רגישות ניכרת ב-16 מתוך 18 נקודות לחיצה של פיברומיאלגיה

נמצאה כסובלת מרגישות ניכרת ב-16 מתוך 18 נקודות לחיצה של פיברומיאלגיה, ועל כן היה מקום להתאים לה סעיף נכות התואם למצבה או בהתאם לסעיף סל. בכל מקרה אל היה לה לוועדה לכלול בנכות בגב את הנכות בגין מחלת הפיברומיאלגיה והיה מקום לערוך אבחנה בין השניים. 3. טענות המשיב: 3.1 הקוד האתי איננו מציין מניעה כי רופא שהינו מנהל מחלקה בה טופלה המערערת ישב כיועץ לוועדה, אף אם המערערת טופלה במחלקתו, לא הוגשו מסמכים של היועץ כרופא מטפל ואם הכירה המערערת את הרופא מטיפולים קודמים היה עליה לומר זאת בפני היועץ ולא להמתין עד מתן חוות דעת. 3.2 המערערת ובא כוחה היו נוכחים בעת הבדיקה. על כן, לא נפל פגם בהנמקת הוועדה והיועץ גם לא לעניין שיוך הנכות שנקבעה בגין המגבלה בתנועות עמוד שדרה למחלה שהיועץ הכיר לה. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 4. במסגרת סמכותו של בית הדין לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן בית הדין האם טעתה הוועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, התעלמה משיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת (ראה פסק דין בל 114/98 יצחק הוד נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע לד' 213). 5. על פי עקרון זה תבחנה טענות הצדדים. 6. לאחר שעיינתי בכתב הערעור ונימוקיו, בפרוטוקול הוועדה ובטיעוני ב"כ בעלי הדין, שוכנעתי כי יש לדחות את הערעור. 7. לא מצאתי בנימוקי הערעור כל נימוק משפטי שיצדיק התערבותו של בית הדין בקביעות הוועדה הרפואית לעררים, קביעות אשר הינן קביעות רפואיות מקצועיות שהסתמכו על חומר רפואי שהיה בפני הוועדה ולאחר שעיינה בחוות דעת המומחה מטעם המערערת ולאחר שהוועדה שמעה ורשמה תלונות המערערת ורשמה ממצאיה לאחר בדיקה מקיפה שערכה לה. 8. בהופעתה של המערערת בפני היועץ לוועדה פרופ' רוזנר בתאריך 4.3.13 הופיעה המערערת בלווית בא כוחה פרטה בפני הוועדה את תלונותיה (סעיף ג') ובסעיף ד' לחוות דעת היועץ לוועדה חתמה בנוכחות בא כוחה כי היא מסכימה להיבדק על ידי פרופ' רוזנר. אילו סברה המערערת כי היה על פרופ' רוזנר לפסול עצמו כבר בשלב זה היה עליה להעלות האמור בפניו כבר בעת הבדיקה בפניו ולכל המאוחר בטרם התכנסה הוועדה לישיבתה המסכמת וייתכן אף לאחר מועד זה באמצעות פנייה בכתב עוד בטרם הוגש הערר לביה"ד. העלאת הטענה כעת היא בבחינת חוסר תום לב ונסיון לערוך מקצה שיפורים מקום שהחלטת הוועדה אינה לרוחה של המערערת. העובדה כי המערערת מעלה טענתה זו רק במסגרת הערר שהוגש לביה"ד מעיד על כך כי המערערת עצמה לא זיהתה את פרופ' רוזנר מהתקופה בה טופלה בביה"ח בני ציון. 9. מן המקובלות היא, כי יש להעלות טענת פסלות בהזדמנות הראשונה ומיד לאחר היוודע עילת הפסלות. במקרה כאן, כאמור המערערת הסכימה להיבדק בחתימת ידה לבדיקתה על ידי פרופ' רוזנר ואף כאמור לא זיהתה אותו כלל במהלך הבדיקה. לא ניתן לייחס לחתימתה על חוות הדעת במסגרתה הביעה הסכמתה להיבדק על ידי פרופ' רוזנר כאקט טכני בלבד. כאמור המערערת לא מחתה במהלך הבדיקה ואף לא בסמוך לאחריה. המערערת בחרה להעלות את טענת הפסלות עם הגשת ערעורה לביה"ד ולאחר שהוועדה השלימה מלאכתה. בעב"ל 333/99 אשר חליווה - המוסד לביטוח לאומי נקבע משבחר ב"כ המערער לקיים דיון לגופו של עניין, אין הוא יכול להעלות טענת פסלות כנגד הוועדה לאחר מעשה - כאשר תוצאות הדיון אינן לרוחו, וכך גם בנסיבות המקרה כאן כאשר בניגוד לנטען על ידי ב"כ המערערת לא מצאתי בקוד האתי כל מניעה לאמור. 10. באשר לטענת המערערת לפיה היה על הוועדה להתאים בעניינה של המערערת פריט ליקוי תואם בגין הממצאים שמצאה הוועדה בגין מחלת הפיברומיאלגיה הרי שהלכה פסוקה היא כי קביעת שיעור הנכות ובחירת פריט הליקוי התואם את מגבלות המבוטח, הינה בתחום סמכויותיה הבלעדיות של הוועדה, המהווה בנסיבות העניין קביעה רפואית מובהרת, שאין בית-הדין מוסמך להתערב בה. 11. העולה במקובץ מהאמור לעיל הוא, שהוועדה התייחסה לממצאים והבדיקות שהיו בפניה ונימקה את החלטתה באופן ברור, המובן גם למי שאינו מומחה רפואי. מדובר, אפוא, בקביעות המתבססות על מומחיות בתחום הרפואה, תחום המצוי בתחום סמכותה הבלעדי של הוועדה. 12. לאור האמור לעיל ומשלא נמצאה טעות משפטית בפעולת הוועדה - הערעור נדחה בזאת. 13. אין צו להוצאות. 14. לצדדים מוקנית הזכות לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה.פיברומיאלגיה