תביעה לחייב בגין נזקים בגין רכישת רכב

התובע הגיש תביעתו לחייב את הנתבעת בסך- 79,626 ₪ בגין נזקים שנגרמו לו, בשל מחדליה של הנתבעת, כטענתו, עובר לרכישת רכבו, בנסיבות כפי שיפורט להלן: התובע, אדם פרטי, רכש ביום 31/10/03 רכב מסוג קרייזלר (להלן: "הרכב") ממר אילן קורן (להלן: "המוכר"). עסקינן ברכב פרטי משנת ייצור 2001 אשר בעת הרכישה צוין במד האוץ קילומטראז' 83,000 ק"מ, כאשר התובע היווה "יד שלישית" . ביום 24.01.05 נדלקה נורית אזהרה - לחץ שמן, בלוח המחוונים ברכבו של התובע ועל פי הוראת מוסך מורשה נגרר הרכב למוסך ובהמשך נקבע כי יש להחליף את המנוע. ביום 07.03.04 הוחלף מנוע הרכב בעלות כולל ( נומינלי) בסך- 26,909 ₪ (נספחים טז', יז' לתצהיר התובע). התובע דורש מידי הנתבעת החזר עלות החלפת המנוע וכן פיצוי בגין נזקיו, לרבות ירידת ערך הרכב כנטען בגין החלפת המנוע, הפסד ימי עבודה וזמן בטלה, פיצויים עונשיים ועגמת נפש. מטעם התובע העידן התובע עצמו ושמאי רכב, מר חנניה דרעי אשר נתן חוות דעת מטעמו. מטעם הנתבעת העידו מר מיכה קליין, סמנכ"ל שירות ואחזקה, מר גדי ארד, מנהל המחלקה הטכנית ומר ארתור קגן, מהנדס ומכונאי רכב , אשר במועדים הרלבנטיים לתובענה שימש כמנהל עבודה, בוחן רכב ומנהל מח' מכונאות במוסך המרכזי של הנתבעת בת"א. הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב. יצוין כי למרבה הצער, במהלך בירור התובענה הלך התובע לעולמו. עיקר טענות התובע עובר לרכישת הרכב, ביקש התובע לבדוק את תקינותו ולצורך כך פנה בלוויית המוכר אל הנתבעת, במוסך בו טופל הרכב, לפני רכישתו, שם נמסר לו, כטענתו, כי הרכב טופל במוסך המרכזי וכל הטיפולים נעשו כסדרם וכי הרכב עודנו בתקופת האחריות ועל כן ככל שתתעורר תקלה, הרי שהנתבעת מתחייבת לתקנה. בנוסף נטען כי בוצעה לרכב בדיקה במקום על ידי מכונאי מורשה, אשר אישר כי הרכב תקין לחלוטין. ביום 24/1/05, במהלך נסיעת התובע ברכב, נדלקה נורית לחץ השמן והתובע פנה אל הנתבעת על מנת לקבל הנחיות לטיפול ובסופו של יום הרכב נגרר למוסך מורשה, שם התברר כי נדרש להחליף את מנוע הרכב. בין הצדדים קוימה חליפת מכתבים, ממנה התגלה כי הרכב לא עבר שני טיפולים שוטפים נדרשים ב- 24,000 ק"מ וב- 36,000 ק"מ לרבות החלפת שמנים וכך למעשה, שמן המנוע ברכב לא הוחלף משך למעלה מ-30,000 ק"מ, איבד מגמישותו וגרם להצטברות בוצה בחלקי המנוע. הנתבעת סירבה להמציא לתובע את כרטיס הטיפול של הרכב ותוצאות הבדיקות שנעשו לרכב ובכך, למעשה, הסתירה ממנו את מצבו המכני האמיתי. הנתבעת השתמשה בסוג שמן 40W10 במקום בסוג 30W10, בניגוד להוראות היצרן ובכך הזיקה למנוע הרכב. כן השתמשה הנתבעת בתוסף "פלאשינג", המשמש לניקוי המנוע אשר אינו מומלץ על ידי היצרן וגורם לכשל במשאבת השמן של המנוע. הנתבעת הציגה מצג שווא רשלני כלפי התובע, לפיו הרכב במצב תקין, שכן ידעה אודות הבעיה במנוע הרכב כשנה ושלושה חודשים לפני רכישתו על ידי התובע ובכל זאת מסרה לו כי הוא תקין וכן לא עמדתה בהתחייבותה לתקן כל תקלה שתתגלה ברכב. הנתבעת פעלה ברשלנות והפרה חובות חקוקות המוטלות עליה וכן הפרה את חובת הזהירות המושגית והקונקרטית כלפי התובע ולפיכך התרשלה כלפיו. תמצית טענות הנתבעת הנתבעת לא מכרה לתובע את הרכב ואף לא נכרת עמו כל הסכם, אלא הרכב נרכש מאדם פרטי כאמור, מר אילן קורן, שהיה בעליו השני של הרכב, עת בעליו הראשון הינה חברה בשם "שירון בע"מ" ( להלן: "חב' שירון "). התובע לא בדק את הרכב עובר לרכישתו במכון לבדיקת רכב וסמך על דברי המוכר כי הרכב טופל כנדרש. אין לבוא בטרוניה עם הנתבעת על כי לא ביצעה טיפולים שוטפים לאחר 24,000 ק"מ ו-36,000 ק"מ, בה בשעה כי הוברר כי בעלת הרכב אותה עת (חב' שירון") לא עשתה כן ואין דבר זה באחריותה של הנתבעת. אדרבא, טוענת הנתבעת כי ביצעה טיפול חלקי לניקוי המנוע כאשר הגיע הרכב למוסך הנתבעת לאחר כ-41,051 ק"מ וזאת לאחר שבעליה (חב' "שירון"), סירבה לביצוע טיפול ניקוי יסודי, לאחר שהודע לה כי נוצרה בוצה במנוע בגין אי החלפת השמן. עוד טוענת הנתבעת כי אין זה סביר, כי כשל המנוע שארע כעבור 73,949 ק"מ לאחר מועד הטיפול החלקי שצוין לעיל וכעבור שנתיים ומחצה, יהיה זה הגורם לכשל. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי כך הם פני הדברים עת הוברר כי המומחה מטעם התובע כלל לא בדק את מנוע הרכב, שכן זה כבר הוחלף ע"י התובע ולא היה עוד בנמצא וכל חוות דעתו נסמכת על דברי התובע וצילומים שהוצגו בפניו, ללא כל ממצאי מעבדה. הנתבעת לא היתה רשאית לבצע כל תיקון ברכב ללא אישור בעליו "והסנקציה" היחידה אשר היה בידי הנתבעת, היא להחריג את הרכב מאחריות היצרן בגין אי ביצוע טיפול שוטף כראוי במנוע. התובע נמנע מזימון מר קורן, ממנו רכש את הרכב לצורך תמיכה בטענתו בדבר עצם הביקור במוסך הנתבעת עובר לרכישתו, עת לטענתו נאמר לו, חרף אי ביצוע שני טיפולים שוטפים ורישום בדבר סירוב בעליו אותה עת לביצוע פירוק מנוע וניקוי , כי הרכב נבדק ונמצא תקין לחלוטין. את מחדלו זה יש לזקוף לחובתו כמי שלא עשה כדי להוכיח תביעתו. ככלל אין כל ראיה, כי אכן הרכב לא היה תקין עובר לרכישתו, ויתכן כי לו נערכה לרכב בדיקה במכון בדיקה מוסמך, יתכן הבדיקה היתה תקינה. הנתבעת לא ביצעה את הטיפול המונע לרכב, עת היה בחזקת חברת שירון בע"מ, הבעלים הראשון, בשל סירובה לבצע טיפול זה ועל כן מנועה היתה הנתבעת מלבצע את הטיפול ולפיכך אינה אחראית לכשל המנוע והצורך בהחלפתו. מוכר הרכב מסר לתובע מידע שגוי אודות ההיסטוריה המכנית של הרכב ומצבו האמיתי והתובע האמין לו מבלי לבצע בדיקות במכון רכב מוסמך ומבלי לעיין בכרטיס הטיפולים של הרכב. התובע לא הוכיח כי אי ביצוע הטיפול המונע, עליו המליצה הנתבעת, בעת שהרכב שהה במוסך לאחר 41,051 ק"מ, הוא זה שגרם לכישלון המנוע מאוחר יותר, שכן המומחה אשר הגיש חוות דעת מטעמו, לא בדק את המנוע, אלא הסתמך על דברי התובע בלבד. התובע לא הוכיח כי על הנתבעת היתה מוטלת החובה לבצע את הטיפול למרות סירובה של חברת שירון, הבעלים הראשון של הרכב, משכך הרי שקיומה של בוצה במנוע, הינו בשל מחדליה של חברת שירון בע"מ. אסור היה לנתבעת למסור מידע על היסטוריית הרכב ומצבו המכני בשנת 2003, המועד בו פנה אליה התובע, שכן לא היה ברשותו יפויי כח של הבעלים הראשון, זאת בניגוד לחוק מכירת רכב משומש, אשר נחקק אך בשנת 2008 ובמסגרתו זכאי רוכש רכב לקבל מידע שיש בידי