה ועל כן יש לקבוע לו נכות כסמכות בית המשפט לעשות כן. בית המשפט שלח שאלות הבהרה לפרופ' שטהל. פרופ' שטהל השיב על שאלות ההבהרה ששלח אליו בית המשפט. "אכן קורה כי כאבי גב מופיעים מספר חודשים לאחר התאונה, אך על מנת לקשור בין כאבים המופיעים באיחור לבין אירועים ספציפיים יש לקבל תיעוד המצביע על כך כי בתאונה נגרמה חבלה ישירה או עקיפה היכולה לגרום לכאבי גב אם יופיעו במאוחר". פרופ' שטהל כתב כי במקרה זה הכאבים הופיעו רק לאחר 5 חודשים ומכיוון שאין כל תיעוד הקושר את הכאבים לתאונה, החבלה שצוינה היתה רק לגבי שורש כף היד, המרפק והברך, הרי הסבירות כי קיים קשר היא נמוכה מאוד אך לא ניתן לשלול אותה בוודאות. בישיבה שנקבעה לשמיעת ראיות הופיע התובע בלבד. כמו כן לא הוגשו כל תצהירי עדות ראשית מטעם עדים אחרים. ב"כ הנתבעים לא ביקש לחקור אותו על תצהירו, לאחר שהושגו הבנות כי ניתן להציג את כל התיעוד הרפואי שצורף לכתב התביעה. לשאלות בית המשפט השיב התובע כי הוא עובד בבית דפוס בבית תעשיה ציקלון מזה 5,6 שנים, כי הוא עובד מגיל 21 שם, הוא נשוי ויש לו שלושה ילדים וגר בכפר כיסרא סמיע ויש לו בית משלו. בתצהירו לא התייחס התובע כלל ועיקר לכל נושא הפסד שכר, לא ציין כמה הוא משתכר היום, ולא פירט את עזרת צד ג' שהוא מקבל, גם עד היום, כפי שכתוב בסעיף 11 בתצהיר. התובע פירט בתצהירו את הליקויים, התסמינים והטיפולים וכי הוא סבל וסובל מליקוי שמיעה תחושתי עצבי בשני האוזניים, כאבי ראש וחוסר ריכוז, כאבים בכתף, בברך, הגבלה בגב בתנועות, יש לו צלקות בשורש כף ימין ובמרפק ימין. התובע הצהיר כי ד"ר גטאס יהיה מוכן להעיד בפני בית המשפט כי אכן ההפניה שלו למכון הפיזיותרפיה היתה מיד לאחר התאונה. לא הומצא לבית המשפט תצהיר עדות ראשית של ד"ר גטאס וד"ר גטאס לא הוזמן ע"י התובע להעיד בבית המשפט. יחד עם זאת, לאור קריאת כל המסמכים, סביר להניח שאכן ד"ר גאטס הפנה את התובע לפיזיותרפיה אך היה זה בגלל הברך והיד ולא בגלל הגב. יש לציין כבר עתה כי בתאריך 1.2.06, כאשר התובע היה בקופת חולים, שם נרשמה לראשונה תלונתו על כאבי גב, נכתב כי הוא מתלונן על כאבי גב מזה 5 חודשים, דהיינו - כאבי הגב החלו באוקטובר 2005. לא למותר לציין כי ב- 13.1.05, כאשר בוצע לתובע מיפוי עצם לא נמצאה קליטה מוגברת בגב, דהיינו - לא נמצאו ממצאים המעידים על בעיה בגב. לעומת זאת, בסי.טי שנערך ב- 15.11.05 נמצא בקע דיסק בין החוליות 5L-1S הגורם ללחץ על שורשי העצבים. כל הממצאים מפורטים בחוות דעתו של פרופ' שטהל. במילים אחרות: בין התאונה לבין הופעת הכאבים לראשונה עפ"י דבריו של התובע, כמופיעים במסמך הביקור בקופת חולים מה- 1.2.06, חלפו כ- 17 חודשים. ההפניה ללא תאריך איננה מלמדת דבר על קשר בין התאונה לבין כאבי הגב. הקבלות המעידות על כך כי התובע הופנה וטופל בפיזיותרפיה סמוך לתאונה, אינן מציינות מה הוא סוג הטיפול וכאמור לעיל התובע הופנה לטיפול בפיזיותרפיה בברך שמאל שנפגעה ,וכנראה ביד ימין. אין כל איזכור לגב. העובדה כי באף מסמך רפואי קודם לנובמבר 2005 אין כל ציון על כאבי גב, אינה יכולה להיות מקרית. ב"כ הנתבעים טען כי אי הזמנתו של ד"ר גטאס לעדות מלמדת על כך כי לו היה מוזמן לעדות לא היה מאשר את גרסת התובע כי ההפניה לפיזיותרפיה בגין כאבי הגב ניתנה בסמוך לתאונה. טענה זו יש לקבלה. התובע לא הביא להעיד כל גורם המסייע לו בפעולותיו היום-יומיות כפי שהצהיר, או מי שסייע לו בזמנו, בין אם מדובר בהוריו, או בין אם מדובר באשתו. עם זאת, סביר להניח כי אם יש לתובע הגבלה בגב ישנן פעולות שיקשה עליו לבצע, למרות ש- 7.5% נכות נחשבים בד"כ כנכות קלה מאוד. היות ואין ראיה, אף לא ראיה קלושה, כי יש קשר בין נכות זו בשיעור 7.5% בגב לתאונה, לא ניתן לקבל את בקשת התובע להכיר בנכות זו כקשורה לתאונה ולפסוק בגינה פיצוי כלשהו. ב"כ התובע טען בסיכומיו כל אשר ניתן לטעון לטובת מרשו, לו היו ראיות התומכות בטענותיו אלה. דא עקא, ראיות לתמיכה בעדות אין. יתר על כן לעניין הנכות בגב הראיות מצביעות אחרת וחבל שב"כ התובע המשיך בקו זה שהוא בעליל אינו נכון. אני מוציאה מכלל אפשרות, כי חלוף השנים הביא את התובע להאמין כי כאבי גב בגיל כה צעיר הם תולדת התאונה, אך אמונה בלבד אין די בה ליצור ראייה. אין כל מקום לקבוע כי לתובע נגרם הפסד שכר בגלל התאונה, משלא הוצגו בפניי כל נתונים מה היה יכול להיות שכרו לולא התאונה ומה הוא שכרו בכלל היום. התובע היה תלמיד כאשר נפצע ואכן נעדר מבית הספר. תעודות מחלה בגין התאונה ישנן לתובע החל מיום התאונה ברציפות עד 7.9.04. לא למותר לציין כי בד"כ החופש הגדול מתחיל ביולי ומסתיים באוגוסט, כך שמרבית מתקופה זו התובע לא היה אמור ללמוד. לא הומצאו ראיות למידת השפעת התאונה על הלימודים. גם כאן חלוף הזמן בעוכרי התובע. אישור מחלה מיום 20.9.04 ניתן לתובע בגין בעיות בצוואר, בכתף ובברך כאשר אף זאת מיוחס לתאונת הדרכים. אישורי המחלה הבאים הם מ- 10.05.05 בגין כאבים בברך, דהיינו חלפה למעלה משנה מאז התאונה. גם אישור מחלה נוספים מציינים כאבים בברך ורק אישור מחלה מ- 12.05.05 מתייחס גם לכאבים בגב התחתון. באשר לשמיעה, אכן התובע התלונן ובבדיקה נמצאו כי יש לו ליקוי שמיעה תחושתי-עצבי בשני האוזניים וכן נמצא כי היה לו דימום מאוזן ימין והוא נחבל בראשו, אך יחד עם זאת היות והמומחית לא קבעה כי נותרה לו נכות ולא נשאלו לה שאלות הבהרה והיא אף לא הוזמנה לחקירה, לא ניתן לקבוע כי לתובע נותרה נכות בתחום זה כתוצאה מהתאונה, אם כי עפ"י שיקול דעת בית המשפט בהתאם לתקנות ניתן לקבוע פיצוי בתחום כאב וסבל גם בעניין זה. קיימים תלונות וממצאים על כאבי ראש, דימום באוזן ימין וליקוי עצבי, בד"כ נכות בשיעורים שונים (כולל שיעור 0% (ס' 72 לתקנות המל"ל). הביקורים החוזרים ונשנים של התובע בקופת החולים מעידים אכן כי סבל לא מעט ובהתחשב בכך כי גם היה נער בתקופה זו וגם למרות שלא העידו בפניי עדים, סביר מאוד להניח כי נזקק לעזרת הוריו, לפחות בתקופה הראשונה לאחר התאונה, כאשר נפגע הן בברכו והן בידו הימנית ומן הסתם היה מוגבל בתנועותיו בפעולות היום-יומיות, ואם זו ידו הדומיננטית בוודאי קשה היה ללמוד בצורה תקינה. לא למותר לציין כי אותו "מסמך נעלם", נספח א' למסמכים אשר הוצגו שוב לפרופ' שטהל, נמצא בבקשה למינוי מומחה. ההבדל הוא כי בצילום המסמך המצורף לבקשה, אין כל סימון בשורה המיועדת לציין את התאריך, אין סימון על סוג ההפניה אם מדובר בתאונה או חבלה או גורם אחר, ובנספח אשר הוגש לבית המשפט ונשלח לפרופ' שטהל, במקום המיועד לתאריך יש רישום לא ברור של אותיות לא ברורות. בנוסף לא רשום שם תאריך, ובמקום בו צריכה להיות חתימת רופא יש מספר 704501 וגם כאן אין כל ציון מה סוג הפנייה - תאונת דרכים או תאונת עבודה או חבלה. אי לכך הדעת נותנת כי אכן הפנייה זו הקשורה לגב איננה קשורה לתאונה ולא ניתנה במועד סמוך אליו אלא במועד הסמוך לבדיקת הסי.טי וגילוי הממצאים בגבו של התובע. התובע בסיכומיו העלה דרישות כספיות ניכרות ללא תימוכין כלשהן וללא ראיות. אני ערה לכך כי חלוף הזמן בין התאונה לבין תחילת ההליכים והמשכם, יכול ותרם לכך כי בשלב זה לתובע כבר היה קושי למצוא עדים ו/או ראיות שיתמכו בטענותיו. יחד עם זאת, קיימות לכאורה ראיות עדים, כמו הוריו, מוריו, אשר לא אמור היה להיות לו קושי להביאם, משום מה נמנע מלעשות כן. בהתחשב בכל האמור לעיל בסה"כ סבורני כי מגיע לתובע פיצוי בגין כאב וסבל, מעבר ל- 3% אשר נקבעו ע"י פרופ' שטהל בגין הצלקות במרפק. ד"ר שטהל לא התייחס לצלקות בפנים. ובהתחשב בכך כי אכן סבל מירידה בשמיעה לאחר התאונה, גם אם זה הליך טבעי, כאבי ראש, נזקק לניתוח ארטוסקופיה בברכו ב- 8.11.05, ובהתחשב בכך כי התובע בהיותו נער בזמן התאונה נזקק לעזרה רבה יותר מאשר לו היה מבוגר, ובכך כי אכן נפגע באופן זמני כושרו ללמוד, הנני פוסקת כי הנתבעת מס' 2 תשלם לתובע פיצוי בגין תאונה זו בסך 18,000 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום התאונה ועד ליום התשלום בפועל. בנוסף תישא הנתבעת 2 בהוצאות המשפט ובשכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ. אופנייםטרקטורציוד מכני הנדסי (צמ"ה)