תביעה על חוב בגין מוצרי חשמל

תביעה לתשלום סך של 67,529 ₪ אשר לטענת התובעת חב לה הנתבע בגין מוצרי חשמל אותם רכש. ואלה טענות התובעת: התובעת הינה חברה העוסקת ביבוא וייצור מוצרי חשמל לתעשייה. בתקופה שראשיתה ביום 25.9.05 וסופה ביום 25.4.06, רכש ממנה הנתבע, שהינו בעל חנות בשם "חשמל השמש", מוצרים שונים אך חרף העובדה שאלה סופקו לו, נמנע מלשלם עבורם. לכתב התביעה צירפה התובעת העתק מכרטסת הנהלת חשבונות שניהלה על שם הנתבע, חשבוניות מס ותעודות משלוח עליהן חתום הנתבע. לאור כל האמור לעיל, עתרה התובעת לחיוב הנתבע לשלם לה את יתרת החוב הנקובה בכרטסת והעומדת על סך של 67,529 ₪. ואלה טענות הנתבעת: מר סעיד אבו סאלח (להלן: אבו סאלח), מנהל חנות "חשמל השמש", אישר בתצהירו כי במהלך חודש 9/05 הגיע אליו סוכן של התובעת בשם איציק והציע לו לרכוש מוצרי חשמל מהתובעת. כן אישר אבו סאלח, כי ביצע מספר הזמנות מן התובעת ואף כי קיבל לידיו את הסחורה. לדבריו, בשל אי עמידתה של התובעת בהתחייבויותיה לעניין המחיר שסוכם, הוא הפסיק לרכוש ממנה מוצרים ואף החזיר לה את המשלוח האחרון. אבו סאלח הכחיש כי נותר חוב כלשהו בגין המוצרים אותם רכש וקיבל. לדבריו, בהתאם להסכם שנערך בינו ובין הסוכן מטעם התובעת, בסמוך לאחר קבלת הסחורה לידיו היה מגיע אליו הסוכן עם החשבונית הרלוונטית ובמעמד זה שילם לו את מלוא התמורה במזומן. דיון והכרעה: לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עדויותיהם ויתר הראיות אשר הובאו לעיוני הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל ואנמק. מטענות הצדדים עולה, כי למעשה הנתבעת אינה חולקת על טענת התובעת לפיה התובעת אכן סיפקה לה סחורה במהלך התקופה הרלוונטית לכתב התביעה, ובסיכומיה אישרה הנתבעת כי הכרטסת ותעודות המשלוח מבטאות נכונה את היקף המוצרים שהזמינה וקיבלה מהתובעת. זה המקום להעיר, כי מעיון בנספחי כתב התביעה עולה , כי קיימת תאימות בין הכרטסת לחשבוניות המס ולתעודות המשלוח עליהן מתנוססת חתימת הנתבעת ו/או נציגה. עוד עולה מהכרטסת, כי הנתבעת זוכתה בסך של 31,455 ₪ בגין המשלוח האחרון אשר הוחזר במלואו לתובעת ואינו נכלל בתביעה זו. משלא חלקה התובעת על נכונות הפרטים הנזכרים בכרטסת, כמו גם ביתר נספחי כתב התביעה, אזי המדובר למעשה בהודאה בעובדות העיקריות עליהן מושתתת התביעה. למעשה, טענתה היחידה של הנתבעת הינה , כי שילמה לתובעת את מלוא חובה בגין מוצרים אלה וזאת, במזומן לידי סוכנה של התובעת מר יצחק חודידה (להלן: חודידה). בנסיבות אלה, טענת ההגנה של הנתבעת הינה טענת "הודאה והדחה" מסוג "פרעתי", במסגרתה הודתה הנתבעת בכל רכיבי התביעה, אך לטענתה שילמה היא את חובה במלואו. ראה לדוג': ת"א (ת"א) 1227/07 מייק בן דוד נ' יוסף בן דוד [פורסם במאגרים המשפטיים]: "...אחת הטענות הנפוצות מסוג "הודאה והדחה" הינה טענת "פרעתי", במסגרתה הנתבע מודה בקיומו של חוב אלא טוען שפרע אותו, ולכן הוא פטור מלשלמו..." כלל נקוט הוא, כי על בעל דין המעלה טענת "הודאה והדחה" לשאת בנטל השכנוע להוכחת העובדות העומדות בבסיס טענתו וכי במידה ולא עולה בידו להרים נטל זה, אזי יזכה התובע בתביעתו. לעניין זה יפים הדברים אשר נאמרו מפי כבוד השופט א' מצא במסגרת רע"א 3592/01 עיזבון המנוח סימן טוב מנשה נ' ע. אהרונוב קבלנות בנין (1988) בע"מ, פ"ד נ"ה (5) 193: "...לסיטואציה של "הודאה והדחה" - המתקיימת כל אימת שנתבע מודה בעובדותיה המהותיות של עילת התביעה ומוסיף טענות אחרות העשויות להביא לדחייתה - יש פן מהותי ופן דיוני. הפן המהותי הוא העברת נטל השכנוע לכתפי הנתבע. משמעות הדבר היא כי אם כפות המאזניים יישארו בסופו של המשפט מעוינות באשר לטענות הנתבע, יזכה התובע בתביעתו, שהרי הנתבע הודה בכל רכיביה..." (שם, עמ' 194). יוער, כי במסגרת הדיון אשר התקיים ביום 26.3.09 הותיר ב"כ הנתבע את ההחלטה בדבר שינוי סדר הבאת הראיות לשיקול דעת בית המשפט ולמעשה, לא חלק על כך כי המדובר בטענת "הודאה והדחה" (עמ' 6, שורה 16). מן הטעמים עליהם אעמוד להלן, סבורני כי לא עלה בידי הנתבעת להרים את נטל ההוכחה במונח על כתפיה. אקדים ואומר, כי במסגרת סיכומיה העלתה הנתבעת טענות כנגד סבירות טענת התובעת, כפי שזו באה לידי ביטוי בתצהירו מר רונן פרידמן, אשר שימש כמנהל שיווק ומכירות אצל התובעת, ולפיה סוכם כי אופן התשלום יהיה שוטף+ 120 ימים. במסגרת הדיון אשר התקיים ביום 26.6.12 ויתרה הנתבעת על חקירתו של עד זה ומשכך, האמור בתצהירו לא נסתר כלל ועיקר. יתרה מכך, משהודתה הנתבעת בנכונות הנתונים המופיעים בכרטסת, שוב אין להיזקק לטענות כנגד סבירות החלטתה של התובעת להמשיך ולספק לנתבעת מוצרים במצב בו לטענתה , לא קיבלה היא תשלום כלשהו בגינם. בבסיס טענתה של הנתבעת לפירעון מלוא החוב הנזכר בכרטסת, עומדת עדותו של מר חודידה. אין מחלוקת בין הצדדים , כי בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה עבד חודידה אצל התובעת ושימש סוכן מכירות מטעמה באזור הצפון (בהתאם להחלטה לתיקון פרוטוקול מיום 1.7.12). בעדותו טען חודידה, כי הנתבעת באמצעות אבו סאלח , הייתה מזמינה ממנו מוצרים וסוכם כי בתמורה להנחה מסוימת , היה הנתבע משלם לו במזומן והוא העביר את הכסף שהתקבל לתובעת (עמ' 11, שורות 14-16). ייאמר כבר כעת, כי עדותו של עד זה הייתה כללית ומסויגת ולא כללה התייחסות קונקרטית לחיובים הנזכרים בכרטסת וביתר ראיות התובעת ומשכך, לא מצאתי שיש בה להוכיח את גרסת הנתבעת במידה ההוכחה הנדרשת ואנמק. ראשית יצוין, כי מטעם העד לא הובאה כל ראיה לתמיכה בטענתו בדבר אופן ביצוע ההתחשבנות בין הצדדים ולמעשה, טענתו לעניין זה עומדת בסתירה לגרסתו של מר פרידמן אשר כזכור לא נסתרה משויתרה הנתבעת על חקירתו. שנית, העד לא ציין מה אחוז ההנחה שקיבלה הנתבעת ובאישור מי ניתנה הנחה זו. אציין, כי מלבד העובדה שטענתו לעניין זה עומדת בסתירה לגרסתו של פרידמן כנזכר לעיל, הרי שעומדת היא אף בסתירה לגרסתו של אבו סאלח אשר לא טען כלל ועיקר כי מנגנון התשלום עליו סיכם עם חודידה כלל מרכיב של הנחה עבור תשלום במזומן. במסגרת סעיף 7 לתצהירו אף הבהיר אבו סאלח "ברחל בתך הקטנה", כי שילם את מלוא הסכום הנקוב בחשבונית. שלישית, העד אישר כי אין הוא יודע האם התשלום היה כנגד החשבוניות והביא לסגירתן (עמ' 12, שורה 5). ויודגש, המדובר בחשבוניות הנתמכות בתעודות משלוח חתומות על ידי הנתבעת אשר תוכנם אושר על ידי הנתבעת עצמה. שלישית, העד לא הבהיר באילו מועדים קיבל את התשלומים מן הנתבעת. מדבריו של העד עצמו עולה כי אין הוא בטוח שקיבל את כל התשלומים שכן, בעדותו טען כי למיטב זכרונו הוא השתדל לעמוד בנוהג זה של גביית הכספים במזומן מאבו סאלח (עמ' 11, שורה 17) וכי כמעט אחרי כל משלוח היה מקבל את הכסף (עמ' 12, שורה 4). סבורני, כי די באמור לעיל כדי להביא לדחיית גרסתו של עד זה. מלבד האמור לעיל, הרי שלא עלה בידי הנתבעת להביא ראיה כלשהי מלבד עדותו של עד זה לתשלום החוב נשוא התביעה. במסגרת עדותו אישר העד כי לא נתן לנתבעת קבלות בגין התשלומים אותם ביצעה (עמ' 11, שורות 22-23) וכי הקבלות היו נשלחות על ידי המשרד בדואר (עמ' 12, שורות 6-7). אף היה ממש בטענתו זו של העד, הרי שלא מצאתי כי יש בכך כדי לשנות מן המסקנה אליה הגעתי שכן, אין זה סביר בעיני כלל ועיקר, כי עסק אשר רוכש סחורה בהיקף של מאות אלפי שקלים (סעיף 10 לתצהיר אבו סאלח) אינו מקפיד על קבלת קבלות בגין תשלומים אותם הוא מבצע או לכל הפחות, על עריכת רישום פנימי בדבר היקף התשלומים שבוצעו בפועל. תמיהה זו מקבלת משנה תוקף לאור העובדה שהנתבעת אף לא הכחישה , כי קיבלה מכתבי התראה מן התובעת, כנטען בסעיף 8 לתצהירו של מר פרידמן אשר לא נסתרה, ואת העובדה כי נמנעה מלשלוח תגובתה ביחס לנטען במכתבים אלה. מפי הנתבעת לא נשמע כל הסבר המניח את הדעת לעניין זה. בשולי הדברים אציין, כי לא מצאתי לקבל אף את טענתו של חודידה בדבר קבלת תשלום מן הנתבעת בסך של 25,000 ₪ אליו התייחס בעדותו. לטענתו, המדובר היה בתשלום גמר חשבון עבור מוצרים אותם קיבל כמה ימים קודם לכן. ככל עדותו, אף התייחסותו לתשלום זה הייתה כללית ולא הובהר כלל ועיקר ביחס לאילו חשבונית שולם סכום זה וכן, לא הובהרה טענתו לפיה היה מדובר בסכום גבוה יותר אך הנתבעת זכתה להנחה אשר אף הפעם נמנע העד מלפטר את שיעורה. אף בהקשר זה יצוין, כי הנתבעת לא הביאה כל הסבר להימנעותה מלהעלות טענתה בדבר ביצוע תשלום זה בפני התובעת כמענה למכתבי ההתראה שנשלחו אליה. משנדחתה טענת הנתבעת ולאור הודאתה בטענות התובעת לעניין החוב נשוא כתב התביעה, מצאתי לקבל את התביעה במלואה. סוף דבר: הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 67,529 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל. כמו כן, הנני מחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות המשפט של התובעת ובשכר טרחת בא כוחה בסך של 6000 ₪. חובמוצרחשמלמוצרי חשמל (הגנת הצרכן)