נפילה במגרש כדורגל בשטח בית ספר בשיעור ספורט

נפילה במגרש כדורגל בשטח בית ספר בשיעור ספורט

לפני תביעה לתשלום פיצויים בשל נזקי גוף שנגרמו לתובע, לטענתו, בעת נפילה במגרש כדורגל (להלן:- "המגרש") בשטח בית ספר בו למד במועדים הרלוונטיים לתובענה, במסגרת שיעור ספורט במהלך יום לימודים, בשל ליקוי שהיה במגרש.

רקע
1. התובע יליד 1989, תלמיד כתה י"א במועדים הרלוונטיים. לגרסתו, ביום 19/3/06 בשעות הצהריים, במהלך משחק כדורגל במסגרת שיעור ספורט בבית הספר, נפל בשל ליקויי במגרש, שעה שרגלו נתקלה בבור שנפער באותו מגרש (להלן:- "הבור" או "המפגע", האירוע יכונה להלן:- "אירוע התאונה" או "התאונה""). כתוצאה מכך, נחבל התובע וסבל משפשופים בחלקי גופו השונים.

התובע טוען לנכות כתוצאה מהתאונה, אלא שהתובע לא צירף חוות דעת לעניין שברפואה ומעבר לכך – לא הגיש ראיה כלשהי ממנה עולה כי נגרמה לו נכות. התובע הציג לפני בית המשפט את סימני אותם שפשופים שנותרו על גבו, על כן ומבלי להקל ראש בסבלו של התובע, יש לקבוע, כי לא נגרמה לו בתאונה, אלא חבלה בת חלוף.

2. נתבעת 1, עיריית אשדוד (להלן:- "העיריה"), רשות מקומית האחראית על בתי הספר המצויים בשטחה. כן צורפה כצד להליך, מבטחת העיריה- הכשרת הישוב בע"מ.

כלל חברה לביטוח בע"מ הינה חברת ביטוח שביטחה את התובע בפוליסה לביטוח תאונות אישיות ונתבעה מכוח אותה פוליסה. ביום 19/6/13 ניתן פסק דין נגדה, בהסכמתה ובהסכמת והתובע.

ביום 24/12/09 ביקש התובע לתקן כתב תביעתו, בדרך של צירופן של נתבעות 3-4: מדינת ישראל - משרד החינוך (להלן:- "משרד החינוך") וחברת הביטוח ענבל- וזה תוקן. בפתח ישיבת ההוכחות ביקש ב"כ הנתבעות 3 ו- 4 למחוק את נתבעת מס' 4 והוסכם, כי כל פסק דין שיינתן כנגד נתבעת מספר 3- יכובד.

3. הצדדים חלוקים ביניהם בשאלת האחריות, כאשר הנתבעות כופרות בעצם קרות התאונה באופן המתואר; כן חלוקים ביניהם הצדדים בשאלת גובה הנזק ובית המשפט נדרש הן לשאלת האחריות והן לשאלת הנזק.

באשר לאירוע עצמו, טוען התובע, כי העירייה ומשרד החינוך התרשלו באחזקת המגרש והותירו בו מפגע. בנוסף, טען, כי המורה לחינוך גופני התרשל בכך שהתיר משחק כדורגל כאשר המגרש אינו ראוי למשחק. עוד טען התובע, כי מדובר באירוע שחלה לגביו הוראת סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], "הדבר המדבר בעד עצמו".

אופן התרחשות התאונה:
4. להוכחת התאונה באופן המתואר על ידו, הגיש התובע תצהיר עדות ראשית מטעמו, בו תאר אופן התרחשות התאונה והצהיר כך:
"ביום 19/03/06 בשעות הצהריים לערך או בסמוך לכך ובמהלך שיעור ספורט, נפגעתי קשות בזמן ששיחקתי במגרש כדורגל ונפלתי כתוצאה מליקוי במגרש, בור שלא היה ניתן להבחין בו (להלן: "התאונה")."

בעדותו בבית משפט העיד לגבי אופן קרות התאונה כך:
"במהלך משחק כדורגל רצתי לכיוון השער אני רץ עם הראש למעלה, ספרינט לפתע אני מרגיש שאני מועד במקום, התהפכתי מהחול והתגלגלתי קדימה, נפלתי על המותן על השכמה ועל המרפק, היה לי גם סימן במצח. ממש עפתי קדימה. עם החול עוד יותר קיבלתי את התאוצה הזו."

5. מלבד התובע, העידו אמו של התובע, הגב' אקוקה אידית וחברו בן כיתתו אותה עת, מר שלומי בן שמעון, שנכח במקום התאונה בזמן התרחשותה.

החבר אישר בתצהירו, כי התובע נפל במסגרת שיעור ספורט במגרש אך לא ציין כי התאונה התרחשה בשל המפגע הנטען במגרש. בתצהיר הצהיר כך:
"ביום התאונה 19/03/06 בשעות הצהריים, או בסמוך לכך ובמהלך שיעור ספורט בבית הספר, ראיתי שגיל החליק ונפל על כל גופו במגרש שהיה מכוסה מעט בחולות."

בחקירתו בבית המשפט אישר את אירוע התאונה ואף במקרה זה לא התייחס למפגע ואלו דבריו:
"ש: עמדת במרחק מטר וחצי מגיל מה ראית איך הוא נפל.
ת: הוא רץ לעבר הכדור והתגלגל החליק ונתקע במשהו. הוא התגלגל על הרצפה.
ש: איך זה מסתדר עם סעיף 2
ת: זה מה שאני ראיתי. הוא החליק נפל."

