תוך כדי עבודה נפל מגובה רב מעל 2.5 מטר ונחת על מוט ברזל

תוך כדי עבודה, נפל התובע מגובה רב מעל 2.5 מטר ונחת על מוט ברזל שהיה תקוע באדמה מתחת לעץ. כתוצאה מכך, מוט הברזל חדר מאזור המפשעה לתוך חלל בטנו של התובע.



התובע טוען, כי לאחר התאונה, סירב הנתבע מס' 2 להעבירו לקבלת טיפול רפואי והורה לעובדים לטפל בו בשטח. בהמשך ובעקבות בקשת העובדים שנכחו במקום, העביר הנתבע מס' 2 את התובע לקבלת טיפול רפואי במרפאה שבכפר. בהמשך, הועבר התובע לקבלת טיפול בבית חולים לאור כמות הגדולה של דם שאיבד. בבית החולים אושפז התובע ואובחן כסובל מאוויר חופשי בחלל הבטן, נוזל חופשי בחלל הבטן, קרע במעיים הדקים ודימום עורקי. התובע נותח ואושפז עד יום 17.9.06.




לטענת התובע, לאחר התייצבות מצבו הרפואי, פנה לנתבעים על מנת שיכירו בו כנפגע עבודה אולם הם התעלמו מפניותיו ואף מפניות בא כוחו שביקשם לחתום על טופס ב"ל 250.




לטענת התובע, מוט הברזל, חלקת האדמה והעץ ממנו נפל היו בחזקתם הבלעדית של הנתבעים או עובדיהם ואירוע התאונה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעים התרשלו. בנוסף טוען התובע, כי המקום בו הצטווה לעבוד ומוט הברזל הינם בגדר דברים מסוכנים ולכן על הנתבעים נטל הראיה שלא התרשלו בגינם. עוד טען, כי הנתבעים התרשלו משנקטו בשיטת עבודה פסולה, סיפקו לו משטח עבודה מסוכן, לא סיפקו לו מקום עבודה בטוח, לא דאגו שיקבל הדרכה, לא התקינו שילוט מתאים, הורו לו לבצע עבודות שאינן מתפקידו, הורו לו לעבוד על עץ גבוה שעלול להישבר, לא סיפקו לו סולם מתאים, לא דאגו למניעת מפגעים ועוד. בנוסף, טוען התובע להפרת חובות חקוקות.




התובע לא צירף לכתב התביעה חוות דעת רפואית להוכחת מצבו הרפואי. בישיבה מיום 4.11.10 הודיע ב"כ התובע, כי חוזר בו מטענתו להיוותרות נכות לצמיתות בעקבות התאונה.




התובע מבקש לפצותו בגין הפסד השתכרות לעבר ואובדן כושר השתכרות לעתיד וכן אובדן תנאים סוציאליים, הוצאות עבור טיפולים רפואיים ועבור נסיעות, כאב וסבל ועזרת צד שלישי לעבר ולעתיד.




לטענת הנתבעים, אין כל יריבות בינם לבין התובע וכתב התביעה אינו מגלה עילה כלפיהם. עוד טענו, כי האירוע נגרם כתוצאה מרשלנותו הבלעדית של התובע. עוד ציינו, כי הנתבע מס' 2 הינו בנו של הנתבע מס' 1 והוא מעולם לא היה עוסק מורשה ולא העסיק עובדים כלשהם לרבות התובע. לטענת הנתבעים, הם כלל לא ביקשו מהתובע לעבוד במסיק הזיתים ולא קיבלו אותו לעבודה ולא נתקיימו ביניהם יחסי עובד מעביד. לאחר התאונה נודע להם שהתובע התחזה לאדם אחר ככל הנראה קרוב משפחה ונכנס לישראל באופן לא חוקי וכך הגיע למטע בו נפגע. משכך, מדובר בשוהה בלתי חוקי שנכנס לארץ תוך התחזות לאחר. לטענתם, בשל היות התובע שוהה בלתי חוקי הוא "ברח" מבית חולים ולא קיבל את כל הטיפולים המתחייבים ובכך מנע מהגורמים המטפלים להשלים מלאכתם ולא פעל על מנת להקטין את נזקו.


ראיות הצדדים



התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו וכן מטעמה של גב' ספא עבדו (להלן:"עבדו") עורכת דין שנשכרה על ידי אחיו של התובע לייצגו בעבר. בנוסף, זימן התובע לחקירה את מר ואיל חושיה (להלן:"חושיה") ומר מוחמד תאופיק סמודי (להלן:"סמודי") שעבדו עם התובע במסיק זיתים. הנתבעים הגישו תצהירי עדות מטעמם. עוד הוגשו מסמכים בכתב. המצהירים והעדים נחקרו לפני.




התובע הגיש סיכומים בכתב עוד ביום 6.4.13. על פי החלטתי בדיון מיום 29.1.13 בנוכחות ב"כ הנתבעים, היה על הנתבעים להגיש סיכומיהם בתוך 30 ימים לאחר מכן. ביום 26.5.13 ביקשו הנתבעים ארכה להגשת סיכומים וזו ניתנה להם כמבוקש עד יום 25.6.13. משלא הגישו הנתבעים סיכומיהם במועד בו הם ביקשו ואף לא כל בקשה להארכת מועד, ניתנה ביום 10.7.13 ארכה נוספת אחרונה להגשת סיכומים עד יום 4.8.13. גם במועד זה לא הגישו הנתבעים סיכומיהם ואף לא כל בקשה אחרת בעניין. אי לכך, קבעתי ביום 12.9.13 שאני רואה את הנתבעים כמי שויתרו על זכותם להגיש סיכומים. אציין, כי גם לאחר החלטה זו, לא נתקבלה כל בקשה או הודעה מהנתבעים למרות הזמן הרב שחלף מאז הגיש התובע סיכומיו. אי לכך, פסק הדין ניתן כעת ללא סיכומי הנתבעים. למעלה מהדרוש אציין, כי על פי התקנות דין אי הגשת סיכומים כדין אי התייצבות על כל המשתמע מכך. יחד עם זאת, לא בחרתי להסתפק בכך שהנתבעים לא הגישו סיכומים מטעמם, אלא מצאתי לאחר ניתוח הראיות שנפרשו לפני, כי התובע הוכיח את תביעתו.


דיון ומסקנות



הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה, האם התובע נפגע בתאונת עבודה עת עבד אצל הנתבעים, האם נפגע בנסיבות המקימות אחריות לנתבעים וכן בשאלת גובה הנזק. לאחר שקילה ובחינה של טענות הצדדים מצאתי כאמור, כי דין התביעה להתקבל לאחר שהתובע עמד בנטל להוכיח תביעתו מהנימוקים שיפורטו.




כאמור בכתב ההגנה הכחישו הנתבעים קיומה של יריבות בינם לבין התובע. לטענתם, לא העסיקו את התובע ולא נתקיימו ביניהם יחסי עובד מעביד. עוד טענו, כי הנתבע מס' 2 לא היה הבעלים של עסק ולא העסיק עובדים כלשהם.




התובע מסר בתצהיר מטעמו (סעיף 3 לת/1), כי הנתבעים הינם חקלאים וידוע, כי הם מעסיקים פועלים מהשטחים לעבוד בשירותי מסיק זיתים והוא נתבקש על ידי שניהם לעבוד בשירותם במסיק זיתים. עוד ציין, כי העבודה מתבצעת "בשחור" ללא כל דיווח למוסד לביטוח לאומי. בעדותו חזר התובע על כך, כי הנתבעים שניהם ביקשו ממנו לבוא לעבוד (עמ' 13 ש' 19-25). כבר כעת אציין, כי מצאתי את עדות התובע אמינה, עקבית, סבירה ונתמכת ביתר העדויות והראיות שהובאו לפני.




חושיה העיד, כי הנתבעים הינם קבלני קטיף וכי עבד איתם קודם והם העסיקו הרבה עובדים (עמ' 16 ש' 27-28 וש' 32-33). חושיה הוסיף וסיפר, כי הגיע לחלקה ברכב מטעם הנתבעים והנתבעים אמרו להם, כי במקרה שתגיע משטרה שיברחו מהמקום ואם ישאלו אותם היכן הם עובדים שלא יספרו שעובדים אצל הנתבעים (עמ' 17 ש' 1-7). חושיה נשאל מה תגובתו אם מישהו יאמר לו שהנתבעים לא עוסקים בחקלאות ואין להם שום קשר לזיתים והשיב, כי כולם יודעים שהם עוסקים בתחום הזית ואין זה נכון שהתובע עבד אצלם ללא רשות אלא הם לקחו אותו בעצמם (עמ' 18 ש' 9-13). חושיה אישר, כי לתובע לא הייתה אשרת עבודה (עמ' 19 ש' 8-9) ולאף אחד מהם לא היה אישור עבודה ושני הנתבעים הם אלו ששילמו להם את משכורתם (עמ' 20 ש' 30-31).




סמודי העיד, כי הנתבעים הם עובדים וקבלני זיתים וכל שנה הם עובדים איתם במסיק זיתים (עמ' 21 ש' 4). סמודי אישר אף הוא, כי לאף אחד מהעובדים לא הייתה אשרת כניסה באותו יום (עמ' 21 ש' 16-17). סמודי הוסיף, כי גם בשנה קודמת הם עבדו איתם במסיק זיתים וגם אז לא הוציאו להם היתרי עבודה ולא תלושי שכר (עמ' 21 ש' 21-25), אולם את משכורתו קיבל מהנתבעים (עמ' 24 ש' 8-9). סמודי העיד, כי הנתבעים באו לקחת אותם לעבודה מירושלים ושני הנתבעים היו ביחד (עמ' 21 ש' 30-33, עמ' 22 ש' 3-12). סמודי העיד לגבי הנתבע מס' 2, כי הוא יודע שהוא עוסק בתחום הזיתים מאז שהתחיל לעבוד איתו בשנה הראשונה וכי הוא יודע שעוסק בתחום הזית כ- 10 שנים ועוסק בתחום המסיק (עמ' 24 ש' 13-16).




ספדו מסרה בתצהירה, כי אחיו של התובע פנה אליה על מנת שתייצג את התובע לאחר התאונה. באותו יום לאחר שפגשה את התובע בבית חולים ושמעה ממנו את נסיבות התאונה נסעה לבית המעביד הנתבע מס' 1 והציגה עצמה ובני המשפחה יידעו מייד באיזה עובד מדובר והבן העיר, כי התובע לא יקבל פיצוי מאחר ולא היה ברשותו אישור עבודה בישראל (סעיפים 2,6,7 לת/2).




הנתבע מס' 1 (להלן:"סלים") מסר בסעיף 1 לתצהירו, כי התובע התחיל לעבוד במטע הזיתים שברשותו רק ביום התאונה. מכאן, בניגוד לנטען בכתב ההגנה מאשר סלים בתצהירו, כי התובע עבד במטע הזיתים שברשותו. גם הנתבע מס' 2 (להלן: "איהב") מאשר בסעיף 1 לתצהירו, כי התובע החל לעבוד במטע זיתים ברשותו רק ביום התאונה.




לאור עדויות הצדדים לרבות תצהירי הנתבעים אני קובעת, כי הוכח לי שהתובע נפגע עת עבד במטע זיתים שהיה שייך לשני הנתבעים בעת שעבד עבורם.




איהב טוען, כי אין להטיל עליו אחריות מאחר ומעולם לא העסיק את התובע והגיע לשטח רק לאחר קבלת עדכון מאביו. איני מקבלת זאת ועדותו בעניין זה הותירה עלי רושם לא אמין.




ראשית איהב מאשר, כי הוא המחזיק או הבעלים של מטע הזיתים בו עבד התובע (סעיף 2 לתצהירו). די בכך כדי לקבוע, כי התובע מסק זיתים גם עבור איהב. יתרה מזאת, כאמור הנתבעים אחראים גם כבעלים או המחזיקים של המטע בו היה המפגע ממנו נפגע התובע.




זאת ועוד, התובע העיד, כי איהב היה הולך אליהם ומביא להם את הכל לרבות את המצרכים והוא היה זה שהיה לוקח אותם ומביא אותם לעבודה (עמ' 16 ש' 15-20). חושיה העיד, כי איהב הסיע אותם למקום העבודה ושני הנתבעים שילמו להם את משכורתם (עמ' 18 ש' 18-19, עמ' 20 ש' 30-31). סמודי אף הוא העיד, כי קיבל משכורת משני הנתבעים והוא הכיר את שני הנתבעים ממזמן כעובדים בתחום ומאז שהחל לעבוד לראשונה ידע שאיהב עובד בתחום מסיק הזיתים (עמ' 24 ש' 10-16). עדותם של התובע והעדים מטעמו הותירה עלי רושם אמין. מאידך עדותו של סלים לגבי עבודתו של איהב הותירה עלי רושם לא אמין. סלים נשאל על החברה של בנו ועל פעילותה וענה שזה לא שייך לעניין. בהמשך נשאל במה עוסקת החברה וענה שבחקלאות ומותר לו וכל אחד חופשי לעבוד במה שהוא רוצה. סלים נשאל האם שם החברה "שימורי הזהב לשיווק זיתים ושמן בע"מ והשיב בחיוב וכן אישר שבנו מנהל לבד את החברה הזו. סלים נשאל במה עוסקת החברה וענה בענף של חקלאות. סלים נשאל שוב האם במסיק זיתים וענה שאמר בענף של חקלאות ואין לו תשובה אחרת ומה זה זית זה חקלאות (עמ' 40 ש' 19-31). מצאתי, כי תשובותיו של סלים היו מתחמקות. למרות ששמה של החברה אותה מנהל איהב מן הסתם מעיד על עיסוקה, נמנע סלים מלענות תשובה ברורה האם החברה עוסקת במסיק זיתים ותחת זאת חזר ואמר, כי היא עוסקת בחקלאות. מצאתי את עדותו לעניין זה לא אמינה ויש בהתרשמותי כדי לחזק מסקנתי, כי איהב עוסק במסיק זיתים ועסק בכך אף במועד התאונה, כפי שהעידו עדי התביעה. איהב העיד, כי בשנת 2006 לא עבד בכלום מאחר והייתה לו בעיה וישב בבית (עמ' 43 ש' 27-28 עמ' 44 ש' 4). עדותו לעניין זה לא הותירה עלי רושם אמין ועומדת בסתירה לעדויות התביעה. בנוסף, אם הייתה לאיהב בעיה שבשלה ישב בבית שנה שלמה ולא עבד, אין זה סביר בעיני, כי דווקא הוא נקרא על ידי אביו לפנות את התובע לקבלת טיפול רפואי ולאחר מכן ללוותו לבית חולים.




הנתבעים העלו טענה חדשה בתצהירי העדות מטעמם, כי התובע הגיע למטע הזיתים ללא רשותם עם עוד חברים שלו מהשטחים והם לא העסיקו את התובע. טענתם זו לא הותירה עלי רושם אמין ואיני מאמינה לה.




דבריהם אלו אינם עולים בקנה אחד עם עדותם של התובע, חושיה וסמודי לפיה הנתבעים הסיעו אותם מירושלים. בנוסף, אין זה סביר בעיני שהתובע כתושב שטחים הגיע בכוחות עצמו למטעם של הנתבעים, אלא יותר סבירה גרסת העדים מטעם התובע שהנתבעים הסיעו את העובדים לרבות את התובע למטע ומשכך, ברי, כי בדקו את זהותו או שלכל היותר היו אדישים לעניין זה.




בנוסף, סלים העיד, כי העסיק הרבה פועלים - עשרות דרך קבלנים בדרך כלל, וכל קבוצה שהייתה מגיעה לעבוד במסיק זיתים זה דרך קבלן מהגדה שהוא לא מכיר, לרבות הקבלן שהביא את התובע לעבודה (עמ' 35 ש' 31-32 עמ' 36 ש' 1-7 ). סלים אף אישר, כי הוא לא מתעסק עם הפועלים אלא מנהלי העבודה (עמ' 36 ש' 12-13). עוד העיד סלים, כי הקבלנים לוקחים על עצמם לטפל בכל תנאי העבודה של העובדים (עמ' 37 ש' 26-32). לאור דברים אלו, אזי לגישת סלים עצמו, העובדה שלא הכיר את התובע אין בה כדי להועיל לו מאחר והעיד בעצמו, כי הפועלים היו מגיעים אליו לעבודה דרך קבלני כוח אדם או מנהלי עבודה והוא לא התעסק באופן אישי איתם. אציין, כי סלים לא זימן לעדות את מי מאותם קבלנים או מנהלי עבודה שלטענתו הוא עובד מולם על מנת להוכיח תנאי העסקתם של הפועלים והימנעותו מלעשות כן פועלת לחובתו. יתרה מזאת, הנתבעים אף לא שלחו הודעת צד ג' כנגד מי מאותם מנהלי עבודה שלטענתם התובע הגיע באמצעותם. לאור האמור אני קובעת, כי לא הוכח לי שהתובע הגיע לאתר דרך קבלן משנה כלשהו שהעסיק אותו והתרשמתי, כי התובע עבד עבור הנתבעים בידיעה מלאה שלהם והסכמתם לכך.




סלים טען, כי התובע גנב את אישור העבודה מדוד שלו ונכנס לישראל עם אישור גנוב (עמ' 38 ש' 18-19). בין אם עשה כן התובע ובין אם לאו אין זה רלוונטי לסוגיה שבמחלוקת והיא האם התובע עבד עבור הנתבעים אם לאו. אכן יתכן שהתובע החזיק בידו אישור עבודה של בן משפחה אחר, אולם לאחר ששמעתי את העדויות התרשמתי, כי הנתבעים היו אדישים לשאלה האם היה לפועל שעבד עבורם אישור עבודה אם לאו. גם חושיה וגם סמודי העידו, כי עבדו אצל הנתבעים ללא אישורי עבודה וקיבלו משכורתם "בשחור" ללא תלושי שכר. לפיכך, התרשמתי, כי הנתבעים כלל לא בדקו עניין זה וזה לא היה רלוונטי מבחינתם להחלטה אם להעסיק את הפועלים אם לאו. התובע משיקוליו שלו כנראה העדיף להחזיק היתר עבודה של בן משפחה אחר ועשה בו שימוש עת נדרש לקבל טיפול רפואי בבית חולים ישראלי.




לאור כל האמור לעיל, אני קובעת שהוכח לי שהתובע נפגע בעת שעבד במטע אשר בחזקת הנתבעים וביצע עבורם עבודות במסגרת מסיק זיתים וכי היה אמור לקבל שכרו מהם עבור העבודה שביצע. בכל מקרה, התובע נפגע במטע השייך לנתבעים וזאת על פי התצהיר מטעמם.




באשר לנסיבות פציעתו של התובע, התובע טוען כאמור, כי טיפס על עץ זית במצוות הנתבעים על מנת להתחיל למסוק זיתים ותוך כדי עבודה נפל מגובה רב ונחת על מוט ברזל שהיה תקוע בעבודה. זו גרסתו העובדתית של התובע באשר לנסיבות התאונה ומצאתי, כי עלה בידו להוכיחה.




התובע חזר על גרסתו זו בתצהיר עדות ראשית מטעמו (סעיף 4 ד'-ו') וכן בחקירתו הנגדית (עמ' 14 ש' 7-11). התובע הסביר, כי מוט הברזל היה כמטר גובה וכאשר נוטעים עץ זית שמים את המוט על מנת שהעץ ישאר איתן כדי להחזיק את העץ (עמ' 14 ש' 13-14). גרסה זו אף מופיעה בגליון הרפואי מבית חולים העמק שם נרשם בסעיף תולדות המחלה: "לדבריו בזמן עבודה נפל מעץ זית על מקל ונחבל במפשעה שמאלית..."




חושיה בחקירתו אישר את גרסת התובע לפיה הוא נפל מגובה 1.5 מטר מעץ זית על מוט ברזל שחדר לו לבטן (עמ' 17 ש' 13 עמ' 17 ש' 25-26). אמנם נפלה סתירה בין גרסת התובע לבין גרסת חושיה, האם התובע עלה לעץ על סולם אם לאו, כאשר התובע טוען, כי לא עלה על סולם ואילו חושיה העיד, כי התובע עלה על סולם, אולם מצאתי כי לא מדובר בסתירה מהותית היורדת לשורשה של גרסה.




גם סמודי תומך בגרסת התובע. סמודי העיד, כי התובע טיפס על עץ זית והוא נפל ממנו ומוט ברזל חדר לו לבטן לאחר שנפל עליו (עמ' 21 ש' 8-9). אציין, כי סמודי העיד, כי היו במקום שני סולמות ל- 80 אנשים שעבדו שם מאחר ורוב העצים היו נמוכים והשאר גבוהים. עדותו זו מסבירה את הסתירה בין עדות התובע לחושיה. אכן יתכן שחושיה טיפס על סולם ואילו התובע לא עלה על סולם, מאחר כפי שהסביר העצים לא היו גבוהים (עמ' 14 ש' 20-22). עדות סמודי לעניין זה תומכת בהתרשמותי, כי הסתירה בשאלה אם היה סולם במקום אם לאו אינה מהותית.




הנתבעים אף הם אינם מכחישים שהתובע נפגע במטע הזיתים שברשותם. סלים העיד, כי לא היה בשטח ויתכן והתובע דקר את עצמו על מנת לקבל כסף (עמ' 36 ש' 17-18). עוד מסר, כי הרימו לו טלפון בבוקר, שאדם נפגע בשטח שלו והוא הזעיק את הבן שלו, כי הוא לא היה באיזור והבן שלו לקח את התובע למרפאה במגאר ולבית חולים העמק והם טיפלו בו כבן אדם (עמ' 36 ש' 19-21). סלים עומת עם טענתו לפיה לכאורה התובע פצע עצמו בכוונה על מנת לקבל פיצוי ונשאל האם כדי לקבל כסף התובע עלה על עץ זית וקפץ על מוט שנכנס לו בבטן ויצא מהגב והשיב שעורך הדין מגזים , הברזל נכנס ברגל ולא יצא מהגב (עמ' 38 ש' 12-14).בהמשך שב סלים על גרסתו, כי אין זה סביר שהתובע נפל אלא הוא דקר את עצמו, כי זה לא הגיוני שהוא היה 5 דקות בשטח וכבר נפגע והוא מתחיל לחשוב שזה תכנון של התובע איך לעשות כסף.




כבר כעת אציין, כי איני מקבלת טענות סלים לפיהן, התובע פצע עצמו בכוונה על מנת לקבל פיצוי. מצאתי, כי טענות אלו אינן ראויות ותרמו להתרשמותי הכללית מעדותו של סלים וזאת לאור חומרת הפגיעה של התובע והצלקת שנותרה אצלו ולאור העובדה, כי אף נזקק לעבור ניתוח ואשפוז ממושך. אין המדובר בפגיעה של מה בכך.




יחד עם זאת גם לגישת סלים, הגם אם סבור שהתובע נפגע ברגלו ולא בגב עדיין אין הוא שולל את העובדה שהתובע נפגע כתוצאה ממוט ברזל שהיה במקום.




איהב אף הוא אישר שהתובע נפגע במטע ובסעיף 5 לתצהירו מסר, כי קיבל שיחת עדכון מאביו ואז הגיע לשטח על מנת להסיע את התובע לקבלת טיפול רפואי.




לאור עדות התובע אותה מצאתי כאמינה ונתמכת בעדויות חושיה וסמודי ולאחר שגרסת התובע אף נתמכת בעדויות הנתבעים אני קובעת שפציעת התובע כמפורט במסמכים הרפואיים שהגיש אירעה בנסיבות הנטענות על ידו בכתב התביעה.




כעת יש לבחון, האם לאור נסיבות אלו קמה אחריות לנתבעים לפצות את התובע והאם התרשלו.




סבורני, כי אין מקום להרחיב על חובת הזהירות של מעביד כלפי עובדיו. על מעביד חלה החובה לדאוג לבטיחות עובדיו וסביבת עבודה בטוחה ולמנוע קיומם של מפגעים אשר עלולים לסכן את העובדים.




במקרה שלפנינו כפי שפורט לעיל הוכח שהתובע נפגע עת נפל מעץ בגובה 2.5 מטר, עליו טיפס על מנת למסוק זיתים, על מוט שהיה תקוע באדמה.




התובע העיד, כי מוט הברזל נועד לייצב את עץ הזית. יש חלקות זית שהוא נכנס אליהן והכל נקי מאחר ומסירים את מוטות הברזל, כי הם מסוכנים אולם במקרה הזה לא אמרו להם לנקות קודם את הצמחיה מתחת לעץ הזית אלא ישר להתחיל לעבוד (עמ' 14 ש' 13-16). חושיה העיד, כי חלקת האדמה הייתה מלאה בצמחייה בגובה של 1.5 מטר מלאה במוטות ברזל ולכלוך (עמ' 17 ש' 11 עמ' 19 ש' 16-17). סמודי העיד, כי כל השטח היה מלא צמחייה, מלא פסולת, ובקושי הם יכלו לראות סביבם (עמ' 21 ש' 13). גם סלים אישר שהיה במקום מוט ברזל אולם לטענתו המוט ברזל נכנס לתובע ברגל ולא יצא מהגב (עמ' 38 ש' 14).




לאור האמור לעיל אני קובעת, כי הוכח לי שסביבת העבודה בה נדרש התובע לעבוד הייתה מסוכנת ומלאת מפגעים. ראשית, לא הוכח לי שסופקו סולמות לכל העובדים. על פי העדויות שנשמעו לפני הובאו למקום עשרות פועלים כך על פי גרסת סלים (עמ' 35 ש' 31-32, עמ' 36 ש' 1-2). סמודי העיד, כי היו בשטח בין 80 ל- 100 פועלים וסופקו שני סולמות בלבד (עמ' 23 ש' 8-9 וש' 31 -32). הנתבעים לא התייחסו לעניין זה בתצהיר עדות מטעמם ולא טענו, כי סופקו סולמות בכמות מספקת לכל הפועלים.




בנסיבות אלו, משלא סופקו סולמות לכל הפועלים, אזי חלק גדול מהם נדרש לטפס על העץ על מנת למסוק זיתים, כפי שעשה התובע. הנתבעים לא טענו ובוודאי אף לא הוכיחו, כי הסבירו לפועלים על שיטת עבודה למסוק זיתים שלא בדרך טיפוס על העץ. על פי עדות סלים, הפועלים החל בעבודתם עוד בטרם הוא הגיע למטע משכך, אף לא נטען ובוודאי לא הוכח, כי הנתבעים פיקחו על עבודתו של התובע והדריכו אותו כיצד לבצע את העבודה באופן בטוח, ככל שסברו, כי אין צורך לטפס על העץ.




יתרה מזאת, הוכח לי, כי הנתבעים אף לא טרחו לנקות את השטח טרם הזמינו פועלים לבוא למטע הזיתים שלהם על מנת למסוק זיתים והותירו בשטח מוטות ברזל בסמוך מאד לעצי הזית, אשר היה בהם כדי להוות מפגע. כפי שהעיד התובע ומצאתי את עדותו אמינה, במטעים אחרים בהם עבד, השטח היה נקי וכל מוטות הברזל הוסרו לאחר שסיימו את תפקידם לתמוך בעץ הזית טרם התבסס באדמה. הצירוף של טיפוס על ענפי עץ שהם לא בהכרח יכולים לשאת תמיד משקלו של אדם, היעדר סולם או הדרכה על שיטת עבודה אחרת ומוטות ברזל שנותרו עומדים בסמוך לעצים עליהם מטפסים הפועלים הם אלו שיצרו את הסיכון אשר בסופו של יום הוביל לפגיעת התובע.




למעלה מהדרוש אציין, כי הנתבעים הינם הבעלים של המטע ועל כן גם בשל כך מוטלת עליהם חובת זהירות ועליהם לדאוג להסיר כל מפגע אשר עלול לגרום נזק לצדדים שלישיים.




לאור האמור מצאתי, כי הוכח לי שהנתבעים התרשלו ובשל רשלנותם נגרם לתובע נזק. בנסיבות אין מקום לייחס לתובע אשם תורם לאחר שלא מצאתי, כי היה בהתנהגותו כדי לתרום להתרחשות הנזק, או כי יכול היה למנעו. התרשמתי, כי התובע מילא אחר הוראות הנתבעים, טיפס על עץ זית על מנת למסוק זיתים, נפל מהעץ על מוט ברזל אותו לא דאגו הנתבעים לפנות מבעוד מועד וטרם החלו העבודות. בנוסף, לאור המפורט לעיל אני קובעת, כי האחריות על הנתבעים הינה ביחד ולחוד.



שאלת הנזק

הפסד שכר לעבר



על פי גיליון חדר מיון, התובע התקבל למחלקה עקב חדירת מקל לחלל הבטן. ביום 10.9.2006 עבר התובע ניתוח. התובע שוחרר לביתו כאשר מצבו הכללי טוב והומלץ לו על מעקב רופא מטפל וחגורת בטן לתמיכה במשך 3 חודשים וחופשת מחלה במשך חודש.




התובע כאמור לא הגיש חוות דעת רפואית מטעמו וחזר בו מטענתו להיוותרותה של נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה.




התובע טוען בסעיף 18 לתצהירו ת/1, כי לא עבד במשך 3 שנים לאחר התאונה בשל ההגבלה הקשה שנותרה לו. בהיעדר חוות דעת רפואית התומכת בהיוותרותה של הגבלה כלשהי שמנעה מהתובע לעבוד במשך שלוש שנים אני קובעת שהתובע לא הוכיח, כי אי עבודתו במשך תקופה כה ארוכה הייתה מוצדקת או שהייתה קשורה לתאונה.




לעניין זה אוסיף, כי התובע צירף לתצהירו את מסמכי המל"ל מהם עולה, כי התובע נבדק על ידי אורולוג ביום 24.3.2009 שמצא, כי הבטן של התובע רכה, נותרה לו צלקת מרכזית לכל אורכה מעט תפוחה ללא סימני גירוי צילקי. עוד צוין, כי לא נמושו בקעים. האורולוג קובע, בחוות דעתו, כי לא נותרה לתובע נכות אורולוגית. מסקנת הוועדה הינה, כי נכותו של התובע הינה 0% החל מתאריך 10.11.2006. קרי בחלוף 3 חודשים ממועד התאונה.




בהיעדר חוות דעת רפואית הקובעת אחרת, מצאתי בנסיבות העניין לקבל את קביעת המל"ל ולפיה לאחר תקופת אי כושר, נותרה לתובע נכות בשיעור 0% החל מיום 10.11.2006 וכבר החל ממועד זה יכול היה התובע לשוב למעגל העבודה ואם בחר שלא לעשות כן אין לכך כל קשר לתאונה נשוא התיק שלפני.




התובע לא צירף תלושי שכר לתצהירו ולא הוכיח את שכרו עובר לתאונה. אזכיר, כי התובע הינו תושב שטחים והוא והעדים מטעמו העידו, כי עבדו ללא תלושים. על פי תצהיר התובע, הוא קיבל שכר יומי של כ- 300 ₪ בחקלאות וכ- 250 ₪ בענף הבנייה. סמודי העיד, כי הרוויח יומית כ- 350 – 400 ₪ (עמ' 21 ש' 19). חושיה העיד, כי היו מתחשבנים לפי מיכל זית כאשר על כל מיכל לקחו 250 ₪ וכל עובד הספיק לעשות בממוצע 1.5 – 2 מיכלים ביום.




לא סופקו די נתונים על מנת לקבוע את היקף ההפסד של התובע לעבר. לא ברור כמה ימים בחודש עבד התובע. התאונה התרחשה ביום 10.9.2006, כאשר זה היה יומו הראשון של התובע בעבודתו, כך שאין המדובר בעבודה מסודרת מתחילת חודש ועד סופו וגם לא הומצאו נתונים עד מתי הייתה עונת מסיק הזיתים והאם היה אמור התובע לעבוד כל יום ובמשך איזו תקופה. נזכיר, כי התובע הינו תושב שטחים ואין אישור עבודה בישראל, כך שעם סיום עונת המסיק אין זה ברור מאליו, כי היה עולה בידי התובע למצוא עבודה במקום אחר בכלל או עבודה בתוך שטח מדינת ישראל בפרט בשכר לו טוען התובע.




לאור האמור לעיל מצאתי, כי יש לקבוע לתובע פיצוי גלובאלי בגין הפסד שכר לעבר בעבור שלושה חודשי אי כושר על פי קביעת המל"ל בסך 15,000 ₪. סכום זה לוקח בחשבון גם את הזמן שחלף עד מועד פסק הדין. מעבר לסכום זה לא מצאתי לקבוע פיצוי נוסף בשים לב שלא נותרה לתובע נכות כתוצאה מהתאונה.




אין מקום בנסיבות להיעתר לדרישת התובע לפיצוי בגין אובדן כושר השתכרות לעתיד משלא נותרה לתובע כל מגבלה כתוצאה מהתאונה על פי חוות דעת האורולוג שהונחה בפני הוועדה מטעם המל"ל מלבד צלקת שלא הותירה נכות ואינה משפיעה על יכולת עבודתו של התובע.


עזרת צד שלישי



התובע עותר לפיצוי בגין עזרת צד ג' אולם לא זימן לעדות כל עד לעניין זה ואף לא המציא כל ראיה בעניין. יחד עם זאת מצאתי, כי לאור פגיעת התובע לא מן הנמנע, כי בחודש הראשון שבית החולים אישר כתקופת אי כושר הוא נתקשה בביצוע עבודות בבית ועבודות בסיסיות ועל כן נזקק לעזרה החורגת מעזרה רגילה של בני משפחה. בהיעדר כל ראיה או עדות בעניין זה או בסיס כלשהו לעניין אופן החישוב ולאחר שאף לא הוכח, כי למי מבני משפחתו של התובע נגרם חיסרון כיס בשל העזרה שהושיט לתובע ואף לא הובאו ראיות לגבי היקף העזרה, מעריכה את הפיצוי בגין העזרה לה נזקק התובע בעבר בסך 2,500 ₪.


הוצאות רפואיות והוצאות נסיעות



התובע עותר לפיצוי בגין ההוצאות שנגרמו לו אולם נמנע מלצרף כל קבלות. בהיעדר הוכחה, מעריכה את ההוצאות הרפואיות והנסיעות שנגרמו לתובע לאחר שלקחתי בחשבון שהתובע הינו תושב שטחים ולכן חוק ביטוח בריאות ממלכתי אינו חל עליו בסכום גלובאלי של 3,000 ₪.


נזק לא ממוני



לאחר שלקחתי בחשבון את אופי הפציעה שנגרמה לתובע, העובדה שהתובע נותח ואושפז במשך מספר ימים, תקופת אי הכושר, הצלקת שנותרה בבטנו של התובע ואת העובדה שלא נותרה לתובע נכות כתוצאה מהתאונה לאחר חלוף שלושה חודשים וכן הזמן שחלף מאז התאונה ועד למתן פסק הדין, מעריכה את הפיצוי בגין ראש נזק זה בסך של 40,000 ₪.




סך הפיצוי הינו 60,500 ₪. מהסכום האמור יש להפחית סך של 4,000 ₪ שקיבל התובע כדמי פגיעה.




לסיכום, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 56,500 ₪. בנוסף, מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע החזר אגרה ששולמה משוערכת להיום וכן שכר טירחת עו"ד בסך 20% בתוספת מע"מ כחוק.




הסכומים הנקובים לעיל ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין שאם לא כן ישיאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. תאונות נפילה מגובה

  2. נפילה מגובה בעבודה

  3. נפילה מגובה 2 מטר

  4. פציעה עקב נפילה מפיגום

  5. נפילה מפיגום – את מי תובעים

  6. נפילה מגובה באתר בניה

  7. תאונת עבודה נפילה מגובה

  8. אחריות על נפילה מגובה של עובד

  9. נפילה מפיגום על גלגלים - תאונת עבודה

  10. נפילה מגג אסבסט שקרס העת תיקון מזגן

  11. נפילה מגובה 5 מטר - פגיעה בעמוד השדרה

  12. נפילה מגובה שני מטרים עקב שמן שנזל מהצינור

  13. נפילה עקב קריסת פיגום מאולתר בגובה כ-1.5 מטר

  14. תוך כדי עבודה נפל מגובה רב מעל 2.5 מטר ונחת על מוט ברזל

  15. לפתע התנתק אחד מצדי המעקה והתובע נפל מגובה רב ופגע ברצפת הבריכה

  16. תביעה נזיקית בגין תאונת עבודה עקב נפילה מפיגום בגובה 5 מטר על רצפת בטון

  17. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון