תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין, וכן תביעה לסילוק יד בעילה של הסגת גבול 2. התובע והנתבעים הינם הבעלים הרשומים של חלקים במקרקעין הידועים כחלקה 40 בגוש 16927 מאדמות איכסאל, שטחה 7229 מ"ר (להלן: "החלקה", או "המקרקעין"). 3. בתאריך 15/01/1982 (ולא 05/02/1982, כמצוין בתביעה המתוקנת, בטעות), ניתן בת"א 67/82 בבית-משפט השלום בנצרת, פסק-דין המורה על פירוק השיתוף בחלקה, באופן חלקי, כדלקמן: לנתבעת 7 - רשות הפיתוח הופרדה והוקצתה חלקת משנה 40/1 בשטח של 733 מ"ר נטו; לשימוש כדרך הופרדה והוקצתה חלקה משנה 40/4, בשטח של 1,360 מ"ר, ואילו חלקות משנה 40/2 + 40/3, בשטח של 5,136 מ"ר נטו, נותרו בבעלותם המשותפת (ללא חלוקה) של יתר בעלי הזכויות, בחלקים יחסיים, לפי טבלת הזכויות המפורטת בפסק-הדין הנ"ל (להלן: "פסק-דין הפירוק"). פסק-דין הפירוק ותשריט החלוקה, המהווה חלק מפסק-הדין צורפו לכתב התביעה המתוקן, כנספח ב'. 4. יצוין, כי החלוקה על-פי פסק-הדין לא נרשמה בלשכת רישום המקרקעין, והבעלות הרשומה נותרה כבעלות משותפת של כל הבעלים הרשומים. 5. עוד יצוין, כי בשלב מסוים, לאחר מתן פסק-הדין בדבר פירוק השיתוף, חָכַר הנתבע 8 מאת רשות הפיתוח את הזכויות בחלקת משנה 40/1, שם גם בנה את ביתו. הסדר דיוני: 6. בדיון שהתקיים בתאריך 07/12/2010, הודיע ב"כ התובע, כי הוא חוזר בו מהסעד של פירוק השיתוף במקרקעין (ככל שהפירוק מתייחס לחלקות משנה 40/2 + 40/3), ומצמצם את תביעתו לסעד של סילוק יד הנתבע 8 מחלקת משנה 40/3, הגובלת ממערב לחלקת משנה 40/1. עוד הוסכם בין הצדדים, כי הנתבע מס' 8 אכן חוכר זכויות רשות הפיתוח בחלקת משנה 40/1, אם-כי הדבר לא נרשם בלשכת רישום המקרקעין. באשר לדרך ניהול התיק, מכאן ואילך, הגיעו הצדדים להסדר דיוני כדלקמן: "ב"כ הצדדים: מוסכם עלינו שכל המסמכים והתכניות שהוגשו בתיק זה, גם במסגרת הליכים מקדמיים וגם במצורף לכתבי הטענות, וגם אלה שצורפו לתצהירים השונים, יונחו בפני בית המשפט ויהוו חלק מתיק המוצגים, לרבות תצהירי עדות ראשית שהוגשו וחוות דעת שהוגשו, מבלי שתשלל מצד כלשהו טענה כלשהי בדבר הרחבת חזית, שינוי חזית וטענות באשר למשקל הראיות. בנוסף, ייחקרו המודדים המומחים שהגישו חוות דעת מטעם הצדדים". (עמ' 8, ש' 7 עד 11 (ישיבת 07/12/10)). המחלוקות, וטענות הצדדים: 7. לטענת התובע, הנתבע 8 פלש בבנייה, לרבות בבניית קיר הגבול מערבה אל תוך חלקת המשנה 40/3, ובכך שם ידו על שטחים גדולים יותר מה-733 מ"ר שהוקצו בזמנו לרשות הפיתוח, בהתאם לפסק-דין הפירוק. 