חברת הביטוח טענה כי תאונת הדרכים הייתה למעשה תחרות

חברת הביטוח טענה כי תאונת הדרכים הייתה למעשה תחרות

לא רשמית בין התובע לחברים בשטחי קבוץ רעים וכי חברו אייל שהעיד מטעמו עמד על הגבעה ומדד את מהירות הנסיעה. לגבי התאונה השנייה, טוענת הנתבעת, כי גם לגביה מדובר בתחרות, שכן באותו יום התקיימה תחרות בבנימינה והתובע, לטענת הנתבעת, היה בדרכו לאותה תחרות, כאשר נפגע בתאונה. מציינת הנתבעת ששתי התאונות אירעו ביום שבת, שהוא יום התחרויות. לטענת הנתבעת, תחרות מוטורית אינה כלולה בהוראות חוק הפלת"ד ומוחרגת במפורש בפוליסות שהחזיק התובע ואשר בגינן הוגשה התביעה הנדונה.
משאין כיסוי ביטוחי, לטענתה, יש לדחות את התביעה.

הנכות הרפואית: לטענת הנתבעת, יש לקבלת את חוות הדעת של המומחה המוסכם ככתבה וכלשונה, דהיינו 1% בגין התאונה הראשונה, וכן 15% בגין התאונה השנייה ובשקלול 15.58%. יחד עם זאת, טוענת הנתבעת, שיש להפחית מאחוזי הנכות שנקבעו בגין הברך מאחר והתובע לא היה מוכן לעשות את הנדרש להקטנת הנזק, ניתוח פשוט. לו היה עושה התובע את הניתוח היו אחוזי הנכות יורדים ל- % 7.5, וככאלה יש להתייחס אליהם בקביעת הפיצויים.

הנכות התפקודית: לטענת הנתבעת, לא נגרם לתובע כל נזק תפקודי, שכן הוא המשיך לבנות את עסקו ואף לפתח אותו כך שניתן לראות שהייתה עליית שכר, דהיינו, הפציעות לא פגעו בכושר ההשתכרות בפועל. כמו כן, המשיך התובע להשתתף בתחרויות וטיולי שטח גם לאחר התאונה, והדבר מהווה הוכחה לכך שלא נגרמה לו נכות של ממש ובוודאי שלא נכות תפקודית. על בסיס עקרונות אלו יש לבצע את החישוב לגבי ראשי הנזק השונים.

6. המחלוקות:
המחלוקת העיקרית לעניין החבות הינה גם מחלוקת עובדתית וגם מחלוקת משפטית. מבחינה עובדתית חלוקים הצדדים על מהות הנסיעה בזמן התאונה, דהיינו האם הייתה זו נסיעה לצרכי תחרות או אגב תחרות כטענת הנתבעת, או שהייתה זו נסיעה רגילה כטענת התובע. מבחינה משפטית חלוקים הצדדים לגבי הכיסוי הביטוחי שהיה או לא היה לתובע, שכן הנתבעת טוענת שאין כיסוי ביטוחי לנסיעה לצרכי תחרות או אגב תחרות.

המחלוקת המהותית הנוספת בין הצדדים מתייחסת לנושא הנכות. הצדדים חלוקים הן לגבי גובה הנכות הרפואית והן לגבי גובה הנכות התפקודית. לעניין הנכות הרפואית, טוען התובע, כי אין לקבל את חוות דעתו של פרופ' מוזס כתבה כלשונה ולהתייחס גם לחוות הדעת של פרופ' גנאל. התובע מגיע למסקנה, כי חישוב נכון של אחוזי הנכות, בהתחשב בחוות הדעת של פרופ' גנאל, מגיע ל 30% נכות בגין שתי התאונות.

נכות תפקודית: לטענת הנתבעת, לא נגרמה לתובע כל נכות תפקודית. הוא המשיך לטפח את העסק שפתח. כמו כן הוא ממשיך להשתתף בתחרויות, כך שיהיה זה אך ציני לטעון, כי אבד לו כושר ההשתכרות ב 30%, כפי שטען התובע.

על בסיס מחלוקות אלו התייחס כל צד לחישוב ראשי הנזק השונים, כפי שאפרט בהמשך.

7. דיון והכרעה:

החבות:
סעיף 1 לחוק קובע:

"תאונת דרכים" – מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה....ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי, ואולם לא יראו כתאונת דרכים מאורע שאירע כתוצאה ממעשה שנעשה במכוון כדי לגרום נזק לגופו או לרכושו של אותו אדם, והנזק נגרם על ידי המעשה עצמו ולא על ידי השפעתו של המעשה על השימוש ברכב המנועי".

לטענת הנתבעת, בתאונות הנידונות נעשה שימוש ברכב לצורכי תחרות ולא למטרות תחבורה, כמוגדר בסעיף 1 לחוק. מוסיפה וטוענת הנתבעת, כי בתנאי הפוליסות צוין במפורש לאחר סעיף 38 בהדגשה: "ההגבלה לשימוש ברכב לתחרות או תחרות מהירות או ספורט מוטורי לא נכללה ברשימה זו מאחר והוא איננו נחשב ל"שימוש" על פי החוק. ובכל מקרה איננה מותרת במסגרת ביטוח זה" ( נספח ב' עמוד 7 למוצגי הנתבעת לגבי הפוליסה של 2005). הוסיפה וטענה הנתבעת כי אם רצה התובע להיות מבוטח גם לגבי תחרויות היה עליו לרכוש פוליסה מתאימה בהתאם לחוק הנהיגה הספורטיבית, התשס"ו – 2005 .

תכלית חוק הפלת"ד, כפי שתיאר אותה כבוד השופט ריבלין בפסקה 18 ברע"א 418/03 אסם נ' סמג' ואח' (להלן: פס"ד אוסם"), הינה:

"וחמישית, נראה כי גם התכלית הסוציאלית של חוק הפיצויים עשויה להוסיף משקולת המטה את הכף לטובת ההכרה בזכות לפיצוי במקרי גבול. עמד על פרופ' אנגלרד בציינו כי "נקודת מוצא חשובה היא המטרה הסוציאלית שלמעשה החקיקה, מטרה אשר הניעה את בתי המשפט לאמץ פרשנות ליברלית לטובת הנפגעים....."

דהיינו, הנחיית הפסיקה היא לפירוש ליברלי לטובת הנפגעים. במקרה הנדון הפנתה הנתבעת את התובע לרכישת פוליסה בהתאם לחוק הנהיגה הספורטיבית, התשס"ו – 2005 (להלן: "חוק הנהיגה הספורטיבית"), אלא שחוק זה פורסם ביום 29.12.2005 וסעיף 38 שבו קובע כי: "תחילתו של חוק זה בתום תשעה חודשים מיום פרסומו". דהיינו, החוק איננו רלוונטי לתאונות נשוא תיק זה אשר האחת מהן התרחשה בסוף שנת 2004 והשנייה בראשית שנת 2005.

למרות האמור לעיל, ניתן להיעזר בחוק לצרכי אנלוגיה. סעיף 34 לחוק הנהיגה הספורטיבית מפנה לתיקון מספר 19 בחוק הפלת"ד הקובע:

" 15ב. הוראות חוק זה לא יחולו לגבי שימוש בכלי תחרותי, שניתן עליו רישיון כלי תחרותי למעט שימוש בכלי כאמור בעת נהיגה ספורטיבית בקטע קישור או בעת נהיגה שאינה נהיגה ספורטיבית, שהותרה לפי סעיף 12(ד) לחוק הנהיגה הספורטיבית , התס"ו 2005...". דהיינו ,יש להימנע ממצב שרכב לא יהיה מבוטח ולכן קובע הסעיף שגם רכב שניתן עליו רישיון כלי תחרותי, שלא בעת התחרות יחול על חוק הפלת"ד.

יתכן והחוק נולד עקב מקרים הדומים לאלו הנדונים בתיק זה, ואף יש הצדקה להוראות שונות ותעריפים שונים לרכבים שנעשה בהם שימוש תחרותי מעצם הסיכון הנוסף הכרוך בכך, אך כל עוד לא היה החוק בתוקף לא ניתן להחילו על המקרה הנדון גם אם התביעה הוגשה לאחר שנכנס לתוקף. בנסיבות אלו אני קובעת, כי גם אם הייתי קובעת שהיו סממנים של הכנה לתחרות, הרי המצב החוקי, בזמן הרלבנטי לתאונות נשוא תיק זה, היה שיש להחיל את חוק הפלת"ד.

בהקשר זה יש לציין, כי הלכה ידועה היא כי הנטל להוכיח שהתקיים חריג המשחרר את חברת הביטוח מאחריות, מוטל על חברת הביטוח הטוענת לקיומו של החריג.

לעניין זה יש להפנות לדבריה של כב' השופטת ע. ארבל בע"א 78/04 המגן חב' לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, תק-על 2006(4), 64 בעמ' 68:

"לעניין ביטוח נקבע כי נטל השכנוע להראות כי המקרה שאירע נכנס לתנאי השיפוי שבפוליסה מוטל על התובע-המבוטח, ואילו הנטל להראות כי התקיים אחד מהחריגים לחבות המשחרר את חברת הביטוח מאחריות מוטל על הנתבע-המבטח, במקרה בו עמד המבוטח בנטל המוטל עליו (ע"א 371/64 כהן נ. חברה לביטוח "קלדוניאן", פ"ד יט (1) 77, 81) ...".

הנתבעת צירפה למוצגיה את הצד האחורי של הפוליסה, הקובע שהפוליסה מחריגה את החלתה "לשימוש ברכב לתחרות או תחרות מהירות או ספורט מוטורי". בשלב זה אני משאירה ב"צריך עיון" את השאלה האם לפני שנכנס חוק הנהיגה הספורטיבית לתוקף, ניתן היה לתת תוקף לסעיף החרגה זה, אך אחזור ואתייחס לכך בקצרה לאחר ניתוח המצב העובדתי.

התובע התייחס בסיכומים לשאלה העובדתית האם מדובר בתחרות אם לאו. מבחינה עובדתית, אין מחלוקת בין הצדדים כי שתי התאונות לא התרחשו במהלך תחרות רשמית. כמו כן, אין מחלוקת על כי התובע עצמו השתתף בתחרויות רבות ואף הגיע להישגים מרשימים בתחרויות אלו. כמו כן, אין מחלוקת על כי שתי התאונות אירעו ביום שבת שהוא היום בו נערכות בד"כ תחרויות.

התאונה הראשונה: התאונה הראשונה אירעה בשטח הפתוח שליד קבוץ רעים לאחר שהתובע וחבריו הגיעו למקום. התובע וחברו, אייל, אשר העיד בדיון שהתקיים בפניי, העמיסו את האופנועים על טנדר ורק כשהגיעו לשטח החלו לרכב עליהם. הנתבעת טוענת שמכלול הראיות מביא למסקנה שמטרת השהות בשטח הייתה לביצוע תחרות או הכנה לתחרות, שכן זה ההסבר היחיד הסביר לתפקידו של אייל, אשר העיד שעמד על הגבעה והשקיף על הרוכבים. לטענת הנתבעת, אייל היה השופט שמדד את זמן הנסיעה של הרוכבים וזאת לצרכי תחרות או הכנה לתחרות. התובע לעומתו חזר וטען שמדובר היה בטיול, שכן המקום מרוחק ואינו דומה לתנאי שטחי התחרות. חברו אייל ציין גם הוא שהטיול בקבוץ רעים לא התאים לאמון לתחרות שכן היו בו מספר רב של משתתפים שאינם באותה רמה. אמון לתחרות לטענתו, נעשה בקבוצות קטנות. לאור מכלול הראיות מצאתי כי הרכיבה בשטח של קיבוץ רעים לא הייתה תחרות , אלא טיול אתגרי.

התאונה השנייה: התאונה השנייה אירעה, לטענת התובע, במושב שדה נחמיה בדרכו לביקור אצל גיסו. הנתבעת טענה שבאותו יום הייתה תחרות בבנימינה והתובע היה בדרכו לאותה תחרות או אף בתחרות עצמה. טענה זו לא הוכחה, למרות שיש בה אלמנט של תרמית בה נטל ההוכחה עוד גבוה יותר. מצאתי בעניין זה את עדות התובע וגיסו אמינות. לאור האמור לעיל, אני קובעת כי גם בתאונה השנייה מדובר בתאונת דרכים שיש להחיל עליה את חוק הפלת"ד.

במקרה הנדון נטל ההוכחה להוכיח שלא מדובר בתאונת דרכים מוטל על הנתבעת. הנתבעת הצליחה לעורר סימני שאלה על התנהלות התובע, אך עדיין לא ברמה כזו המביאה לקביעה שמדובר היה בתחרות. ברוח עקרונות הפסיקה הליברלית אני קובעת, כי אין לראות בנהיגת התובע בשטח קיבוץ רעים כרכיבה תחרותית. אוסיף ואציין, כי קביעה לפיה מוחרג מקרה מתחולת חוק הפלת"ד תיעשה במשורה ובמיוחד לגבי התקופה שלפני החלת חוק הנהיגה הספורטיבית, הנותן היום מענה שלא היה קיים במועד התאונות הנדונות בתיק שבפניי.

בשולי הדברים יוער, כי גם אם הייתי מגיעה למסקנה שמדובר בנסיעה תחרותית הרי שסעיף ההגבלה (נספח ב' למוצגי התובעת) בפוליסה שהוצאה לפני שנכנס חוק הנהיגה הספורטיבית לתוקף, אינו ניתן לאכיפה מטעמים שבמדיניות ציבורית.

8. לאור האמור לעיל הגעתי למסקנה, שהן מבחינה נורמטיבית והן מבחינה עובדתית,
מדובר בשתי תאונות דרכים שיש להחיל עליהן את חוק הפלת"ד.

9. גובה הנזק:
לצורך בדיקת גובה הפיצוי המגיע לתובע בגין שתי התאונות יש להכריע במחלוקת שבין הצדדים לגבי הנכות הרפואית והנכות התפקודית.

10. הנכות הרפואית:
בהסכמת הצדדים, שקיבלה תוקף של החלטה על ידי כבוד השופט שנהב בהחלטתו מיום 31.07.07, מונה פרופ' מוזס כמומחה מוסכם לקביעת הנכות האורתופדית.

התאונה הראשונה: פרופ' מוזס קבע בחוות דעתו, כי לתובע קיימת נכות צמיתה בכתף בשיעור 20%, אך רק אחוז אחד יש לשייך לתאונה הראשונה נשוא תיק זה. יתר אחוזי הנכות נובעים ממצב רפואי קודם. לגבי ברך שמאל שנפגעה בתאונה השנייה קבע פרופ' מוזס כי קיימים 20% נכות צמיתה, אך שייך לתאונה השנייה נשוא תיק זה 15% בלבד, ואת חמשת האחוזים הנוספים ייחס למצב רפואי קודם.
אין ספק שלתובע היסטוריה רפואית קודמת של פגיעות אורתופדיות, אשר לפחות בחלקם נגרמו כתוצאה מתאונות דרכים שעבר. אין גם מחלוקת, על כי התובע עבר מספר רב של תאונות דרכים, וכי לטענת הנתבעת מדובר בכ- 17 תאונות דרכים.

בית המשפט אינו נוהג להתערב בקביעות המומחים הרפואיים המוסכמים לגבי אחוזי הנכות הרפואיים, אלא במקרים מיוחדים. לטענת התובעת, המקרה הנדון הוא אחד המקרים שעל בית המשפט לעשות שימוש בסמכות זו המוקנית לו. לטענתה, יש לעשות חישוב אריתמטי של אחוזי הנכות שנקבעו לתובע בגין תאונות קודמות על ידי פרופ' גנאל בחוות דעת שהוגשה על ידו לבית המשפט בפתח תקווה בתיק אחר שהגיש התובע בגין תאונות קודמות.

פרופ' גנאל באותה חוות דעת קבע, כי לתובע נותרו 10% נכות בכתף, ומכאן שההפרש שבין 20% אחוזי נכות נוכחיים, ל 10% קודמים מביא את אחוזי הנכות מהתאונה הראשונה נשוא תיק זה ל 10% בלבד. אינני יכולה לקבל טיעון מתמטי זה למרות נכונותו האריתמטית, וזאת ממספר טעמים כמפורט להלן:

א. חוות דעתו של פרופ' גנאל איננה חלק מחומר הראיות בתיק זה והוא אף לא זומן למתן עדות בתיק זה. אך לא אסתפק בטיעון פרוצדורלי אלא אתמקד בטיעונים המהותיים.
ב. הצדדים בחרו בפרופ' מוזס כמומחה המוסכם בתיק זה, הוא זה שבדק את התובע לאחר קרות התאונות נשוא תיק זה ולאחר שפרופ' גנאל נתן כבר את חוות דעתו, וחוות דעתו היא זו הקובעת והמכריעה לעניין תיק זה, גם אם יתכן וקיימות מחלוקות בין מומחים שונים.
ג. מאז התאונות נשוא התביעה בתיק בו ניתנה חוות הדעת של פרופ' גנאל ועד לתאונה הראשונה נשוא תיק זה, עברו על התובע אירועים רפואיים נוספים שיכול והשפיעו על קביעת אחוזי הנכות.
ד. פרופ' גנאל כותב שהוא ממליץ לא להרים את היד מגובה השכמה כי אחרת הוא יפרוק את הכתף... (פרוטוקול עמוד 7 שורות 17-18). אין מחלוקת, על כי התובע המשיך לרכב על אופנוע ואף להיפגע כתוצאה מכך, וזאת בין מתן חוות הדעת של פרופ' גנאל ועד לתאונה הראשונה נשוא תיק זה.
בנסיבות אלו אינני מוצאת, כי זה המקרה שלא לקבל את חוות דעתו של המומחה המוסכם ואשר מונה בהסכמת הצדדים על ידי בית המשפט, ככתבה וכלשונה.
לאור האמור לעיל, אני קובעת, כי בגין התאונה הראשונה נותר לתובע אחוז נכות אחד (1%) לצמיתות.

התאונה השנייה:
לגבי התאונה השנייה קבע פרופ' מוזס 20% לצמיתות, אשר 5% מהם ייחס למצב רפואי קודם. התובע טען, כי המקרים אליהם התייחס פרופ' גנאל הינם בחלקם מהיות התובע ילד, ואף אלה המאוחרים יותר הינם מקרים ללא המשך טיפולי, כך שלא ניתן לייחס להם אחוזי נכות.

פרופ' מוזס הסביר בעדותו שמספר הפגיעות הקודמות בברך, יש להם השלכה על קביעת אחוזי הנכות בעקבות המקרה הנדון ולא מצאתי כי יש לשנות מחוות דעתו בעניין זה, שכן מדובר במספר רב של פגיעות ולא במקרה יחיד מהעבר הרחוק.

לגבי התאונה השנייה טענה הנתבעת, כי יש להפחית מאחוזי הנכות שנקבעו מאחר והתובע היה יכול להקטין את נזקו אם היה עובר ניתוח פשוט שהיה מקטין את אחוזי הנכות בברך ל7.5%. אינני יכולה לקבל טענה זו, שכן אין לחייב תובע לעבור ניתוח פולשני, גם אם קיים סיכוי טוב שניתוח כזה ייטיב את מצבו. אין ספק שחובת הקטנת הנזק חלה גם על תובע בתביעת נזקי גוף, אך יש להיזהר בדרישה זו ככל שהדבר נוגע לטיפולים רפואיים פולשניים. יתכן מאד והייתי מגיעה למסקנה אחרת לו היה מדובר בטיפולי פיזיותרפיה או אף
נטילת תרופות, למרות שגם במקרה כזה יש לבדוק כל מקרה לגופו ולנסיבותיו ולאפשר לנפגע לקבוע את דרך הטיפול המתאימה לו.
לאור האמור לעיל, אני משאירה על כנה את קביעת אחוזי הנכות לצמיתות בגין התאונה השנייה, כפי שקבע פרופ' מוזס, דהיינו על 15%.

לאור האמור לעיל, אני קובעת, כי בגין התאונות נשוא תיק זה קיימת לתובע נכות צמיתה של 16% (עיגלתי את הנכות המשוקללת של 15.85% ל 16%).

11. הנכות התפקודית:
לגבי הנכות התפקודית, הרי שבית המשפט הוא זה המוסמך לקבוע את גובהה על
מכלול הראיות, כאשר חוות הדעת הקובעת את אחוזי הנכות הרפואית משמשת
כבסיס, ובמידה ומומחה ציין כי קיימת נכות תפקודית גבוהה יותר, או נמוכה יותר, קביעה זו משמשת אף היא כחלק ממכלול הראיות.

במקרה הנדון מבקש התובע לקבוע את אחוזי הנכות התפקודית העתידית על 30% ואת זו של העבר על 50% בנוסף לתקופת אי הכושר. לטענת התובע, למרות שחזר לעבודתו לא מיצה את הפוטנציאל שהיה קיים אצלו לולא התאונה. התובע טען, כי לאחר התאונה השנייה המעיט בתחרויות למרות שלא הפסיק לגמרי וכיום הוא מסתפק בטיולי שטח בלבד. הנתבעת, לעומתו, טענה שהנכות התפקודית של התובע פחותה מזו הרפואית שכן הוא המשיך לפתח את עסקו ורמת שכרו עלתה. כמו כן, התובע המשיך להתחרות ולהשתתף בטיולי שטח, כך שבהתנהגותו הן במישור התעסוקתי והן במישור תרבות הפנאי הוא הוכיח כי לא נגרמה לו נכות תפקודית.

לאחר בחינת מכלול הראיות מצאתי, כי הנכות הרפואית במקרה הנדון משקפת פחות או יותר את הנכות התפקודית. התובע אכן התקדם והמשיך לפתח את העסק בו עסק ערב התאונה הראשונה, אך אני מקבלת את טענתו שהנכות שנגרמה לו כתוצאה מהתאונות הקשתה עליו במימוש הפוטנציאל הטמון בו. אני מקבלת את טענת הנתבעת, כי התובע המשיך להתחרות, אם כי במספר קטן יותר של תחרויות והמשיך לצאת לטיולי שטח, אך אין בזה כדי מחיקת הנכות שנקבעה לו. התובע ניסה ומנסה להמשיך את חייו הן במישור התעסוקתי והן במישור של תרבות הפנאי, למרות הנכות שנגרמה לו ואין בכך משום הפחתה מהקשיים שגורמת לו נכות זו.

לאור האמור לעיל, אני קובעת, כי יש להעמיד גם את הנכות התפקודית על 16%.

12. גובה הנזק:
בהתאם לקביעות המפורטות לעיל, להלן התייחסותי לראשי הנזק השונים:

כאב וסבל - תאונה ראשונה:
התובע מבקש סך של 21,442 ₪ משוערך לפי 10% נכות.
הנתבעת טוענת, כי בהעדר טיפולים חודרניים ובהעדר אשפוז ולאור העובדה שהתובע השתתף במרוץ מוטורי סמוך למועד התאונה יש לפסוק סך של 3,000 ₪.

כאב וסבל - תאונה שנייה:
התובע מבקש סך של 42,648 ₪ משוערך לפי 20% נכות.
הנתבעת טוענת, כי בגין התאונה השנייה יש לפסוק לפי 7.5% - הנכות הצפויה אם יעבור התובע ניתוח פשוט, דהיינו סך של 16,147 ₪ או לחלופין לפי 15%, דהיינו סך של 32,293 ₪.

מאחר וקבעתי, כי בגין התאונה הראשונה נקבע לתובע אחוז נכות אחד אני קובעת פיצוי בגין כאב וסבל בסך 4,000 ₪. בגין התאונה השנייה נקבע, כי נותרו לתובע 15% ולפיכך אני קובעת פיצוי בגין כאב וסבל בסך של 32,594 ₪. בסך הכול בגין כאב וסבל: 36,594₪.

הפסד השתכרות לעבר - תאונה ראשונה:
התובע מבקש בגין 16 ימים של אי כושר על בסיס המשכורת האחרונה בצרוף ריבית מיום 13.12.04 - סך של 7,466 ₪.
לטענת הנתבעת, בהתאם לשומות מ"ה 2003 – 2004 הרי שהשכר ברוטו עמד על סך של 6,778 ₪. סכום זה בניכוי מס הכנסה משוערך מגיע לסך של 7,419 ₪ לחודש. מאחר ומדובר בנזק ממשי היה על התובע להוכיח שאכן נגרם לו הפסד זה ומשלא הוכיח זאת הוא איננו זכאי לפיצוי כל שהוא בגין תקופת אי כושר הן בגין התאונה הראשונה והן בגין התאונה השנייה.

בהתאם לשומות מס הכנסה לשנים 2003-2004 שצורפו, עובר לתאונה הראשונה בסיס השכר של התובע בניכוי מ"ה ובשערוך עמד על 7,973 ₪ לחודש. אשר על כן, מאחר ונקבעו לתובע 16 ימי אי כושר, הרי שהפסד השתכרותו לעבר בגין התאונה הראשונה עומד על סך של 4,252 ₪ ובצירוף ריבית מיום 13.12.04 עומד על סך של 5,327 ₪.

הפסד השתכרות לעבר - תאונה שנייה:
התובע מבקש בגין תקופת אי כושר של 21 יום על בסיס השכר האחרון בצרוף ריבית מיום 9.2.05 סך של 9,727 ₪.
התובע מבקש בגין התקופה שמ- 3/05 ועד 8/05 – ששה חודשים לפי נכות תפקודית בשיעור 50% על בסיס המשכורת האחרונה בצרוף ריבית ובסה"כ 40,869 ₪.
התובע מבקש בגין התקופה שמה- 9/05 לתקופה של 91 חודשים לפי נכות תפקודית בשיעור 30% סך של 319,425 ₪ על בסיס משכורת של 11,418 ₪ בצרוף ריבית אמצע תקופה.

בסיס השכר כאמור עובר לתאונות הינו 7,973 ₪ לחודש. בגין תקופת אי כושר של 21 יום שקיבל התובע ובצירוף ריבית מיום 09.02.05 מתקבל סך של 6,948 ₪.
בגין התקופה שמיום 03/05 ועד היום - בפועל לא הוכח שנגרמה ירידה בהכנסה, אך קבלתי את הטענה שהנכות גרמה לירידה במצוי הפוטנציאל התעסוקתי של התובע . בנסיבות אלו הפיצוי הגלובלי הוא הפיצוי המתאים ואני מעמידה אותו של סך של 65,000 ₪.

סה"כ הפסד השתכרות לעבר בגין שתי התאונות הינו 77,275₪.

אובדן כושר השתכרות לעתיד:
התובע ערך חישוב אקטוארי המתבסס על שכרו של התובע עובר לתאונה משוערך לסך של 12,176 ₪ נטו, בגין נכות תפקודית של 30% - סה"כ 945,299 ₪.
הנתבעת טוענת, כי נכותו התפקודית של התובע נמוכה בהרבה מזו הרפואית. בפועל התובע השביח את שכרו ולא נגרמו לו כל הפסדים כתוצאה מאובדן כושר עבודה. התובע חזר לתפקוד מלא הן בהשתכרותו והן בטיולים ומרוצים. בהעדר נתונים על הפסד השתכרות לעתיד סבורה הנתבעת שפיצוי גלובלי בסך 50,000 ₪ הינו פיצוי הולם.

מהמסמכים שצורפו (שומות מס הכנסה לשנים 2005-2008) נראה, כי התובע לא הצליח להוכיח הפסד שכר, שכן שכרו או נשאר כפי שהיה טרם התאונה או אף הושבח. למרות האמור לעיל אני מקבלת את טענת התובע כי הנכות גרמה לו לירידה במצוי הפוטנציאל התעסוקתי. בנסיבות אלו הפיצוי הגלובלי הוא הפיצוי המתאים ואני מעמידה אות על סך של
100,000 ₪.

הפסדי פנסיה:
התובע מבקש 10% מאובדן כושר ההשתכרות כפי שפורט על ידו - סה"כ 137,323 ₪.
לטענת הנתבעת, אין כל נתונים על פיהם ניתן לקבוע הפסדי פנסיה.

יש לקבוע הפסדי פנסיה באופן יחסי ובסכום גלובלי של 10,000 ₪.

עזרת הזולת לעבר ולעתיד:
התובע מעריך את הפיצוי הגלובאלי בסך של 45,000 ₪.
לטענת הנתבעת, אין כל נתונים או קבלות על עזרת הזולת בעבר ולטענתה עזרת המשפחה לא חרגה מהמקובל. לגבי העתיד מציעה הנתבעת לפנים משורת הדין את הסכום של 5,000 ₪.

אמנם אין קבלות על עזרת הזולת, אולם סביר להניח כי במיוחד לאחר התאונה השנייה בה נקבעו אחוזי נכות , התובע צריך היה עזרה ולפיכך יש לקבוע סכום גלובלי של 8,000 ₪.

הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד:
התובע הסביר שלא הקפיד על שמירת קבלות אך הוא מעריך את ההוצאות שנגרמו לו עקב ביקורי רופאים, יעוץ רפואי וכד' בסך של 45,000 ₪.
לטענת הנתבעת, התובע מחד לא צירף כל קבלות המעידות על הוצאות ומאידך היה זכאי לקבל את הטיפולים במסגרת סל הבריאות. מאחר והתובע לא פנה לטיפול רפואי במשך שנים, סביר שכך יקרה גם בעתיד. לפנים משורת הדין מציעה הנתבעת סך של 2,000 ₪.

אכן התובע זכאי לקבל את הטיפולים במסגרת סל הבריאות. יש לקבוע לתובע סכום גלובלי בסך של 5,000 ₪.

הוצאות נסיעה לעבר ולעתיד:
הערכת התובע עומדת על סך של 15,000 ₪, שכן הוא נאלץ להיעזר במשפחה כתוצאה מהמגבלות שגרמה לו התאונה .
לטענת הנתבעת, התובע חזר לנהוג ברכב דו גלגלי בתנאי שטח, כך שאין הוא זקוק להוצאות נסיעה, מה גם שהוא לא נזקק לטיפולים.

סביר להניח שעל אף שלא צורפו קבלות, התובע נזקק לעזרה ראשונית בנסיעות ולפיכך יש לקבוע סכום של 3,000 ₪.

סוף דבר:
לאור האמור לעיל, הנתבעת תפצה את התובע תוך 30 יום בסכומים המפורטים להלן:

הפסד השתכרות לעבר- 77,275 ₪
הפסד השתכרות לעתיד- 100,000 ₪
כאב וסבל- 36,594₪
הפסדי פנסיה- 10,000 ₪
עזרת הזולת עבר ועתיד- 8,000 ₪
הוצאות רפואיות עבר ועתיד- 5,000 ₪
הוצאות נסיעה עבר ועתיד- 3,000 ₪
סך הכול: 239,869₪

הוצאות משפט: אגרת תביעה בסך 591 ₪ , שכר עד- 250 ₪ יוטלו על הנתבעת.
לעניין שכר עדות מומחה בסך 1,740 ₪ אני קובעת, כי סכום זה לא יושת על הנתבעת, שכן הוא זומן על ידי התובע.

הנתבעת תשלם תוך 30 יום לתובע סך של 238,065₪ ובתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור של 15.34% .



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ביטוח סחר

  2. ביטוח כפל

  3. פיצויים מחברת הביטוח

  4. זיקת ביטוח

  5. ביטוח צאן

  6. ביטוח חסר

  7. ביטוח יתר

  8. ביטוח שמשות

  9. תביעות נגד חברת ביטוח

  10. זיקה ביטוחית

  11. ביטוח רבדים

  12. ביטוח הבריאות בישראל

  13. חוק המפקח על הביטוח

  14. תביעת ביטוח תאונת דרכים

  15. ביטוח הסעה בשכר

  16. ביטוח טלוויזיה

  17. ביטוח צמחי נוי

  18. עורך דין תביעות ביטוח

  19. הצתת רכב - ביטוח

  20. ביטוח הצתה מכוונת

  21. שיטת סכומי הביטוח

  22. ביטוח גניבה במפעל

  23. שיעור מתאים ביטוח

  24. ביטוח שמשות לרכב

  25. מתי יש כפל ביטוח

  26. ביטוח גניבת סחורה

  27. הכנסה לצורך ביטוח

  28. עורך דין ביטוח ימי

  29. כיסוי ביטוחי להצתה

  30. ביטוח אובדן תכשיטים

  31. ביטוח סחורה בהעברה

  32. ביטוח אובדן יהלומים

  33. עורך דין חברת ביטוח

  34. גניבת תוכנה – ביטוח

  35. שווי רכב לצורך ביטוח

  36. ביטוח די וי די לרכב

  37. תאונה לאחר הצעת ביטוח

  38. ביטוח סוציאלי גרמניה

  39. ביטוח גניבת רדיו לרכב

  40. ביטוח נזילת שמן מנוע

  41. ביטוח עסק מפני גניבה

  42. התיישנות תביעת ביטוח

  43. ביטוח גניבת חלקים מרכב

  44. ביטוח סוציאלי מגרמניה

  45. ביטוח הסעת נוסעים בשכר

  46. חובת ביטוח שחקני כדוריד

  47. הסתרת מידע מחברת הביטוח

  48. תאונת דרכים - חוקרים חברת ביטוח

  49. ביטוח ציוד תאורה והגברה

  50. ביטוח נזקי עבודות שיפוץ

  51. ביטוח גניבת טייפ של רכב

  52. ביטוח משלים - תאונת עבודה

  53. רכב טוטלוס משועבד - ביטוח

  54. תביעה לתשלום עמלות ביטוח

  55. תביעת ביטוח נסיעות לחו''ל

  56. תשלום תגמולי ביטוח באיחור

  57. ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח

  58. תאונה מיד לאחר חידוש ביטוח

  59. העברת זכויות ביטוח לאדם אחר

  60. ביטוח פלסטיני - ביטוח ערבי

  61. תשלום השתתפות רכב ללא ביטוח

  62. ביטוח לאחר קרות מקרה הביטוח

  63. הסתרת מידע רפואי מחברת ביטוח

  64. ביטוח סחר רכב - תאונת דרכים

  65. ניסיון להונות את חברת הביטוח

  66. מסירת גרסה שקרית לחברת ביטוח

  67. שקר לביטוח לגבי זהות נהג הרכב

  68. מערכת מיגון לרכב כתנאי לביטוח

  69. החזר כספי ביטוח עקב מעשה מרמה

  70. ייצוג ע''י עו''ד של חברת הביטוח

  71. חובת וידוא אקטיבית של חברת ביטוח

  72. ביטוח אובדן תכשיטים במהלך פיקניק

  73. הפסקת ביטוח בריאות לישראלי בחו''ל

  74. חובת המבוטח להודיע על מקרה ביטוח

  75. תגמולי ביטוח בגין שני מקרים שונים

  76. החובה לשמור תכשיטים בכספת - ביטוח

  77. ? תאונת דרכים - שתי חברות ביטוח – מי ישלם

  78. האם חוק ההגבלים העסקיים חל על ענף הביטוח

  79. תביעה נגד סוכנות ביטוח - התיישנות

  80. פיצויים מחברת ביטוח בגין פגיעה ביד

  81. מימון הוצאות מד''א ע''י חברת ביטוח

  82. ביטוח נהג מתחת לגיל 24 תאונת דרכים

  83. ביטוח רפואי לערבי שאינו תושב ישראל

  84. פיגור בהפרשות לביטוח על ידי המעביד

  85. חתימה על הצעת פיצוי של חברת ביטוח

  86. ביטוח ציוד צילום מקצועי מפני גניבה

  87. סירוב חברת הביטוח לשלם מחיר מחירון

  88. דחיית כיסוי ביטוחי בגין תאונה עצמית

  89. החלפת חברת ביטוח - קטיעת רצף ביטוחי

  90. העדר כיסוי ביטוחי עקב אזעקה לא תקינה

  91. אי דיווח על תאונת דרכים לחברת הביטוח

  92. מחיקת סעיפים מכתב ההגנה של חברת ביטוח

  93. ביטוח אובדן יכולת לעבוד בעבודה הקודמת

  94. הגשת תביעת ביטוח לאחר מועד ההתיישנות

  95. הכחשת חברת הביטוח התרחשות תאונת דרכים

  96. האם צריך לצרף את חברת הביטוח כנתבעת ?

  97. טוטאל לוס רכב - סירוב חברת הביטוח לשלם

  98. פירוט ספציפי במכתב דחייה של חברת ביטוח

  99. חובת ביטוח עובדי מוסדות ההסתדרות הכללית

  100. דחיית כיסוי ביטוחי בגין אי הפעלת אזעקה

  101. דחיית כיסוי ביטוחי בגין תאונה באתר בניה

  102. תאונת דרכים ''מבוימת'' לטענת חברת הביטוח

  103. הארכת תקופת התיישנות במכתב של חברת ביטוח

  104. חובת חברת הביטוח ליידע על מועד ההתיישנות

  105. תשלום תגמולי ביטוח בגין אובדן כללי של רכב

  106. חובת חברת הביטוח לפרט מלוא נימוקי הדחייה

  107. בקשה לצירוף המדינה לדיון בחוק ביטוח בריאות

  108. התחייבות כספית מחברת הביטוח למימון בדיקות

  109. תביעה נגד חברת הביטוח של הנהג ולא נגד הנהג

  110. דחיית כיסוי ביטוחי בגין התקנת סוג אזעקה שונה

  111. המילים ''מבלי לפגוע בזכויות'' במכתב חברת ביטוח

  112. התחייבות כיסוי טיפולי שיקום תאונת דרכים ע"י חברת ביטוח

  113. תאונה לפני כניסת ביטוח אובדן כושר עבודה לתוקף

  114. ערעור חברת ביטוח על גובה הפיצויים בתאונת דרכים

  115. תביעת לשיבוב הסכום אותו שילמה חברת הביטוח של רכב

  116. פלסטין חברה לביטוח - סירוב לפצות על תאונת דרכים

  117. מימון בית אבות ע''י חברת הביטוח לאחר תאונת דרכים

  118. חברת הביטוח טענה כי תאונת הדרכים הייתה למעשה תחרות

  119. האם העברת בעלות שוללת אוטומטית זכות לתגמולי ביטוח ?

  120. טענות דחיית ביטוח שלא חייבים להעלות בהזדמנות הראשונה

  121. חברת הביטוח סירבה לשלם שווי רכוש שנגנב לפי דו"ח סוקר

  122. ביטוח אובדן כושר עבודה - ערעור חב' הביטוח על פסק דין

  123. חברת הביטוח חייבת לנמק את סיבת הדחייה של כיסוי ביטוחי

  124. ערעור: חברת הביטוח טענה כי המבוטח שיתף פעולה עם הגנבים

  125. אישור על עבר ביטוחי בגין שלוש השנים שקדמו לתחילת הביטוח

  126. החזרת סכומים ששולמו ביתר - תביעת חברת ביטוח נגד המל''ל

  127. פריצה לדירה: ביטוח all risk (כל הסיכונים) - אי הפעלת אזעקה

  128. סעיף 29 לחוק חוזה ביטוח - כיסוי ביטוחי בשל חריגה מתנאי הביטוח

  129. ההבדל בין מכתב חברת ביטוח ישירות למבוטח לבין מכתב לעורך דינו

  130. מכתב דחיית כיסוי ביטוחי: חובת חברת הביטוח לפרט ולפרש את הנימוקים לדחייה

  131. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון