הפרת הסכם למכירת רכב שנכרת בין הצדדים

הפרת הסכם למכירת רכב, שנכרת בין הצדדים

הוחלט לדחות את התביעה, ולהלן הנימוקים.

2. התביעה הוגשה בשנת 2007, ובירורה התעכב, בשל מצבו הרפואי של הנתבע. ביום 20.2.12, ניתן פסק דין לטובת התובע במעמד צד אחד, עקב אי הגשת סיכומי טענות מטעם הנתבע (כאשר התובע הגיש את סיכומיו ביום 8.5.11). למעלה משנה לאחר מכן, הוגשה בקשה לביטול פסק הדין, ולאחר דיון בבקשה במעמד הצדדים, ושמיעת עדים, הוחלט ביום 14.7.13 לבטל את פסק הדין. פסק דין זה ניתן, לאחר שהוגשו סיכומי הנתבע.

3. ביום 27.6.2000 נכרת בין הצדדים הסכם, למכירת רכב מסוג ניסן טרנו, שנת ייצור 1996. התובע שילם עבור הרכב, תמורה בסך 90,000 ₪.

במסגרת ההסכם, התחייב הנתבע "...להעביר בעלות לקונה צד א' נקי מחובות. נקי משעבודים. וכל שעבוד אחר".

מרשיון הרכב אשר נמסר לתובע עובר לרכישת הרכב, ואשר עמד בתוקף עד יום 7.1.01 (והעתקו צורף לכתב התביעה), נלמד, כי הבעלים הרשום של הרכב, עובר לכריתת ההסכם בין הצדדים, היה מר אורי בורדה. לתצהיר הנתבע, צורף הסכם שנערך ביום 1.1.2000, על פיו מכרה חברת נ.ק נגב תקשורת הפקות 1997 בע"מ, שמר בורדה היה בעל מניותיה, את הרכב, לחברת מוסך צמרת רפי אסרף פחחות וצבע בע"מ, שבבעלות הנתבע.

ברשיון הרכב האמור כלולה הערה, לפיה היה הרכב משועבד, עובר לכריתת ההסכם בין הצדדים, לשמשון חברה לביטוח.

יצוין, כי על פי רישום בכרטיס בדיקת הרכב, על ידי מכון מורשה, עמד מד האוץ של הרכב באותו מועד על 9,800 ק"מ. היות שמדובר ברכב שיוצר בשנת 1996, יש להניח כי נפלה טעות ברישום, ואולם התובע לא הבהיר עניין זה.

אין חולק, כי עד העברת התביעה, לא הועברה הבעלות ברכב על שם התובע. התובע טען, כי פנה אל הנתבע פעמים רבות, בדרישה להסרת השעבוד שרבץ על הרכב, ולהעברת הבעלות על שמו, אלא שהנתבע דחה אותו, בהבטחות שווא. לטענת התובע, כשנתיים לאחר שרכש את הרכב, ביקש לחדש את רישיונו, ואז קיבל הודעה כי הרכב "...הורד מהכביש...", לבקשת בעליו הרשום. לטענתו, "לפיכך, מאז הורדת הרכב מהכביש יצא הוא מכלל שימוש ולא היה ניתן להשתמש בו או לנהוג בו בכביש".

בהמשך טען התובע: "מאז מועד הורדת הרכב מהכביש ב-10/02, הרכב לא היה בשימוש ולמעשה כל השקעתו של התובע ברכישת הרכב ירדה לטמיון".

התובע טען עוד, כי נגרמו לו נזקים בסך 270,000 ₪ (קרן), עד מועד הגשת התביעה, ובהם, שווי הרכב – 90,000 ₪, וכן, "אובדן הנאה בשימוש ברכב, עוגמת נפש, טרטורים למשך 5 שנים בסך של 3,000 ₪ לחודש, ובסה"כ 180,000 ₪". חרף האמור, העמיד התובע את תביעתו על סך 160,000 ₪, משיקולי אגרה.

4. הנתבע טען בין היתר, בכתב ההגנה, כי ביצע את הדרוש מצדו, לצורך העברת הבעלות, בכך שגרם להסרת השעבוד, אשר רבץ על הרכב לטובת חובת הביטוח שמשון, אלא שמספר חודשים לאחר מכן, הוטלו על הזכויות ברכב עיקולים, על ידי נושי הבעלים הרשום, מר בורדה. לטענתו, היה על התובע לפעול להעברת הבעלות ברכב, לאחר הסרת השעבוד וקודם רישום העיקולים, אלא שהתובע לא עשה זאת, וניתק עמו קשר.

