תביעה על פי פוליסה לפיצוי בגין נזקי פריצה בסופו של יום - המחלוקת על הנזק בלבד. אקדים ואומר - כפי שאראה בהמשך פסק הדין, התנהלות הנתבעת אינה הולמת ואינה מתיישבת עם רמת ההתנהלות הנדרשת על פי דין ממבטחת. רקע 1. התובעת 1 עוסקת ביצור, יבוא ושיווק חליפות ביגוד ומפעילה לשם כך חנות, מחסן ומתפרה בדרך יפו 44 בתל אביב. החנות והתצוגה ממוקמות בקומת קרקע, המחסן בקומה שנייה והחנות והתצוגה נמצאות בקומת קרקע, מחסן תוצרת מוגמרת בקומה שנייה ומחסן גלם ומעצבים בקומה שלישית. התובעת מחזיקה בחלק אחר של המבנה מחסן גלם ובית מלאכה. התובע 2 הוא מנהלה [להלן - "X"]. התובעת ביטחה את העסק מפני סיכוני פריצה אצל הנתבעת כדי 623,261 ₪ ובניכוי השתתפות עצמית בסך 2.5% או כ - 35,000 ₪, הגבוה מבין השניים [משוערכים למועד הפריצה להלן]. בלילה שבין יום ששי לשבת, 27.5.06 - 26.5.06 נפרצה החנות ונגנבה ממנה סחורה. כמו כן נפרצה הכספת ונגנבו ממנה המחאות. 2. התובעת גילתה את הפריצה במוצאי שבת, הודיעה למחרת לנתבעת והגישה תלונה במשטרה. ביום ראשון הגיעו לחנות חוקר המבטחת מר דויד מרק ממשרד חקירות ויצמן - יערי והשמאי מטעמה מר רונן דואני. כמו כן הגיע השמאי מר משה הנדלמן מטעם התובעת. שני השמאים ביצעו בחנות מעין שחזור של הפריצה והתרשמו ממתקני תלייה ["סטנדים"] ריקים רבים. 3. למחרת הוציא דואני הודעה מוקדמת למבטחת. בין השאר הוא מתאר את מצב החנות והסטנדים הריקים. הוא נמנע מהערכת כמותית או מספרית של החסר בסחורה. לבסוף הוא מפרט הפעלת בודק מערכת אזעקה ואפשרות שיבוב המוקד וכן חוקר לבדיקת מהימנות ונסיבות. לאחר מכן לא הוציא דואני דו"ח כלשהו. משרדו של רו"ח התובעת, מר ביטן, ביצע ספירת מלאי בחנות. נסיבותיה והמשתתפים בה שנויות במחלוקת. 4. מסתבר שX הינו בעל השליטה בחברה נוספת - מג'יק ליידי דיזינרסביי קלאב ביי. בי. בע"מ [להלן - "מג'יק"]. מג'יק עסקה אף היא בתחום הטקסטיל וניהלה את עסקיה בחלק אחר של המבנה בו נמצאת חנות התובעת. גם מג'יק ביטחה את העסק אצל הנתבעת. ביום 6.11.05, כחצי שנה לפני הפריצה אצל התובעת, אירעה שריפה בעסקה של מג'יק והתברר שהמלאי והציוד בו נשרפו. הנתבעת שילמה למג'יק מקדמה על חשבון תגמולי הביטוח אך חלקה על יתרת התגמולים שדרשה מגי'ק. הנתבעת טענה שהשריפה בוימה על ידי מג'יק . בנוסף חלקה על היקף המלאי שנשרף בין היתר בטענה שמג'יק הציגה לה חשבוניות מזויפות. כאשר תבעה מג'יק את הנתבעת, הגישה הנתבעת תביעה נגדית להחזר המקדמה. התביעה התנהלה בת.א. [של - ת"א] 15070/06. התביעה הוכרעה בפסק דינו של כב' השופט סטולר ביום 29.7.09 . השופט קיבל את טענת הנתבעת לפיה חלק מהחשבוניות היו מזויפות אך קבע שהנתבעת לא הוכיחה את מודעות מג'יק לעובדה זו. לכן קיבל את התביעה ודחה את תביעתה הנגדית של הנתבעת. ביום 5.10.10 דחה בית המשפט המחוזי את ערעורה של הנתבעת. יוצא שהפריצה אצל התובעת שלפניי אירעה במהלך המאבק בין מג'יק לבין הנתבעת בעניין השריפה וטרם הוכרעה המחלוקת בעניין אחרון זה. 5. באותה עת חשדה הנתבעת בתובעת בביום ובהאדרת הפסדיה לאור תפיסתה את התנהלות מגי'ק בתביעת השריפה. מרק חקר את X וגבה ממנו הודעה כבר ביום 28.5.06 ובעודו בחנות. הוא דרש מX להראות לו מסמכים על אתר. הוא סירב להצעתו של X להמתין עד להגשת דרישה מפורטת ומסודרת מרואה החשבון של התובעת. כבר באותו יום הוציאה הנתבעת לתובעת מכתב על ביטול הפוליסה. 6. ביום 30.5.06 פנה לתובעת מר הלפרין, חוקר שריפות מטעם הנתבעת וביקש תדפיסי שיחות טלפון. התובעת דאגה להמציא לו את מבוקשו. 7. לאור חוסר האמון ההדדי בין הצדדים, הוסכם שיתר עדי התובעת ייחקרו במשרד בא כוחה עו"ד אטיאס. ביום 19.6.06 קיים מרק את החקירה הראשונה בנוכחות עו"ד שמפל מהמשרד. מרק גבה הודעות מX, מאחיו X ויוסף העובדים בעסק, מהסוכן מר X ומהמודליסטית גב' איריס X. 8. ביום 13.7.06 פנה משרד החקירות לתובעת וביקש שתמציא לו חשבוניות ותעודות משלוח המתייחסות למשלוח שהתקבל על פי טענת התובעת ממתפרה בעזה, ביום 25.5.06, יום קודם לפריצה. עוד ביקש פירוט שיחות טלפונים ניידים של X ושל אחיו X מיום הפריצה. בהמשך ביקש לחקור את מוביל הסחורה מעזה, מר פינחס מירון. במכתב בא כוחה עו"ד אטיאס מיום 30.7.06 המציאה התובעת תעודות משלוח וחשבונית, הודיעה כי הזמינה פירוט שיחות וכן שהמוביל מירון שוהה בחו"ל. 9. בעקבות דרישתו של עו"ד אטיאס הוחלף מרק בחוקר דוד אבידן. ביום 17.8.06 גבה אבידן הודעה מהמוביל מירון. 10. על אף אלה לא שילמה הנתבעת מקדמה כלשהי לתובעת. עו"ד אטיאס הוציא ביום 14.9.06 מכתב דרישה מנומק. המכתב מופנה למחלקת התביעות של הנתבעת באמצעות השמאי דואני. במכתב הוא מציין שהתובעת העבירה לנתבעת דו"ח רואה החשבון שלה, מר ביטן, על חסרים בהיקף של 529,000 ₪ ומלין על ניסיונה של הנתבעת לקשור בין דרישת התובעת לבין דרישתה של מג'יק בגין אירוע השריפה. כמו כן הודיע על הפניית המכתב למפקח על הביטוח. ב - 5.10.06 הוציא מכתב נוסף, הפעם תוך אזכור תביעתה של מג'יק ליידי שכבר הוגשה לבית המשפט. הנתבעת לא שילמה דבר בעקבות המכתבים. הנתבעת לא הוציאה מכתב דחייה מפורט ובכלל. 11. ביום 4.6.07 הוציא רו"ח ביטן חוות דעת ראשונה ובה העריך את החסרים של התובעת בסך של 529,500 ₪. חוות הדעת גובתה בסיכום מכירת חליפות בין 14.5.06 ל - 21.5.06, בריכוז מכירות של חליפות לפי דגמים ובתנועות מלאי מ - 31.12.05 ועד 21.5.06 [כלומר מסוף שנת 2005 ועד 6 ימים עובר לפריצה]. קיימת מחלוקת על מועד מסירת חוות הדעת לנתבעת אך אין חולק שהנתבעת לא הגיבה בכתב על חוות דעת זו. 12. מאחר שהנתבעת לא שילמה לתובעת דבר, הגישה התובעת את תביעתה שלפניי. הנתבעת התגוננה והכחישה התביעה מכל וכל. המחלוקות בתמצית 13. כיום אין עוד מחלוקת באשר לפריצה והנתבעת זנחה את טענת הביום. מעבר לנדרש, הנתבעת לא ניסתה להביא ראיות לתמיכה בטענת הביום ולכן טענה זו יורדת מעל הפרק. 14. המחלוקת המרכזית הינה בשאלת היקף הנזק. המחלוקת הראשונה הינה בשאלת הנזק הישיר, היקף המלאי שנגנב. לטענת התובעת הוכיחה היקף זה, בפרט באמצעות חוות דעת רו"ח ביתן, לרבות חוות דעתו השנייה שהוגשה כבר במהלך המשפט. לטענת הנתבעת אין לקבל את חוות דעתו של ביטן ומציבה כנגדה את חוות דעתו של רו"ח זיתוני מטעמה. 15. מחלוקת נוספת באשר לנזק תוצאתי, האם נגרם לתובעת כתוצאה מהתנהלות הנתבעת או שמא לא נגרם כטענת הנתבעת. התובעת נסמכה תחילה על חוות דעתו של רו"ח ביטן, אך כתוצאה ממחלתו הקשה, החליפה אותה בחוות דעתו של רו"ח פרקש. מולן מציגה הנתבעת שוב את חוות דעתו של רו"ח זיתוני. מחלוקת נוספת באשר לנזקיו האישיים של X. 16. ועוד מחלוקת- האם זכאית התובעת כטענתה לריבית עונשית או שמא אינה זכאית שכן התנהלות הנתבעת נבעה ממחלוקת כנה על חבותה ועל היקף הנזקים. מסכת הראיות 17. מטעם התובעת העידו השמאי הונדלמן, המוביל מירון, X אחיו של X, עו"ד שמפל ורו"ח ביטן. כמו כן העידו X ורו"ח פרקש. 18. מטעם הנתבעת העידו גב' חדווה בכר, מנהלת מחלקת תביעות אצל הנתבעת, השמאי דואני, החוקרים מרק ואבידן ורו"ח זיתוני. ממצאים היקף הנזק הישיר סחורה מעזה 19. לטענת התובעת התקבלה אצלה סחורה מוגמרת שהגיעה ממתפרה בעזה, זאת ביום 25.5.06. הסחורה הובלה על ידי חברת המשאיות של מירון. הסתבר שמירון לא היה הנהג שקיבל את הסחורה במעבר מעזה לישראל, אלא נהג אחר מטעמו. איני רואה לפרוט את הראיות ואת העדויות, כולל אילו של X ושל עובדי התובעת, לחלקיקים ולחלקי חלקיקים. אני מוכנה לקבל שהתובעת שלחה בדים לתפירה במתפרה בעזה וכך עשתה גם בעבר. מירון העיד והאמנתי לו, הן לאור אמינותו והן לאור מנהגי העבר, שהאמין שהוא מחזיר אל התובעת חליפות שנתפרו בעזה והנהג שלו פרק את הסחורה אצל התובעת יום לפני הפריצה. 20. ואולם, הסחורה לא נשאה חשבונית של המתפרה בעזה, תעודת המשלוח שהוציא מירון לעצם התנועה עם הסחורה וכנדרש על פי הדין, אינה מפרטת את כמות הסחורה, וגם אם טענה התובעת שמדובר ב - 850 חליפות או ב - 999 פריטים על X קולבים כפי שהעיד מירון, במחיר כזה או אחר, איש לא ביצע ספירה של הכמות ואיש לא ידע להעיד עליה. למעשה איש לא ידע להעיד על ערכיה הכספיים של הסחורה. אני מקבלת שסחורה זו לא נפרקה ולא תועדה בחנות משום שהתקבלה יום לפני הפריצה, אך בכך אין תחליף לנתונים אובייקטיביים ולו כאלה המבוססים על ספירה של גורם כלשהו, אפילו מטעם התובעת. בהחלט הבנתי ואני מקבלת את הסברו של רו"ח ביטן, שטעה בחוות דעתו הראשונית ולא כלל את הסחורה הזו, שכן חישב את החסר ליום 13.5.06 במקום ליום הקודם לפריצה - 27.5.06. אך גם בחוות דעתו השנייה, הוא נסמך מטבע הדברים על נתונים שמסרה לו התובעת והללו אינם נשענים על ראיות נדרשות בנסיבות העניין. כבר עתה אני קובעת שהתובעת לא הוכיחה את שווי הסחורה הזו ואינה זכאית לתגמולי ביטוח בגין גניבתה. איני רואה לפסוק על פי אומדן כשמדובר בפוליסה דווקנית ובנזק מיוחד. המשמעות הכספית של קביעתי זו שולית לפי טיעוני הצדדים - 722,200 ₪ - 529,500 ₪ = 192,700 ₪. התובעת לא הוכיחה נזק של 192,700 ₪. סחורה מוגמרת בחנות 21. כעת אל העיקר - סחורה בשווי של 529,500 ₪. רו"ח ביטן גיבה את חוות דעתו בהנהלת חשבונות מיטבית ובפיקוחו כרואה חשבון של העסק: דו"ח מכירות של חליפות לאחר ספירת מלאי מבוקרת לסוף 2005, דו"ח תנועות מלאי מ - 1.1.06 ועל כולל 27.5.06, "עץ מוצר" מפורט ומדויק לכל אחד מסוגי החליפות [עלויות ייצור], ספירה לאחר הפריצה וחישוב כולל. אמנם רו"ח ביטן לא היה מסוגל לאור מחלתו לבצע את ספירת המלאי באופן פיסי אך הוא פיקח עליה כאשר בוצעה על ידי העובד שלו ובנוכחותו. גם אם נכח במקום X או מי מטעמו, לא מצאתי פגם בספירה שפוקחה על ידי רו"ח ביטן. הוא בדק ופיקח על הדברים בזמן אמת והתרשמתי כי עשה זאת במלוא המקצועיות. כאן אציין כי על אף מחלתו ועל אף קשייו, מסר ביטן עדות אמינה ומקצועית ולא מצאתי בה כל פגם. מעבר לנדרש, רו"ח ביטן לא הפך עצמו לחותמת גומי של התובעת. הוא העיד בכנות על טעות בחוות דעתו הראשונה ונתן לכך הסבר סביר והגיוני. גם הנתבעת לא תקפה אותו מהותית בשל כך. הנתבעת לא טרחה להשתתף בספירת מלאי לאחר הפריצה ולא ביקשה להשתתף בה. במהלך המשפט לא עלתה דרישה להשוואת חשבוניות רכישת מלאי מול חשבוניות מכירתו. לא ראיתי בחוות דעתו של רו"ח זיתוני התנגדות לדו"חות המבוקרים של רו"ח ביטן. התובעת עמדה בנטל המוטל עליה והוכיחה כי הכמות שנגנבה הינה לפי חוות דעתו של רו"ח ביטן. 22. זה המקום להבהיר כי הפוליסה מכסה עלויות ייצור ואינה מתנה דרכי הוכחה של עלויות אלו בחישוב כזה או אחר. החישוב של רו"ח ביטן מבוסס על ספירות כמותיות ועל עלויות ייצור מסודרות ומפורטות. כנגדו הגישה הנתבעת חוות דעת של רו"ח זיתוני. בכל הכבוד, רו"ח זיתוני מבצע מניפולציה חשבונאית המתיימרת להתבסס על נתוני רווח של שנת 2005 וכפייתם על הנתונים המדויקים שהציג רו"ח ביטן. לדעת רו"ח זיתוני, יש לבסס את עלויות הייצור וללמוד אותן מנתוני רווח גולמי כאלה או אחרים. הוא גם ביצע "בדיקה מדגמית" שאין לדעת מה הצדקתה החשבונאית, בלשון המעטה. אמנם הנייר סובל הכל, אלא מקום בו יש נתונים מדויקים, והנתבעת אינה חולקת על הגינותו של רו"ח ביטן, אין מקום "להגיע מתל אביב לחיפה דרך אילת" ואין מקום להידרש לחישובים תיאורטיים המבוססים על משחק בנתונים. התובעת עמדה בנטל המוטל עליה והוכיחה כי החישוב הנכון של עלויות הייצור הינו לפי חוות דעתו של רו"ח ביטן. 23. הדברים יפים גם לגבי הטענה שהתובעת מכרה לפרטיים "מתחת לשולחן" ללא קופה רושמת. אין חולק כי רוב רובן של מכירות התובעת - מתבצעות לסיטונאים ולא לפרטיים. התברר שהתובעת מוכרת בשוליים גם לפרטיים ואינה מקפידה להחזיק ולתעד את המכירות בקופה רושמת פעילה. בכך אין כדי לסתור תיעוד אחר של מכירות אלה [קבלות וחשבוניות] ואין כדי לכרסם בחישובים החשבונאיים לפי ספרי חשבונות מבוקרים כל העת, לפי ספירות מלאי ולפי עלויות ייצור. חקירות העדים המעמיקות של חוקרי הנתבעת לא ביססו מסקנות אחרות. מעבר לנדרש, התרשמתי שהחקירות התנהלו מתוך מגמה מפלילה, מתוך דעה קדומה, באגרסיביות ובסופו של יום לא נדרשו לממצאים הסופיים של פסק הדין. למותר לציין שהנתבעת ומשרד החקירות מעולם לא מסרו מסקנותיהם מעצם אותן חקירות. גם על כך יש להצר. 24. מעבר לנדרש - כאשר הרישום בספרי המבוטח לא נעשה באופן שיאפשר מעקב מדויק בכל נקודת זמן אחר המלאי הקיים בחנות, ומן הראוי היה שהמבוטח ינהל רישום מדויק יותר מבחינה זו, הרי כאשר הכמות שנגנבה מבוססת על השוואה מקיפה של חשבוניות רכישה מול חשבוניות מכירה ונתמכת בעדות מנהל החשבונות של המבוטח, די בכך כדי ללמד על חסר לכאורה . ניתן כמובן לזייף חשבוניות או למכור מכשירים ללא מתן חשבוניות, אולם נטל ההוכחה בעניין זה רובץ על המבטחת הטוענת כך. אין להסתפק בטענות סתמיות מפי המבטחת, כשהיא מנסה להיתלות ברישומים לא מסודרים [הנשיא שמגר בע"א 1845/90 רוני סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פד"י מז [5] 661, 685]. הדברים יפים מקל וחומר במקרה שלפניי. הנתבעת לא חלקה על חשבוניות ועל ספרים מבוקרים של התובעת. היא הסתפקה בהפרחת השערות באשר למכירות שוליות לפרטיים, בהיעדר קופה רושמת ובחיטוט מניפולטיבי בחישובי רווח גולמי. לא רק שהנתבעת לא ביססה את השערותיה, היא לא החלה בכלל לסתור את חישובי התובעת. 25. מעבר לכל אלה, לא התרשמתי לחיוב מיוזמתה של הנתבעת להציג חוות דעת חשבונאית בשלב המשפט. לו האמינה הנתבעת במסקנת חוות דעת רו"ח זיתוני, חזקה עליה שהייתה מציגה אותה לתובעת כבר בשלב קודם. בנוסף, היה על הנתבעת, לו פעלה בהגינות ובתום לב, לשלם לתובעת את הסכום שאינו שנוי במחלוקת גם לפי חוות דעתו של זיתוני - 422,648 ₪ לפני השתתפות עצמית. הנתבעת לא עשתה כן ועל כך יש להצר. 26. הפוליסה על הרחבותיה מכסה את הנזק הישיר ואין ולא הוכח ביטוח בחסר. אני מקבלת את חוות דעתו של רו"ח ביטן לכל דבר ועניין ודוחה את חוות דעתו של רו"ח זיתוני. התובעת הוכיחה נזק ישיר, נומינאלי בסך של 529,500 ₪. המצב המשפטי - התנהלות הנתבעת 27. משהגענו עד הלום, אין למעשה צורך להרחיב במצב המשפטי. אך למען הסדר הטוב, טענת ההגנה של הנתבעת בוססה על סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח תשמ"א - 1981. הסעיף קובע: הופרה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב), או שנעשה דבר כאמור בסעיף 24(ב), או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מרמה - פטור המבטח מחובתו. 28. הנטל להוכחת הגנה זו מוטל על הנתבעת. כעולה מהניתוח לעיל, שיתפה התובעת פעולה עם אנשי הנתבעת, לא מסרה לה עובדות כוזבות ולא העלימו ממנה עובדות בנוגע למקרה הביטוח. לכל היותר הציגה התובעת במועד מאוחר לדרישתה הראשונה, טענות בדבר גניבת סחורה שהגיעה מעזה. טענה זו של התובעת נדחתה לעיל לא משום כזב או העלמה מצידה, לא ביודעין ולא ברשלנות, אלא על סמך דיני ראיות נוקשים באשר לנזק מיוחד או לנזק מכוסה בפוליסה. לו הייתה הנתבעת עומדת בנטל המוטל עליה ומוכיחה שהתובעת מסרה ביודעין עובדות בלתי נכונות או כוזבות, אז ורק אז, היה עובר הנטל אל התובעת, והיה עליה להביא ראיות על מנת לסתור קיומה של כוונת מרמה. הנתבעת לא עמדה בתנאים שנקבעו בע"א 9215/10 פלדמן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ ולכן אינה יכולה להסתמך עליו. נזק תוצאתי 29. הנתבעת מעולם לא שלחה לתובעת מכתב דחייה מנומק או מכתב בכלל. איני מקבלת את תירוצה שהתובעת לא המציאה לה דרישה מסודרת. לא רק שהתובעת דרשה לפצותה והשלימה במכתבים רבים המנסים להלום כל מיני דרישות של הנתבעת, הנתבעת היא זו שלא הגיבה על השלמות אלו ולא הוציאה מכתב דחייה בשום שלב. אחלק את התנהלותה בשלושה שלבים: שלב ראשון - עד להגשת התביעה כאן: לאור חוות דעת רואי החשבון ואף לפני קבלתן, לאור נתונים שהמציאה התובעת, תמוהה בלשון המעטה, התנהלות הנתבעת וסירובה לשלם לתובעת ולו שקל אחד על חשבון הסכום שאינו שנוי במחלוקת. הנתבעת לא הציגה ולו הסבר אפשרי אחד להתנהלות זו. העדים המקצועיים מטעמה, כמו גם מנהלת מחלקת התביעות שלה, לא האירו את עיני בית המשפט באשר להיגיון ולו רחוק, לסרבנותה העיקשת של הנתבעת. ה"חשד" שהתובעת מנסה "לעבוד" על הנתבעת, לא בוסס על חקירות ועל בדיקות של העדים המקצועיים מטעם הנתבעת. ההסבר המסתבר האפשרי וההגיוני היחיד מוסק על דרך האלימינציה מעמדת הנתבעת כלפי תביעתה של מג'יק ליידי. שלב שני - לאחר ההכרעה בתביעת מג'יק ליידי: חשדותיה של הנתבעת בעניין מגי'ק ליידי הופרכו בקביעות שיפוטיות הן של השופט סטולר והן של ערכאת הערעור עוד ביום 5.10.10. גם לאחר הכרעה זו לא נעתרה הנתבעת לתביעת התובעת, זאת ללא הסבר אפשרי אך לא ברמה לכאורית. שלב שלישי - מההכרעה בתביעת מג'יק ליידי ועד היום: הנתבעת המשיכה לנהל את המשפט לפניי בשצף קצף עד כולל הגשת סיכומיה ביום 15.5.12. בית המשפט לא ניחן בכלים לפענח מניעים עמוקים ונסתרים של בעלי דין, אך דומה שבהתנהלות הנתבעת בשלב שלישי זה, ההסבר האפשרי היחיד לסרבנות הנתבעת נעוץ בנקמנות גרידא. הנתבעת פעלה לאורך כל הדרך בחוסר תום לב. 30. נוסחאות הקישור בין התמהמהות המבטחת לבין נזקי המבוטח: לשם חיוב בריבית עונשית לפי סעיף 28 א לחוק חוזה הביטוח, על המבוטח להוכיח חוסר תום לב של המבטחת. לשם חיוב המבטחת בנזקים החורגים ממתחם הציפיות, על המבוטח להוכיח חוסר תום לב של המבטחת. לשם חיוב המבטחת בנזקים תוצאתיים שניתן לצפותם - אין צורך להוכיח חוסר תום לב של המבטחת [השופט עמית בת.א. 270/00 [מח - חיפה] סקאי קלאב בע"מ נ' סוכנויות פלתורס ביטוח בע"מ ואריה חברה לביטוח בע"מ, ]. אובדן רווחים 31. אין ספק שבעקבות הפריצה ואי תשלום תגמולי הביטוח בגין הסחורה המוגמרת בחנות, חסרו לקופת התובעת כ - 530,000 ₪ [נומינלי] ולאחר הפחתת השתתפות עצמית, לא פחות מ - 499,000 ₪. בנושא זה ניצבות זו מול זו חוות דעתו של רו"ח פרקש מטעם התובעת וחוות דעתו של רו"ח זיתוני מטעם הנתבעת. 32. רו"ח פרקש חישב את ההפסד לפי חוסר של 588,029 ₪. לדעתו גלגלה התובעת 1.69 מחזורים בשנת פעילות. את הפרמטר של 1.69 למד ממחזורים לאחר הפריצה, לפי השנים 2006 - 2008. ואילו רו"ח זיתוני שלל בכלל הפסדים. הוא השווה את נתוני המכירות בין השנים 2004 ל - 2006. איני נדרשת לפירוט יתר הפרמטרים. לדעתי טועה רו"ח זיתוני כאשר הוא מביט אחרוה לשנת 2004. ניתן היה להמשיך ב"קו" שלו ולהביט על שנים קודמות עד לשחר ההיסטוריה. ברי שנזקים תוצאתיים יש לבחון ביחס לעתיד ולא ביחס לעבר, כך לטוב ולרע. העובדה שהתובעת עשתה כל שבידה והתגברה על החסר שגרמה הנתבעת בהתנהלותה, פתחה חנות חדשה ורכשה בדים ביבוא מסין, אין בה אלא להעיד שהתובעת עשתה כל שביכולתה להקטין את נזקיה. אין בה אלא להעיד שאלמלא התנהלותה של הנתבעת, הייתה התובעת מרוויחה כספים נוספים ומגבירה את קצב הגלגול שלה. הנתבעת לא הצביעה על גורם משמעותי המנטרל את השלכות החסר בקופה עקב התנהלותה. החקירות הנמרצות של עורכי הדין אינן מביאות לשינוי ממסקנה זו. הנתבעת מסתמכת על פסק הדין בע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ. אין מקום להסתמכות זו. באותו עניין לא הוכיחה המבוטחת את ההפסד שנגרם לה עקב גניבת משאית אחת מתוך כמה משאיות ולא ביצעה שיוך הפסדים קונקרטי, כאשר יתר המשאיות המשיכו לפעול. המקרה שלפני שונה הואיל וההפסד הוא אחד ואין קושי לשייכו לחסר בקופת התובעת עקב אי תשלום התגמולים, שאף הם ידועים. התוצאה - אני מקבלת את חוות דעתו של רו"ח פרקש ודוחה את חוות דעתו של רו"ח זיתוני. המשמעות - שיעור אובדן רווחים של התובעת עומד על 813,084 ₪. 33. הקטנת הנזק - מאז הפריצה ועד עצם היום הזה חלפו למעלה מ - 7 שנים. לטענת הנתבעת היה על התובעת לפעול להקטנת נזקיה ולגייס מימון בנקאי לחסר בקופתה. מוסכם שחוזה הביטוח כפוף לדיני התרופות שבחוק החוזים [תרופות בשל הפרת חוזה] תשל"א - 1970. אין זה המקום לבחון את הכפיפות הגורפת הזו ואת התאמתה בכל תנאי לדיני הצרכנות ולדיני הפרשנות. אני מוכנה להניח שחלה הוראת סעיף 14 [א] לחוק ולפיה אין המפר חב בפיצויים בעד נזק שהנפגע יכול היה, באמצעים סבירים, למנוע או להקטין. אך על הנתבעת להוכיח מהם אותם אמצעים סבירים. התובעת הראתה שבעקבות החסר בקופתה נאלצה לפטר עובדים ולמכור כלי רכב. היא אמנם הצליחה להותיר את פעולתה במצב רווחי לאור תושייתה לפתוח חנות במודיעין ומנעה "אפקט דומינו" של קריסה עסקית, אך בכך אין כדי לסייע לטענת הנתבעת, שאלמלא מחדלה, היו רווחיה של התובעת עולים ומתגברים. קשה להלום שמבוטח יוכל לבסס תביעה לפיצוי בגין נזקים תוצאתיים רק אם יתקיים "אפקט דומינו" והוא יקרוס כלכלית. בע"א 7298/10 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' אחד העם מזון והשקעות בע"מ דן בית המשפט במצב בו עיכבה המבטחת תשלום של תגמולי הביטוח לתקופה של כשלושה חודשים והפחית מהפיצוי בגין חובת הקטנת נזק, ולפי אומדנא - 20%. אך זאת, לאחר הבאת נתונים קונקרטיים מאת המבטחת. במקרה שלפניי לא טרחה הנתבעת להביא נתונים קונקרטיים על יכולת גיוס הכספים למימון ביניים על ידי התובעת. הטענה להפרת חובתה של התובעת להקטנת נזק - נדחית. על הנתבעת לשלם פיצוי בגין הנזק התוצאתי כאמור לעיל. נזק לא ממוני לX 34. X טען לנזקים כאלו ואחרים בעקבות לחצים נפשיים אליהם נקלע עקב התנהלות הנתבעת. אקצר, טענת X אינה מחזיקה מים. לא רק שניווט את התובעת בהצלחה ליציאה מהמיצר אליו נקלעה עקב התנהלות הנתבעת, הוא לא צירך אסמכתאות ולו לכאורה להוכחת נזקו. טענתו נדחית. ריבית עונשית 35. כידוע, מאפשר סעיף 28 א' לחוק חוזה הביטוח לחייב את המבטחת שנמנעה מתשלום תגמולי ביטוח שאינם במחלוקת בתום לב בריבית מיוחדת, תכונה להלן - "ריבית עונשית". בניגוד לטענת הנתבעת, סנקציה זו חלה גם בביטוחים שאינם "אישיים". הנתבעת כאן פעלה בחוסר תום לב גמור מראשית הדרך. אין לה פתח מילוט, אין בפיה הסבר להתנהלותה אז ולהמשך התנהלותה לאחר מכן ועד עצם היום הזה. אני מודעת לפסיקה הזהירה באשר להשתת ריבית עונשית על מבטחת אך בעניין שלפניי לא מצאתי כאמור פתח מילוט כלשהו. התוצאה שהנתבעת מחויבת בתשלום ריבית עונשית כדת וכדין מ - 14.9.06 [מועד דרישתו המנומקת של עו"ד אטיאס, ללא תשובה כלשהי או תשובה עניינית מאת הנתבעת] ועד היום. סוף דבר התביעה מתקבלת בתנאי פסק הדין. הנתבעת תשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בשיעור של 25% + מע"מ על הסכום הפסוק. פוליסהפיצוייםפריצה