נפגעה בדרכה לעבודה ונגרם לה שבר בקרסול. מאז מועד הגשת התביעה התכנסו בעניינה מספר וועדות שקבעו למערערת נכות זמנית. 3. הוועדה שבמוקד הערעור כאן התכנסה לישיבתה הראשונה ביום 3.2.13, וביקשה לעצור את הדיון לצורך קבלת צילום רנטגן עדכני. לאחר שעיינה בו קבעה בישיבה המסכמת מיום 24.3.13 כי למערערת נכות זמנית בשיעור 10% לתקופה 1.11.12 - 31.12.12, וכי לא נותרה כל נכות צמיתה בעקבות הפגיעה. מכאן הערעור שלפני. 4. טענות המערערת: א. נפל פגם בהרכב הוועדה שכן שניים מן המומחים שנכללו בהרכבה אינם עוסקים כלל בתחום הפגימה. ראוי היה כי הרכב הוועדה יכלול מומחים מתחום האורטופדיה של כף הרגל או פלסטיקה. ב. הוועדה לא נתנה התייחסות ראויה לחוות הדעת של ד"ר גורן בתחום האורטופדי, הוועדה לא ערכה בדיקות מקבילות לאלה שנערכו על-ידי ד"ר גורן. ג. הוועדה לא בחנה אפשרות הפעלת תקנה 15 בעניינה של המערערת. ד. הוועדה לא בחנה כראוי את קיומם של שינויים ניווניים, כפי שעולה ממספר חוות-דעת ומסמכים רפואיים, לרבות חוות-הדעת של פרופ' צינמן שמונה כמומחה מטעם בית-המשפט בתביעת הנזיקין שהגישה המערערת. ה. הוועדה הסתפקה בבדיקה קלינית שטחית. ו. קביעת הוועדה בנושא הנכות הזמנית אינה מובנת ולא ברור כיצד נכות זמנית בשיעור 10% הופכת ביום אחד להיעדר נכות צמיתה, וזאת על אף שהמערערת לא החלימה לחלוטין. 5. מנגד טוען המשיב כי יש לדחות את הערעור, שכן בהרכב הוועדה נכלל אורטופד, משהועדה התייחסה לאמור בחוות-הדעת של ד"ר גורן וציינה כי ממצאיה שונים משלו. הוועדה ערכה בדיקה קלינית מספקת ועיינה בצילום רנטגן עדכני שהוזמן על-ידה, שהוא הבסיס לקביעתה כי לא נמצאו שינויים ניווניים. לאור האמור לעיל אני קובעת כדלקמן: 6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים מצאתי כי יש לקבל את הערעור בחלקו, וזאת מהנימוקים שיפורט להלן. 7. טענות המערערת בעניין הרכב הוועדה דינן דחיה. א. תקנה 27(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956 (להלן - תקנות נכות מעבודה) קובעת: "(ב) ועדה לערעורים תורכב משלושה רופאים אשר יוזמנו לועדה על-ידי המזכיר כאמור בתקנה 2(ב)..." תקנה 2 (ב) לתקנות נכות מעבודה קובעת: "המזכיר יזמן את הפוסק הרפואי, שיהיה חבר בועדה, בהתאם לתחום ההתמחות הרפואית, שקבע הרופא המוסמך בהתחשב באופי הפגיעה". ב. בהתחשב בהוראות הללו, נקבע לא אחת כי שעה שמורכבת ועדה רפואית או וועדה לעררים, יש אכן לכלול בתוכה מומחה בתחום הפגימה, ודי לעניין זה במומחה אחד (דב"ע לח/ 01-832 מחפוד - המוסד לביטוח לאומי, לקט ועדות, עמ' 211). משאין מחלוקת כי תחום הפגימה של המערערת הוא תחום האורטופדיה, ובהרכב הוועדה נכלל מומחה בתחום זה - הרי שלא נפל פגם בהרכב הוועדה. בהעדר חוות-דעת בתחום הכירורגיה הפלסטית - לא היתה חובה אף למנות מומחה בתחום זה (ר': עב"ל 425/99 המוסד לביטוח לאומי - סעדיה, פד"ע לו 186). ג. אין גם מקום לקבל את הטענה כי היה על הוועדה לכלול בהרכבה מומחה לאורטופדיה של כף הרגל. תחום מומחיותם של חברי הוועדה יקבע בהתאם לתחומי המומחיות הקבועים בתקנות הרופאים (אישור תואר מומחה ובחינות), התשל"ג - 1973. תחום כף הרגל אינו מוכר כמסלול התמחות נפרד בהתאם לתקנות הנ"ל. לפיכך יש לקבוע כי במקרה של ליקוי בקרסול די בהכשרה של מומחה בתחום האורטופדיה. 8. לא מצאתי ממש בטענה, כי נפל פגם בבדיקות שביצעה הוועדה. עיון בפרוטוקול הדיון מיום 3.2.13 העלה כי הוועדה ערכה בדיקה קלינית שהעלתה בין השאר את הממצאים הבאים: היעדר סימני דלדול שרירים, צלקת ניתוחית חיוורת ואינה רגישה, סימן טינל שלילי, קרסול יציב ותנועתיות ללא הגבלה כולל כיפוף ויישור. השאלה איזה בדיקות לבצע, כמו גם שאלות הנוגעות לאורך הבדיקה הן שאלות שברפואה, ואין נושא לערעור בפני בית הדין, שסמכותו משתרעת על שאלות משפטיות בלבד. 9. הוועדה אינה מחויבת לבצע את אותן הבדיקות שביצע ד"ר גורן כעולה מחוות-דעתו מיום 27.8.12, ובלבד שההתייחסות לעיקרי חוות-הדעת תהיה מנומקת, ותאפשר גם למי שאינו רופא להבין את הלך מחשבתה בהתייחס לאותה חוות-דעת. כעולה מסיכום הדיון, הוועדה קובעת, כי ממצאיה שונים מאלה של ד"ר גורן, אך אין היא מציינת במפורש באיזה ממצאים שונים מדובר. בכך טעתה הוועדה טעות משפטית והנמקתה לוקה בחסר. על אף שחוות-דעתו של פרופ' צינמן היא מאוחרת למועד התכנסות הוועדה, הרי משנמצא פגם בהחלטה, מן הראוי לאפשר דיון שלם בנכות שנותרה למערערת בעקבות הפגיעה, לרבות התייחסות לחוות-דעת זו. 10. לא מצאתי ממש ביתר נימוקי הערעור. כך למשל - אין מקום לדון בשאלת הנכות התפקודית ואפשרות הפעלת תקנה 15 כאשר הנכות הצמיתה היא בשיעור 0%. כן לא מצאתי פגם בהתייחסות הוועדה לשאלת הנכות הזמנית ומועדיה. 11. לאור האמור, יש לקבל את הערעור. עניינה של המערערת יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב. הוועדה תשקול עמדתה באשר לשיעור הנכות הצמיתה, בהתייחס למסמכים ולנתונים הבאים, לאחר שתזמן את המערערת לדיון בפניה: א. חוות-הדעת של ד"ר גורן 27.8.12, ובמיוחד קביעתו בדבר "התחלה של שינויים ניוניים" משני צידי הקרסול והיצרות המרווח המפרקי. אם הוועדה חולקת על מסקנתו - תציין איזה ממצאים מצאה השונים מאלה של ד"ר גורן. ב. חוות-דעת של פרופ' צינמן מיום 23.8.13, ממצאי בדיקתו וקביעתו, כי בצילום מיום 20.8.13 נמצא אוסאופיט קטן. ג. הוועדה תיתן דעתה לשאלה אם מצבו של הקרסול חזר למצבו עובר לפגיעה, והאם יש במצב הקרסול כדי לתרום לנכות. 12. על המשיב לשלם למערערת הוצאות שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ תוך 30 יום מהיום. 13. לצדדים מוקנית הזכות לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בבקשת רשות לערער על פסק הדין וזאת תוך 30 ימים מעת שיומצא להם פסק דין זה. תאונה בדרך / חזרה מהעבודהקרסולשבר