יצוין, כי מדו"חות משרד התחבורה (נ/1), עולה כי השעבוד שרבץ על הרכב, הוסר ביום 30.10.2000, ואילו העיקול הראשון שהוטל על הרכב, לאחר מכן, נרשם ביום 15.3.01. דהיינו, חלפו כחמישה וחצי חודשים, מאז הסרת השעבוד, ועד רישום העיקול הראשון על הרכב לאחר מכן.

בהמשך כתב ההגנה, טען הנתבע: "הנתבע יטען, כי התובע בכל 6 וחצי השנים שחלפו מאז רכישת הרכב מעולם לא פנה אליו בטענה כלשהי באשר לרכב ולזיכרון הדברים שנערך לשם מכירתו. התובע כאמור ניתק כל קשר עם הנתבע ולא אפשר לו הלכה למעשה לבצע את העברת הבעלות, פעולה שמטבע הדברים זוקקת את שני הצדדים, קונה ומוכר. בל מחדליו של התובע כאמור, לא הועברה בעלות לתובע".
הנתבע טען עוד, בהקשר זה, כי: "הפנייה הראשונה לתובע נעשתה כשנתיים לאחר שנחתם זיכרון הדברים על ידי אדם שטען שהוא הבעלים של הרכב, וכי רכש אותו מהתובע, ודרש מהתובע, בתוך שהוא מאיים עליו בפגיעה בגופו בעסקיו ובנפשו להעביר את הבעלות ברכב, זאת חרף שבתקופה דנן הוטלו העיקולים על הרכב. הנתבע התמודד עם איומים אלו, ובסופו של יום עזב אותו אדם מבלי שניעשה דבר, ולאחר שהנתבע הסביר לו מה אירע. לאחר מועד זה לא נעשו פניות לנתבע אם באמצעות התובע או אנשים אחרים, והעניין התפוגג כלא היה. הפעם הנוספת שעלה וצץ עניין זה, היא על ידי הגשת כתב התביעה נשוא כתב הגנה זה".

הנתבע הכחיש את טענות התובע לעניין הנזק. לטענתו, לא נגרם לתובע כל נזק, בשל אי העברת הבעלות ברכב, שכן התובע עשה ברכב שימוש, במהלך התקופה שחלפה מאז מכירתו, ואף מכר אותו בשלב כלשהו, לאדם אחר.

5. התובע העיד לעצמו.

הנתבע העיד לעצמו, כאשר בשל מצב רפואי, בו כרוך קושי בדיבור, בוצעה חקירתו הנגדית, בסיוע בנו. כן העיד כעד הגנה, מר אורי בורדה.

6. כאמור, טען התובע בכתב התביעה, כי לא השתמש ברכב, לאחר שקיבל הודעה על איסור השימוש בו, כשנתיים לאחר רכישתו.

במסגרת גילוי המסמכים, אשר נכלל בהודעת ב"כ הנתבע, מיום 13.12.07, גילה הנתבע כי ברשותו, "עותק מצולם של דוחות וקנסות שנרשמו על הרכב החל משנת 1996", "דו"ח חניה של עיריית באר שבע לגבי עבירת חניה שבוצעה ביום 2/11/03...", וכן, "דו"ח משטרה מיום 30.4.04 לגבי עבירת חנית רכב בין ערד לצומת שוקת".

התובע נשאל, במסגרת השאלון ששלח אליו הנתבע (יחד עם גילוי המסמכים מטעמו), אם השתמש ברכב לאחר רכישתו. התובע השיב בתצהיר תשובות לשאלון, מיום 22.4.08: "כן, עשיתי שימוש כל עוד ורישיון הרכב בתוקף, שימוש מלא. כאשר פג תוקף הרישיון עשיתי שימוש חלקי ביותר ולעיתים רחוקות". התובע נשאל עוד, במסגרת השאלון, מתי הפסיק להשתמש ברכב והשיב: "לא נעשה בו שום שימוש מזה מספר שנים".

בתצהיר עדותו הראשית, העיד התובע: "...כאמור, לא חודש רשיון הרכב בפועל, עד שבוצעה הורדה מהכביש כפי שיפורט בהמשך...תקופה זו מאז שפג תוקף רשיון הרכב ועד למועד בו הורד הרכב מהכביש עשיתי שימוש חלקי ביותר, במיוחד לנסיעות מקומיות ודחופות, ונמנעתי מלהשתמש ולנהוג ברכב בנסיעות ארוכות טווח ובין היתר נמנעתי מלהשתמש בו לצורך הגעה וחזרה למקום עבודתי בתל אביב, כאשר אני מתגורר ברהט...כעבור שנתיים ובחודש 10/02, למיטב זכרוני קיבלתי כאמור הוראה ממשטרת ישראל אלי כי הרכב הורד מהכביש (איסור שימוש) וזאת בשל כך שלא חודש רשיון הרכב זמן רב. לעניין זה אני מבקש להזמין את נציג משרד הרישוי שיביא עמו אישור לגבי תוקף רשיון הרכב מאז שברשותו ועד היום וכן נציג משטרת ישראל...מאז הורדת הרכב מהכביש יצא מכלל שימוש ולא היה ניתן להשתמש בו או לנהוג בו בכביש, והרכב הושבת, למעט מקרים בודדים מאד".

במהלך חקירתו הנגדית אישר התובע, כי השתמש ברכב, במועדים בהם נרשמו לחובתו דו"חות חנייה, כאמור לעיל, וטען, כי לאחר שהודע לו איסור השימוש ברכב, נסע ברכב פעמים ספורות בתוך רהט, עיר מגוריו, והגיע לבאר שבע, במהלך התקופה האמורה, לכל היותר שלוש פעמים. בהמשך, הוצג בפניו דו"ח של עיריית באר שבע, בגין עבירה מיום 15.2.04. התובע לא הכחיש כי במועד האמור, השתמש ברכב. לאחר מכן, הוצג בפניו דו"ח מיום 30.4.04, אשר נרשם על ידי משטרת ישראל, בגין עבירה שנעברה בין ערד לצומת שוקת, והתובע לא הכחיש כי השתמש ברכב, גם במועד האמור.

עובדות אלה, עומדות בסתירה מוחלטת לטענת התובע, בכתב התביעה, לפיה, לא השתמש ברכב, לאחר שנאסר השימוש בו, וכלשונו: "מאז מועד הורדת הרכב מהכביש ב-10/02, הרכב לא היה בשימוש...".

לא מצאתי בדברי התובע, במהלך חקירתו הנגדית, מענה מניח את הדעת, לסתירה האמורה.

יודגש, כי התובע לא גילה מיוזמתו, את העובדה, כי הוסיף והשתמש ברכב, גם לאחר שנאסר השימוש בו, והודה בכך, רק לאחר שהנתבע גילה, במסגרת גילוי המסמכים, כי בידיו דו"חות חנייה, שהוצאו, בגין עבירות שנעברו ברכב בשנים 2003 ו- 2004 – כשלוש וכארבע שנים לאחר מכירת הרכב לתובע.

במצב זה, סבורני, כי יש קושי לקבל את גרסת התובע כמהימנה.

עדות התובע, לעניין היקף השימוש שעשה ברכב, כמו גם לעניין פניותיו אל הנתבע, בדרישה להסרת השעבוד, ולהעברת הבעלות על שם התובע, הינה בגדר עדות יחידה של בעל דין בהליך אזרחי, כמשמעה בהוראת סעיף 54 לפקודת הראיות. בית המשפט ייטה, שלא לסמוך ממצא עובדתי על עדות כזו, אלא אם קיבלה כמהימנה, לכל ארכה. משנמצא, משלא התקבלה עדות התובע כמהימנה, הרי שאין לקבל את גרסתו, בנקודות אלה.
7. התובע יכול היה, על פני הדברים, להראות את היקף השימוש ברכב, באמצעות מד האוץ של הרכב, אלא שבמהלך תקופה ארוכה, נמנע, מלהביא ראיה זו, בפני בית המשפט. התובע גם מנע מן הנתבע, לבדוק את הרכב באמצעות מומחה מטעמו.

במהלך הדיון שהתקיים ביום 12.4.10, התחייב ב"כ התובע: "נודיע לביהמ"ש ולחברי תוך 7 ימים את הקילומטרז'".

התובע לא עמד בהתחייבותו זו.

במהלך הדיון הבא, שהתקיים ביום 21.6.10, נקבע, כי הצדדים יתאמו תוך 7 ימים מועד לבדיקת הרכב, בנוכחות ב"כ שני הצדדים, כאשר במהלך הבדיקה, יוכל כל צד לצלם את מד האוץ, הצדדים גם הורשו לזמן לבדיקה, אנשי מקצוע מטעמם.

התובע לא מילא אחר ההחלטה האמורה, ובמסגרת הדיון הבא, שהתקיים ביום 13.10.10, ביקש הנתבע למחוק את התביעה, בשל מחדלי התובע. בית המשפט נמנע מלמחוק את התביעה באותו מועד, אך התובע חויב בתשלום הוצאות משפט לנתבע, בשל אי קיום הוראות בית המשפט. התובע נדרש שוב, במסגרת החלטה מאותו יום, להמציא לבית המשפט, תוך 7 ימים, את צילום מד האוץ של הרכב, וכן נדרש, לתאם מועד לבדיקת הרכב על ידי הצדדים ואנשי מקצוע מטעמם.

התובע לא מילא גם החלטה זו כלשונה, ורק ביום 3.2.11, הודיע ב"כ התובע, כי שלח אל ב"כ הנתבע, צילום מד האוץ, לפיו נסע הרכב, עד אותו מועד, 134,544 ק"מ. להודעה שהתקבלה בבית המשפט, לא צורף צילום מד האוץ, אך נראה, כי גם אילו צורף הצילום, לא ניתן היה לקבלו כראיה, משום שלא הוגש באמצעות מי שצילם אותו.

נזכיר, כי על פי טופס הבדיקה שצורף לכתב התביעה עמד מד האוץ, במועד רכישת הרכב על ידי התובע על 9,800 ק"מ. הנתון האמור נראה על פניו שגוי, היות שמדובר ברכב שיוצר כארבע שנים קודם, אך התובע לא הוכיח, את מספר הקילומטרים שנסע הרכב בפועל, עד מועד כריתת החוזה בין הצדדים.

התובע הוסיף ונמנע, מלהעמיד את הרכב, לבדיקת מומחה מטעם הנתבע, חרף החלטות בית המשפט, ועל כן, שב הנתבע וביקש למחוק את התביעה. התובע השיב לבקשה, והנתבע נדרש להשיב, לטענות שנטענו במסגרת התשובה. הנתבע לא עשה זאת, ועל כן, לבקשת התובע, נמחקה הבקשה למחיקת התביעה, ובהמשך, לאחר שהנתבע לא הגיש את סיכומיו, במהלך תקופה ארוכה (לאחר הגשת סיכומי התובע), ניתן לבקשת התובע פסק דין לטובתו. פסק הדין בוטל כאמור, למעלה משנה לאחר מכן, ביום 14.7.13.

מכל מקום, מאז הגשת התביעה, ועד עתה, לא העמיד התובע, את הרכב, לבדיקת מומחה מטעם הנתבע, הגם שהנתבע חזר ודרש זאת, כמה וכמה פעמים, עוד משלב קדם המשפט. התנהגות זו של התובע, יש לזקוף לחובתו, במאזן ראיות, שכן, לא רק שהתובע נמנע מלהביא בפני בית המשפט, ראיה חיונית, אלא שאף מנע מן הנתבע, להביא ראיות מטעמו, לעניין מצב הרכב, ולעניין היקף השימוש בו.

8. התובע אישר כזכור, כי השתמש ברכב במהלך כשנתיים לאחר רכישתו, עד המועד בו נאסר השימוש ברכב, על ידי הרשויות.

הוכח, כי התובע המשיך להשתמש ברכב, גם לאחר מכן. התובע הודה בכך כאמור, רק לאחר שהובא לידיעתו, כי בידי הנתבע, דו"חות תנועה הסותרים את טענתו שנטענה בכתב התביעה.

התובע לא הוכיח, את היקף השימוש שעשה ברכב בפועל, ומנע מן הנתבע לבדוק את הרכב, באמצעות מומחה מטעמו, ולעמוד על היקף השימוש בו בפועל.

די בכך, כדי לדחות את תביעת התובע, לתשלום פיצויים, בגין "אובדן הנאה בשימוש ברכב, עוגמת נפש, טרטורים...", כאמור בסעיף 10.ב לכתב התביעה.

יתרה מזאת, התובע העמיד, את תביעתו ברכיב זה, על 3,000 ₪ לחודש, לתקופה של 5 שנים, ואולם, לא הביא כל ראיה קבילה, להוכחת הסכום הנטען, כגון חוות דעת מומחה. ברי, כי עדותו של התובע לעניין זה, הינה לא רק עדות יחידה של בעל דין, כי אם עדות סברה, אשר אינה קבילה, ואין לה כל משקל ראייתי. אין בפני בית המשפט, תשתית ראייתית מינימלית, אשר על פיה ניתן היה אולי, לאמוד את היקף הנזק בגין העדר שימוש, כאומדנא דדיינא.

9. יש גם לדחות את תביעתו של התובע, להשבת התמורה ששילם בגין הרכב, בסך 90,000 ₪.

התובע לא טען, וממילא לא הוכיח, כי הודיע לנתבע, על ביטול ההסכם, תוך זמן סביר, ממועד ההפרה הנטענת. התובע לא הציג, כל פנייה כתובה לעניין זה, וגרסתו, לפיה, חזר ופנה אל הנתבע, בדרישה לקיום החוזה, לא הוכחה, משלא התקבלה עדותו של התובע, כמהימנה.

מכאן, כי התובע הודיע על ביטול החוזה, לכל המוקדם עם הגשת התביעה, כשש וחצי שנים לאחר כריתת החוזה, וכמעט חמש שנים, לאחר שנודע לו לטענתו, על איסור השימוש ברכב. המדובר בשיהוי בלתי סביר, אשר אינו עולה בקנה אחד, עם הוראות חוק המכר, או עם דיני החוזים הכלליים, לעניין מסירת הודעה על ביטול חוזה, בשל הפרה, או בשל אי התאמה. התובע לא היה זכאי איפוא, לבטל את החוזה, במועד הגשת התביעה, וממילא, אין הוא זכאי, להשבת מלוא התמורה ששילם.

סבורני, כי יש גם לקבל את טענת הנתבע, לפיה, ניתן היה להעביר את הבעלות ברכב, במהלך התקופה שחלפה, מאז הסרת השעבוד, ועד לרישום העיקול הראשון, לאחר מכן. גרסת הנתבע לעניין זה, לא הופרכה בחקירה הנגדית, ונמצא לה חיזוק בעדות מר בורדה. מר בורדה העיד לעניין זה, כי הנתבע סיכם עמו, סמוך למכירת הרכב לתובע, שעם סילוק ההלוואה בגינה שועבד הרכב לחברת שמשון, יידרש מר בורדה להתייצב עם התובע, במשרד הרישוי, על מנת להעביר את הבעלות ברכב על שמו של התובע. לדברי העד, משהוסר השעבוד, הודיע לו הנתבע, כי אינו מצליח ליצור קשר עם התובע. ברי, כי עדותו של מר בורדה, הינה בגדר עדות מפי שמועה, לעניין נכונות תוכן הדברים ששמע מהנתבע, ואולם, משהנתבע עצמו היה עד במשפט, אין מניעה לקבל את עדות העד, להוכחת עצם אמירת הדברים. עדותו של מר בורדה לא נסתרה, וסבורני, כי יש לקבלה כנכונה. מכאן, שהנתבע טען בפני מר בורדה, במועד הרלוונטי, כי לא עלה בידו ליצור קשר עם התובע. משהוכח, כי לא הייתה מניעה לבצע, את העברת הבעלות, במהלך מספר חודשים לאחר הסרת השעבוד, ובהעדר אינטרס של התובע, לשקר למר בורדה, הרי שיש בדברים, לחזק את גרסת הנתבע לעניין זה.

מעבר לאמור, משעשה התובע שימוש ברכב, לאחר רכישתו, הרי גם אילו הודיע לנתבע על ביטול ההסכם, במועד כלשהו קודם הגשת התביעה, היה זכאי, לכל היותר, להשבת שוויו של הרכב בעת ביטול ההסכם, כאשר נתון זה, היה על התובע להוכיח, בראיות קבילות, כגון חוות דעת מומחה (אשר לא הוגשה).

כמו כן, אילו היה התובע, זכאי לבטל את החוזה, ואילו נמצא כי הוא זכאי להשבה, הרי שנוכח הוראת סעיף 21 לחוק החוזים, הייתה עומדת גם לנתבע זכות להשבה, ובצידה, על פני הדברים, זכות לתשלום דמי שימוש ראויים, במהלך התקופה בה עשה התובע שימוש ברכב.



10. התביעה נדחית איפוא. בנסיבות העניין, נוכח סכום התביעה, ונוכח היקף ההתדיינות, ישלם התובע לנתבע, שכ"ט עו"ד בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ, והוצאות המשפט בסך 2,000 ₪.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. הפרת חוזה

  2. הפרת חוזה מכר

  3. הפרת הסכם סולחה

  4. הפרת חוזה פרסום

  5. הפרת חוזה נמשכת

  6. הפרת הסכם שותפות

  7. הפרת הסכמה דיונית

  8. הפרת חוזה מכר מגרש

  9. הפרת הסכם רכישת משק

  10. מה נחשב להפרת חוזה ?

  11. עורך דין הפרת חוזה

  12. הפרת הסכם בין שכנים

  13. הפרת חוזה עם אדריכל

  14. הפרת הסכם שיפוץ דירה

  15. הפרת הסכם פתיחת חנות

  16. השלכות של הפרת חוזה

  17. הפרת הסכם הסעת עובדים

  18. הפרת הסכם בהליך משפטי

  19. הפרת הסכם קואליציוני

  20. ארכה לתיקון הפרת חוזה

  21. הפרת הסכם חלוקת רווחים

  22. הפרת חוזה שירותי הגירה

  23. פיצוי חלקי על הפרת חוזה

  24. הפרת חוזה פירוק שותפות

  25. תביעה בגין הפרת הסכם הפצה

  26. הפרת חוזה מכר דירה בחדרה

  27. הפרת הסכם הלוואה עם הבנק

  28. הפרת חוזה תוכנית טלוויזיה

  29. כפל פיצוי בגין הפרת חוזה

  30. פיצוי ציפייה על הפרת חוזה

  31. הפרת הסכם עקב הפסקת מימון

  32. הפרת הסכם פשרה בתשלום שכר

  33. הפרת הסכם בניה עצמית במגרש

  34. הפרת הסכם שיתוף פעולה עסקי

  35. תביעה על הפרת הסכם שותפות

  36. הפרת הסכם להקמת מפעל בטון

  37. הפרת הסכם עקב אי תשלום מס שבח

  38. הפרת חוזה להובלה ימית - ערעור

  39. התיישנות תביעה בגין הפרת הסכם

  40. הוכחת גובה הנזק בגין הפרת הסכם

  41. תביעה בגין הפרת הסכם קונסיגנציה

  42. הפרת חוזה לא תמיד תגרום לביטול החוזה

  43. הפרת הסכם לביצוע עבודות זיפות גג

  44. תביעה בגין הפרת הסכם עבודות הריסה

  45. הפרת הסכם להצבת מכונות אוטומטיות

  46. שיפוי מחברת ביטוח בגין הפרת חוזה

  47. בוררות בעניין הפרת חוזה מכר דירה

  48. הפרת הסכם פשרה - ביזיון בית המשפט

  49. תביעה נגד ועד הורים בגין הפרת הסכם

  50. הפרת חוזה לתקופה קצובה של עובד בכיר

  51. פיצויים ללא הוכחת נזק בשל הפרת חוזה

  52. הפרת הסכם למכירת רכב שנכרת בין הצדדים

  53. הפרת הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין

  54. היתר המצאה לחו''ל עקב הפרת חוזה בישראל

  55. הפרת הסכם פשרה שניתן לו תוקף של פסק דין

  56. האם אי עמידה בתנאי מכרז מהווה הפרת חוזה ?

  57. הפרת הסכם לרכישת דירה בגין אי רישום זכויות

  58. הפרת הסכם שותפים בקליניקה לרפואה אלטרנטיבית

  59. תביעה לתשלום פיצויים בטענת הפרת הסכם לרכישת חול

  60. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון