ועדות רפואיות של המל"ל פסקו נכות צמיתה בשיעור של 41%

ועדות רפואיות של המל"ל פסקו נכות צמיתה בשיעור של 41%

3. בהחלטתי מיום 7.1.10 נדרשתי לעתירת ב"כ הנתבעים להביא ראיות לסתור את קביעת המל"ל, רק ככל שעסקינן בנכות בתחום הפסיכיאטרי בשיעור של 10%. נעניתי לעתירה הנ"ל, כמנומק שם. על כך להלן. בעקבות זאת מונתה ד"ר איילה שינקמן כמומחית רפואית בתחום הפסיכיאטרי. בחוות דעתה היא העריכה כי לתובע נותרה נכות נפשית זמנית בשיעור של 10% למשך שנתיים. לאחר מכן היא פסקה כי לא נותרה לו כל נכות בתחום זה.

4. לאחר שנכשלה האפשרות לסלק התיק בפשרה, בעקבות הגשת תחשיבי נזק, הגישו ב"כ הצדדים ראיותיהם. אלו כללו תיקי מוצגים, אם מטעם התובע ואם מטעם הנתבעים. ב"כ הצדדים, כל אחד לשיטתו, מבקש שלא אדרש למוצגים או לחלקם. התובע הגיש תצהיר עדות ונחקר עליו. בעקבות זאת הונחו בפניי סיכומי טענות ב"כ הצדדים ואדרש לסוגיות הצריכות לפנים לצורך הכרעתי. תחילה יש להתבונן בנתוניו הכלליים של התובע.

התובע – נתוני רקע
5. התובע הוא יליד 1945. בעת התאונה הוא היה בן 61 וכיום הוא בן 68. ברי כי התובע הוא קשה יום והגורל התאכזר אליו.

6. וכך, עוד לפני התאונה וללא כל קשר אליה משופע התובע בנכויות לרוב והוא נקבע כזכאי לנכות כללית בגין נכויות משוקללות לכדי 72%. אלו כוללות, כמובהר למשל בנספח ד(3) בתיק מוצגי הנתבעים (חוות דעת כושר השתכרות), 30% נכות בגין אבניה (צרידות קבועה ואיבוד קול), 5% בגין אספירציות (הפרעות נשימה בצורה קלה), 8% בגין קטיעת אצבע שמאל, 10% בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני, 25% בגין מחלת לב, 30% בגין מצב אחרי כריתת אונה עליונה מצד שמאל ו- 10% בגין כיב פפטי.

7. ואולם לא רק רפואית מצבו של התובע עגום. כעולה מתצהיר עדותו (ת/1) אשתו לוקה בסרטן. בתו מתגוררת בביתו כשהיא נכה ומשותקת בחצי גוף ובעלת נכות של 100% עקב אירוע מוחי, והיא מתגוררת בביתו יחד עם בתה הקטנה.

8. ואם בכל אלו לא די הרי פגיעתו של התובע בתאונה הנדונה שבפניי הייתה פגיעה רב- מערכתית כדי נכות משוקללת של 41%. אלו היו מורכבים מ- 30% נכות אורטופדית בהתאם לסעיף 35(1)(ד) לתקנות המל"ל, בגין השפעה יותר מבינונית על כושר הפעולה או הגבלה ניכרת בתנועות, 10% לפי תקנה 34(ב) לתקנות הנ"ל בגין סימנים אובייקטיביים וסובייקטיביים המגבילים באופן בינוני את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה, 5% לפי תקנה 72(1)(ב)(2) לתקנות המל"ל בגין ליקוי שמיעה ו-0.5% בגין פגיעה בשיניים.

ואולם, ככל שתאומץ על ידי קביעתה של המומחית, ד"ר שינקמן, הרי הנכות הרפואית המשוקללת, במעוגל, תהא בשיעור של 34%.

9. לטענתו של התובע, בתצהירו, הרי בשנים שקדמו לתאונה הוא עבד כנהג מונית עצמאי ושכיר. אין עוררין, כמדומה, על עיסוקו זה של התובע הגם שנטושה מחלוקת האם אכן עבד התובע כאמור, עובר לתאונה כשיטתו, או שמא שנים רבות הוא מובטל ובטל מעבודה, כשיטת הנתבעים.

לפועלה של ד"ר שינקמן
10. כבר עמדתי על החלטתי מיום 7.1.10 בגדרה נעניתי לעתירת הנתבעים להבאת ראיות לסתור. נימקתי שם כי בחינת חומר הראיות שיכנעתני כי "המקרה שבפניי הוא אחד המקרים הנדירים, גם בנתון לפסיקה המושרשת ואף להחלטתי הנ"ל, המצדיק היענות לבקשה להבאת ראיות לסתור" (סעיף 4).

עשיתי כן לנוכח העובדה שהונחו בפניי מסמכים רפואיים המעידים על בעיות נפשיות בעברו של התובע, והוברר לי כי מסמכים רפואיים אלו לא עמדו בפני הוועדות הרפואיות. משום כך הטעמתי כי "התובע חדל ולא מסר את הנתונים האמורים למל"ל, ואף לא מסר אותם לד"ר פל (המומחית הפסיכיאטרית שחיוותה דעתה למל"ל בעניינו –ש.ל.). אכן, אילו המסמכים האמורים עמדו לנגד עיניהן של הרשויות הרפואיות, אין לדעת מה הייתה המסקנה. יכול שמאזן השיקולים לא היה משתנה, במובן זה שהייתה נפסקת לתובע אותה דרגת נכות; שמא הייתה נפסקת נכות נמוכה יותר בהתחשב בעבר הרפואי האמור; שמא לא הייתה נפסקת נכות כל עיקר... די לי בכך שלכאורה נתונים משמעותיים לא ניצבו לנגד עיניהן של הרשויות הרפואיות, על מנת להיענות לבקשה" (סעיף 7).

11. הונחה בפניי חוות דעתה של ד"ר שינקמן. עיון מדוקדק בה מצביע על כך שהמומחית חיוותה דעתה כפי שחיוותה, על בסיס של "קרקע בתולה", כחוות דעת רגילה לכל דבר ועניין, ובמנותק מן ההקשר עליו הצבעתי בהחלטת המינוי שלה. אכן לאחר שהיא ניתחה את עברו הרפואי של התובע, לרבות זה הפסיכיאטרי, היא סיכמה כי מדובר ב"גבר בן 65 עם היסטוריה תפקודית תקינה. ברקע שתי אפיזודות של דיכאון עם התקפי פאניקה עובר לתאונה הנדונה. אחרי התאונה פיתח תגובה חריפה לסטרס אשר חלפה בהמשך. בנוסף קיימת תגובת הסתגלות נורמטיבית לנכות גופנית מוכרת". משום כך, כמבואר, פסקה נכות זמנית של 10% במשך שנתיים והעדר נכות לצמיתות.

12. ואולם אין צריך לומר כי לא זה היה הרציונאל שעמד בבסיס מינויה של ד"ר שינקמן בהחלטה בה, כמבואר, באורח חריג היתרתי הבאת ראיות לסתור. שהרי את אשר לא עמד בפני הוועדות הרפואיות של המל"ל, כך הייתה סברתי, ביקשתי שיונח בפני המומחית הרפואית. משעה שמכלול התיעוד הרפואי היה עומד לנגד עיניה אמורה הייתה ד"ר שינקמן לחוות דעתה מה אמור היה להיות מאזן שיקוליה של הוועדה הרפואית של המל"ל, כוועדה רפואית סבירה. תחת זאת, כאמור, הונחה בפניי חוות דעת "עצמאית", ולא בהקשר האמור.

13. ואולם משעה שב"כ הצדדים, ובוודאי ב"כ התובע, לא ראו להעמיד לד"ר שינקמן שאלות הבהרה ואף לא עתרו בבקשה לבית המשפט שייתן הנחיותיו לד"ר שינקמן באשר למה שמצופה ממנה לאור החלטתי מיום 7.1.10 הנ"ל, לא משתנה מאזן שיקוליי באופן שבדעתי לאמץ את חוות דעתה של המומחית. כתוצאה מכך אכן בעקבות התאונה נותרה לתובע נכות רפואית משולבת צמיתה בשיעור של 34% במעוגל.

המשמעות התפקודית של הנכות ונתוניו התעסוקתיים של התובע
14. עתה יש לחזור ולהתבונן בנתוניו של התובע שבפניי. כאמור, עוד לפני קרות התאונה סובל התובע מנכות צמיתה בשיעור רב ביותר של 72%, והוכרה נכותו הכללית. מאלפת העובדה שבגדר תצהירו של התובע, ואף בגדר סיכום טענות פרקליטו, נתון משמעותי זה נשמט ונעלם, משל מדובר בסוגיה זניחה וטורדנית שאין לייחס לה רוב משקל. משמע, ב"כ התובע מבקש להעצים עד מאוד את הנכות שנפסקה לתובע בעקבות התאונה תוך שהוא מגמד את נכותו הגבוהה הקודמת, שאין לה כל קשר אליה.

15. וכך, במהופך, נוהג ב"כ הנתבעים. ככל שעסקינן בנכות שנפסקה לתובע בעקבות התאונה הוא סבור שיש לגמד את האפקט שלה. וכך, הגם שמדובר, בין השאר, בנכות אורטופדית לא מבוטלת בשיעור של 30% מצביע ב"כ הנתבעים על כך שהוועדה הרפואית בחרה ב"סעיף סל", ככל שעסקינן בפגיעתו של התובע ברגלו השמאלית. ובמקום לפסוק, כפי שניתן, נכויות ספציפיות המתייחסות לפגיעה בברך, לפגיעה בקרסול ולפגיעה במפרק הסובטלרי, היא בחרה להסתמך על "סעיף סל", דבר המצביע על קולת הנזק. ועוד, לשיטתו, הנכויות האחרות שניתנו בגין ליקוי שמיעה ופגיעה בשן הן נכויות זניחות שאין להן השפעה תפקודית כלשהי.

ואולם, ראה זה פלא, שעה שב"כ הנתבעים מנתח את הנכות הכללית הקודמת בשיעור של 72%, הוא מבקש לייחס לכולה משמעות תפקודית גורפת. ואז, לשיטתו, יש לקבוע נכות תפקודית של 30% בלבד מ-28% "בריאות" שהייתה לתובע עובר לתאונה, ואז הנכות התפקודית מגעת לכדי 8% במעוגל בלבד. משמע, בניגוד לתובנה שהוא פיתח סבור ב"כ הנתבעים, למשל, כי נכות של 30% בגין צרידות קבועה ואיבוד קול יש לה משמעות תפקודית כדי אותו אחוז. ברי שהדברים חסרי שחר.

16. נספח ד(3) למוצגי הנתבעים, הוא חוות דעת באשר לכושר ההשתכרות של התובע שניתנה לו על ידי המל"ל במסגרת נכות כללית, ביום 20.7.98. נקבע שם כי "הרופא קובע כי בהתחשב במכלול ליקוייו ובעובדה שכנהג מונית יתקשה לעבודה במשרה מלאה, מסוגל לעבודה חלקית ללא מאמץ גופני וללא דיבור ממושך... הנני רואה בו כמי שאיבד כושרו להשתכר באופן חלקי ולצמיתות".

משמע, כך מסקנתי, גם בנתון לנכותו הגבוהה של התובע כדי 72% נקבע שהוא בעל כושר השתכרות ואולם כושר זה הוא חלקי. ואולם סתם המומחה ולא פירש מה הוא שיעור החלקיות האמורה של אותו כושר גופני.

17. התובע מציין בתצהירו כי הוא עבד כנהג מונית "עד זמן קצר לפני התאונה" (סעיף 3). נתון זה מתנכר לחלוטין לדו"ח רציפות בעבודה של המל"ל (נספח ד(1) למוצגי הנתבעים). עולה הימנו בבירור שהשכר האחרון שקיבל התובע היה בחודש נובמבר 1994, עת היה בן 49, ודווח אז על שכר של 1,628 ₪. משמע, כך יש להסיק, 12 שנים לפני אירוע התאונה לא עבד התובע כל עיקר ולא הייתה לו כל הכנסה. מזלו של התובע שיחק לו במובן זה שיום לפני התרחשות התאונה הוא התקבל לעבודה כמתלמד של נהג הסעות אצל זאבי הסעות, והתאונה ארעה לו ביומו השני לעבודה אצלה. כתוצאה מכך זכה והתאונה הוכרה כתאונת עבודה, על המשמעויות הכספיות המשמעותיות הנגזרות מכך.

18. אין זאת אלא שהתובע מנסה לשכנע, הגם שהדברים לא נאמרים במפורש, כי שומה עליי לאמוד את שכרו של התובע על יסוד ההנחה שבשנים האמורות הוא עבד-גם-עבד הגם ששכרו לא דווח ולא הוצהר.

בסוגיה האמורה, דהיינו של אי התאמה בין שכר מדווח לשכר לא מדווח, דן בית המשפט העליון לא אחת. לאחרונה דן בכך אף כב' השופט עמית ב-ע"א 4351/13 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' וינטר דבורה ואח' (במאגרי "נבו"). השופט עמית מצביע על "הדילמה לגבי קביעת השתכרות וכושר השתכרות של ניזוק הטוען כי גובה שכרו האמיתי היה גבוה מהשכר שדווח לרשויות המס". הוא מצביע על כך ש"מחד גיסא, יש לבחון את הכנסתו האמיתית של הניזוק עובר לתאונה ואין להענישו 'ובוודאי כך לגבי התלויים בו בשל חטאיו', ומאידך גיסא, על התובע הטוען לדיווח כוזב מוטל נטל כבד של ממש להוכיח את השתכרותו האמיתית" (סעיף 5).

מסכם, איפוא, השופט עמית כי "נקודת המוצא בבסיס ההלכה הנוהגת לגבי הסוגיה של הכנסה לא מדווחת, מעוגנת בכלל של השבת המצב לקדמותו שבבסיס דיני הנזיקין. עם זאת, וכפי שציינתי בעניין אסייג, בנוסף לנטל ההוכחה המוגבר עד מאוד המוטל על ניזוק הטוען להשתכרות לא מדווחת, ייתכן כי על בית המשפט להפחית, ולו 'כזית', מהערכתו את גובה ההכנסה המדווחת. זאת משני טעמים: נוכח הסיכוי-סיכון שהתובע היה נתפס בסופו של יום ברשתן של אחת מרשויות המס, וכעניין של מדיניות משפטית ראויה ושיקולים של תקנת הציבור" (שם).

19. ואולם, במצב דברים זה שומה היה על התובע לנסות ולהביא ראיות ונתונים אשר יצביעו על אינדיקציה כלשהי לעניין תעסוקתו באותן שנים לא מדווחות על פי נתוני המל"ל. אכן אין לדעת מה היה מאזן שיקוליי אז. ברי שהתובע לא עושה כן והוא מסתפק בעדות סתמית בלבד.

20. בעקבות היומיים בהם עבד התובע אצל זאבי הסעות הונפק לו תלוש שכר על סך 172 ₪. ב"כ הצדדים חלוקים בשאלה האם מדובר בשכר בגין יום עבודה אחד, כשיטת התובע, או בגין יומיים, כשיטת הנתבעים, ובדעתי לאמץ את עמדת הנתבעים. זאבי הסעות אף מסרה אישור מיום 12.7.07 ולא טרחה להבהיר עניין זה. פשיטא משעה שאין עוררין שהתאונה ארעה, ולוּ בצהרי היום השני, ההנחה היא שהשכר משקף עבודה של יומיים.

ומשכך, שכרו היומי של התובע עולה לכדי 86 ₪ והשכר החודשי המעוגל עולה לכדי 2,300 ₪. אכן המל"ל משלם לתובע על בסיס שכר רבע-שנתי בסך 10,694 ₪, משמע על בסיס חודשי של 3,565 ₪, ולא הונח בפניי כל הסבר של המל"ל לכך. סברתו של ב"כ הנתבעים שהמל"ל עורך את חישוביו על בסיס שכר מינימום נראית לי סבירה.

21. עתה שומה עליי לעשות אינטגרציה של מכלול הנתונים שבפניי, הן הרפואיים והן התעסוקתיים.

22. בעקבות התאונה, כך נהיר לי, נפגע באורח חמור התובע ברגלו השמאלית. נכותו האורטופדית בשיעור של 30% אינה מבוטלת כל עיקר ויש לה משמעות תפקודית, בעיקר במקצועו של התובע כנהג מונית. אף אין להקל ראש בנכותו של התובע לעניין הפחתה בכושר השמיעה.

מנגד, בוודאי שאין להתעלם מנכותו הגבוהה עד מאוד של התובע בשיעור של 72%, עובר לתאונה. בוודאי שנתון זה אף משתלב בעברו התעסוקתי המוקשה של התובע, הגם שלא נשלל כושר עבודתו, אלא באורח חלקי.

23. כך, ככל שעסקינן בהיבטים הרפואיים. כך, אף ככל שעסקינן בהיבטים התעסוקתיים. לאורם אין לי אלא להניח כי גם אם לא אקבל את דוח רציפות המל"ל כמשקף באופן מלא את עברו התעסוקתי, הנה לא ניתן שלא ליתן לו משמעות נכבדה ביותר. ואולם יום לפני התרחשות התאונה התקבל התובע לעבודה אצל זאבי הסעות. שמא דבר זה בישר על תחילת שיקומו של התובע לעתיד לבוא. שמא מזלו הרע של התובע גרם לכך שכאשר הוא כבר עלה על דרך המלך בנתיב של שיקום וחזרה לעבודה סדירה, נקטעה זו כתוצאה מהתאונה הקשה. שמא יכול היה התובע לשפר את שכרו, ואף לעבוד באופן חלקי שעות נוספות.

24. שומה עליי, איפוא, לשוות כל אלו לנגד עיניי הן באשר לאומדן נכותו התפקודית של התובע והן באשר לבסיס שכרו. גמרתי בדעתי, ככל שעסקינן בנכותו התפקודית של התובע, כי בהתחשב במכלול הנתונים האמורים יש לקבוע אותה על בסיס של 25%, כמשוייך לעוללות תאונת הדרכים.

25. עתה שומה עליי לקבוע את בסיס שכרו של התובע. בעשותי כך שומה עליי לשוות לנגד עיניי את עברו התעסוקתי של התובע, במובן זה שללא כל קשר לתאונה יש להניח שתקופות ממושכות היה התובע צפוי לא לעבוד כל עיקר עקב נכותו הגבוהה ממילא, עובר לתאונה.

ומשכך סבור הייתי שיש להבחין בין שתי תקופות. ככל שעסקינן בתקופה הראשונה, מיום התאונה ועד הנה, יש לאמוד את בסיס שכרו של התובע בסך 3,000 ₪, וכפועל יוצא של מבט "אופטימי" באשר לתוחלת שכרו של התובע ושיקומו האפשרי.

שונים הם פני הדברים, ככל שעסקינן באומדן בסיס שכרו של התובע לעתיד, דהיינו מהיום ואילך. מקובלת עליי השקפתו של ב"כ התובע שיש לאמוד את תוחלת השתכרותו של התובע עד גיל 75. ואולם מול המבט "האופטימי" לעבר, סביר להניח שלעתיד יש לראות את הדברים במבט מפוכח וריאלי. אכן, כך אני קובע, ככל שהיו חולפות השנים הרי נכותו הגבוהה מאוד ממילא של התובע לפני התאונה, השנים החולפות והזדקנותו, היו מכריעות את הכף באשר להפחתת תוחלת השתכרותו של התובע. ומשכך יש להפחית את בסיס השכר ולהעמידו על סך של 2,000 ₪.

כאב וסבל
26. ב"כ הצדדים מאוחדים באשר לאומדן הפיצוי המגיע לתובע בגין כאב וסבל והנני פוסק לו במעוגל בפריט זה סך של 51,000 ₪.

הפסדי שכר לעבר
27. כאמור התובע נפגע באורח חמור בתאונה זו. עיקר פגיעתו התבטאה בשבר מרוסק בקרסול רגל שמאל, וכן שבר בעצם השוק בצד שמאל. בעקבות ניתוח הורכב לתובע מכשיר איליזרוב. המוסד לביטוח לאומי הכיר לתובע בנכות זמנית בשיעורים של 100% ו-58% עד 31.12.07. הוא פסק לו נכות צמיתה משוקללת בשיעור של 41% החל מיום 1.1.08. בדעתי לפסוק לתובע הפסד שכר מלא בגין מלוא תקופה זו. התובע זכאי, איפוא, במעוגל (3,000 ₪ X 21 ח' ) לסך 84,000 ₪.

28. מאז 1.1.08 ועד היום, כמבואר, זכאי התובע לאובדן שכר חלקי של 25% על אותו בסיס. התובע זכאי, איפוא, במעוגל (3,000 ₪ X 25% X 72 ח') לסך 54,000 ₪.

הפסד שכר לעתיד
29. על בסיס העקרונות האמורים זכאי התובע לאובדן שכר חלקי לעתיד למשך שבע שנים. הוא זכאי, איפוא, במעוגל (2,000 ₪ X 25% X 75.6813) לסך 38,000 ₪.

עזרת צד ג' בעבר ובעתיד
30. לתיק המוצגים צירף התובע את תצהירו של מר זגורי דניאל (להלן – "זגורי"), שהוא שכנו, ונטען שהוא סועד אותו באופן נרחב מאז התאונה ועד היום. לנוכח העובדה שזגורי לא נחקר על תצהירו נהיר שאין להידרש לו. וחרף זאת לא ניתן להתעלם מכך שבעוד שבתצהירו של התובע הוא מציין כי אף זגורי הוא נכה המקבל הבטחת הכנסה, הרי בעדותו בפניי הוא הכחיש זאת. ועוד יש לזקוף לחובת התובע כי בעוד שבתצהירו הוא ציין שהוא ישלם לזגורי את מכלול חובו לו, על בסיס 35 ₪ לשעה, משיזכה בדינו, הרי מתצהירו של זגורי עולה שהגם ש"ידוע לי כי מר קדוש אינו משתכר כרגע, ואני מבין את מצוקתו ... מזה שלושה חודשים לא קיבלתי שכר ולא אוכל 'למשוך' את המצב עוד לאורך זמן..." (סעיף 4), ומכאן מתחייב, לכאורה, שהתובע משלם לזגורי את המגיע לו באורח שוטף.

31. וחרף התמיהות האמורות אין ספק שדרישתו של התובע לפיצוי בעבר היא סבירה-גם- סבירה. כבר ציינתי שהתובע נפצע באורח קשה והיה משולל כושר עבודה מוחלט תקופה לא מבוטלת. מנגד לא ניתן להתעלם מן המשמעות הנכבדה שבגין ראש נזק נכבד זה בחר התובע שלא להעיד את זגורי, ושמא יש דברים בגו.

משכל אלו לנגד עיניי סבור הייתי שיש לפסוק לתובע בגין פריט זה סכום גלובלי של 60,000 ₪.

הוצאות שונות וניידות
32. התובע עתר למל"ל לקבל גמלת ניידות ודרישתו נדחתה, משום שהוא אינו עומד בקריטריונים המזכים אותו בכך. מנגד אין להתעלם מן העובדה שחודשים ארוכים ביותר היה התובע על כיסא גלגלים, מגובס באופן מלא או חלקי, ונעזר בקביים. כל אלו בוודאי מזכים אותו בפיצוי בפריט זה, בעיקר בעבר אך גם לעתיד.

33. על דרך האומדן סבור הייתי שיש לפסוק לתובע בגין פריט זה, והוצאות שונות ונלוות אחרות לעבר ולעתיד, סכום גלובלי של 30,000 ₪.

ניכויים
34. בהתאם לחישוב ב"כ הנתבעים, המקובל עליי, יש להפחית מן הפיצויים, בהתאם לחוות דעת אקטוארית, בגין תגמולי מל"ל סכום מעוגל של 90,000 ₪.

35. לתובע שולמו שלושה תשלומים תכופים. מקובל עליי חישוב ב"כ הנתבעים, ומכוחו יש לנכות סכום מעוגל של 42,000 ₪.

36. המומחית קיבלה שכר בסך 5,800 ₪ ולשיטת ב"כ הנתבעים, ולנוכח העובדה שהיא פסקה שלתובע לא נותרה נכות צמיתה, שומה על התובע להשיב מלוא שכר זה.

בדעתי להיענות לבקשה זו, בחלקה. שקלתי את העובדה שהמומחית פסקה לתובע נכות זמנית, הגם שהמשמעות שלה לעניין חישוביי הייתה זניחה. שהרי ממילא פסקתי לתובע פיצויים "מלאים" לתקופת השנים הראשונות. מנגד שקלתי את העובדה שחוות דעתה של המומחית, ביסודו של דבר, לא עלתה בקנה אחד עם טעם-מינויה, הגם ששני ב"כ הצדדים לא ראו לשגר שאלות הבהרה או להגיש בקשות בכתב בזמן-אמת.

משכל אלו לנגד עיניי החלטתי לנכות בגין כך סכום של 2,000 ₪.

37. הנה-כי-כן, מן הפיצויים להם זכאי התובע יש לנכות סך כולל של 134,000 ₪.

סוף דבר
38. סך כל נזקי התובע עולים לכדי סך של 317,000 ₪. בהפחתת הניכויים האמורים זכאי התובע ליתרה בסך של 183,000 ₪.

39. לפיכך הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 183,000 ₪, אגרת תביעה כמתחייב ושכ"ט עו"ד בשיעור 15.21% על סך הנ"ל.

הסכומים האמורים ישולמו לידיו הנאמנות של ב"כ התובע תוך 30 יום מיום המצאת פסק דיני זה אחרת ישאו ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. עורך דין ועדה רפואית

  2. הרכב ועדה רפואית

  3. מזכיר ועדה רפואית

  4. ועדה רפואית בקע דיסק

  5. פגם בהרכב ועדה רפואית

  6. ועדה רפואית בהרכב שונה

  7. הוועדה הרפואית של ביטוח לאומי

  8. ועדה רפואית לנפגעי טרור

  9. החזרת תיק לוועדה רפואית

  10. פסילת החלטת ועדה רפואית

  11. ממצאי בדיקת MRI בועדה רפואית

  12. חובת הנמקה של ועדה רפואית

  13. ניכוי נכות - ועדה רפואית

  14. ליקויים בשמיעה ועדה רפואית

  15. ועדה רפואית בשל החמרה ברגל

  16. טענות נגד החלטת ועדה רפואית

  17. החלטה לא מנומקת ועדה רפואית

  18. ערעור על ועדה רפואית עליונה

  19. הבאת ראיות לסתור ועדה רפואית

  20. טעויות של ועדה רפואית לעררים

  21. החלטה לא סבירה של ועדה רפואית

  22. ערעור על ועדה רפואית של מבטחים

  23. החלטת ועדה רפואית על סיום נכות

  24. העדר צילומי רנטגן בועדה רפואית

  25. אי קביעת נכות ע''י ועדה רפואית

  26. ועדה רפואית חוזרת ביטוח לאומי

  27. החזרת תיק לועדה הרפואית לעררים

  28. שברים בחוליות הגב - ועדה רפואית

  29. ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים

  30. חילוקי דעות בין חברי ועדה רפואית

  31. ערר על ועדה רפואית שלא קבעה נכות

  32. החזרת הדיון לועדה רפואי בהרכב חדש

  33. ערעור על החלטת ועדה רפואית עליונה

  34. ביקורת על החלטת ועדה רפואית לעררים

  35. החזרת תיק לועדה הרפואית בהרכב אחר

  36. ערעור על ועדה רפואית בשאלה משפטית

  37. תצהיר על מהלך הדיון של ועדה רפואית

  38. החלטת ועדה רפואית על בסיס סטטיסטיקה

  39. התיישנות ערעור על החלטת ועדה רפואית

  40. חובת ההנמקה של הועדה הרפואית לעררים

  41. בדיקת ממצאי ה-BERA על ידי ועדה רפואית

  42. ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים

  43. ועדה רפואית בהרכב חדש 15% נכות צמיתה

  44. ערעור על ועדה רפואית בבית דין לעבודה

  45. התחזות או אי שיתוף פעולה בועדה רפואית

  46. שינוי דרגת נכות ע''י ועדה רפואית עליונה

  47. ערעור על החלטת ועדה רפואית ביטוח לאומי

  48. ועדה רפואית ביטוח לאומי - חריגה מסמכות

  49. איחור בהגשת ערעור על החלטת ועדה רפואית

  50. התייחסות ועדה רפואית להחלטות ועדה קודמת

  51. ערעור על ועדה רפואית שקבעה 0 אחוזי נכות

  52. ביטול הכרה בתאונת עבודה ע''י ועדה רפואית

  53. האם ועדה רפואית יכולה להוריד אחוזי נכות ?

  54. התייצבות אדם לא דובר עברית בפני ועדה רפואית

  55. סמכות ועדה רפואית עליונה לקבוע שאין נכות

  56. ערעור על ועדה רפואית לעררים לעובדי מדינה

  57. החלטת ועדה רפואית על פיטורים של עובד מדינה

  58. ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים 0% נכות

  59. ערעור על החלטת ועדה רפואית שקבעה שאין נכות

  60. סירוב לחזור לעבודה בניגוד להמלצת ועדה רפואית

  61. ערעור לבית הדין לעבודה על החלטת ועדה רפואית

  62. ארכה להגשת ערעור על החלטת ועדה רפואית ראשונה

  63. תקנה 15 - ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים

  64. נטען כי הוועדה הרפואית לא רשמה את טווחי התנועות

  65. הצגת תיעוד רפואי המצביע על עיוורון לועדה רפואית

  66. ערעור על החלטת ועדה רפואית שקבעה 75% נכות רפואית

  67. החמרה בתחום הקרדיולוגי: ועדה רפואית בביטוח לאומי

  68. ערעור על החלטת ועדה רפואית עליונה - תאונת דרכים

  69. הגשת חוות דעת פרטית לועדה רפואית של ביטוח לאומי

  70. המערער וטען כי לא קיבלנו הזמנה לוועדה רפואית לעררים

  71. ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים 44% נכות יציבה

  72. ערעור על החלטת ועדה רפואית על פסילת רישיון נהיגה

  73. שינויים ניווניים צוואר עקב תאונת עבודה ועדה רפואית

  74. התייעצות ועדה רפואית בביטוח לאומי עם רופאים אחרים

  75. ועדות רפואיות של המל"ל פסקו נכות צמיתה בשיעור של 41%

  76. הוועדה הרפואית לא פירטה את עבודות משק הבית שניתן לבצע

  77. ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים על נכויות זמניות

  78. הארכת מועד להגשת ערעור על החלטת ועדה רפואית לעררים

  79. ערעור לבית המשפט העליון על החלטת ועדה רפואית עליונה

  80. תוך כמה זמן צריך להגיש ערעור על ועדה רפואית לעררים ?

  81. נטען כי קביעת הוועדה הרפואית הפוכה מקביעת פקידת השיקום

  82. ערעור על החלטה הוועדה לעררים כי איבד 65% מכושרו להשתכר

  83. ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים על 15% אחוזי נכות

  84. ערעור על החלטת הוועדה לעררים כי לא איבד 50% מכושרו להשתכר

  85. הוועדה הרפואית בחרה לצטט באופן מגמתי את דברי הנבדק בפניה

  86. האם מילאה הוועדה הרפואית אחר ההוראות המפורשות שבפסק הדין ?

  87. תלונות "מוגזמות" של נבדק בוועדה רפואית / חוסר שיתוף פעולה

  88. הוועדה התייחסה לממצאי בדיקות CT בלבד, ולא התייחסה לבדיקות EMG

  89. נטען כי הוועדה הרפואית לא התייחסה לממצאים מבדיקת ה-EMG שנערכה

  90. נטען כי הועדה לא בדקה מסמכים רפואיים עדכניים המשקפים מצב עדכני

  91. ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים שקבעה למערער 0% נכות צמיתה

  92. הוועדה לא התייחסה לתפקוד הכליות, רטנופטיה, נפרופטיה ופריטונונריה

  93. הוועדה עת לא התייחסה באופן ספציפי למקצועו של המערער ולירידה בהכנסותיו

  94. הועדה הרפואית הגדילה את הנכות במחצית מתקנה 15 והעמידה את הנכות על 30%

  95. ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים שקבעה שלא חל כל שינוי בדרגת הנכות

  96. ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) אשר קבעה נכות בשיעור 0%

  97. נטען כי היה על הוועדה הרפואית להמתיןעד לקבלת תוצאות בדיקת ה-C.T בטרם החלטה

  98. ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים אשר קבעה למערער נכויות זמניות לתקופות שונות

  99. נטען כי הוועדה לא נימקה מדוע הופחתה הקצבה מ- 175% ל- 105%, כאשר לא חל כל שינוי במצב

  100. סמיכות הזמנים של כחודש ימים בין מועד התכנסות הוועדה לעררים (נפגעי עבודה) לבין מועד התכנסות הוועדה

  101. נטען כי הוועדה לא הסבירה מדוע העדיפה את פריט ליקוי 35, שהוא כללי, על פני פריט ליקוי 48, שהוא ספציפי

  102. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון