בתביעה שהגישה התובעת בגין נזקי גוף שנגרמו לה עקב תאונת דרכים אירוע התאונה: התובעת ילידת 25/02/1966, נפגעה בתאונת דרכים, ביום 14/03/2007. בכתב תביעתה ציינה התובעת כי ביום 14.3.07 נסעה במונית בה נהג הנתבע 1, כשבעצירת המונית בצומת הרחובות "שבי ציון" ו"קיבוץ גלויות" באשדוד, הגיחה מכונית מאחור והתנגשה במונית בעוצמה. לדבריה היא קיבלה טיפול רפואי ראשוני בסניף קופת חולים הסמוך לביתה, לשם הגיעה בכוחות עצמה, ובתום הטיפול, שוחררה לביתה עם הוראות למנוחה וטיפול תרופתי לשיכוך כאבים. הנתבעים הודו בחבות ובכיסוי הביטוחי, לפיכך פסק הדין ייסוב סביב שאלת הנזק בלבד. הנכות הרפואית: בית המשפט מינה מומחה רפואי בתחום האורתופדי, ד"ר עוזי אשכנזי (להלן: "המומחה"). המומחה בדק את התובעת והגיש חוות דעת מיום 28/06/2009. בחוות דעתו קבע המומחה בפרק "דיון ומסקנות" כדלקמן: " אני מעריך את נכותה הצמיתה של גב' מלכה פנינה בעקבות תאונת הדרכים ב- 2% עקב הגבלה בחלק מתנועות עמוד שדרה מתני לפי החלק היחסי של סעיף 37(7)(א). בהערכת הנכות הצמיתה נלקחה בחשבון העובדה שגב' מלכה לא סבלה בעבר מכאבים משמעותיים בעמוד השדרה המתני. 2% נכות מיוחסים לתאונה בעוד שקיים חלק נוסף של נכות אשר שייך לשינויים שקשורים לגיל. בבדיקת הברך אין שום ממצא פתולוגי ואין הגבלה בתנועות ולכן לא נקבעה נכות. צילומי הברך ללא ממצא טראומטי." בסיכומיו חלק ב"כ התובעת על קביעתו של המומחה וטען כי נכותה של התובעת הנה גבוהה בהרבה מהנכות שנקבעה בחוות הדעת , וכי יש לייחס לתובעת 15% נכות רפואית עקב התאונה. עוד טען ב"כ התובעת בין היתר כי, התובעת לא סבלה כלל עובר לתאונה מפגימה כלשהי בגב התחתון, לכן, לא היה נכון לייחס מחצית מהנכות שנקבעה לה, לקיומם של שינויים ניוונים, שלטענתו לא השפיעו עליה . ב"כ התובעת טען כי אין לערוך ניכוי של אחוזי נכות בגין מצב קודם ,היות ולדבריו קיומם של שינויים ניווניים אינם מקנים נכות. בהקשר זה הפנה ב"כ התובעת לפסק הדין מרגוליס שניתן בבית הדין הארצי לעבודה דב"ע נג/46-01 מרגוליס נ' המל"ל, פד"ע כו 366, 364. עוד טען ב"כ התובעת כי יש להחיל במקרה דנן את דוקטרינת "הגולגולת הדקה" שכן לדבריו אלמלא הייתה עוברת התובעת את התאונה, לא הייתה סובלת ממגבלות ומכאבים. בנוסף, טען ב"כ התובעת כי על פי הדוקטרינה הנ"ל, יש לייחס לתובעת את מלוא אחוזי הנכות שנמצאו , בשיעור של 4%, לתאונה, זאת גם בהתאם לקביעתו של ד"ר אשכנזי שציין כי אין הכרח ששינויים ניווניים כלשהם יהיו מלווים בכאבים ובמגבלות תנועה. מנגד, טענו הנתבעים, כי בבדיקתו מצא המומחה אצל התובעת הגבלה קלה בחלק מתנועות עמוד השדרה המתני, בעטיה קבע לתובעת נכות צמיתה בשעור של של 2%, וכן ציין ב"כ הנתבעים כי המומחה פרט כי תוצאות בדיקת ה- EMG, העלתה קיומם של שינויים ניווניים בלבד אשר אינם קשורים כלל לתאונה.ב"כ הנתבעים טען כי המומחה לא קבע כי קיים קשר סיבתי חד משמעי בין הנכות של 2% לבין התאונה . בנוסף טען ב"כ הנתבעים כי חרף העובדה שתלונות התובעת על כאבי גב עזים בגין תאונת דרכים הועלו רק לאחר שישה שבועות ממועד התאונה, קשר המומחה את הנכות שקבע לתאונה. לעניין טענת ב"כ התובעת להחלת דוקטרינת "הגולגולת הדקה", טען ב"כ הנתבעים כי עיקרון זה אינו רלוונטי למקרה דנן, שכן עקרון זה רלוונטי למצב בו מדובר בפגם נסתר הגורם להעצמת תוצאות הפגיעה. ב"כ הנתבעים טען כי אין להתערב בממצאי חוות הדעת מטעם המומחה , שכן לדבריו על פי המקובל התערבות בממצאי חוות דעת הקובעת קביעות עובדתיות רפואיות, תעשה בזהירות. עוד טענו הנתבעים כי לא ניתן לתת כל אמון בגרסת התובעת ובעלה. לטענתם מדובר בעדויות מוטות ובעדויות אשר סותרות את האמור בתצהירי התובעת ובעלה, ומטרתם הייתה ככל הניתן להאדיר את נזקי התובעת ולקשור אותם לתאונה. כך למשל לעניין השתכרותה של התובעת טענו הנתבעים כי כאשר העידה התובעת בבית המשפט היא ציינה כי חיפשה מקום עבודה , עובדה שלא אוזכרה בתצהירה . לטענת הנתבעים יש להתחשב בכך שהתובעת לא עבדה מספר שנים עובר לתאונה, ובהתאם למוצג נ/1, הפעם האחרונה בה עבדה התובעת במשך שנה רצופה הייתה בשנת 1996. לטענת הנתבעים העובדה האמורה מוכיחה כי אין לתובעת כל רצון לשוב לשוק העבודה, וכל רצונה היה לטעון לאובדן כושר השתכרות, ללא קשר לפגיעתה המינורית בתאונה. דיון מטעם התובעת העידו התובעת בעצמה ומר ג'ק יעקב מלכה, בעלה של התובעת.כן נחקר המומחה בחקירה נגדית. אחוז הנכות בגין התאונה התובעת העלתה טענות נגד חוות דעתו של המומחה. הלכה פסוקה באשר לעד מטעם בית המשפט ובכלל זה מומחה רפואי, הנה כי מומחה שמונה על ידי בית המשפט, כמוהו ככל עד. עוד נקבע כי ההכרעה הסופית נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט, ובדרך כלל התערבות בממצאי חוות דעת מומחה, תעשה רק במקרים חריגים, כאשר מסקנות חוות הדעת שגויות ומסתמכות על עובדות שהוכחו כבלתי מהימנות. במקרה שבפני, העריך המומחה הרפואי את הנכות הצמיתה שנותרה לתובעת בשני אחוזים , ובפועל טענותיו של ב"כ התובעת בעיקרן מתייחסות לטענה כי לתובעת נגרמה בגין התאונה נכות בשעור של 4%. ראשית יצויין כי משקבע המומחה לתובעת נכות בגובה של לפחות 2% בהתבסו על ממצאים קליניים לא ניתן יהיה להתערב בשיקול דעתו בעניין זה , על אף שתלונות התובעת הוצגו רק לאחר שישה שבועות מעת התאונה , ויהיה מקום לבחון רק את טענות התובעת לכך שהיא זכאית לנכות גבוהה יותר . זאת ועוד בחקירתו אישר המומחה כי לתובעת לא היה עבר רפואי רלוונטי , וכי היא לא סבלה מכאבי גב לפני התאונה ( עמ' 8).המומחה אישר גם כי כאבי הגב וההקרנות לרגל שמאל הופיעו אצל התובעת רק לאחר התאונה , וכן אישר כי ככלל ממצא רנטגני ללא ביטוי קליני אינו מקנה נכות . לא זאת אף זאת המומחה אישר כי כ- 30% מן האוכלוסיה מגיעים לגיל 70 ללא כל ממצא קליני בגב למרות קיומם של שינויים ניוונים אצל אותם אנשים ,וכשנשאל כיצד ניתן לדעת אם התובעת אינה משתייכת לאותה קבוצה , ואלמלא התאונה לא היתה סובלת מפתולוגיה בגב השיב כי בפועל לא ניתן לדעת הדבר . כפי שצויין לעיל בית המשפט לא יתערב כדרך שגרה במסקנות מומחים רפואיים . יחד עם זאת בנסיבות העניין לאור הדברים שצויינו לעיל ולאור האפשרות הסבירה שאכן העדר תלונות מצד התובעת על בעיות גב עובר לתאונה , יעיד על קשר בין התאונה לבין כאביה הנוכחיים ובעיקר לאור העובדה שמדובר בסטיה מינורית של 2% ממסקנות המומחה מצאתי לנכון לקבל עמדת ב"כ התובעת ולהעמיד את נכות התובעת בגין התאונה על 4%. כאב וסבל לאחר ששקלתי את חוות דעת המומחה וכן את מכלול החומר הרפואי שהונח בפניי, וטענות התובעת, מצאתי לפסוק בהתאם לשיקול דעתי סך של 19,927 ₪, בגין כאב וסבל, נכון ליום פסק הדין. הפסד שכר עבר + עתיד התובעת העידה כי עובר לתאונה, משנת 2000, הייתה מובטלת. (עמ' 16 ש' 10-11 פרוט' 24.11.11). יחד עם זאת, העידה התובעת כי לא עבדה כיוון שטיפלה בילדיה, ובעיקר בביתה הקטנה, ולדבריה כאשר בתה נרשמה לגן, בגיל 3, החליטה לחפש עבודה בחצי משרה, וכדברי התובעת : "ש איפה חיפשת. ת בלישכה וכל מיני מקומות. ש יש תעוד לזה שחיפשת. ת מה זה תיעוד? ש עם מי דיברת. ת אצל בעלי בעבודה אמקו ים. המנהל שלו דוד מכבד אותנו, שניהם היו מנהלים בעבודה ואמר שינסה לחפש לי חצי משרה בבודקה לשבת. הוא ביקש מ- 6:00 בבוקר שאני לא יכולה לעשות את זה, אני שולחת ילדים, בעלי עובד. ש מתי פנית לחברה שבעלך עובד בה. ת אחרי שהכנסתי את הילדה לגן. ש באיזה גיל הכנסת אותה לגן. ת בגיל 3 . מנסה להגיע בשעה 8:00 ולקבל אותה בשעה 13:00 ועד שקיבלתי תשובה היה תאונה." (עמ' 17 ש' 7-20 פרוט' 24.11.11). התובעת העידה כי אף לאחר התאונה המשיכה וחיפשה עבודה, אולם עקב הקושי הפיזי שלה, לא התחילה לעבוד, וכדבריה: "ש מאז התאונה לא חיפשת עבודה. ............... ת חיפשתי עבודה. ש איפה. ת בבתי ספר. ....................... ש למה לא התחלת לעבוד. ת בגלל שאני רואה אצלי לא מסתדר, אני לא יכולה לשבת. כואב לי הגב, זה החמיר." (עמ' 17 ש' 21-26, עמ' 18 ש' 1-4, 12-13) כאמור, מטעם התובעת העיד בעלה, מר יעקב מלכה. מעדותו של מר מלכה עלה כי התובעת לא עבדה עובר לתאונה, מתוך בחירת השניים והעדפתם כי התובעת תטפל בילדיהם. הבעל העיד כי עבד עד שעות מאוחרות, על מנת שהתובעת תוכל לטפל בילדיהם (עמ' 23 ש' 8 פרוט' 24.11.11), וכן העיד כי הוא היה המפרנס היחידי בבית,(עמ' 23 ש' 21) וכדבריו . "ש למה אשתך לא עובדת הרבה שנים, משנת 2000. ת יש לי ילדים בבית שאני מעדיף שתטפל בילדים. הייתי עובד עד שעות מאוחרות שתטפל בילדים." (עמ' 23 ש' 8-11). מתוך דבריהם של התובעת ובעלה עולה כי הסיבה העיקרית לכך שהתובעת לא עבדה עובר לתאונה, היתה רצונם של בני הזוג שהתובעת תקדיש זמנה לטיפול בילדיה, ואילו בעלה יהיה זה שיביא השכר הביתה. על אף שגילאי ילדי התובעת לא צויינו במהלך הדיונים, ובין היתר לאור תשובות התובעת ובעלה בחקירותיהם , ניתן להסיק שבין השנים שלאחר התאונה ועד היום, טרם בגרו כל ילדיה של התובעת, ובנסיבות אלה גם אלמלא התאונה לא היתה יוצאת התובעת לעבוד. לאור האמור לעיל, יהיה מקום לדחות טענותיה של התובעת בעניין הפסדי שכר לעבר. באשר להפסדי שכר לעתיד , מאחר ומדובר בתאונה שארעה לפני כ-6.5 שנים, ניתן להניח שבחלוף התקופה האמורה היו הופכים ילדי של התובעת לבוגרים יותר, וככל הנראה עם חדילת הצורך בטיפול בילדים, היתה התובעת יוצאת לעבודה. גם על המסקנות האמורות ניתן ללמוד מדבריה של התובעת בחקירתה, ומכך שהאמנתי לתובעת ובעלה שהסיבה העיקרית לאי יציאת התובעת לעבודה, היתה רצונה לטפל בילדיה, ולאחר מכן היה בכוונתה לצאת ולסייע לבעלה בכלכלת הבית. בנסיבות העניין לא מצאתי לפסוק לתובעת כל פיצוי בגין הפסד שכר לעבר , אך יחד עם זאת יהיה מקום לפסוק לתובעת בגין הפסדי שכר לעתיד סך של 30,000 ₪ הוצאות רפואיות, עזרה ונסיעות ב"כ התובעת טען בסיכומיו כי התובעת זכאית להחזר הוצאות רפואיות, הוצאות בגין נסיעות ובגין עזרת הזולת. לדבריו הצביעה התובעת על קיומו של נזק כעולה מסעיף 11 לתצהירה, ולדבריו התובעת לא השכילה לשמור על כל הקבלות להוכחת טענתה , מחוסר ידיעה . התובעת העידה כי לאחר התאונה נאלצה לשכור עזרתה של מטפלת לצורך עזרה במשק הבית וכן עזרה עם בתה הקטנה, כמו כן העידה כי עובר לתאונה לא הייתה זקוקה כלל לעזרה והייתה דואגת למשק הבית ולילדיה לבדה (עמ' 19 ש' 23 פרוט' 24.11.11). יחד עם זאת לא היה בידיה של התובעת להציג אסמכתאות לתשלום עבור השירותים שנאלצה לשכור עקב אי יכולתה לתפקד בעקבות התאונה, כפי שטענה. באשר לעזרת צד ג הלכה היא כי פיצויים לעזרת בן משפחה יפסקו רק במקרים חריגים . התובעת לא אושפזה ןלא נגרמו לה שברים או חבלה משמעותית שהצריכה ריתוקה לביתה לתקופה ארוכה . בענייננו מדובר כאמור בתובעת שלא הוכיחה כי נגרמו לה הוצאות רפואיות נכבדות יחד עם זאת נראה שלתובעת נגרמו הוצאות מינוריות שבגינן יהיה מקום לפצותה בשעור של 1,000 ₪. סוף דבר לאור כל המפורט לעיל, אני קובע כי הנתבעים ישלמו לתובעת את הסכומים כדלקמן: בגין הפסד שכר - 30,000 ₪ בגין כאב וסבל - 19,927 ₪ בגין הוצאות רפואיות - 1,000 ₪ 50,927 ש"ח הסכומים ישולמו בתוספת הוצאות בסך 3,70 ₪ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית , ובצירוף שכ"ט עו"ד כחוק . תאונת דרכיםנזקי גוף