מוסך שטיפל ברכב. אחריות הנתבעת לרכב לא היתה בתוקף בעת רכישתו ע"י התובע, שכן הרכב לא טופל בהתאם להוראות היצרן. דיון והכרעה לאחר שעיינתי בטענות ב"כ הצדדים, כתבי הטענות על נספחיהם, עדות העדים, הראיות שהובאו בפני בית המשפט וסיכומיהם, מצאתי כי על התביעה להידחות כפי שיפורט להלן. מר גדי ארד העיד בתצהירו (סעיף 12), כי משלא הוחלף שמן המנוע במהלך שני טיפולים שוטפים, מאבד שמן המנוע מצמיגותו והופך לבוצה, דבר הגורם לנזק לחלקי המנוע. יש טעם בטענת הנתבעת כי ללא אישור בעל הרכב אותה עת (חב' שירון) אין באפשרותה לבצע תיקון בניגוד לרצון בעליו, ככל שהטיפול יסודי ונדרש, אלא עליה להקפיד ברישום ותיעוד ניסיונותיה לקיים אחר סדר הטיפולים על פי הוראות היצרן, אולם אין להטיל עליה אחריות, ככל שבעל הרכב בוחר שלא לעשות כן, בהנחה כי אין המדובר בליקוי בטיחותי, כל שבידי הנתבעת להודיע על החרגת הרכב מאחריות היצרן ותו-לא. בנוסף לאמור נכונה הטענה, כי בדיקת מכון "קומפיוטסט" אשר הוברר כי נערכה ע"י מוכר הרכב, מיום 3/10/02 כפי שציין התובע, עת הרכב עבר 46,335 ק"מ והיתה תקינה, מעלה ספק של ממש לקשר סיבתי שבין הנזק למנוע ובין אי קיום הטיפולים השוטפים שקדמו לכך . בדיקה זו בוצעה כחודשיים לאחר בדיקת הנתבעת. כך אף בהינתן כי התובע לא ראה לנכון להעמיד את הרכב לבדיקה במכון מוסמך עובר לרכישתו , כפי שניתן לצפות מקונה סביר הרוכש רכב משומש "מיד שניה" ( לעניין זה ראה דברי התובע בעמ' 10 , 19-22 ). התובע מנסה להיתלות בטענת זיוף, בהקשר לנספח 1 לתצהיר עד הנתבעת, מר ארתור כגן, אלא שלא שוכנעתי בטענה זו לאור הסברו של מר כגן כי אין לשלול אפשרות כי אחר הוסיף הערה על גבי במסמך האמור ואין הדבר מחייב בהכרח חתימה או חותמת. אין מחלוקת כי נטל הראיה מוטל על התובע להוכיח טענת זיוף מסמך וסבורני כי לא נמצא בסיס של ממש לטענה זו. משלא נתקבלה טענת הזיוף ביחס לנספח 1 לתצהיר מר ארתור כגן, ניתן לומר, כי הנתבעת פעלה בהתאם וכמתחייב מהוראות היצרן בהציעה לחב' שירון, בעלת הרכב אותה עת, לבצע פירוק המנוע לצורך ניקוי יסודי של הבוצה . משזו האחרונה בקשה להימנע מעלויות התיקון וסירבה לביצוע הטיפול, בכך תרמה לגרימת נזקו של התובע והעצמתו. התובע מעיד כי קיבל לידיו את גיליון הטיפולים של הרכב (נספח י"ב לתצהירו), אך מציין, כי לא עיין בו לעומק (עמ' 10 שו' 3-4). בכך כשל לטעמי התובע שכן הוחמצה הזדמנות להבחין כי בעלי הרכב הקודמים סירבו לביצוע טיפול והרי לשם כך התייצב במוסך הנתבעת כדבריו. מר דרעי, המומחה מטעם התובע, אישר כי חל איסור על המוסך לבצע תיקון אותו לא אישר בעל הרכב (עמ' 5 לפרוטוקול, שורה 15), בכך ניתן למצוא תמיכה בעמדת הנתבעת כי לא היה ביכולתה לחייב את בעלי הרכב לביצוע הטיפול. בנוסף מצאתי לקבל את טענת הנתבעת כי לאחר ביצוע ניקוי המנוע ("פלאשינג"), המשיך הרכב לנסוע 73,949 ק"מ נוספים במשך כשנתיים ומחצה, מבלי שנטען לתקלה של ממש ואף בכך יש כדי לסתור את טענת התובע, לחבות הנתבעת וקשר סיבתי מאי ביצוע פירוק המנוע והנזק הנגרם. זאת אף בבואי לשקול את טענות התובע לעניין סוג השמן בו עושה הנתבעת שימוש אשר לא נתמכה בראיה של ממש פרט למכתב היצרן ( נספח יג'3 לתצהיר התובע) הממליץ על סוג שמן אחר , אך אינו פוסל את סוג השמן בו עושה הנתבעת שימוש מזה זמן ממושך כפי שציין מר ארתור קגן בעדותו (עמ' 21 , שו' 21-22). כך בדומה לעניין טיפול "הפלאשינג" אשר לטענת התובע נפסל ע"י היצרן כאמור, אלא שעיון בנספח יג'3 מעלה כי היצרן מעלה חשש לפגיעה במשאבת השמן אך אינו פוסל טיפול זה קטגורית, כנטען. לעניין טענת התובע לתחולת הכלל "הדבר מדבר בעדו", מצאתי לקבל את טיעוני הנתבעת, כי אין מקום להחילו בנסיבות התובענה דנן. בתובענה דנן, עסקינן בנזק, אשר נסיבותיו ניתנות לבירור ועל נקלה ניתן היה להמציא חוות דעת מומחה אשר בדק את מנוע הרכב בפועל ומשלא נעשה כן, אין מקום להעברת נטל הראייה לנתבעת. כאמור, בתצהירו מציין מר קגן כי במוסך הנתבעת לא מתבצעות בדיקות לבקשת רוכשי רכב וכי הם מופנים למכוני בדיקה מורשים על פי דין ( סעיף 6 לתצהירו). בסעיף 7 לתצהירו מציין כי טענת התובע לפיה נציג מוסמך מטעם הנתבעת מסר כי כל הטיפולים בוצעו כסדרם ובמועד, אינה נכונה שכן בתקופה הרלבנטית נאסר על עובדי המוסך למסור מידע לגבי תקופה בה השואל לא היה בעל הרכב האמור ומכאן כי לא נמסר מידע ביחס לתקופה בה חב' שירון היתה בעלת הרכב , עת לא בוצעו שני הטיפולים כסדרם. דבריו אלה לא נסתרו בחקירתו הנגדית, שם נשאל על מה נסמך בדבריו, עונה: "לשאלתך על סמך מה אני אומר זאת, אני משיב שאלה הנהלים של החברה, לשאלתך איך אני יודע שהוא לא נכח, אני משיב שאני יודע שהוא לא נכח מאחר ובדרך כלל, קשה לזכור מה היה לפני 10 שנים, אבל ברגע שאנו נותנים היסטוריה לרכב, זה ניתן אך ורק לבעל הרכב, כך בדרך כלל." ( עמ' 20, שו' 5-9 ). התובע נמנע מהבאת עדות מוכר הרכב (מר קורן) בעליו השני של הרכב, אשר לטענתו נכח עימו בעת ביצוע הבדיקה במוסך הנתבעת עובר לרכישתו ומעבר לאמור הצהיר בחקירתו הנגדית, כי נטה לסמוך על דבריו כי הרכב טופל באופן סדיר וכי מתייתר הצורך בבדיקתו במכון מוסמך בטרם רכישתו (עמ' 9, שו' 13-16). לפיכך מצאתי לקבל את גרסתו של מר קגן כי הדברים לא נאמרו. בדומה נמצא כי לא הופרה כל חובה חקוקה ע"י הנתבעת, כלפי התובע. לאור כל האמור לעיל, התוצאה היא כי הנתבעת לא התרשלה כלפי התובע כטענתו ולפיכך אין לחייבה בפיצוי בגין עלות החלפת המנוע. הצדדים חלוקים ביניהם באם מתקיימת כלל ירידת ערך בעת החלפת המנוע ואולם לאור מסקנתי כי הנתבעת לא התרשלה כלפי התובע, מתייתר הצורך מלהכריע בסוגיה זו. בהתאם מתייתר הצורך להכריע ביתר רכיבי התביעה לעניין ימי בטלה ועגמת הנפש אשר נגרמו לתובע בגין הנתבעת כטענתו. סוף דבר לאור כל האמור לעיל התוצאה היא כי התביעה נדחית בכללותה. התובע ישא בהוצאות הנתבעת לרבות הוצאות משפט ושכר עדים מטעמה וכן שכ"ט עו"ד בסכום כולל בסך- 6,500 ₪. סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית החל ממועד פסק הדין ועד לתשלום בפועל. ככל שיידרש ימציא ב"כ התובע לידי ב"כ הנתבעת את פרטי יורשיו של התובע בצירוף צו ירושה או צו קיום צוואה כפי שצוין על ידו בפתח הדיון מיום 18.01.11 . המזכירות תשלח העתק פסק הדין בדואר רשום לב"כ הצדדים. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום. רכבקניית רכב