8. עוד טוען התובע, כי בתאריך 25/04/1991, לאחר פסק-דין הפירוק, באה על חלקת משנה 40/1, הפקעה בשטח של 95 מ"ר מכוח תכנית מתאר 5412/ג', וזאת לטובת הרחבת הכביש מס' 12, הגובל בחלקה, מהצד המזרחי-דרומי שלה. משכך, קטן למעשה חלקו של הנתבע 8 ב-95, והוא אמור לעמוד על 638 מ"ר בלבד. 9. הנתבעת 7 - רשות הפיתוח, אישרה בהגנתה קיומו של פסק-דין הפירוק ושעל-פיו הוקצתה לה חלקת משנה 40/1, בשטח 733 מ"ר. משכך, לטענתה, אין היא צד לסכסוך והמחלוקת נשוא התביעה דנן. ב"כ הנתבעת 7 שב והדגיש בישיבת 09/03/2010, כי מרשתו תכבד כל פסק-דין שיינתן, ומשכך אין לה עניין בהליך המשפטי. ב"כ התובע אף נתן הסכמתו, באותו מעמד, למחיקת התביעה נגד הנתבעת 7. 10. הנתבע 8 מאשר עוד בהגנתו, כי הינו החוכר של זכויות הנתבעת 7 בחלקת משנה 40/1, בשטח של 733 מר', וזאת בהתאם לפסק-דין הפירוק. הנתבע 8 מכחיש, כי ההפקעה הנטענת אושרה, מאחר ומדובר בתכנית מתאר שפורסמה, אך לא אושרה, ומכל מקום, לא נטען ע"י התובע, כי התכנית אושרה. 11. הנתבע 8 מאשר, כי הוא מחזיק בשטח של 735 מ"ר (ולא 733 מ"ר), אך מכחיש כי הוא מסיג גבול של התובע. מה גם, לטענתו, התובע מחזיק במקרקעין שאינם גובלים בחלקת משנה 40/1, אותה חוכר הנתבע 8. 12. למען הבהרת התמונה, ייאמר, כי התובע מחזיק בפועל במגרש בתחום תת-חלקה 40/3/2, בהתאם להצעת החלוקה שצירף לתביעתו המתוקנת, הנתבע 1 מחזיק במגרש בתחום תת-חלקה 40/3/1, הגובל מצד מזרח במגרשו של התובע, והחוצץ בין מקרקעי הנתבע 8 למגרשו של התובע. שלושת המגרשים נמצאים מדרום לדרך אשר סומנה כחלקת משנה 40/4, על-פי פסק-דין הפירוק. 13. אכן, אין בין מגרשו של הנתבע 8 למגרשו של התובע גבול משותף, אלא שלטענת התובע, פלישת הנתבע 8 למגרשו של נתבע 1 גרמה לכך שגם הנתבע 1 פלש בתורו אל מגרשו של התובע. מאחר והבעלות בחלק מהחלקה המשותפת לתובע ולנתבע 1 עם יתר הנתבעים, (למעט הנתבעים 7 ו-8), עודנה משותפת, וטרם בוצעה בה חלוקה, הסגת הגבול של הנתבע 8, אף שהיא לכאורה לתוך מגרשו של נתבע 1, משליכה על חלוקת הזכויות בין הבעלים המשותפים לבין עצמם, בבוא העת. התוצאה המידית, כאמור, כפי שהתובע טוען, היא נגיסה בשטח המקרקעין שבחזקתו, באופן שנותר עם שטח נטו של 400 מ"ר נטו, במקום 611 מ"ר נטו בהתאם לפסק-דין הפירוק (ולא 753 מ"ר, כפי שהתובע טען, בטעות כנראה, בתביעתו המתוקנת); הדבר נגרם כתוצאה מכך שהנתבע 1 הזיז את הגבול המשותף עם מגרש התובע, מערבה יותר, על-מנת לשמר לעצמו את השטח המקורי של מגרשו. 14. הנתבעים 1 ו-5 הגישו הגנתן יחדיו. בהגנתם מסכימים הם, כי על פי פסק-דין הפירוק לתובע הוקצה מגרש בשטח של 611 מ"ר, אלא שלטענתם, מחזיקים הם במגרש בשטח של 735 מ"ר, גם זאת על-פי פסק-דין הפירוק. משכך, אין, לטענתם, לתובע פתחון פה כלפיהם. עוד טוענים, אם לתובע טענות בעניין "הזזת" מגרש הנתבעים 7 ו-8 והחזקת שטח גדול יותר מהזכויות שלהם במקרקעין, הרי שעל התובע להפנות טענותיו כלפי נתבעים אלה בלבד, ורק במידה וטענותיו אלו יתקבלו, תגיע העת לפנות ליתר הנתבעים לקבלת סעד. 15. יתר טענות הנתבעים 1 ו-5 בהגנתם מופנות כנגד הסעד של פירוק שיתוף במקרקעין, אלא שכאמור, התובע חזר בו מסעד זה, וצמצם את תביעתו לתביעה לסילוק ידו של הנתבע 8. ראוי לציין בהקשר זה טענות הנתבעים 1 ו-5, כי קיים הסכם פירוק שיתוף במקרקעין המשותפים, חלקות משנה 40/2 + 40/3, מזה זמן, ומכל מקום קיימת חלוקה בפועל בין בעלי הזכויות בשתי חלקות המשנה הנ"ל אשר מצאה ביטויה ע"ג תשריט חלוקה וטבלת זכויות עליה חתומים, בין היתר, התובע ואחיו, והיא משקפת את המצב הקיים בפועל. התובע כבר בתביעתו המתוקנת התייחס לטענה הנ"ל, התכחש לה, וטען, כי מדובר בחתימות מזויפות. דיון והכרעה: 16. אין חולק, כי התובע ויתר הנתבעים, למעט הנתבעים 7 ו-8, נותרו בעלים משותפים בחלקות המשנה 40/2 ו-40/3, וזאת מכוח פסק-דין הפירוק. משבעלותו של שותף במקרקעין שבבעלות משותפת משתרעת בכל אתר ואתר שבמקרקעין, וכפי שנאמר, חולשת על כל "גרגיר וגרגיר", מכוח הוראת סעיף 27 לחוק המקרקעין, תשכ"ט - 1969, הרי שזכותו של כל שותף "לעשות כל דבר הדרוש באופן סביר למניעת נזק העלול להיגרם למקרקעין ולהגנת הבעלות והחזקה בהם",(סעיף 31 (3) לחוק המקרקעין). הוא אף זכאי לשיפוי יחסי מיתר הבעלים המשותפים, בגין הוצאות שנשא בהן לצורך הגנה על הבעלות במקרקעין המשותפים (סעיף 32 לחוק המקרקעין). 17. הנה אם-כן, אף שאכן גבול משותף בין חלקת המשנה 40/1 בה מחזיק הנתבע 8 לבין המגרש שבו מחזיק התובע, בפועל, עדיין, וכל עוד לא בוצעה חלוקת זכויות במקרקעין בין הבעלים המשותפים של חלקות משנה 40/2 ו-40/3, שמורה לתובע הזכות לעשות להגנה על המקרקעין המשותפים. האינטרס של התובע הינו הגנה על השטח הכולל של המקרקעין המשותפים, למען שבבוא העת לפירוק השיתוף לא יחסרו שטחים מן המקרקעין המשותפים, דבר שקרוב לוודאי יפגע בחלקו שלו, וצפוי שיפגע גם בחלקיהם של יתר הבעלים המשותפים. 18. בצדק טוען התובע בסיכומיו, כי מאחר וההפקעה לטובת הדרך, ממזרח למגרש הנתבע 8, בוצעה לאחר מתן פסק-דין הפירוק, הרי שהיא באה על חשבון חלקו של הנתבע 8 בלבד, ומשכך "הזזת" הגבול המערבי של חלקתו, 40/1, מערבה, נעשתה שלא כדין. 19. טוען התובע בסיכומיו, כי הנתבעים אינם חולקים על טענתו, כי הוא מחזיק בשטח קטן יותר מזכויותיו במקרקעין המשותפים, אלא שלטענת הנתבע 1 הדבר נעשה בהסכמתו של התובע, לפיה הוקצה לו מגרש בשטח 405 מ"ר, ולא היא. אמת היא שהשאלה העובדתית, באם התובע מחזיק כיום בפועל שטח קטן יותר מזכויותיו במקרקעין המשותפים, אם לאו, אינה נחוצה ואינה רלוונטית לצורך מתן הסעד המבוקש, באם אכן יוכח, כי הנתבע 8 מסיג גבול המקרקעין המשותפים. די בכך שהתובע הינו אחד הבעלים המשותפים, והמקרקעין "המוגנים" עדיין בבעלות משותפת. מאותם טעמים, גם המחלוקת אם בוצעה הפקעה, אם לאו, אינה רלוונטית. שאלה עובדתית זו אינה עומדת להכרעה, משצומצמם הסעד בתביעה העיקרית לעתירה לסילוק ידו של הנתבע 8 בטענה של הסגת גבול המקרקעין המשותפים, ותו לא. משכך, אינני נזקק להכריע בשאלה עובדתית זו, ובכל טענות התובעת בהקשר זה, כגון טענות הזיוף, וכיו"ב. 20. הנתבע 8 הגיש סיכומיו בכריכה אחת יחד עם הנתבע 3, אשר לא הגיש הגנה לתביעה. נטען בסיכומי הנתבעים 8 ו-3, כי התובע רשום כבעלים של 5/144 חלקים בלבד במקרקעין, וכי טענתו לבעלות ב-15/144 חלקים לא הוכחה. לא ירדתי לסוף דעתו של ב"כ הנתבעים 8 ו-3 בהעלאת הטענה הנ"ל, כי הרי בנסח הרישום , זה שצורף לתביעה המתוקנת, מופיע שמו של התובע כבעלים של 5/144 חלקים בשלוש הזדמנויות שונות, היינו התובע רשום כבעלים של 15/144 חלקים במקרקעין. 21. אין בידי לקבל טענת הנתבעים 8 ו-3, כי היריבות האמיתית בתיק זה הינה בין התובע, מצד אחד, והנתבעים 1 ו-7 מנגד. הנתבע 8 נכנס בנעלי הנתבעת 7, משאין חולק כי הוא מחזיק בחלקת משנה 40/1, בהתאם לחוזה חכירה עם הנתבעת 7, ואילו לגבי הנתבע 1, כבר אמרנו, כי התובע צמצם את הסעד המבוקש בתביעתו לסעד סילוק יד בגין הסגת הגבול, הנטענת, של הנתבע 8 במקרקעין המשותפים. יוצא אפוא, כי המחלוקת האמיתית היא, אך ורק בין התובע לנתבע מס' 8. 22. הנתבעים 8 ו-3 טענו עוד בסיכומיהם, כי לא הובאה כל ראיה ע"י התובע בדבר אישור תכנית המתאר הנטענת וההפקעה מכוחה. אף השאלה אם תכנית מתאר כזו אושרה אם לאו, ובאם על-פיה בוצעה אותה הפקעה נטענת, אם לאו, אינה רלוונטית. ממה נפשך. כך או אחרת, אין בכך כדי להקנות לנתבע 8, (או לנתבעת 7), זכות להסיג גבול המקרקעין המשותפים, ודי בהוכחת עצם הסגת הגבול, כדי לזכּוׂת את התובע בסעד המבוקש, כל עוד לא הוכיח הנתבע 8 (או הנתבעת 7), כי הוא מחזיק בשטח ההסגה מכוח זכות שבדין. 23. הוא הדין באשר לטענות הנתבעים 8 ו-3 והנתבעים 1 ו-5 לעניין גודל השטח המוחזק ע"י התובע, או שהתובע זכאי להחזיק בו. כאמור, די בכך שהתובע בעלים של חלק כלשהו במקרקעין המשותפים, כדי להקנות לו זכות לפעול לשם מניעת הסגת גבול המקרקעין המשותפים. השאלה אם השטחים "האבודים" ממגרשו של התובע נמצאים בחלקת משנה 40/3 או 40/2 אף היא אינה רלוונטית. 24. הנתבעים 1 ו-5 טענו בסיכומיהם, כי הנתבע 1 מחזיק בפועל בשטח של 735 מ"ר, הוא השטח המגיע לו בהתאם לחלקו היחסי שנקבע על-פי פסק-דין הפירוק, זאת בהתחשב גם בכך שחלק מזכויותיו בחלקה קנה מאת הנתבע 5. אמנם נראה, כי לכאורה אין מחלוקת באשר לגודל השטח בו מחזיק הנתבע 1, אלא אך למיקומו; כשלטענת התובע, מגרש הנתבע 1 "התפשט", או "זז" מערבה, בעקבות הסגת הגבול ע"י הנתבע מס' 8. חוות דעת המודדים וגבולות חלקת משנה 40/1: 25. כאמור, מטעם התובע הוגשה חו"ד המודד עדוי זייד, סומנה ת/1. לחו"ד עדוי צורפה תכנית מדידה שהיוותה הצעת חלוקה מטעם התובע, זאת משתביעת התובע הייתה במקור גם לפירוק השיתוף במקרקעין. עתה, כל שנבקש ללמוד מחו"ד המודד עדוי הוא גבולות חלקה 40/1, בהתאם לפסק-דין הפירוק. על-פי הצעת החלוקה, מגרשו של הנתבע 8 ממוקם בצד הדרומי מערבי של החלקה, מדרום לדרך החוצה את החלקה, ואשר סומנה 40/4/2 (על-פי פסק-דין הפירוק סומנה 40/4). עיון בטבלת הזכויות של הצעת החלוקה מלמד, כי המודד עדוי כיבד את פסק-דין החלוקה, כמעט ככתבו וכלשונו, ולכל הפחות כך הוא המצב לגבי השטח שהוקצה לנתבע 8, המורכב משני חלקים: המגרש שסומן 40/1, בשטח 638 מ"ר נטו, והדרך שנגרעה ממנה שסומנה 40/4/3, בשטח של 95 מ"ר, ובסה"כ 733 מ"ר. משכך, נראה, כי הגבול המערבי שנקבע לחלקת משנה 40/1, משקף נאמנה את גבול זכויותיו של הנתבע 8. לעומותו, חוות-דעת המודד חבשי מציעה חלוקה תוך התעלמות מקיומו של פסק-דין החלוקה, והעקרונות שנקבעו שם. המודד חבשי מציע חישוב אחר של ההפרשות לדרכים, וחלוקה של השטחים נטו לאחר ההפרשות, כאשר בכך הוא מתעלם מקיומו של פסק-דין הפירוק, שקבע חלוקה מסוימת עוד טרם אושרו כל ההרחבות של הכבישים הסובבים את החלקה. דרך חישוב זו אינה מקובלת. משנקבע חלקו של הנתבע 8, ולאחר מכן באה עליו הרחבה מצד המזרחי של החלקה, יש לגרוע את ההרחבה מחלקו בלבד. לא ייתכן, כי כל אימת שיש שינוי בתכנית המתאר, לטרוף את הקלפים מחדש ולבצע חלוקה מחדש של החלקים היחסיים של בעלי הזכויות בחלקה. גם הליכתו של המודד חבשי בעקבות תכניות חלוקה שהוגשו לוועדות התכנון לצורך מתן היתרי בניה, וכל עוד תכניות חלוקה אלו מנוגדות לפסק-דין הפירוק אינה מקובלת, הרי אין בכך כדי להכשיר חלוקה אחרת. לאור האמור, הנני מבכר חו"ד המודד עדוי, בכל הקשור לקביעת הגבול המערבי של חלקות משנה 40/1, של הנתבעים 7 ו-8. 26. טוען ב"כ הנתבעים 1 ו-5 בסיכומיו, כי חוות-הדעת והצעת החלוקה המצורפת לה מוטעים, בין היתר משום שלנתבע 8 הוקצה שטח של 638 מ"ר, על-פי חו"ד המודד, בעוד שמכוח פסק-דין הפירוק שטחה צריך להיות 733 מ"ר. אין אני מקבל טענה זו. אין המדובר בטעות. המודד עדוי גָרַע משטח חלקת המשנה 40/1 שטח של 95 מ"ר מהצד המזרחי שלה בגבול כביש האספלט ממזרח, סומנה ע"ג תשריט החלוקה 40/4/3, לאור הטענה, כי בוצעה הפקעה לצורך הרחבת הכביש הנ"ל בשטח של 95 מ"ר, אשר יחדיו מהווים אותם 733 מ"ר, שהם שטחה המקורי של חלקת המשנה 40/1 לפני ההפקעה הנטענת. שוב אומר, מבלי להכריע בשאלה אם הייתה הפקעה, אם לאו, וכן בשאלת מיקום השטח המופקע וגודלו, חשוב לענייננו הגבול המערבי של חלקת המשנה 40/1, שנקבע ע"י המודד עדוי, אף בהתעלם משאלת ההפקעה, והוא הגבול הנכון לצורך העניין. עיון בתשריט החלוקה מלמד גם שהמודד מָתַח את קו הגבול המערבי של חלקת משנה 40/1 תוך התחשבות בקו הבניה הקיים בחלקה זו, הוא ביתו של הנתבע 8, ובמקביל לאותו קו בניה. בעניין זה חוות-דעת המודד עדוי לא נסתרה. כאמור, לא אכריע בשאר הטענות המועלות כנגד חוות-דעת המודד עדוי בכל הקשור לחלוקת המקרקעין המשותפים, משעניין זה אינו עומד להכרעה. 27. לסיום, הנני מקבל את התביעה באופן חלקי, ומורה על סילוק ידו של הנתבע 8 מהמקרקעין המשותפים בחלקה: 40, גוש: 16927, חלקות משנה 40/2, ו-40/3, ובאופן שזכויותיו יכונסו בתוך חלקת משנה 40/1, ולא יחרגו מגבולותיה, וכל זאת בהתאם לגבול שנקבע בתכנית המודד עדוי (מצורפת כנספח ל-ת/1). פועל יוצא, הנני מורה לנתבע 8 לסלק כל בניה ו/או חפץ שיש בהם משום הסגת גבול כאמור. 28. תביעת התובע נגד נתבעת 7 נמחקת בזאת מכוח הסכמת הצדדים כמובא לעיל. תביעת התובע נגד יתר הנתבעים נדחית בזאת, לרבות תביעתו, אשר עלתה בסיכומיו, בניגוד להצהרתו בדבר צמצום הסעדים המבוקשים, ולפיה עותר הוא להורות לנתבע 1 לסלק את הקיר שבנה תוך הסגת גבול מגרשו של התובע. כפי שצוין לעיל בהרחבה, סעד זה לא נדרש, הבעלות של התובע והנתבעים 1 עד 6 נותרה בעלות משותפת; ומקומן של טענות התובע באשר לחזקה ושימוש שנעשים ע"י מי מהשותפים במקרקעין המשותפים להישמע בהליך עצמאי, אם במסגרת תביעה לפירוק השיתוף במקרקעין, ואם בתביעה המצומצמת לסעד של מניעת שימוש במקרקעין ע"י הנתבע 1 המתבטא בבניה הנטענת. 29. הנתבע 8 יישא בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לתובע בסכום כולל של 12,000 ₪. התובע יישא בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד לנתבעים 1 ו-5 בסכום כולל של 6,000 ₪. אינני עושה צו להוצאות בהתייחס ליתר בעלי הדין. הסגת גבולפירוק שיתוף