האם מציינת בתצהירה , כי נודע לה על הנפילה בדיעבד. לטענתה, נקראה לבית הספר לאחר האירוע והיא ראתה את בנה החבול. על פי טענת האם, לאחר האירוע, הגיעה למגרש וראתה את המפגע שלטענת התובע גרם לתאונה ואף צילמה אותו.

6. מטעם העיריה הוגש תצהיר עדות ראשית של מר דני כהן, ששימש כמורה לחינוך גופני במועד התאונה בבית הספר ויתכן שאף בשיעור בו ארעה הנפילה. המורה ציין, כי בהתאם לרישומי בית הספר הוא היה המורה לחינוך גופני של התובע במועדים הרלוונטיים, אם כי לא זכר את התובע, עד אשר זיהה אותו בהגיעו לבית המשפט. המורה לא זכר לומר, האם נכח בזמן אירוע התאונה, או האם לימד את התלמידים מורה מחליף. בתצהירו מיום 13/3/13 הצהיר כך:
6. בנוסף על פי נהלי בית הספר, במצב בו נפגע תלמיד במהלך שעות הלימודים יש למלא תאונה.
7. כן יצויין, כי כלל לא זכור לי שום מקרה בו נפל תלמיד במהלך השיעור שלי כתוצאה מבור או ליקויי אשר נוצר במגרש.
8. אציין כי לא הייתי מעביר שיעור במקום אשר אינו בטיחותי לתלמידים במיוחד עם מדובר בבור או בליקויי אשר נוצר במגרש."

במהלך עדותו ציין העד, כי המגרש נמצא במצבו הנוכחי מזה שנים ארוכות וכי הוא אינו רואה במקום הנפילה הנטען משום מפגע.

יצויין, כי מטעם העיריה אמורה היתה להעיד הגב' פדלון, אשר תעיד, כי חיפשה דו"ח אירוע בנוגע להתרחשות התאונה, אך זו לא התייצבה לעדות. הצדדים הסכימו, כי אמנם לא נערך דו"ח אירוע בנוגע לתאונה זו, או כי זה לא נמצא.

7. מטעם משרד החינוך, הוגש תצהיר עדות ראשית של הגב' לילי אזולאי, המשמשת בתפקיד מפקחת על החינוך העל יסודי מחוז דרום מטעם משרד החינוך, תצהירה התייחס בעיקר לסוגיית האחריות לתחזוקת מגרש הכדורסל, אך בחקירתה הנגדית הוברר, כי, בהיותה מפקחת בתחום הפדגוגי, היא אינה יכולה להעיד דבר בנוגע לאופן ביצוע ביקורת משרד החינוך באשר לקיומם של מפגעים בבתי ספר.

8. באשר לאופן התרחשות התאונה, הנתבעים מכחישים את קרות התאונה באופן שתואר על ידי התובע ולטענתם, גם אם התובע נפגע במגרש הכדורגל, הרי שהפגיעה לא התרחשה באופן המתואר על ידו ובכל מקרה לא כתוצאה ממפגע שהיה במגרש, כאשר גם אותו בור נטען, לאו מפגע הוא.

9. בכתב תביעתו ציין התובע את הסיבה לנפילתו באופן כדלקמן:
"...נפגע התובע בזמן ששיחק במגרש כדורגל ונפל במגרש כתוצאה מליקוי במגרש, בור שנוצר במגרש."

במהלך עדותו, העלה התובע נימוקים נוספים באשר להתרחשות התאונה, כאשר ציין, כי בסמוך למגרש נערכו שיפוצים ולכן על המגרש היו חולות ואבנים, כאשר החול היה הגורם לתאונה או הגורם להיקף הפציעה, שכן לאחר שנפל, החליק על החולות שהיו במקום.

10. התובע נשאל במהלך עדותו אודות הבור :
"ש: הבור שאתה טוען זה משהו חדש?
ת: היה או לא היה אני לא יודע. בנו את האודיטוריום, הכל היה שיפוצים באותו זמן , לא יודע איך נתנו לנו לשחק כדורגל, היה מורה משגיח שהיה אומר שאסור לשחק שם. היה שם בור נכנסתי לבור ועפתי והתגלגלתי....
ש: כל מה שאתה אומר על החול לא נאמר לא בתביעה ולא בתצהיר שלך, אין זכר לנפילה זה חול.
ת: כפי שזכור לי גם החוקר מטעמכם שאל מה היה שם, הוא בא למגרש וראה את המבנה .
ש: למה בתצהיר שלך לא כתבת שום דבר על החול.
ת: אני אמרתי על החול באלף אחוז.

בהמשך:
"ש: מה זה הבור הזה:
ת: אני לא יודע מה זה הבור הזה, לא הבחנתי בו לא הייתי רוצה ליפול עם כל כמות הדם שאיבדתי. לא מאחל לאויבים שלי נפילה כזו. זה ליקוי במגרש ובבית הספר.
ש: מה הקוטר שלו
ת: משהו כזה. (מסמן עם הידיים) בור שכל ילד נופל שם. עם החול לא ראיתי את הבור. הלוואי וזה לא היה קורה. לא כיף לי להיות כאן.
ש: התמונות האלה אתה לא יודע מתי הם צולמו
ת: יש גבעה, ויש שקע זה לא באותו עובי של המשטח אפשר לראות בתמונה. השרטוט הזה הוא מעל פני השטח. הוא יותר גבוה מהמגרש. בעיגול הקטן זה החור הוא היה מכוסה בחול מהבניה.
ש: מה שאתה קורא בור זה השקע שאתה טוען שנפלת.
ת: בור מהמורת מה שתקרא לזה. יש תמונות. הסברתי לשופטת שיש גבעה ובתוכו יש בור או מהמורת.

כן העיד התובע:
"ש. אולי לא נפלת מהבור כי לא ראית אותו?
ת. נטו מהבור, הרגשתי את הרגל שלי מתעקמת והתגלגלתי כתוצאה מהחול שהיה על הבור"

ובהמשך העיד:
"...עם החול עוד יותר קיבלתי תאוצה"

המורה לספורט נשאל בעדותו ביחס למפגע הנטען ואלו הדברים:
"ש: אתה מסכים איתי שבתמונה שאנו רואים תמונה מס' 1 רואים ליקוי במגרש?
ת: אני נמצא במגרש תקופה די ארוכה המצב אותו מצב. זה לא נראה לי ליקוי. הקוטר הוא קטן מאוד. אין סיבה שילד יפול שם אלא אם כן הוא רקדן בלט ויפול בפויינט.
ש: אתה מסכים שיש הבדלי גובה בין הבור למגרש?
ת: כן. אבל כאשר אתה דורך ... בקטע הספציפי אי אפשר להיכנס עם רגל.
ש: מה יש שם במקום?
ת: 32 שנים זה המצב. מבחינה הגיונית היו צריכים להיות שם עמודים.
ש: למה לא סותמים את הבורות האלה , זה נראה לך בור שסתמו אותו תמונה 4 לעומת תמונה 1?
ת: אם אתה משווה את הבור לבור השני אז למראית עין נראה שיש הבדלים מינימאליים, כל שנה הם עושים משהו. אני גם בודק את המגרש אני הולך עליו. אם יש בעיה שילד יפגע אני לא עושה שם אימון. לראיה 32 שנים אני במגרש ולא היה לי נפגעים .
ש:מישהו הביא לבית הספר מומחה לבטיחות שיסתכל ויראה אם יש צורך לטפל בבורות האלה?
ת: שנה שעברה היתה בעיה אמרו לא להיכנס שבוע שלם. אני לא קורא לזה בור.
ש:אתה מסכים שזה לא מגרש תקין שיש בו רק אספלט
ת: זה מצב שאפשר לשחק בו.
ש: אתה מסכים איתי שיש מגרש אספלט שהוא משטח אחד זה לא המצב
ת: אפשר לרצף את כל המגרשים והכל יהיה אחרת. יש מרווח מינימאלי שלא גורם לפגיעה. לא התרעתי."

האם ביקרה במגרש ראתה את המפגע הנטען ונחקרה על כך:
"ש: מה ראית במגרש?
ת: ממש בור וכול המגרש היה עם חולות.
ש: כשאת אומרת בור למה את מתכוונת , עומקו 5 סמ'
ת: אין לי מושג זה היה עם חול , קשה לי להעריך. היה גם בור וגם חול
ש: בבור היה שקע?
ת: זה היה מן מהמורת כזו עם חול.
ש: מתי הוא לקח אותך לראות את המקום?
ת: אחרי הרבה זמן לדעתי. הוא לא היה צריך לקחת אותי.
ש: את הלכת לראות את הבור אחרי הרבה זמן?
ת: לא זוכרת מתי. אני נגשתי לשם מתוך סקרנות לא זכור מתי, יום יומיים חודש חודשיים נגשתי לראות את המגרש?
ש: איך ידעת באיזה בור הוא נפל?
ת: לא ידעתי היכן בדיוק הוא נפל. הסתכלתי על המגרש."

האם צילמה את המפגע הנטען והתמונות הוגשו לבית המשפט. כמו כן צולמו תמונות של המקום על ידי חוקר הנתבעות, אשר אליו התלווה התובע, אשר אף צולם כשהוא מצביע על מקום הנפילה הנטען.

11. הנתבעות טוענות, כי בעדותו של התובע עלו סתירות וכן, כי התובע נמנע מלהעיד עדים רלוונטיים נוספים, כגון חבריו ללימודים או את אחות בית הספר, אשר ציינה בטופס ההפניה למרפאה, כי התובע נפל, אך לא תיארה את אופן התרחשות התאונה, ומשכך, אין לקבל את גרסת התובע, כי נפל במהלך שיעור הספורט.

12. אחר שמיעת העדים, מצאתי מקום לקבוע, כי התובע אמנם נפגע במהלך שיעור הספורט.
הנתבעות אמנם טוענות, כי התובע תיאר באופן שונה את אופן התרחשות התאונה בכל אחת מהפעמים שבהן נחקר, כאשר בפעם אחת ציין, כי היה חול במגרש ובפעם אחרת ציין, כי נפל מאותו בור. כן טוענות הנתבעות, כי התובע תיאר באופן שונה גם את האופן שבו פונה לאחות בית הספר, כאשר באחת הפעמים ציין, כי האחות הגיעה למגרש ואילו בפעם אחרת ציין, כי הוא הגיע למשרדה של האחות, כשבנוגע לגרסה זו האחרונה, לא ידע לציין, כי חברו הטוב, מר בן שמעון הוא זה שליווה אותו לחדר האחות.

אלא, שתיאורים אלו אין בהם כדי לשנות מהגרסה הבסיסית לפיה, התובע נפגע במהלך שיעור ספורט במגרש הכדורגל.

בהקשר זה, עדותו של התובע היתה עקבית והופיעה בכל אחת מהגרסאות שהועלו והיא נתמכה בעדותו של חברו של התובע, שכבעיניי השאלה האם התובע בדק במגרש או בחדר האחות היא שולית וטבעה, כנושא מינורי, שלא תיזכר, כשאין ספק כי התובע נבדק על ידי אחות בית הספר.

13. הנתבעות טוענות, כי לא ניתן לסמוך על עדות החבר, שכן מדובר בעדות מוטה, בשל יחסי החברות בין השניים, אך לא מצאתי מקום להתעלם מעדותו של החבר, רק בשל אותם יחסי קרבה, שבוודאי אינם מקימים חזקה, כי אדם יעיד עדות שקר לטובת חברו, בשל אותם יחסי קרבה, ואף המחוקק לא מצא מקום ליתן ליחסים מסוג זה התייחסות מיוחדת בבחינת שאלת מהימנות (ראה הוראות סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש].

דווקא מתוך עדותו של החבר ניתן לראות, כי החבר ביקש שלא להעיד לגבי עובדות שאינן בידיעתו המלאה, כאשר, הגם שציין את מקום הנפילה במהלך עדותו, נזהר מלציין באופן מפורש, כי התובע נפל כתוצאה מאותו "בור" נטען.

13. באשר לאחות בית הספר, איני סבורה, כי היה על התובע עצמו להעיד את אחות בית הספר.
האחות מילאה טופס הפניה למרפאה שבו ציינה: "לנ"ל יש שפשופים בכל הגוף בשל נפילה".
אמנם, התיעוד הרפואי הסמוך לאירוע התאונה יכול במידה רבה לשקף את השתלשלות האירועים באופן האמתי ביותר, כאשר נקודת המוצא היא, כי התובע מוסר באותה עת את גרסתו באופן ספונטאני והוא אינו פנוי לבדות אירועים מלבו בסמוך למועד האירוע, שעה שהוא עסוק בסבלו, כך שגרסתו האותנטית של התובע בסמוך לאירוע התאונה הינה בעלת משקל משמעותי.

אלא, שבמקרה דנן, הדברים שצויינו על ידי האחות אינם סותרים את גרסת התובע ולכל היותר יש בהם חוסר מסויים בנוגע לאופן התרחשות התאונה.

מעצם הנפקת טופס ההפניה יש להסיק, כי התובע אמנם נפגע במהלך שעות הלימודים, שאם לא כן, לא היה נבדק על ידי אחות בית הספר טרם בדיקתו על ידי רופא המשפחה והוא לא היה נדרש לאותו טופס הפניה.
בנוסף, יש לזכור, כי מדובר במכתב הפניה לרופא לשם קבלת טיפול רפואי וגם אם התובע סיפר לאחות על אופן התרחשות התאונה, או אם האחות הגיעה למגרש וראתה כיצד התרחשה התאונה, תיאור זה אינו אמור להיות מצויין בטופס ההפניה, שמטרתו קבלת טיפול רפואי בעקבות הפניה.

14. האחות הינה אחות ששירותיה נשכרו על ידי הנתבעות או מי מהן. מדובר במי שנמצאת תחת שליטתן של הנתבעות, או מי שפרטיה מצויים בידי הנתבעות, כאשר אף את שם משפחתה של האחות קשה לברר מתוך טופס ההפניה שנערך על ידה.
אם ביקשו הנתבעות לסתור את גרסת התובע בנוגע למקום נפילתו, כשהם מבקשים להסתמך על טופס האחות בעניין זה, יכלו הנתבעות לזמן את האחות.
הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שהנתבעות לא מילאו טופס פציעה, שבהתאם לעדותו של המורה לספורט היה עליהן למלא בזמן האירוע.
גם אם מילאו הנתבעות את אותו טופס פציעה, הרי שהעובדה שטופס זה לא נשמר על ידן מאז אירוע התאונה, יש בה כדי לפעול לחובת הנתבעות ולמעשה הן נמנעו מלמסור כל גרסה באשר לאופן התרחשות התאונה, הגם שהאירוע התרחש בשטח בית הספר, במהלך שעות הלימודים וטופל על יד הגורמים מטעמם.
הימנעותם של הנתבעים מלעשות כן, יש בה כדי לפעול לחובתם וכדי לחזק את גרסת התובע, כי אמנם נפל במגרש הספורט במהלך שיעור.

15. באשר לאופן התרחשות הנפילה, הנני סבורה, כי קיים קושי של ממש בקביעה, כי התובע נפל כתוצאה מבור שהיה במגרש וספק בעיניי, אם התובע עצמו יכול לקבוע בוודאות, כי נפל כתוצאה מאותו בור שהיה במגרש.

16. ראשית, באשר למידותיו של הבור, צורפו תמונות לעיונו של בית המשפט.
מגרש הספורט הוא מגרש אספלט. במגרש, על אחד מפסי הסימון שבו, במרחק זה מזה, מצויים שלושה עיגולים, שנראה לגביהם, כי מדובר היה במיקום שבעבר הונח בו משהו (הועלתה במהלך הדיון השערה, כי מדובר היה במיקום שבו היו מוצבים בעבר עמודים לשם משחק כדורעף, אלא שלהשערה זו אין כל תימוכין). אותם שלושה עיגולים נסגרו, כך נראה, כאשר בעיגול שלגביו טען התובע, כי ממנו נפגע, קיימת מעין שקערורית, שעומקה והפרש הגבהים שבינה ובין פני המגרש אינו ידוע, היא נמצאת בסמוך לשליש מקוטר המעגל או פחות מכך. בסמוך לעיגול נראה, כי נעשה תיקון באספלט, לא ניתן לדעת האם אותו תיקון הוא בגובה האספלט כולו ובכל מקרה, לא נראה בתמונות פער בין גובהו של התיקון ובין גובה האספלט ביתר המגרש.

הנני סבורה, כי לשם הוכחתו של מפגע, התובע יכול היה בנקל להציב סרגל, על מנת ללמוד על קוטרו של העיגול והפער שבין גובהו לבין גובה המגרש או לחילופין להציג כל אינדיקציה אחרת להוכחת הפרשי גובה נטענים המהווים גורם סכנה. התובע אף לא צרף חוות דעת של מומחה בטיחות ביחס למפגע הנטען.
התובע עצמו היטיב להסביר את הקושי בתיאור הבור, בדיון מיום 23.12.10, שם ציין התובע, בעת שהתייחס לבור כפי שהוא מופיע בתמונות:
"היו מלא אבנים וחול. הבור היה פה (מצביע) זה העיגול. כל הסדק הזה זה המשקע. הסדק לא בגובה המגרש. כל זה לא בגובה המגרש לכן לא תוכלי לראות בתמונה עצמה. כל זה יותר נמוך מהמגרש עצמו. הסדק הוא יותר עמוק מהמגרש עצמו והעיגול הפנימי יותר עמוק. זה מה שהפיל אותי ונפלתי עד השער עקב החול והאבנים."

המורה לספורט, שהעיד לפניי, ציין לגבי אותו "בור", כי אין מדובר בפערי גובה משמעותיים, שיש בהם כדי להעיד על מפגע. עוד העיד, כי כי למגרש מגיעים מומחים בתחום הבטיחות וכי המצב במגרש זה קיים כך כ-32 שנים, מבלי שמאן דהוא נפגע מהבור. המורה לספורט ציין כי הייתה תקופה בה לא השתמשו במגרש משך שבוע בשל תיקון שנדרש.

17. מעבר לכך, התובע טען כי הנפילה נגרמה כתוצאה ממפגע - בור ובשילוב של חול שהיה מפוזר במגרש בשל בניית אודיטוריום סמוך למגרש.

ב"כ הנתבעות טוענים, כי הטענה בדבר החול הועלתה לראשונה רק במהלך עדותו של התובע ולא אוזכרה בכתב התביעה או בתצהיר.

הנני סבורה, כי גם אם התובע ציין בעבר, כי היה במקום חול, שהיווה חלק מהגורמים להחלקה או לנזק, ישנה חשיבות של ממש לציון הדברים בכתב התביעה ולמצער בתצהיר העדות הראשית מטעם התובע.
טענתו היום של התובע הינה, כי אותם חולות שהיו במגרש היוו חלק מהמפגע שבעטיו נפגע, בין משום שהחליק על החולות, בין משום שהחולות הסתירו את הבור ובין משום שהיה בקיומם של של חולות כדי להגביר את עוצמת הפגיעה. התובע אף מוסיף וטוען בעניין זה, כי אין מדובר בחול שהצטבר באופן טבעי במגרש (ולגביו נראה, כי ננקטו אמצעי זהירות, כשהתובע מציין בעדותו, כי היה מטאטא בצדי המגרש (עמ' 23 לפרוטוקול שורות 5-6)).
לטענת התובע, כפי שנשמעה לראשונה בעדותו, נעשתה בניה בסמוך למגרש ואותה בניה היא זו שהביאה להימצאותם של חול ואבנים במגרש, אשר בוודאי יכולים להוות מפגע וגורם החלקה חריג במגרש.
מפני טענה זו, שנשמעה לראשונה בישיבת ההוכחות, בוודאי שהנתבעות לא יכלו להתגונן ולא ניתן היה לצפות מהם להביא ראיות על מנת לסתור אותה ולפיכך, לא מצאתי במסגרת פסק הדין וקביעת אחריותן של הנתבעות למפגע, לדון בשאלת נפילתו של התובע כתוצאה מאותו חול כבסיס עובדתי לקביעת עוולת הרשלנות המיוחסת לנתבעות.

18. מצאתי מקום להעיר בעניינו של אותו חול, כי לטענת התובע, משמעות הבור כגורם סיכון היה בעיקר בשל עניין הפרשי הגובה. ככל שנטען שהיה חול, אשר כיסה את הבור, היה בחול דווקא כדי לטשטש את הפרשי הגובה "ולהפחית" את הסיכון הנטען על-ידו, כסיכון הנובע מהפרשי גובה.

19. בשים לב לכל המכלול, הנני סבורה, כי קיים קושי לקבוע, כי התובע אמנם נפגע מאותו בור או כתוצאה מליקוי כלשהו שהיה במגרש.
ככלל, לא כל פער גבהים במשטח יכול לשמש מפגע והעובדה, שכדברי המורה לספורט, במשך שנים לא נגרמה כל פגיעה כתוצאה מאותו בור, הגם שתלמידים משחקים במגרש מידי יום, יש בה כדי להעיד על כך שאין מדובר במפגע.
על מנת להוכיח, כי התובע יכול היה להיפגע מאותו בור, ראוי היה, כי התובע יתן מידות מדוייקות של הבור, שכן מהתמונות עצמן קיים קושי להתרשם בדבר גובה הפערים במשטח האספלט, אם כי ניתן להבחין בפער כלשהו. לא ניתן לומר האם סביר, כי רגל אדם, הנעולה בנעל ספורט יכולה להיכנס לאותו בור באופן שתגרום למעידה, אך יותר מכל, מעצם העובדה שהתובע נפל בסמוך לאותו בור, לא ניתן לדעת, האמנם הבור הוא זה שגרם למעידה, כאשר בעדותו גם התובע ציין: "לפתע אני מרגיש שאני מועד במקום".

יש לזכור, כי עסקינן בנפילה במגרש ספורט, תוך כדי משחק כדורגל. פעילות ספורטיבית מעצם טיבה מקימה סיכון לנפילות ופציעות, גם ללא כל מפגע, כאשר הימצאותו בדיעבד של מה שיכול להוות גורם לנפילה, אין בה בהכרח כדי ללמד על נפילה מאותו גורם.

20. לאור האמור, איני יכולה לקבוע כממצא, כי התובע אכן נפגע כתוצאה ממפגע שהיה במגרש הספורט.

שאלת הרשלנות:
21. הגם שציינתי כי התובע לא הוכיח, כי אותו מפגע נטען הוא זה שגרם לפגיעתו, אתייחס גם לאחריות הנתבעות מקום בו ניתן היה להניח, כי הנתבע נפגע מאותו בור.
על מנת להטיל אחריות מכח עוולת הרשלנות, יש צורך בקיום שלושת היסודות הבאים: קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית בין המזיק לניזוק, הפרת החובה ונזק שנגרם עקב הפרת חובת הזהירות, דהיינו עם קשר סיבתי בין הנזק ובין ההפרה.
אך ורק במקרה בו מתקיימים שלושת היסודות במצטבר ניתן לקבוע קיומה של עוולת הרשלנות.

22. חובת זהירות:
בענייננו חובת הזהירות המושגית והקונקרטית של שתי הנתבעות עולות באופן ברור, הרי כבר נפסק רבות כי חובות משרד החינוך והעיריה שלובות, ולכל אחד מהם חובה בתחומו. בין היתר, העיריה כבעלים של המקום וכמי שמתחזקת את המגרש חייבת למנוע מפגעים במקום, וחייבת לוודא כי מגרש הספורט נקי ממפגעים. משרד החינוך מחויב בשמירה על שלמות גופם של התלמידים באמצעות הנחיות למורים וביצוע פעילויות והשגחה באמצעותם באופן בטוח.

על העירייה ומשרד החינוך חלה חובה לדאוג לשלומם של התלמידים ולתקינות המבנים.
אמנם, במקרה דנן, מנסות הנתבעות, כל אחת כלפי השניה, להטיל את חובת הפיקוח על רעותה, אך כפי שציינתי מעלה, חובותיהן של הנתבעות שלובות כשביחס למורה שנכח בשיעור, בשים לב לכך שלא ניתן לקבוע מיהו אותו מורה שהיה במקום בזמן האירוע, כאשר גם התובע וגם המורה אינם יכולים להעיד באופן ברור בעניין זה, הרי שקיימת אפשרות סבירה, לפיה המורה הוא מורה של משרד החינוך, כשמעבר לכך, משרד החינוך, על פי הנטען, עורך ביקורות במקום, על מנת לוודא, כי אין בבית הספר מפגעים, אם כי אין ספק, כי התחזוקה השוטפת הינה של העיריה, שהינה גם בעלת המבנה וגם מי שהעסיקה את מנהל בית הספר במועדים הרלוונטיים ולכן על פניו, חלק גדול יותר באחריות מוטל עליה.

23. הפרת אותה חובת זהירות, גרימת נזק וקשר סיבתי–
ברור הוא, כי הנפילה כשלעצמה, אין בה כדי להטיל אחריות על הנתבעות, אף על פי שהתרחשה במגרש המצוי בבעלות העיריה ובמהלך שיעור ספורט במסגרת יום לימודים, במיוחד שמדובר בשיעור ספורט הכולל סיכונים טבעיים הידועים למי שנוטל חלק בשיעור ספורט כשאין בהתממשותם של אותם סיכונים טבעיים כדי להטיל אחריות על גורמים חיצוניים.

כך נפסק בע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז (1) 113, 126 :
"חיי היום-יום מלאים סיכונים, אשר לעתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים יישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כעניין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת. סיכונים אלה סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון. על-כן, מי שמשתמש במתקן ספורט - אם כמשתתף ואם כצופה - עשוי להיפגע מסיכונים, הכרוכים בפעילות ספורטיבית. עד כמה שסיכונים אלה טבעיים הם ורגילים לאותה פעילות, אין בגינם אחריות. "מי שלוקח חלק בספורט כזה, מקבל את הסכנות הטמונות בו, במידה שהן ברורות ונחוצות, בדיוק כמו סייף המקבל את הסיכון של דקירה ממתנגדו וצופה במשחק כדור המסתכן במגע עם הכדור"

24. עול ההוכחה לקשר הסיבתי שבין הנפילה ובין ליקויי במגרש והוכחת קיומו של ליקויי מוטל על התובע.

כפי שציינתי מעלה, התובע לא הרים את הנטל להוכיח, כי נפגע מאותו בור, כאשר הכשל אינו רק בהקשר הראייתי הנוגע להוכחת מנגנון הפגיעה עצמו, אלא הדבר נוגע גם להוכחת יסודות הרשלנות, כאשר לא הוכח, כי אותו בור מהווה מפגע.

25. ככלל, אין ספק, כי על הנתבעות לוודא, כי בבית הספר יתקיימו כמה שפחות מפגעים ועליהם, במסגרת חובתם לדאוג לשלום התלמידים, לדאוג להסרת מפגעים.

הדברים מקבלים משנה תוקף, מקום בו מדובר במגרש שבו התלמידים רצים, פעולה שמטבעה מקימה סיכון זה או אחר ומפגעים במקרה זה, לא רק שיכולים לגרום להעצמת פגיעה, אלא גם יכולים לגרום לפגיעה מקום בו אלמלא היה מדובר במשחק, ניתן היה להיזהר יותר ולהימנע מפגיעה.

26. אלא, שהתובע כשל גם בהוכחת היות אותו "בור" עונה להגדרת "מפגע", שהיה על הנתבעות להסיר, על מנת למנוע פגיעה של תלמידיהם, זאת בשים לב לכך שממדיו של הבור לא הוכחו ולא הוכח, כי מקום בו פערי הגובה הם זניחים, מהווה השארת המצב על כנו משום התרשלות, שכן פערי גובה זניחים מטבע הדברים אינם גורמים לנפילה, גם תוך כדי משחק.

הנתבעות אף ציינו כי נערכות ביקורות בבית הספר, לא נקבע בעבר כי המפגע הנטען מהווה מפגע וגם המורה לספורט, בהפעילו שיקול דעת, כאחראי ישיר לשלום התלמידים במגרש המשחקים, לא מצא, כי מדובר במפגע המהווה סיכון עבור תלמידיו.
בהיעדר אינדיקציה אחרת לעומקו וגודלו של הבור, הנני סבורה, כי די בה בעדותו זו של המורה על מנת לסתור טענתו של התובע, כי מדובר במפגע, שעה שבית המשפט עצמו אינו יכול לקבוע ממצאים בעניין רק מתוך התרשמות מהתמונות שצורפו.

27. בשולי הדברים מצאתי מקום להתייחס לטענת התובע, כפי שנטענה בכתב התביעה ובסיכומים, שעניינה חובת הראיה ברשלנות כשהדבר מעיד על עצמו (סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש]), ושאולי היה בה כדי להצדיק את הימנעותו של התובע מלהביא ראיות לעניין אחריותה של הנתבעת.

סעיף 41 לפקודת הנזיקין קובע שלושה תנאים מצטברים להחלת הכלל. הראשון, כי לתובע לא הייתה ידיעה או לא הייתה לו יכולת לדעת מה הן הנסיבות שהביאו לאירוע נשוא התביעה. השני, כי הנזק נגרם על ידי נכס שהיה בשליטתו המלאה של הנתבע. השלישי, כי אירוע המקרה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע התרשל מאשר עם המסקנה שנקט זהירות סבירה. שלושת התנאים הנם מצטברים ורק אם יוכיח התובע התקיימותם של שלושת התנאים האמורים, יועבר לכתפי הנתבעות הנטל לשכנע, כי אין לייחס את קרות האירוע לרשלנות מצדן (ד"נ 4/69 נוימן נ' כהן, פ"ד כד (2)229.).

הנני סבורה, כי שלושת התנאים המצטברים להחלת הכלל לא התקיימו במקרה דנן. בוודאי, לא ניתן לומר, כי לתובע לא היתה יכולת לדעת מהן הנסיבות שהביאו לאירוע, שאליו היה מודע לאורך כל הדרך, התובע אף יכול לברר את טיבו של המפגע, כאשר מדובר בשטח המשמש הן את תלמידי בית הספר והן את כלל הציבור בשעות אחר הצהריים ולבסוף, עסקינן בפעילות ספורטיבית, שהיא לכשעצמה מקימה סיכון, משכך לא ניתן לומר, כי נסיבות המקרה מתיישבות יותר עם אירוע רשלנות.




נכותו של התובע ושיעור הנזק
28. לאור התוצאה אליה הגעתי לעיל, לפיה דינה של התביעה להידחות, אתייחס בקצרה ולמעלה מן הצורך לשאלת הנזק:

נכות:
מטעם התובע לא הוגשה חוות דעת רפואית ולפיכך, לא נקבעה נכות. בית המשפט התרשם מהצלקות, אלו אמנם פוגעות מעט במראהו של התובע, אך לא באופן משמעותי ועיקרן בצבע קרוב לצבע עורו של התובע.

עזרת הזולת, הפסד שכר להורים והוצאות רפואיות-
אימו של התובע טענה להפסד ימי עבודה לצורך טיפולים בבנה אולם לא צורפו כל מסמכים לתמיכה בטענה זו ולא הובאו ראיות לכך. ובהיות הנזק נזק מיוחד, היה צורך בהוכחת הנזק. רופאו של התובע אישר לתובע יומיים מחלה, כך שנראה, כי התרשמותו מהפגיעה, במועד סמוך לה, היא כי אין מדובר בפגיעה חמורה, בוודאי לא כזו שמצדיקה סיעוד משמעותי, כפי שציינה האם:
ש: במה התבטאה העזרה שלך לגיל?
ת: הכל. אם לעזור לו לקום מהמיטה לשירותים למקלחת, הוא פשוט צרח מכאבים בימים הראשונים. הוא סבל זה היה נורא.

התובע כבן 17 שנים, אמנם סבל, אך לא נראה, כי מדובר במקרה בו התובע לא יכול לקום ממיטתו ולכל היותר, אם סייעה בידיו, הדבר נעשה באופן שאינו חורג משמעותית מהמקובל בין בני משפחה.
גם ביחס להוצאות רפואיות לא הובאו ראיות והתובע טען לחבישות שנעשו במהלך התקופה הסמוכה לפגיעה, שהן ההוצאה המסתברת לאירוע התאונה.
פגיעתו של התובע בברכו בוודאי שלא הוכחה כמשמעותית באופן המצדיק הוצאות נסיעה חריגות.
בשים לב לכך המכלול, יש לקבוע פיצוי בשיעור של 2,000 ₪ בערכים דהיום.

כאב וסבל
התובע עתר לפצותו בסך של 30,000 ₪ תוך הדגשת חומרת הפגיעה בגין התאונה.
כפי שנקבע לא אחת, על הפיצויים בגין נזק לא ממוני בתביעות נזיקין בשל נזקי גוף, שאינם בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, להיקבע בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה ומקרה, כאשר על הסכום שנפסק לשקף באופן ממשי את הנזק הלא ממוני שנגרם לניזוק בשל הפגיעה וכתוצאה ממנה.
התובע טוען לסבל ממושך במהלך תקופה בת שבועיים ימים, שאינה תקופה ארוכה, תקופה שגם לגביה אין אסמכתאות לטענת הנתבעות, שכן התובע המציא אסמכתא לחופשת מחלה למשך יומיים, הא ותו לא.
כן טוען התובע לבושה הנגרמת לו כתוצאה מהצלקות, אם כי בהגינותו ציין, כי ישנה צלקת משמעותית יותר כתוצאה מניתוח, שגם בעטיה, הוא נמנע מלחשוף את איזור הפגיעה.

היות והתרשמתי, כי אין מדובר בצלקות משמעותיות, אם כי בחלוף שנים מאז התאונה עוד ניתן להבחין בהן ובשים לב לעוצמת הפגיעה ולמשך ההחלמה בגינה, הרי שיש לקבוע פיצוי בשיעור של 25,000 ₪ (בערכים היום).

סך הכל, יש להעמיד את מלוא נזקו של התובע על שיעור של 27,000 ₪, אם היה צורך לפסוק לו פיצוי.

סוף דבר
29. סוף דבר, דין תביעתו של התובע להידחות.

בשים לב לתוצאה אליה הגעתי, ולפי הדין הקובע כי בעל דין שזכה בדינו - ראוי להוצאותיו ותוך התחשבות במצבו של התובע והתחשבות מה בטענתו, כי החליק במגרש על גבי חול, דבר שאמנם לא נטען כחלק מעילת הרשלנות, אך התרשמתי, כי אמנם התקיים במידה זו או אחרת במגרש, וכן תוך התחשבות בהיקפו של התיק, מצאתי מקום לחייב את התובע בהוצאות המשפט ובשכ"ט הנתבעות בסכום של 1,500 ₪ לכל אחת מהנתבעות.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. בוררות ספורט

  2. פציעה ביום ספורט

  3. סכסוכי עבודה בספורט

  4. שכירות אולם ספורט

  5. חברות בעמותת ספורט

  6. פציעה במועדון ספורט

  7. בוררות לפי חוק הספורט

  8. עורך דין דיני ספורט

  9. עורך דין פציעות ספורט

  10. כתב ספורט - יחסי עבודה

  11. פטור מארנונה לצרכי ספורט

  12. נפילה בזמן ריצה ספורטיבית

  13. התנגדות לבניית אולם ספורט

  14. סכסוך בין בעלי מועדון ספורט

  15. פיצויים על פציעה בשיעור ספורט

  16. פיצויים עקב נפילה במגרש כדורגל

  17. פציעה בשיעורי ספורט בבסיס צבאי

  18. זכויות יוצרים על צילומי ספורט

  19. אחריות מורה לספורט לתאונה בשטח בית הספר

  20. יחסי עובד מעביד בין מאמן לאגודת ספורט

  21. מזכיר התאגדות ספורט - יחסי עובד מעביד

  22. אחריות מועצה מקומית לפציעה במגרש ספורט

  23. מגרש ספורט ליד הבית - תביעה בדין מטרד

  24. נפילה במגרש כדורגל בשטח בית ספר בשיעור ספורט

  25. סמכות בית הדין לעבודה - תביעה נגד אגודת ספורט

  26. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון