תצהיר בכתב כראיה / חקירה בעל פה

תצהיר בכתב כראיה / חקירה בעל פה סעיף 15(א) לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971 "תצהיר שבכתב כראיה בדין מקום שמותר לאדם על-פי דין, או שנדרש אדם, להוכיח דבר על-ידי תצהיר בכתב,... יהיה תצהירו בכתב ראיה כשרה, אם הוזהר המצהיר כי עליו להצהיר את האמת וכי יהא צפוי לענשים הקבועים בחוק אם לא יעשה כן". סעיף 17 לפקודה קובע : "חקירה בעל פה (א) הוראות סעיף 15 אינן גורעות מכוחו של בית המשפט לצוות כי המצהיר ייחקר בבית המשפט, ובית המשפט ייעתר לבקשתו של בעל דין לצוות על כך; לא התייצב המצהיר, רשאי בית המשפט לפסול תצהירו מלשמש ראיה" תצהיר המוגש לבית המשפט בהליך שיפוטי מוחזק בדרך כלל כעדות שמיעה כל עוד לא נחקר עליו המצהיר במקום שנדרש לכך על ידי הדין או בעל הדין שכנגד. חקירת המצהיר מוציאה את התצהיר מגדר עדות שמיעה, והופכת אותו לראיה קבילה. על פי תקנה 522 לתקנות סדר הדין האזרחי, מצהיר בהליך עיקרי או מצהיר שהוא בעל דין בהליך ביניים, חייבים להעמיד עצמם לחקירת הצד שכנגד, ובאין התייצבות המצהיר לחקירה, התצהיר לא ישמש ראיה במשפט (ע"א 52/87 הראל נ' הראל, פ"ד מג(4) 201 (1989); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 758 (מהדורה עשירית, 2009). במקרינו דנן, לא הונח בפני בית המשפט טעמים מיוחדים, ולא הוכחה כל הצדקה לאי התייצבותו של המצהיר לחקירה נגדית, ומשכך, דין התצהיר להימחק, ואין להתייחס אליו כלל. הגשת ראיותדיוןמסמכיםחקירה (בבית משפט)בעל פהתצהיר עדות