מעמדן של תעודות התנועה ושאלת נפקות החלטת רשויות המכס במדינה הזרה ביחס אליהן הובאה בעבר לפיתחם של בתי המשפט. בפרשת קליאופטרה, נדרש בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' עמית) לסוגיות אלה. בית המשפט קבע כי סמכות ההחלטה בשאלה אם הטובין המיובאים עומדים בכללי המקור מסורה לרשות המכס במדינה הזרה, ומרגע שזו החליטה לפסול את תעודת התנועה - היא שמקימה את הזכות לפטור ממכס - הדרך היחידה שפתוחה בפני היבואן היא לשכנע את רשות המכס הזרה לשנות מהחלטתה. הא ותו לא. וכך נאמר שם: "מדינת היבוא מעניקה פטור ממכס בהתבסס על תעודות התנועה. פועל יוצא מכך, שכאשר תעודות התנועה נפסלות על ידי רשויות המכס במדינה המייצאת, אין לערער ואין להרהר אחר הפסילה, ובמקרה כזה, רשאית הנתבעת לבטל את הפטור ממכס ולהוציא הודעת גירעון. לשון אחר, תעודות התנועה הם מעין מסמך "קונסטיטוטיבי" המקים את זכותה של התובעת לקבלת פטור ממכס. משנפסלו התעודות, הדרך העומדת בפני התובעת היא לשכנע את רשויות המכס באיטליה להחזיר את חותם "הכשרות" לתעודת אלו. כל עוד הדבר לא נעשה, הראיות שהביאה התובעת להוכחת מקור הסחורה אינן מעלות ואינן מורידות. ... הטעם לדבר הוא, שעל פי הוראות הסכם הסחר, רשויות המכס במדינה המייצאת הם המוסמכים לבחון ולהחליט אם הסחורה עומדת בכללי המקור. כללי המקור הם סבוכים ומורכבים ומפנים לתהליך הייצור ולייבוא חומרי הגלם של הסחורה. השאלה אם הסחורה עומדת באותם כללים אמורה, ככלל, להיבחן ולהיחקר בשטחה של המדינה המייצאת, שלה הכלים והמנגנון לאפשר חקירה מסוג זה, והיא שיכולה לדרוש מהיצרן או הספק הפועל משטחה, את הראיות הנדרשות להוכחת מקור הסחורה. הנחת המוצא היא, שלמדינה המייצאת יש דווקא אינטרס לעודד את היצרנים/יצואנים שבתחומה, ולא את גביית מיסי היבוא במדינה המייבאת. לכן, יש להניח שפסילה של תעודות תנועה בדיעבד, תיעשה על ידי רשויות המכס במדינה המייצאת בזהירות ולאחר שיקול דעת ובדיקה נאותה" (שם, בפסקאות 10-11 לפסק הדין, ההדגשות הוספו) בהמשך הדברים הוסיף בית המשפט וקבע כי, נוכח פסילת תעודות התנועה על ידי רשות המכס הזרה (שם רשויות המכס באיטליה), ביטול הפטור ממכס על ידי רשות המכס בישראל והוצאת הודעת גירעון ליבואן הן בבחינת פעולות "מתחייבות" אשר "תואמות את מטרת האמנה ואת העיקרון של כיבוד הדדי של אמנות והסכמים בינלאומיים" (שם, בפסקה 19 סיפא). בית המשפט שב והדגיש כי במצב דברים שבו תעודות התנועה נפסלו על ידי רשות המכס הזרה, כלל אין צורך להידרש לטענות בדבר מקור הטובין ואין צורך לקבוע ממצא עובדתי כלשהו בשאלת מקור הסחורה (שם, בפסקאות 20 ו- 25 סיפא). עמדה דומה עולה מפסק הדין שניתן בת"א (שלום ת"א) 42687/03 פולדיאן נ' מנהל המכס והמע"מ (27.5.2007) (פסק דין של כבוד השופט י' אטדגי, ערעור על פסק הדין נדחה בהמלצת בית המשפט ובהסכמת הצדדים - ע"א (מחוזי ת"א) 3086/07 פולדיאן נ' מדינת ישראל (11.5.2011) ("פרשת פולדיאן")). באותו מקרה מצאו רשויות המכס בהולנד לפסול את תעודות התנועה. בית המשפט קבע כי: "הנתבע (רשות המכס בישראל - הח"מ), במקרה דנן, נהג בהתאם לכללים אלה ושלח את התעודות שהמציא לו התובע למכס ההולנדי, וזה (כאמור) דחה את תקינותם ונכונותם של התעודות, בהתייחס לשני משלוחים. התובע אינו מערער על עצם קביעתו של המכס ההולנדי, אלא על נכונות קביעתו. ויכוח זה איננו יכול להתנהל עם הנתבע. מבחינתו של הנתבע, ומבחינת החוק, תשובת המכס של מדינת היצואן, כמות שהיא, קובעת את תקינותם של תעודות השוק שהומצאו לו, ועל פיה תקבע זכותו או אי זכותו של היבואן לקבלת הפטור ממכס. ערעור על עצם קביעת המכס של מדינת היצואן איננו יכול לשנות תוצאה זו (אלא אם אותו מכס ישנה את קביעתו), ובעל דינו של היבואן בשאלה, האם קביעת המכס של מדינת היצואן צודקת אם לאו, הוא היצואן עצמו, ממנו נרכשה הסחורה, ואולי גם עם המכס של מדינת היצואן, אך לא עם הנתבע. במלים אחרות: אפילו היו טענותיו של התובע, בקשר לזכותו לקבל מהמכס ההולנדי אישור בדבר תקינותן של תעודות השוק, נכונות, לא היה בכך כדי לפטור אותו מתשלום המכס, כל עוד לא שינה המכס ההולנדי את קביעתו. משכך, אין כל מקום לדיון הנרחב שעשה התובע בכתבי טענותיו ובסיכומיו בשאלת זכותו לקבלת אישור בדבר תקינותן של תעודות השוק, ובשאלה האם נהג המכס ההולנדי כשורה כאשר פסל את תקינותן. " (שם, בפסקאות 15-16 לפסק הדין). להשלמת הדברים אוסיף כי בפרשת טמפו ציין בית המשפט העליון (מפי כבוד השופט ע' פוגלמן) כי "רשויות המכס של המדינה המייצאת הן שמחזיקות בסמכות המקצועית להכריע בשאלות הנוגעות לעמידתם של הטובין המיוצאים מן המדינה בכללי המקור" (שם, בפסקה 19). כן צוין כי כאשר בדיקת רשות המכס הזרה מעלה שהתעודה הוּצאה על סמך הצהרה לא נכונה או לא מבוססת "תודיע רשות המכס במדינה הזרה על כך למדינת הייבוא, והדבר יביא לפסילתה של התעודה" (שם, בפסקה 1 סיפא). אף ששאלת נפקות החלטת רשות המכס הזרה ביחס לתעודת תנועה לא היתה צריכה להכרעה באותו מקרה, יש בדברים כדי לתמוך בעמדה העולה מפסיקת בתי המשפט, כפי שהובאה לעיל. כלל העולה מן האמור הוא ברור. רשויות המכס במדינה המייצאת הן המוסמכות להחליט אם הטובין עומדים בכללי המקור ואם זכאים הם להעדפת מכס. משנמצא כי אין בסיס להעדפה - לשון אחר: משנפסלה התעודה - יש בכך כדי להקים תשתית מספקת להחלטת רשות המכס בישראל לדרוש את תשלום המכס ששולם בחֶסֶר וככל שהיבואן מבקש לחלוק על כך עליו להביא את רשות המכס במדינה המייצאת לשנות את עמדתה. מכס