תאונת עבודה - נפילה מגובה רב ופגע ברצפת בריכה

תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת עבודה שארעה ב-22/4/04. התובע עבד בשירות הנתבעת 1 ( מקורות) ונפל מפיגום שהוקם ע"י הנתבע 3, מר אלי ערוץ ( ערוץ). הואיל והתאונה היא תאונת עבודה צורף המוסד לביטוח לאומי (המל"ל) כתובע נוסף המבקש שיפוי בגין תשלומים ששילם וישלם לתובע. המחלוקות שבין הצדדים נוגעות לאחריות הנזיקית; ליחסים החוזיים בין מקורות לבין מקים הפיגום , שהתחייב לבטח את מקורות ולשפותה בגין נזקים שיגרמו; ולכיסויים הביטוחים שהוצאו בידי המבטחות, מגדל ואיילון, לרבות שאלת קדימות הכיסוי. הצדדים והרקע לתאונה התובע, יליד 8/7/82 (כבן 31), נפגע בתאונת עבודה שארעה ב-22/2/04 (כשהיה כבן 22) . התובע השתחרר משירות בצה"ל, וב-2/11/03 – כארבעה חודשים לפני התאונה – החל לעבוד במקורות. התובע היה עובד כללי, במשרה זמנית, במסגרת העסקת ילדי עובדים , אך לטענתו שאף להיקלט לעבודה קבועה במקורות בשל הרקע המשפחתי שלו [עמ' 28, 7] . ביום התאונה עבד התובע יחד עם עובדים אחרים בשיפוצה של בריכת קקון (הבריכה) – מאגר מים שבשליטתה ובתחזוקתה של מקורות. הבריכה היא מאגר מים גדול מאוד , סגור ומבוטן. בשל גובה הקירות (כשמונה מטרים לפחות) , צורתם המשופעת והיקפם הגדול נדרשה מקורות להקים בתוך הבריכה פיגומים. לצורך זה שכרה את שירותיו מר אלי ערוץ, קבלן המתמחה בהקמת פיגומים. ב-12/1/04 מסר ערוץ למקורות הצעת מחיר בה התחייב להקים את הפיגום בעלות של 62,000 ₪ ומע"מ. על-פי דרישת מקורות התחייב ערוץ לבטח את מקורות בגין סיכוני צד שלישי וחבות מעבידים ולשאת בכל נזק שנגרם "עקב או בקשר עם ביצוע העבודה". העבודות החלו ב-13/1/04 . כחודש ועשרה ימים לפני התאונה. בשל היקף הבריכה הגדול הוזז הפיגום במהלך העבודות. היינו – ערוץ הקים את הפיגום בקטע מסוים של הבריכה. התובע וחבריו עבדו על הפיגום במשך מספר ימים, בין שבוע לשבועיים. כשהסתיים השיפוץ בקטע זה קראו לערוץ ש פירק את הפיגום והקימו מחדש בקטע אחר של הבריכה. פירוק הפיגום והקמתו מחדש ארכו בין יומיים לשלושה. בין הצדדים קיימת מחלוקת בשאלה כמה פעמים הועבר הפיגום ומתי הוקם הפיגום ממנו נפל התובע? לא צורפו יומני עבודה או ראיות בכתב שיאפשרו קביעה חד-משמעית בנושא, אולם ניתוח העדויות ושקלול פרק הזמן שחלף מתחילת העבודות ועד לתאונה (כששה שבועות) מובילים למסקנה כי סביר שהפיגום פורק והוקם פעמיים ו עמד במקומו לפחות שבוע לפני התאונה, וסביר שיותר מכך. כך עלה מעדות התובע " על החלק הזה עבדנו איזה שהיא תקופה משהו כמו שבוע שבועיים. שבועיים הפיגום לא זז, משהו כזה" [עמ' 36, 25]; מעדותו של מר דניאל רפלובסקי, ממנוה בטיחות מטעם מקורות: " ותזוזה אחרונה זה היה עניין של שבוע או עשרה ימים לפני התאונה" [עמ, 56, 3]; ומעדות מר סעד נאדים מנהל העבודה מטעם מקורות שהעיד כי הפיגום היה במקום "בין שבוע לשבועיים" [עמ' 65, 12]. התאונה ביום התאונה (22/2/04) עבד התובע בחלקו הגבוה של הפיגום, בגובה של למעלה מששה מטרים, ועסק בצביעת תקרת הבריכה. התובע נמתח כלפי מעלה, כדי להגיע לתקרה, וייצב עצמו באמצעות מעקה המתכת של הפיגום. לפתע התנתק אחד מצדי המעקה והתובע נפל מגובה רב ופגע ברצפת הבריכה [עמ' 41, 6, התובע גם הדגים את הדברים באולם בית-המשפט]. בדיעבד הסתבר כי המעקה השתחרר משום שפין בטיחות שהיה אמור לקבע את המעקה למקומו היה חסר או שהשתחרר. כתוצאה מהנפילה נפגע התובע ברגלו. מומחה מטעמו העריך כי נותרה נכות רפואית בשיעור 30%, וסבר כי הנכות תפקודית ויש להפעיל את תקנה 15 במלואה - סה"כ 45%. מומחה מטעם הנתבעים העריך כי נותרה נכות בשיעור 20%. ואילו מומחי המל"ל קבעו כי הנכות היא בשיעור 20% + הפעלה חלקית של תקנה 15 וסה"כ 27%. נוכח כל אלו הסכימו הצדדים כי נכותו הרפואית של התובע היא בשיעור 25%. האחריות לתאונה התובע הוכיח כי מעקה הפיגום השתחרר ממקומו דבר שגרם לנפילת התובע. למעשה אין מחלוקת על עובדה זו שעלתה בעדות התובע, בעדות העדים מטעם מקורות שהיו במקום ובמסמכים. נעיר כי ערוץ לא היה במקום התאונה ואינו יכול להעיד ממקור ראשון על נסיבותיה וסיבותיה. התובע הוסיף וטען כי הפיגום כולו היה בלתי יציב וכי הוא וחבריו התלוננו על מצב הפיגום בפני הממונים אך אלו לא עשו דבר [עמ' 39, 24]. טענות אלו לא הוכחו. התובע לא הציג ראיה שתתמוך בהן ולא הביא את אחד מחבריו לעדות. מנגד עדי הנתבעים העידו שהפיגום נבדק באופן קבוע והיה תקין, והכחישו כי התובע או מי מחבריו התלוננו על מצב הפיגום לפני התאונה [עמ' 66, 24; עמ' 73, 22]. בנסיבות אלו, ואם נזכור כי התובע וחבריו עבדו על הפיגום במשך ששה שבועות ולא הפסיקו עבודתם, וכי הפיגום הורכב ופורק אך התובע לא טען כי הפיגום "התנדנד" באחת ההרכבות דווקא, לא ניתן לקבל את טענת התובע, והיא אף אינה סבירה. ממילא העובדה שהפיגום "התנדנד" לא גרמה לתאונה ואינה קשורה בה שכן התאונה נגרמה מהשתחררות המעקה שלא אובטח כראוי. התובע הוכיח שהמעקה השתחרר ודי בכך כדי ללמד על ליקוי בפיגום שגרם לתאונה ועל אחריות מי מן הנתבעים לתאונה. המחלוקת העיקרית היא בשאלה מה גרם לשחרור המעקה ממקומו? ולצורך ההכרעה נפתח בתיאור המעקה: זה הורכב מצינורות מתכת אנכיים ואופקיים. הצינורות האנכיים הקרויים "צינורות זקיפים" הם הצינורות מהם הורכב שלד הפיגום. לצינורות הזקיפים רותכו פיני מתכת קבועים. על-גבי פיני המתכת הקבועים הושחלו צינורות אופקיים הנקראים "אזני יד", הם המעקה. אזני היד קובעו לפיני המתכת שעל הצינורות הזקיפים במסמרים שהושחלו לחור ייעודי וכופפו. המעקה הורכב אפוא מצינור אופקי ש"יושב" על פינים שהולחמו לצינורות האנכיים, והמסמר "סגר" אתם במקומם. גובה המעקה היה כמטר מרצפת הפיגום, וכפי שהעיד ערוץ - הוא אינו אמור להתמוטט או להשתחרר ממקומו גם אם נשענים עליו. התאונה ארעה משום שאזן היד בו החזיק התובע לא קובע כראוי לצינור הזקיף והשתחרר. התובע העיד כי "המעקה הסתובב על ציר אחד והציר השני היה מנותק" [עמ' 41, 7], ועדותו אושרה ע"י מר מנהל העבודה מטעם מקורות, שהעיד כי המעקה "נפתח כמו דלת. זה הסתובב כמו ציר ונפתח והמעקה נשאר למעלה" [עמ' 65, 9]. גם מר דניאל רפלובסקי, ממונה בטיחות של מקורות, שהגיע למקום לאחר כשעתיים, העיד כי הסיבה לתאונה היא קיבוע לקוי של אזן היד [סעיף 3 לתצהירו]. רפלובסקי טען שראה כי אזן היד כולו נפל על הרצפה, ולכאורה השתחרר משני צדיו, אך טענה זו נסתרה בעדויות מי שהיו במקום התאונה ושוכנעתי כי הוא שגה בנקודה זו. לטענת מקורות אזן היד התנתק בשל רשלנותו של ערוץ שהקים את הפיגום באופן לקוי. מקורות טוענת כי לאחר האירוע גילתה כי ערוץ היה צריך לקבע את אזני היד בפינים ייעודיים ולא במסמרים וכי בדיקת הפיגום העלתה כי קיימים אזני יד רבים שלא קובעו כראוי. ערוץ משיב כי העביר את הפיגום לחזקת מקורות כשבועיים לפני התאונה ומנהלי העבודה שלה אישרו תקינותו. לטענתו לא ניתן לייחס לו אחריות על פיגום שאינו בשליטתו, והוא מדגיש כי יתכן שעובדי מקורות הוציאו את מסמרי הקיבוע ממקומם כדי להעביר חומרים וכלי עבודה לשטח הפיגום. אף שמבחינה משפטית אני מקבל את עמדת מקורות כי לערוץ אחריות לפיגום גם לאחר מסירתו אם זה הוקם בצורה רשלנית, מבחינה עובדתית אין ראיה שתצביע על כשל בפיגום בעת הקמתו, ולפיכך לא ניתן לייחס אחריות לערוץ. בהקשר זה נפתח בהפניה לממצאיו של מר רפלובסקי שכתב ב"דו"ח בירור התאונה" שנערך יום אחרי התאונה (23/2/04) כי: "לאחר קבלת ההודעה הגעתי למקום האירוע ובדקתי בעצמי את הפיגום במקום. בדקתי כי המעקות האחרות של הפיגום הינן מאובטחות כראוי. לאחר זמן מה הגיע המשטרה לחקור את האירוע ... המשטרה לא מצאה דבר חריג והם סיימו את החקירה". [הדגשה שלי. ר.ח.] עיקר טענותיה של מקורות לליקוי בפיגום נסמכות על תצהירו של רפלובסקי בו נכתב כי "הסיבה שהמעקה השתחרר היא אבטחה רופפת של חיבור מעקה לגוף בפיגום אמצעות מסמר ולא באמצעות פין אבטחה" [סעיף 3 לתצהיר], ועל עדותו בבית המשפט בה טען כי "[]עברתי על הפיגום. מצאתי בעוד עמודים, מעקות, אזני יד, חוסר בפינים ובכמה מקומות גם מצאתי מסמרים מכופפים שזה לא תקני" [עמ' 52, 23], וכי מצא לפחות 10-12 מעקות לא תקינים ולכן הורה על הפסקת העבודות [עמ' 53, 1]. לשאלה מדוע כתב בדוח שהמעקות "הינן תקינים"? התקשה להשיב ורק בשלב מאוחר בחקירה העלה את האפשרות שמדובר בטעות דפוס וכי התכוון לכתוב שהמעקות "אינן תקינים" [עמ' 53, 34]. עדות זו לא נשמעה אמינה, מר רפלובסקי לא הסביר מדוע לא תיקן את הטעות בשלב מוקדם יותר בהליך, ועדותו כלל אינה מתיישבת עם תוכן הדוח ועם מסקנותיו, שכן אלו לא מזכירים דבר מן הדברים שנאמרו בעדות. כך, למשל, רפלובסקי לא רשם בדוח (וגם לא בתצהירו) כי מצא מעקות רבים שאינם תקינים; הוא לא כתב כי חסרים מסמרים מקבעים; הוא לא ציין כי הסיבה שאזן היד השתחרר היא קיבוע במסמר ולא באמצעות פין אבטחה; והוא לא הורה על החלפת המסמרים בפיני אבטחה ייעודיים. נעיר כי ערוץ העיד כי הנוהג הוא לקבע אזני יד במסמרים מכופפים ולא בפינים ייעודיים - טענה שלא נסתרה - וכי כך קובעו אזני היד בפיגום. סביר אפוא שאם רפלובסקי סבר כי קיבוע האזנים באמצעות מסמרים אינו תקין הוא היה מציין זאת בדוח ומורה על החלפתם. רפלובסקי טוען כי לא רשם את כל אלו משום שמדובר בדוח ראשוני בלבד. גם טענה זו אינה סבירה. מדובר בממצאים חמורים שהופכים את העבודה על הפיגום למסוכנת. סביר כי היו מוזכרים בצורה כלשהי בדוח ובמסקנותיו גם אם מדובר בדוח ראשוני, או שלכל הפחות היו נמסרים בעל-פה למנהלי העבודה של מקורות כדי שיזהירו את העובדים, והיו ניתנות הנחיות ברורות לתיקון אזני היד הפגומים. אלא שאין בדוח כל רמז לדברים שנשמעו בעדות, וגם מנהלי העבודה מטעם מקורות - נאדים ומנצור - לא זכרו שרפלובסקי מסר להם שנמצאו אזני יד לקויים [עמ' 68, 22]. ערוץ העיד כי הדבר לא נמסר לו כלל. רפלובסקי מפנה לעובדה שביקש את הפסקת העבודה על הפיגום עד לאישורו מחדש על-ידי ערוץ כראיה לכך שהפיגום היה לקוי, אולם עדויות התובע, ערוץ ונאדים העלו כי בפועל הפיגום לא נבדק לאחר התאונה וכי העבודה עליו חודשה כבר למחרת היום. ברי כי אם רפלובסקי, ממונה הבטיחות, סבר שמדובר בפיגום מסוכן היה עליו למנוע את חידוש העבודות ולמסור הוראות ברורות למנהלי העבודה של מקורות. לכל אלו נוסיף כי רפלובסקי טרח לציין בדוח כי המשטרה לא העלתה כל ממצא חריג. זאת ועוד. הפיגום נמסר למקורות לפחות שבוע ימים לפני התאונה והעובדים עבדו עליו בתקופה זו ללא כל תאונה ומבלי שאיזה מאזני היד השתחרר. בתקופה זו נבדק הפיגום על-ידי גורמי המקצוע מטעם מקורות מספר פעמים - בדיקה יסודית עם מסירתו למקורות [עמ' 73, 24, 31; עמ' 83, 7; עמ' 90, 25] ובדיקה יומית על-ידי מנהלי העבודה [עמ' 66, 12]. הפיגום נמצא תקין בבדיקות והעדים מטעם מקורות העידו כי לא היתה כל תלונה לגביו במהלך העבודות. יודגש כי מקובלת עלי עדותם של עדי מקורות - כי אין באפשרותם לבדוק כל אחד מאלפי המסמרים שקיבעו את אזני היד - ברם, סביר שאם היו אזני יד רבים לקויים הדבר היה מתגלה במהלך הבדיקות או העבודות, וגם מר רפלובסקי לא ידע להסביר כיצד לא התגלו [עמ' 60, 21]. נוכח כל אלה יש להעדיף את קביעתו המקורית של רפלובסקי, כפי שנרשמה בדוח שנכתב בזמן אמת, כי המעקות נמצאו תקינים, על-פני עדותו בבית-המשפט כשמונה שנים אחרי האירוע. מנגד יש ראיות לכך שלעתים עובדים באתרי בניה מפרקים חלק מהמעקה כדי לאפשר הכנסה נוחה של חומרי גלם וכלי עבודה לפיגום [עדות ערוץ, ועדותו של מר רפלובסקי, עמ' 58 משורה 31 ובהמשך בעמ' 59]. אכן, אין ראיה קונקרטית שמצביעה על כך שבמקרה הנוכחי הפועלים פרקו את הפיגום, ברם התרשמתי כי לא נערכה חקירה רצינית בנושא והבדיקה התמצתה - לכל היותר - בשאלה כללית לתובע, לעובד שעבד עימו ולמנהל העבודה [עדות רפלובסקי, עמ' 59, 7]. יוער כי אני מפקפק גם בגרסה כבושה זו, הן משום שגם היא הועלתה לראשונה רק בעדות בבית-המשפט ולא נזכרה בשום צורה קודם לכן, והן משום שלא ברור כיצד יכול היה רפלובסקי לתשאל את התובע שבאותה עת היה פצוע פציעות חמורות. עוד אוסיף כי מחומר הראיות עולה כי ערוץ נשכר להקמה ופירוק של הפיגום ולתחזוקה שוטפת של תקלות, אך הוא לא נשכר כדי לשהות במקום באופן קבוע או כדי לפקח על כל פעולה שמבוצעת בפיגום. כך עולה מההסכם בין הצדדים, כך עולה מעדותו של ערוץ וכך עולה מעדותו של רפלובסקי מטעם הנתבעת [עמ' 59]. לפיכך מקובלת עלי טענתו כי אחריותו נוגעת לתקלות שנבעו מהקמה לקויה של הפיגום ואין לו אחריות על תקלות ושינויים שבוצעו בפיגום ללא ידיעתו או פיקוחו לאחר שהפיגום נמסר למקורות. סיכום לעניין האחריות: הוכח כי ערוץ מסר למקורות את הפיגום לפחות שבעה ימים לפני התאונה. הפיגום נבדק בידי גורמי המקצוע של מקורות ונמצא תקין. אין ראיה שתעיד על כך שאזן היד היה בלתי תקין בעת מסירת הפיגום. טענת מקורות כי נמצאו אזני יד אחרים שאינם תקינים הופרכה, ובדוח הבטיחות מטעמה נרשם כי המעקות תקינים. אין ראיה לקיומה של תקלה יסודית בפיגום או ראיה שתקשור את ערוץ לתאונה. מנגד קיימות ראיות לכך שיש אפשרות שהעובדים פירקו את פין הבטיחות כדי להקל את עבודתם. נוכח כל אלה מצאתי, במאזן ההסתברויות, כי האחריות לתאונה מוטלת במלואה על מקורות, מעבדתו של התובע, אשר בדקה את הפיגום בעת מסירתו ושהייתה האחראית הבלעדית על העבודות המתבצעות עליו. לא מצאתי להטיל אחריות על ערוץ, שכן אחריותו לא הוכחה. נזקי התובע 1 התובע, יליד 8/7/82, כיום כבן 31. התובע נפגע ב-22/2/04, כשהיה כבן 22 ועבד בעבודה זמנית לאחר שחרורו מצה"ל. הוסכם, כאמור, כי לתובע נכות של 25% בשל הפגיעה ברגלו. במקורות עמד שכרו של התובע על סך 7,265 ₪ כ-9,115 ₪ משוערך. התובע טוען כי ביקש להשתלב בעבודה קבועה במקורות. גם אם זה היה רצונו בפועל לא הוכח כי יכול היה להיקלט לעבודה מיד בתום העבודה הזמנית. יתרה מכך, מעדותו עלה כי רצה ללכת בדרכי משפחתו וללמוד גיאולוגיה [עמ' 4, 30, עמ' 14, 7] וכי לא התכוון להשתלב כפועל פשוט וחסר השכלה כפי שהיה בעת התאונה. לאחר התאונה שהה התובע בתקופת אי כושר ממושכת שלאחריה השתלב בעבודות זמניות שונות. התובע השלים תואר בכלכלה אך לא הצליח להשתלב בתחום, ובעת עדותו הוא עבד במנהל משמרת בחנות TOYS-R-US בעיר מגוריו בשכר של כ-6,600 ₪, ומשוערך - כ-7,200 ₪. הפסדי שכר לעבר: התובע המשיך לעבוד במקורות עוד כשלושה חודשים וחצי לאחר התאונה. התובע קיבל אמנם שכר, ברם נוכח תביעת המל"ל ששילם למעסיק, יחושבו הפסדי השכר במלואם. הפסדי שכר לתקופה זו - 31,902 ₪ ובתוספת ריבית - 41,193 ₪. בתום תקופה זו היה התובע אמור לעזוב את עבודתו במקורות ולחפש עבודה אחרת. בפועל לא שב לעבודה כשנה, עד מאי 2005, ושוכנעתי כי קשייו להשתלב בעבודה נבעו מהפגיעה הקשה בתאונה. לגבי תקופה זו זכאי התובע להפסדי שכר מלאים, ברם בסיס השכר הוא 5,500 ₪ המתאים לשכר של עבודות זמניות לאחר שחרור. הפסדי השכר לתקופה זו, בתוספת ריבית - 79,069 ₪. לאחר מכן עבד התובע בעבודות שונות, חווה תקופות אבטלה, עבד עבודות סטודנטיאליות במקביל ללימודיו וכן השתלב לתקופה קצרה בתחום הכלכלה. לבסוף, כאמור, החל לעבוד כמנהל משמרת בחנות צעצועים. לגבי תקופה זו שנמשכה משנת 2005 ועד היום נפסק סכום גלובאלי של 150,000 ש"ח. סכום זה משקף תקופה של ארבע שנים בעבודות סטודנטיאליות - שהיו נדרשות גם אלמלא התאונה - וכן תקופה של שכר ממוצע במשק לאחר שהיה מסיים את חוק לימודיו. סה"כ הפסדי עבר 270,262 ₪. הפסד השתכרות לעתיד: התובע לא היה קטין, אך היה בתחילת דרכו המקצועית. אין ספק שהתאונה שינתה את מסלול חייו או לפחות את המסלול שדמיין לנגד עיניו. התובע השלים לימודי כלכלה והסיבה שאינו משתלב בעבודה אינה קשורה לתאונה. בעבודתו כמנהל משמרת יש השפעה לפגיעה ברגל שכן היא מחייבת עבודה והליכה. בשקלול מכלול הנתונים, כולל ההיסטוריה התעסוקתית עד כה, מצאתי לפסוק בראש נזק זה סכום של 606,000 ₪ המשקף שכר ממוצע במשק ונכות תפקודית המקבילה לנכות הרפואית. אינני רואה מקום לקבל את דרישת התובע לפסוק הפסדי שכר נוספים לתקופת אי-כושר אם יעבור ניתוח מתקן. פנסיה: נפסק פיצוי גלובאלי של 80,000 ₪. הוצאות רפואיות: התאונה היא תאונה עבודה. התובע זכאי להחזרים מן המל"ל והוא מקבל טיפולים במסגרת חוק ביטוח בריאות ממלכתי. נפסק אפוא סכום גלובאלי של 10,000 ₪ לעבר ולעתיד בשל הוצאות שבד"כ אין מזדכים עליהם כמו היטלי תרופות, אגרת ביקור רופא, טיפולים אלטרנטיביים למניעת כאב וכו'. נסיעות: התובע לא הוכיח את טענתו כי יזדקק לרכישת מכונית חדשה עם הילוכים אוטומטיים והתקנים מיוחדים. ממילא אם יזדקק לכך יוכל לפנות למ"ל לקבלת ניידות. עם זאת, סביר שנוכח הפגיעה ברגל יתקשה לצעוד ברגל ויזדקק לנסיעות מוגברות במקומות שאנשים אחרים צועדים, ולפיכך נפסק סכום גלובאלי של 20,000 ₪ לעבר ולעתיד. עזרת צד שלישי: לא הוכחה עזרה בתשלום לתקופת העבר אך סביר כי לאחר התאונה וגם בהמשך הזקק התובע לעזרה מבני משפחתו. בהתחשב בכך שמדובר בנזק ספציפי ובאין ראיות נפסק לעבר סכום גלובאלי של 10,000 ₪. לגבי העתיד - מדובר בפגיעה לא קלה. סביר שהיא מגבילה את התובע בעבודות הבית, ושככל שיתבגר השפעות הפגיעה יגדלו. בשקלול הנתונים אני מקבל את דרישת התובע ופוסק סכום גלובאלי של 68,000 ₪ לעתיד, המשקף הוצאה חודשית של 200 ₪ עד סוף תוחלת החיים. כאב וסבל: בשקלול מלוא נתוני התיק, כולל טיב הפגיעה, שיעור הנכות וההשפעה על מסלול חייו של התובע, נפסק סכום של 150,000 ₪. סה"כ נזקי התובע - 1,214,565 ₪. ניכויים ותביעת המל"ל מן הפיצוי לתובע יש לנכות תגמולי מל"ל בסך 810,964 ₪. סכום זה כשהוא משוערך (הצמדה וריבית) מיום הגשת סיכומי המל"ל ועד היום עומד על סך של 935,101 ₪. סך הפיצוי לתובע 1 לאחר ניכויים - 279,464 ₪. הודעת הצד השלישי והתביעה החוזית והביטוחית כאמור לעיל, נוסף על המחלוקות הנזיקיות קיימות מחלוקות חוזיות ובטוחיות בין מקורות לבין ערוץ המתבררות במסגרת הודעת הצד השלישי. בבסיס מחלוקת זו התחייבויותיו החוזיות של ערוץ לקבל על עצמו אחריות לכל נזק שיגרם "עקב או בקשר לביצוע העבודה" וכן לכלול את מקורות כמבוטחת נוספת בפוליסת הביטוח המקצועית מטעמו. נבחן כל אחת מההתחייבויות בנפרד. ראשונה היא תניית השיפוי בה נטל על עצמו ערוץ "אחריות מלאה לכל נזק, הפסד או אבדון מכל סיבה שהיא, הן לגוף והן לרכוש אשר יגרמו לי או לכל אדם אחר, לרבות עובדי מקורות ועובדי - עקב או בקשר לביצוע העבודה" [סעיף 3(ג) להתחייבויות הקבלן]. וכן התחייב "לפצות ולשפות את מקורות, עובדיה ... או מי מטעמה בגין כל דרישה או תביעה אשר תתבע או תחוייב בהן והקשורה בביצוע העבודה [סעיף 3(ד)]. הצדדים חלוקים בשאלת פירושן של תניות אלו. מקורות סבורה כי אחריותו של ערוץ חלה על כל פגיעה הקשורה לפיגום ואילו ערוץ סבור כי מדובר בנזקים שנגרמו בשל רשלנותו שלו ולא לכל נזק הקשור בפיגום. מבין שתי אפשרויות פרשניות אלו מצאתי לקבל את פירושו של ערוץ ולדחות את פירושה של מקורות. טעם הדבר: הן לשון החוזה והן ההגיון והסבירות מלמדים כי מטרת התניה היתה להבטיח את מקורות מפני תביעת נזיקין שתוגש כנגדה בשל תוצאה שקבלן המשנה (ערוץ) אחראי לה. אף שלשון התניה רחבה ביותר, ועשויה להחיל עולם ומלואו, בפועל היא מצומצמת ל"עבודות" בלבד, היינו - לפעולות שביצע ערוץ ולא לכל פעולה הקשורה לפיגום. גם תכלית התניה מלמדת כי היא מצומצמת לנזקים שגרמו ערוץ ועובדיו. מקורות שכרה גורם מומחה להקמת פיגומים, וביקשה שזה ייטול אחריות על חלקו המקצועי, וכי אם גרם לנזק בעבודתו יהא אחראי עליו במלואו. ברם, קבלן המשנה המקצועי לא נטל על עצמו, ואף אין זה סביר שייטול על עצמו, אחריות לכלל הנזקים הפוטנציאליים שיגרמו לעובדים שעבדו על הפיגום במהלך כל העבודות. פרשנות סבירה של תניית השיפוי, המשקפת את אומד דעת הצדדים, היא שזו נועדה רק לנזקים הקשורים בפעולותיו של ערוץ ולפיכך אין מקום להורות על שיפוי כדרישת מקורות. הודעת הצד השלישי ככל שהיא נוגעת לתניית השיפוי נדחית. ההתחייבות הנוספת היא התחייבות ערוץ "לבטח על חשבוני ולהחזיק בתוקף ולמשך כל תקופת העבודה והאחריות, פוליסות ביטוח שהמבוטחים בהם יהיו אני ומקורות לפי הפרוט כדלקמן: 1. סיכוני צד שלישי וקבלנים. 2. ביטוח אחריות מעבידים (צילומים מהביטוחים יצורפו להצעה". אין חולק כי ערוץ לא קיים התחייבות זו ולא ביטח את מקורות בפוליסה מטעמו. לטענתו הוא הבין את ההתחייבות כמחייבת ביטוח לעצמו וקבלני משנה מטעמו וכך עשה [סעיף 7-9 לתצהירו]. הוא מוסיף וטוען כי הדברים היו ידועים למקורות שכן תיאר את הפוליסה לגורמים שניהלו מולו מו"מ ואף העביר עותק של פוליסת הביטוח ותיאור כללי שלה טרם כריתת המכרז, ומקורות הסכימה לכרות את ההסכם בכל זאת. בכך ויתרה למעשה על דרישת הביטוח. ערוץ מדגיש כי מי שניהל את המו"מ מטעם מקורות הייתה המהנדסת שירי שמיר, שעודה עובדת במקורות, אך מקורות בחרה שלא לזמנה לעדות ולסתור אם גרסתו. אני מתקשה לקבל את טענת ערוץ כי לא הבין את דרישת הביטוח, וסביר יותר שלא ייחס לה את החשיבות הראויה. עם זאת, למו"מ שני צדדים ומן הראיות עולה כי תוכן הביטוח היה ידוע למקורות היטב. לטענת ערוץ הוא שוחח בעל-פה עם המהנדסת שירי שמיר וזו אישרה את הפוליסה [סעיף 2 לתצהירו]. מדובר בעדות יחידה של בעל דין, אולם יש לה ראיות תומכות שכן ערוץ לא הסתיר את הביטוח ממקורות אלא העביר לה עותק הפוליסה וכן פירט בכתב יד כי "כמו כן, נושא הביטוחי, צד ג' מורחב כולל הצלבה עבור קבלני משנה (כלומר הביטוחים מוסבים גם כלפי קבלני משנה ועובדיהם וכל מי שבא במגע עם הפיגום)". יתרה מכך, גרסתו של ערוץ לא נסתרה וגב' שמיר לא זומנה לעדות, וההלכות לעניין אי זימונו של עד ידועות (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו, פ"ד מה(4), 651 [1991]; ע"א 240/77 שלמה כרמל בע"מ נ' פרפורי בע"מ, פ"ד לד(1) 701 [1977]). עולה אפוא כי אף שערוץ התחייב לבטח את מקורות, בפועל מקורות לא עמדה על דרישה זו ובכך ויתרה עליה למעשה. לשון אחר - הצדדים שינו את החוזה בהתנהגותם ובפועל הסכימו על תנאים שונים מן התנאים הכתובים, כששניהם מודעים לשינוי. בנסיבות אלו אין למקורות אלא להלין על עצמה על כך שלא עמדה כל דרישת הביטוח והודעת הצד השלישי שלה בהקשר זה נדחית. הודעת הצד השלישי ככל שהיא נוגעת לנושא הביטוח נדחית. בשולי הדברים, למעלה מן הצורך ולשלמות התמונה בלבד, אציין כי אם הייתי מקבל את טענת מקורות בנושא הביטוחי הייתי מחייב את ערוץ במחצית חיוביה, שכן לו היה ערוץ מצרף את מקורות כמבוטח היה נוצר כפל ביטוח. או-אז הייתה מקורות נושאת במחצית החיוב בלבד, וזאת בהתאם להלכות הנוגעות לכפלי ביטוח אחריות ולפירושם של סעיפים 59(ד) ו-67 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981; וראו: ע"א 5464/00 פרץ ג.ג. מהנדסים בע"מ נ' קינן, נז (4) 481 [2002]; ע"א 31572-11-12 (מחוזי ת"א) איילון נ' ג'למאנה [2012]; תא"מ 6750-04-10 (שלום ת"א) הראל נ' כלל [2013]; ת.א. (שלום ת"א) 156314/02 ביטוח לאומי נ' חבר המתרגמים [2013]; והשוו גם: ירון אליאס, דיני ביטוח, (מהדורה שניה) 1921). סוף דבר תביעתו של התובע 1 כנגד נתבעות 1-2 מתקבלת. נתבעות 1-2 ישלמו לתובע 1 סך של 279,464 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסך 58,000 ₪ והוצאות משפט בסך 20,000 ₪. תביעתו של התובע 1 כנגד נתבעים 3-4 נדחית. תובע 1 ישלם לנתבעים 3-4 שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסך 15,000 ₪. תביעתו של התובע 2 נדחית, שכן אינו יכול לתבוע את המעביד. תובע 2 ישלם לנתבעים 3-4 שכ"ט עו"ד והוצאות בסך 15,000 ₪. הודעת הצד השלישי נדחית. בנסיבות ההודעה אין צו להוצאות. הסכומים ישולמו תוך 30 יום ולאחר מועד זה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין. תאונות נפילהנפילה בעבודהבריכת שחיה / בריכת מיםנפילהתאונת עבודהנפילה מגובה / מסולם