הסכם שירותי שיווק פוליסות ביטוח

הסכם שירותי שיווק פוליסות ביטוח

ד. דיון והכרעה:



יחסי העבודה בין הצדדים נוצרו בשעה שהתובע שכר את שרותי הנתבע לשיווק (בין היתר) של פוליסות ביטוח. אין מחלוקת שהנתבע לא היה בעל רישיון של סוכן מורשה, על כן היה ברור לשני הצדדים שבמצב שכזה, יש לבנות את מערכת יחסים, באופן שהתובע ישלם לנתבע תמורת עבודתו, באמצעות תלושי שכר של "עובד-מעביד".




הנתבע חתם על הסכם עבודה ראשוני שהוצג לו על ידי התובע (מבלי שהומצא לו העתק), אשר צורף (בתיק זה) על ידי התובע. הנתבע היה אמור לקבל תשלום קבוע בסיסי כשכר ובעבור הוצאותיו, וכן תוספת שכר הבנויה על 35% מהתפוקה החודשית (בגין פוליסות שנמכרו על ידו בפועל).




הנתבע הפגין בתחילה, יכולת "יוצאת מן הכלל", בגיוס פוליסות חדשות מרובות, אולם לאחר מספר חודשים התגלה כי הינו מנהל משא ומתן עם חברה מתחרה, וכן עם הזמן התגלה כי מרבית מהפוליסות שהוא הביא, לכאורה, בוטלו בתוך זמן קצר. נתונים אלה תרמו לסיום תקופת העסקתו.




טענות הצדדים זכו לפירוט והתייחסות בחוות דעת המומחה, בתשובותיו לשאלות ההבהרה וכן בחקירתו בבית המשפט.




חוות דעתו של המומחה הוגשה לבית המשפט ביום 30/1/12. בפתח חוות הדעת ציין המומחה את ה"סחבת" אשר נקטו בה הצדדים, אשר כמעט וגרמה לו ל"הרמת ידיים". המומחה פירט את טענות הצדדים שנטענו בפניו, וכן את טיב ההתקשרות בין הצדדים. הוא ציין, בין היתר, כי "עמלתו" של הנתבע הייתה אמורה להיות משולמת כעמלת ביטוח לעצמאי, אולם, בהעדר רישיון סוכן, יש לשלמה כשכר עבודה, בתלוש שכר, בניכוי כל ההורדות כחוק. המומחה מציין שהנתבע הסכים וידע שמקדמת העמלות שהוא מקבל תלויה בכך שהמכירות שהוא מבצע לא תתבטלנה בפרקי הזמן הקצובים בהסכמים מול חברות הביטוח, למשך 5 שנים, יחסית, כאשר בשנתיים הראשונות המדובר בהחזר מלא של המקדמות כנגד ביטולים.




נקודת המוצא של המומחה הינה שמקור לכלל המחלוקות הנובעות מההתקשרות בין הצדדים, נעוצה בסוג ההתקשרות אשר נרקמה, בין "גביר" לבין "שכיר". התובע חתם עם הנתבע על מנת להעסיקו כ-"סוכן ביטוח", דה פקטו, הנעדר רישיון כסוכן, הסכם לתקופה קצרה. המומחה מבהיר כיצד על אף שההסכם מעלה תהיות רבות בפני עצמו, ניתן ללמוד ממנו שהתובע "חשב להרוויח עליו עולם ומלואו". המומחה מתאר בהרחבה מספר רב של "תהיות" באשר להסכם המוגדר על ידו כ-"משונה". הוא מפנה למשך יחסי העבודה שצוינו; שאלת המועד בו נחתם; חתימת הנתבע בלבד; סכום שטר החוב; תלושי שכר שלא תואמים את ההסכם וכדו' (ראה בחוות הדעת).




לאחר ניתוח יחסי הצדדים, על פי כל החומר והטענות שהוצגו בפניו, המומחה הגיע למסקנות הבאות:




ככל שלנתבע לא היה רישיון סוכן בעת חתימת ההסכם, היה ברור לתובע וכן היה עליו לדעת שבתקופת עבודתו הקצרה של הנתבע, לא ישתנה אותו המצב משפטי ולכן היה חובה, מלכתחילה, ביחסי עובד-מעביד ולא ביחסים עם סוכן עצמאי. בנסיבות אלה, אין "לקחת בחזרה" מהעובד, מרכיבי שכר שהיו תחת כותרת של שכר עבודה, אחזקת טלפון ודלק לרכב, אף אם העובד לא עמד ביעדים שהתובע ציפה ממנו.




לא היה כל מקום כי התובע "יבנה מגדלים" על סוג ההתקשרות והעסקה שכזו.




אין בסיס לתביעת הענק הנטענת של התובע, על סך של כ-251,000 ₪ בגין "הפסדים" ואי קבלת הכנסות (צפויות) ש"נגרעו ממנו", עקב ביטולי פוליסות/תפוקות של הנתבע. הנתבע לא היה שותף לרווחים והוא אינו שותף להפסדים.




אין לקבל את טענת התובע להפרה יסודית של הסכמות הצדדים, מצד הנתבע, שעה שהעביר את התיק לחברת "כלל" או "הפיל" פוליסות במכוון, וזאת מאחר ולא הוצגו בפני המומחה, הוכחות לנפילת פרמיות של מאות אלפי שקלים, ולא הוכח כל קשר ישיר בין נתונים נטענים אלה, לבין מעשי הנתבע. לא הוצגו בפניו תפוקות של מאות אלפי שקלים, שהועברו על ידי הנתבע ממנורה לכלל. המומחה מגיע למסקנה כי לכל היותר, הנתבע שימש כ"סוכן ביטוח חלש מאוד" בעל מכירות רעועות.




בתקופת ההעסקה, שעמדה בפועל על כ-6 חודשים, הנתבע היה זכאי לקבל שכר חודשי ותשלומים נלווים בסך כולל של 4,800 ₪ לחודש, ובעבור כל תקופת ההעסקה – 28,800 ₪ (ר' התייחסותו לתיקון טעות סופר בעמ' 10 שו' 1 לפרו'). בנוסף, קבע המומחה כי מגיע לידי לנתבע סך של 35% מ-"יתרת המכירות אשר לא בוטלו" בסך של 12,228 ₪ (מתוך היקף מכירות של 34,938 ₪). לאור האמור, זכאותו של התובע עמדה על סך של 41,028 ₪. עוד קבע המומחה כי יש לזקוף לחובת הנתבע את סכום הברוטו, כפי שעולה מתלושי השכר שהוצגו בפניו, בסך של 45,700 ₪ (ברוטו).




בשורה התחתונה קבע המומחה כי על הנתבע להשיב לידי התובע סך של 4,672 ₪ (בתוספת מע"מ).




לאחר שבחנתי ושקלתי את מכלול טענות הצדדים, החומר שהוצג והקביעות של המומחה ולאחר שמיעת עדותו בבית במשפט (שרובה התנהלה כחקירה על ידי ב"כ התובע), הגעתי למסקנה שלא נמצא פגם ואין מקום להתערב בקביעותיו, לבד מהמחלוקת בין הצדדים אודות חיוב הנתבע בסכום של הפיצויים המוסכמים שננקבו בהסכם העבודה, סוגיה אשר המומחה לא הרחיב בה.




התרשמותי הייתה כי המומחה ניתח את יחסי הצדדים לאשורם, הן על בסיס הטענות שהצדדים הציגו בפניו; הן על בסיס המסמכים מזמן אמת אשר הוצגו בפניו, והן על בסיס היכרותו המקצועית את עולם הביטוח בכלל, ויחסי הגומלין שבין בעלי סוכני ביטוח לבין "סוכני משנה" אותם הם מעסיקים, על מנת להגדיל את סך פוליסות המשווקות, בפרט. היכרות אחרונה זו, אף אפשרה למומחה להתייחס הן לזכאות המקובלת והנוהגת לעמלות שמגיעות לידי "סוכן המשנה" בגין מכירת פרמיה בתחומי הביטוח השונים, והן לקביעות בנושאים של יחסי עבודה גרידא. אין ספק בעיני כי מכלול היבטים אלה, עמדו בבסיס של הצעת בית המשפט למינוי המומחה לבחינת מכלול המחלוקת אשר אומצה על ידי הצדדים בדיון מיום 14/7/08.




קביעות המומחה לא נסתרו בחקירתו הנגדית, לרבות מסקנתו העיקרית, לפיה אין בחומר הראיות שהוצג לו, כל הוכחה שהנתבע "הפיל" פוליסות ביטוח במתכוון או ביטל את כל התיק והעבירו לחברת "כלל". כן, לא נסתרה קביעתו בדבר העדר ראיות לנפילות במאות אלפי שקלים בעלי קשר ישיר לנתבע. החומר שבפניו הוכיח מקרים בודדים, מוגדרים, של פוליסות של הנתבע, שהועברו ממנורה לכלל.




בנושא זה נוסח סעיף 7 להסכם העבודה עליו חתם הנתבע שהוכתר כ-"התחייבות שלא לפעול לביטול עסקאות של המעביד", כדלקמן:


"היועץ [הנתבע] מצהיר בזאת כי במהלך עבודתו [...] וכן במשך תקופה של חמש שנים לאחר סיום עבדותו בחברה מסיבה כלשהי, לא ביטל ולא יפעל לבטל פוליסות ביטוח ו/או עסקה או התקשרות כלשהי אשר נעשו ו/או נערכו ו/או הוצאו ו/או הוצעו ע"י החברה ו/או עובד בה ו/או מטעמה. כן היועץ מתחייב בזאת כי הנאמר לעיל הינו נכון הן בפעולות ישירות והן בפעולות ונסיבות עקיפות. מוסכם ומקובל כי במידה וימצא כי פעל היועץ בניגוד להצהרתו זו ישלם פיצוי מוסכם בסך 20,000 דולר ארה"ב (עשרים אלף $) וזאת מבלי לפגוע בזכויות החברה לתבוע ממנו כל סעד אחר נוסף על פי הנזק שבעין ועל פי השלכות הפעולות בניגוד להצהרה זו ובחתימתו על שטר חוב כאמור.
נטל ההוכחה להעדר פעילות בניגוד להתחייבות היועץ שבסעיף זה יהיה על היועץ".

(ההדגשות שלי)



ההוראה הנ"ל הינה הוראה, מפורשת באשר למגבלות של איסור נקיטת צעדים לביטול פוליסות/התקשרויות במשך תקופת ההעסקה ולאחריה על ידי הנתבע. ההתייחסות הספציפית בחוזה נובעת, מלכתחילה, מהחשש המובנה, בהסדר ההעסקה שכזו שבין הצדדים. בסעיף נכללה התייחסות לסכום של פיצויים מוסכמים, מראש.




בחוות דעתו המומחה קבע כי (סעיף ו' בעמ' 5), טיוטת הסכם שערך הנתבע עם מעסיק חדש (כלל ביטוח) מיום 26/4/06, מלמדת כי כבר במהלך חודש 04/2006, בעודו מועסק על ידי התובע, ניהל הנתבע "רומן" עם מעסיק חדש, וזאת על אף שהנתבע הכליל את חודש זה (ואת חודש נובמבר), כחודשים "מזכים."




בחקירתו הנגדית נשאל המומחה על ידי ב"כ התובע, מדוע הוא לא אימץ במסקנותיו את הפיצוי המוסכם או כל פיצוי מוסכם אחר, והמומחה השיב:


"כתבתי והסברתי ועניתי גם הרגע – אני חושב שאיך אומרים? אחד שילם שכר לימוד, ואחד שילם כלום בגלל שהוא לא יישאר סוכן בענף. הוא לא מכר לכלל כלום, הוא עובד בכלל. הוא הולך הביתה. ההסכם היה עד דצמבר. באופן מאוד תיאורטי בחודש אפריל כשהוא [הנתבע] הלך לכלל ועשה איתם הסכם, הוא יכל לומר שאין לו הסכם עם התובע. הם המשיכו על פי ההסכם בהתנהגות, כי ההסכם היה לתקופה מוגבלת, והמשיכו לעבוד יחד. אני בטוח שהתובע הסכמים כאלה עם אנשים כאלה בחיים כבר לא יעשה".



תשובה זו של המומחה, אינה מספקת לשלילת טענת התובע לזכות לפיצויים, בשעה שהמומחה מקבל ומאשר את העובדה שהנתבע בפועל ביטל והסב פוליסות לחברת ביטוח אחרת, ללא קשר למחלוקת שבין התובע לבין המומחה באשר להיקף התופעה הזו. ראוי להביא חלק זה מחקירת המומחה, כדלקמן:


"ש. מהי נפילה סבירה בתיק באחוזים? נפילה הכוונה לביטולים.
ת. יש נוסחה מאוד פשוטה, שקובעת, גם בהסכמים בין סוכנים לחברות ביטוח, ש – 80% עמידה ביעד לא ייחשב להפרת הסכם. כלומר, אם 20% מהתפוקה התבטלה לך, לא הפרת הסכם.
ש. כלומר, אם בתיק שלנו יש ביטולים של 90%...
ת. זה קטסטרופה.
ש. אתה בעמ' 5 סעיף ו' לחוות הדעת שלך מציין שהנתבע, קראת לזה, ניהל רומן ובגד, במילים אחרות, תוך כדי שעסק אצל התובע הלך לעסוק בחברת ביטוח אחרת.
ת. נכון.
ש. אתה גם ציינת וקבעת בעמ' 6 סעיף ה', שהוצגו בפניך העברות של פוליסות ביוזמת הנתבע. אתה ציינת שזה בודדות, למען ההגינות.
ת. נכון.
ש. אני אומר לך שהתובע עושה לנתבע טובה ונותן לו לעבוד למרות שאין לו רישיון. הנתבע עובד במשך שישה חודשים, ובזמן הזה יוצר מערכת יחסים עם חברת ביטוח מתחרה; בדיעבד מסתבר
ש – 90% מהפוליסות שהוא כביכול הביא, מתבטלות מבחינה כספית, ואתה קובע בחוות דעתך שהוא העביר פוליסות (בודדות) ביוזמתו, ואחרי כל זה, אתה מייחס לו רק שהוא "חלש", ולא בהעדר תום לב.
ת. אז כאן אני באמת אביע את חוות דעתי מצד המומחיות שלי בענף, מה אני יכול לעשות? קודם כל, אני בהחלט מבין, וכתבתי את זה כל הדרך, אני לא האשמתי את התובע בשום התנהגות לא הוגנת כלפי הנתבע. אמרתי שאני יודע מה זה, הייתי נשיא בית הדין של חברות הביטוח, עשרות סוכני ביטוח בכירים קיוו לקחת סוכני ביטוח, ולקחת חבילה של כסף הביתה. במילים הכי פשוטות אני אומר את זה – כאילו, נותן לו 35 ומקבל 200 אחוז. ככה חברת הביטוח משלמת. חברת הביטוח מוכנה לשלם לסוכן שעל שמו נעשה הביטוח 150 – 200 אחוז. בינתיים, סוכן המשנה מקבל מה שהוא מקבל, מה שהוא סגר איתו, שזה כמעט כלום, וזה בסדר שזה ככה, כי סוכן הביטוח נוטל את הסיכונים. בסופו של יום, מנצחים אחד ומפסידים אחד. זה שיקולים כלכליים טהורים של סוכני הביטוח שסוחרים את העובדים האלה. התובע ידע שהנתבע הינו בלי רישיון, בלי ניסיון, מה הוא ציפה ממנו? מבט אחד נתתי בנתבע בישיבה הראשונה, אני דקה לא הייתי מחזיק אותו במשרד בשום תפקיד. אז על מה אנחנו מדברים? התובע טעה, והוא קיבל החלטה עסקית שגויה, ונאלץ להחזיר על מה שבוטל. על מה שלא בוטל – לא לקחו ממנו כסף."

(ר' עמ' 11 שו' 5-32 לפרו').



סוגיית ה"פיצויים מוסכמים" שישלם צד להסכם המפר את ההסכם לצד המקיים אותו, הוסדרו בסעיף 15 בחוק החוזים תרופות. על-פי הוראה זו, בנסיבות הקבועות בה, רשאי בית המשפט להפחית את הפיצוי שעליו הוסכם. זו לשון סעיף 15(א):


"הסכימו הצדדים מראש על שיעור פיצויים (להלן - פיצויים מוסכמים), יהיו הפיצויים כמוסכם, ללא הוכחת נזק; אולם רשאי בית המשפט להפחיתם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה"



לשם הוכחת הזכאות לפיצוי מוסכם שנקבע בהסכם, די בכך שהוכח כי התקיימה ההפרה המזכה בפיצוי שעליו הוסכם שישולם, במקרה של אותה הפרה, ואין צורך בהוכחת נזק לשם כך (ראו למשל, ע"א 4481/90 אהרן נ' פרץ מ' בן גיאת חברה להנדסה ובניין בע"מ, פ"ד מז(3) 427 (1993); ע"א 4162/02 רנדור נ' דרור מהנדסים (1990) בע"מ, פ"ג נח(4) 193 (2004)).




במקרה דנן, המומחה ציין בחוות דעתו ואשר בעדותו, כי הנתבע לא נהג כהלכה, שעה שניהל "רומן" עם מעסיק חדש עוד בתקופת העסקתו, ולצד האמור הדגיש כי לא הוצגו בפניו מאות אלפי השקלים של תפוקות שהועברו על ידי הנתבע ממנורה לכלל (ר' סעיף 2 (ה) לחוות הדעת). מאידך, הוא אישר גם בחקירתו הנגדית, כי הוכח בחומר שהוצג, על "מקרים בודדים" של "נפילות פרמיות" עקב העברת פוליסות שנעשו ביוזמת הנתבע (ר' עמ' 11 שו' 13-15 לפרו'). בנסיבות אלה, אכן קמה לתובע הזכות לעתור לפיצוי בגין הפרה מוכחת של הוראות סעיף 7 להסכם ההעסקה (אם כי לא בהיקף הרחב שהתובע ביקש לטעון לו).




נידרש עתה לשתי שאלות: האחת, האם סכום הפיצוי שהוסכם עומד ביחס סביר לנזק שאותו ניתן היה לחזות מראש. השנייה, האם ראוי שבית המשפט יפחית מן הפיצוי המוסכם שנקבע (ר' ע"א 4481/90 אהרן נ' פרץ מ' בן גיאת חברה להנדסה ובניין בע"מ, פ"ד מז(3) 427 (1993)).




השאלה הראשונה, נוגעת לסבירותו של סכום הפיצוי שעליו הוסכם ואם הוא עומד ביחס סביר לנזק שאותו ניתן היה לחזות מראש, בעת כריתת ההסכם. אמנם בחינת הדברים נעשית בדיעבד, לאחר שההסכם כבר הופר, אך יש לבחון זאת לפי מצב הדברים שהיה בעת שההסכם נכרת (ר' ע"א 4481/90 לעיל).




אין מחלוקת כי תקופת ההעסקה על פי ההסכם עמדה על פרק זמן של כחודש וחצי. אין גם מחלוקת כי לנתבע לא הייתה כל הכשרה לתפקיד, לרבות מעמדו המוסדר כסוכן ביטוח מורשה. את אופי מערכת היחסים שבין הצדדים הגדיר המומחה, כאמור, כעסקה בין 'גביר' לבין 'שכיר'. עוד הדגיש המומחה כי לאור תקופת העבודה הקצרה שהוגדרה בהסכם, היה ברור כי הסטאטוס המקצועי של הנתבע לא ישתנה, ולכן היה מדובר ביחסי עובד מעביד ולא ביחסים עם סוכן עצמאי (ר' סעיף 2(א) לחוות הדעת).




המומחה הבהיר כי לאור טיב היחסים ומשך ההעסקה שנקבע, אי אפשר היה לבנות "מגדלים" על סוג העסקה וההתקשרות, כשאם היה בכוונת התובע לגזור קופון מהעסקה, הרי שהוא נחל אכזבה בניסיון זה. המומחה עוד הדגיש כי על ביצועיו של הנתבע המלמדים על סיווגו כ"סוכן ביטוח חלש" שמכירותיו רעועות – היה התובע אמור לדעת "עת שכר את שירותי הנתבע" (ר' התייחסותו בסעיף 2(ה) לחוות הדעת). התהיות השונות של המומחה באשר להסכם גופו, צוינו כבר על ידי דלעיל.




הנני סבורה כי יש במכלול הדברים הנחרצים והברורים האלה, כדי ללמד היטב שסכום הפיצויים נקבע על ידי התובע (שניסח את ההסכם) "ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה".




התובע אינו זכאי לקבל את מלוא הפיצוי "המוסכם" הנטען שנקבע בהסכם שהתייחס בעת חתימתו לתקופת העסקה קצרה של כחודש וחצי, בסכום העולה לדעתי בשיעור ניכר על סכום הנזק שהיה ניתן לחזות באותה עת. סכום זה, על פניו, מעלה ניחוח של "פיצוי עונשי" בלתי מידתי, שנועד כהרתעה, ללא כל יחס אמיתי לנזק שניתן היה לצפות, אובייקטיבית, לתקופת ההעסקה שצוינה (בת כחודש וחצי כאמור), והן ביחס להכשרתו וכישוריו של הנתבע באותה נקודת זמן.




מכאן יוצא, שהתשובה לשאלה הראשונה היא, שלילית.




על כל האמור, יש להוסיף כי קביעות המומחה מלמדות על כך שהינו סבור שמכלול נסיבות המקרה, מעידות היטב על תרומה רשלנית וצפויה מראש מטעם התובע בעצמו, ויש בתרומתו כדי להוות "אשם תורם חוזי", בעלת השפעה בפני עצמה.




עתה אבחן את השאלה השנייה, קרי – האם ראוי שבית המשפט יתערב בשיעור הפיצוי המוסכם שנקבע, בקביעת שיעור פיצוי מופחת.




הפסיקה הבהירה כי התערבות בית המשפט בפיצוי מוסכם תיעשה במקרים חריגים ועל דרך הצמצום. בחינת מכלול הנסיבות במקרה דנן, מביאה אותי לכלל מסקנה כי ישנה הצדקה לפסוק, בנוסף לסכומים שפורטו על ידי המומחה, פיצוי מופחת לתובע, גם בהעדר הוכחת נזק (כפי שהמומחה הבהיר), משהוכח שהנתבע הפר את הוראות סעיף 7, אשר היו יסודיות להתקשרות במהותן. בנסיבות אלה, אף אם סכום הפיצוי שהמוסכם שפורט, אינו ראוי לאכיפה כמפורט לעיל, הרי שיש מקום לפסיקת פיצוי בסכום צנוע, ולוּ תוך כדי התחשבות אף בנזק הלא ממוני של התובע, ובלבד שייפסק כפיצוי התפור למידות הנכונות, בהתחשב במכלול נתוני התיק, כפי שהוצגו.



ה. סוף-דבר:



לאור כל האמור הנני מורה לנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים:




סך של 4,672 בתוספת מע"מ. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה (16/7/07) ועד ליום התשלום המלא בפועל.




סך של 10,000 ₪ כפיצויים בגין ההפרה, כמפורט לעיל, שעה שסכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה (16/7/07) ועד ליום התשלום המלא בפועל.




כמו כן, הנתבע יישא בהוצאות התובע בגין המומחה (למעט הוצאות חקירתו בבית המשפט אשר לא יוטלו על הנתבע) ואגרת בית משפט, מיום הוצאתם ועד ליום התשלום המלא בפועל. כן, יישא הנתבע בהוצאות בגין שכ"ט עו"ד התובע בגין ניהול הליכי התיק, בסך של 6,000 ₪ בתוספת מע"מ ₪. סכום זה יישא ריבית והפרשי הצמדה מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.




מאחר ותביעה זו נפתחה אכן, כתביעה שטרית (ועיון בתיק הכספי מעיד על סכום האגרה ששולם בסך 158 ₪) , הנני מורה כי המזכירות תחייב את הנתבע בהפרשי האגרה שיש לבצע , בהתאם לסכום הסופי שנפסק (סעיפים א' ו-ב' לעיל).


זכות ערעור בתוך 45 יום לבית המשפט המחוזי.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. פעולות שיווק מתווך

  2. תביעה בגין עמלות שיווק

  3. תביעה בגין שיווק חיטה

  4. הפרת צו מניעה שיווק מוצר

  5. שיווק מוצר דומה למוצר אחר

  6. אישור וטרינרי לשיווק בשר

  7. הסכם שירותי שיווק פוליסות ביטוח

  8. שיווק קרקעות בשותפות עם מתווך

  9. שיווק יחידות דיור - הסכם שותפות

  10. צו איסור ייצור שיווק הפצה מכירה

  11. צו מניעה זמני האוסר על שיווק מוצר

  12. תביעה נגד משווק קרמים לפיצוי בגין פצעי אקנה

  13. איסור שיווק מוצרים בארה''ב - אכיפת פסק חוץ

  14. לטענת התובעת, היא נפלה קורבן לתרמית שיווקית

  15. האם אי ביצוע פעולות שיווק בבלעדיות מבטלת את הסכם התיווך ?

  16. האם הסכם תיווך בבלעדיות בלי טופס פירוט פעולות שיווקיות תקף ?

  17. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון