נטען כי הבנק התרשל בכך שבנה לחברה מסגרת אשראי נמוכה של כ- 300,000 ₪ בחשבון 1 וכאשר התובעת חרגה העמיד לה הבנק לעתים מסגרת אשראי נוספת של כ- 100,000 ₪. כדי להצדיק את ביטול החריגות ממסגרת האשראי הציע הבנק מכשיר פיננסי אחד בלבד של הלוואות לזמן קצר בתנאי הצמדה לריבית הפריים בתוספת ריבית קבועה, וזאת נוסף על צריכת אשראי מהחשבונות באמצעות הקצאת מסגרת האשראי. במקום זאת היה על הבנק להציע לחברה מספר חלופות שונות ולתת לה להחליט במה היא בוחרת כגון המכשיר הפיננסי המקובל של מתן הלוואה גב אל גב (back to back) כנגד הפיקדונות הדולריים הנזילים שנפתחו ע"ש ישרותם בתוספת מרווח סביר ושמרני של 1% לטובת הבנק, או לחילופין להקטין את תוספת הסיכון הנ"ל. הבנק נתן לחברה מימון שאינו תואם את הבטוחות שהעמידה החברה, ואגב כך התעשר על חשבון החברה, ניצל את תמימותה, הפר כלפיה את חובות האמון, הנאמנות והגילוי שהוא חב לה ופעל בניגוד לחוק הבנקאות (שירות ללקוח). הבנק לא ביקש מהחברה להגדיל את מצבת הביטחונות שלה. על מנת לכמת את הנזק שנגרם לה בנתה החברה חשבונות משוחזרים בהתאם להלוואות back to back בלבד בכל החשבונות ובמרווח של 1% וצירפה לכתב התביעה חוות דעתו של רו"ח אבי סולומון (נספח ד' לכתב התביעה) וכן דפי הרצה של חשבון הבנק שערכה חברת "נצרים" (נספח ה' לכתב התביעה). החברה לא יודעת ולא הייתה יכולה לדעת מהן הנסיבות שגרמו לנזק, הנזק נגרם על ידי נכס שלבנק הייתה שליטה מלאה עליו, והנסיבות מתיישבות יותר עם המסקנה שהבנק לא נקט בזהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהבנק נקט בזהירות סבירה. הבנק דאג להעלים מהחברה את העובדות המקימות את עילת תביעה. החברה הסתמכה על המידע שמסר לה הבנק באמצעות מר אריה פרידמן, על חוות דעת שמסר לה הבנק ועל הנתונים שנבדקו על ידי פקידי ומנהלי הבנק בעצמם. הבנק לא יידע את החברה לגבי המחיר המקובל הנדרש בגין השירות שהוא נותן, וגבה מהחברה כספים ו/או ריביות בלא שיהיה לו כל הצדק חוקי או הסכמי לכך. החברה לא הייתה יכולה לדעת זאת מבלי לפנות למומחה לשם סריקה של כל חשבון, ולכן פנו לחברת נצרים המתמחה בבדיקות אלו. הבנק לא שמר את כל המסמכים של החברה, ובכך הסב לחברה נזק ראייתי. טענות הבנק בכתב ההגנה החברה אינה יכולה לתבוע בגין תקופות אשר עולות על שבע שנים מיום הגשת התביעה, וכל חלק מהתביעה המתייחס למועד שקדם ליום 15/10/99 - דינו להידחות מחמת התיישנות. כתב התביעה שהוגש אינו מגלה עילה והוא ערוך ומנוסח בצורה משובשת. בכתב התביעה הועלו ספקולציות, סעיפים חסרי פשר וטענות עובדתיות חילופיות, אין בו תיאור עובדתי כנדרש, אין בו פירוט כנדרש לגבי הנזקים הכספיים הנטענים לרבות רכיביהם, כימותם ואופן חישובם ולא צורפו אליו מסמכים רלוונטיים לבירור התביעה. דינה של "חוות הדעת" שצורפה לכתב התביעה להימחק, שכן היא כוללת הבעת דעה, הנחות, הערכות, מסקנות עובדתיות ומשפטיות ואף ספקולציות של ממש. בכתב התביעה ישנה התייחסות לחברות אחרות כגון "ישרותם אינטרנשיונל בע"מ וחברת "ישרא-אד חברה לפיתוח וחינוך חקלאי בע"מ" (להלן "ישרותם" ו"ישרא-אד" בהתאמה), אך אין כל הסבר בקשר אליהן ביחס לחברה ולתביעה שבפנינו, כשכל אחד מהחשבונות של כל אחת מהחברות לרבות החברה - התובעת - עומד בפני עצמו. הבנק גבה מהחברה את הריבית שהוסכמה עמה, והחברה הייתה מודעת להסכמים שחתמה עליהם. מבנה האשראי אשר נקבע בצוותא חדה עם החברה, הותאם לחברה, ונקבע מתוך הבנה והסכמה עמה. החברה שאישרה בחתימתה את התנאים לקבלת אשראי והלוואות מהבנק מתכחשת עתה בחוסר תום לב לאישורה זה. החברה מנועה מלהעלות את הטענות הנכללות בכתב התביעה עקב שיהוי, ויתור או השתק, הנובעים מן העובדה שהחברה אישרה בהסכמים, במעשה או בהתנהגות אחרת את הפעולות, ההלוואות, מסגרות האשראי המאושרות, התנועות והחיובים למול הביטחונות, ובכלל זה אישרה את חיובי הריבית שבוצעו בחשבונות החברה כאשר ידעה על כל הנעשה בהם. החברה לא העלתה כל הסתייגות לגבי התנהלות הבנק עד להגשת התביעה. אין בכתב התביעה פירוט כנדרש בנוגע לטענה כי במרבית התקופה העמידה החברה עודף בטחונות נזילים, ואף אם כך היה, זה נעשה מרצונה הטוב של החברה. החברה נעזרה בייעוץ ניהול פיננסי באשר לדרך ניהול כספה, הן של יועץ כספי והן של רואה חשבון, והפעילות בחשבונות נעשתה מכוח ההסכמים שאישרה החברה, על פי בחירתה ורצונה ומתוך שיקולים עסקיים. הבנק הכחיש כמעט את כל שנטען בכתב התביעה על כל סעיפיו, ופירט מדוע אין לקבל את טענות החברה לרבות חוות הדעת, המסקנות והתחשיבים. לא הייתה טענה אחת בכתב התביעה אשר לא זכתה לטענת נגד בכתב ההגנה, בין אם הוכחשה ובין אם הבנק הודה בפרט זה או אחר, כגון פרטים אשר נוגעים למשלח ידה של החברה, מספרי החשבון וסמכותו של בית משפט זה לדון בתביעה. כתב התביעה הוא ארוך מאוד וכך גם כתב ההגנה, ועל כן בית המשפט יתייחס ליתר טענות החברה שלא זכו לסקירה עד כאן במידת הצורך ובהמשך. טענות החברה בכתב התשובה החברה הגישה כתב תשובה שבו נטען, בין היתר, כי הבנק לא הבהיר לתובעים כי הריבית שהם עתידים לשלם, ושאותה שילמה החברה בפועל היא תוספת סיכון מקסימאלית. כמו כן נטען כי הבנק השתמש לאורך כל הדרך באופן עקיף ולפעמים אף ישיר באיומים, כמו למשל החזרת שיקים שמשכה החברה, על מנת לכפות על החברה מבוקשו ולגרום לה להגדיל את עודף הפיקדונות ולשפר את מצב הבטוחות. תצהירים, חקירות וסיכומים מטעם החברה הוגש תצהיר עדות ראשית של הגב' חנה ורד, וכן הוגשו שלוש חוות דעת של רו"ח אבי סלומון, חוות דעת של מר זאב גרוס, חוות דעת של רו"ח זהבה חג'בי וחוות דעת של רו"ח עדי לוריא. מר אריה פרידמן אשר שימש בתקופה הרלוונטית לתביעה מנהל קשרי לקוחות במרכז עסקים דרום של הבנק, מסר תצהיר בתמיכה לטענות ההגנה. המצהירים הנ"ל נחקרו בחקירה נגדית, ובתום החקירות נקבעו מועדים להגשת סיכומים מטעם הצדדים בכתב. דיון בפני בית המשפט סיכומים בהיקף של מאות עמודים וכן מאות עמודי פרוטוקול, והתיק כולו הגיע לממדים של שני ארגזים. הצדדים חזרו על כל טענותיהם בסיכומים בהרחבה יתרה. סיכומי החברה מתמקדים בשתי טענות עיקריות שהן חיוב החברה בתוספת סיכון שלא לצורך ואי הצגת כל האפשרויות שעמדו לרשות הבנק על מנת לסייע לחברה. בהקשר זה חזרה ועלתה הטענה כי הבנק הציע לחברה בחוסר תום לב הלוואות קצרות מועד בלבד עם תנאי החזר מוגזמים, אף שניתן היה להציע הלוואות back to back בתנאים טובים בהרבה. על סמך טענות אלה הוכנו חוות דעת מטעם החברה אשר הוגשו לתיק. בית המשפט נדרש לקבוע האם יש בתצהיר מטעם החברה ובחוות הדעת כדי לבסס את התביעה. אין בתצהירה של הגב' חנה ורד כדי לבסס את סכום התביעה. לפי תצהירה של הגב' ורד, הבנק התייחס לאובליגו של החברה ושל ישרותם וישרא-אד כאל אובליגו מאוחד, וצירפה לתצהירה דפי אישור יתרות בחשבונות החברה והחברות האחרות. כמו כן הצהירה ורד כי סמכה על הבנק, לא הבינה שישנם מכשירים פיננסיים נוספים כמו back to back, הבנק לא הציע לה מכשירים כאלה בחוסר תום לב, וכל זאת כאשר היה על הבנק לעשות כן. כך גם אין בחוות הדעת של רוה"ח זהבה חג'בי ובחוות הדעת של רו"ח עדי לוריא (ששתיהן בנות שורות ספורות בלבד) כדי לבסס את התביעה. רו"ח חג'בי התייחסה אך ורק לנתוני התיירות הנכנסת של החברה במהלך השנים 2002 ו- 2003 ורו"ח לוריא התייחס רק לנתוני התיירות הנכנסת של החברה בין השנים 2006-2004. חוות דעתו של מר זאב גרוס מתמקדת בעיקר בקביעה כי היה על הבנק להעמיד ל"חברה המאוחדת" הלוואות back to back במרווח קבוע של 1% לשנה, וזאת "לאור אופי וטיב הביטחונות שהעמידה החברה המאוחדת להבטחת האשראי שניתן לה מאת הבנק". מר זאב גרוס הביע את עמדתו מבלי לציין את המקור לקביעות בחוות דעתו. בחוות הדעת ישנה התייחסות מספרית בטבלה לנתוני אובליגו ובטחונות של החברה ושל החברות הנוספות שאותן מכנה יחד "החברה המאוחדת". מר גרוס אמנם ציין כי מדובר בנתונים ה"לקוחים מתוך אישורי היתרות לסוף שנה כפי שנמסרו מאת הבנק לחברה המאוחדת", אך אין כל הפניה מסודרת ומפורטת לאישורי היתרות הנ"ל, ולא צוין מאין נלקח כל נתון המופיע בטבלה. לפיכך, אין כל אפשרות לקבוע כי הנתונים שפורטו בחוות הדעת ובטבלה אכן נכונים ומשקפים כראוי את מצב האובליגו מול הביטחונות. התביעה כולה מסתמכת ומתבססת, אם כן, על שלוש חוות הדעת של רו"ח אבי סלומון שנערכו על בסיס דפי הרצת נתונים שקיבל רו"ח סלמון מחברת "נצרים". בסעיף 4 לחוות דעתו הראשונה של רו"ח סלומון צוין כי: "לבקשת מנהל החברה, בדקתי את פירוט התנועות בדפי הבנק בחשבון 1 ובחשבון 2 שנערכו כחשבון מאוחד בשחזור ממוחשב (להלן: "החשבון המאוחד המשוחזר") ע"י חברת נצרים ישום וניהול בע"מ (להלן : "נצרים") בהתחשב בנתונים הכלכליים שבהמשך, ואת פירוט חיובי הריבית וזיכוייה המתחייבים מאותן תנועות לתקופה שמיום 1/4/02 ועד ליום 30/9/2004." רו"ח סלומון הוסיף כי "החישוב נערך ע"י נצרים בהתחשב בנתונים הכלכליים הבאים...". חוות הדעת הראשונה של רו"ח סלומון מיום 30/7/06 צורפה לכתב התביעה (להלן "חווה"ד משנת 2006"), חוות דעתו השנייה מיום 13/4/08 צורפה לתצהיר עדותה הראשית של הגב' חנה ורד (להלן "חווה"ד משנת 2008") וביום 15/12/08 הוגש נספח לחוות דעתו משנת 2008 (להלן "הנספח לחווה"ד"). מחקירתו הנגדית של רו"ח סלומון עלה כי שכר עדותו שולם לו ישירות על ידי "נצרים" (עמ' 146 ש' 23-30 לפר' מיום 25/1/11). "ת. שכרי משולם דרך נצרים באמצעות תשלום שהעבירה ורד נסיעות. ש. הבנתי, אבל חברת נצרים משלמת לך שכרך. ת. כן. ש. ויש תשלום אחד שהגיע מהלקוח דרך נצרים." כן עלה מהראיות שהוצגו בפני בית המשפט כי התחשיב שעליו מבוססות חוות דעתו של רו"ח סלומון לא נערך על ידי רו"ח סלומון אלא על ידי חברת "נצרים". מכאן שבהעדר עדות של מי מטעם נצרים שערך את התחשיב, מדובר בעדות מפי השמועה. רו"ח סלומון ציין בחוות דעתו כי "פעולות הבנק שהובאו בחשבון כללו את כל סכומי הפעולות כפי שנרשמו בדפי החשבון שהתקבלו מהבנק", אך בחקירתו הנגדית הודה כי לא בדק את כל השורות אלא עשה זאת באופן מדגמי בלבד, ולדבריו, "בדיקה מדגמית זה לא מאה אחוז, זה לפי שיקול דעת" (עמ' 69 ש' 4-20 לפר' מיום 29/6/10). כמו כן העיד רו"ח סלומון כי לא בדק את הנתונים לבדו אלא יחד עם צוות משרדו, לרבות מיכל סלומון ש"עברה על החשבון של ורד נסיעות" (עמ' 69 ש' 24). רו"ח סלומון נשאל כיצד התקשר עם הלקוחה, והשיב כי עשה זאת באמצעות תכתובת אלקטרונית, אך העיד כי אינו יכול להמציא את התכתובת הנ"ל. בהמשך הוסיף רו"ח סלומון כי פיזית, כל החומר הועבר על ידי מר מושי ורד ל"נצרים", ומשם הכול הגיע אליו (עמ' 69 ש' 1-3 פר' מיום 29/6/10). לגופו של עניין, אין אלא לקבוע כי חוות הדעת מבוססת על הנחות רבות ושונות, ודי שיוכח כי הנחה אחת אינה נכונה כדי לפסול את כל חוות הדעת. ואכן, כפי שיודגם להלן, מחקירתו הנגדית של עו"ד סלומון עלה כי הנחות היסוד שעליהן נסמכות חוות הדעת אינן מבוססות דין, ורו"ח סלומון התקשה עד מאוד להפנות לאסמכתאות שיש בהן כדי לבסס הנחות אילו. רו"ח סלומון נשאל, למשל, על סמך מה ביסס את הקביעה כי הוצאו מחשבונה של החברה מס' 1215000 ערבויות לטובת המדינה, אך הוא לא היה יכול להצביע על ראיות כלשהן בקשר לכך. רו"ח סלומון העיד כי ראה ערבויות כאלה אצל חברות קשורות והוסיף כי ראה מסמכים שלפיהם המדינה דרשה מהחברה ערבויות, אך לשאלה האם הוא יכול להצביע על מסמכים כאלה השיב "אצלך. בערימה. ערבויות בפועל אין. יש פה את הרשימה" (עמ' 71 ש' 10-18 פר מיום 29/6/10). לאחר מכן התייחס רו"ח סלומון לחברות הקשורות ולא לחברה עצמה. כשהתבקש רו"ח סלומון להתמקד בחשבון מס' 1215000 על מנת לבסס את הנחתו הנ"ל, העיד "זה דורש בדיקה במסמכים" (עמ' 72 ש' 1 פר' מיום 29/6/10). בעקבות זאת התנהל דיון, וב"כ החברה התנגד להצגת מסמכים שהיו בפני רו"ח סלומון במהלך עדותו, בין היתר משום שחלק מהמסמכים נכתבו על ידי חברת נצרים. לאחר עיון בכל המסמכים נשאל רו"ח סלומון שוב לגבי ערבויות מדינה בחשבון בנק מס' 1215000 הנ"ל הקשור לחברה התובעת. רו"ח סלומון השיב "אין לי פירוט מלא, עם זאת ישנם מסמכים המעידים על יתרת הערבויות בסכום אחד גלובלי בסוף שנה". בהעדר תשובה ברורה, רו"ח סלומון נשאל בפעם החמישית "איך אתה לומד מהמסמך הזה שהערבויות הוצאות לטובת המדינה" והשיב "אני לא לומד" (עמ' 75 ש' 15-22 פר' מיום 29/6/10). רו"ח סלומון ניסה אך לא הצליח לבסס את הנחתו הנ"ל בדבר הערבויות, וכשהתבקש להמציא אסמכתא לכך העיד כי "לא ניתן לייחס על פי המסמך הזה שערבויות ניתנו לטובת המדינה" (עמ' 75 ש' 27 פר' 29/6/10). עוד עלה מחקירתו של רו"ח סלומון כי עיקר הקשר בין הבנק לבין החברה נעשה באמצעות מר מושי ורד ולא באמצעות המצהירה מטעם החברה, הגב' חנה ורד. אף על פי כן, החברה לא הגישה לתיק תצהיר של מר מושי ורד, ואין אלא לזקוף זאת לחובת החברה. בסיכומי הבנק נטען כי רו"ח סלומון לא ביסס הנחות מרכזיות נוספות. כך למשל נטען שאין כל בסיס להנחה כי הועמדו פיקדונות מט"ח בחשבונותיהן של ישרא-אד וישרותם אשר שועבדו להבטחת אשראי שהועמד לחברה. בעניין זה העיד רו"ח סלומון בין השאר כי לא ראה כתבי שעבוד אלא "ערבויות", ולאחר שנשאל האם ייתכן שהפיקדונות שימשו רק לחברות ישרא-אד וישרותם השיב "אין לי תגובה" ו"מקורות הכסף לא נבדקו". בהמשך אישר רו"ח סלומון כי מסגרות האשראי בכל אחד מהחשבונות 1 ו- 2 התנהלו בנפרד (עמ' 81 ש' 1 פר' 25/1/11). מעיון בחוות הדעת ובחקירה הנגדית עולה כי החברה אכן לא הציגה תשתית ראייתית מספקת לביסוס ההנחה הנ"ל ואף לא ביססה כנדרש את ההנחה שלפיה החברה עמדה "בעודף פיקדונות מט"ח נזילים על פני הערבויות" ואשראי נוסף שהעמיד הבנק לחברה (ראו סע' 133 ו- 134 לסיכומי הבנק לעניין שתי ההנחות הנוספות הנ"ל). די בכל האמור לעיל כדי לדחות את התביעה. נוסף על ההנחות שהוזכרו לעיל, גם לגבי הנחות רבות נוספות לא הציגו החברה ורו"ח סלומון אסמכתאות כנדרש. כך למשל לגבי ההנחה ש"כל עוד היה עודף פקדונות מט"ח על פני כלל האובליגו בניכוי צריכת החח"ד (שקלי ומט"ח) ובניכוי ניכיון שיקים, חייב היה הבנק להעמיד לתובעת הלוואות BTB במרווח של 1% לטובת הבנק מתשואת פקדונות המט"ח", וכן לגבי ההנחות ש"בנק הפועלים נהג להציע ללקוחותיו הלוואותBTB כנגד כספים נזילים", ו"מרווח של 1% הינו סביר להלוואות גב אל גב". כפי שנקבע לעיל, מר זאב גרוס הביע בחוות דעתו את עמדתו בקשר למרווח של 1% הנ"ל, מבלי לבסס זאת כנדרש. מהחקירה הנגדית עלה כי מר גרוס הסתמך על חוות דעתו של רו"ח סלומון אשר הסתמך על הנתונים שקיבל מחברת "נצרים". כמו כן התברר כי מר זאב גרוס, אשר הגיש חוות דעת מטעם התובעת שימש מנכ"ל של חברת נצרים מחודש יולי 2001 ועד לחודש דצמבר 2005 - פרט אשר נשמט מקורות החיים של מר זאב גרוס. בסיכומי הבנק נטען כי די בנתון זה על מנת לקבוע כי חוות דעתו של מר גרוס אינה יכולה להיות אובייקטיבית, ובית המשפט מקבל טענה זו. אכן נעשה ניסיון להטעות את בית המשפט כשמר גרוס נמנע מלציין שכיהן כמנכ"ל חברת נצרים בתקופה הרלוונטית. נוסף על כך, לא הוכח להנחת דעתו של בית המשפט כי רו"ח סלומון בדק את הנתונים של "נצרים" בעצמו, ולו מדגמית, ומעדותו של רו"ח סלומון עלה כי הגב' מיכל סלומון אשר לא הגישה תצהיר ולא העידה בתיק מטעם החברה ערכה לכל הפחות חלק מהבדיקות אם לא כולן. כל חוות הדעת מבוססת על הרצת נתונים שרו"ח סלומון קיבל מחברת "נצרים" ואף נציג מטעם חברת נצרים לא הגיש תצהיר לתיק ולא העיד בבית המשפט, ומר גרוס לא ציין בחוות דעתו, כאמור לעיל, כי הוא כלל קשור לחב' נצרים. זאת ועוד, רו"ח סלומון עצמו העיד כי בנק אינו מחויב להעמיד אשראי ללקוח, גם אם הבטוחות שמציע הלקוח הן מעולות, וכן אישר כי גובה מסגרת האשראי שמעמידים ללקוח תלויה בפרמטרים שונים (עמ' 87 ש' 29 עד עמ' 88 ש' 20 לפר מיום 25/1/11). בית המשפט אף אינו מקבל את טענת החברה, שעל בסיסה הוכנה חוות הדעת, כי הבנק התייחס לאובליגו של החברה ושל ישרא-אד וישרותם כאל אובליגו מאוחד, ודי גם בכך כדי למוטט את התביעה. על פי הראיות אשר הוצגו בפני בית המשפט, אין אלא לקבוע כי כל חשבון התנהל בנפרד ובאופן עצמאי. הגב' חנה ורד לא הציגה אסמכתאות על מנת לבסס את טענותיה בעניין זה, ורו"ח סלומון העיד אף הוא כי האשראים וההלוואות הועמדו לכל חשבון בנפרד (ראה עמ' 80 פר' מיום 25/1/11). מעבר לכך, החברה אף לא הציגה ראיה כלשהי שלפיה חברות ישרא-אד וישרותם ביקשו להעמיד אשראי לטובת החברה, והגב' ורד אישרה זאת בעדותה. משלא הוכח אובליגו משותף, נשמט הבסיס לטענת החברה בדבר עודף פיקדונות שבגינו הבנק היה מחויב להציע הלוואות back to back ולא לגבות תוספת סיכון בשיעור שגבה. כתב התביעה אכן מנוסח בצורה כללית ביותר, ואין בו התייחסות מפורטת לעובדות הנוגעות להסכם הלוואה כזה או אחר. כך גם אין התייחסות בכתב התביעה ובתצהירה של הגב' חנה ורד לכל הלוואה שלקחה החברה תוך פירוט מצב החשבון באותה עת, לרבות מצב מסגרת האשראי ומצבת הביטחונות, אלא קיימות טענות כלליות בלבד תוך הפנייה לחוות הדעת שצורפה לכתב התביעה. החברה חתמה על הסכמים עם הבנק וכן על בקשות רבות לקבלת הלוואות. בהסכמים מפורטים התנאים המוסכמים בין הצדדים, והחברה לא הרימה את הנטל המוטל עליה על מנת להוכיח כי הייתה הטעייה כלשהי מצדו של הבנק לפני ובעת חתימתו של מי מטעם החברה על מכלול ההסכמים הנ"ל. הגב' חנה ורד הצהירה בסע' 7 לתצהירה כי היא אישה פשוטה שלא מבינה הרבה, וכן הצהירה בכלליות כי "אמנם הבנק החתים אותי על מסמכים שונים...", אך הוא "לא דאג לידע אותי בכל המידע הרלוונטי". ואולם, אין בתצהירה של הגב' ורד כל הפנייה ולו להסכם הלוואה אחד או לתאריך אחד שבו החברה נטלה הלוואה, ואין גם כל התייחסות למה שנאמר לגב' ורד לפני נטילת כל הלוואה ובעת חתימת הסכם ההלוואה. עוד הצהירה הגב' ורד כי פקידות האשראי בבנק לא הסבירו לה שהחברה מחויבת בתוספת סיכון בסכום המקסימאלי, אך התעלמה מהתנאים המופיעים בהסכמי ההלוואה שהיא חתומה עליהם בשם החברה. כן הצהירה הגב' ורד כי הייתה זו חברת נצרים אשר גילתה לה את כל מה שלא ידעה עד אותו שלב. מנגד, מר פרידמן מטעם הבנק העיד כי הבנק לא "בנה" עבור החברה מבנה אשראי, ואף לא קבע עבורה את סוג האשראי שהועמד לה. לפי עדותו, מבנה האשראי נקבע בתיאום עם החברה ועל פי צרכיה והסבריה לבנק באותה עת בדבר הייעוד של האשראי. בפנינו אם כן גרסה מול גרסה, ואין מקום להעדיף את גרסת החברה על פני גרסת הבנק, כשעל החברה הנטל לבסס ולהוכיח את תביעתה. לא נסתר כי הבנק הציע לחברה חלופות אשראי. כך גם אין מקום לקבוע כי החברה שקיבלה ייעוץ פיננסי ומשפטי בתקופה הרלוונטית, לא ידעה ולא הייתה יכלה לדעת על האפשרות לקבל מהבנק הלוואות מסוגים שונים. יצוין כי לפי תצהירה של הגב' ורד עצמה, נציגי החברה ידעו לכל המאוחר בתחילת שנת 2001 על האפשרות לקבל הלוואת back to back, שכן במועד זה ביקשו מהבנק לבדוק את האפשרות לתת לחברה הלוואה כזו. הגב' ורד הצהירה כי באפריל 2001 סירב הבנק לתת את ההלוואה הנ"ל ללא כל הצדקה, ואף שסכום פיקדונות המט"ח עלה על היקף הערבויות ועל היקף האוביליגו בניכוי האשראי שנצרך בחח"ד (סעיף 13 לתצהיר). ואולם, מחקירתה הנגדית של הגב' ורד עלה כי איננה יודעת מה היה סכום פיקדונות המט"ח באפריל 2001 ואינה זוכרת מה היה סכום האובליגו של החברה באותה עת. כך גם לא הציגה הגב' ורד כל הסבר לכך שלפי הנתונים שהוצגו בפניה, נכון לאפריל 2001 סכום הפיקדונות בחשבונות של ישרא-אד וישרותם כלל לא עלה על סכום הערבויות (עמ' 44 ש' 10 עד עמ' 46 ש' 22). יצוין כי בכל הנוגע להלוואות מסוג back to back נטען בסיכומי הבנק כי מכשיר זה כלל לא התאים לצרכי החברה באותה עת, ולא עלה בידי התובעת לסתור זאת. לצורך ביסוס התביעה היה על החברה להציג את התנאים שנקבעו בכל אחד מהסכמי ההלוואה השונים, ולהתייחס פרטנית לתנאי ההלוואות ביחס למצב האובליגו של החברה ולביטחונות שהעמידה לבנק באותה עת. כמו כן היה על החברה להסביר ולפרט מדוע לטענתה היה מקום להציע לחברה לעשות שימוש במכשירים פיננסים חלופיים במועדים מסוימים, תוך התייחסות מפורטת למצב החשבון של החברה ולצרכיה העסקיים במועדים אלה. החברה לא עשתה זאת, התעלמה כליל ממערכת ההסכמים שנחתמה בינה לבין הבנק ולא הציגה עדויות וחוות דעת שיש בהן כדי לבסס את טענותיה. לפיכך ולאור כל האמור לעיל, החברה לא הצליחה להרים את הנטל המוטל עליה להוכחת תביעתה נגד הבנק. על כן, הנני דוחה את התביעה ומחייב את החברה לשלם לבנק סך של 75,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל. אשראיבנקשאלות משפטיות